פורום פסיכותרפיה

שלום ליאת, האם יש דרך כלשהי להתגבר על רגשי נחיתות, או להפחית מעוצמתם? אני בן 45 ועם רגשי נחיתות עוד מתקופת הצבא, כששובצתי במחסן בבסיס מרוחק בצפון ועשיתי רוב השירות תורנויות שמירה, מטבח ורס"ר, כשאחרים למדו מקצוע ושירתו ביחידות מחשוב ומודיעין. אחרי השירות נפסלתי ממוקדי שירות של חברות פיננסיות בגלל הפרופיל הנפשי והטיפול בצבא. הצלחתי בלימודים מקצועיים אבל אני לא יכול לעבוד לא במגזר הפיננסי ולא במגזר הבטחוני מהסיבות שציינתי, ובמקצוע שלי אלה המעסיקים העיקריים. גם כשכבר החלטתי לעבוד בעבודה כלשהי, גם לא במקצוע, רק שיהיה משהו, בשכר מינימום, לא הצלחתי להשתלב במקום העבודה ורבתי עם מנהלים. וגם כשכבר עשיתי צעד קטן להיות עצמאי ולעבוד מהבית, וקצת שמחתי שיש שיפור ותקווה, אני רואה שבכל מגע שכן יש לי עם נותן שירות, נציגה במוקד טלפוני שנותנת לי תשובה שלילית בחוסר אמפטיה, וכן הלאה - אני מיד אמוציונלי ונכנס שוב לרגשי נחיתות, של "הם" ו"אני". מי אני בכלל. זה מקשה עלי להתרכז בעבודה שכן יש לי כעצמאי, ומתסכל אותי עוד יותר. ניסיתי טיפול לפחות 10 פעמים, חיפשתי בגוגל מידע בנושא, ואני באמת לא יודע. יש לי שלל אבחנות - OCD, דיסתימיה, חרדה חברתית, ADHD, חשש להפרעה על הספקטרום. אבל אני מרגיש שרגשי הנחיתות הם הכי חמורים והכי מגבילים. כל עצה תתקבל בברכה ובתודה, אבי

טיפול זוגי-איך אפשר להתנהג לאחר משבר אימון ? כל מה שעושים ואומרים נראה שקר מוחלט. בכל פעם יש גם הסבר מצוץ מהצבע למה השקר נראה אמת.

תודה רבה! משבר אימון=בגידה ? יש משהו מיוחד שאפשר להתחיל על מנת לשקם את האימון הזה? פשוט יוצא מדעתי .היא כרגע לא מוכנה ללכת לטיפול זוגי לא התייאשתי וממתין להסכמה של אשתי היקרה.

שלום, האם מישהו חווה חרדות, מחשבות שווא, דיכאון, או תחושות בלבול לאחר זריקת דיפרוספן? קיבלתי את הזריקה לפני חודש, כמה ימים לאחר מכן חוויתי חרדות, תחושות אשמה וכו.. לאחר מכן חזרתי לעצמי. ועכשיו לאחר חודש, זה חזר. מרגישה חרדה, מחשבות לא רציונאליות, תחושות אשם…

הי ליאת, אשמח לתשובה ממך על שתי שאלות מהותיות. 1. איך יודעים באמת האם המטפלת התעייפה/מותשת/חסרת סבלנות אלי? האם יש סימנים כאלה? ברור שהכי טוב לשאול אותה, ובכל זאת.. 2. אני לא רוצה ללכת לטיפול שלי ביום שלישי כי בפעם האחרונה יצאתי פגועה, מאוכזבת, מופתעת, היא פתאום אבחנה אצלי משהו והודיעה על זה למרות שאמרה לפני זה שמדובר "רק" במחשבות שלה שטרם עובדו וכו'.. באלי לשלוח לה הודעה שאני לא מגיעה השבוע, צריכה לחשוב ופגועה מדי. מצד שני, אני יודעת שזו בריחה מהכאב, אבל באלי קצת לנקום בה, שיכאב לה, שתתגעגע אלי, שתבין שבאמת נפגעתי. אני יודעת שאם כן אלך אני אשב בשקט, לא אצליח לפתוח יותר מדי והיא תצטרך לדלות ממני מידע. מה את ממליצה לי לעשות? האם בכלל מזיז לכם שמטופלים מנסים או עושים לכם קצת מצפון? אני רוצה לציין שאני אצלה כבר 3 שנים, היא גמישה ומכילה ומהממת, אבל בחודשים האחרונים הכשלים מצידה מתעצמים.

תודה רבה לך על התשובה! ואיך אדע אם נמאס לה כבר? שאני מכבידה ומקשה עליה? שהסיפור שלי מורכב לה? שאניהמפגישה אותה עם קשיים שאין לה כח או יכולת להתמודד? אני מאלצת אותה הרי להתגמש אבל פתאום זה נכנס לה חזק ללב שלה ולכן פתאום הקיצוניות שלה.

שלום, אני לאחרונה מתלבטת על פנייה לגורם מקצועי כי כבר מזמן איבדתי כוחות להתמודד. הבעייה שאני בכלל לא מוצאת מישהו שעונה על הניסיון שאני מחפשת. אני מחפשת בעיקר מישהו עם ניסיון בפוסט טראומה וכאב כרוני (וחשוב לי דיסקרטי ואמין). עברתי פגיעה משמעותית לפני שנים בעמוד השדרה ומאז אני סובלת מזה גם בפן הפיזי וגם הנפשי. לאחרונה יש החמרה ואני לא מקבלת מענה משום גורם, מה שהעלה עוד יותר את הקושי שלי להמשיך לשרוד. לצערי יש עוד הרבה בעיות רקע (משברי חיים נוספים שקרו, הפרעת אכילה שלא מטופלת ועוד..) אבל הדבר העיקרי מבחינתי בשלה זה זה ההתמודדות עם הכאב והתסמינים הנלווים. חיפשתי גם דרכים שיקלו והבנתי שאני ממש צריכה עזרה בלהגיש בקשה ל "פטור מתור" כי אחד הקשיים הפיזיים שלי זו עמידה ממושכת, מה שגם הרבה פעמים הופך לחוסר התמודדות נפשית. אני לא יכולה לספור כמה פעמים זה גרם לי לחזור מתוסכלת ולשקוע בדיכאון, כמה פעמים זה החמיר את הכאבים כך שלא יכולתי לתפקד וכמה פעמים נאלצתי פשוט לוותר ולצאת מתורים שכבר הייתי בהם. ממש חשוב לי למצוא מישהו/י עם ניסיון בפוסט טראומה וכאב כרוני וגם ניסיון בהגשה לביטוח לאומי ופטור מתור, אבל אני לא מוצאת מישהו שעונה על שניהם. איך אני יכולה להגיע למישהו כזה? תודה

צריכה רק עצה אחת קטנה, כן או לא. האם להפסיק את הטיפול, כן או לא. כמעט 3 שנים מטופלת אצל מטפלת בדרמה ואומנות, cbtיסטית, הכל מהכל. יש לי חסך אם רציני, אני עם בטחון עצמי נמוך, אבל מצליחה מאוד בעבודה ובעמדה ניהולית, אולי יותר להגיד בעלת ערך עצמי נמוך מאוד. הרבה דברים טובים קרו לי בעקבות הטיפול, אבל הקשר ביני לבין המטפלת, שהוא חד צדדי גומר אותי, היא אומנם משתפת בקטנה ממש מחייה האישיים כי היא חושבת שעבורי זה טוב לפעמים, נותן לי תחושה של הדדיות. הצורך שלי לקבל ממנה חיזוקים ומילים טובות הוא הכרחי, אני אוהבת וצריכה לקבל ולשמוע מכל העולם, אבל ממנה בפרט, ואני עושה זאת בצניעות ועדינות. כלום לא מספיק לי, לא הגמישות שהיא עושה למעני, אם זה חיבוק בסוף פגישה כדי לתת לי תחושת בטחון, אם זה זמינות בווצאפ להתכתבות מינימליסטית ביותר בין הפגישות במידה ואני צריכה. ושוב.. כלום לא מספיק לי, אני צריכה אותה וממנה יותר, מתאכזבת ברגע ממנה, מתבאסת ממנה ברגע, מצפה מאוד ותמיד. וברור שהייתי רוצה שהיא תהיה החברה הכי טובה שלי, אחותי, אמא שלי, בת זוג שלי, הכל. אני יודעת שנכנסתי לה עמוק ללב, אבל אני מרגישה שאני נקרעת בתסכול ובאכזבה, מרגישה כבר אובססיבית משוגעת שכל היום חושבת עליה ומדמיינת שהיא שולחת לי הודעות ומתעניינת מיוזמתה בי. מה לעשות? אני בלופ שלא נגמר, שרק המחשבה מלסיים את הטיפול איתה קורעת אותי לגמרי. מה אני עושה?!

אני כבר לקחתי ציפרלקס וזה לא עזר לקחתי ריספונד גם לא עזר בלי וויואנס אין לי כמעט חרדות אבל אני כמעט לא מתפקד ויושן כ 10 שעות ועוד כמה שעות משוטט בבית בלי לעשות כלום

היי, אני מאובחנת עם הפרעת חרדה ומחשבות טורדניות.. המחשבות הטורדניות שלי עכשיו בעיקר הן מחשבות פילוסופיות כאלו כמו: "העולם הוא מקום שנמצאים בו מלא אנשים זרים ואז אנחנו מתים וזהו" "מי קבע שהמשפחה שלי היא שלי", "למה לחיות אם הכל "שטחי"? אני יודעת שיש מעבר ואני זוכרת את החווית חיים "הרגילה שלי" אבל המחשבות ממש מטרידות.. אני ממש מרגישה חוסר חיבור לעולם, אני פה ולא פה כזה. אני לוקחת ציפרלקס במינון של 20 מג 4.5 שבועות אבל לא ממש מרגישה שיפור במחשבות (בתאבון, בתפקוד וכו אפשר לומר שישנו שיפור) אשמח לדעתך- האם זה משהו שקורה? אני כל הזמן מפחדת שזה שיגעון ובנוסף, הציפרלקס אמור לסייע למחשבות הללו? מה עוד אני יכולה לעשות? תודה רבה

היי מוריה את מזכירה לי את עצמי בתחילת הטיפול אני לא סבלתי ממחשבות טורדניות אבל הייתי רק בטיפול פסיכיאטרי וזה כמובן לא פתר את בקשיים שלי ולא הבנתי למה... אם גם את רק בטיפול פסיכיאטרי (תרופתי) אני ממליצה לך לפנות גם לטיפול בשיחות. ידועה שלמחשבות טורדניות הטיפול שהכי מקל על הסימפטומים הוא C.B.T אם את לא בטיפול ממליצה לך לחפש מטפל/ת שעובדת עם C.B.T ואם את בטיפול כדאי שתדברי עם המטפלת שלך על ההרגשה שלך ותראו איך אפשר להתקדם. חבוק ענק, יום אחד את תהיי במקום אחר טוב יותר, אני בטוחה.

ללא השכלה גבוהה. ללא חברים. ללא רכב. אני מרגיש הכי בודד שיש. אני מרגיש מקורקע. אני מרגיש משועמם וחסר תועלת. אין ממשיכים מכאן? אני סובל וירא מאוד הבדידות האנושית שאני נמצא בה. אני מרגיש חסר תקווה. מה עליי לעשות? איך מתקדמים מכאן? מה עליי חעשות?

שלום, אני מטופלת בהזרקות בגלל דיסטוניה (טיקים בעיניים) ואני בוחנת את כדאיות ההמשך. הומלץ לי לנסות טיפול בהיפוך הרגלים (HRT) אבל ממה שאני מבינה זו שיטה שעובדת על התמודדות עם התחושה המקדימה לטיק. הבעייה שאצלי אין תחושה מקדימה. אם התחושה הזו לא קיימת אצלי, יש בכלל רלוונטיות לפנות לטיפול מהסוג הזה? תודה

היי, ליאת. אני נמצא בטיפול אצל מטפלת הוליסטית. אני מרגיש במהלך הטיפול שהיא מפרשת אותי כל הזמן, ומבטלת את הפרשנות שלי לסיטואציה. אני לא מרגיש מספיק מוכל בטיפול. היא לא שואלת איך אני מרגיש, ולא נותנת באמת מקום לתחושות שלי. היא כל הזמן מנסה לדחוף אותי לפרשנות שלה, וזה חוויה מאוד לא נעימה. אין לי בעיה שיש לה דיעה משלה, אבל היא ממש מבטלת את הדיעה שלי, וזה לא עושה לי טוב. גם בחלק של הטיפול הגופני, היא לחצה על חלק מסוים באזור החזה, וזה עשה לי לא טוב, והסברתי לה לפני כן שלא נוח לי הלחיצות. כלומר, מרגיש לי שהיא קצת עקשנית, והיא לא בנאדם רע או משהו כזה, אבל מאוד שקועה בעצמה, ולפעמים שוכחת שלמטופל גם יש דעות ורצונות משלו. אני מודה שיש לי רגישות מסוימת, אבל אני מצפה ממנה שאני תכיל אותי ותבין אותי יותר. אני כבר מרגיש שממש קשה לי איתה, ואני כבר לא יודע איך לפתור את הנושא. אני לא יודע אם שיחה איתה יכולה לעזור, כי יש לה את הגישה הטיפולית שלה. אני במצוקה.. מה ניתן לעשות? תודה מראש.

שלום. אני נוטל לוריוון לדיכאון וחרדה במשך תקופה של שישה שבועות במינון ממוצע של בין חצי מ"ג למ"ג בודד ביום. על מנת לשפר את מצב הרוח והחרדה, כדי שאוכל להתנתק מהלוריוון, ברצוני ליטול 5-HTP. שאלתי: א. האם חשש לאינטראקציה שלילית ביניהם. ב. ואם כן מה ניתן לעשות (כלומר כמה זמן עלי להימנע מנטילת לוריוון לחלוטין כדי שאוכל להתחיל ליטול את ה5-HTP)

לא יודעת מה עובר עלי חזרתי מהטיפול הפוכה! המטפלת כל כך עצבנה אותי בהתחלה ואז הייתי שקטה, וכל כך רציתי שהיא תשאל אותי מה קרה ולא תוותר לי- היא יודעת לא לוותר! רציתי שהיא תהיה בשבילי! שתראה אותי! שתבין שאני לא סתם בשקט! כל כך הרבה שני אף אחד לא ראה אותי! וזה התפקיד שלה! רציתי לכתוב לה את כל זה אבל לא חושבת שהיא רוצה שאני אכתוב לה, הזמן שלנו היה ויהיה שוב בעוד שבוע- ועד אז אני ירגע וזהו... אבל זה כאב

אני בטיפול כבר תקופה ארוכה ועם הזמן מתחזקת בי התחושה שמטפלים הם בעצם שקרנים - הם עושים זאת לטובת המטופלים כמובן אך הם בעצם עובדים עליו. הם מחמיאים או אומרים דברים שהמטופל רוצה לשמוע ולא כי הם באמת חושבים את זה הם כאילו מצטערים כשבוכים להם ובכלל איך זה הגיוני שמטפל אמור להיות לא מעורב אבל הוא כאילו כן מרגיש תוך כדי טיפול? הוא עובד עלי? אשמח מאוד אם תבהירי לי את העניין. תודה

מטפלים הם שקרנים? לא יודעת בדיוק- אולי לפעמים? (אני לא מטפלת) ברור לי שמטפל חייב להיות מחובר למטופל שלו- למצוא חמלה וכל זה... אני חושבת שמטפל נמצא איתך באמת ולא משקר לך, אבל המטפל לומד לעשות הפרדה בין מה שקורה בטיפול לבין החיים האישיים שלו כדי לאגן עליך ועליו.

אני הולכת לטיפול ריגשי כבר למעלה משנה ומטופלת גם תרופתית. מאוד קשה לי לשתף בטיפול כי אני כל הזמן מפחדת שהיא עובדת עלי, שהיא משחקת אותה כאילו אכפת לה ממני ובאמת היא מחכה רק שהשעה תעבור.. יש לציין שבאופן כללי קשה לי עם מערכות יחסים-מאז שאני קטנה אני חושבת שלא אוהבים אותי וכו' ולא הצלחתי לשתף אותה בזה. לאחרונה אני משתפת קצת יותר והצלחתי לספר לה שקצת קשה לי להאמין לה היא טוענת שקשה לי עם מחויבות ולכן אני לא נותנת לה להתקרב היא צודקת?

לא יודעת אם היא צודקת או לא אבל אולי כדאי שתשלחי לה את מה שכתבת פה. אני הייתי שולחת לה את כל זה: "מאוד קשה לי לשתף אותך בטיפול כי אני כל הזמן מפחדת שאת עובדת עלי, שאת משחקת אותה כאילו אכפת לך ממני ובאמת את מחכה רק שהשעה תעבור.. יש לציין שבאופן כללי קשה לי עם מערכות יחסים-מאז שאני קטנה אני חושבת שלא אוהבים אותי וכו' " ככה תשתפי אותה! זה יעזור לה להבין אותך יותר טוב ויקדם אותך מאוד!

אני מתאהבת סדרתית בכל מטפל או מטפלת שהייתי , וזה גורם לי להיות במצב רע מאד והורס את הטיפול , אציין שהמטפלים לא יודעים מה לעשות עם מטופל שמתאהב בהם ונהיה אובססיבי אליהם , מה שקורה שהטיפול יוצר עוד בעיה והיא התאהבות במטפל והתאהבות במטפל זה הורס כל חלקה טובה והורס גם על הדרך את הטיפול ואת היחסים עם המטפל או המטפלת , השאלה מה צריכים לעשות המטופלים שמתאהבים סדרתית , מי יטפל בהם ?

בת 39 - לא מצליחה בשום מקום עבודה , כי אני מאד רגישה והתגובות שלי דרמטיות ולכן מעיפים אותי , אני גם אובססיבית וקשה לי לשחרר דברים , קשה לי לשלוט בתגובות שלי שאני נפגעת או כשאני חשה אי צדק. הייתי גם בתחנת משטרה עקב הטרדה טלפונית בגלל שקשה לי לשחרר דברים . הלכתי לעובדת סוציאלית והיא לא התרשמה שהבעיות שלי קשות , לקחה בקלות את הבעיות האלה וזה לא נראה לה נורא . . והשאלה שלי האם אולי אני צריכה פסיכולוג ולא עובד סוציאלי? , האם פסיכולוג יותר יכול לאבחן ולקלוט פתולוגיות ? כי לי נראה שאולי יש לי איזה הפרעת אישיות גבולית .?

יכול להיות שאת סובלת מהפרעה קלה יותר מהפרעת אישיות, מה שברור זה שאת יכולה ללכת שוב לעוסית או לפסיכולוגית או פסיכותרפיסטית ולומר להם הכל, אני חושבת שללכת לעוד איש מקצוע יכול רק לעזור...

הייתי בשיחה אחת איתה , ולפי מצב התהנהגות שלי שזה אומר אובססיות ומחשבות רבות עולה בי השאלה - האם צריך פסיכיאטר או פסיכולוג כי עבודה סוציאלית זה יותר חובבנות.

אני במשך הימים האחרונים ממש מרגיש כאילו כל מה שמדברים אליי אני לא מוכן להרגיש כאלו נהייתי אטום כזה אפשר אפילו לפגוע בי מאוד ואני לא יפגע בגלל שאני אטום יש לציין שאני גם מרגיש אטימות פיזית בחלק העליון של הבטן התופעה התחילה אני חושב לאחר נטילת קלונקס התופעה מורגשת חזק יותר בעיקר כשיש משהו שאני פוחד להרגיש לדוגמא כשמישהו אומר לי איזה מילה פוגענית אני מרגיש הרבה יותר חזק את האטימות הזאת גם הנפשית וגם האטימות הפיזית מאוד מאוד מתחזקת האם יש לך הסבר לתופעה הזאת האם ידוע לך על שם פסיכולוגי או רפואי לתופעה הזאת חשוב לי להדגיש שאני לא מרגיש ניתוק אלא אטימות רגשית האם זה מנגנון הגנה מסוים אם כן איך קוראים לו???

הי ליאת, מה עושים אם אני מסרבת לחיות בחלקיות? אם אני לא מקבלת את זה שהחיים הם תמיד אפורים, כמעט טוב בהכל, כמעט מושלם פה, כמעט מדהים פה, למה כמעט?! אני מרגישה לפעמים שהטיפול מעצים לי את התחושות הקשות האלה, שהוא מכביד עלי את המחשבה שאף פעם לא יהיה לי טוב, יותר רע לי מטוב לי.

שלום רב, בן 40 , סובל מחרדה חברתית מאז גיל 29 בערך, אף פעם לא פניתי לטיפול , אבל המעגל אנשים שאני לא חרד נורא הצטמצם עד כדי רק אישתי וההורים. האם ניתן להתרפא מחרדה חברתית לגמרי ? או שזה ילווה אותי לכל חיי?

מי רוצה לחיות בחלקיות? מי רוצה לחיות עם דחיה? מי רוצה שיגידו לו לא? אז למה להמשיך עם הטיפול אם אף פעם לא אהיה מסופקת ורגועה? אם תמיד ארגיש הצד שרוצה ומבקש יותר, והצד השני מנסה למלא או להבין וזהו. אני הולכת לטיפול כדי לקבל אמפתיה? או שפשוט להפנים ולהבין שתמיד אחיה חיים שהם כמעט, זה החיים וזהו.

הי, ראיתי תשובה שענית באחד הפורומים והתחברתי למה שכתבת. אשמח לייעוץ קטן. אני מטופלת שנתיים אצל פסיכותרפיסטית ויש נושאים ודברים שאני מפחדת לפתוח. רובם קשורים בנושא *העברה*. יש לי חסך מאמא שלי שלא הייתה אמא כמו שחלמתי וכמו שצריך. אני מגלה שהיה לי את זה שנים עם המון דמויות מהעבר, דמויות נשיות בעיקר. שנים חשבתי שאני לסבית בגלל התחושות האלה, למרות שאני נשואה 12 שנים עם ילדים. אני לא מסוגלת לפתוח את זה מולה, קודם כל מהעניין הזה שזה חד צדדי, אני כאילו מקבלת סירוב, שלילה ממנה, לא משנה איך היא תעטוף את זה. אני מתה לחיבוק ממנה, למגע, להכל, אין לי אפשרות להגיד את זה. אתמול בטיפול שיקרתי למטפלת. היא כל כך טובה, בהקשר לדברים שדיברנו היא שאלה אם פעם הערצתי מישהו, לא בהכרח ברמת פוסטרים בקירות, אלא דמות שיש לך קראש עליה, עניתי לה שלא, למרות שזה שקר, ברור שהיה לי את זה, עם הרבה!!!! מה אני עושה???

שלום ,אני כבר בת 18 .ובגיל 16 הכרתי בחור אבל יש סיטואציה שאני את יכולה להרפות ממנה ואני לא מבינה למה.. הוא רצה להיות הבן זוג שלי וחשבתי שאולי אפשר בינתיים להיות איתו בקשר וכשאהיה בת 17/18 אולי נתחיל קשר זוגי ,וחשבתי שדבר נכון שזה לדבר על דברים לפני הכול. ויצא מצב שהוא סיפר שהוא לא בטוח בנוגע לרגליים שלו ,שהם דקות מדיי ,הועדדתי אותו ,ואז אמרתי שגם אצלי החזה לא גדול ,והישבן בסדר ,אז גם עם הרגליים אפשר פשוט להגדיל באמצעות ספורט ,ושכול אחד שונה וזה בסדר(היה לי חוסר ביטחון בגלל גודל החזה ,הוא עבר) הבעיה שמתי שכתבתי שגם אני לא ממש בטוחה לגבי זה ,הוא כתב עם תשבי עליי בעתיד הידיים לא יהיו בחזה (אם מישהו יראה את זה הוא יחשוב שכתבתי את זה בגלל משהו אחר ,לא? או שהכול בסדר?) ואז הוא שאל משהו בנוגע ליחסי מין (אני כבר לא זוכרת ממש)אמרתי שעד גיל 18 או עד אחרי החתונה וצחקתי . הוא אמר שזה הרבה זמן ,אבל זה לא הדבר הכי חשוב.. והוא שאל אם אני אוהבת לדבר על דברים כאלה ,אמרתי שלא ושמספיק ואני לא מבינה למה.. ,הוא אמר שעם בנות אחרות פעם הם היו מדברים על זה ממש לעמוק והכול בסדר,ואני כנראה עוד קטנה ,ושבינינו לא היה כלום אז לא צריך לעשות דרמה.. בסוף כתבתי לו שאני חושבת שאנחנו צריכים להפסיק לדבר בהצלחה תודה על הזמן ,הוא כתבת לי שאני אדם טוב ,ואולי נשאר בקשר אמרתי שאין טעם וזהו הוא איחל לי בהצלחה ויותר לא דיברנו.לא מזמן שמעתי שהוא מאורס . אני שמחה בשבילו ,אבל מה שלא עוזב אותי זה שאמרתי למישהו שיש לי חוסר ביטחון בגלל החזה ,למרות שעכשיו זה כבר לא ככה.וזה שאמרתי שגם עם בגיל כזה אני ארצה יחסי מין אני לא אעשה את זה ,ואני לא עושה כלום ,מתי שהוא שאל.. אני לא חושבת שהוא השאיר את ההתכתבות ,אבל אם כן ,זה נורא ,אם הוא יראה למישהו ,יחשבו שאני לא בסדר? אני לא מבינה למה זה לא משחרר אותי ולמה פתאום נזכרתי בזה.. אני שמחה שאמרתי לו לא ,ולא היה כלום ,הייתי רוצה פעם אחת ולתמיד,מתי שיהיה לי חבר הוא לא יחשוב שאני לא בסדר? תודה רבה!

האם בנאדם שלא עובד ולא בזוגיות מעיד על סוג של בעיה ?ובכלל מהו תפקוד תקין ?

בת 39 , לעולם לא עבדתי בעבודה קבועה , אלא רק עבודות זמניות , קשה לי להיות בעבודה קבועה ולא מבינה למה , מחפשת תמיד משהו זמני, בנוסף מרגישה שלא יכולה לעבוד כל יום, מרגישה שצריכה מרחב נשימה של כמה ימים מיום עבודה , כלומר אם עובדת יום אחד , לאחר מכן צריכה יומיים מנוחה סוג של מרחב נשימה , השאלה ממה זה נובע ?

האם הגיוני שהתחלתי לפגוע בעצמי רק מאז שהתחלתי טיפול? אני כבר תקופה בטיפול פסיכולוגי, אבל אני לא מרגישה בנוח מול המטפלת. יש משהו במערכת היחסים שלא עובד. אנחנו מדברות על הנושא הזה בכל פגישה מחדש, ועדיין אין שיפור בהרגשה שלי. איך אפשר לספר את הדברים הכי מביישים לאדם שאני מרגישה שהוא חצי זר? התסכול הזה והביחד הבודד הזה גורם לי להכאיב לעצמי מתוך חוסר יכולת לשאת את הבדידות והכאב הנפשי. ועכשיו לשאלה: האם כדאי לי להחליף פסיכולוגית? אני חוששת שמה שאני מרגישה אלו דפוסים וחסימות שלי שילוו אותי בכל טיפול. אשמח מאוד לשמוע עצות!

אני נמצאת בטיפול בעקבות פוסט טראומה (אחרי פיגוע) ואני רוצה לדעת מה אני יכולה לעשות בזמן שבין הטיפולים? הטיפול קשה לי בטירוף ואחרי הטיפול לפעמים אני מרגישה רגשות קשים ואז אין לי למי לפנות... ויש פעמים שבלי קשר לטיפול קשה לי מאוד, מה אני יכולה לעשות?

אממ, איך רושמים את זה? אני נמצאת כבר תקופה אצל פסיכולוגית, שאני לא מרגישה שהיא אוהבת אותי. כביכול, הכל בסדר. אני באה, הולכת, משלמת. אני מדברת והיא מקשיבה מצוין, אבל משהו בלב לא יושב לי עד הסוף. הייתי פעם אצל פסיכולוגית שאהבה אותי מאוד. הרגשתי את זה. לא היה לי ספק שהיא מעריכה ואוהבת אותי כאדם, וזה נתן לי גב מאוד חזק בטיפול, ככה שאני יודעת איך זה יכול להרגיש. אני יודעת שהפתרון הרווח הוא לתקשר לה את זה, ואכן בדרך כלל משתדלת לפתוח בחדר הטיפול כל בעיה, אבל בנושא הזה אני ממש נאבדת. אי אפשר להכריח מישהו לאהוב אותי, ומרגישה בושה עמוקה אפילו בצורך הזה שלי, (ואולי בכלל מטפל לא אמור לאהוב את המטופל שלו?!) (נ.ב. כאשר אני משתפת אותה בחוויה קשה, היא ממש יכולה לדמוע ולכאוב בשבילי. אולי זאת דרך אחרת לבטא חום ואכפתיות.) מבולבלת מאוד. אשמח לעזרה.

אני סובל מחרדה חברתית ודיכאון קל תקופה ארוכה מאוד אני בטיפול פסיכותרפי סי בי טי ועוד כבר שנה וחצי הייתה התקדמות משמעותית בהרבה נושאים אבל החרדה והדיכאון עדיין קיימים (אגב הקשר ביני למטפל ממש טוב) האם שווה לעבור לטיפול פסיכולוגי ומה באמת ההבדל ביניהם??? תודה רבה

שלום רב. אני בן 34 וגר עם ההורים. אני מצד אחד רוצה לעזוב את בית ההורים שלי על מנת למצוא זוגיות כי בדור של היום לגור עם ההורים בגילי זה לא לעניין. מצד שני אני נשאר לגור בבית ההורים שלי מכיוון שעשיתי טעויות בעבר שגרמו לכך שלא עבדתי ולא חסכתי כסף מספיק. מה המלצתך? אני שואל כי אני רוצה להירשם למשרד שידוכים ואני חושש שעניין הלגור עם ההורים יפריע לנשים שימצאו לי שם.

שלום, בת 27, יוצאת כארבעה חודשים עם בחור בן 31. כרגע אנחנו לא גרים ביחד אבל אני ישנה אצלו בדירה כמחצית מהשבוע. הוא מנקה את הדירה שלו כל יום ונחשב בן אדם מאוד מסודר. כבר מתחילת הקשר התחלתי לקבל הערות על ניקיון אבל לא כזה הפניתי להם תשומת לב כי ראיתי את זה כתכונה שהיא סך הכל חיובית. ככל שעובר זמן לתוך הקשר אני מתחילה לקבל הערות שהן בעיני חסרות פרופורציה. אני מקבלת הערות על איך שאני משתמשת בידית של הדלת, שאני מושכת אותה בחוזקה בעיניו. במידה ואני שוטפת ידיים בכיור והמים קצת מטפטפים על השיש הוא ישר מתחרפן ומעיר לי שאני הורסת את השיש. כשאני יושבת בסלון ונשענת על הכריות שם הוא ישר מעיר לי שאני הורסת אותן ולוקח אותן ממני. יש לי עוד הרבה דוגמאות מהסגנון הזה. אני קצת מיואשת כי מרגיש שיש המון ריבים מיותרים כבר בתחילת הקשר שמרחיקים בינינו. גם אם יש השתדלות מהצד שלי לנסות לשמור את הסדר בדירה שלו אני עדיין אקבל הערות. ניסיתי לדבר איתו מספר פעמים אבל זה מחזיק מספר ימים והוא חוזר להעיר לי. אשמח לקבל טיפים מה אפשר לעשות ואם אכן מדובר בOCD.

איך אפשר למצא מקום מגורים מתאים לסכיזופרני אחרי תקופות אשפוז ארוכות?

התחלתי לא מזמן טיפול. זה היה לי קשה להיחשף אבל לאט לאט נהיה קל יותר. המטפלת שלי מקסימה ויש ביננו כימיה מצוינת. אבל ככל שהזמן עובר אני מרגישה שאני מתחילה לאהוב אותה. וזה מלחיץ אותי. אני מוצאת את עצמי חושבת עליה הרבה ואני פוחדת מה יקרה אחרי שהטיפול יגמר ואיך אני אסתדר בלעדיה. עולות לי הרבה מחשבות של הלוואי והיינו יכולות להיות חברות טובות, או הלוואי והיה לנו קשר קבוע ויציב שלא תלוי בדבר. אני מרגישה שאני ממש מחכה לטיפול (למרות שלא קל לי בו בכלל) מה יהיה? זה תלות? מה עושים?? תודה רבה!!

הי, התחלתי לא מזמן טיפול בעקבות לחץ יתר, ביקורת עצמית גבוהה מדי, וחשש מנישואים. המטפלת עוסקת בשיטות הגל השלישי, אבל לא רק. ובעוד אני רציתי לבוא על מנת למצוא דרך להפחית את המצוקה והלחצים, השיטה שלה היא הפוכה... הרגיש לקבל את הלחצים ולהשלים איתם.... וזה ממש קשה לי. יש לי התנגדות מאוד חזקה וקשה לי להסכים. אני מבינה את ההיגיון שיש בזה אבל עדיין זה מאוד קשה. אני אצלה כבר כמה וכמה פגישות. העניין הוא שאמא שלי היא עצמה מטפלת מקצועית מאוד (עוסי"ת קלינית). ואני משתפת אותה לפעמים בחלקים קטנים מהטיפול. עברו כבר כמה פגישות ואמא שלי אמרה לי שחשוב להתבונן ולהרגיש האם אני מרגישה שיפור כלשהו, אפילו קל מאוד, לא משנה במה... כדי לדעת האם אכן זה בכיוון הנכון והטיפול אכן יעיל. הבעיה שאני לא יודעת. הרי מדובר בדברים כל כך דקים ומופשטים. פשוט אין לי מושג! אבל כן המטפלת עשתה לי רושם טוב ומקצועי ויש ביננו כימיה ושמעתי עליה דברים טובים. העניין הוא ששיתפתי את המטפלת בכך שאני מתלבטת האם אני מרגישה שיפור והאם הטיפול הזה הוא אכן הדבר הנכון לי. היא השיבה לי שמצוין, כי גם אם אמא שלי לא תאשר אותה, זו תהיה חשיפה מצוינת בשבילי לתחושת הספק. (היא טוענת שיש לי דפוסי חשיבה כמו של OCD מנטלי וזה חשוב להיחשף לספק וזו הזדמנות מצוינת) אבל אולי אמא שלי צודקת ובאמת אם אני לא ממש מרגישה שיפור או לא יודעת אם אני מרגישה, אולי זה לא נכון לי. איך אני יודעת האם זה נכון לי או לא? איך יודעים אם טיפול הוא יעיל? מצד אחד חשוב הרי לסמוך על המטפל, אבל גם אסור לעצום עיניים אז... איך יודעים??? תודה!!!

שלום אני לא יודעת איך זה התחיל אבל אני במצב שאם אני מתפללת קופץ לי איחול רע לילדה ואם אני מדברת על איזה נושא אותו דבר זה ממש מתסכל עושה הרגשה נוראית

הי ליאת, הייתי בטיפול פסיכולוגי בערך 3 שנים. הטיפול הסתיים לפני שנתיים על פי החלטתי שלא להגיע יותר. עניין מורכב. ואכן אני והמטפלת לא היינו בקשר בכלל במשך שנה וחצי. לפני כמה חודשים כתבתי לה מייל והיא ענתה בצורה טובה, מאז אנחנו מידי פעם מתכתבות. השיח עינייני, יש דיסטנס טיפולי אנחנו לא "חברות" ואני מרגישה מאוד לא בנוח. אני לא משלמת לה על כך. והיא בעצם לא מקבלת ממני כלום. אני מפחדת להעלות את הנושא, כי אני לא יכולה לחזור עכשיו לטיפול, ומצד שני מפחדת להיפרד ממנה לגמרי. לא יודעת, מה עושים?

שלום רב עקב הגיל שלי אלצו אותי לעבור - לעזוב את הציפרלק 20 שהיה חברי הטוב 18 שנה.  התחלתי לקחת ‏SERTRALINE‏ 150 מג בהדרגה וכ 3 שבועות אני לוקח 150 , אבל אני מרגיש שזה לא עוזר לי כמו הציפרלקס ואני נעזר בלוריוון,  (מה שעדיף שלא היה.)  מה יש לכם להגיד לי בנושא? 

לאחרונה בחודשיים האחרונים אני מרגיש תחושת ריחוף חזקה (אני לא לקחתי שום סם) וקושי לחשוב על דברים כשאני מכריח את עצמי לחשוב מתחיל לכאוב לי הראש כל הבדיקות תקינות ממה זה נובע ומה אפשר לעשות

מתי יודעים שצריך ללכת לטיפול?

היי ליאת - אני בת עשרים וקצת וחווה חשש ורתיעה מהמחשבה על יציאה לחיים ונישואים. כל הנושא של תחונה מאוד מלחיץ אותי!!! בכללי יש לי אופי דורש כלפי עצמי ונטיה לפרפקציוניזם ולחץ. הייתי גם רוצה לעבוד על נושאים רוחניים ולהצליח יותר להתחבר לתורה ולמצוות. איזה שיטת טיפול הכי תוכל להתאים לי? CBT ? הגל השלישי?? משהו אחר?? אני רוצה משהו קצר יחסית ומאוד ממוקד ויעיל שיצליח לעזור לי לא לפחד ולהילחץ מהעתיד כל הזמן. תודה רבה!!

פעם נעזרתי בפורם לא יודעת אם את זוכרת....אשמח להעזר שוב.... לפני כשלושה חודשים נפטרה אימי, לא הצלחתי לישון, דברתי ללא הפסקה ועוד. אובחנתי כהיפומנית הייתי מאוד חרדתית לא ממש נהניתי מזה..סבלתי והסביבה לא הבינה... קבלתי כדור סרוקואל 50 מג' שעזר ואני גם בטיפול פסיכותרפי. הפסיכיאטרית אמרה שאצטרך לקחת כחצי שנה את הכדור..מעולם לא נטלתי כדורים כאלה ומעולם לא חוויתי משהו כזה .. השאלה שלי האם היפומניה יכולה להופיע פעם בחיים ולא עם מחלה נלווית כמו מניה דיפרסיה או פסיכוזה או הפרעת אישיות? אני בת 51 ללא רקע של בעיות נפשיות.. אני פוחדת שאולי יש לי מחלת נפש שלא ידעתי עליה..או בכלל אם יהיו אפיזודות חוזרות. האם אפשרי שפשוט לא אצטרך כל החיים לקחת כדור? ויהיה רק לחצי שנה? אני כרגע גם מדוכאת ומרגישה אשמה על מה שהיה ובושה..למרות שהמטפלת שלי אומרת שאין על מה... חזרתי לעבודה ואני די בסדר, אני פוחדת שתהיה עוד אפיזודה של היפומניה או שאובחן כמניה דפרסיה...איך אדע? האם יכולה לבוא היפומניה אחת וזהו? ואחר כך הכל יחזור לקדמותו? והאם יש קשר לגיל המעבר?

שמי יוסי, בן 37, רווק. כאשר אני שוכח יום אחד לקחת ציפרלקס (15 מ"ג), מתחילות לי תופעות לוואי איומות שאני לא יכול לתפקד בגללם: עייפות קיצונית שכחה בלבול בדיבור כאבי ראש חרדה מכול דבר כבדות רעד בגוף חוסר שיווי משקל מעידות בלבול תחושות מוזרות בפנים ובגוף עקצוצים מחשבות טורדניות וחזרתיות מה שגורם לי לחשוש האם כל החיים אצטרך להיות תלוי בציפרלקס? האם הגוף שלי לא יידע להתמודד בלעדיו? האם לעוד אנשים זה קורה? מדוע בלי הכדור אני חווה את התחושות האלה? אני מטופל בציפרלקס עבור חרדה ודכאון וזה עוזר לי לתפקד, משתיק לי את הלופ השלילי שקורה לי בראש, מטפל לי בחרדה ועוזר לי לתקשר עם הסביבה. ללא הציפרלקס אני לא מסוגל לצאת מהבית וגם בבית חווה חרדות מוזרות (האם משהו נכנס לי לפה, האם נפגעתי מחפץ כלשהו). מדוע זה קורה לי החרדות האלה? האם זה בגלל מחסור חמור וכרוני בשינה במשך שנים? האם ניתן לתקן נזק כזה או שהגוף שלי נדפק ואצטרך להישען על הציפרלקס כל חיי? למרות שהציפרלקס מציל אותי, הוא פוגע לי בחשק המיני ובזקפה, מה שמפריע מאוד. אשמח למענה מכם בנושא. תודה נ.ב. שאלתי את השאלה בפורום חרדה ודכאון וענו לי שם לשאול בפורום פסיכיאטריה ולא מצאתי כזה פורום פה. מקווה שפה זה מתאים.

שלום לכם. אני מקבלת כל שבועיים זריקה בקופת חולים נגד דיכאון ולהרגעה ותמיד שלושה ימים לפני הזריקה אני בדכדוך קל אשמח לטיפ בלי טיפול איך אפשר להתמודד עם הדכדוך הזה? אני ממש מודה לכם

היי. חרדתי כבר 20 שנה. לאחרונה סובל המון מתחושת ריחוף/סחרחורות כמעט כל היום. כמובן שעברתי את כל הבדיקות והכל תקין. יכול להיות באמת שקשור לחרדות אפילו שאני מסוחרר כל היום

כשהייתי בטיפול רגשי בעבר יצא לי לחשוב מחשבות מיניות על המטפלת שלי עם בעלה וזה עולה לי גם עכשיו בטיפול. (שהם בסיטואציה אינטימית). לא יודעת למה המחשבות האלה עולות לי. אני לא מסוגלת לשתף את זה בטיפול. את המושג העברה אירוטית אני מכירה אבל כאן זה נשמע מושג אחר שאני לא יודעת לשיים. זה נורא מבהיל אותי. זה הגיוני? ממה זה יכול להיות? אשמח לשמוע כיוונים פתוחים כדי לנסות להבין את עצמי.

היי יש לי אחיין בן 24 מאובחן עם סכיזופרניה שאני מלווה אותו הרבה זמן ובשנתיים האחרונות שזה הזמן שאובחן אני ממש צמוד אליו המטפלת שלו מדריכה אותי ולימדה אותי המון. ‏אני מעוניין ללמוד בכדי לעזור לו בצורה הטובה ביותר, והמטפלת הפנתה אותי ללמוד פסיכותרפיה, בדקתי בהמון מכללות שמציעות את הלימודים האלו ולא מצאתי עדיין אחת כזו שתעזור לי בצורך שלי. האם תוכלי בבקשה להפנות אותי למקום הנכון ביותר ללמוד ממנו? כוונתי ללימודי תעודה, אין לי תארים אקדמאים

היי, האם ישנה חובת דיווח על קטין (מתחת לשמונה עשרה) שאומר שהוא פוגע בעצמו אך אין סכנה נשקפת לחייו (חתכים, לא עמוקים) שסיפר את המידע הזה למורה בבית הספר התיכון? אשמח לתשובה, ליה

אני נכה צהל סובל מPTSD קשה מאוד , החלפתי מספר מטפלות אחרי 2 מפגשים שלא התחברתי עלהם הייתי בטיפול אצל פסיכולגית שנתיים ליפני שהגעתי לטיפול החדש ולא הצלחתי להתחבר לאף אחת לפנייה, אני נמצא אצלה שנה והיה לי נורא קשה לסמוך עלייה בחודש האחרון כן הצלחתי לסמוך עלייה והרגשתי שאני מביא את עצמי ליידי ביטוי בצורה הכי טובה , בשלוש מפגשים האחרונים היא לא מפסיקה להתנגח בי בלי הפסקה תחילה סיפרתי על חבר שיצאה עם אישה גורשה מבוגרת ממנו ב15 שנים ושקשה לי לסמוך עליו בגלל שלא חשב בצורה הגיונית ופגע בסביבה ובהורים היא ניסתה לשכנע אותי שאני טועה ושאני הבעיה בסיפור באותו מפגש התנגחה בי בכל רגע שהיה לה הזדמנות וגרמה לי להרגיש דפוק הרגשתי ממש את הכעס שלה עליי במפגש השני באותו השבוע ניסתה לשכנע אותי שהשאיפה שלי למציונות מגיל צעיר לא נכונה וניסתה לברר למה אני ככה תוך כדי שהיא שופטת אותי ומכאיבה לי היא יודעת שקשה לי לבטא רגשות אבל כעסה עלי שלא הצלחתי לתת לה אינדיקציה מאיפה זה נובע.במפגש השלישי היא פגעה בי ברמה שאחרי שחזרתי הביתה לא יכולתי לסמוך על אף אחד ירד לי הביטחון עצמי והרגשתי שבא לי למות. באותו מפגש אמרה לי שאני לא אוטנטי ונתה לי ציוני על מה שאני אומר על מה כן נשמע לה נכון ומה אני סתם ממציא בשביל לרצות אותה לטענתה. לאורך כל המפגש הרגשתי שהיא כועסת בנוסף לכל אמרתי למה קשה לי עם בני גילי שכולם מזיופים ברשתות החבריות וכדומא לאחר מכן ניסתה להוכיח לי שאני גם מזיוף וגם שם מסכות ומנסה להרשים אחרים נתפסה על אירוע שבו הכנתי למישהו אספרסו מהמכונה אפילו שאני לא יודע איך עשיתי זאת מתוך כוונה לכבד את האדם שנמצא מולי ולתת לו להרגיש פתוח בכל זאת אני מארח אותו ,היא התעקשה שאני זייפתי פה ושניסתי להרשים אותו בסוף הסכמתי איתה בשביל שתשחרר אותי מהכאב הזה חזרתי הביתה והתחלתי לבכות תמיד אמרתי לה שלא נשאר לי אופי כי הייתי קבור בבית 9 שנים והדבר היחידי שנשאר לי זה הכנות שלי הדבר היחידי שנשאר לי היא לקחה אותו וזרקה אותו לפח גרמה לי להתערר על עצמי . המעט שהיה בי היא רמסה בלי לעצור רגע אני מרגיש עכשיו חסר אופי חסר ביטחון עצמי ואיבדתי את היכולת לסמוך על אנשים לא עניתי מאז לאף חבר שהתקשר אפילו לאחד שנפצע בעזה וצריך אותי אני לא מסוגל לתקשר אפילו עם המשפחה ואמרתי לאמא ולאבא שלי שלא יפנו אלי כי אני כבר מת ולא רוצה לדבר עם אף אחד. במשך כל שלשות הפגשים היא פגעה וליפני זה הגעתי מרוגש מהמפגש כי פעם ראשונה שרציתי לבקש ממנה שתלמד אותי ליצור קשר עיין סמכתי עלייה עד שעשיתי את זה היא פגעה בלי כל כך חזק שאני לא מסוגל לתפקד נכנסה בי בכל שלושת הפעמים שהגעתי מחיוך שיש מישהו שאני יכול לבקש ממנו סוף סוף שילמד אותי איך ליצור קשר עין ולהרגיש קצת יותר טוב עם עצמי אני מרוסק וכל היום בוכה מזה לא מסוגל לסמוך על אך אחד אם מישהי שזאת העבודה שלה פגעה בי פעם אחרי פעם מי אמר שהשאר לא יעשו זאת גרמה לי להרגיש שאני דפוק ושקרן אני לא מצליח לתפקד אני כל כך פגוע שכל היום המחשבה הזאת מעסיקה אותי אין לי רגע אחד שאני לא בוכה הבן אדם היחידי שנתתי בו אמון פגע בי

שלום רב ראיתי שהגבת לכמה אנשים בגוגל יש לי שאלה לפני תקופה סבלתי ממחשבות רעות שאני מאחלת דברים רעים לילדיי, מחשבות שהיו מגיעות לבד ללא כל צורך בהן ! כרגע ברוך השם זה הפחית ולא פוגע בי ביום יום כמו שהיה לא הלכתי לטיפול ולא הובחנתי כחולת או סי די אבל קראתי שמי שלא מטפל באוסידי זה יכל לחזור לו בעתיד האם זה סוג של אוסידי שיכל לחזור ולהתפרץ שוב? למרות שאני מרגישה שינוי שהוא עבר ולא פוגע בי כמו שהיה?

מרגיש קצת מופנם חוסר ביטחון להתחיל וגם בתחום של מין. איך מתגברים?