פורום שווה לכל נפש

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו'), ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו', אלה כל כך לא פועלים עלי, וזה לא מתוך איזו "החלטה מנהלתית". זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה

הי, לפני שנתיים עברתי תקופה מאוד קשה עם בעלי, ומאז אנחנו בטיפול זוגי. לפני שנתיים גם הריון שנכנסתי אליו בטעות נפל. ומאז אני כל הזמן רציתי ילד ובעלי אמר שעד שלא נגיע לאיזה סטטוס קוו בטיפול הזוגי, הוא לא רוצה. בקיצור, התחלנו לעבוד על ילד לפני חודש וחצי. החודש הראשון נפל. ועכשיו יש שבועיים לפני החודש השני. אני במצב שאני כבר לא רוצה לקוות. כי התקווה כל כך כאבה לי כל השנתיים האלה. אז אני פועלת, טכנית, ועושה הכל כדי שזה יקרה. אני רוצה לדעת אם יש קשר בין איך שאני מרגישה לכניסה להריון, שהרי גם נשים שנאנסו, ובוודאי שלא רצו הריון, נכנסו להריון, וגם נשים שלא רצו ילד אבל קיימו יחסי מין לא בטוחים נכנסו להיריון. מה דעתך?

מה ההבדל בין סתם הצטננות לשפעת?

שלום. כל הפגישה לנו הייתה סביב הכסף. וכרגע אני בחוסר. המטפלת דברה מאוד לא יפה, ובחוסר אמפתיה.יצאתי מאוד כועס מהפגישה ולא בא לי לראות אותה או לשתף יותר בחיי. אני רק פוחד שמאוחר יותר אולי אצטער על מעשי וממש לא רוצה לחזור אליה על ארבע. יש לך עיצה?

שלום: לפני שנתיים שברתי את הרגל (שבר בכרסול ימין) ולקח לרופאים חודש עד שגלו שיש לי שבר למרות כל הצילומים שעשיתי והכאבים שהותלננתי עליהם אמרו שאין לי כלום אבל אחרי חודש גילו השבר ושמתי גבס חודש וחצי שגם סבלתי המון <... אחרי שהורדתי הגבס עשיתי פיזותרפיה והידותרפיה אבל זה לא עזר לי הכאבים היו מתחזקים ואפילו זה עלה לגב וליכרכיים ודןןקא בירכיים הכאבים הכי חזקים בשתי הרגליים ושעיתי המון המון המון בדיקות ואמרו שהכל תקין אבל אני עדיין משנתיים סובלת מכאבים ובחודש האחרון יש לי הדרדרות קיצונית שקשה לי לשבת על כיסא או לעמוד אפילו חמש דקות מעדיפה לישון כי זה הדבר היחיד שמקל על תחושב הכאב שיש לי (למרות שלפעמים מתעוררת באמצע לילה מרוב כאבים עשיתי הקזת דם עשיתי דיקור סיני אני לא יודעת מה לעשות עם הכאבים. כולם רוצים לתת לי תרופות נגד כאבים ואני לא מסכימה לקחת בגלל שאני רוצה קודם כל שיגידו לי מה הבעיה שיש לי ואחר כך להתחיל לטפל בי אני רק רוצה לדעת מה יש לי ואיך אפשר לטפל בזה

אני נמצאת במקום בו אני צריכה להראות "בגרות". אני חושבת שאני בוגרת, עמדתי בהרבה סיטואציות לא קלות, בכבוד ובהצלחה. אני אחראית ורצינית, אולם אני רגישה והדמעות עולות לי מהר מידי, תחושת החנק בגרון... ומתוך שכך אני נתפסת כ"לא בוגרת" איך אני יכולה לעצור את הדמעות, למנוע את יציאתן ? איך אני יכולה לגרום להם לחשוב שלמרות שאני רגישה, זה לא אומר שאינני בוגרת ?

שלום כתבתי פה שאלה לגבי הקלונקס זה פה למטה בכותרת שלום וברכה התחלתי טיפול בסרוקסט בהמלצות של אבא שלי אחריי 3 שבועות המועקות שהיו לי עברו ב90 אחוז אך עדיין לא הייתי מסופק מהתרופה אחרי 5 שבועות בהיתייעצות עפ הפסיכיאטר עברתי לציפרלקס אני כבר שבוע וחצי עם ציפרלקס השאלה שלי העם ייתכן שוב שיש לי נידודי שינה בגלל הציפרלקס והעם הכדור ממשיך תסרוקסט או שהוא צריך ליבנות את עצמו מהתחלה משבועיים עד 6 שבועןת ...

אני בן 19,יש לי בעיה שאני מגיל קטן לא לובש תחתונים ואני חולה כבר שנתיים בדלקת שם ולא גייסו אותי המליצו לי כמה שכדי שהמחלה תעבור אצטרך לשים על התחתונים משחה וזה אמור לעבור לי, אבל זה באמת קשה לי במיוחד שאמרו לי שצריך תחתונים מסוג טנגה,קשה לי להתרגל אליהם ואני גם טיפה מתבייש,מה עליי לעשות ,האם כדאי לי להקשיב או שלשים בוקסר ומשחה וזה אולי יעבור,אני לא יודע אם אצליח להתרגל לטנגה,תודה על ההקשבה

שלום , אני צריך עזרה . חברה שלי אובחנה כמישהי שסובלת מהפרעת אישיות גבולית . אני מנסה להיות שם בשבילה כמה שאפשר אבל מדקה לדקה היא רק הופכת להיות יותר אגרסיבית , תוקפנית , אדישה . זה הגיע לנקודה שלא מעניין אותה שום דבר שאני אומר . היא תמיד במצב רוח להתנהג מגעיל , אין טיפת רגש .. קשה לי נורא ואני לא רוצה לעזוב אותה ולהשאיר אותה להתמודד עם זה לבד . יש איזושהי דרך שאני יכול לעזור לה ? לפחות להפחית את ההתנהגות הזאת ? היא פשוט בשניה התהפכה ואני לא רואה טיפת סימפתיה מהצד שלה במשהו שאני אומר . היא דורשת שאשחרר אבל אני יודע שהיא לא רוצה להישאר בזה לבד . ואני לא מעוניין להשאיר אותה לבד . בבקשה תני לי איזשהו ייעוץ לגרום לה לא להתנהג מגעיל

שלום , אני מטופלת 6 שנים עם ציפרקלס 10 מ"ג עקב התקפי חרדה (פחד ממחלות, התקפי לב, אירועי מוח וכו') ,בקתופות קשות אני מתחילה להקשיב לגוף שלי וכל שינוי קטן מגביר לי את החרדה. ציפרלקס עזר לי מאוד מלבד אירוע קטן חוזר שהיה לי במהלך המחלה וגם אז העליתי מינון ל- 15 , המון עבודה עצמית וחזרתי לעמני ולמינון הרגיל שלי. לפני כחודשיים שוב חליתי במחלה פיזית (ברונכיטיס) ובעקבותיה שוב הקשבת יתר לגוף שלי , אני לא מורידה ים מהדופק - מודדת 100 פעם ביום (ממש ככה) , שמתי לב שבמצב רגוע הדופק שלי נא סביב 70-80 במוחה , במצב שאני משתלדת לא למדוד הוא עולה(אני ממש מרגישה מן רעד בחזה ודפיקות לב) וכשהוא עולה אני נכנסת לחרדה שוב ואז הוא עולה עוד יותר, הוא עולה לי לרמות גבוהות מאוד לאחר מאמץ פיזי לא קשה מדי(150) ויורד די מהר למספרים של 100-110 ואז לאט לאט למספרים נורמליים (עד שעה שעתיים) , כל זה כמובן מלחיץ אותי גם. למדתי שיטת NLP ושם לומדים שמחשבות שלנו הם יוצרים מציאות וזה מפחיד אותי עוד יותר כי אני כל הזמן חושבת על דברים לא טובים (מחלות והתקפי חרדה ומתקשה מאוד להחליף למחשבה טובה ), אני שמתי לב שלאחר שתיה או אוכל דופק יכולה לעלות שוב ל- 120 ואז לרדת די מהר אבל גם זה מלחיץ אותי והשאלה היא איך אני מפסיקה למדוד אותו ולא מפחדת שלא אמדוד. אני חושבת שאם אמדוד והוא תקין אני אהיה רגועה אבל זה מפסיק לי בדיוק ל- 10 דקות ואז יש צורך אז למדוד שוב , אם הוא עולה -אני נכנסת לסרט , אם הוא תקין -שוב בדיקה חזורת בעוד 10 דקות , אני עם ציפרקלס 15 כבור חודשים עוד מעט, CBT אבל הפחד עדיין נמצא.מה יקרה לי שאני לא אמדוד? יהיה לי התקף פאניקה? אני מתה מפחד ממנה

אהלן עירית, ברצוני לפנות לייעוץ אצל עובדת סוציאלית מקומית ולא ברור לי כל כך מהו התהליך הדרוש לשם כך. האם דרושה הפניה מרופאת משפחה? או האם די בפניה למרכז לבריאות הנפש בעירי? בנוסף האם הטיפול כרוך בהשתתפות כספית ובצירוף לרשימת המתנה? אשמח לדעת יותר פרטים.. בתודה מראש, רחלי

אני כבר שלוש שנים כבר נוטל קלונקס מיליגרם ביום כאילו 2 של חצי ... לקחתי גם ציפרלקס שנה בערך והפסקתי אני חייב לציין שהקלונקס עבד עלי מעולה והייתי צורך אותו כל יום כי פשוט לא הייה לי כח להפסיק עם זה ....כי אסור בפעםן אחת אבל בכל מקרה שהיה לי הרגשת חרדה או סתם הרגשה רעה הקלונקס היה עובד מצויןן שני כדורים היו מספיקים...אני כבר שבועיים מרגיש שהכדור לא עובד ...ורק עם אני לוקח 4 ככדורים במכה זה עובד וגם לא כמו בהתחלה מה אני אמור לעשות?

שלום , שכנה שלי מסתבר אגרנית כפייתית והריח שיוצא מהדירה כבר בלתי נסבל. ברמה שהבית נראה כמו בתמונה: http://www.adigalit.co.il/AllSites/1444/Assets/agranut2.jpg רק שאצלה זה כמו הלפני ולא האחריי. איך אני מדברת איתה בעדינות? אין לי בעיה אפילו להזמין על חשבוני חברת פינוי תודה.

הגדרה מקצועית למושג אגרן כפייתי אגרן כפייתי היא בעיה נפשית, רצינית שמביאה את החולים בה לאגור ולאסוף חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כ פינוי דירת אגרן כפייתי ל שימוש או ערך ממשי ולאגור גם חפצים שנקנו או נאספו ברחובות בפחי הזבל.ocd בשמה המקצועי אגרנות כפייתית היא הפרעה למעשה הפרעה נפשית משנית ונקראת בשם המקצועי הפרעה טורדנית אגרנות הכפייתית גורמת סבל רב למי שלוקה וגורמת לניתוק מוחלט ולחוסר קשר סביבתי . איסוף הפריטים איסוף עיתונים, איסוף שקיות וכל פריט מוזר ומשונה דברי דואר, וזה מתבטא בפחד מופגנת ושמירה על ריהוט וחפצים ישנים, והיא מופיעה בצורה קשה ביותר , וגורמת לחולה לאסוף חפצים ופריטים מהרחוב בקבוקי שתייה, שקיות ניילון, קופסאות נעליים וכדומה במקרים חריגים וקשים במיוחד של המחלה הזאת יש ביטוי של איסוף חפצים מפחי הזבל להמשך הקריאהhttps://sites.google.com/site/pinoydira

רלבנטי להיכנס לדיור מוגן למי שיש לו אישור ללווין ?

איך הולך הקיזוז של קצבה של נכות במקרה שנכנסים למוסד פסיכיאטרי

אימי בת 85 סובלת מהלב בשנים האחרונות מסוכר,אמי בבחינה נפשית חזקה ובריאה,אין לה שיכחה זוכרת עבר הווה עתיד...אבל בחודשים אחרונים מתלוננת שחול ניכנס לה לעיניים לראש לפנים ולכל הגוף,היא מתרחצת מס' פעמים ביום מחליפה בגדים מנגבת את פניה במגבונים סטריליים,יש רופאים שאומרים לה שבזיקנה יש כל מיני תופעות...לוקחת לוריוול להרגעה בת שעתיים,הצענו לה לבקר אצל פסיכיאטר ,אז הרימה את קולה בבטחון כהרגלה שהיא יכולה ללמד פסיכיאטרים ואינה זקוקה לפסיכיאטר,ולא מבינה למה לא נותנים לה כדור שלא תרגיש מה שהיא מרגישה במשך היום,מה לעשות ד"ר ?מה דעתך?האם רופא רגיל יכול לתת לה כדור שנותן פסיכיאטר?אנא תשובתך המהירה,תודה על הסבלנות

שלום, ביתי בת 17 מזה כמה זמן היא מספרת שיש לה מחשבות לא טובות לגבי הסובבים אותה והאנשים שהיא אוהבת וזה קורה בעיקר בלילה לפני השינה ואפילו במצבים מסויימים שהיא לבד במשך היום. המחשבות מכוונות לכך שיקרה משהו למישהו היא כאילו מאחלת בראש משהוא רע שיקרה למישהו שהיא אוהבת ואז חוזרת בה מהמחשבה שדיי מהבהילה אותה כי באמת היא לא מתכוונת לכך. זהו מצב שמאוד מעיקר עליה וגורם לחוסר מצב רוח. אשמח לשמוע מה דעתך ומה צריך לעשות. תודה ויום טוב,

שלום ד"ר, האם לדעתך אפשר לשלוט בזה לבד? זה לא מחייב עזרה חיצונית? תודה

שלום עירית אני סובל לא טוב לי ואני בחרדות כל הזמן אני בן 46 שבע מטיפולים ונסיונות ורק רוצה להרגיש טוב עם עצמי ופשוט לחיות. אני קורס תחת העומס הריגשי ולא מסוגל להמשיך יותר אני מטופל בכדורים נגד חרדה כבר זמן ממושך ואובחנה אצלי הפרעה נרקסיסטית אישיותית. אני מחפש טיפול ב די בי טי ואיני מצליח למצוא מטפלים מתגורר בצפון לעזרתך הדחופה אודה מקרב לב

איך מתנתקים רגשית ולא נפגעים מדברים ומשלכים על דבר אחר זה מצפיף כול פעם מחדש ואנשים נוטים לפתוח לי פצעים וללחוץ כול הזמן מחדש ואני הולכת שולל מציפה את רגשותי ולא לומדת אך לווסת את הרגש כול הזמן גם שלא צריך אני מרגישה צורך להתפרק ואנשים מנצלים את זה לרעתי

שלום, מעל לחצי שנה סבלתי מהתקפי חרדה ומחרדות שונות שבאו לידי ביטוי בכאבים בסרעפת. רק לפני כשלושה חודשים הלכתי לפסיכיאטר שאישר לי שאני אכן סובלת מחרדה וזקוקה לטיפול תרופתי ורשם לי ציפרלקס 10 מג ליום. בתחילה לקחתי את הכדור למשך שבועיים והפסקתי כי כבר הרגשתי טוב יותר ולא רציתי גם להתמכר ואחרי ההפסקה של חודש חזרתי ליטול את הכדור שוב בהמלצת רופא המשפחה למשך חודש וחצי נוסף והפסקתי שוב על דעת עצמי מאותן סיבות. אציין כי החרדות עברו(אולי בגלל הכדור ואולי לא) ואני מרגישה טוב יותר אך לאחרונה החלה אצלי תופעה של בעיות בזיכרון ובעיות שליפה. ברצוני לדעת האם קיים קשר בין הפסקת הכדורים או בכלל בנטילת הכדורים לבין בעיות בזיכרון ושליפה בדיבור? אני בטוחה שאם אמשיך לקחת לא תהיה לי בעיה אבל אני רוצה לחזור לעצמי ללא כדורים ולנצל את היכולת הוורבליות שהיו לי מלפני תחילת השימוש בכדור. אני מרגישה שהביטחון העצמי שלי ירד בגלל זה ואני נמנעת מלפתח שיחה עם אנשים(מה שיכול להוביל אותי לחרדה נוספת בפני עצמה) מה את מציעה?והאם אכן קיים קשר בין הכדור לבין בעיות בזיכרון ושליפה? תודה שרון

הי! עדיתי חיפוש באינטרנט כדי לבדוק את הנושא, כי יש לי בדיוק את אותה הבעיה. רוצה לציין שבזמן שאני נוטלת ציפרלקס הזכרון שלי ממש במייטבו. עם הורדת המינון קושי בשליפה מהזכרון בעיקר בזמן דיבור. מניחה שאכן יש קשר בין הדברים אך עדיין לא נחקר. אני בוחרת להשאר עם הציפרלקס לנצח נצחים...נראה לי שזה עוזר לי להוציא את המיטב שבי. הרבה בריאות אישה יקרה ובהצלחה.

שלום וברכה. אני משתמש בציפרלקס מגיל 16 ויש לי בעיות זיכרון לטווח ארוך ולפעמים אפילו קצר. בעיות שליפה כמו שהיא מתארת. פשוט כך. אני לומד לתואר בהנדסת חשמל ופשוט לא מצליח לזכור כלום. זה אכן קשור לתרופה כי כמה חודשים אחרי ההפסקה של התרופה אני חזרתי לזכור בצורה מעולה, הבעיה שגם החרדות חזרו וזה היה גהינום. אני לא יודע מה לעשות

שרון שלום ככל הידוע לי ציפרלקס לי גורם לבעיות בזיכרון, אני לא רופאה אז רצוי לשאול גם רופא ציפרלקס היא תרופה שמומלץ לקחת אותה למשך חצי שנה, והיא איננה ממכרת כדאי לנסות טיפול התנהגותי קוגניטיבי שעוזר בהתמודדות עם חרדות . בהצלחה עירית

אני 9 חודשים אחרי לידה ואחרי הלידה היו לי התקפי חרדות מאוד רמיניים במשך כל היום שמלווה בהמון מתח ובהלות סתם .....אחאי 5 חודשים קיבלתי רסיטל ומאז אין התקפי חרדה ברוך השם....אבל מה שכן מידי פעם יש נפילות ממש קטנטנות במצב רוח שרק הפחד באותו רגע שאומר בראש יו מזה..זה חוזר?.... ולפני מחזור ובמחזור עצמו יש לי ממש המון גלי חום זה פשטט לא מפסיק...ולפעמים ממשיך גם אחרי המחזור...ואם כני חושבת על זה או על משהו שקצת מלחיץ אטתי אז הגל חום כאילו מתגבר כאילו עוד יותר חם לי...?... זה טבעי? מזה אומר איך אפשר להפסיק את זה ? והאם זה סוג של חרדה או מה זה ... זה סתם מלחיץ ואז מהלחץ מתגבר... זו הייתה לידה ראשונה טבעית רגילה ואני בת 25....לוקחת רסיטל 30 מ"ג...אשמח לתשובה תודה רבה

שלום , אבי חולה במחלת האגרנות, אך מסרב להשלים עם העובדה שזוהי מחלה וכי הדבר אינו תקין. הוריי התגרשו לאחרונה (אחת מהסיבות לגירושים היא המחלה) ומאז שהוא גר לבד המצב רק הולך ומחמיר! מה עושים ? איך בכל זאת מטפלים באדם שלא חושב שהוא חולה ? חשבתי לפנות את הכל, אבל אני יודעת שזה יהרוס אותו..מה גם שזה לא ייתן כלום כי הוא "יחדש מלאי" מהר מאוד..אשמח לעצה.טל.

0 שלום אני 8 חודשים אחרי לידהראשונה....במשך 5 חודשים מהלידה הייתי עם המון התקפי חרדה פחד לצאת מהבית פחת לראןת לידות ,נשים אחרי לידה...קצת מצבי רוח....אבל בעיקר התקפי חרדות הרבה כל יום....עד שהתחלתי טיפול בכדור רסיטל....ברוך השם מרגישה ין ר טוב אין התקפי חרדה רק יש את הפחד שיחזור כל הזמן......יש לי פחד ענק מלהיכנס להריון וללדת....אני נורא מפחדת שאחאי הלידה זה יקר ה.שוב ושוב יהיו לי את החרדות האלו ואת התקופה הקשה והארוכ ה הזו.....מה הסיכוי לחוות את זה שוב לאחר הלידה הבאה?.... אם קרה לי, רוב הסיכויים שיקרה שוב?... ויקרה לי ככה בכל הלידות? או אפילו חנור יותר???... המחשבה שזה יחזור משגעת אותי ולא נותנת לי להיכנס להריון נוסף....אני בת 25

בעלי כבר שנתיים חולי אלציימר וגם פרקינסון ש מתקדם מהר אני גםאו סי די בקושי מתפקדת ו ילדים כמו כולם יש להם בעיות שלהם וגם רחוקים אני רוצה סידור הולם לבעלי למשל בית אבות וכאלה מקומות לי מאוד קשה עם מטפלות שמגעיות הביתה או היה לנו גם עובדת זרה הבעיה שלי שאני סובלת מ או סי די וגם חולה וחלשה וקשה לי להיות עם עוד משהיא ש יסתבוב במטבח שלי ב שירותים וגם ב מקרר כל פעם אני לא נוגע במקרר בכל זאת הילדים לא מסכימים ש הוא יהיה במסגרתו בכל זאת מי שסובל זה אני ולא הם כי לא באים לבקר ואם גם מבקרים לחצי שעה בשבוע יותר מדברים בטלפון מה לעשות

אני כבן 28, רווק, ללא חברה כל השנים, ומרגיש בודד. הקשרים החברתיים שלי הם מאד קצרים. אני לא נהנה בחברת בני אדם, אני לחוץ שם. נכון מצד אחד אני נחשב בחור טוב וגם חברותי כי לא פוגע באף אחד ומתייחס יפה לכולם, אבל כל חבריי קוראים לי 'השתקן' ו'בונקר', אני לא מצליח להפתח כמו חברים רגילים, וכך גם אינני יכול לבטאות אהבה. אני חושש אפילו שאני באמת לא מסוגל לאהוב.וזה מפחיד מה זה, אני אדם רע? והאם זה נכון שפסיכולוג יוכל לעזור לי לצאת מ'הבונקר', להיות איש חדש? וכמה זמן זה לוקח טיפול? ומה הדברים שיגרמו לי להיות יותר פתוח ומדבר? ומה החלק הקשה שבטיפול? אני מאד אודה אם תעזר לי

שלום, הבנתי שיש מקומות עבודה שמבקשים חתימה על טופס ויתור סודיות רפואית - אני לוקחת כדורים נגד חרדה (פרוזק), האם נתון זה יופיע במידע הרפואי שימסר? כלומר, אם אני בריאה לגמרי מבחינה נפשית האם עדיין יצויין שאני לוקחת כדורים אלו? האם כל התיק הרפואי נמסר במקרה של חתימה על הטופס או רק חוות דעת מרופא המשפחה שמתארת את המצב הבריאותי? והאם חוקי לדחות מועמד על סמך זה שהוא לוקח כדורים אלו?? תודה מראש!

שלום אני בת 25 חצי שנה אחרי לידה,מאז הלידה יש לי מתח תמידי עם התקפי חרדה ומחשבות שמפריעות,לפני כחודש התחלתי לקחת רסיטל והיה מעט שיפור עד שלפני יומיים קראתי משהו באינטרנט שגרם להכל לחזור חזק,פשוט מאז יש לי מין חולשה כזו בשרירים ובכל מאמץ שאםי עושה עם שריר מסוים אני ממש מרגישה את המאמץ,שהשריר ממש מתעמץ,ונלחצשי אז כתבתי באינטרנט על שרירים והגוגל הראה לי ניוון שרירים ומאז החרדות והמתח ממש התגבר ואני לא מפסיקה לחשוב על ז,רציתי לדעת אם זה באמת אופייני שבמצבי מתח וחרדה בתקופה כזו של זצי שנה זה אופייני שאני ארגיש ככה בשרירים שהם ממש חלשים ועייפות מאוד גדולה,בבקשה תרגיע אותי לגבי זה תוו ענקית

בעלי ואני נשואים 3שנים בני בכורי נולד בטיפולי הפריה מאז הולדתו התרחקו מאוד מה עושים הוא לא מתייחס אלי בכלל ולא לילד בעולם משלו ודבר נוסף שעוד התחיל לפני אני מעירה לו הערות כמו סתם לא להשאיר כלים וכאלה הוא חוזר באובססיה על אותם טעיות או סתם למה המים זןרמים סתם והוא מתעלם אנחנו זוג צעיר בשנות 30לחייו בעלי גם מפונק נורא אמא מתערבת כול הזמן וממלא לו את הראש הוא עומד דום שהיא בסביבה וכול מה שתגיד הוא יעשה זה קשה מה עושים

בנהריה -עכו והסביבה מטעם ההכללית

סיפור שקרה איתי ואשמח להתייחסותכם. אני קשור למערכת בריאות הנפש, בשל בעיה יחסית קלה בעיקר מהבחינה החברתית. (לא מהבחינה התפקודית) אני מעורה בחברה הכללית, ולא רואים עלי כלום, וגם המושגים הפנימיים שלי, הם מושגים בריאים. איני עובד ומשכך גם מצבי הכלכלי גרוע ביותר, (אני גר בחדרון צינוק בגודל של פחות מחמישה מטרים מרובעים!) ובשל כך גם מצב הדיור אצלי גרוע מאוד גם הוא. אני בקשר טיפולי של המערכת הציבורית. הציעו לי לעזור לי למצוא פתרון לבעיית הדיור, ושיתפתי פעולה באופן מלא. הצמידו לי סטודנטית סטאזרית לעבודה סוציאלית שתלווה את התהליך. ההצעות שעלו על הפרק קשורות למציאת מקום בהוסטל. למרות שדעתי לא נוחה מלגור בהוסטל, כי כאמור, אני מרגיש עצמי ומזוהה עם החברה הכללית, אך בשל ההכרח הסכמתי. פניות להוסטלים לא העלו דבר, ברוב המקומות אליהם פנו עבורי לא היה מקום פנוי, ובאחד ההוסטלים, המנהל בכלל תמה למה אני רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה. כמו שאמרתי שמושגי החשיבה שלי לקוחים מעולם המושגים של העולם הרחב (להבדיל מעולם מושגים מצומצם המאפיין את מערכת בריאות הנפש, ותכף תבינו את משמעות הדבר) הסטודנטית שאלה אותי, מה עושים עכשיו? ואז עלה בדעתי רעיון מקורי. סיפרתי לה שישנם אתרים של גיוס המונים, באמצעותם אפשר לגייס כסף מהציבור הרחב למטרות שונות. הצעתי שהמסגרת בה אני מטופל תפרסם עבורי פניה לגיוס סכום כסף שיאפשר לי לשכור דירה נורמלית. היא תהתה למה שלא אפרסם בעצמי? עניתי שאני לא מוכן לחשוף ברבים את העובדה שאני בטיפול ואת העובדה שאני במצב כלכלי מאוד קשה. (באותו יום ראיתי שארגון כלשהו פרסם פניה שמטרתה גיוס כסף לחתונת זוג שאין באפשרותו לממן חתונה) הסטודנטית עיקמה את הפרצוף ואמרה שתברר עם הממונים עליה. בראש שלי ניחשתי מה תהיה התשובה, ושבוע לאחר מכן כשנפגשנו, התשובה היתה שהמסגרת הטיפולית שאני בקשר איתם לא עוסקת בגיוס כספים עבור מטופלים. כבר הרבה זמן שהגעתי להבנה שעולמה של מערכת בריאות המפש הוא עולם שתקרתו נמוכה מאוד, עולם שמושגיו מצומצמים מאוד, עולם שאינו משתמש בכל מה שיש בעולם הרחב ועומד לרשותו של כל בן תמותה רגיל. האם זה חייב להיות ככה? האם לא הגיע הזמן לעשות שינויים מרחיקי לכת בכל תפיסת השיקום במערהת בריאות הנפש???

השאלה שלי אולי תיראה לכם לא קשורה אבל חייבת לשאול אולי לכם יש קצה תשובה.לפני 3 חודשים נפרדנו מכלבנו האהוב אחרי 12 שנים.(היה חולה)מאז אני ממש בדיכאון.יש לציין כי הכלב היה מחובר אלי ואני אליו ברמות שאין דברים כאלה.מאז אני מוצאת את עצמי בהתקפי בכי.רגשי אשמה שאולי יכולנו להצילו.היה נסיון לכלב חדש.הבאנו גורה אך לא יכולתי להתחבר אליה והחזרנו אותה.שגם צעד זה גורם לי לעצב כשאני נזכרת בו.האם יש למישהו פרשנות מה עובר עלי?כמה זמן זה יקח?ומה דרכי טיפול. תודה מראש.חני

מטופלת בציפרלקס וקסאנגיס למעלה מחצי שנה עליתי במשקל והייתי תמיד רזה כל החיים. זה תקין? האם כשאוריד אותם אחזור למשקל הרגיל?

האם יכולים לפסול רישיון נהיגה בשל הפרעות אכילה?? גובה 1.70,משקל29 ק"ג. בכבוד

שלום, יש לי מדי פעם תופעה מאוד מוזרה שאני לא יודעת איך לתאר אותה אבל אנסה: זה קורה בדכ כשאני במקלחת או לפני שאני נרדמת ומה שקורה זה שאני שומעת כל קול מאוד חזק. אני שומעת את דפיקות הלב שלי, אני קצת מתנשפת, כל פתיחה של בקבוק שמפו או כל תזוזה עם השמיכה נשמעים לי כמו רעש מאוד חזק שביומיום בכלל לא שמים לב אליו. המילה שהכי עומדת לי על קצה הלשון היא כאילו כל הרעשים נעשים בכוונה. האם זו תופעה שפעם שמעתם עליה? זה מאוד מטריד אותי.תודה.

אני סובל מחרדות ופחדים מאנשים כבר 6 שנים וכתוצאה מהחרדה אני סובל מגמגום ובליעת מילים יש לציין שפני כן היייתי נורמלי לחלוטין

שלום, שמי מיכל ואני בת 26. מזה כמה שנים יש לי מחשבות טורדניות בנושאים שונים שגורמות לי הרבה מתח. הדבר היחידי שעוזר לי להפחית את המתח הוא לחשוב ולנתח את הסיטואציות אך הדבר גוזל זמן רב וגם לא מועיל לטווח הארוך. איך מתמודדים עם מחשבות מטרידות, ואיך ניתן להפחית את המתח כתוצאה מהן? לצערי אני לא יכולה כרגע ללכת לטיפול. תודה רבה

שלום לך דר, אני בת 21 , אני מרגישה שאני עלולה להיכנס לדכאון :( ההורים שלי גרושים , אמא מאוד אוהבת את אבא והיא ממש נכה חולה מזה 13 שנים ואין תרופה אפילו ! אבא עזב אותה ועזב אותנו אפילו גר לבד לא מפרנס אותנו .. אמא מקבלת קצבת נכות שמפרנסת ממנה תבית ואני לומדת .. אבא בכלל מתיחס לאמא בשחצנות אין מה לתאר , כל יום בקשר עם בחורה שונה , בקיצור אין לו מב לדאוג חיי בכיף עש לו הרבה כסף לא שואל על אף אחד אפילו אם ראה את אמי הוא מסתובב כאילו ראה משהו מגעיל ... אמא כל יום בוכה והפכה לעצבנית מאווווד .. אנו גרים בקומה שלישית היא לא יכולה אפילו לרדת במדרגות לצאת לפגוש אנשים בגלל המחלה שלה .. ממש האוירה בבית לא נוחה דכאון נמאס לייי מה לעשות איך לעזור לאמא ?? איך להחזיר את הבטחון עצמי שלי אני מרגישה אבודה !!!! :((

בפרטי או באימייל ושלא יהיה בתשלום.. קיים כזה דבר?

ני יתחיל את השאלה שלי בהקדמה קצרה כדי שתבינו מה קרה לי: עישנתי כמה שחטות של מריאחונה רפואית ביום חמישי (16.1) . כעבור 12 שעות הרגשתי הרגשה של דפיקות לב מואצות ושאני עומד למות,והרגשת סוטול של מריחואנה ,זה היה משהו כמו 3 שעות, בגלל שאני מעשן את זה בפעמים הראשונות אחרי שבוע זה בא עוד פעם שעה ועוד קצת בקטנה יום אחרי זה(חבר שלי הסביר שבגלל שהחומר של המריחואנה נמצא בדם זה נמצא בשומנים ואז יש את ההתקפים ,אבל זה משהו שקורה רק בהתחלה שמעשנים(חייב לציין שעישנתי גם מריחואנה שלוש שבועות לפני זה וזה קרה לי בדרגה יותר גבוהה-החלטתי להפסיק עם זה כי זה לא גורם לי להרגיש טוב ועכשיו למה שקרה לי: לפני טיפול שיניים אני לוקח 6 אנטיביוטיקה (500 מ"ג מוקסיפין) ולקחתי את זה לפני יומיים (יום שלישי האחרון 28.1) והתחלתי להרגיש במשך 12 שעות רעידות בגוף,סחרחורות,הרגשה שאני עומד להתעלף,רגשות מוקצנים יותר, ואותה הרגשה \של סטול בגוף שלקחתי את המריחואנה הרפואית לפני שבועיים וקצת איזה רבע שעה קוצר נשימה ,וכל הזמן היו לי התקפים ,וזה נמשך פחות זמן יום אחרי זה ניגשתי לרופאה והיא אמרה שלקחתי יותר מידי אנטיביטיקה(אני לוקח את זה כי יש לי בעיות לב ולפני טיפול שיניים תמיד אני לוקח כדי שאם יהיה זיהום אז האנטביוטיקה תמנע את זה), המצב תקין כרגע ולחץ דם והכל בסדר , יש לי כמה שאלות: 1.למה נגרם לי ההתקפים האלה והתופאות לוואי של האנטיביוטיקה ,כי אומרים שאין קשר בין אנטיביטיקה למריחואנה (חשוב לי לציין ש 3 טיפולי שיניים קודם גם לקחתי 6 אינטיביטיקה והיה בסדר), התחושה של הסוטול התחילה בדיוק שלקחתי את האנטיביטיקה והפסיקה קצת זמנית אחרי שעה והמשיכה אחרי 3 שעות 2. האם זה יקרה בעתיד גם אם אני יקח פחות 3.האם יש מומחה בעניין שאני יוכל לפנות אליו לגבי הנושא בתודה: אני אשמח להבהרות כי זה מדאיג אותי כל העניין הזה

שלום עירית נעים מאד, בת 28 מהמרכז אני דיי מבולבלת לאחרונה ולא ממש יש לי עם מי לדבר.. כלומר יש לי את בן זוגי שאני חיה איתו ואת הוריי ואחותי וחברות.. אבל אני צריכה מישהו שיכול לשפוט בצורה אחרת. אני תקופה של כחודשיים וחצי ללא עבודה, ואני מרגישה כבר עצלות מסויימת.. נרשמתי ללימודים באו"פ, ואני פתאום לא סגורה עם ללמוד ניהול או ללמוד משהו אחר.. אבל מרגישה תלות רצינית אם זה באבא ואם זה בבן זוג.. לא נעים לי מאף אחד, אני מרגישה שאני אפס וכבר לא מאמינה בעצמי.. רואה את עצמי במקום גבוה ולהתחיל מהתחלה ומלמטה כאילו מסתדר לי בראש אבל בפועל לא קורה כלום.. לא יודעת כאילו אני חיה בבועה.. לא הכי מציאותית צריכה עזרה מה לעשות קודם אם כן ללמוד או קודם עבודה ואז.. דיי מבולבלת.. אשמח למענה.

הפסיכיאטר אמר לי שאני זקוק מאוד להתחלת שיקום תעסוקתי וחברתי דרך סל שיקום כולל השכלה נתמכת . מה זה נותן לי ? ואיך אני משיג את זה ? ומה פירוש "שיקום תעסוקתי וחברתי" מה זה בדיוק ? (יש לציין שאני נרתע לגור בהוסטל או בדיור מוגן עם שותפים) . ומה עדיף שיקום דרך ביטוח לאומי או דרך סל שיקום ? ומה השיקום דרך ביטוח לאומי נותן לי בדיוק , ואיך אני משיג את זה ?

שלום, אני עובדת סוציאלית בהוסטל לנפגעי נפש. הייתי רוצה לדעת האם אמו של דייר מסוים היא האפוטרופוסית החוקית שלו באמת מפני שהמשפחה לא כ"כ משתפת פעולה ואנו חושדים שלא. היכן אני יכולה לבדוק עניין זה? תודה!

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנ.ימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . אני ממשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע ,ויש גם מרכיבים חרדתיים ודכאוניים ואובססיביים , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . ללא תכנים פסיכוטיים . לאחר חודש חזרתי עוד פעם למעקב אצל הפסיכיאטר שלי הוא כתב במכתב של הפגישה שהאבחנה שלי Schizophrenia F20.0 שכיזופרניה . הוא כתב שאני לא יציב מבחינה תרופתית וכל הזמן מתלונן על תחושות אי שקט . מרגיש כעסים ומתפרץ בזעם , ללא ביטוי פסיכוזה , ללא אובדנות . היום אחרי 17 ימים מתאריך השינוי התרופתי האחרון (או מתאריך לקיחת הטיפול החדש עם השינוי האחרון) אין הטבה או שיפור במצבי הנפשי , להיפך יש התדרדרות במצבי הנפשי , אני מרגיש מדוכא ומתוסכל יותר מתמיד , לא אוכל , אין תיאבון , מרגיש כעס , כעוס , מרשל את עצמי את ההיגיינה שלי ואת המראה החיצוני , מתפרץ התפרציות כעס\זעם , משתולל , מקלל את ההורים ואת בני המשפחה שלי , זורק ושובר דברים וחפצים , לא מצליח לישון בלילה למרות שאני לוקח כדור שינה ואז אני ער בלילה וישן ביום , יום הפוך , סובל מהפרעת שינה כרונית , אין לי סדר יום , לא מתפקד , מעשן בשרשרת ושותה הרבה קפאין , עצבני יותר מתמיד , מרגיש תקוע בבוץ , מיואש , חסר תקווה , מרגיש חוסר אונים , מצב רוח רע וגרוע ביותר . פניתי באופן פרטי לדר חיים שם דוד שכתב בסיכום מחלה שאני סובל מהפרעה טורדנית כפייתית עם תובנה ירודה לחלק מהתכנים הטורדניים בצירוף הפרעת אישיות מאשכול A . יש לציין שכאשר התפרצה המחלה לפני האישפוז בביה"ח העמק בעפולה (לפני הטיפול בסרוקוול ואפקסור) יש לציין שההסתגרות המוחלטת שלי בבית נבעה מכך שאני לא רציתי לראות את השכנים שלי ואת הסביבה שבה אני חי ופשוט רציתי להתנתק מהסביבה הזאת לחלוטין (עבדתי אצל השכנים שלי והרגשתי שהתייחסו אלי באופן רע ע"י הערות שליליות שלהם בנוגע לעבודה שכללו גם צעקות וביקורת קשה ואני רגיש מאוד לזה) וגם סבלתי מחרדה ופחד לצאת מהבית . סבלתי מביקורת קשה מאבא שלי ואבא שלי ביקורתי באופן קיצוני וגם אבא שלי היה אומר דברים שפוגעים בבטחון העצמי שלי ופוגעים בגבריות שלי וגורמים לי לרגשות נחיתות גם סבלתי מאלימות מילולית ולפעמים פיזית מאבא שלי שכללו גם צעקות וזה גם היה המצב בעסק המשפחתי שבו גם סבלתי מהרבה ביקורת מצד הבוס שהוא קרוב משפחה גם סבלתי מצעקות והעלבות ויחס רע מצד הבוס וגם מאלימות מילולית מצדו יש לציין שהבוס הוא גם שכן שלי . בקיצור סבלתי מהרבה ביקוריות קשות שפגעו בביטחון העצמי שלי . מה האבחנה שלי ?

דודי בן כמה אתא ? לא רשמתה אני גם כמוך ביפור מאווד דומה ! בוא ננסה למצוא פיטרון ! 0547238397 ! ואל תשתה הרבה כדורים פסיכיאטריים הם ישעגו אותך עוד יותר

שלום, לבן זוגי יש ילד עם הפרעות קשות שכרגע לא ממש מאובחנות היטב, בהי"ס שלו, אחרי מקרה האלימות האחרון, לא מוכן לקבל אותו יותר ומבקשים שילקח להסתכלות ב"איתנים" הילד אומנם עם התפרצויות קשות וחרדות קשות אבל גם ילד מקסים, מתוק, ורגיש בן 10. חשבתי אולי טיפולצdbt עשוי להיות התשובה (כמובן שכבר ניסינו הרבה דברים) אשמח לדעת עם מי ומתי אפשר לשוחח על זה

שלום, אני נשואה שנים רבות לבעל שיש לו התקפי זעם ובוטות קשה על דברים חסרי ערך. ועם השנים למדתי להיתמודד מול זה. אך לצערי , אנשים שסובבים אותנו כמו חברים אחים ואחיות לא סובלים את הבוטות שלו ולאט לאט פשוט מתרחקים וכשאני שואלת הם אומרים לי מפורשות שקשה להם להיות בחברתו שהוא מעליב ובוטה ושטלתן וכו. אך יש לו גם צד טוב הוא דואג לאהובים שלו. לאחרונה ההתנהגות הזאת החריפה, וזה פוגע בחתנים והכלות ואפילו בנכדים כשהם מגיעים לארוחות המישפחתיות, הוא פשוט בילתי נסבל. ומי שניפגע לא רוצה להגיע למיפגשים המישפחתיים. בבקשה תעוצו לי עצה מה עושים? מצד אחד הליכוד של המשפחה מאוד חשוב לי ומצד שני בעלי לא מוכן לשמוע שיש לו בעיה שאנשים לא רוצים להיות בחברתו דחוף אני נואשת.

מילןלית מסודרת להסביר אותה אבל ברור לי שזה בהחלט מציאות. אבקש להבין מה הכלים להתיחסות מבחינה מקצועית. אנחנו עובדים עם מנהל שעובד בשיטה של פגישות אישיות. בשנים האחרונות הוא פיתח מעין סגנון של ארוח של יין ואלכהול וכו. בחדרו. הוא קר רוח לכאורה שתלטן פסיבי אגרסיבי. מאוד מנומס. עם הזמן הבנו שיש כאן בעיה סמויה. שהוא מנסה להכניס אנשים לתחביב השתיה שלו על בסיס יוםיומי. מה שהבנתי שזה כביכול דרך להצדקת ההתמכרות לא? כולל גינוני סטייל שויסקי כוסות וכו. הבעיה היא שאנשים מסוימים פתאום מוזמנים בתדירות גבוהה לפגישות עבודה ארוכות. ואחרי זה הם פשוט נהיים חולים. עם עיפות מיגרנות חולשה. יש אנשים שבלי לדבר ממש עושים הכל לא לבוא לפגישות. זה נראה שממש יש לוח תכנון שאחת העובדות הגדירה יצור חסר חיים ערפד אנושי. זה מצחיק אבל זו המציאות. כאיל ניזון מהאנרגיה של הקורבנות. באמצעות תהליך השתיה המשותפת הגבולות מוסרים . נאמר שערפד זה מטאפורה אבל זה לא יתכן שכל האנשים מרגישים אותו דבר. אם זה מכור רגיל אף אדם ביוםיום לא מתקרב אבל כאן זה במסגרת מקצועית. עטופה בצלופן. אבל בלי להגדיר מושגים אנרגיה וכו. העובדות שאנשים יוצאים בלי אנרגיה מהפגישות. זה פשוט מפחיד וכל כמה זמן נהיים ממש חולים בהתאמה. האם מוכרת תופעה כזו!? אני מרגיש אותו דבר. יש איזה הסבר לכך? זה לא פחות מערפדות מטאפורית אבל זה קורה.  בנוסף אשתו מתאשפזת כל הזמן ולא מוצאים לה שום בעיה . האם תופעה כזו מוכרת לכם באיזה מסגרת הבנתית ?

זה משהו מוכר שיש לו הסבר בשפה מקצועית?

שלום בחודש האחרון אני נמצא בתקופה לא טובה זה מתבטא בחרדה מכבישים מהירים.לא משנה מי נוהג.ובהמון שיחות בראש שלי ממש ויכוחים שלמים שאני מנהל כביכול עם אשתי/מנהל בעבודה לקוחות .ואשתי מעירה לי שהיא רואה את השפתיים שלי זזות ללא שליטה מצידי.לפני שנתיים זה גם היה לי ונטלי ציפרלקס למשך חצי שנה עכשיו אני שוקל לחזור האם יש קשר בין הדברים ?האם זו תופעה מוכרת.ממתין לתשובה שי

שלום יש לי חבר יישן שחלה במחלת נפש והיה מאושפז פעמים רבות היום הוא עצמאי וחי בדירה שכורה כשהוריו מתו לפני מספר שנים היתה צוואה וירושה של שתי דירות ברמת גן שני האחים שלו הזדרזו ומינו לו אפוטרופוס שאינו מאפשר לו מידע וגם גישה מועטה לכספי הירושה. האם יש דרך חוקית לאלץ את האפוטרופוס לעשות גילוי נאות של המידע הכספי והרכוש? האם יש דרך להחליף אפוטרופוס? ובכלל... האם יש לאותו אדם חולה אי אילו זכויות אזרח להשפיע על חייו? בתודה רבה אסף

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?