פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

הנה המצב: אנו הורים לבת 3.8, חכמה ונבונה בצורה יוצאת דופן, מפותחת מאד לגילה ורגישה. יש לה אחות הקטנה ממנה בשנתים בדיוק. בחודשים האחרונים אנו מרגישים הדרדרות בכל הקשור להתנהגות. היא הפכה לשובבה גדולה, אינה מגיבה אם מבקשים ממנה משהו, היא אינה עונה ולעיתים אף מתחצפת, היא הפכה ללא ממושמעת, היא אינה יושבת לאכול אלא עושה טובה שהיא מניחה 1/2 ישבן על הכסא, ולעיתים מציקה לאחותה אם כי לא המון, עם זאת, היא מסוגלת לשבת על המחשב שעה שלמה או לבנות פזלים מסובכים או לצייר במשך זמן ארוך מאד, הרבה מעבר למצופה מגילה. בעיית ההשתוללות קיימת בעיקר במקומות המוכרים לה היטב כגון בית, גן, סבא-סבתא. במקומות זרים וחדשים היא נופת צופים שלא להאמין ! נסיונות שלנו להשתלט עליה ברכות אינם צולחים. בכדי "להגיע" אליה צריך לבצע שורת מניפולציות ארוכה ומתומרנת ורק אז היא ניתן לנהל איתה שיחה או להעיר לה בצורה עינינית. אנו מבינים כי העניין קשור בצורה מסויימת לכך שיש לה אחות ובשל כך היא מקבלת תשומת לב ב-4 עיניים כמתבקש. אפילו עשינו לה טבלת כוכבים שבועית מה שמיתן במעט מאד את ההתנהגות השובבית שלה. האם יש למישהו רעיון יצירתי נוסף? תודה ג + ד

בקר טוב, אם קראתם כאן בפורום בטח שמתם לב שאני מאד בעד יצירתיות,אבל לפני כן חשוב עניין הגבולות. אני לא יודעת אם זה המצב אצלכם אבל יתכן שכדאי קצת ל"רענן" את עניין הגבולות,לכן אני מציעה בראש ובראשונה לקרא כאן חלק מהמון התשדובות שניתנו בנושא. בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" את החלק התפרצויות זעם והצבת גבולות,לעשות חיפוש בפורום תחת המילה גבולות. את המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 אם אחרי כל זה,ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בני מאז המלחמה בלבנוןן השניה שבעלי היה בא ישן איתי במיטה טעכשיו בין שנינו ללא שביעות רצון של בעלי שלא מסתיר את זה מימנו הילד נרדם במיטתי עובר לשלו ישן שם 3 שעות בערך מתעורר בהיסטריה אני רוצה את אמא מעבירים אותו אלינו אבל לא נרגע בוכה בהיסטריה ואומר אני רוצה לישון אני רוצה את אמא בעיקר אני רוצה את אמא אתמול זה כבר גרם לי לבכות כי ממש ריחמתי עליו הוא גם נוטה לשאול אותי אם אני גאה בו ואם אני אוהבת אותו ואני מרבה להראות לו חום ואהבה אני רק יזכיר שיש לו אחות בת שנה וחצי בעלי טוען שהוא לא רוצה אותו במיטה אני חולקת עליו ולי זה לא מפריע למרות שזה לא מקובל אבל אני לא מבינה למה ההיסטריה לא נרגעת אולי קורה משהו בגן אני ממש לא יודעת זה מדאיג אותי אני חושבת שהוא מרגיש לא רצוי כשהוא עובר אלינו כי בעלי אומר לי הוא לא צריך להיות פה את עושה טעות ולמרות שכביכול הוא ישן הוא כנראה מרגיש את זה גם אני יחנך אותו לחזור למיטה שלו עד גיל 3 דרך אגב הוא ישן רק במיטתו בעלי יוצא שוב למילואים חודש ואני שוב יחזיר אותו לישון איתי שוב אני לא בעד הוא מתרגל לזה זה לא טוב באיזשהו שלב הוא יגמל מזה אשמח אם תוכלי לייעץ לי

בקר טוב, ההודעה קצת מבולבלת ואני מקווה שהצלחתי להבין. שינה של ילד במיטת הוריו,אמורה להעשות רק אם שני ההורים מסכימים. כרגע המסרים כלפי הילד הם מסרים סותרים - כן ישנים יחד,לא ישנים,כשאבא נמצא זה דבר אחד,כשאבא לא נמצא,דבר אחר... מצב של בלבול ומסרים סותרים הוא מאד מאד לא מומלץ. דבר נוסף,לא הבנתי מההודעה שלך,של מי הצורך בשינה המשותפת - של הילד,שלך... לאור מה שהעלת כאן (ולא רק בגלל הכן לא שינה) אני מאד מאד ממליצה לפנות ליעוץ משפ' ולבדוק את חילוקי הדעות ואיך מוצאים מכנה משותף,שדרוש לשם גידול ילדים. בהצלחה, מור

בעיה 1: יש לי ילד בן 3 ו-8 חודשים, מאז שהוא נולד הוא היה ילד שקט ורגוע, תמיד שיחק עם עצמו שעות. הוא עכשיו בגן טרום חובה, הוא תמיד משחק עם עצמו, פעמים בודדות שהוא משחק עם אחרים וזה גם רק בגלל שהם יוזמים משחק. כשבאים אליו חברים אחרי הצהריים, הוא בקושי משחק איתם או מתקשר איתם הוא גם נורא רגיש, כל דבר שנופל לו, נשבר לו, הוא בוכה בכי היסטרי, הוא לא מוכן לשמוע. האם זה נורמלי, ומה אני אמורה לעשות? בעיה 2: יש לו גם קשיים בדיבור עם "ל" ולפעמים לא מבטא מילה כמו שצריך, מתבלבל בהברות וכו'. , הוא התחיל לדבר רק בגיל 3. בעיה 3: יש לו קשיים במוטוריקה גסה, מתקשה לקפוץ, מסורבל נורא בהליכה. תודה

בקר טוב, אני כמובן לא יכולה לדעת מכאן מה מצבו של הילד,אבל על פניו אני לא מתרשמת ממשהו חריג.עם זאת,אפילו רק כדי להיות שקטה,כדאי לבדוק את מה שהעלת ולכן כדאי לבקש מהרופא הפניה למרכז להתפתחות הילד. שם אפשר יהיה לבדוק את הדיבור אצל קלינאית תקשורת,מוטוריקה אצל מרפאה בעיסוק וכו'. בהצלחה, מור

גדלתי את בתי לבדי מגיל 5 לא פעם נתקלתי בבעיות למדתי שאלתי והתגברנו היום אני בבעיה שבתי יוצאת עם גבר נשוי ואוסרת עלי להביע את דעתי בענין . אני לדעתה אמורה לשתק ולא לבקר ולא להעיר. אמנם היא בוגרת אבל...

בקר טוב, חסרים לי פרטים - גיל הבת,תאור שלה (אופיה,נק' חוזק ונק' חלשות יותר),קצת על היחסים בינכם ןוכו'. מור

יש לי ילד בכיתה ז' שלאחרונה מתלונן על ילד שמכה ומקלל אותו בכיתתו.שמתי לב שלאחרונה הוא אינו מוצא את מקומו בבית.כל הזמן מחפש תעסוקה שתגרום לו להיות בפעילות מתמדת ובחוסר ריכוז או צופה בטלויזיה.לאחרונה נודע לי שמרביצים לו.היות והוא ילד מתבגר אני מתלבטת כיצד לנהוג ומה מידת המעורבות שלי צריכה להיות להפסקת המעשים.ברור לי שהוא זקוק לעזרה אף ביקש שאדבר עם המחנך הוא עצמו אינו רוצה לעשות זאת.יחד עם רצוני להפסיק את האלימות ברצוני לברר מה יכולה להיות הסיבה שניטפלים דוקא אליו ?האם התנהגות או משהוא אחר בילד יכול לגרום למשהוא להגיב נגדו באלימות?

בקר טוב, אני בהחלט חושבת שהצעד הראשון הוא שיחה עם מחנך הכיתה. כדאי להרים טל' ולקבוע פגישה מיד לאחר החופשה. בשיחה בקשי לדעת לגבי מצבו הלימודי,החברתי,ההתנהגותי. אם לגבי נושא מסויים המחנך לא יכול לתת תשובה,בקשי שישים לב לכך בשבוע שבועיים הקרובים וקבעי פגישה נוספת כדי לשמוע במה הבחין בשבועיים האלה. כדאי לא להזניח את העניין. אם את מעונינת להביא לכאן את תוצאות השיחה עם המחנך ונראה איך ממשיכים,את מוזמנת. בהצלחה, מור

בעלי מאשים אותי שאני אובססיבית בעינייני אוכל לילדים. הם ילדים שפשוט לא רוצים לאכול, ואני עושה מאמצים שהם יאכלו משהו. הבעיה היא שאם אני אוזרת אומץ ומתעלמת מהאוכל שלהם ליום אחד, הם נכנסים אחרי זה להתקפי זעם נוראיים, ואני בטוחה במאה אחוז שזה מרעב, כי כשהם אוכלים אחרי זה, עם הרבה שיכנועים (קשה לשכנע אדם בקריזה לאכול, במיוחד כשהוא אנטי אוכל...) הם נרגעים. התקפי הזעם יכולים להימשך שעות, זה סיוט , שאני יכולה למנוע על ידי כך שאעודד אותם לאכול. אבל גם זה גורר מאבק, אנטי, ריבים וכולי. אז מה לעשות? להתעלם או להכריח לאכול?

בקר טוב, את בהחלט צודקת,כשילדים רעבים יש להם נטיה גדולה יותר להיות עצבניים ואפילו קצת בלתי נסבלים... ואכן,כדאי לא להגיע למצב הזה. את שואלת מה לעשות - להתעלם או להכריח. לא זה ולא זה,למצא את האמצע. באפן כללי מה שמגיע כהכרח יוצר התנגדות מאד גדולה והדרך למאבק מאד קצרה. כמו בכל דבר אחר,ככל שתצליחי להיות יותר יצירתית בעניין,כך יהיה לך קל יותר. בהצלחה, מור

בני בן שנה הוא תינוק/ילד מתוק אך קשה. הוא מיבב לעיתים ללא הפסקה במשך זמן רב רוצה על הידיים וממשיך לבכות. הוא דורש תשומת לב כמעט ללא הפסקה ויוצר אצלינו תסכול וחוסר אונים. מה לעשות? למי לפנות?

בקר טוב, תצטרכי לפרט קצת יותר על הילד,על סדר היום,על ההתמודדות שלכם עם העניין וכו',כדי שאוכל לענות. מור

ערב טוב,זקוקה לעיצה-ביתי בת 19 התחברה עם בחור שאינו מוצא חן בעיננו הוריה.היא יודעת את דעתנו אך מתעקשת להמשיך ואף לחזק את הקשר עד כדי כך שהיא מוכנה לותר על חייה בביתנו ולעבור למגורים משותפים איתו. אנו משוכנעים שהקשר לא מוצלח לעתידה אך היא בשלה לא מוכנה להקשיב.מה עושים?

בקר טוב, צר לי לענות את זה,אבל אין לכם הרבה מה לעשות. היא מעל גיל 18,היא יכולה (ואמורה) לקבל החלטות כאלה לבד. מה שכן,כדאי לזכור שלעיתים גם כשהבן/הבת כבר מרגישים ש"יש משהו" במה שההורים אומרים,ויתכן שזה לא קשר מוצלח,הרבה פעמים במשפ' בהן זה הפך למלחמה בין הילד להורים,הילד ימשיך את הקשר רק כדי להראות להורים שהוא לא נשבר בעקבות לחצם. ז"א,אין בעיה להביע את חוסר שביעות הרצון,אבל כדאי לעשות זאת בצורה שלא תגיע להתבצרות של כל צד בעמדה שלו,מה שיכול להביא דווקא להמשכיות של קשר שלולא זה היה נגמר מזמן. כדאי לשמור על יחסים כאלה שיאפשרו לבתכם לחזור אליכם ולהגיד" אולי זה באמת לא מתאים". בהצלחה, מור

האמת שהתלבטנו הרבה זמן בשאלה כיצד להגיב? ויחסנו עם הבת לאן? בעקבות תגובתך החלטנו-לנהוג בעצתך. עזרת לנו מאודבקביעת דרכנו ואולי גם זה יתרום לפתרון הבעיה. המון תודה על העיצה הנבונה.

בתכם מצאה לה בן זוג לפי טעמה ולא לפי טעמכם. מכל מיני סיבות, כמו למשל הדפוס שאתם מכירים מבית הוריכם למשל, אתם בטוחים שתפקידכם לקבוע לה מה לעשות בנוגע לבן הזוג. בדרך זו אתם דוחפים אותה יותר ויותר לתוך היחסים מה שאולי לא מתרחש בטבעיות מתרחש היות שהיא שמה את כל הספקות שלה בצד היות שאתם מפעילים עליה כח והיא נדחפת לעמדה הפוכה מזו שלכם היות שבגילה הצורך הגדול הוא עצמאות. זה פשוט. אני מכיר מטופלת שהתחתנה עם בחור שלגמרי לא היה מתאים לה אך היחסים איתו היו הדרך למרוד בהורים. אתם כנראה בתוך המלכודת הזו.

תודה על ההתיחסות.בימים האחרונים אנו משתדלים לשנות אסטרטגית התנהגות עימה,זה קשה כי בדרך כלל היא היתה"הילדה הטובה" ממושמעת וציתנית ולכל אורך הדרך לא היו בעיות של מאבקי שליטה או מרד כל שהו ואני גם חושבת שלא הגבלנו אותה אלא בגדר הסביר.מוזר מאוד בעיננו שדוקא בעניין כל-כך משמעותי וקריטי לעתידה היא נוקתת בעקשנות ולוחמנות שכזו.אנו מוכנים כרגע לנסות בכל דרך להשפיע גם אם זה אומר לא להתערב בכלל.נשמח לשמוע עיצות והדרכה במיוחד מבעל ידע וניסיון כפי שהצהרת על עצמך.תודה על ההארה וההתיחסות.

כדאי לך גם להיכנס לאתר הבא, אחלה כתבות www.tevalife.com http://www.tevalife.com/article.asp?id=סרטן

תודה ימית.

משפחתנו נפרדה. האם נשארה עם תינוקת בארהב, והאב, אני - נשארתי עם הבן כבן 4 וחי בארץ. נפרדנו לפני פחות מחודש. הילד מקבל תשומת לב ואהבה ממני ומהסביבה. כללית הוא יודע מה קורה אבל לא ברור לי מה קלט באמת. הוא עדין לא שואל על אימו ואני מתלבט האם לעורר שאלות ולהזכיר אותה או לתת לכך זמן. יש עצה "נכונה" או ללכת עם האינטואיציות? המרחק הגאוגרפי האדיר לא יאפשר פגישות בפרקי זמן סבירים. אשמח לקבל תשובה למייל תודה

בקר טוב, מרבית הילדים שחווים גירושים,לא יוזמים שיחות בנושא מעצמם. כן חשוב לשוחח על העניין בהדרגה,ברמה ובשפה שתואמת את גיל הילד. בהצלחה, מור

שלום, יש לנו בן יחד, בן 7 וחצי.ילד שמח,חכם,מקסים,מאוד אהוב על הוריו,על משפחה וחברים.בנוסף כל הדברים הנפלאים ילד רגיש מאוד ובדרך כלל לא לצד החיובי.הרגישות בא ליד ביטוי בבכי.בוכה מכל דבר, אבל כל דבר הכי שטותי.ניסינו לדעתי את כל השיטות: 1.להבין מה הבעיה ולנסות לעזור בפתרונה, כמובן הכל מלווה בחיבוקים וקול תומך ורגוע 2. להתעלם -נאמר שאנחנו מתעלמים ממנו ולא אוהבים אותו ובטח אנחנו רוצים שילך מהבית 3. לכועס ולהסביר שילד בגילו לא בוכה משטויות כאלה - תגובה שלו דומה לסעיף 2 רק שהפעם תוספת שבטח אנחנו חושבים שהוא ילד מפגר בבית לא צועקים, לא מרביצים,יש המון אהבה, הילד מקבל את מלוא תשומת הלב. הבכי מתיש אותנו רגשית, גורם לתחושת כשלון ואולי אפילו אכזבה. מה לא בסדר? מה עושים? תודה

בקר טוב, את מתארת בכי שהפך לחלק מהתקשורת בינכם. אני מוסיפה לינק לשאלה דומה שנשאלה כאן (אמנם הילדה שם הרבה יותר קטנה,אבל זה לא משנה). http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-15,xFT-6891,xFP-6937,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/15/xFT/7004/xFP/7004 בנוסף,אני מוסיפה תשובות שונות שנתתי למשפ' מסויימת,לגבי תגובות לילד ופרופוציות http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-60,xFT-16454,xFP-16549,m-Doctors,a-Forums.html http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-60,xFT-26425,xFP-26660,m-Doctors,a-Forums.html לגבי הפרופורציות - חשוב מאד לא לתת לבכי לקחת אתכם למקומות שאתם מרגישים שם חסרי אונים,כי אתם משדרים את זה לילד וזה בהחלט משפיע על תדירות הופעת הבכי. כשהוא בוכה,כדאי להתייחס באפן מאד נק',ממוקד ואפילו קר למה שהוא מעלה.לעומת זאת כשהוא מצליח להגיד את הדברים ללא הבכי (גם אם זה דבר קטנטן),לציין שזה מאד נעים הצורה בה הוא פונה (לא להגיד ישירות על הבכי) ולהתייחס יותר בחמימות ו"נחמדות". באפן כללי,להפסיק להתייחס/לדבר על הבכי. בהצלחה, מור

שלום בני בן שנתיים וארבעה חודשים, החל ללכת לגן בגיל שנה ותשעה חודשים. הוא ילד מאוד חכם ופיכח, מבטא את עצמו מילולית בצורה מאוד ברורה. מגיל קטן מאוד הוא היה אגרסבי, אך מרגע שהחל ללכת לגן זה הלך והתגבר, הוא מרביץ המון, לפעמים אף ללא סיבה, כלומר הוא יכול לגשת לילדים בגן ולהרביץ ללא סיבה. בנוסף לכך קשה לו מאוד לחלוק צעצועים או טריטוריה שבה הוא משחק עם ילדים אחרים, ואם הוא החליט שילד אחד חבר שלו באותו יום, אז הוא לא מסכים לשתף חברים אחרים. חשוב לי לציין כי הוא ילד ראשון,מפונק, אך אנחנו משתדלים להציב גבולות ברורים ואף להעניש ע"י כך שמושיבים אותו והוא אמור "לחשוב" על מה שעשה, כך פועלות גם הגננות בגן, הוא מבין שעשה מעשה אסור , מתנצל, אך לאחר כמה דקות יכול לחזור על זה שוב פעם. אשמח אם תוכלי לייעץ לנו כיצד לפעול ולמי נוכל לפנות לעזרה תודה מראש ויום טוב אורלי

בקר טוב, בהחלט חשוב מאד לעבוד במקרה כזה על גבולות.מצד שני,לפי מה שאת מתארת אני לא בטוחה שכשאנחנו אומרות גבולות אנחנו שתינו מתכוונות לאותו הדבר. לגבי העונש או החשיבה על מה שהוא עשה - לגבי עונשים כתבתי כאן אין ספור פעמים את דעתי ונסיוני בעניין - לא רק שלא יעיל,בשלבים מאוחרים יותר יכול גם להזיק. אני מעריכה שאם תעשי חיפוש בפורום תחת המילה עונש,תוכלי למצא הסברים נרחבים בנושא. ה"לשבת ולחשב" - חד משמעית לא מתאים לגיל,לא יעיל ואין לזה שום קשר לגבולות. אז עד כאן כתבתי מה לא,עכשיו מה כן ? אני אתחיל מהפניות לחומר קריאה,נסי ליישם ואם ישארו שאלות,אני כאן. בצד שמאל ב"שאלות ותשובות" כדאי לקרא את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,את החלק גיל שנתיים. בנוסף כדאי מאד לעשות חיפוש תחת המילה גבולות. בנוסף לקרא את המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 בהצלחה, מור

ילדי בן ה-6 וחצי הוא הבכור מבין שלושת ילדיי.יש לי ילדה נוספת בת 3.5 וילד בן שנתיים. אתחיל בכך שהוא בכיתה א הוא ילד חרוץ,פיקח וסקרן וילד טוב כך גם לפי מה שאומרות מורותיו. הבעיה מתחילה בכך שהוא בתקופה האחרונה "עושה לנו דווקא" כל מה שמבקשים ממנו לעשות הוא מתעלם או שמושך את הזמן בכך שהוא עסוק במחשב,טלוויזיה וכו'. על מנת להצליח להזיז אותו לעשות משהו אני נאלצת להרים את קולי הוא לא מתייחס עד שאני צועקת. ידוע לי שזו דרכו להשיג תשומת לב כאשר יש לו אחים קטנים. ניסיתי להסתדר איתו בדרכים אחרות,אך נראה שאני לא מצליחה לתקשר איתו בדרך הנכונה. עם בעלי המצב אף גרוע יותר הילד מפחד ממנו וכאשר הוא צועק עליו או אומר לו משהו הוא עושה זאת מייד. אני לא מסכימה עם דרכו של בעלי ואף דיברתי איתו על כך כי לדעתי הילד לא צריך לפחד מהוריו. אין לי מוצא מהסבך אודה לך באם תעזרו לי. אני נואשת ויש לי תחושה שבהתנהגות שלנו אנו פוגעים בילד וחבל לי כי סך הכל הוא באמת ילד טוב הוא רק רוצה יותר תשומת לב.

בקר טוב, נתחיל מזה שילדים בדר"כ לא "עושים דווקא" סתם ככה. התהליך הוא בדר"כ כזה : ילד מרגיש שצורך רגשי כלשהו אינו מקבל מענה,הוא לא יודע לדבר על זה אז הוא "מראה" את זה להוריו. השאלה היא איזה צורך ? אצל כל ילד מדובר על צורך אחר. תפקידכם הוא למצא מה הצורך. כתבת שלדעתך מדובר ברצון לתשומת לב.יתכן מאד,וחשוב לזכור שהצורך בתשומת לב הוא לגיטימי וחשוב לענות על הצורך הזה. ע"פ מה שאת אומרת,אם הוא יקבל מספיק (לא לפי מה שאנחנו חושבים שמספיק,אלא ע"פ מה שהוא מרגיש) תשומת לב,ההתנהגויות האלה אמורות לחלוף. כשילד כ"כ רוצה תשומת לב,הוא כמובן יעדיף שהיא תהיה תשומת לב חיובית אבל אם אי אפשר לקבל חיובית,הוא יסתפק בשלילית ונראה שזה מה שקורה אצלכם. מה שעושים במקרה כזה הוא המון המון (באפן מוגזם) תשומת לב וחיזוקים כשהוא עושה דבר נחמד/כשהוא ממושמע וקצת אפטיות והתעלמות כשהוא עושה דברים לא נעימים. בעצם מה שאנחנו שואפים לעשות הוא "הכחדה, של התנהגות.כי הרי למה לו להמשיך להתנהג בצורה לא נעימה אם הוא לא מקבל שום רווח מזה. בנוסף,האם יש יום או כמה שעות בהן הוא לבד עם אחד ההורים ואתם פנויים לגמרי בשבילו ? למרות שהוא הכי גדול,צריך לזכור שהוא עדיין ילד קטן והוא מאד זקוק לכם,כולל ללהיות לבד אתכם. כדאי להנהיג זמן מסויים בשבוע שהוא "רק שלו". זה לא צריך להיות הרבה זמן,אבל רצוי שזה יהיה קבוע. בשעתיים האלה אפשר לצאת רק איתו לסרט,או ששני הילדים האחרים ילכו עם אבא/ילכו לסבתא/למטפלת.. ולשחק איתו בבית,להתעניין בתחביבים שלו,להתפנק יחד על הספה מול הטלויזיה... אבל בלי עבודות בית באמצע ובלי טל'. בהצלחה, מור

הבת שלי התגרשה והילדים נשארו אצל האבא. הילד בן ה-10 לא סולח לאמו שנטשה אותו ומוציא כעס על כל העולם. בכל הזדמנות שאני (הסבתא) ובן זוגי נפגשים עמו הוא משחרר עלינו קיטור ונעשה "ברוגז" על כלום. לאחרונה לא יכולתי לסבול את "הסצינות" שהוא עושה לנו תמיד ואמרתי שיותר לא אבוא לקחת אותו לבית קפה כמו תמיד בימי ב'. מאז הוא טורק לי הטלפון בפרצוף ומסרב לדבר איתי, ולא עם דודתו ולא עם אמו. הילד ברוגז עם כל העולם. (אפשר להבינו כי אמו לא בקשר טוב איתו) רע לי ומר לי שאחרי שגידלתי את הנכד הזה בקושי והוא אוכל אצלי כל שבת ואני נותנת לו את הנשמה - זה התודה רבה שלו. כואב לי ואינני יודעת מה לעשות-עזרו לי.

תני לזמן לעשות את שלו . ולאט לאט הילד יבין שהוא לא צריך לכעוס על כול העולם שההורים שלו היתגרשו אז מה ? זה נורמאלי !

בקר טוב, כמו שעניתי לך לפני מס' חודשים הנכד שלך לא מתנהג ככה כי "בא לו". הוא סובל וזו הדרך שלו להראות את זה. השאלה היא עד כמה אתם (המשפ') מסוגלים לפנות קצת את תחושותיכם הצידה ולהיות שם בשבילו,כשהצעד הראשון הוא להשיג לו ולכם עזרה. שימי לב שלא רק שאין הטבה ככל שהזמן עובר,ישנה הדרדרות ולכן כדאי לקבל עזרה כמה שיותר מוקדם. הקישור לתשובה מלפני מס' חודשים : http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xPG-60,xFT-25989,xFP-26547,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

תקשיבו אני בת 13 וחצי ואני רוצה לעשות פירסינג בטבור אבל ההורים שלי לא מסיכים אולי מישו יכול להגיד לי דרכים לשכנע אותם ?? (:

ערב טוב, בגיל 13 וחצי זה בסדר גמור שההורים לא מרשים הכל. מותר להם לא להסכים לפירסינג. מור

חח אולי בכול זאת מישו יכול להגיד לי איזה משו שישכנע אותם ..

מור ערב טוב, איזה חוגים יכולים להתאים לילד בן 3 וחצי? מה דעתך בכלל על חוגים בגיל הזה? תודה שירה

בקר טוב, דעתי ? אפשר.ממש לא חובה. מה מתאים ? מה שעושה לילד כיף ונחמד. מקווה שעזרתי במשהו.. :), מור

ילדי הקט בן השנתיים ו-7 חודשים עושה לי צרות צרורות לפני הליכתו לישון. יש לנו סדר יום לשינה והוא אפילו מראה סימני עייפות, אני שמה לו סרט קצר לפני השינה ופעם הוא היה הולך לישון איך שנגמר הסרט ועכשיו יש לו שיטה לקום לחיים ולרוץ בבית וזה יכול להמשך הרבה זמן ניסיתי הכל אני מיואשת מה עלי לעשות כדי שילך לישון כמו שצריך בלי לריב איתו? אודה על התשובה

בקר טוב, כמו שכתבתי כאן אינספור פעמים - אצל אחד הקושי בגבולות מתבטא בהליכה לישון,אצל אחר במקלחת,אצל שלישי בזמן הארוחה וכו'. המשותף לכל אלה הוא הצורך בגבולות וכמה שתצליחו ליישם מוקדם יותר,טוב יותר. את מוזמנת להתחיל מקריאת החלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל,לעשות חיפוש בפורום תחת המילה גבולות - יש כאן המון תשובות. ומקריאת המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 בהצלחה, מור

שלום בני כמעט בן חודשיים ומתחיל להיות ערני יותר בשעות היום, לעיתים אני עושה איתו פעילות כלשהי ולמרות שהוא נהנה ואינו מראה סימני עצבנות או עייפות, אני חוששת שאני מפריעה לו ומעכבת את שעת השינה והוא צריך לישון עכשיו. שאלתי היא: כמה שעות ביום התינוק אמור להיות ער בגיל זה, האם כדאי להתחיל להקנות לו הרגלי שינה? אני לא מתכוונת להעיר אותו אם הוא ישן, אלא האם לנסות להרדים אותו בשעות מסויימות, מתי להתחיל?

בקר טוב, בעיקרון כדאי להקנות הרגלי שינה,"טקס שינה"קבוע לפני שנת הלילה,סדר יום וכו',כמה שיותר מוקדם.זה מקל את החיים... כדאי מאד ששעות הבוקר יהיו מוקדשות למשחק/פעילות/טיול.. צהריים - שינה,אחה"צ שוב כמו בבקר רק קצת יותר רגוע,שעות הערב המוקדמות - רחצה,שירים... ושנת לילה. בעקרון ככל שהוא יהיה יותר פעיל בשעות הערות והיום יהיה בנוי סביב x מנוחות קבועות,עולה הסבירות לשינה טובה יותר בלילה. עם זאת,לזכור שכל ילד שונה מילד אחר והכי חשוב זה להקשיב לילד שלך ולמצא את מה שמתאים לכם. בהצלחה, מור

שלום, שמי ל ואני בת 33 גרושה+ ילדה בת 4, גרושה חצי שנה, הגירושים יחסית היו טובים ובהסכמה,הגרוש אבא טוב ונוהג לבקר את הילדה בתדירות טובה, אבל יש לי בעיה עם הגרוש שלי שהוא נוהג להראות לילדה שלי כל בחורה שהוא יוצא איתה, אני לא מקנאה כי אין לי רגש כלפיו אך אני מרגישה שהילדה מספרת לי את זה היא עצובה ולכן זה מפריע לי ואני כועסת עליו שהוא עושה זאת, השאלה שלי היא, האם בזה שהיא רואה את אביה מחליף בחורות בתדירות גבוהה האם זה גורם נזק לילדה? מה לעשות?הערתי לו על זה כבר כמה פעמים אך הוא לא מתייחס. דרך אגב מאז הגירושים אני אישית לעולם לא הראתי לילדה בחורים שאני יוצאת איתם

בקר טוב, אני כמובן לא יכולה לדעת מכאן מבלי לראות את הילדה איזה נזק נגרם,אם בכלל.מה שכן,באפן כללי זה לא מומלץ. מה לעשות ? במידה שאת יכולה לשוחח איתו,כדאי היה לדבר על כך שעניין העיקביות והקביעות מאד חשוב בגילה של בתכם. לילדה אין יכולת להבין את הדברים כמו שיש לנו המבוגרים וכל מפגש כזה,סביר שהוא מעורר מחדש דילמות אצל הילדה.וכדאי היה למנוע ממנה את הקושי הזה. בהצלחה, מור

רציתי לשאול שתי שאלות: יש לנו בן מקסים בן שנה ושמונה חודשים. מגיל 0 ההורים של בעלי מאוד מעורבים בחייו, הוא ישן אצלם פעם בשבוע מגיל כמה חודשים, ומבלה אצלם יום בשבוע כל שבוע . כמובן שבלי שום קשר כל המשפחה מתארחת אצלם בשבת. טסנו לחו"ל כבר פעמיים עד כה וזה עבר בשלום ( 6 ימים כל פעם) ואנינו טסים בקרוב שוב, שוב לששה ימים. האם יש הכנות מיוחדות או דברים שצריכים לעשות מאחר והוא עכשיו גדול יותר ומבין והאם זה בכלל בסדרמה שאנחנו עושים לדעתך. לציין כי בני מטורף על חמי וחמותי ומאוד אוהב להיות שם. בנוסף תעור לחמותי המטפלת שטפלה בו בעבר והוא מטורף עליה גם כן, אנחנו מפעם לפעם נעזרים בה על מנת שהוא לא ישכח אותה והוא מגיב אליה מדהים. אנחנו שומרים על השגרה, הוא הולך לגן עד שלוש וחצי וחוגים הכול כרגיל. מה דעתך? שאלה נוספת היא לגבי מכות. כיצד אני אמורה להגיב אם הוא מכה אותי או ילדים אחרים? מה אני אמורה לומר? תודה רבה, דנה.

בקר טוב, תשובה שנתתי בעבר לגבי נסיעה לחו"ל http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-6807,xFP-6912,m-Doctors,a-Forums.html לגבי המכות - מזל טוב הגעתם לגיל שבו חייבים להתחיל להציב גבולות. את מוזמנת לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלקים - התפרצויות זעם והצבת גבולות,והחלק - גיל שנתיים. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

בתי בת השלושה וחצי חודשים החלה להכניס אצבע לפה. האם כדאי לנסות לגמול אותה מההרגל? ואיך לעשות זאת?

בקר טוב, תשובה שנתתי בעבר http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-8571,xFP-8706,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב, השארתי הודעה שנמחקה משום מה מהפורום ואני חוזרת עליה שנית. לביתי בת 5.5 יש חבר מהגן בן 6.5 שמשפיע עליה בצורה שאינה ניראית לי. ביתי קלה להשפעה והוא ילד מניפולטיבי שמשתמש בה להעברת מסרים לא יפים מחד ומאידך ביחד הם נוטים להשתוללות לא מרוסנת. בעבר כבר החלטתי להפחית את כמות הפגישות ביניהם אחה"צ ואף ביקשתי מהגננת לשים לב בגן לאינטרקציה ביניהם ולהפריד במידת הצורך. אלא שלאט לאט התפוגגה תשומת ליבי עד שפנתה אלי עוזרת הגננת עם סיפורים מאד לא נעימים על התנהגותה של ביתי בגן בהשפעתו (דבריה שלה ולא שלי). זה נפל על תחושותי בימים האחרונים שביתי יותר חצופה ויותר לא ממושמעת ולכן החלטתי לחתוך כל קשר ביניהם ולדרוש בצורה חד משמעית הפרדה ביניהם בגן. שאלותי הן: 1. האם פעלתי נכון? 2. כיצד אוכל לחזק את ביתי שתפעל לפי מצפונה ולא תגרר כדי לשאת חן בעיני 3. האם עלי לדבר עם הוריו של הילד. 4. באופן כללי כיצד אוכל לחזק את הבטחון העצמי שלה. תודה וברוכה השבה בר

בקר טוב, בהחלט מותר להורה לילד בגיל הזה,לצמצם קשר עם ילד שלדעתו משפיע בצורה מזיקה על ילדו. בעיני זה לא רק זכות,לעיתים זו חובה של הורה. לגבי השאלה השניה - ילדים לומדים ע"י חיקוי.בדקי עד כמה אתם ההורים פועלים ע"פ המצפון שלכם ולא על מנת למצא חן או להרשים.זה לא סוד שהיום קיימת המון תחרותיות ,המון רצון להרשים,גם בין ילדים וגם בין מבוגרים. הורה ששואף לכך שלילדו תהיה חשיבה עצמאית,דעה עצמאית,צריך לתת דוג' לכך. הרבה מאד הורים קונים את האוטו הכי חדש והכי נוצץ,חיים ברמת חיים שאינם יכולים להרשות לעצמם אבל מרגישים חייבים "בגלל השכנים" ואח"כ רוצים שהילד שלהם לא יגרר אחרי הרב.יש כאן קצת סתירה לא ?. אני כמובן לא רומזת שזה המצב אצלכם,אני לא מכירה אתכם ולא יודעת. אני כן נותנת את התשובה - איך תעודדי אותה להאמין בעצמה,ביכולות שלה ושלא תרגיש צורך להגרר - ע"י דוג' אישית. מקווה שעזרתי. בהצלחה, מור

שלום רב, בני בן השנתיים וחצי , ילד חכם , חברותי, תיקשורתי ומאוד מאוד מאוד עדין ושאני אומרת עדין זה לא סתם עדין זה "עדינול" ויש לו לעיתים התנהגויות מוזרות שמעוררות בי חששות ואני אפרט, שאני ובעלי מנהלים שיחות בבית ביננו על ענייני היום יום ומתעדכנים ולפעמים קורה שאנחנו מדברים בקול רם , בני מתחיל לצעוק ולהלחץ (חושב שאנחנו רבים..) ומפריע לנו לדבר. או שנגיד אנחנו הולכים לקניון ויש שם המולה ורעש , הוא לא רוצה להיות ונהיה עצוב (יש לציין שאנחנו לא יוצאים איתו הרבה למקומות...) אבל התגובה שלו היא מוזרה לא?! שבאים אלינו אורחים עם ילדים בני גילו הוא לא מתעניין בילדים כ"כ ולא מנסה ליצור קשר. לעומת זאת הוא נדבק למבוגרים , החברים שלנו מאוד אוהבים אותו ונותנים לו תשומת לב ואז הוא נדבק אליהם. מה שמפחיד אותי שכל אדם שברחוב קצת יחייך אליו או יקרא לו, הוא לא מהסס לרגע ויכול לבוא לאנשים זרים ולהתקרב אליהם גופנית, לשבת עליהם או משהו כזה אם קרה לו משהו לא נעים לדוגמא, אם כעסתי אליו על משהו או שהוא נפל הוא זוכר את זה גם ביום למחרת וגם בעוד שבוע יכול להזכיר לנו כל הזמן ולא שוכח את הסיטואציות הללו. הוא מפחד כל הזמן מכל מיני דברים, אם זה בטלוויזיה ישנה תוכנית של ילדים לגילו ופיתאום מישהו שם צעק או שהיה קול חזק ולא נעים הוא מיד נבהל וצורח וגם מתעצבן, נורא רגיש לקולות חזקים. ככה הוא ילד מאוד נוח וממושמע מהסוג של הילד" מלאך" שלרוב אין איתו מאבקי כוח וכו'. יש לו פנים מאוד עדינות, וכולם בחוץ חושבים שהוא בת כי גם טון הדיבור שלו מאוד דק ועדין. בגן הגננת מספרת שהילדים לפעמים מרימים עליו יד והוא לא מחזיר חזרה. בקיצור אני קצת חוששת מכל זה, כי אני כל הזמן עסוקה בלהסביר לא שלא צריך לפחד ושאמא ואבא לא רבים (רק מדברים בקול רם) וכו'. האם זה יכול לעבור עם הגיל ומה ניתן לעשות כדי לשפר את זה למרות שזה בטח האופי שלו . האם יש לכן טיפים בשבילי.? אשמח, תודה דידי

בקר טוב, יש לי כמה שאלות כדי שאבין טוב יותר.את מוזמנת לענות ונמשיך משם. - מדובר בילד בכור ויחיד ? - האם יש מישהו מההורים שהוא טיפוס קצת ציני (זה בסדר מותר: )) ? - האם מישהו מההורים הוא טיפוס ביקורתי (גם אם לא כלפי הילד,באפן כללי) ? - איזה ציון מ 1 - 10 היית נותנת לך ואח"כ לבעלך לגבי ההגדרה - "אדם נחרץ" ? מחכה, מור

בני בן השלוש, בדר"כ ילד מקסים. בזמן האחרון הוא קצת "ירד מהפסים" מרביץ, מתרגז, כן רוצה, לא רוצה..ממש מראה סמני עצבנות (מה שלא היה קודם). אני צריכה קצת כלים להתמודדות. אני לא רוצה לעשות טעויות, אך אני לא רוצה לתת לו להרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. חושבת שכדאי להציב גבולות. איך עושים את זה?

בקר טוב, בהחלט חשוב מאד להציב גבולות בגיל הזה,כדי למנוע מצבים ש"הוא יורד מהפסים".מצבים כאלה מקשים לא רק על ההורים אלא בעיקר על הילד. אני ממליצה להתחיל בקריאת החלק - התפרצויות זעם והצבת גבולות ב"שאלות ותשובות" משמאל.בהמשך לעשות חיפוש בפורום ,יש כאן המון תשובות בנושא. בנוסף,לקרא את התשובות הבאות (למרות שמדובר בילדה גדולה יותר) http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-23772,xFP-23772,m-Doctors,a-Forums.html המשך אותה התשובה http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24013,xFP-24013,m-Doctors,a-Forums.html ועוד המשך http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24126,m-Doctors,a-Forums.html והסוף http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24134,m-Doctors,a-Forums.html וכדאי גם את המאמר הזה http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 בהצלחה, מור ,

מור שלום, יש לי ילה בת 4 , מאוד חברותית וטמפרמנטית. היא נמצאת בגן - כל יום עד השעה 16:00. אולם, בשעות אחה"צ כמעט לעולם שאיננה נפגשת עם ילדים(מהגן או במסגרת אחרת). מפגשים עם ילדים אחרים מהגן - כמעט תמיד אני יוזמת וההורים לא ממש משתפים פעולה (מתחילת השנה אולי 3-4 פגישות בהן היתה ממש מאושרת!). הילדה לא רוצה ללכת לחוגים - מכל מיני סיבות. אין לנו במשפחה המורחבת בכלל ילדים בגיל זה, כך שגם אין בני דודים וכו'. אני מרגישה שהמפגשים אחה"צ ממש חסרים לילדה, ובכלל שהיא זקוקה מידי פעם לאינטראקציה נוספת עם ילדים.(היא מבקשת להפגש גם ילדים מהגן, אבל לצערי לרוב זה פשוט לא קורה). בד"כ במהלך השבוע אנחנו מבלות את אחה"צ בבית ביחד בפעילויות שונות (בקיץ מבלות גם בפארקים, גני שעשועים וכו') - וכמעט אף פעם לא בחברת ילדים אחרים. עד כמה החוסר הזה עלול לפגוע בה מבחינה חברתית? האם יום שלם בגן אמור לספק את צרכיה החברתיים בגיל הזה? תודה

בקר טוב, אין שום חובה להפגש עם חברים אחה"צ. סה"כ את מתארת ילדה שנמצאת בחברת בני גילה 8 שעות כל יום,שזה לא מעט. פעילויות מהנות עם אמא,קשר קרוב ומכיל, לא פחות חשוב מעוד שעתיים עם חברה. אם את מרגישה שזה חשוב לילדה אפשר לנסות לקבוע יום מסויים בשבוע שהוא יום שמזמינים חברה,ומעבר לזה בשאר הימים לא להתעסק בזה. בהצלחה, מור

שלום בני בן 9 חודשים במשקל בריא מאוד. מגיל 0 הוא קם בלילות לאכול, אך שלא חשבנו כי בעיה זו תימשך עד לגיל זה. הוא ישן ב 8 וחצי קם ב 12 אוכל 160 מ"ג חלב אח"כ קם ב- 4 לפנות בוקר אוכל קם ב- 5 ומאז לא רוצה לישון ,רק אחרי נדנודים וכי'ו..הוא נרדם במיטה שלנו בלבד. אני לא רוצה להרגיל אותו לישון איתנו אך זה מה שנוצר כדי לקבל קצת שקט בלילה.\ מה עושים עם כל האוכל הזה שהוא אוכל? ממתי רעבים כ"כ בלילה? תודה

בקר טוב, יש כאן בעצם שתי שאלות - 1. לגבי האוכל - אני אמנם מגיעה מהתחום הרגשי ולא הפיזי,אבל בתור אמא זה לא נראה לי משהו חריג. גם לי יש ילדה שנהגה לאכול בלילה עד גיל די מאוחר (יותר ממה שבנך). צריך לזכור שלכל ילד יש את הצרכים שלו וכל ילד הוא שונה מילד אחר. 2. לגבי התעוררות ושינה משותפת - לא כתבת כמה הוא ישן במשך היום.יתכן מאד שאם הוא ישן מס' פעמים במשך היום או שנת צהריים מאד ארוכה,הוא לא מספיק עייף בשעה 8 וחצי.כדאי לנסות ל"שחק" קצת עם שעות השינה ביום ו/או עם שעת ההשכבה לישון ולראות איך זה משפיע.ניסוי וטעיה עד שתגיעו למצב האופטימלי. לגבי שינה משותפת,כל משפ' קובעת לעצמה את הגבולות.מה שכן,כדאי לזכור שמהר מאד זה הופך להרגל שאח"כ לא קל (גם לילד וגם להורים) להפסיק אותו ובעצם זה כמו עוד גמילה. את מוזמנת לעשות חיפוש בפורום תחת המילה שינה ולקרא. בהצלחה, מור

שלום לך מור וכסמן!! מיה בת 5 ומתעוררת לאחרונה עם סיוטים של נחשים שאוכלים את כפות רגליה. השבוע היא התעוררה והגיעה למיטתי ובין ערות לנמנום היא נכנסה לפאניקה נוראית והסטריה ששוב הנחשים זוחלים על כפות רגליה. היא הרביצה לעצמה ונראתה הוזה.אך עם זאת דברנ איתי בערות ממוחלטת. חשבתי לעצמי שהיא קודחת מחום אך לשמחתי היא בריאה לחלוטין. מיה ילדה שמחה, עדינה,חברותית פיקחית ונבונה. מהכרות מעמיקה עם גן הילדים היא פורחת שם והולכת בשמחה רבה. האם לדעתך יש צורך לפנות לפסיכולוג של ילדים לבירור מעמיק יותר?? האם היא פוחדת ממשהו או מישהו??? אשמח לקבל את חוות דעתך. בתודה מראש...וסליחה על אורך המכתב.. אמא של מיה.

בקר טוב, על פניו לא נראה לי שמדובר במשהו שכרגע דורש פניה לאיש מקצוע. לכל ילד יש תקופות כאלה. מה שכן,חשוב לבדוק כיצד את מגיבה. אם תעשי חיפוש בפורום תחת המילה פחדים או המילה חרדה תראי שאני מייחסת מקום רב להשפעת תגובת ההורים על המשכיות התופעה. אני ממליצה לקרא את התשובות אליהן הפניתי,לנסות ליישם ולראות אם יש שיפור. את מוזמנת לחזור לכאן בעוד מס' שבועות ולספר מה המצב ונראה איך ממשיכים. בהצלחה, מור

ד"ר שלום רב, בתי,בת 5 חודשים (אחת מתאומות) בשבוע האחרון פורצת בבכי בלתי פוסק המלווה בדמעות במשך כל היממה לסירוגין וקשה מאוד להרגיעה. נרגעת רק לאחר החזקתה בידיים למשך זמן ממושך או הסתת תשומת ליבה באמצעות בובה מדברת וכו'.ושוב חוזר הבכי לאחר זמן מה. יש לציין כי בלילה ישנה היטב, אך במשך היום ישנה מעט. בבדיקה אצל רופא ילדים לא נמצאה כל בעיה רפואית. מה יכולה להיות סיבת הבכי? וכיצד ניתן להתמודד עמו? בכבוד רב ובתודה מראש אלעד

ערב טוב, אני לא ד"ר,רק עובדת סוציאלית. לא עולה לי שום רעיון ממה זה יכול לנבוע.אני במקרה כזה,אם זה ממשיך מעבר לכמה ימים,הייתי פונה שוב לבדיקה רפואית ומתייעצת גם עם אחות טיפת חלב. בהצלחה, מור

אני אמא לתינוק בן 10 חודשים. מנסיון שלי מצב כזה יכול לנבוע מצמיחת שיניים. אצלי הוא התחיל לצרוח במהלך היום, ללא סיבה נראית לעין. מה שאכן הרגיע אותו היה תתשומת לב רבה. אל תדאגו...לאחר שהשן הראשונה תבקע תהיה רגיעה לזמן מה עד השן הבאה....

אנחנו הורים לשתי בנות בת 7 ובת 4 , עם הבת הקטנה עשינו טעות והרגלנו אותה להרדם רק כשאנחנו שוכבים לצדה. המצב הוא שאנחנו לא מצליחים להרדים אותה עכשיו לבד, כל ערב הופך להיות סיוט כשצריך לשכב איתה לפעמים חצי שעה-שעה עד שהיא נרדמת לגמרי, כי אם לא היא צועקת ובוכה מאוד, כל השכנועים לא עוזרים, לא דיבורים, לא מתנות, לפעמים היא מוכנה להרדם בסלון, כשאין לנו פשוט כבר סבלנות או כוח. היא גם הולכת לישון מאוד מאוחר, בסביבות 10,5 עד אז היא לא מצליחה להרדם. אנחנו מאוד רוצים לשנות את זה, מדגישים שהיא גדולה, מעודדים אותה, אך זה לא עוזר. אני רוצה לציין ששקד היא ילדה מאוד פיקחית, אבל מאוד רגישה, ביישנית ואפשר להגיד פחדנית, היא פוחדת מכל סיפור שהוא קצת מפחיד, שיש בו למשל מכשפות, אפילו מכשות טבות. היא ישנה בחדר עם אחותה, שנרדמת הרבה לפניה, אבל היא טוענת שהיא מפחדת להיות לבד. איך אפשר לעבור את זה ולשנות את השגרה? תודה מראש

ערב טוב, יש כאן בפורום הרבה תשובות לגבי שינה וכדאי לעשות חיפוש. דבר נוסף מעבר לתשובות שתקראו,הוא התחושה שלי שאת מאד מאד אמפטית לפחדים שלה,מאד מבינה אותה ואולי אפילו כתוצאה מכך גם מגוננת. יתכן כמובן שאני טועה אבל זו התחושה שקיבלתי מקריאת ההודעה. התייחסתי כאן בעבר הרבה מאד לעניין של השפעת תגובת ההורים לפחד שהילד מעלה,על המשכיות הפחד. אני ממליצה בחום לקרוא גם את התשובות האלה. לשם כך יש לכתוב בחיפוש,פעם אחת פחדים (ברבים !) ופעם חרדות. בהצלחה, מור

שלום, בתי בת ה-2.5 החלה בגמילה לפני שבועיים. בתוך שבוע נגמלה לחלוטין מפיפי, אבל קקי היא עדיין עושה בתחתונים. היא לא מוכנה לשים טיטול, וכאשר אני מסבה את תשומת ליבה שהיא עשתה קקי בתחתונים, היא נראית מופתעת. מה לעשות? מלאי התחתונים אוזל...

ערב טוב, יש כאן המון המון תשובות בנושא המקיפות את כל האספקטים השונים של גמילה. אנא עשי חיפוש בפורום פעם תחת המילה גמילה ופעם תחת המילה טיטול (חלק מהתשובות שונות) וקראי. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

שלום ילדי הוא בן שנתיים ושבעה חוד' ,הוא מאד אוהב מטרנה במיוחד בשעות הלילה המאוחרות... אני משכיבה אותו לישון עם מטרנה ואז מתחיל הסרט: עוד הוא אומר ועוד פעם רוצה ככה כמה פעמים אחד אחרי השני .אני מדללת לו כדי שלא יקיא ונותנת לו כמויות מאד קטנות אחרי שהוא נרדם הוא מתעורר נניח בשעה 0200 ורוצה עוד מטרנה וגם בשעה 4 וככה אין לי לילה. אני רוצה לגמול אותו ממטרנה וזה מה שאני עושה כשאני לא מוכנה לתת לו יותר: אני מחביאה את הקופסה וכך הוא מאמין שנגמר אבל ביום שלמחרת אני מביאה לו לפני השינה והסיפור מתחיל שוב. יש לי בעיה לגמול אותו לגמרי כיוון שהוא חולה עם חום הוא שותה רק מטרנה ובקושי מים אז אני מעדיפה את זה מכלום אנא יעצי לי מה לעשות.

ערב טוב, אף פעם !!!!! לא מפסיקים לילד משהו או לא נותנים לו משהו ע"י זה שמרמים / מתחמנים/ משקרים לו. להגיד שאין ולהחביא זה פשוט לשקר לילד. הנזק ליחסים בינכם לטווח הארוך הוא אדיר. לגבי איך גומלים אותו - דבר ראשון לא מתחילים בגמילה כשילד חולה,עושים את זה כשיבריא. ילד בגילו לא זקוק למטרנה בלילה. אם החלטת לגמול אותו,תצטרכי להיות מאד נחושה ועקבית. תצטרכי להסביר לו שהוא כבר גדול ואת לא מסכימה לזה יותר ופשוט להפסיק. סביר שהוא יבכה/יצרח לילה או שניים. זה לא יהיה קל אבל אם תשברי כל פעם כשהוא יצעק ותתני לו את הבקבוק הגמילה לא תצליח ועדיף לא להתחיל בה בכלל. בדקי עם עצמך עד כמה את חזקה להתחיל בתהליך הזה ואם את חושבת שלא תצליחי לעמוד בצעקות שלו,כאמור,אל תתחילי. בהצלחה, מור

שלום, בני יהיה בן שנה ו-4 חודשים בספטמבר ועד אז הוא איתי בבית. אני מתלבטת האם לרשום אותו למשפחתון לשנה המתחילה בספטמבר או למצוא לו אז מטפלת לשנה. מה עדיף לגיל זה? מטפלת או משפחתון (במעון עם הרבה ילדים אינני מעונינת)?

נכון שהמשחק יחד מתחיל רק סביב גיל שנתיים, אך השהייה יחד עם פעוטות נוספים, שהם פחות או יותר בני גילו, יכולה לעשות רק טוב....

ערב טוב, יש כאן המון תשובות בנושא וכל אחת מתייחסת לאספקט אחר של הנושא. אם אני אענה לא אוכל בתשובה אחת להקיף את הכל וחבל. לכן אנא עשי חיפוש פעם תחת המילה משפחתון ופעם תחת המילה מטפלת וקראי את התשובות (כדאי גם לעשות כי ב"מטפלת" תמצאי תשובה מאד ארוכה שלי שהיא חלק מראיון שנתתי לעיתון לגבי איך בוחרים מטפלת). אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

הבת שלי, בת 3, מספרת בתקופה האחרונה על מספר ילדים שמרביצים לה בגן או יורקים. משיחה עם הגננת נראה שמדובר במשהו מינורי - משכו לה משהו או דחפו אותה. לא נראה לי שמדובר במשהו רציני (גם לא רואים שינוי בהתנהגות של הילדה. היא רק מתארת את זה כסיטואציה). אני מתלבטת כיצד להגיב כלפיה. מצד אחד, אני רוצה לחנך אותה לאי-אלימות ולכך שמה שהם עשו לא טוב. מצד שני, אני רוצה לחנך אותה לפחות למעט הגנה עצמית. האמירה שלי נכון לעכשיו היא שאם מישהו מרביץ לה, היא צריכה לדחוף אותו קלות (במטרה להרחיק אותו ממנה) ולהגיד לו שלא ירביץ לה ואח"כ לעבור למקום אחר רחוק ממנו ולספר למטפלות שהוא הרביץ. הבעיה היא שהדחיפה (קלה ככל שתהייה, ואין לי ממש שליטה על זה) עלולה לעורר דחיפה חוזרת ממנו וכו'. גם "להגיד למטפלות" לא ממש עוזר כיוון שהן מכירות את הנפשות הפועלות (תמיד מדובר באותם 2-3 ילדים אקטיביים יותר). הן עושות נו נו נו ועוברות הלאה. מה לעשות?

ערב טוב, את אומרת שמדובר במשהו מינורי. לכן,אני הייתי מנצלת את הסיטואציה ללמידה והנהגת דפוסי תקשורת מקדמים עם בתך. לא כתבת כיצד את מגיבה כשהיא מספרת לך על כך,אבל צריך לזכור שילדים מאד ניזונים מהתגובות שלנו. כשילד מרגיש שסיפור מסויים או אמירה מסויימת שלו "נוגעת" לנו קצת יותר מאמירה אחרת,או עושה לנו משהו קצת אחר,האמירה תחזור על עצמה שוב ושוב. אז הדבר הראשון,הוא לבדוק מה את משדרת לה כשהיא מספרת לך. האם את סופר אמפטית כלפיה,האם את מאד מנחמת,האם את מתעסקת בזה ?כל אלה יכולים לעודד את החזרתיות של הסיפור. הדבר השני,התגובה.הילדה חוזרת מהגן ומספרת לך.תפקידך הוא לא למצא לה פתרון קסם,אלא לעזור לה ללמוד איך מוצאים פתרון. זה בעצם ההתחלה של למידת תהליך קבלת החלטות. תכלס - היא מספרת.את עונה - מה עשית כש... הרביץ לך (בנימה אמפטית אבל ענינית) ? ז"א,את מזהה את דרך ההתמודדות שלה (חשוב לזכור שמרבית הילדים מתמודדים עם מצבי חיים בצורה יוצאת מן הכלל גם ללא התערבות המבוגרים).אחרי שהיא מספרת איך היא התמודדה את מגיבה - במידה שההתמודדות באמת יעילה,את מחזקת אותה (בלי לצאת מפרופורציה) על כך שהצליחה להתמודד. במידה שההתמודדות לא יעילה ("רק בכיתי") את מציעה לחשוב ביחד איך כדאי להגיב,כשהדגש הוא שהרעיונות יבואו ממנה . לכל רעיון בקצרה למצא יתרון וחסרון ולתת לה להחליט ע"פ הנאמר איזה מהרעיונות היא בוחרת ליישם בפעם הבאה. בפעם הבאה שהיא מספרת שוב להגיב ענינית ולבדוק האם ישמה את מה שהחליטה וכו' באותה הדרך. לילדים יש פתרונות ורעיונות נהדרים חבל לא לנצל את זה. בהצלחה, מור

שלום, יש לי ילד בן 6.5. הוא ילד בכור. יש לו אחות בת 3.5 ואחות בת 1.5. הילד מסרב להקשיב לכל מה שאני מבקשת,כל דבר שמבקשים ממנו מלווה בתגובה שלילית, לא מסכים לעשות שיעורים ואם עושה אז בכוח,מתחצף,לא מעניין אותו מאף אחד- בקיצור כל יום איתו מלווה בתסכול ,צעקות ומריבות. ניסיתי גם את הדרך של ההסכמים,ההבטחות,נתינת אחריות- זה עוזר רק ליום אחד ולמחרת הוא כבר חוזר על מעשיו.אין לי כל דרך לנהל את הבית בצורה נינוחה ורגועה. מבקשת את עזרתך הדחופה במתן פיתרון למצוקתי . תודה רבה

ערב טוב, הפתרון מאד פשוט - גבולות. כמה זה קל ליישום ? זו כבר שאלה אחרת. הדבר הראשון שאת צריכה לשאול את עצמך הוא מי הסמכות בבית ?מי לדעתי צריך לקבוע איך הדברים יתבצעו בבית ? .את מתארת מצב שכרגע לא ממש ברור (לפחות לילד) מי אמור לקבוע את המטלות,סדר היום וכו'. בעצם מצב שבו אין סמכות הורית. בתור התחלה,אני מצרפת מאמר מעניין לגבי סמכות הורית שכדאי לקרא ותשובות לגבי גבולות. קראי ונסי ליישם,במידה שאין שינוי תוך מס' חודשים כדאי מאוד לפנות לקבלת הדרכה הורית באפן פרטני או קבוצתי. בדר"כ התופעות שתארת לא רק שלא משתפרות עם הזמן,הן רק מחמירות. http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-23772,xFP-23772,m-Doctors,a-Forums.html המשך אותה התשובה http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24013,xFP-24013,m-Doctors,a-Forums.html ועוד המשך http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24126,m-Doctors,a-Forums.html והסוף http://www.doctors.co.il/xFF-Read,xFI-1234,xFT-24126,xFP-24134,m-Doctors,a-Forums.html בהצלחה, מור

שלום רב , הנני אב לילדה בת שנתיים וחצי , נשויי . הנני טס לחו"ל לצרכי עבודה למשך חודשיים , ישנה אפשרות שאישתי תבקר אותי בחו"ל למשך 10 ימים אך רק אחרי חודש שאני כבר נמצא בחו"ל האם העדרויות אלו לא יגרמו לזעזועים כלשהם לילדה שלי . בתקופה שאישתי תבקר אותי הילדה שלי תהיה עם הסבא והסבתא שהיא נורא אוהבת ובנוסף הילדה תהיה במסגרת (גן וחוגים שלה) בתודה שרון

ערב טוב, אני כמובן לא יכולה לנבא מה יקרה כתוצאה מההעדרויות. בעקרון,לילדים בגיל הזה לא קל עם שינויים דרסטיים (והעדרות של חודשיים היא שינוי דרסטי) ובתקופה כזו ,שבה לילד לא קל כדאי לא להעמיס עליו עוד התמודדויות. נסיעה טובה והבצלחה, מור

הי, אני עובדת סוציאלית הלומדת הנחיית קבוצות באוניברסיטה, ומחפשת להיות צופה ורשמת בקבוצה. אשמח לקבל פרטים / רעיונות לגבי קבוצה שאפשר להשתלב בה. תודה, ענבר.

בקר טוב, כדאי לפנות למקומות בהם יש מתנדבים לדוג' על"ם,מרכזי סיוע. אגודות שונות כמו האגודה למלחמה בסרטן. מח' שיקום בלשכות הרווחה,מרפאות ברה"נ ועוד ועוד. כל מה שצריך זה מחשבה יצירתית וכושר שכנוע. בהצלחה, מור

שלום יש לי שני בנים האחד בן 4.5 והשני בן 2.5 בתקופה האחרונה הבן הגדול מאד אלים בגן הוא נושך אני יודעת שבדרך כלל זה ילד ספציפי אחד שיש איתו בעיות עם ילדים אחרים אבל לא יתכן שהילד שלי יגיב בצורה כזאת הוא לא שולט על עצמו הוא מתעצבן מאד מהר והוא אפילו נבהל מעצמו אחרי שהוא נושך למרות שאנחנו מדברות איתו אני והגננת הוא מבטיח לנו שהוא יתנהג יפה אבל הכל חוזר חלילה אני מנסה עכשיו להזמין לו חברים הבייתה והוא אפילו הלך לחבר. ניסיתי בכל השיטות בענישה בשיחות אולי משהו מציק לו עם אחיו גם הוא רב אבל רק שאח שלו מציק לו אני רוצה לציין גם שהגננת אמרה לי שילד מציק לו או מקניט אותו או דוחף אותו הוא מגיב בצורה אלימה הוא לא חושב באותו רגע הוא מחזיר אני מתנצלת על המכתב הארוך אבל אני נואשת לא נעים לי מהאימהות האחרות שהילדים שלהם ננשכו אני פשוט לא יודעת מה לעשות פשוט לא יודעת איך לתפקד ועוד דבר לציין שאבא שלו נמצא בחו"ל כבר 3 שבועות והוא צריך להגיע. תודה רבה

בקר טוב, קשה לי מכאן להעריך ממה נובעת ההתנהגות שלו.כיווני המחשבה שאני יכולה להעלות : 1. ילדים לומדים ע"י חיקוי.האם ישנו מבוגר כוחני בסביבתו. הכוונה היא לאו דווקא למישהו אלים פיזית.הכוחניות יכולה להתבטא באפן מילולי,בביקורת בלתי פוסקת,בחוסר איפשור עצמאות וכו'. 2. התמודדות עם תסכול. מרבית הילדים זקוקים לעזרה בלמידת ההתמודדות עם תסכול.עד כמה ישנה התייחסות לכך ?. 3. גבולות.גם ילד שמתגעגע לאבא,גם ילד שקצת יותר קשה לו,לא אמור להגיב כל הזמן באלימות.עליכם (ההורים והגננת) מוטל התפקיד של הצבת גבולות מאד ברורים.קשה לי להאמין שההתנהגות תחלוף מעצמה או ע"י הסברים שלכם. אתם תהיו חייבים להיות הרבה יותר נחרצים,אסרטיביים וברורים. מה עושים ? בתור התחלה אני ממליצה לקרא על גבולות גם כאן בפורום,ב"שאלות ותשובות" משמאל,בנוסף לעשות חיפוש בפורום ולקרא,לקרא את המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108, לבנות ביחד עם הגננת תוכנית מובנית מאד של איך מגיבים - גם בבית וגם בגן כשהוא נוהג באלימות וכיצד ללמד אותו התנהגות חליפית והתמודדות עם תסכול - חשוב מאד לשקף לילד את מה שהוא מרגיש ולתת לו דרכים לגיטימיות לפרוק את התסכול והכעס. על תסכול תוכלי לקרא ב"שאלות ותשובות" חלק ב'. חשוב שהתגובות לא יהיו שלופות מהשרוול אלא משהו מובנה,עליו תקפידו גם בבית וגם בגן. אם כל זה לא יעזור ותוך חודש לא תראו שיפור,כדאי לבקש עזרה מהפסיכולוג המלווה של הגן. רצוי מאד לא להתעלם מהעניין,דברים כאלה לא נוטים לעבור מעצמם אלא רק להחמיר ככל שגדלים וגדל התסכול. בהצלחה, מור

שאלתי היו לבתי חברות שבעבר החרימו אותה והציקו לה בצורה מכוערת לאורך זמן כיום היא שוב בקשר איתן. איך אני אמורה להתייחס לזה כשהיא למשל מזמינה אותן ולא בא לי להיות נחמדה אליהן כמו בעבר, והאם עלי להעביר לה מסר מסויים לגבי היחס לחברות שבעבר היו ממש רעות אליה? מדובר בבנות 13. תודה . רינה

בקר טוב, הבחירה עם מי להתחבר ועל איזה קשר לשמור אמורה להיות של בתך,ופחות שלך ( כמובן שהכוונה היא לקשרים נורמטיביים שאין בהם חשש לפגיעה רצינית). אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להיות מאד חביבה לילדות האלה,בהחלט אפשרי לשמור על יחסים נימוסיים,קורקטיים ותו לא. כדאי מאד לשמור על גבולות ולזכור שלמרות שהילדים הם שלנו ואנחנו רוצים את הכי טוב בשבילם וכו',הם אנשים נפרדים וחשוב לתת להם לקבל החלטות בצורה עצמאית (כמובן בהתאם לגילם). בהצלחה, מור

שלום, יש לי שלושה ילדים. בני האמצעי הוא בן 11. ילד מקסים חכם וחברותי אולם אינו מטיב להתמודד עם הצקות ומכות. כאשר מרביצים לו הוא בוכה אינו מחזיר חזק למרות שאם היה מעוניין בכך הוא בפרוש מסוגל. כאשר המכות הן בבית הספר הבחירה של בני היא ללכת להתלונן בפני המורה. טעות חמורה כאשר מדובר בבית הספר הנ"ל מאחר והגישה בבית הספר היא שהקורבן אשם בכך שהרביצו לו ואילו הילד המכה הוא חזק ובריא... שאלותי הן: איך לעזור לבני להתמודד טוב יותר עם מכות והצקות - כאן המקום לציין שאין מדובר במצב יומיומי אלא בארוע די נדיר אולם למרות זאת הייתי רוצה ללמד אותו במידת האפשר להגיב טוב יותר על מצבים/מקרים מסוג זה. שאלתי השניה היא איך להגיב מול בית הספר (המורה המחנכת במקרה זה) אשר מאשים את בני בכך שהוא סופג מכות. אשמח לקבל כל רעיון תודה, אמא מודאגת

בקר טוב, אני קוראת את ההודעה ויש לי תחושה שגם עלייך וגם על בנך עובר בדיוק אותו התהליך. בנך מקבל מכות,בוכה ומתכנס בתוכו,את סופגת עלבון מהמורה,מתעצבת ומתכנסת בתוכך. את כותבת "הייתי רוצה ללמד אותו במידת האפשר להגיב טוב יותר על מצבים/מקרים מסוג זה". נסי לחשוב מה היה עוזר לך לעמוד בצורה אסרטיבית מול המורה,לשים לה יפה גבול ולהבהיר לה מה את מצפה ממנה כמורה. אותו הדבר שיעזור לך יכול מאד לעזור לבנך. אני ממליצה בחום,לשבת עם עצמך ,לברר מה מקשה עלייך בעמידה מול המורה ( במיוחד שאת דורשת משהו בהחלט הגיוני),ולהערכתי ברגע שתביני מה הקושי יהיה לך קל יותר להתקדם עם העניין,גם מול ביה"ס וגם בהקניית הכלים לילד. אם לאחר הברור העצמי,תרצי שאמשיך,אני כאן. הרבה בהצלחה, מור

בוקר טוב קודם כל תודה על התשובה המהירה. ראשית לגבי, אין לי כל בעיה להיות אסרטיבית כלפי המורה/בית הספר. ברור לי לחלוטין שאני צודקת ודורשת דברים הגיונים. הבעיה היא שמקרים קודמים של מכות בבית הספר שלא היו קשורות דווקא בבני אלא בילדים של חברים טופלו בצורה כה מטופשת עד כי התחושה שלי היא שצריך מידת "פילפול" כדי להתמודד עם אנשי החינוך הנ"ל. למשל, מקרה של אלימות של אחד הילדים בכיתות הנמוכות גרר בקשה של המנהלת מקבוצת ההורים שילדיהם נפגעו כי ישכנעו את משפחת הילד האלים לעבור אזור מגורים. המנהלת לא הסכימה לטפל בנושא בעצמה!!! אלא רק טענה שזו בעיה של הילדים/ההורים שנפגעו ואם זה מפריע להם שיפעלו בנדון. ולגבי בני. כן פה יש בעיה של אסרטיביות ונראה לי שהכלים שאני מסוגלת לתת לו הינם כלים של מבוגר ואינם בהכרח מתאימים לילד. ודרך אגב הוא אינו מסתגר בעצמו אלא בוכה ומקבל חום עידוד ותמיכה וכן גם הגנה מחבריו הרבים אולם נראה לי כי לבד היה לו הרבה יותר קשה להתמודד. בנוסף מה שמפריע לי זה שמעיזים בכלל להרביץ לו ו/או להציק לו הייתי רוצה לנסות ללמד אותו להקרין יותר עוצמה. דרך אגב לשני ילדי האחרים יש אותה במידות גדושות כך שאני לא בטוחה שההקבלה ביני לבין הבן הנדון היא בהכרח מדויקת. אם ניתן לקבל עצות פרקטיות או רעיונות קונקרטים אודה ביותר ושוב תודה אמא מודאגת

שלום רב, יש לי ילד קרוב לגיל 12 שאובחן עם בעית A.D.H.D . הייתי שמחה אם תוכלו ליעץ לי כיצד עלי לנהוג, להגיב ,כלפי הילד שגנב ממני ובן זוגי סכום כסף לא מבוטל-1700 ש"ח{דין פרוטה כדין מאה} וקנה לו בסכום זה מספר דברים ביניהם גםנרגילה{לא ברור לי כיצד מכרו לילד כזה קטן,נרגילה, אבל זו כבר בעיה אחרת}.עלי לציין שבפעם הקודמת,הילד הזמין חבילת ערוצים של חברת הכבלים,ללא ידיעתינו כמובן,וגם זה עלה הרבה כסף.אגב, הילד מטופל מגיל 3 בעזרתם של פסיכולוגים ופסיכיאטרים,עם זה באמצעות שיחות ו/או כדורים.,וללא הועיל. מודה אני לכם על תשובתכם, רחלה

בקר טוב, צר לי אבל יש דברים שאי אפשר לפתור ע"י תשובה בפורום. את בטח לא מאמינה שבמקרה שבו גם ע"י טיפול ארוך וממושך לא נפתרת בעיה,אני אצליח ע"י כמה משפטים להביא להטבה. נכון ? הדבר הנכון ביותר הוא ליידע את מי שמטפל בכם על הגניבה ולבקש את התייחסתו. בהצלחה, מור

שלום מור, שגרת השינה של בני בן ה- 10 חודשים כוללת אמבטיה, הלבשה, הנקה ולמיטה (לפי הסדר הזה). לפעמים הוא נרדם כבר תוך כדי ההנקה ולפעמים בעצמו במיטה לאחר ההנקה בעזרת מוצץ. באיזה גיל יש לשנות את הסדר שבשגרה הזו ולעשות את האמבטיה לאחר ההאכלה? מה עוד אמורה או יכולה שגרה זו להכיל?

בקר טוב, לא ממש הבנתי מדוע צריך לשנות ?. אם השגרה הזו נוחה לכם ואין קשיים מיוחדים,מה הבעיה להמשיך ? . מור

יש לי 2 בנים האחד בן 3 והשני כבן שנה. בני הבכור לא מפסיק להכות את אחיו , ואפילו סתם בלי סיבה. אני קראתי רבות על קנאה בין אחים ואני מניחה שכך הדבר אך אני אינני יודעת כיצד להתמודד עם זה. אני ובעלי נוזפים בו,מסבירים לו שזה לא נעים להכות וזה לא עוזר . שוב ושוב הוא מכה את אחיו ללא סיבה. איך אני מגיבה לכך?

בקר טוב, ישנה סיבה מיוחדת שיש לילד הגדול לקנא בקטן ? אם לא,אני לא הייתי ממהרת לקשור את זה דווקא לקנאה. להורים יש תפקיד מאד חשוב בקשר בין ילדיהם לכן כדאי להתחיל מלבדוק את עצמנו. את מתארת ילד שנוהג בכוחניות כלפי אחיו.ילדים לומדים ע"י חיקוי.האם יתכן שמישהו מכם,ההורים נוהג מדי פעם בכוחניות כלפי הילד ( אני לא מתייחסת לאלימות אל לכוחניות. לדוג',כשהילד לא רוצה ללבוש משהו,מלבישים לו קצת בכוח? או כשהוא לא מוכן להכנס לאמבטיה,פשוט מרימים אותו ומכניסים אותו בניגוד לרצונו ? וכו') ? במידה שכן,הילד פשוט מחקה ומתנהג בכוחניות לאחיו. נק' נוספת - עד כמה אתם מתערבים בינהם ? מפשרים,מסדרים,מעירים,מפרידים... בלא מעט מקרים ככל שיש מעורבות גדולה יותר של ההורים,יש יותר קשיים בקשר בין הילדים. אני העלתי כאן שתי נק',אבל כדאי לשבת ולבדוק קצת מה יכול להיות החלק שלכם,ההורים ביחסים בין הילדים ואיך אתם יכולים לתת דוג' ליחסים אחרים. בהצלחה, מור

היי מור, קראתי את תשובתך .. גם אני חושבת שאין סיבה לקנאה , אנחנו נותנים לו המון תשומת לב ומאידך גם מציבים לו גבולות אך שיערתי שאולי זו הסיבה למכות. דבר נוסף אנו לא מראים לו כלל כוחניות להיפך.. נותנים לו המון חופש בחירה ואנו כמעט ולא מכריחים אותו. מה שכן אנחנו המון מקשרים ביניהם ומעורבים כי הוא מכה אותו ואנו מגיבים לכך אין ברירה אחרת.... אנו גם די שומרים על הקטן כי אם לא הוא ישר מכה אותו.. גם אותנו הוא מכה ואני לא יודעת איך להפסיק את ההתנהגות הזו. אני חייבת לציין שהגננת לא ציינה שהוא אלים ... היא טענה שהוא יודע להתמודד בגן אך לא הזכירה מקרי אלימות יוצאים מהכלל. איך אני אמורה להגיבה כשהוא מכה את אחיו ואותנו ?

אני אמא מיואשת לגמרי! בתי בת 9 והמון עושה צואה בתחתונים. זה התחיל מחרדת אסלה בגיל 3 כשניסינו לגמול אותה. אז הייתי שמה לה טיטול בכל פעם שרצתה להתפנות ליציאות גדולות. וכך זה המשיך עד גיל 4 .ואז נשברתי והחלטתי עד כאן אין יותר טיטול לא בלילה ולא ביום כי בלילה ממילא אף פעם לא הרטיבה את הטיטול, ומאז פשוט היא לא מפסיקה ללכלך בתחתונים בדרך כלל כמה פעמים ביום, , לדברי כל המומחים מדובר בהפרעה התנהגותית ולא בעיה גופנית . נסינו המון מבצעים והיה לה שליטה של עד שבוע, ולמעשה אמרו לי להתעלם ולא להעיר לה כשיש ריח אבל זה נורא וא"א להתעלם ממש לא שיך, היא עצמה מרגישה עם זה טוב, ולא מפריע לה ללכת לחברות מלוכלכת או לישון ככה ואני פשוט לא מצליחה שלא להעיר לה להתנקות. מה עושים ? היחסים שלי אתה מאד בעיתיים לאור כל האמור לעיל. מחכה לתגובות !

בקר טוב, בהחלט לא מומלץ להתעלם מהבעיה ולחכות שהיא תחלוף מעצמה. יתכן שהילדה סובלת מאנקופרזיס וכדאי לפנות לפסיכולוג המכיר את התופעה ומיומן בטיפול בה. לגבי פורום העוסק אך ורק בזה,אני לא מכירה. את יכולה לנסות לחפש דרך מנוע חיפוש. בהצלחה, מור

שלום,בני בן שנתיים וארבעה חודשים. עקשן ודעתן. שונא להתרחץ: מסרב בבוקר לצחצח שיניים ושטוף פנים, מסרב בערב למקלחת. כל יום אותו סיפור: מאבקי כוח, לעיתים אנו מצליחים לשכנע למקלחת ע"י הכנסת אלמנט ריגושי חדש (דינוזואורים מספוג שמתנפחים, בלוני מים וכו). אנו מנסים בטוב: לשכנע על ידי הגיון או דוגמא אישית: גם אנחנו מצחצחים, כמה כיף ונעים להתקלח, אבל ללא הואיל- לרוב איו ברירה ולעיתים אנו נאלצים לצחצח או להכניס לאמבטיה בכוח. מאוד כואב לנו לעשות כן, מצד שני איך אפשר להשפיע עליו לעשות אחרת. מבחינתו לא להתקלח כל השבוע (כי ניסינו גם לומר טוב היום לא אבל תבטיח שמחר כן, כי אנחנו רואים שהיום אתה ממש לא רוצה- גם למחרת סירב.) נשמח לרעיונות.

בקר טוב, במפגש עם הורים שהיה לי השבוע בנושא גבולות שאלתי את ההורים מי לדעתם אמור להיות הסמכות בבית.ההורים ענו - אנחנו,ברור. שאלתי מה קורה בפועל,מי באמת בסופו של דבר מחליט מה קורה ונתתי דוג' דומות למה שאת העלת כאן.מרבית ההורים חייכו וענו - טוב,אולי הסמכות קצת מבולבלת. אני חושבת שרצוי שכל הורה ישאל את עצמו איזו משפ' הוא רוצה - אילו יחסים,למה הוא שואף בעוד 20 - 15 שנה,מי אמור להוביל את הדברים בבית,מה מקומם של ההורים,מה מקומם של הילדים וכו'. אני מוסיפה מאמר מאד מעניין שאני נוהגת להוסיף אותו כאן לא מעט,בנושא סמכות הורית.מומלץ לקראhttp://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 בנוסף,אנא קראי ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק התפרצויות זעם והצבת גבולות. כדאי לעשות גם חיפוש בפורום תחת המילה גבולות ולקרא. בעיקר לקרא את ההבדל שבין גבולות והסברים ומדוע מאד לא כדאי לערבב בין השניים. אם ישארו שאלות,אני כאן. בהצלחה, מור

האם להורה לילד בגיל 16 מותר לקבל חו"ד מהפסיכולוג שלו בכתב ללא התערבות בדבר מצד הילד (ללא חתימה על ויתור סודיות או אישור בע"פ).

צהריים טובים, 1. אינני פסיכולוגית ולא יודעת מהם חוקי האתיקה של הפס'. 2. מכיוון שהשאלה נוגעת לאתיקה,כדאי לפנות לפורום שזה עיסוקו או לשאול ישירות בהסתרות הפסיכולוגים (באתר תמצאי גם את הקוד האתי) http://www.psychology.org.il/ מור.

מור שלום, יש לי שאלה שמעסיקה אותנו מס' הורים- האם את חושבת שחלק מהצבת גבול לילד זה לתת לו פליק על היד או על הטוסיק כשהוא כבר עובר את הגבול. חשוב לי לציין לא כחלק מהכאת ילד אלא כחלק מהצבת גבולות. אנחנו מס' הורים והעלנו השבוע את נושא הצבת הגבולות. ישנם כאלה שחושבים שצריך להסביר לילד אך כשהוא כבר עובר את הגבול ומכה את ההורה צריך להפליק לו, יש אחרים שחושבים שאי אפשר ללמד את הילד לא להכות ובתור עונש להכות אותו ולתת לו פליק. מה דעתך כבעלת ניסיון בתחום? אנו יודעים שיש הרבה דברים הקשורים להצבת גבולות אך היינו רוצים שתתיחסי ספציפית לנושא ההכאה- אם אפשר כמובן.... בברכה, דגנית!

צהריים טובים, לא. מכה/פליק אין לה שום קשר להצבת גבולות. אולי אפילו להיפך. הורה נותן מכה כשהוא לא מצליח להציב גבול. אם הוא היה מצליח להציב את הגבול לא היה לו את הצורך לתת מכה. החסרון בנתינת מכה הוא שזה יעיל למעט מאד שנים.מכה היא אקט כוחני וילד שלומד שכך הוריו משיגים ממנו שת"פ או "מסבירים" לו ע"י נתינת מכה,מחקה את הכוחניות הזו.בגיל שבו הוא יכול להיות כוחני כלפי הוריו (לדוג' תחילת גיל ההתבגרות),הוא נוהג בדיוק כמוהם. הוא אמנם לא נותן להם "פליק" אבל הוא משיג דברים ע"י כוחניות . לעומת זאת,ילד שחונך וגדל במקום בו יש גבולות (שהם לא אקט כוחני),חוקים,כבוד הדדי ואף אחד לא מנצל את כוחו,ינהג גם הוא כך. לצערי,לא מעט הורים מכניסים לקשר שלהם עם הילדים,כוחניות וכעבור כמה שנים מתפלאים שהילד כ"כ כוחני ולא מקשיב להם. הורה סמכותי הוא הורה שאין לו שום צורך ב"פליק". לגבי סמכות הורית אני מאד ממליצה לקרא את המאמר http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 מקווה שהצלחתי לענות : ). מור.

שלום לכולם. נכדתי בת 9 מזה מספר ימים מדברת בצורה מאוד מדאיגה. "זה משתלט עלי " "אני לא יכולה יותר" "בא לי למות" בתי היא משפחה חד הורית. הילדה לא מכירה את אביה מאז שנולדה כל הפגישות שהיו לה איתו לא היו עבורה חוויה נעימה. מעולם הוא לא התיחס אליה כאב לבת. אצלי ואצל אשתי וכל המשפחה מהצד שלי מאוד אוהבים אותה ונותנים לה כל תשומת לב אפשרית. אנו מודאגים מאוד ולא יודעים מה לעשות. ביתי פנתה ליועצת בית הספר ונקבעה פגישה למחר. היתי רוצא מאוד לדעת אם יכולה להיות בעיה תורשתית שגורמת למצבי רוח ירודים כי גם אבי הילדה היה מדבר באותם מילים? מה אנחנו הסובבים אותה יכולים לעשות כיצד להגיב? תודה סבא מודאג.

לילה טוב, אני חושבת שמה שכרגע יותר חשוב זה איך עוזרים לילדה ופחות עניין התורשה. מכיוון שכרגע לא מדובר על ילדה שאובחנה כסובלת ממחלה כלשהי,עניין התורשה אינו רלבנטי. כשילד בן 9 משתמש במשפט כמו "בא לי למות" בעקביות,זה אמור להדליק נורה אדומה וכדאי לבדוק את הדברים יותר לעומק. טוב עשתה בתך כשפנתה ליועצת ביה"ס. אני לא יודעת מה היתה המלצתה של היועצת אבל בהחלט כדאי לפנות לטיפול ( כוונה היא כמובן לטיפול רגשי) ולברר את הדברים. הרבה בהצלחה, מור

יש לי ילדה בת שנתיים שבזמן האחרון מתעוררת כמעט כל לילה מס' פעמים בצרחות ובבכי רציתי לדעת אם זה נורמלי

לילה טוב, על מנת לקבל תשובה,את מוזמנת לכתוב יותר בהרחבה - לתאר את הילדה,את מה שקורה בלילה,כמה זמן זה קורה וכו'. את מוזמנת להסתכל בשאר ההודעות ולראות את סגנון השאלות בפורום. מור

שלום, ביתנו בת שנתיים וחודשיים מתנהגת למופת במהלך כל היום. עם סיום האמבטיה ו"ההכנות" לשינה היא הופכת למתוחה עד לפני שבועיים (במשך מס' שבועות) היא ביקשה שנשאר עימה בחדר וכל ניסיון לצאת לפני שנרדמה לווה בבכי ובצרחות. לפני שבועיים החלטנו "לעשות מעשה" ולהבהיר לה שאיננו מוכנים לחכות בחדר עד שתירדם, אלא אנו יוצאים עם סיום תהליך ההשכבה. מאותו יום החל תהליך של הקאות (2-4 פעמים בערב) ולאחריו הילדה הולכת לישון למופת ללא בכי. ניסינו הכל: להציע מתנות בבוקר שאחרי במידה ותלך לישון כמו גדולה (לא עזר), להיות אסרטיבים ולהרים את הקול (לא עזר), לתת לה לבכות (עד שמקיאה שוב ושוב), לא עזר. הבעיה הגדולה היא שכיום עם סיום הקראת הסיפורים, היא מקיאה (ללא בכי) באופן מידי. אנו חוששים שמדובר בהפרעה שתושרש אצלה. חשוב לציין כי כדי לרכך את המעבר לשינה, אנו משכיבים אותה "במיטת נוער" שנמצאת בחדר מקריאים לה סיפורים, משוחחים עימה ורק לאחר מכם מכניסים אותה למיטה מלטפים אותה מס' דקות ורק אז מנסים לצאת. איננו יודעים מה לעשות. נשמח לרעיונות, הצעות וכל פתרון נכון כדי לפתור את הבעיה ומאידך לא לגרום לנזק לביתינו. תודה,

לילה טוב, כן,גם לי היה העונג לפני שנים להתמודד עם ילדה מקיאה..... אתם מתארים משהו בהחלט מוכר ויש לא מעט ילדים שעושים את זה. כדי לנסות לעזור לכם להפסיק את זה,נצטרך לנהג איזשהו דיאלוג קצר דרך הפורום. אנא ענו על השאלות : 1. "ורק אז מנסים לצאת" - למה הכוונה ב "מנסים" . תארו לי במדוייק איך מתבצעת ההשכבה לישון,השתדלו לכלול אמירות שלכם,של הילדה,זמנים,כניסות ויציאות מהחדר וכו'. 2. איפה היא מקיאה ועל מה. 3. איך היא מגיבה אחרי ההקאה,איך אתם . שוב,נסו כמה שיותר לפרט - מעשים,אמירות וכו'. בעצם אני מנסה לקבל תמונה כמה שיותר מדוייקת. מור

מור שלום, 1. תודה על התגובה המהירה. 2. צרת רבים...בכל אופן הצלחת לנסוך בנו מעט תקווה 3. מבחינת תהליך ההשכבה הוא מאוד מובנה: a. 19:00 ארוחת ערב סביב שולחן כל המשפחה (כולל אח קטן בן 10 חודשים) b. 19:20 כניסה לאמבטיה (משותפת עם האח) c. בסביבות 20:00 הלבשת פיג'מה ושכיבה על מיטת נוער בחדרה!!!! להקראת 2-3 סיפורים לפי בחירת מעיין. לאחר מכן מכניסים אותה למיטה שלה. d. שיחה קצרה על מאורעות היום 4. בשלב זה מתחיל הקושי, בד"כ רצון למשוך זמן ב"אבא, עוד סיפור" וכיו"ב. a. אנו מלווים את הבקשה בהסבר של "קראנו 2 סיפורים כמובטח" בואי נדבר מעט על היום ותיכף נלך לישון 5. לעיתים זה עוזר ולעיתים, הבכי מתחיל וההקאה מגיעה. 6. פעמים אחרות עצם הכניסה למיטה מתחילה את הבכי וההקאה נעשית במיטה ומיד עם "שליפתה" מהמיטה ההקאה ממשיכה ברצפה. 7. תגובתנו בהתחלה, הייתה התעלמות מהמקרה ויחס "לקוני-טכני" של "בואי נשטוף את הבגדים והפה ונחזור למיטה" – לא עזר 8. ניסיונותינו לדבר על ליבה כגון: "למה את עושה אצת זה? זה נעים לך" גרמו לעיתים לתגובות של "הלם מצד הילדה ושל "לא נעים לי" 9. ניסיונות אחרים של "לנסות לכעוס עד כדי הרמת קול של "מספיק עם ההקאות זה לא נעים" וכן להפשיט אותה ולתת לה להרגיש מעט את קור הלילה באמבטיה בזמן הלבוש – לא עזרו 10. לאחר ההקאה הילדה נכנסת למיטה ובד"כ לאחר פעם-פעמיים של סבבים נוספים, נכנסת למיטה בשקט ללא כל בכי ונרדמת מהר!!! 11. ניסיונותינו לצאת מהחדר מלווים בליטוף מעיין במיטה ואז יציאה אסרטיבית "פתאומית" (ללא היסוס, אשר מזוהה אצל מעיין כחולשה ומלווה בבקשה של "אבא תישאר"). 12. לעיתים תירוצים כמו "יש טלפון", "עמרי בוכה" וכיו"ב מאפשרים יציאה מהחדר אך לאחר כמה דקות הילדה בוכה ומבקשת שנכנס שוב, והסבב מתחיל. 13. חשוב לציין כי ביקשנו מהגננת להעירה לאחר 1.5 שע' שינה בגן (קרי 14:30), כדי לגרום לה להתעייף יותר בערב. העייפות ניכרת בפניה, אך אינה מפריעה לבכי להופיע. עמית

שלום רב, לבני בן השנתיים התווספה אחות חדשה בת 3 שבועות. ליכאורה היה נידמה שאנחנו הולכים לעבור את זה בשלום (קינאה וכו'..),אך התחוור לי אחרת. בני שהיה פעם ילד "מלאך" חייכן , רגוע שליו וסימפטי הפך לפני כמה ימים לכעסן, עקשן , צורח ה-מ-ו-ן בבית שאנו פונים אליו בשאלות או בבקשות הוא לעיתים מתעלם ולא מגיב. הוא לא נירדם בלילות, בוכה במיטה. (לפני כן לא היו בעיות שינה כלל אני יודעת שמשפיע עליו המצב החדש ואנחנו מנסים להסביר לו, אבל לדעתי ילדים שהם יותר גדולים יותר קל להסביר להם לשבת ולדבר על רגשות. למרות שהוא יודע פחות או יותר לדבר אבל כמה כבר אפשר להגיע איתו לרמה כזו של הפנמה והבנה סה"כ הוא בן שנתיים. הסברנו מה שאנחנו יכולים ומעבר לזה לא ניראה לנו שהוא יכול להבין. אני ואביו נותנים לו תשומת לב רבה למרות כל הקשיים שלי כרגע עם ההנקה וכו'. משחקים איתו מדברים איתו מחבקים אותו ואומרים לו כל הזמן שאנחנו אוהבים אותו והוא מחייך בתגובה אך בכל זאת ישנה הרגשה של ריחוק בנינו. נוצר איזשהו פער בנינו ברמה הריגשית. ישנה תחושה שהוא כועס עלינו ומדחיק רגשות. אני אישית מאוד מרגישה את זה כי אני ובני היינו מאוד מחוברים וקשורים אחד לשני וכרגע אני ממש מרגישה שמערכת היחסים בנינו השתנתה לרעה. ואני נעצבת מיזה. שאלתי היא האם זה משתנה לטובה מתישהו? והאם הילד יחזור לעצמו (כי לפני כן הוא היה ילד מאוד נוח ורגוע...) ונידמה לי שהוא מישתנה לי מול העניים. כיצד אני יכולה להתמודד עם העצבות הזו שאנחנו מתרחקים? ובכלל עם כל המצב החדש הזה? תודה וסליחה על האורך... פשוט פרקתי רגשות.. דידי

לילה טוב דידי, זה בסדר כאן לא צריך להתנצל על אורך של הודעות,ואם הצלחת לפרוק קצת אז בכלל נהדר... : ). בדר"כ שינוי בהתנהגות של הילד הבכור לא מגיע מיד עם לידת התינוק אלא לוקחים כמה שבועות,בדיוק כמו שקרה אצלכם. ז"א,את מתארת משהו נורמלי ביותר שמרבית הילדים עוברים ברמה כזו או אחרת. שום דבר בתיאור שלך אינו יוצא דופן או חריג. אני בהחלט מעריכה שתוך כמה שבועות המצב ירגע וישתפר. אבל את חייבת להיות סבלנית ולאפשר לו לעבד את העניין,אל תדחקי בו "לחזור לעצמו".קחי בחשבון שזה לא לוקח יומיים שלושה ואפילו לא שבוע,זה יכול לקחת קצת זמן. מכיוון שיש כאן תשובה מאד מפורטת לאיך מתמודדים עם המצב אני ממליצה לך לקרא אותה ב"שאלות ותשובות" משמאל בחלק - אח חדש. יש שתי תשובות אחת לגבי הכנה להולדת האח ואהשניה אחרי שהאח כבר בבית,קראי אותה. בנוסף,כדאי לקרא על שיקוף (שאלות ותשובות החלקים - גיל שנתיים , תסכול) ולשקף לילד את ההרגשה שלו. אם ישארו שאלות,אני כאן. הרבה מז"ט ובהצלחה, מור

מור שלום, כבר שלושה חודשים (בערך) שבני בן השנתיים ורבע ישן איתנו במיטה. זה התחיל כמובן כשהיה חולה ו"ריחמנו" עליו, אז נתנו לו לבוא למיטתנו. מאז הוא פשוט לא מוכן יותר לחזור למיטה שלו. המיטה הפכה להיות "עונש" עבורו. בניסיון לשנות את המצב החלטנו לקנות לו מיטה חדשה (כי ממילא כבר רצינו להעביר אותו למיטת נוער). ניסינו להלהיב אותו ולגרום לו לרצות לישון בה, אבל זה לא ממש עבד. אנחנו שוכבים לידו עד שהוא נרדם, אבל אחרי זמן מה הוא מתעורר, רואה שאנחנו לא נמצאים לידו ומתחיל לבכות, מנסה לצאת מהמיטה ומבקש לעבור למיטה שלנו. יש לציין 3 דברים נוספים: 1. הוא בגיל שנתיים וקצת, (שזה קשה בלי קשר): מתווכח על כל דבר, בודק גבולות ללא הרף, צועק, מציק וחסר סבלנות. 2. הוא מאוד רגיש לקולות ורעשים והרבה פעמים אומר לנו שהוא מפחד מכל מיני דברים.3. יש לו אחות בת חצי שנה, שישנה איתנו בחדר (במיטה שלה). רציתי לדעת- האם צריך להתעקש ולהשאיר אותו במיטה שלו בחדר שלו? או שאולי, עדיף להעביר את אחותו לחדר השני ולשים את המיטה שלו אצלנו בחדר? ואם להשאירו בחדרו- האם יש דרך טובה יותר לעשות זאת? אני מפחדת שהוא יפתח אנטיגוניזם בגלל ה"מלחמה" להשאירו במיטה... מה לעשות?