הפרעה בדימוי הגוף

לאחר שקראתי את השאלות שכבר נשאלו בפורום על הגדלת ועיבוי איבר המין, לא מצאתי התיחסות לשיטה יחסית חדשה.רפואית ולא תכשירי פלאים, של הזרקת חומצה הקיימת באופן טבעי בגוף לאיבר באלחוש , הטיפול אמנם יקר, אך קראתי שהוא הכי אפקטיבי. התוצאות נעלמות חלקית בעקבותספיגה של החומצה בגוף ובערך 30 אחוז נשאר באופן קבוע כאשר ניתן לחזור על הפעולה כל שנה וחצי- שנתיים. מה תוכלו לומר על שיטת טיפול זו? על האפקטיביות ועל הסיכונים? ( אבקש התייחסות לפן הרפואי ולא לפסיכולוגי של קבלת הגוף, על אף שברור לי שהוא לא פחות אלא בעיקר יותר חשוב) תודה

לא הייתה לי כוונה לשווק, להפך, אני קיבלתי מידע שיווקי ומפתה, גם לאחר שהיה לי ברור שתכשירים וכדורים אינם עוזרים, הזרקת החומצה נשמעה יותר מדי טובה לפי הנתונים שמסרו לי. תודה על התשובה הברורה. האם תוכל להמליץ לי על מישהו בתחום הסקסולוגי- נפשי של קבלת דימוי גוף ודימוי עצמי חיובי? תודה

כדי לא להסתבך עשיתי את הטיפול להגדלת איבר המין אצל רופא שהוא סקסולוג מומחה ומתמחה בבריאות מינית -דוקטור דניאל דריי וכך לא הייתה לי שום פגיעה בתפקוד והזין נראה מושלם וגדול. הפין גדל לי בשלושה סנטימטר לעובי וגם לאורך וגם בזיקה וגם ברפיון. אני מאוד ממליץ לא לעשות את ההגדלה אצל סתם רופא שלא מבין באנטומיה של הגבר

בני בן 15 תמיד היה מאוד חסר בטחון הוא נער חתיך ויפה אבל הוא בוכה ומקגיש מאוד מאוד מכוער. לא אוהב את המראה של עצמו,וכמה שיטפח את עצמו תמיד ירגיש מכוער. הוא מאוד ביקורתי לגבי עצמו, ולא אוהב כלום במראה שלו. מרגיש מכוער! ממש. הוא מאוד מאוד ביקורתי לגבי כצמו על כל דבר הכי קטן. בגלל פיצעון קטן בגב הוא לא יוצא מהבית. עצוב לי לראות נער יפה רואה את עצמו כל כך מעוות. היה בטיפולים פסיכולוגים שלא עזרו. לא יודעת מה עוד אפשרי לעשות?? האם זאת מחלת נפש?

שלום,הריון ראשון שבוע 27 סהכ ההריון עובר בכיף ברוך השם ואני מודה על הדבר הקטן והטהור שגדל לי בבטן אין לי תופעות לוואי חריגות בהריון גם לא הורמונים.. אני מאד פעילה , ממשיכה להתאמן 3,4 פעמים בשבןע בדיוק כמו לפני ההריון אבל קשה לי לראות את הגוף שמשתנה,אני כל חיי שומרת על הגוף והתאמנתי ועבדתי מאד קשה כדי להגיע לתוצאות טובות לפני ההריון בעיקר שהייתי ילדה ונערה מאד מלאה.. אני מיום ליום לא יכולה לסבול את המראה שלי,את הנפיחות בפנים בעלי מאד תומך בי והסביבה מפרגנת אבל הם לא מבינים שזה הרבה מעבר ואני מרגישה כבר אשמה שאני מרגישה ככה כשיש לי דבר כזב מופלא בבטן שאני מחכה כבר שיצא לעולם בריא ושלם בעזרת השם.. אין לי חרדות בהריון,בדיקות שלא חייבים אני לא עושה אבל המראה החיצוני גורם לי לא לרצות לצאת מהבית אלא אם כן אני חייבת או להתאמן ורק לשבת ולבכות מול המראה.. מפחדת שזה ישפיע על הזוגיות שלי לא יודעת מה לעשות..

יש לי חזה בערך כמו בתמונה הזו. http://www.plasticsurgery.org.il/?pg=indx_entry&CategoryID=247&ArticleID=257 הוא לא מפותח בכלל!! ולא יתפתח כבר. אני בת 26 ואני אפילו לא צריכה חזיה אפילו לא מידה A. זה מתסכל אותי מאוד זה בולט לעין כל הזמן מסתכלים לי לשם ומתלחששים. כל הזמן הערות וצחקוקים. גם הרבה יורדים עליי ונמאס לי. אי לכך אני כל הזמן עם מרופדת וגם זה מעצבן. לא יכולה ללבוש כל דבר לא ללכת לים לא להתפשט ליד בנות ואני לא מסוגלת שיהיה לי חבר בגלל זה. כי הם אלו שצוחקים עלי. אני לא מרגישה נשית ובטח שלא מינית וחופשיה ולא מסוגלת להגיע לאינטימיות בעיקר בימנו שבחורים רוצים קירבה די מהר עוד לפני שנוצרה חברות עמוקה ואני פוחדת מדחייה והעלבה. לכן אני יוצאת 2 פגישות ובורחת. נמאס לי!!! אל תגישי לי שמי שירצה אותי יאהב אותי גם ככה כי תמיד בהתחלה יש את הרושם הראשוני ואני בטוחה שיברחו לי 100%. למה החברה ככה לועגת? למה אני לא מסוגלת לומר שמי שלא טוב לו שיילך? למה אני מפחדת מהדחייה? אגב אני בעצמי לא אוהבת אותו. אני אפילו מתביישת לצאת עם מישהו כשאני עם המרופדת הזו. מרגישה כמו נכה. אילנה זה לא שהוא קטן זה פשוט כלום שטוחית! תודנ

תודה , אני מבינה לחלוטין את תשובתך והאמת זו תשובה של אדם בוגר. גם אני יודעת שיש שטוחות שמתחתנות וכו'... אבל משום מה הביטחון שלי יורד בגלל התגובות. באמת שזו הסיבה. להצעתך ללכת בלי אין לי אומץ בגלל שכולם אבל כולם יודעים שיש לי "חזה" מעולם לא הסתובבת בלי חזיה גם אם הייתי ישנה אצל משפחה הייתי עם פיג'מה וחזייה. אני יודעת שזה פסיכי אבל זה התחיל מגיל מעוד צעיר 11 - 12וזהו. אני אספר לך משהו מקווה שאני לא מכבידה עלייך. יום אחד נכנסתי לחנות גדולה עם הרבה תאים למדידה .פתאום נכנסה לי לתוך התא בלי בושה בחורה אנרגטית מלאת טמפרמנט מלאה ושמנה מה שנקרא ,והיה לה ברוך השם.. היא ישר אמרה כשפתחה את הוילון שטויות לכולנו אותו דבר.. ואמרתי לה כשאני ערומה גם האומנם? ואז היא אמרה לי שטויות זה גודל וכו'.. אז נזכרתי באימי שתמיד אמרה שזה גודל.. איכשהו הרגשתי שוב טוב עם עצמי והביטחון עלה. נכנסתי לאחר מכן לחנות אחרת, הסתכלתי על חולצות ושוב קשה לי לבחור משהו שיתאים כי זה אופנה יש הרבה דברים חשופים למשל חולצות מעטפת שזה לא הכי הולך עם המרופדת .אני תמיד מחפשת בדים או חולצות שלא יראה שיש לי חזיה מרופדת ושתי בליטות ( קצת קשה להסביר)כי אחרי זה תמיד מסתכלים מה יש לי שם כשאני מדברת נניח עם בחורה אני נשבעת לך שאני לא מדמיינת וזה לאנשים לדבר עם מישהו שהוא בוהה בחזה. המוכרת רצתה להציע לי משהו שידעתי שלא יחמיא לי.. וסרבתי ואז אמרה לי למה את לא הולכת עם מרופדת?? ( הייתי עם )ואמרתי לה שאני לא אוהבת ואז היא אמרה תעשי סיליקון. כלומר לדעתה אני צריכה לעשות הכל כדי להתאים לחולצה. ואז שוב כל הביטחון ירד והתבאסתי. כי קשה לי למצוא בגדים שארגיש טוב עם עצמי. אני מבינה אותך לגבי ניתוח והאמת שגם לי אין כח לזה.. מצד שני למה אנשים עושים ניתוח אף?? למה שמנים עושים ניתוח לקיצור קיבה? יש בזה משהו שיפתור את הבעיה הזו של התיסכול של הבגדים וכו'... ולסיכום: הייתי שמחה לדעת איך ואם בכלל אפשר לשפר את הדימוי הזה? אני רוצה לומר לך דבר נוסף זה שתיארת לי דוגמניות וכו' זה יופי.. במציאות שלנו ברחוב זה שונה. מעבר לזה לא חסר הערות גם עליהן באינטרנט שמפרסמים כתבה. אפילו על גל גדות אומרים שהיא פלטה ואני מקנאה בביטחון העצמי שלה. לא יודעת למה אני ככה אילנה. אני נשבעת שזה זה ורק זה. לא מרגישה טוב עם הגוף שלי. את חושבת לצורך העניין שאם אלך עם מרופדת בחור יגיד משהו על זה כשנתקרב? אני מסתכלת על אחרות נשואות עם ילדים בנות 27-30 והגוף שלהן לא משהו ובכל זאת יש בן זוג מצד שני הגוף שלי יכול להיחשב כגוף טוב אבל בגלל החזה אנשים עושים מזה וואו וזה מתיש אותי. את בטח מבינה על מה אני מדברת, כיום אם תרצי חזה טוסיק וחלקה בכל הגוף זה אישו ולא משנה השאר... אשמח לתשובה תודה שוב