פורום שווה לכל נפש

שלום יש לי חבר יישן שחלה במחלת נפש והיה מאושפז פעמים רבות היום הוא עצמאי וחי בדירה שכורה כשהוריו מתו לפני מספר שנים היתה צוואה וירושה של שתי דירות ברמת גן שני האחים שלו הזדרזו ומינו לו אפוטרופוס שאינו מאפשר לו מידע וגם גישה מועטה לכספי הירושה. האם יש דרך חוקית לאלץ את האפוטרופוס לעשות גילוי נאות של המידע הכספי והרכוש? האם יש דרך להחליף אפוטרופוס? ובכלל... האם יש לאותו אדם חולה אי אילו זכויות אזרח להשפיע על חייו? בתודה רבה אסף

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה .

שלום! אני אספר בקצרה את מה שעובר עליי.. כל חיי הייתי בנאדם שאוהב את החיים ומוקף בחברים. כשהתגייסתי לצבא,ולאחר מאמצים רבים להשתחרר לא הייתה לי אוזן קשבת וכמובן שלא רצו לשחרר אותי. אף אחד לא הקשיב לי שאמרתי שאני לא יכל להמשיך לשרת בצבא ורוצה להשתחרר. לאחר כמה פעמים שהוכנסתי לכלא צבאי עדיין לא היה מי שיקשיב לי. הרמתי ידיים והחלטתי לעשות צעד "בלתי הפיך" ונסתי להתאבד! כמובן שישר שחררו אותי. כיום אני בלי חברים "קבועים" וסובל מדיכאונות שחלקם זה הרצון לא לחיות. החיים כבר נראים ל ללא תחליט, כל הרוע שבעולם שגובר מיום ליום גורם לי עוד עוד לא להיות שייך בעולם. אני כבר לא מוצא את עצמי בחברה,אומנם אני עובד, אבל זה מחזיק לכמה חודשים ספורים ושוב מחליף עבודה הדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים זה המחשבה על היקרים לי מכל,המשפחה שלי! אני לא משתף אותם במחשבות האובדניות שמתרוצצות לי בראש כדי לא לאכזב אותם. אני יודע ומרגיש שאני מתקרב להתאבדות נוספת שהפעם לא יהיה מי שיציל אותי. ימי ספורים וחיי כבר לא אותם חיים. אני ממש לא רוצה להיות חלק בעולם הזה במיוחד שאני לא מוצא את עצמי בו. אם אני עדיין חי סימן שקבלתי עזרה אם לא אז אני רוצה להגיד תודה להורים שלי שגידלו אותי!

לבן שלי יש כבר כמה שנים כאבי בטן לא מוסברים. בדיקות רפואיות למכביר כבר נעשו. הועלתה השערה שזה כנראה ממצבי מתח. איך מטפלים?

הי, התחלתי אשפוז יום במרפאה הפסיכיאטרית בתל השומר.. אני מחולון, וקצת קשה + הרבה זמן להגיע - 2 אוטובוסים. הבנתי שיש עוד אשפוז יום - באברבנל בת ים וגם בבאר יעקב, שאלה קרובים בהרבה.. לבאר יעקב אוכל להגיע ברכב / טרמפ.. השאלה- איך שמה במקומות אלו? אם כדאי להתעניין ולעבור? או שעדיף שאשאר כבר איפה שאני כרגע בתל השומר, שזה שווה את המאמץ להגיע ולחזור משם כל פעם? תודה

בערך חודש וחצי אני לוקח קלונקס כדור אחד ליום ליפעמים שניים לפי הצורך שלי ...עם אני רוצה להפסיק העם בהדרגה או שאפשר במכה....?נב גם ציפרלקס אני לוקח כבר שבועייים

שלום לכולם, בימים אלו אנו עורכים מחקר בינלאומי חדש בנושא -MDחלימה בהקיץ מלאדאפטיבית (מופרזת, לא תקינה). על אף שחלימה בהקיץ הינה תופעה אשר מוכרת לאנשים רבים, מעט ידוע על הרקע להתפתחות הפרזה בחלימה בהקיץ והקשר של תופעה זו לחוויות שוהות, כולל טראומה. החוקרים מקווים שתוצאות המחקר תסייענה להגברת המודעות בקרב מטפלים על התופעה והם מתכננים להמשיך במחקר עתידי שימקד על דרכי טיפול אפשריות ב- MD. אנו מזמינים כל אדם דובר עברית להשתתף במחקר ולמלא את השאלון המקוון בכתובת האינטרנט: https://www.surveymonkey.com/s/daydreaming_hebrew. אנא הרגישו חופשי להפיץ ידיעה זו בפייסבוק ולכל רשימות האימייל שלכם. תודה רבה!

כבר חצי שנה שאני סובלת קשות ממחשבות טורדניות, שהורידו את הדימוי העצמי בהרבה, לדוגמא: כאשר יש לי מחשבה טובה על עצמי, או שמחמיאים לי, באה המחשבה הטורדנית ומטרפדת אותה (ממש כך) איך אני משתחררת מזה וחוזרת למצב שקודם המחלה. תודה

ליפני כחמש שנים סבלתי מחרדות דיכאונות מחשבות כפייתיות זה היתמשך שנתיים בערך ווהעיניין נעלם כלא היה כמעט ...חוץ מכל מיני חרדות על חולאים בגוףף שהיו אבל טיטאתי אותם בהצלחה ללא שום טיפול ליפני כמה ימים התחיל להיות לי הרגשת בילבול ...כמו בילבול מעישון חשיש...שגרם לי לחרדה עצומה היו לי לקחתי שני ואבן 10 מילגרם במכה וסה עבר יום אחרייזה שוב אותו הסיפור ביום השלישי כבר לא היו לי כדורים הלכתי למיון בבית חולים חשבתי שאולי אני סובל מאירוע מוחי או משו חחח יום אחריי זה החרדה ו דיכאון פשוט שטפו אותי עד לחוסר תיפקוד ממשי לא אוכל לא מתקלח לא שום דבר לא יכול לעשות שום פעולה בלי שמישהו יהיה לידיי בישביל תמיכה נפשית ...החרדה רק העמיקה תתחושת בילבול והובילו אותי לכל מיני מחשבות שאני סובל מבעיה מוחית אולי הלכתי למיון בשלוותה הביאו לי ציפרלקס ופרוטיאזין ...הפרוטיאסין לא הרגיעה כלללל בכלללל רק העצים תתחושות הלא טובות שכללו לחצים בראש עקב החרדה והמתח...יום לאחר מכן הלכתי לרוםא לקבל קלונקס בערב לקחתי כדור וחצי חצי מיליגרם וזה פשוט נעלם כליללל.....אני חיייב לצייין שכל המחשבות הטורדניות והפחדים והחרדות אני יודע שסה לא אמיתי ...אבל כשיורד הביטחון העצמי עם הדיכאון אי אפשר להיתרומם....שאלתי העם יכול להיות כזה מהפך ביום אחד מחוסר תיפקוד לתיפקוד מלא.?כמובן שיש קצת פרפרים בהטן וקצת פחד שזה לא יחזור....

האם היום עדיין מקובל לחתום על סודיות רפואית? אם כן, האם המעסיק מקבל את התיק במלואו? אם כן, האם אבחנה כמו הפרעה דו-קוטבית עלולה להיות מכשול בקבלה לעבודות מסויימות?

חשוב לי לדעת, היות והאבחנה טרייה וכרגע אני מעכלת את העובדה ונערכת נחדש.

שלום לכולם לפני יומיים פוטרתי מהעבודה ,ועד כה בשאר העבודות שלי לא הצלחתי להתמיד. הייתי במס' טיפולים פסיכולוגיים פרטיים אך גם בהם לא הצלחתי להתמיד...לפני כ-5 שנים הייתי בטיפול דרך בריאות הנפש שבת"א והפסיכולוגית קבעה שאני סובלת מפוסט טראומה. אך למרות שידעה על הקושי שלי להתפרנס היא לא סיפרה לי על האפשרות של קבלת קצבת נכות נפשית. אחרי שעברתי דירה לעיר אחרת(שגם זה קרה אחרי עשרות פעמים שעברתי ממקום למקום)חיכיתי שיתפנה מקום במרכז הטיפולי באזור החדש בו גרתי. אך כשהודיעו לי שהתפנה מקום ,אחרי שנה, כבר העדפתי שלא להתחיל טיפול כי הייתי במצב טוב יחסית בחיים. כיום ,שוב חזרתי לבריאות הנפש שבאזור מגוריי ואמרו לי שאני צריכה להמתין לטיפול.אני ממתינה חודשיים. העניין הוא שבעוד 3 חודשים אסיים לקבל דמי אבטלה ולא יהיה לי שום מקור פרנסה. אני יודעת שלא אצליח להתמיד בשום עבודה מה גם שלא אצליח להתקבל לשום עבודה בגלל חוסר היציבות התעסוקתית שלי. מעולם לא הייתי אצל פסיכיאטר או באישפוז וגם אינני מרגישה שאני זקוקה לכדורים,פשוט יש לי קושי להתמיד -בעבודות,בקשרים ,בזוגיות... איזה תהליך עליי לעבור כדי לקבל קצבת נכות מביטוח לאומי? קראתי באינטרנט על פסיכאטרים פרטיים שנותנים חוות דעת למטרה זו אבל הם לוקחים המון כסף. אחד מהם אמר לי שאני גם צריכה להצטייד בעו"ד. האם זה נכון? האם כל התהליך הזה אמור לעלות לי כסף? ואם כן האם זה יבטיח לי לקבל את הקצבה? ואם אעבור את התהליך דרך בריאות הנפש -אין זה נוגד את האינטרסים שלהם? הרי הם נחשבים ל"עובדי מדינה" והמדינה לא ממהרת לחלק קצבאות, אז האם בכל זאת כדאי לי לגייס את הכסף עבור פסיכאטר פרטי ועו"ד? אשמח לקבל כמה שיותר תגובות מאלו מבנכם שעברו תהליך זה תודה!

אח שלי (למחצה) אמנם גדל בבית מאוד לא מתפקד וקשה , ובהשפעת האבא הלא מאוזן תרופתית שלי , מאז שאני זוכרת אותו היה לו בעיות התנהגות הסתבך המון ושיקר , היום הוא בן 17 והוא מתנהג בדיוק כמו אבי כשהוא אינו מאוזן , דומה שהוא אינו מצליח להבין את המציאות סביבו כמו אדם רגיל הוא לא מפסיק להסתבך עם המשטרה סמים הוא כמו אבא ממציא שהוא הולך לפתוח משרדים , חברות , וכו הוא מלווה כספים ממקומות לא טובים ובסופו של דבר לא מגיע אפילו קרוב לפתוח משרד חברה או משהו בקושי עבודה הוא מצליח להחזיק לחודש עש שהוא מעבד את האישתונות על הבוסית שתמיד מרמה אותו הוא חושב שכולם מחפשים אותו נגדו רודפים אחריו הוא ממש כל התסמינים של אבא שלי רק חסר את זה שהוא חושב שהוא כל הזמן חולה .אני לא יודעת אם זה דפוס התנהגות שנילמד מאבא או שפשוט הוא גם ירש את זה גנטית ואם גנטית אז גם אני כזו איפשהו בפנים? אני רוצה לקחת אותו לאיבחון איפה אפשר לאבחן אותו ? אפשר להכריח אותו ? כי הוא לא משתף פעולה.

היי אני בת 21 השתחררתי מהצבא לפני שמונה חודשים בערך.(תמיד הייתי בוגרת לגילי גם בילדות). והתחלתי קשר עם גבר בן 42 שאף פעם לא התחתן הוא היה בקשרים אבל לא התחתן והוא דוד של חברה טובה שלי מהילדות אני והיא כל הזמן ביחד ומדברות על הכל והיא תמיד ידעה שדוד שלה הוא הפנטזיה שלי מגיל 16 או 17 אבל זה תמיד היה בגדר צחוק ולפני חצי שנה התחלנו קשר ולא סיפרנו לחברה שלי סיפרתי כי לא ידענו מה תהיה התגובה שלה אבל לפני חודש החלתנו לספר לה אז ישבתי איתה וסיפרתי לה היא בהתחלה הייתה קצת בשוק ואז היא התאפסה על עצמה וצחקה על זה ואמרה שאין לה בעיה עם זה ולא איכפת לה אבל שהיא רק כועסת על זה שלא סיפרנו לה כל הזמן הזה אבל שנעשה מה שטוב לנו חשוב לציין שהיא אוהבת את דוד שלה מאוד כמו שהיא אוהבת את אבא שלה ולא מיזמן היא אמרה לי שהקשר ביני לבין דוד שלה מפריע לה אבל מצד שני כל בחורה שהוא יצא אתה זה הפריע לה כי היא תמיד הייתה המפונקת שלו ואני חייבת לציין שממש כיף לי אתו הוא נותן לי הרגשה ממש טובה עם עצמי תמיד יש לי שיחות אתו הוא תומך בי דואג לי נותן לי כבוד יצאתי עם בנים בגילי אבל לא הרגשתי אף פעם את מה שאני מרגישה אתו ולא מזמן הוא אמר לי שהוא גם שיפר לאחותו עלינו ואני לא מבינה למה כי אני לא בדיוק יודעת מה אנחנו ולפי מה שידעתי בתחילת הקשר סיכמנו שלא נספר לאנשים כי זה רק סקס (לפי מה שהבנתי) ופתאום הוא מציע שנספר לחברה שלי ואז מספר לאחותו ואני לא מבינה מה העניין חברות שלי אומרות שהוא רוצה להעביר את הקשר לרציני יותר אבל אני לא יודעת איפה אני נמצאת כרגע זה מבלבל אותי גם מבחינתי כי אולי הוא פתאום יחליט שהוא רוצה אישה וילדים אני כרגע בשלב בחיים שלי שאני לא חושבת על זה אבל יש לי רגשות אליו שאני לא הרגשתי אף פעם וטוב לי אתו באמת, וגם מבחינת חברה שלי כי אני אוהבת אותה כמו אחות ולא רוצה שהיה לה רע באמת שאני מבולבלת וצריכה עצות כי כמה שאני מדברות עם חברות שלי ואחותי זה עדיין לא עוזר לי לסדר את המחשבות שלי.

הי רציתי לדעת ואפילו לחקור למה קשה לי לבטא רגשות? וממה זה נובע? והאם אני יכולה להשתנות ולעבוד על עצמי בנושא זה?

חיה שלום קשה לדעת מדוע קשה לך לבטא רגשות יכולים להיות סיבות רבות לכך, אפשר לעבוד על זה אבל בדרך כלל זה קשה לבד ורצוי להתייעץ עם מטפל. בהצלחה עירית

שלום רונית וגנר, מתוך מפגשייך עם מטופלים ובכלל: א. האם קיימת היום ומתרחבת התופעה של מעסיקים המבקשים מן מועמד לעבודה חתימה על ויתור סודיות רפואית כתנאי קבלה לעבודה ? או לחילופין מוסרים למועמד טופס למילוי עי רופא המשפחה (שממילא חשוף לכל היסטוריית מידע פסיכיאטרי שאינו פרטי  ? ב. הכוונה בעיקר לתופעה במגזר הפרטי ולא הממשלתי / ציבורי שם היא קיימת באופן רשמי.? ג. עד כמה הדבר נפוץ ? אודה לך על תשובה לכל סעיפי השאלה.

הבנתי שישנו נוהל חדש, לפיו המטופל בעצמו פונה לרופא המשפחה להוצאת תדפיס. הבנתי גם שמדובר במידע רלוונטי בלבד, ולמטופל יש זכות לבקש שתרופות פסיכיאטריות, למשל, לא יצויינו. אני בדיוק מבררת את הנושא מול משרד הבריאות, כי הרופא שלי מוכן לא לציין את האבחנה, אך חושב שעליו לרשום את שמות התרופות.

היי אני בת 16 ובזמן האחרון יש לי מין מחשבה כפייתית בראש שמסרבת להיעלם והופיע בלי סיבה,המחשבה הזאת קצרת מוזרה היא מתפרשת על השאלה מה היא אהבה,הכוונה שאני רואה תמונות של חברות בפייסבוק שהכותרת זה אוהבת אותך זה נראה לי מוזר,כשילדה אומרת לאמא שלה שהיא אוהבת אותה זה נראה לי מוזר,כשגבר אומר אחי אני אוהב אותך זה נראה לי מוזר,אני לא מבינה מזה ההגדרה של אהבה מזה הרגש האלה האם הם באמת מתכוונים לזה . כל זה עבור לי בראש. חשוב לציין שלפני חודשיים בערך זה לא נראה לי מוזר וזה דברים שלא הייתי מייחסת להם משמעות.עזרה !!

אני מטופלת בטופמקס למיגרנה 50 מ"ג האם אני יכולה לשלב ריטלין עם טופמקס ?תודה

לאחרונה נתקלנו בעבודה במספר מקרי גניבה, לאחר שהצלבנו מידע התברר לנו שמדובר תמיד בעובדת מסויימת. בעקבות האירועים פנינו לחברה המעסיקה - קבלן כוח אדם והסתבר שאין זו הפעם הראשונה שהעובדת נחשדת / נתפסת בגניבהץ. בעבר היה מדובר ממוצרי משרד, מוצרי מזון שהיו במקרר המשותף והפעם כנראה מדובר בגניבת כסף. עושה רושם שמדובר בעובדת הסובלת ממצבי רוח (ייתכן מניה דיפרסיה, אך אין לנו כילים לבדוק את העניין. כיצד עלינו לנהוג? האם לעמת אותה עם הסיטואציה? או פשוט להפסיק להזמין אותה לעבודה? האם יש משהו שניתן לדווח לו על הסיטואציהץ אנחנו אובדי עיצות , מצד אחד לא נרצה לפגוע בה שלא לצורך מצד שני אין לנו אפשרות לשים עליה מעקב על מנת שלא ישנו המקרים, ומצד שלישי לא היינו רוצים למצוא את עצמינו נתבעים במיוחד שההוכחות שלנו הן נסיבתיות בלבד.

בת 31 חד הורית עברתי המון דברים בחיים ולפני כשנה וחצי התחלתי לסבול מחרדות נטלתי ויאפק שנה ואז החלטתי להפסיק.בהתקפים קודמים הרגשתי פחד ממוות ולאחר שעשיתי את כל הבדיקות ויצאו תקינות בהתקף החרדה האחרון עברתי ליד מקום שהיה בו מקרה של התאבדות ואז עלו לראשי מחשבות טורדניות האם אני מסוגלת לעשות זאת כו...וכו... מאז (חודש) אני נלחמת עם עצמי למה חשבתי על זה בכלל ואני מפחדת ממקומות גבוהים ובגלל שאומרים שמחשבות יוצרות מעשים אני ממש מפחדת שאולי ים אחד חס וחלילה ה' ירחם ארצה לעשות זאת.בזמן ההתקף ממש קשה לי לשלוט במחשבות האלה אני נלחמת בעצמי ומוצאת את עצמי רועדת כל הלילה.החרדות לא מפסיקות אני חוזרת לקחת ויאפקס בתקווה שזה יעזור מה היית ממליצה לי בנתיים לעשות בבקשה ממך אני זקוקה לעזרה או עצה נכונה שתעזור לי להתמודד. איך יודעים שהפחד ממשהו לא יהפוך לרצון של ''לגמור עם זה ודי?'' בבקשה דחוף אגב עשיתי הפלה והייתי במצב של חוסר ודאות ובלבול זה יכול להיות עקב כך??

ליאת יקרה, נשמע שאת "על סף תהום" ולא רק מתוך החרדה ממקומות גבוהים, אלא הנפש עצמה עומדת על הקצה וחווה את כל רוחות השמיים בעוצמה. זה יכול להיות מפחיד כל כך ובטח גם מאד מתיש לשאת את המחשבות החוזרות ואת הדאגה ממה יקרה לך עוד רגע. מעבר לדברים שעירית הציעה, רציתי גם לספר לך על האתר שלנו (סה"ר- סיוע והקשבה ברשת) שאולי תוכלי להעזר בו בלילות קשים במיוחד, או אם תרצי פשוט לפרוק, לשתף או קצת להתייעץ. בכל לילה בין תשע לחצות אפשר להכנס לצ'ט פרטי ואנונימי עם אחד המתנדבים שלנו. אולי נוכל להכיר אותך קצת יותר ולנסות ביחד איתך לחשוב על הדברים. את מוזמנת מאד, מתי שתרצי. תדעי שיש מי שדואג לך.. nמתנדבת סה"ר כתובתנו: www.sahar.org.il

שלום אני מעוניין בלימוד פסיכותרפיה גופנית וזה עולה מאוד יקר אין לי מימון מההורים ולא ממני אשמח אם תודיעו לי איך אפשר לקבל מימון, תודה רבה לכם המשך יום נעים.

רציתי לדעת אם ניתן לטפל במספר חרדות בו זמנית לבד כאשר החרדות והפחדים מתחלקים למספר סוגים עיקריים ואם אפשר גם לשלוח לך למייל רשימה של הפחדים/חרדות שלי שתראי אותם ותאמרי לי אם אני יכולה לטפל בהם לבד ואיך? ,חשוב לי לציין שאין לי מספיק כסף למותרות של פסיכולוג גם לא דרך כללית בבקשה ממך תצילי אותי אני על סף התאבדות אני כבר לא יכולה יותר

דנה שלום את יכולה לשלוח את הרשימה ואני אנסה לעזור לך, לא יכולה להבטיח שאפשר לבד בלי טיפול, ניתן לקבל טיפול חינם במירפאות לבריאות נפש. ממליצה לך לקרא את הספר להפחיד את הפחד שכתב ד"ר עישר. בהצלחה עירית

אני סובל ממספר מחלות נפשיות- ארכנופוביה,OCD שבא לי בכמה צורות פחד מוות ופחד ממחלות ומחיידקים רציתי לדעת אם אפשר לטפל בכל זה לבד בבית ואיך אני יכול לטפל בארכנופוביה לבד ולגבי הפחד מוות רציתי לדעת אם בעל אוב יכול שיבואו אליו אנשים אחרים וישאלו שאלות לגבי העתיד שלי ואם את יכולה להמליץ לי על ספר שיעזור לי להכחיד את הפחד מוות הOCD והפחד ממחלות תודה מראש

שלום, אני מעוניינת בטיפול לצורך התבוננות מעמיקה בנפשי. טיפול בפצעי עבר, חששות וגורמים מעכבים, הדברים הבנאליים ;) הייתי רוצה לשלב זאת עם תנועה בשל אהבתי לריקוד. לאן/ למי אפשר לפנות?

עינבל שלום בדרך כלל מה שמתאים הוא טיפול פסיכולוגי, אבל מאחר ואת רוצה לשלב תנועה, יש אפשרות לפנות לכוון של טיפול בתנועה, אפשר לחפש מטפלים בתנועה, אין לי המלצה על מטפלת ספצפית. בהצלחה עירית

אני בן 29, רווק. מוצא את עצמי לא יוצר קשר עם בנות. [יש לציין, שאין קשר לזהות מינית]. בגלל פחד פנימי שאינני מבין אותו. אין הכוונה לפחד מדחיה, ולהיות מעיז לדבר וכו', אלא דוקא פחד שאם תרצה אותי הרי שתהיה לי לחברה, ואני [עכשיו מבין שזה-] לא הייתי מאז ימי הילדות בקשר חזק. יש לי המון חברים ואני מקובל בחברה, אבל אני ביישן מאד כך שאני לא פיתחתי קשרים עמוקים, וכמה שאני רוצה קשר אני גם "לא רוצה". מה הצעדים הראשונים שעושים בענין? תודה רבה!

שלום אני בן 28 מאז לפני שנתיים התקפי חרדה ומאז הופיע אצלי הפרעת חרדה כול היום היתי אצל מומחה הציע לי כדורים ואני לא מוכן בגלל שאני מפחד מהתופעת לוואי של הכדורים כרגע אני סובל המון לא יודיע איפה לתחיל ובמה לעזר

חברתי ואני עורכות מחקר בנושא- הורים פגועי נפש. והיינו שמחות לדעת אם מישהו/י מכם היה מוכן לעזור לנו ולהשתתף (מדובר במילוי שאלונים...) אם את/ה מוכן שלח/י מייל ל- [email protected] תודה רבה מראש! ושיהיה אחלה של שבוע :) ליאורה.

שלום לאחרונה אני חושב שאני חס וחלילה עתיד חס וחלילה וחס ושלום למות ואני כל הזמן נותן לעצמי תרוצים שגורמים לי להכנס ולחשוב על זה עוד יותר אני ממש יושב וכותב את זה עם דמעות בעיניים כי אני לא יודע מה לעשות ולמי לפנות בבקשה ממכם תעזרו לי אני חייב עזרה זה ממש קשה לי....

דבר ראשון תודה על התשובה ודבר שני אני ילד צעיר אני בן 15 ואני לא חולה או משהו כזה אני פשוט לא יודע איך להסביר את זה.. אני פשוט פוחד מזה חשוב לציין שמור אבי נפטר מסרטן לפני כחצי שנה

בעלי ואני נמצאים בחוג מסויים. יש אחד שיותר מחובר ומיודד לגבר מסויים הגר בקרבת ביתי. מאז ומתמיד רציתי להיות בקשר עם הזוג הזה, ואני תמיד בכל הזדמנות מחפשת להתקרב אליהם, אז רק כשפוגשים אותי אומרים לי עם חיוך מפה לאוזן שלום אך לא מתקרבים מעבר לזה. אולי הם אנשים ביתיים יותר ורק חשוב להם משפחתם, אני אולי לא חסרה להם. אך כשפוגש את בעלי, יש להם שפה משותפת ומחוברים מאד יחדיו. ואותי כשפוגש - המילה היחידה שקורא לי זה : יפיופה: מה נשמע וזהו. מנסה להיות "נחמד". לפני שבוע מתוקף תפקידו היה בחו"ל ושאל את בעלי אם רוצה שיביא לו איזה משקה מהדיוטיפרי, וברור בתשלום.., בעלי קפץ אליו קיבל את המשקה והגבר שיתף אותו שהולך לשפץ את כל ביתו הפרטי. כשחזר, הרגשתי צורך לסמס לגבר: תודה על המשקה, אני מאד אוהבת אותו והצלחה בשיפוץ. הגבר לא הגבר. קשה לכתוב: לבריאות. תודה על האיחול?? . חשבתי לתומי אולי לא הגיע אליו הסימוס, התעקשתי, וכתבתי בנוסח קצת שונה: "המשקה טעים. הצלחה בשיפוץ. ואם תצטרכו עזרה - משפחת כהן (שם בדוי) לשרותכם". ואז, "עשה טובה" כתב לי מילה אחת "תודה". שאלתי: האם היה חייב להגיב בסימוס הראשון או להתעלם ומספיק שבעלי אמר לו "תודה", מדוע לדעתך לא הגיב?? ובפעם השנייה הסתפק ב "תודה". האם זה מראה על כעס סמוי אצלו ולכן התשובה הקרירה שהגיב?? האם לדעתך זה לא נורא שלא הגיב בסימוס הראשון שלי או שבעצם את מצדיקה אותי ומן הראוי שהיה צריך להתייחס כבר לסימוס הראשון??. אני החלטתי להבא, לא לסמס אליו יותר גם אם זה משהו חיובי ומכוונה טובה, כאילו אני לא קיימת. מה דעתך על הנ"ל ותודה רבה.

אני יודעת כשלי כותבים אס.אמ.אס אני תמיד מתייחסת ומגיבה בהתאם. בעיני בכל אופן, מי שלא עונה או מתייחס לתגובה שלי, זה נראה לי זלזול. ואת עוד אומרת שיש אנשים שלא מגיבים לאס.אמ.אס? או שאני תמימה כי לא נתקלתי באנשים כאלו, האם לדעתך עצם זה שאדם לא מתייחס לשני שמאחל לו בהצלחה וכד' - זה לא נראה לך כעין התנשאות וגם זלזול או שזה בעצם לא אומר כלום. נכון שאת לא מכירה את האדם, אבל שאלתי היא בכלליות. מה דעתך והרבה תודה.

הי,זו שוב אני חיה מלפני שבועיים,קבלתי ג"כ את עצתכם והתחלתי בטיפול של כדורי TOPAMAX בהדרגה של עליה,אך לדעתי מאז שהתחלתי בלקיחת התרופות אני פשוט לא ישנה טוב,אני יכולה לישון 12-14 שעות רצופות ולהתעורר ממש כאילו ולא ישנתי,מה שאףה פעם לא היה לי...מה שהייתי שקמה שבעת שינה לגמרי!!!! האם זה אחד מתופעות הלוואי של נטילת הכדורים???אנשים מדברים איתי ורק אחרי כמה דקות נופל לי ה"אסימון" ואז אני אומרת מה...? וג"כ יש לי נימול באצבעות הידיים מאז... ... ...***אני מקווה שאתם לא מגחחים על השאלות... תודה רבה מראש!!! אין מילים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שלום.. אני בן 17 וחצי. מיזה כמה חודשים שהתחלתי לחוש בחנק ובקושי לאכול ממש ממש קשה לבלוע את הרוק.. הלכתי לקופת חולים עשיתי בדיקות צילומים והמון דברים.. היתי בלחץ מתח וחרדה ממש גדולה חשבתי שזה סרטן חס וחלילה או מחלה או משהו גרוע שיסכן את החיים. בסדר עבר זמן עבר חודשיים בערך.. הרופא הביאה את כול התשובות אמרה שאולי עדיף להתעייץ עם פסיכולוג כי אין לי כלום לא בגרון לא בוושט ובכול המקומות שעשינו צילומים אמרתי לה ולעצמי ולאמא שלי מה פיסיכולוג מה אני איזה משוגע ודברים כאלה כאילו לא האמנתי שזה זה האמנתי שזה עוד בעיה המשכנו לבדוק שוב אין כלום בקיצור עבר חודש מאז שהיא אמרה שאין לי כלום וצריך ללכת לפיסיכלוג לפני שבוע התחיל לי משהו מוזר מאוד מוזר.. שלפניו חייתי חיים נורמליים ורגילים עם אותה הרגשה רק בלי קול התחיל להיות לי עוד קול בגוף שהוא גם עכשיו.. נגיד אני עושה משהו, הקול הזה אומר לי לא לעשות אותו ולעשות ההפך.. ולפעמים כואב לי הראש שהוא מדבר והעיינים נגיד אני אוהב משהו חושב על המשפחה הקול הזה בא נגד המשפחה שלי .. דברים כאלה מוזרים.. ומשהו שיש לי אותו כבר כמה שנים שלפעמים אני בא לחברים ומנסה להיות כמו איזה חבר שמצליח לו שהוא מקובל וכול פעם אני מנסה להיות חבר אחר בבתנהגות זה כבר הרבה זמן לא מלפני שבוע, רק הקול הזה זה מלפני שבוע ועוד משהו שיש לי כבר הרבה זמן נגיד אני חושב על איזה משהו על כאב נגיד רגליים ישר פתאום כואב לי הרגליים הבנתי שלדעתי יש לי פיצול אישיות.. הקטע פה שכול הזמן היתי מודע ליזה !! תמיד תמיד התבלטתי על כול דבר ודבר אבל לא היה לי את הקול הזה... מאז שהוא הגיע זה כבר הפך את ההרגל שאני מתלבט ללא נורמלי כי התחלתי להבין שיש בעיה תאמת גם לפני הקול הזה.. תמיד היה לי דברים מוזרים של נגיד חודש אני אוהב כדורגל ואז אחרי שבוע אני לא אוהב.. תמיד התלבטתי על כול דבר קטן, נסטי קולה מה לאכול בבוקר תמיד תמיד.. התלבטיות כאלו חשבתי שזה נורמלי עד לפני שבוע גם יש לי חשק לישון הרבה.. מהלפני שבוע הזה.. ואני מרגיש משועמם אז ככה..מה שאני בטוח.. שזה נובע מלחץ חרדה מתח ופחד .. שתמיד תמיד מלווה אותי בכול יום עם סיבות שונות כי תמיד תמיד.. שאני יושב נגיד עם חברים שלי.. ואז באים איזה 2 שתמיד לא עושים לי טוב ויורדים עליי אני בלחץ ואומר אמן אמן הם לא יבואו וכולי מתח וחרדות עם הם יבואו או לא ומלא דברים כאלו כול הגיל התבגרות שלי זה מתח לחץ ופחד השאלה ממה זה נובע אני בטוח שיש לי איזה בעיה. מחלת נפש או משהו בסגנון שקשורה ללחץ פחד ומתח כי זה נובע בכול דבר.. אבל השאלה מה זה הקול הזה, אני כבר מכניס לעצמי סרטים רואה כתבות.. אומר לעצמי שאין לי עתיד.. שאאני יהיה במוסד.. כי זה באמת הגיוני, יום אחד בא לי ללכת לבצפר יום אחד אני אומר אני יפרוש וילך לעבוד.. אין לי מחויביות לדברים שאני עושה וזה מאוד מפריע לי בבקשה תעזרו לי ותיקראו הכול ! אני באמת מקווה שזה לא מחלת נפש ויעבור אחרי גיל ההתבגרות..

אין סיכוי שמה שיש לי זה מגיל ההתבגרות וזה יחלוף בהמשך? את האמת.. את הפיצול אני ממש מרגיש.. יומיים אני יכול לאהוב שירים כאלה ויום אחר שירים מסוג אחר נגיד אני מתלבט בין פיצה למאכל בשרי יש לי 2 דעות ולוקח לי ת10 דק' להחליט ונגיד אני יכול לקבוע עם חבר שלי, אני יתקלח ואחרי זה יגיד לו לא באלי לצאת.. פה אני מרגיש תפיצול שאלה לי אליך, יש דרך להלכת לפסיכאטר או פסיכולוג מבלי שההורים ידעו 2- הצבא אני לא רוצה שהוא ידע לא רוצה שיורידו לי פרופיל זה חשוב לי

שלום לסבא שלי הוא בגיל 82 לאחר מוות אשתו (סבתא שלי) לאחרונה ישנם התקפים של זעם והוא חושב שכל הזמן אנשים עוקבים אחריו וגונבים ממנו כסף, מנסים לשקר עליו ולהריע לו להתחיל מהבנק ועד הילדים שלו. אחותה לפני שנפטרה גם הייתה לה אותה הבעיה אני רוצה לשאול האם יש שם לסוג מחלה כזאת? ומה המענה למשפחה הקרובה כיצד לטפל בעניין זה. פנינו לרופא משפחה הוא אמר שתרופות להרגעת זעם כזה גורמים ללחץ על הלב ולכן הוא לא ממליץ בגילו לקחת תרופות אלה. המצב ניהיה מסוכן כי בהתקפי זעם הוא יכול גם לקחת סכין ולאיים על בני משפחה. האם במקרים האלה צריך לפנות למשטרה או שישנו טיפול פחות דרסטי מזה? תודה

רציתי להודות לך על כל הפורום המקסים ממנו לומדים רבות... ובפרטתודה רבה על התשובה המהירה... ןהלוואי וירבו כמוך בישראל!!! ושוב תודה רבה! בהערכה רבה---חיה

שלום, ברצוני לשאול איזה מסגרות טיפול קיימות לטיפול בהפרעת אישיות גבולית? תודה מראש.

היי, אני מקווה שפה זה המקום המתאים להתייעץ בנושא. אני בן 14 נראה די בסדר והכל ויש לי חבורה של 3 חברים מהכיתה שלי שהם החברים הטובים שלי ואנחנו כיביכול ה"חנונים" אם שאר הבנים מארגנים דברים וכאלה לא מזימינים אותנו וכאילו אני לא מרגיש חלק מהכיתה. אני רוצה להתקדם ולהכיר חברים חדשים ואני מאוד מתקשה בעיניין ואני לא ממש יודע מה לעשות,אין לי הרבה בטחון עצמי וקשה לי לפתח שיחות עם ילדים מהכיתה. תודה על העזרה

ראשית אודה לך על התשובהף תודה רבה!!! הי, זו שוב אני-חיה, רציתי לדעת אם אנשים יכולים לשים לב שאני נוטלת כדורים פסיכיאטרים, לפעמים רואים זאת על פניו של הנוטל תרופות אלו, כמו: עיניים בוהות, שהוא די מרחף ועוד... ....

רוב הזמן אני מרגיש חוסר נוחות עם עצמי שאני מול אנשים. במקרים שהמצב הנפשי שלי מחמיר אני מרגיש סטרס, מתח, לחץ, חרדה. עצבים. חוסר שליטה. אני מפחד מהמחשבות שלי במצבים כאלה, כי כל מחשבה יכולה לפגוע בי. אפילו מחשבה רגילה, ולא טורדנית. אין לי שום טקסים כפיתיות או אובססיות לדבר כזה או אחר. בגלל המחשבות האלה. אני פשוט מרגיש שכל מחשבה מעוררת בי עצבים זעם פחד וכעס, אז עדיף להדיחק ולהתחיל להיות עסוק בכל דבר חוץ מלהריגש אותן (כמובן שאני עושה זאת בסבל רב, כי אני יודע שמשהו לא בסדר). זה קורה בעיקר שאני מול אנשים. לפעמים אני מרגיש שאני מדחיק יותר מדי ואז אני מרגיש חוסר ריכוז גבוהה. חוסר אירגון מחשבתי. דאון גבוהה הרבה מאוד לחץ בראש. קושי\פחד לדבר. והמון חוסר שליטה, וחוסר וודאות על החיים, על העתיד, ועל איך אני אמור להתנהל מול אנשים לעיתים. יש ימים שהכל עובר והכל חוזר להיות תקין. ואני יותר רגוע ומצליח להנות מדברים. חוזרת לי השליטה. אבל דווקא אז מרוב שאני מפחד לחזור לפחד מאנשים ולהרגשות האלו מהעבר. אני מדחיק את הפחד הזה ואז דווקא אני שוב מרגיש את כל ההרגשות האלו. ומבין ששוב אני באותו מצב. נ.ב יש לי עבר לא פשוט עם חברה ואנשים. אין לי בת זוג. ואני בן 23. היו תקופות שלמות ושנים. שהרגשתי שכל הסביבה עוינת אלי ושאני דחוי. ותמיד היה לי חשוב מה אחרים יחשבו עלי. (הרבה פחות עכשיו) אין לי בעיות רפואיות. נבדקתי. אפשר לדעת מה זה? או מהי הערכה של זה?

הי אני כבת 28 בילדותי עברתי מה שנקרה גילוי עריות מאחד בני ה משפחה ולפני כשנתיים היה לי קשר של 3 שנים שנתיים וחצי מתוך הקשר זה היה מכפייה כביכול נשארתי שם בגלל איומים...וכל דבר שעשיתי עימו היה מכפייה- מה שנקרה אונס לצערי הרב! ברוך השם הצלחתי ע"י ידיד להפסיק לחלוטין ת'קשר... לפני מ'ס חודשים התחלתי טיפול פסיכולוגי שהוא מאד קשה ופותח את הדברים לפרטי פרטים... כרגע יש לי עדיין פחדים נוראיים, אני חולמת את אשר היה, מצבי רוח משתנים, והרבה לפתע פתאום בוכה... שאלתיהיא: הייתי יחד עם הפסיכולוגית בפגישה עם פסכיאטרית והיא המליצה לי על כדור בשם: T. TOPAMAX 50 מ"ג האם זה הכרחי למצב בו אני נמצאת??? האם זה אכן עוזר לירידה במשקל?והאם התופעות לוואי האנשים סביבי לא ישימו לב לכך??? אשמח מאד לקבל תשובה בהקדם ותודה רבה לך!!!!!!!!!!!!!!!!

מעניין אותי לשמוע דעתך ותודה על כך: בחורה יפהפייה היתה עם חברותיה במקום הומה אדם, קולה גבר בחברת חברותיה מאחר והנושא היה טעון וכאוב. כשחברותיה התפזרו, הגבר שמכיר את הבחורה מקרוב ניגש אליה (אולי חיפש דרך לדבר איתה..) ושאל: "מדוע את צועקת"? הבחורה ענתה ולא רצתה לשתף אותו על מה הווכחו זה לא עניינו, וענתה: "אני רוצה שישמעו אותי" הגבר ענה לה "וגם שיראו אותך". אני בטוחה שהיא לא התכוונה שיראו אותה, אך ענתה לו: "נכון, כדי שישמעו ויראו אותי. איך קלעת??". הבחור צחק והלך לדרכו. מה לדעתך תגובתו אומרת לך ומה לדעתך זה אומר על הבחורה: א. שהיא עם בטחון עצמי? ב. מתנשאת? ג. האם תגובתה היתה במקום? תודה רבה רבה.

שלום לפני 6 שבעות עם היום אומרים לי שיכתוב כאן בפורום היתי צוחקת אני לפני 6שבעות היתי עם שמחת חיים ירגשתי טוב אבל מה שקרה : היתי בהריון זה היי הריון ראשון שגלתי שהריון אני בעלי והמשפחות שלנו שמחנו מאוד בהתחלה הכול היה בסדר בבדיקה הראישנה שבועים אחרי יגעתי לרופא בגלל דלקת בשתן ואז אמרה לי יש בעיה אין דופק לעבור ברגע חיי ישתנו לפני 6 שבעות עברתי את ההפלה .. מאז אני לא אותו אדם עצבה עצבנית רגישה יותר בוכה שקטה יותר אך לעבור את מה שקרה לחזור לעצמי מתגעגעת לאך שהיתי לפני זה מה אלי לעשות?

מה גורם לגבר בן שישים הגר בשכונה בו אני גרה במקום לקרוא בשמי הוא מכנה אותי כשפוגש אותי ברחוב כבר מעל שנה "יפיופה" הרי שנינו נשואים, ושנינו לא נבגוד בבן זוג שלנו, אז מה בעצם יוצא לו מיזה, מדוע מכנה כך?? תודה.

שלום , יש לי OCD (כך אובחנתי בעבר) , נטלתי כדורי SSRI שונים (האחרון שבהם פרוזאק – עזר לי מאוד בזמנו) , וגםקלונקס במינונים שונים , כמו כן התחלתי בעבר טיפול קוגנטיבי (שהופסק באמצע עקב מעבר לאיזור מגורים אחר). אחרי שיפור במצבי גם בחרדות וגם באובססיות , ובדרך הקדשתי את עצמי לספורט גם בתחום פיתוח גוף וגם בתחום הספורט התחרותי באומניות לחימה , הפסקתי עם הכדורים (בהדרגה ובביקורת) ויותר משנה הרגשתי מצויין. לפני חודשיים וחצי עברתי פציעה קשה ברגל שמונעת ממני לחזור לאימונים אולי ליותר מחצי שנה ובכלל לכל פעילות גופנית , מה גם שעברתי איזה טראומה קטנה כיוון שממש הייתי צריך להיכנס לניתוח מה שבא לי בשוק כבד. לאט לאט במהלך החודש האחרון התחלתי להרגיש שוב במחשבות טורדניות שהולכות וגוברות , חרדות שחוזרות לי , והרגשה ממש גרועה כמו בעבר. בימים אלו זה ממש בלתי נסבל הרבה חרדות ומחשבות טורדניות. האם יש קשר בין הדברים ? מה אני אמור לעשות ? להתחיל שוב את הכדורים ? לחזור לטיפול ? האם כמו שזה חזר זה יכול להעלם שוב ?

היי, אני אומנית בתחום הבמה, שלא מוצאת פרנסה בתחום, כי לא למדתי בצורה פורמלית בעיקר . אני בת 30 פלוס ,גיל שגם בעייתי להתחיל ללמוד את התחום בצורה מסודרת ומעמיקה, אני חשה שזה תחום קשה ועשיתי הרבה טעויות בעיקר בגלל שכל חיי הלכתי לכיוונים אחרים וקורסים פה ושם, כי פחדתי וסבלתי מבטחון עצמי מאוד נמוך. בשנה האחרונה התחלתי ללמוד תחום הכי קרוב לאומנות מבחינתי, בגלל שקויתי שהוא יאפשר לי פתח לפרנסה, אבל אני מוצאת קשיים וחוסר סיפוק, כי ברור לכולנו...אם אתה לא לומד לתואר בתחום מסוים תמיד ישאר משהו חסר ותמיד תצטרך להשלים את זה בקורסים נוספים אינסופיים. בינתיים אני תקועה, עובדת בעבודה שאני שונאת כבר שנים, מנסה לחפש עבודה בתחום החדש ומתקשה כי עדיין אני בתחילת הדרך ובלי נסיון . מנסה במקביל לקדם את תחום הבמה, באופן שמקרטע כי נוגסים בך מפה וגם משם ולא נשאר לך מספיק כוחות ואנרגיה. כל מה שאני רוצה זה להתפרנס ממה שאני אוהבת ומרגישה ממש אבודה שאין לי את היכולת. אני צריכה להשקיע המון אנרגיה בשביל להתאקלם במקצוע חדש שהכי קרוב כיביכול למה שאני אוהבת, אבל עדיין לא נוגע בו. אני חשה שהבעיה העיקרית שלי היא הגיל , ובגלל שזה תחום קשה והיתי צריכה ללכת לפני כמה שנים ללמוד את זה באופן מסודר,תחום הבידור מרגיש , לי בעיקר , לאדם חרדתי כמוני, תחום תחרותי מאוד שנשלט ע"י הצעירים יותר, כי ככה זה...זה מה שמוכר.יש לך פחות אחריות, יש לך פחות דברים על הראש, כאבי ראש של פרנסה, כסף כסף כסף כל הזמן... אז אתה יכול לאפשר לעצמך, אבל עכשיו אני במצב שאני לא יודעת מה לעשות...אני צריכה להתפרנס, ולא יכולה להמשיך בעבודה אפורה, ומצד שני אני צריכה להשקיע מלא אנרגיה בחיפוש עבודה בתחום החדש שאני גם לא מסופקת ממנו עד הסוף, וכל זה בשביל מה. אז אני לא יודעת מכאן איך להמשיך...איך אני אמורה למצוא את הדרך מכאן? למי פונים במקרה הזה?מה את מציעה?תודה תודה

שלום רב, אני אם חד-הורית ויש לי בן אחד בגיל 21. מגיל 15 יש לו חברה שלמדה איתו באותו בית ספר. אנחנו גרים באזור המרכז והיא גרה רחוק. מכיוון ששניהם למדו במרכז וכל חבריהם במרכז יוצא מצב שכמעט כל הזמן החברה של הבן נימצאת בביתינו. יש לה גם מפתח שבני נתן לה והיא מרגישה שהיא יכולה להיכנס באופן חופשי לביתינו ולעשות בו כבתוך שלה. לאחרונה התערערו היחסים ביני לבינה מכיוון שלא הרגשתי התחשבות מצידה או לקיחת חלק ממטלות הבית. ולא פעם הערתי לה על התנהגותה ואף כעסתי על כי אינה מכבה מזגנים, מפזרת חפציה וכו...בשיחה שהיתה לי איתה ביקשתי להמעיט בשהייה ממושכת בבית מכיוון שלא נוח לי, פוגע בפרטיותי ומוסיף מתח ביני לבין ביני וביני לבינה. היא התלוננה באוזני בני על כי אני לא אוהבת אותה ואכן זה נכון. מעולם לא היתה לי סיבה להרגיש אהבה אליה בעיקר בגלל התנהגותה שאינה לרוחי. בני וחברתו רוצים להיפגש יותר ולי זה לא נוח. הם ממעטים להיות בבית הוריה של הנערה כי אין להם מה לחפש שם ובאזור המרכז נימצאים חבריהם ועיסוקיהם. הם רק השתחררו מהצבא ואינם יכולים לשכור דירה ולגור בניפרד כמו שהיו רוצים ולכן יוצא שהיא ממשיכה להיות בביתינו הרבה זמן גם כשבני לא נימצא בבית. אני לא רוצה לקלקל לחלוטין את היחסים ולבקש שוב שתקטין מינונים של שהייה בבית אף על פי שאני מצידי ממש הייתי רוצה שלא תהיה בכלל. זה מעכיר את תחושתי בביתי שלי ואת יחסי עם בני ואיתה.יש לציין שהבית מאוד קטן וצפוף הוצאות כספיות נוספות. מה עושים? תודה, דליה

כשמשהו מצליח לי או כשאני מקבלת הערכה טובה, אני תמיד מרגישה שהצלחתי לעבוד על מישהו. שתיחמנתי את דרכי לכך. כאשר לא הולך אני מרגישה שלא הצלחתי לבטא את מה שברור לי ואת מה שביכולתי. אני בתקופה שבה אני בהתחלה של עבודה חדשה, שהתואר לו למדתי במשך שלוש שנים מיועד לה, ופשוט מרגישה כישלון. לא יודעת כלום לא למדתי כלום וכו'. ברור לי שיש לי תבנית שחוזרת על עצמה וברור לי שיש לי בעיית "תחושת-עצמי". איך אני יוצאת מהתבנית המעייפת? תודה

שלום רב למומחים, אני אישה בשנות ה50+ אשר לאחר שנים רבות שחויתי אלימות פסיכולוגית/טירור פסיכולוגי כלפיי מצד בן זוגי/בעלי -- ומצב בריאותי הנפשי התדרדר מאוד בזמנו- החלטתי להרחיקו מעלי סופית!!!! מעבר לכך שמצבי הנפשי השתפר פלאים , ממש עבר מקצה אחד לרעהו, שמחת חיי ושלוות נפשי שבו אלי. אני עובדת בגן פרטי, מתפרנסת בכבוד ומצליחה מעל ומעבר!!! ילדיי כיום בגירים, מגיל 22 - 35. שאלתי: כיצד עלי לספר להם על החלטתי לקחת גורלי/חיי לידי? כלומר שאני בכוונה הרחקתי אביהם מחעלי, וכל הקשור? **2 נקודות חשובות: בן זוגי אינו מודע לתפקודו המתעלל /הטירוריסט, ולכן הכחיש/מכחיש כל קשר לאלימות נפשית. בנוסף, לילדיי קשה להשלים /להסכים עם כך שאביהם השליט טירור פסיכולוגי בבית, טירור שהיה סמוידר"כ מהילדים. הוא התרחש רוב הזמן בארבע עיניים. ביני לבינו. סבלתי מאוד מאוד!!! כולל לא הצלחתי לישון בלילות. **כרגע כאמור---זרקתי אותו מעלי, וכולי פורחת!!!!!!!!!!! לסיכום: מה וכיצד להציג החלטתי הנחושה לילידנו הבגירים אם כי עדיין מאוד ילדים בנפשם? מה לתאר באוזנם/ מה לא? עד כמה לתאר את ביטויי האלימות הסמויה מהם סבלתי? אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. בכבוד ותודה. רננה

שלום רב, אני בת 68 מאז שאני זוכרת את עצמי אני נרדמת בקושי אבל עכשו אני ממש לא מצליחה למרות שאני משתמשת בכדורי שינה כלום לא משפיע עלי אני נרדמת לקראת חמש בבוקר ומצליחה לישון את ה5 שעות אבל זה מאד מקשה עלי מה עוד ניתן לעשות? תודה

עירית שלום אני איטו אני תיכוניסט בכיתה י"א בן 16 וחצי כבר מזה 3 שנים אני שקוע בהתקפי חרדה חוזרים ונשנים שמלווים ברעידות וכמעט כל הסימפטומים של התקף פאניקה למעט בחילה והקאה. התקפי החרדה החלו לי בגיל 14 בדיוק ביום ההולדת שלי באמצע המסיבה אני לא יודע למה ואיך קיבלתי מחשבות טורדניות שלא עזבו אותי כגון פחד ממוות וחרדת נטישה פחד מהתבגרות וגדילה אני מפחד מהדברים האלה גם היום רק שאני מקבל פחות התקפי חרדה אלא רק במחשבות שלי זה נמצא ובגלל זה קשה לי לתקשר עם חברים שלי כשאני במחשבות טורדניות כאלה זה מלווה אותי כבר 3 שנים. לפני שנה וחצי גיליתי שאני גם היפוכונדר בצורה של ממש ירידה מהפסים, כל דבר קטן שקורה לי בגוף גם אם זה טיקים באצבע, אני ישר חושב שזה סרטן או מחלה ממש סופנית אחרת למרות שאני יודע שהכל בסדר אבל זה תוקף אותי ומביא לי התקף פאניקה בחצי שנה האחרונה אני חש בחרדה חברתית כתוצאה מכל הדברים האלה יש לינטייה לחשוב שאני החלש בחברה וכולם נורמלים ומושלמים אני לא ראיתי עד עכשיו חבר אחד שסיפר לי שהוא עובר התקפי חרדה וזה מקשה עלי מאוד בהתארגנות ובהשתלבות החברתית בבית ספר ובכלל במקביל להתפתחות החרדה החברתית התעצמה לי ההיפוכונדריה בצורה משמעותית, בצי שנה האחרונה אני מרגיש עייפות מוגבר, כאבי ראש צדדיים ומצחיים כאילו מישהו שם לי כובע פצפון על הראש שממש לוחץ לי ואני ממש עייף אני בטוח שכולם מכירים את התחושה הזאת של אי אפשר לסחוב את הראש וחייבים להשעין אותו על השולחן או על היד כל זה בא מחולשה וכמובן אני עם החרדות שלי לא אגיד לעצמי הכל בסדר זה שום דבר אני ישר חושב על שבץ מוחי וניתוחים אני גם מפחד ללכת לרופא שלא יגיד לי משהו שיפחיד אותי עוד יותר בסופו של דבר עירית, החיים שלי מלאים בחרדות ודיכאון ברמה הגבוהה ביותר, אני לא לוקח תרופות אני נמצא אצל פסיכולוגית כבר כמה חודשים שאומרת לי שאני לא צריך שום טיפול תרופתי כי המצב שלי פתיר ומינימלי מאוד וזה נורמלי לגיל שלי ולהתבגרות בכל זאת זה לא מרגיע אותי המחשבות הטורדניות לא עוזבות אותי פשוט חד וחלק לא עוזבות אותי לפעמים אני מוסח דעת בבית ספר ואני שוכח מהחרדות אבל אחרי כמה דקות זה ממלא אותי שוב, ואיפה אני הכי מפחד ? בבית ספר, למה? כי כל החברים שלי והתלמידים נמצאים שם, המורים. ולא ההורים שלי ומפחיד אותי מאוד להיקלע למצב שבו בית הספר רואה את הצד החרדתי שלי ויש לי חרדת נטישה, חרדה ממוות, קשיים בתפיסת המציאות וכיוצא באלה המצב שלי לדעתי ממש גרוע והעניין נראה לי כמחלה חשוכת מרפא מה אפשר לעשות כדי להיפטר מזה ?? אני אעשה הכל גם אם זה יקח לי שנה !!! תודה איטו

אני כבר לא אוהבת את החיים האלה אני בת 27 לבד אמא שלי ניפתרה לאבא יש אישה שהוא גר איתה והאחים נשואים כבר ועזבו את העיר שאני גרה בה ואני רוצה גם להיתחתן ולא הולך לי וזה לא שאני ניראת לא טוב אני רוצה מישו רציני ולא סתם ואני לא מוצאת ואני חיה לבד במקום שאני לא מכירה אף אחד ואני ליפעמים נורא מבינה את אלה שמיתאבדים כי אין למה ליחיות ואני הרבה בדיכאון אני לא שמחה כבר

שלום רב בני העיר לי בביתי, בשבת בצהריים שהפיזום שלי מנגינה מסוימת, מפריע לו. הינו בן 35, רווק, אקדמאי, בעל 2 תארים , מגדל חתולים בביתו, מה היה עלי לעשות? האם אכן להפסיק פיזומי כליל? או..........להסבירו, שנעים לי לפזם, ומוכנה להנמיך מעט את הטון? ************ עוד העיר לי שיום קודם לכן, גם הוא התחשב בי במה? בכך שהקשיב לי שסיפרתי לו על גן הילדים בו עובדת, ולמרות......... שלא עניין אותו בכלל- הקשיב !!! עוד העיר לי: "אל תתפלאי אחרי זה, אם אני לא אבוא אליכם" !! אני הסכמתי רק להוריד הטון, והוא עבר עם צלחתו, לחדר בו אביו נח וצפה בטיוי. אודה לתשובתכם הברורה, המקצועית והמכבדת. תודה!!! מה היה עלי לעשות? אודה לתשובתך המקצועית הברורה והמכבדת. תודה!!! רננה