על עצמאות של מדינה, עצמאות של אדם והגבולות שלהם
פרשיה שבועית מפרי עתו של ד"ר יוסי אברהם
עצמאות קשורה ותלוייה בד"כ בעניין של גבולות -
כשמדובר במדינות:
ככל שהגבולות של המדינה הנם יצוקים ע"י תוואי טבעי, קבועים לאורך שנים רבות, מוגנים מחדירה של גורמים זרים, וכו' וכו' כך המדינה נתפסת כחזקה, יציבה, וכזו שצפוי כי לא תיתקל בבעיות, ושיש לה יתרון יחסי לעומת מדינות אחרות.
כשמדובר בנו, בני האדם:
ככל שאנו פועלים רק לפי הכוחות התורשתיים/ טבעיים שלנו -ללא השפעות החינוך והסביבה החברתית;
וככל שאנו מתמידים בדפוסי התנהגות קבועים לאורך שנים רבות ללא שינוי;
וכל שנהיה קשיחים בפני חדירה של רעיונות ומנהגים חדשים וזרים - ללא הסקרנות לבדוק את טיבם - כך צפוי כי ניתקל בבעיות של הסתגלות, ונאבד את היתרון היחסי שיש לנו לעומת בני אדם אחרים.
הנה כמה הסתמכויות פסיכולוגיות לענייננו, שמציבות את הגבולות הברורים והנוקשים של בני האדם באור בעייתי למדי:
הפסיכולוגיה הקלינית מדגישה שאחד מהמנגנונים היותר הרסניים שבני אדם נוקטם בהם, הוא מנגנון הנסיגה (רגרסיה): להצמד אל דפוסי התנהגות ישנים וידועים, שהיו יעילים בעבר, אבל כעת כבר לא.
הפסיכולוגיה הקוגניטיבית לימדה אותנו כי כאשר אנו מתעקשים להתמיד בדרך מסויימת כדי לפתור בעייה, אנו כנראה סובלים מנוקשות מחשבתית, שמותירה אותנו עם הגבולות והמגבלות של סט מחשבתי אחד וקבוע, ללא אפשרות של תפיסת המצב בצורות חליפיות.
הפסיכולוגיה החברתית מזהירה אותנו מהלחץ להיות קונפורמים, דהיינו להתנהג בהתאם למוסר, לאופנה ולכללי ה"כן" ולא" הנורמטיביים מבלי יכולת לפרוץ את הגבול, גם כאשר נדרש מאיתנו לציית לדברים שההוויה האישית שלנו מתקוממת בשל כך.
ולכן,
בברכת יום העצמאות:
כדאי לאחל לגבולות המדינה שיהיו מוגנים מחדירות, ולגבולות האישיותיים שלנו, שיהיו גמישים ופתוחים.
