השתלות איברים מן המת- חלק ב'

סעיף 6א' לחוק האנטומיה והפתולוגיה ("החוק") מפרט שורה של סייגים, הבהרות והוראות לעניין הסכמת הנפטר ו/או בני משפחתו לניתוח הגוויה, הבאות להוסיף על האמור בסעיף 6 לחוק.
חשוב להדגיש כי סעיף 6ד' לחוק קובע כי בעת מלחמה או פיגוע המוני או בעת תאונה או אסון שגרם למספר רב של נפגעים, לא יחולו הסייגים הקבועים בסעיף 6א'.

התנגדות הנפטר לניתוח בגופו לצורכי ריפוי
בהתאם לסעיף 6א' (ב) אם הנפטר הביע את התנגדותו בכתב, שגוויתו תנותח, הרי אין לנתחו לצורכי השתלה, גם אם בני משפחתו מסכימים, ועל אף הוראות סעיף 6 לחוק.

סעיף 6א'(ג') קובע כי אדם שהסכים בחייו שגווייתו תנותח, הרי שמותר לנתחה על אף התנגדות בני משפחתו, כלומר, ניתן להשתמש באיברי הנפטר, ובלבד שהאחרון הסכים לכך, לצורכי ריפוי, גם אם בן משפחתו מתנגד לכך.

הסכמה מוגדרת בחוק כהסכמה שניתנה מרצון חופשי ומתוך דעה צלולה בטופס שנקבע בתקנות.
נוסח הטופס (טופס 3 ) כפי שנקבע בתקנות:

הסכמה לניתוח גוויה
(להוצאת חלקים לריפויו של אדם)

אני ________________בעל ת.ז.___________________
מסכים שגוויתי תנותח לאחר פטירתי לשם הוצאת חלקים ממנה לריפויו של אדם.
הגבלות* : ________________________________________________________

______________ _____________
תאריך חתימה

*אם ההסכמה מוגבלת לאיברים או חלקים מסוימים בלבד, יש לציין זאת.

כאשר אין הסכמה מפורשת של האדם, אך גם לא התנגדות בכתב, הרי
במצב זה, מותר לנתח את הגוויה ובלבד שמתקיימים 2 תנאים מצטברים:
1. ניתנה הסכמה של בן הזוג של הנפטר, בהעדר בן הזוג של ילדיו, בהעדר ילדיו- הוריו, ובהעדר הוריו אחיו או אחותו;
2. בן משפחה שבאותה דרגת קרבה של מי שהסכים כאמור, או בן משפחה שבדרגת קרבה שלאחריו בנסיבות המקרה לא התנגד בכתב שהגוויה תנותח.

הדרישה בחוק היא דרישה להתנגדות בכתב, אולם יש להימנע מעימות עם המשפחה גם כאשר ההתנגדות מובעת בע"פ.

תנאים אילו, של החתמת המשפחה על טופס הסכמה, אינם רלוונטים כאשר המדובר בניתוח גוויה לצורך הצלת חיי אדם, או אז, גם אם אין הסכמה מפורשת של הנפטר, ובלבד שאין התנגדות בכתב, ניתן לבצע את הניתוח גם ללא הסכמת המשפחה.

עם זאת, כדי להימנע מאי נעימויות עתידיות, כדאי ואף רצוי לקבל את חתימת בני המשפחה. במידה ויש קושי בכך, ניתן להסתפק בתיעוד השיחה עימם ע"י אנשי הצוות המעורבים בעניין.

סעיף 6א' (ה) לחוק קובע כי אדם שלא השאיר בני משפחה, אין לנתח את גווייתו, אלא אם הסכים לכך בחייו.

החוק בנושא זה חד משמעי, וזאת ע"מ למנוע מצב לא רצוי של לקיחת איברים דווקא מאותם אנשים שנפטרו ערירים ללא שיהיו בני משפחה שידאגו לזכויותיהם.

למרות שנוסח הדברים המופיע בכרטיס התורם (כרטיס אד"י) דומה מאוד בתוכנו לטופס המופיע בתקנות- הוא אינו זהה. למרות שכרטיס התורם מבהיר באופן הברור ביותר את עמדתו של הנפטר לגבי לקיחת איברים להשתלה, הוא אינו מנוסח בנוסח הדווקני הנדרש בתקנות.
עניין זה לא הגיע מעולם לדיון בבית משפט, אך נראה כי לצורך הסתמכות על הסכמתו של אדם לתרום איבר מגופו לאחר מותו, יש להקפיד על הנוסח כפי שמופיע בתקנות.

תנאי נוסף רלוונטי על מנת לבצע השתלה מתרומת נפטר הינו שמירת סודיות. סעיף 6ב' לחוק קובע כי המגלה מידע שנמסר לו, אגב מקצועו ו/או מלאכתו, בדבר זהותו של נפטר שחלק מגווייתו הוצא או יוצא ממנה כדי להשתמש לריפויו של אדם, ואינו נדרש לגלות מידע זה מכוח הדין, דינו מאסר שישה חודשים.

הסעיף אינו חל בהתאם להוראות סעיף 6 לגבי הודעה לבן המשפחה.

המפרסם מידע בדבר זהותו של נפטר כאמור דינו מאסר שנה.

למרות האמור לעיל, אין בפרסום כאמור משום הפרת חובת הסודיות הרפואית אם הנפטר הסכים לכך בכתב בחייו או שניתנה הסכמתם של בני משפחתו לכך.

החוק אינו מתייחס לפרסום פרטים בקשר למושתלים, משום שזכותם לסודיות רפואית ברורה ומעוגנת בין היתר בחוק הגנת הפרטיות. הדגש בחוק הוא דווקא על פרטי הנפטר- שלכאורה ניתן היה לטעות ולחשוב כי כבר אין לו זכות לפרטיות ולסודיות על המידע.

פעולה הננקטת ע"י רופא של הוצאת איברים או רקמות מגופו של הנפטר ללא הסכמת בני משפחת הנפטר עלולה להעמידו:

1 . במשפט האזרחי מול תביעת פיצויים של משפחת הנפטר עפ"י עוולה של תקיפה (פעולה רפואית בניגוד להסכמה) או בעוולה של רשלנות.
לדוגמא בארה"ב במקרה שבו הוצאו רקמות עור מנער בן 15 לטובת בן דודו שלא בהסכמת הורי הנער המנותח, נפסקו פיצויים כנגד הרופא המטפל, וזאת מאחר ובעקבות הניתוח נגרמו לנער סיבוכים שהסבו לו נזקים לצמיתות. בקנדה נפסקו פיצויים נגד רופא אשר ביצע ניתוח הוצאת שתל מגופה בניתוח לאחר המוות בלא לקבל את הסכמת המשפחה (לא היה מדובר בניתוח להוצאת שתל מגופו של נפטר לצורך הצלת חיים, ונראה כי למבחן זה חשיבות מבחינת אחריות הרופא).

למיטב ידיעתי, אין בארץ תקדים משפטי לעניין זה, ואולם נקיטת פעולה של הוצאת שתל מגופו של נפטר ללא הסכמת קרובי הנפטר מהווה פגיעה בזכותו ובכבודו של המת, וכבר נפסק שהגנה על המת וכבודו כמוה כהגנה על החי וכבודו.

חשוב לציין גם כי רופא הנוקט בפעולה רפואית של הוצאת שתל מגופו של נפטר ללא הסכמת בני המשפחה מסתכן גם בביצוע מעשה של רשלנות כפי המשפחה, משום שעליו לצפות כי האדם אשר הסכמתו נדרשת עלול להפגע מן המעשה ולסבול נזק נפשי.

2. במשפט הפלילי- ניתוח גוויה שלא עפ"י חוק האנטומיה והפתולוגיה מהווה עבירה פלילית לפי סעיף 7 לחוק , כשהאחריות מוטלת על המנתח הצפוי לעונש של עד שלוש שנות מאסר או קנס או שניהם, וזאת בהתאם לסעיף 7 לחוק.

לסיכום ניתוח החוק, הרי אם נחזור לניתוח המקרה שארע בבי"ח סורוקה, אשר פרטיו הובאו בכתבה הקודמת, נצא למדים כי ניתוח גוויה לשם הצלת חיים מותר בכל מקרה, למעט מקרים שהייתה התנגדות בכתב ובתנאי שתימסר הודעה כאמור למשפחה.

בכתבה הבאה נדון בנושא הסבוך של קביעת רגע המוות.