אוטוסוגסטיה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
הכי חשוב לדעת על אוטוסוגסטיהיבלות ויראליות: מגוון טיפולים
יחסים: אלימות נגד נשים
אלימות נגד נשים היא תופעה נפוצה הפוגעת גם בילדים הגדלים...
יבלות ויראליות: מגוון טיפולים
יבלות ויראליות נגרמות מהדבקה בנגיף הפפילומה. ניתן לטפל בהן...
פסיכולוגיה חיובית: חיזוק היתרונות
במקום לחזק את הצדדים החלשים שלכם, מוטב שתחזקו דווקא את...
בעיות בקיבה: להפנט את הכאב
הטיפול המקובל בבעיות דרכי העיכול הוא תרופות או ניתוח, אך...
אוטוסוגסטיה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
שלום, לפני כשבוע הכנסתי לעצמי לראש שאני מרגישה תחושה של דריאליזציה , שכנעתי את עצמי עד כדי כך , שכבר במשך שבוע אני רואה את העולם בצורה מוזרה . איך אני יכולה להפסיק את האשליה הזאת שהמצאתי לעצמי ?
הי יאנה לפעמים כשקוראים יותר מדיי על כל מיני אבחנות אז הנטיה היא להרגיש שסובלים מהם. אני מציעה לנסות לא לאבחן את עצמך אלא יותר לנסות להרגיש מה שעובר עלייך. דהריאליזציה לא מתרחשת דרך שכנוע עצמי. קצת נשמע לי שאת בחרדה ואם את מרגישה לא בטוב לפנות לעזרה מקצועית... מקווה שאת יותר בטוב כבר... ליאת
היי אני רוני, בת 15 זה זמן רב שאני מוצאת את עצמי אדומה לחלוטין במצבים חברתיים שונים. ערכתי חיפוש באינטרנט ומצאתי ששמה של התופעה היא הסמקה כרונית. אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה יותר, ומובכת פעמים רבות כשאני נעשית אדומה כמו עגבניה מול חבריי, מוריי או אנשים זרים. זה קורה לי בכל דבר שאני עושה! אפילו כעס קטן, גורם לי להיות אדומה לגמרי, או כשאני מספרת סיפור מצחיק, צועקת, צוחקת, מקבלת מחמאה, או כשכועסים עליי בכיתה. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר! זה יוצר אצלי פחד לדבר, ולמרות שיש לי ביטחון עצמי אני מרגישה שהוא הולך ונעלם... אני לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית, או את שמה של התופעה, אבל אני לא מרגישה בפחד מסיטואציות חברתיות, ואולי אני פשוט לא שמה לב. אשמח אם תוכל להציע לי דרך כלשהי להיפטר מזה ולהפסיק סופסוף לפחד לדבר, או לצחוק או לתקשר עם אנשים בלי להפוך לעגבניה.כשאני מסמיקה אני מרגישה מעין גלי חום בפנים לפעמים לא יודעת אם זה קשור... תודה, רוני.
רוני כולנו- כל האנשים, מתרגשים בצורה זו או אחרת ובעוצמות שונות במצבים מעוררי התרגשות מהסוג שאת מתארת. אצל רובינו הדבר ניכר ע?י ביטוי גופני כזה או אחר המושפע מנטייתינו הביולוגית-מולדת. יש -כמוך, שמסמיקים , יש שמזיעים, יש שרועדים, יש שמחוירים ועוד. ביננו, להסמיק זה נחמד בעיניי. והייתי מעדיף זאת על נטייתי להזיע, כשאני מאד מתרגש. הדרך הטובה להתמודד עם זה, זה פשוט להתעלם. ממש להחליט שלא לתתת להסמקה להשפיע עלייך ולהגביל אותך, ויהי מה. אם על ידי שכנוע עצמי, הסחת דעת ואפילו על ידי ניסיון מכוון להסמיק דווקא יותר ויותר. ועוד. במקביל, תוכלי להסתייע בלימוד ותרגול טכניקות של הרפיה והיפנוזה עצמית, במצבים בהם את צופה שתתרגשי. הקלטות מוכנות וטובות ללימוד טכניקות כאלו תוכלי למצוא באתר של ד?ר ברוך אליצור (חפשי בגוגל) וכן ב?טיפים לגולשים? שנכתבו על ידי ונמצאים באמצע דף זה מימין.
לא פשוט לחיות עם זה. ממש לא פשוט. בערך 20 פעמים ביום יוצא שאני מרגיש גלי חום בפנים,מרגיש כאילו הפנים נשרפות מעט. אי אפשר להסתיר את זה. הלחיים,האוזניים ולפעמים גם העורף נעשים אדומים לחלוטין. סיימתי את התיכון לפני מספר שבועות בודדים. בתיכון לא היה יום שלא שכחו לציין את העובדה שאני אדום כמו עגבניה (ביום טוב העירו לי 10 פעמים ביום). הייתי יושב בסוף הכיתה וברגע שהיו פונים אליי ולא משנה באיזה הקשר הייתי מאדים לחלוטין. ולכן ניתן לספור את כמות המילים שאמרתי בפני הכיתה בקלות יחסית,מדובר בעשרות בודדות של מילים. אבל מעבר להשפלה היום יומית בבית הספר הדבר הקשה מכל זה במשפחה. איתם אני אמור להרגיש בנוח אבל עדיין אני מסמיק. מסמיק המון. זה מגביל אותי במילים ובסיטואציות מסוימות שמבחינתי אני לא יכול לעשות בגלל ההסמקה. אפילו ללכת למסעדה עם המשפחה זה סיוט. אני לא יכול להסתיר את עצמי. פשוט מכסה את הפנים שלי עם היד כאילו שאני ילד בן 3 שמתבייש ומנסה להתחבא מכולם. באופן כללי יש לי ביטחון עצמי יחסית גבוה. הפחד מהפחד זה מה שגורם להסמקה. הפחד שאני אסמיק גורם לי להסמיק. קראתי על נער שהתאבד בגלל אותו סבל. אני לא מצדיק התאבדות אבל אני בהחלט יכול להבין את המצוקה. התשובות של אנשים כמו: להסמיק זה יפה,אין ממה להתבייש או פשוט תנסה להתעלם מזה. תשובות מעצבנות וטיפשיות שמראות על חוסר הבנת הסיטואציה. אי אפשר לחיות עם זה. התקווה שלי זה ניתוח בארה"ב במערכת העצבים ע"מ לבטל את ההסמקה בגוף. זאת התקווה. חפרתי כי הרגשתי צורך בכך
לכל באי הפורום, אני מבקש לשתף אתכם שאחרי יותר מ- 3 שנים "יצאתי מהטינטון" ומהרגישות לרעש ממנה סבלתי. יש לי קושי אמיתי לשתף את העולם בסיפור שלי, אבל יש לי חובה מוסרית והחלטתי למלא אותה: ההצלחה שלי בהתמודדות עם הטינטון (שאגב, לא נעלם לחלוטין, אולם הוא נמוך מאוד ובכל אופן לא מפריע לי כמעט בכלל), נובעת משילוב רב של שיטות. אין לי מושג מה עזר יותר ומה לא עזר כלל, אולם אני בטוח שבחירה בשיטה אחת או שתיים אינה מספיקה ויתכן כי דווקא השילוב של השיטות השונות הוא שהביא לתוצאה המוצלחת מבחינתי. אין לי פטנט על טיפול רב מערכתי זה ולמדתי אותו מקריאה בספר של KEVIN HOGAN אותו המנתי מה - EBAY. עשיתי זאת באמצעות TRT שפתר לי תוך זמן קצר מאוד את הרגישות לרעש (ב- 100% עזר לרגישות לרעש). אני חושב שלטיפול הייתה תרומה נכבדה גם להפחתה וההתמודדות עם הטינטון, ואם זה כך אז זה לקח יותר משנתיים!!! מכל מקום השתמשתי בטכניקות הבאות, כולם ביחד: TRT פעילות גופנית ספורטיבית בבוקר מדי יום - 6 ימים בשבוע היפנוזה (בה בצעתי אוטוסוגסטיה למה שלמדתי ב - TRT). ביופידבק. קסנקס (0.5MG פעם ביום בשחרור מושהה), לאחר מכן קלונקס 0.5MG לפני השינה ולאחר מכן הפסקתי את שניהם ועברתי להיפריקום 250MG פעמיים ביום (שם בישראל רמוטיב, תרופה צמחית שבארץ נמכרת במרשם). הרמוטיב היה לדעתי הקש ששבר את הטינטון, וזאת אחרי שהחלטתי לנסות אותו דווקא כשהייתי אחרי שיפור ניכר. גינקו - לקחתי ועדין לוקח TEBONIN 120MG (מיוצר בגרמניה מאוד יקר). 5 טיפולים כירופרקטים הכוללים מניפולציות צוואריות. שינוי אורח חיים להפחתת לחצים. אציין כי לפני הכל הייתי אצל ד"ר שמש. האיש נחמד מאוד, אולם משאבד הקשר הנחוץ בין המטפל למטופל הפסקתי את הטיפול באופן מיידי. ההסברים שקבלתי על השיטה לא נראו לי ולא יכולתי להמשיך בתהליך שנראה בעיני בלתי מובן לחלוטין. יחד עם זאת ראיתי שהנ"ל משתמש בצמחים שידועים כמרגיעים ובתוספי מזון שיש אמונה או חשד סביר שהם אכן מסייעים בהפחתת הטינטון (כך לפי חיפוש עליהם באינטרנט). אני לא פוסל את האפשרות שהטיפול הזה (שהבנתי שיכול להיות לו המשך בצורות שונות כמו טיפול תרופתי, היפנוזה וכו') יכול לסייע לקבוצה מסוימת, אולם אני לא הייתי בוחר בו באופציה הראשונה. לכל מי שסובל מהטינטון יש תקווה, רק צריך נחישות והתמדה, לצערי גם לא מעט כסף. חשוב מאוד לעשות TRT ולהפחית לחצים, הרבה סבלנות, לשקול עם רופא שימוש מושכל בתרופות (ואין מנוס מניסוי ותהייה) והרבה ספורט. מי שישאל שאלות בפורום אני אציץ מדי פעם לענות לו ואשקול גם להיפגש אם מי שירצה. אל יאוש! עדי
היי עדי כמו שאני תמיד אומרת, לוקח זמן וצריך סבלנות, והמוח יודע לסנן טיניטוס כשעוזבים אותו בשקט וכששומרים על עקרונות שינוי צורת החשיבה והגישה שה TRT בנוי עליהם. הצורך בתרופות הוא ממש לא חיוני אלא מאוד אישי ומטופלים רבים שלי לא הצטרכו להם, אבל כשצריך - טוב לקחת ובעיקר את הקלונקס מידי פעם או כדורי שינה לעיתים - והכל תלוי במקרה. בברכה ד"ר טליה מרק, מומחית ברפואת אף אוזן וגרון, טיפול בטינטון והיפראקוזיס, ויעוץ בנושאי שיקום שמיעה, מנהלת רפואית, אופקים איכות השמיעה, 1-700-50-60-52, www.tinnitus.co.il
שלום עדי, תודה ששתפת אותנו בסיפור ההלצחה שלך. אני סובלת מרגישות לרעש, רציתי לדעת אם אחרי הטיפול אתה יכול ללכת למסיבות והופעות והרגישות לא חוזרת? תודה רבה
היי...פ גם אני בשלב הראשון של הטינטון אשמח לקבל ממך את התרשמותך מהנושא .דרך אימל או טלפון . תודה מראש
אני בשלב ראשון של הטניטון ורציתי לדבר איתך מה לעשות. תשלח לי בבקשה טלפון או אימל . ממש מודה לך .
נא ליצור קשר 0524230924.תודה רבה מראש.
הייתי רוצה להתייעץ איתך באופן מפורט על הכדורים שלקחת. האם התכוונת שהם עזרו הכי הרבה (שברו את גב הטיניטוס)? ודרך אגב מה קורה עכשיו כשאתה נחשף לרעש גבוה? האם עדיין המצב טוב? בתודה, איילת (המאוד מיואשת!)
היי.. איילת השחר אשמח לשוחח איתך בנושא 0544856962
היי את כל הזמן כותבת כאן בפורום שככל שמתנגדים למחשבה הטורדנית היא רק מתגברת והספק נעשה גדול יותר ואני באמת רואה את זה גם אצלי איך ככל שאני מתנגדת למחשבה הספק והחרדה מתגברים, הבעיה שזה לופ כזה שממש קשה לעצור אותו. השאלה שלי היא למה זה קורה ולמה תשובה אחת ולתמיד פשוט לא מספיקה
שלום לך, המחשבות הטורדניות אינן מגיבות לקול ההיגיון, ולכן "אישורים" לא עוזרים. מדובר במנגנון אחר במוח, שהוא מנגנון הישרדותי - האחראי על החרדה. התקשורת שלו עם החלק החושב והרציונלי של המוח היא מועטה עד לא קיימת, ולכן המוח לומד שאין ממה לפחד רק דרך ההתנהגות, ולא דרך שכנוע עצמי. לכן, רק הפסקה של טקסים ואישורים מסוג זה יכולה להניב תוצאות, שכן המוח מבין שאם את מתנהגת כרגיל ולא מתייחסת לסכנה הנתפסת על ידו - כנראה שהוא טעה, ואין שום סכנה בפועל. בברכה,
תודה מה שכן למה את כותבת שככל שמסבירים ומתעסקים בטקסים הספק גדל? למה הוא לא נשאר אותו הדבר? למה הטקסים מגבירים אותו? לא רק למה אני לא מאמינה לו
הטקסים מגבירים אותו, שכן הם כמו התמכרות - כל דבר שמרגיע אותך לזמן קצר בלבד ואינו פותר את הבעיה, יוצר בטווח הארוך דחף גדול יותר לקבל את ההרגעה הזו - והתוצאה היא התמכרות להרגעות.
