הוועדה למיגור אלימות יוצאת לדרך

לאחר שבחודש מרץ האחרון נרצחה האחות טובה קררו על ידי מטופל בעת עבודתה במרפאת קופת חולים כללית בחולון, יצאה היום לדרך הוועדה למיגור אלימות - יוזמה חדשה של משרד הבריאות כחלק מהתוכנית למלחמה בתופעת האלימות במערכת הבריאות. בראש הוועדה למיגור האלימות עומד פרופ' שלמה מור יוסף והיא מונה רופאים, אישי ציבור ואזרחים מן השורה.

שר הבריאות, הרב יעקב ליצמן אמר בפתיחת הוועדה: "ברצוני להזכיר את האחות טובה קרדו ז"ל, שבתה משתתפת כאן עמנו בדיון החשוב הזה. טובה אחות רחמניה, נהרגה בידי מטופל על לא עוול בכפה. אנו מחויבים לזיכרון של טובה ולמנוע מקרים דומים לעתיד. רופאים, אחיות, מטפלים ואנשי מנהלה לא יכולים להיות מאוימים. הם חייבים להיות מוגנים ובטוחים בעבודתם. פגיעה היא לא רק פיזית אלא גם מילולית, אני סומך על הוועדה ומעניק לה חופש פעולה מלא כדי להגיע למסקנות ראויות ולמנוע אלימות במערכת הבריאות".

עוד אמר ליצמן כי: "אני מבקש לחזור ולגנות אמירה מסוימת שנאמרה בשעתו ברדיו בידי איש תקשורת שהצדיק פגיעה באנשי צוות רפואי בטענה הזויה ומסוכנת כביכול 'הצוות הרפואי לפעמים מביאים את זה על עצמם...' בשעתו חרה לי הדבר ואני מוצא לנכון לגנות זאת ולומר שזו אמירה מסוכנת ואינה ראויה. אין הצדקה לאלימות. אין סיבה בעולם להרים יד על רופא או אחות. זה בלתי מתקבל על הדעת.,

מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב הוסיף: "הטריגר להקמת הוועדה היה הרצח של טובה קררו ז"ל שהיה מצד אחד כל כך נורא ומצד שני הוא לא היה במסגרת שום דבר שהיינו יכולים להסביר לעצמנו, והעלה טראומות של כולם. אנחנו חייבים להפוך ליותר ערניים גם לאלימות מילולית גם לשיימינג. אנחנו מבינים שמערכת הבריאות חיה בתוך עם ישראל והתופעות שאנחנו רואים הן ביטוי לתופעות רחבות יותר של אלימות בחברה הישראלית ואנחנו צריכים להתמודד עם המורכבות והקושי שהם מייצרים עבורנו ולהוביל את התיקון מתוך המערכת. "

פרופ' שלמה מור יוסף, יו"ר הוועדה, ציין כי: "נופר קררו נמצאת כאן איתנו היום בוועדה וזה נותן חיזוק לחשיבות שנתכנס כאן כולנו ונראה מה אנחנו יכולים לעשות בכדי לצמצם את האלימות מחד ומאידך להעלות את תחושת הביטחון האישי של הצוותים הרפואיים במערכות השונות. המטרה שלנו היא גם לשתף ולשמוע את הציבור על מנת שנוכל להשתפר והוועדה פתוחה לכולם."

גם נופר קררו, בתה של טובה קררו ז"ל, נשאה דברים בפני הוועדה: "אמא שלי הייתה מספרת המון סיפורים על החשיפה שלה לאלימות. שיש המון מטופלים שהם צועקים, שהם מקללים, שהם מאיימים, על זה שיש נרקומנים שמנסים לגנוב מזרקים אבל אף אחד לא לקח את זה מספיק ברצינות, זאת הייתה סביבת העבודה שלה ואני לא חושבת שככה זה צריך להראות. אני חושבת שאת המוות הכל כך מיותר של אמא שלי היה אפשר למנוע. הגעתי מתוך אמונה אמתית שהמציאות הזאת יכולה להשתנות, שאנשים לא ילכו לעבודה מתוך פחד שלא יחזרו הביתה. את אמא שלי כבר אי אפשר להחזיר."