פורום פסיכולוגיה קלינית

הי כולם, וואלה, עוד יומיים שישי. שאמור להיות ערב חג בלוח העברי. אהיה אצלי. עם עצמי. עוד יום. שנשמור על עצמנו טוב טוב. סוריקטה

ראש השנה מתקרב, גם הסתיו נותן אותותיו.. אצלי מרגיש עצוב בלב.. מאחלת ומברכת אתכם בשנה טובה, מתוקה, מבורכת, מתוך בריאות טובה ואיתנה. שלכם, במבי שנה

הי במבי, באמת מאד עצוב. מסיבות אישיות. לאומיות. עולמיות. באסה. מחכה שהסתיו יהיה באמת. סוריקטה

ההכנות בעיצומן ויש המון קניות לחג יומיים של אוכל ועוד אוכל.. לפחות לא מפוצל כמו שנים קודמות אמי עדיין בבית החולים עדיין בדיקות והזמן זוחל עדיין אין תשובה חד משמעית לגבי מצבה הכללי אז כן עברה ארוע לבבי לא קל ומחוברת למוניטור שרק מרעיש כל רגע ואי אפשר לדבר בלי נפרעות אחרי הכל זה בית חולים בעלי סועד אותה במשך היום כל היום מרוב עייפות היום נפל בבית החולים בדרך אליה מסכן כל כך עייף אני בבית מחפשת סיבות גם לצאת עם כל העבודות שמחכות לי בבית בכביסות נקיונות בישולים... מחפשת מתכונים חדשים לחגים שינוי לא מזיק למרות שבעלי אוהב את הישן והמוכר מגיעה בערב באפיסת כוחות לנוח במיטה ימים עמוסים בעשיה מבורכת העינים כבר נעצמןת עוד רגע ומחר רופאה חדשה קופה חדשה מכבי וגם יום חדש להמשיך בהכנות דרך אגב איפה אתם בחג? לילה טוב לכולם אצלי כרגיל כולם באים חטולית

היי יכולות להיות סיבות נוספות לתגובה שלה לדעתי תנסי שוב אולי קרה משהו בלתי צפוי אל תמהרי לבטל אותה תבררי עוד חטולית

היי, אשמח לשמוע דעה נוספת לגבי סיטואציה שנקלעתי אליה מול הפסיכולוגית שלי- קבענו תאריך ושעה וכשהגעתי לקליניקה ( טיפול מספר 5) היא לא הגיעה לפגישה. עמדתי מול דלת סגורה במשך 10 דקות , התקשרתי אליה אך היא לא ענתה סימסתי לה והיא ענתה שאני כנראה טעיתי במועד- כששלחתי לה את צילום המסך של השיחה עם התאריך והשעה שנקבעו היא כתבה לי- טעות שלי. מתנצלת. נשארתי המומה, זו נסיעה של שעה לכל כיוון, הרגשתי מושפלת, דחויה ותחושות קשות של זלזול ונטישה. לדעתי זאת חריגה בוטה מכללי האתיקה ואני לא מצליחה לאסוף את עצמי ולשכוח מזה. תוהה למה היא בחרה בתשובה כזו לקונית וקצרה ןלא יצרה איתי קשר לאחר מכן. אשמח לדעת אם אני מגזימה בתחושות שלי ואם זאת עילה מספיק טובה לסיים את הטיפול.

הי, האם מדובר בטיפול דינמי? רק אומרת שיש מצב שהפסיכולוגית רוצה עכשיו 'לקבור את עצמה' בגלל הפשלה, ועוד פשלה שקרתה סמוך להתחלה. אבל היא לא אמורה לחלוק איתך את רגשותיה, כי המקום בטיפול הוא לרגשות *שלך*. מה שכתבת פה, התגובה הפנימית שלך הוא אחלה חומר להחזיר לטיפול. נראה לי. יפה שהתקשרת וסימסת ולפחות את יודעת. אולי יש סיכוי לתקן או חומר לעבודה. סוריקטה

עדיין לא הסתיימו כל הבדיקות שלה כעת מאושפזת ומרגישה רע דואגת לה מאוד הראש שלי ממש לא כאן ורק התחלתי הכנות בישולים לחג הארוך הזה שמגיע חיברו אותה לכל מיני מכשירים וזה מציק לה נורא מסכנה שלי מאחר ואיני יכולה להגיע לאיכילוב צריכה לחכות בסבלנות עד שבעלי יגיע אליה במהלך היום ויעדכן אותי מה קורה מתחחים ולחצים לא חסרים לי כל התקופה הזו חייבת להמשיך אך אייך כשהראש נמצא איתה שם חטולית

חטולית יקרה!! נשמע קשה, עמוס, עצוב.. איתך, במבי

הבוקר אמי עשתה בדיקות דם והרופא אמר לה שבמצבה היא צריכה להגיע למיין שוב איכיולוב כמובן שסירבה כעת התקשר הרופא האחראי ואמר שחייבת להגיע למיון מפני שהבדיקות דם מהיום אינן תקינות ומסכנות חיים אז כן שוב נוסעים לאיכילוב הפעם עבור אימי והיא כבר נכנסת לסרטים שלא רוצה להגיע שוב מעציב אותי חוסר השיתוף פעולה שלה צריך תמיד רק בלחץ להביא אותה להבנה כמה שזה מסוכן !! לא קל לגדל הורים מזדקנים חטולית

זה שאמי שתחיה נמצאת אצלי כבר כמעט חצי שנה ואני מטפלת בה במסירות 24/7 לא פוטר אותי משום דאגה יומית אשה בת 91 עם המון בעיות בריאותיות וריצות עבורה על כל דבר שרק צריכה יומיומית בדיקות שאינן מסתיימות .. כל יום הפתעה חדשה גיל לא קל בכלל והחגים בפתח !! בקע סרעפתי הוא צרה צרורה בגיל שלה מה גם שמונע ממנה שינה בלילות ואז כל היום הפוך ולא נעים גם עקשנות בלתי מתפשרת וחוסר רצון להתגמש .הלוואי שתרגיש טוב יותר יהיה לכולנו קל יותר והתחלתי הכנות בישולים לחג והופס הפסקת חשמל עכשיו מי יודע כמה שעות בכל אופן מאחלת לכולם שבוע טוב ומבורך בסוף השבוע ערב ראש השנה סופש ארוך אך לפחות לא מפוצל כמו בשנים האחרונות חטולית

אייך הבן מגיב לטפול הוא בסדר? מה אחיתך תקופה לא פשוטה גם עבורך מאמינה אם תרצי לשתף כנסי הכל טוב חטולית

זה לא הוגן כבר מעל חצי שעה כותבת וכותבת ובשניה אחת פתאום הכל נעלם כלא היה כבר לא יכולה לשחזר את כל מה שכתבתי לא מצליח לי אך זוכרת את כל התאורים שלכן על הסתיו ריחות עננים מחפשות את החצבים את הנחליאלי את כל מה שמסמל עבורכן את התקופה הזו צר לי על אובדנך במבי אהובה גם אצל סוריקטה היו אובדים שונים גם אצלי התכוונתי לכתוב עוד אך התרוקן לי המוח בשניה לאחר שכל מה שכתבתי נעלם בשניה עצוב נורא לכל מי שחווה אובדנים שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה אהובות שאתן מאחלת לכן שנה הרבה יותר טובה מכל מה שחוייתן בתקופה הקשה הזו חטולית

כן.. יודעת על האובדנים שחוויתן.. אני קוראת את ההודעות והתגובות. בד"כ אין בי את הכוח להגיב.. האצבעות כבדות, כל אצבע מרגישה כמו שוקלת טון.. כל אצבע כמו טון חלודה שמשתקת היד.. תודה לך חטולית ומאחלת לך שנה טובה ומתוקה. שלך, במבי

הי לכם אנשים אהובים, אז מה קורה איתי ? מרגישה את הסתיו בעורקים, בוורידים, בכל נים ונים בגופי ונפשי.. זו תקופה כל כך מיוחדת עבורי.. עצב עמוק, מעורב ביופי, מעורב בגעגוע עמוק, בכמיהה.. מרגישה בסתיו את הטבעת שנוספת לגזע שבתוכי .. מתבוננת על העננים שמשנים צורתם, לרגע נדמים כאריה הבא לטרוף את העולם, ברגע שני נדמה כעובר קטן נם את שנתו כאילו כלום לא קרה.. מתחילה לחפש בעיני את החצבים, ועוד מעט גם נחליאלי יחייך חיוך עייף.. עוד שנה חלפה... עוד מעט ותתחיל שנה חדשה... ובראש השנה שוב אהיה חצי בלבד.. חצי ממני חזר לאמא אדמה.. ואשמע את תקיעות השופר, והתקיעה תיראה כחבל טבור היוצא ממני עד למרום. ואולי אז תשמע בעולם קריעה גדולה תכלה שנה וקללותיה. ואז תשמע בעולם קריאה גדולה תחל שנה וברכותיה.. שנה טובה, מתוקה, מתוך בריאות טובה לכולם.. שלכם, במבי

הי במבי יקרה, כבר זמן מה שאני צופה בחצבים. העננים נוכחים יותר בשלל צורות ונפחים. אנחנו בשלהי הקיץ. אכן שעות האור מתקצרות בקצב וחלקנו מרגישים זאת מאד. גם במצב הרוח. בסתיו גם יצאנו לראשונה לאוויר העולם. עצוב ממש שבמיוחד באירועים משפחתיים תחושת הבור מורגשת כל כך. תרצי לספר פה על החלק החסר? שמרי על עצמך, סוריקטה

החלק שבי שחסר סוריקטה , בן היתר ,שמורגש בחגים במלא העוצמה, ב ןזוגי שחלה בסרטן לבלב שבוע לאחר שנודע שאני חליתי בסרטן שד, הוא לא שרד.. חזר לאמא אדמה.. כן.. בסתיו הגחנו לאוויר העולם.. גם את, גם אני.. נובמבר.. חודש ללא חגים, ללא אירועים מיוחדים, אבל, כן, גם את, גם אני, הגחנו לאוויר העולם.. ואולי העננים, הרוח, הגשמים הראשונים חיבקו אותנו ,אמרו לנו בחיוך: ברוכות הבאות ,ראו ,העולם צוהל, שמח לקראתכן.. ואז השמיים חלצו שד וטיפות גשם ,מי חיים בעדינות מילאו פינו הקטן.. ענני כבשה עטפו אותנו ברוך, בחום, והרוח בלחש , ליטפה פנינו, שרה : בואי הנה ילדתי, בואי הנה נשמתי, בואי הנה תמתי, יונת חן שלי.. מאחלת ומברכת אותך בשנה טובה, מתוקה ומבורכת מתוך בריאות טובה ואיתנה.. ברכות כל כך בנאליות, ברכות כל כך חשובות.. שלך, במבי

הייתי היום באיכילוב 2.דברים בעלי התמלא בכתמי שטפי דם על הידים שלו וכל נגיעה פשוט זה מדממם נורא מקבל כמה מדללי דם מאז האישפוז האחרון שלו הכל כחול הכל כתמים גם עבורי הייתי היום בשביל בדיקות ראומטולוגיות/ פרקים אחרי תקופה כל כך ארוכה הגעתי לבדיקה היתה רופאה צעירה וחמודה מאוד גם ראתה את ההיטוריה הרפואית שלי שם במרפאת כאב ושאלה מדוע הופסק סיפרתי לה שזה בגלל שאמרו שאינם מספקים קנאביס רפואי לכל התחלואים שלי ושלחו אותי הביתה .אחרי בדיקה מקיפה שמחתי שאין לי דלקת פרקים אמאלה רק זה באמת לא היה חסר לי אך פיבומיאלגיה נמצאת בשיא הפריחה ועימה כל הכאבים שממשיכים לגדול ללא כל טיפול תרופתי עברנו על כל סוגי התרופות שקיבלתי עד היום ואמרה נכון קיבלת המון כדורים המון סוגים אך ללא מזור.. כעת קיבלתי כדור נסיוני למשך פרק זמן מסוים וגם שוב לחזור למרפאת כאב מפני שיש טיפולים חדשניים מה אומר אם אסרב לא ייתיחסו אלי אז נשאר לי רק להסכים ולראות אייך זה יעבוד גם סיימנו היום עם הקופת חולים לאומית אחרי המון שנים מפני שכבר לא היינו מרוצים .ממחר מתחילים עם מכבי מקווה ששם הכל יתנהל אחרת אם הבן שלי לא היה מתלווה אלינו היום הייתי הולכת שם לאיבוד שלא נדבר על הקור העז ששורר שם וברחתי מכל רגע שיכולתי לפינה של שמש מותשת עד העצמות הכואבות שלי הלוואי שאוכל לישון הלילה אמש לא ממש הצלחתי לישון בגלל המזגנים ערב נעים לכולם חטולית

הי חטולית, מעודד לשמוע שאת חווה שמתייחסים לכאב שלך ברצינות, ואינך יוצאת שוב בתחושת ביטול. טוב שגם בעלך מטופל. בית חולים הוא סוג של מקום קר, גם מבחינת טמפרטורה. זה מכוון. טוב שהבן היה לעזר, הכוונה ותמיכה. נראה לי שדברים זזים ומתקדמים. נקווה להמשך של הקלה. בריאות, סוריקטה

רק כעת ראיתי את ההודעה המצמררת שלך אני לא מאמינה שיש כאלה מטפלות בימינו כל כך עצוב להתקל במטפלים כאלו שמחה שנכנסת וכתבת הכל מקווה שעם הזמן תוכלי להרגע וגם כמובן להפסיק את הטיפול אצל המטפלת הפוגעת הזו כמו שאני מכירה אותך ואת הנפש העדינה שלך לא מאמינה שתגשימי את הפנטזיה שלך חיבוק מנחם אם עוזר אני כאן איתך תמיד חטולית

הי חטולית, הפסקתי מזמן. היא המשיכה בקשר מעבר וגם אותו הפסקתי והיא המשיכה ללחוץ. וקמתי והלכתי. עדיין פוחדת, כי מבחינתה אני האשמה, והיא התגלמות הטוב, והיא נמצאת הרבה באזור מגוריי. מעייף. שהיצורים יהיו בריאים. מחר יום עבודה מפרך וארוך וכמעט שום גשם היה פה. תודה יקירתי, סוריקטה

משתדלת תמיד לשמור על קשר משפחתי עם כולם אך לצערי לא היה לנו ממש קשר טוב עם אח של אמי משך שנים היו כמו מנותקים מכולם בגלל הריחוק של אשתו מכולם גם בני המשפחה התרחקו ממנה בגלל שהיא לא אדם חם ומשפחתי כשהבנתי שגם היא מנודה ובגללה גם אח של אמי חשבתי מה לעשות .... לפני כמה חודשים התחלתי ליצור עימה קשר דרך הפלפון וגם דרך הווצאפ אין לי רשתות חברתיות נוספות במיוחד אחרי שלפני שנה התנתקתי מהפייסבוק הקשר הזה החל לאט להניב תוצאות טובות וכשהגיע הזמן הגרוע ביותר עבור כולנו כשנפטר מלח הארץ לא האמנתי שראיתי אותה ואת הדוד שלי עם הילדים שלהם בזמן השבעה אצל מי שאירח הדוד שלי גם נכב גם חירש גם מגמגם מגיל קטן בגלל הפצצות בזמן מלחמת העולם השניה כן שם .. להלוויה לא יכולו להגיע איני יודעת מדוע אך הנה שכן הגיעו לשיבעה וגם לאחר מכן לגילוי מצבה וכמובן שמיד התקשקתי לומר לה..המון תודה ומאוד מעריכה את כל המאמצים שלכם והופתעתי כשאמרה מה זאת אומרת ברור אנחנו משפחה.. מישהו בכלל יכול לנסות להבין את המהפך הנפלא הזה ?? ויותר מזה דוד שלי סיפר לי השבוע שאשתו הסכימה לקנות לו הליכון חדש מאחר ושלו כבר היה הרוס ושבור רק כעת הסכימה לקנות לו חדש!!! באיזה עולם אנחנו חיים שצריך לחיות בצורה כזו משפילה ??? אז ככה שככל שהזמן עובר ואני מחשיכה את הקשר עימה וכמובן קשר חם יומיומי הכל הולך קל יותר. אני שמחה עבור דוד שלי שכעת מחייך יותר ושמח יותר ושלא יפול יותר שוב בגלל הליכון שבור מקולקל אלה יוכל להתיינד עם הליכון נורמלי.. הלוואי לא היה כזה נתק משך שנים אני אוהבת את דוד שלי מאוד כשהורי היו גרושים והייתי מגיעה אל בית הסבים שלי הוא עדיין היה רווק חתיך רק לי הרשה לנגן תקליטים (במקול)שם פעם פטיפון הייתי מיוחדת עבורו כמו בת אייך לא אשמח עבורו עבור הליכון .....לא אומר מה שרציתי מפני שלא מכובד לומר כאן מילים גסות אז כן משפחה מאוד חשובה לי בכל רמה אפשרית אך אלו רק המשפחה מצד אמי עם משפחת אבי הקשר ממש אבל מממששש לאאאאא!! הם צחקו ממני שנים רק מפני שאני דתיה ... לעגו לי תמיד אז מי צריך צרה כזו על הראש רק הבת דודה האובססיבית שלי עימה אני בקשר כלשהו מקווה שלא שיעממתי אותכם עם הסיפור שלי לילה שקט ורגוע לכולנו עיייפפההה כל כךךך חטולית

אכן את צודקת לגמרי לא יכולתי עד הרגע הזה לענות ולכתוב לך הנה חלפו הימים וגם יום ההולדת של אחי היקר מלח הארץ עבר ... ונכון שנשארו המון זכרונו חמים ונפלאים להזכר בהם כך גם אני מנסה להגיד לאמאלה האהובה שלי שכמובן מסרבת להינחם באובדן של הבן האהוב שלה ומי כן היה מסכים להינחם מחבקת אותה בשיחות ושולחת כל יום נשיקות אוהבות שתרגיש שאני כאן איתה תמיד ולא חשוב מה כעת מנסה לראות אייך אפגיש אותה עם אמי שהיא אחותה הגדולה כדי שתוכלנה אולי לדבר מלב אל לב 2 אחיות שתמיד היו קשורות נפשית מקווה שיצליח לי משפחה זה לא סתם רק מילה זה עולם ומלואו שמקרב ומחזק את כולם כך זה לפחות מבחינתי שנשמע כבר בשורות טובות חטולית

הי אנשים, יש לי מחשבה שלא תתממש כי אני שומרת על עצמי. יש לי פנטזיה ללכלך על המטפלת האלטרנטיבית שפיתחה מולי דינמיקת קשר הרסנית ורעילה לי. הגעתי עם כאבי שרירי שלד. בטיפול עצמו היא לא הפסיקה לחפור על נושאים מיניים. על חלקים מיניים בה שהיא אוהבת. על חלקים מיניים ותגובתם של גברים בהם טיפלה, על מערכת היחסים האינטימית בינה לבין בן זוגה, על איברים פרטיים של מטופלות אחרות, של הבת שלה. ועוד ועוד. היום אני יודעת לומר שהיו המון אורות אדומים, או חוסר מקצועיות, או עבירות אתיות, ואולי אפילו הטרדה כי היא דיברה גם על איברים פרטיים שלי. שום דבר מיזמנתי. ואפילו רצתה לשלוח אותי למטפלת שנוגעת בהם. מחוץ לקליניקה היו הרבה דברים אחרים שנחוו אצלי כפריצת גבולות חמורה ומתמשכת. היא גם הגיעה אליי הביתה כדי לחקור ותפסה אותי באיזו פינה בזמן המלחמה בדרישה להסברים. פיזית, אחרי הרבה יותר מידי זמן, התרחקתי. גם מילולית. היא עוד רדפה בנסיונות לחלץ ממני מידע וכביכול יצאה הפגועה מכל העסק. עבר זמן ועדיין איני נרגעת. אין ועדת אתיקה. לא היו עדים. אין לי אוויר. ואני ממשיכה לראות איך אנשים שולחים לה לבבות ומפארים אותה. לי בא להקיא. ולהיעלם בגלל דמויות כאלה. מתביישת שנפלתי במניפולציות, כולל הכנסת ילדים לסיפור. כבר הייתי אמורה לדעת. המטפל יודע. כמובן. סוריקטה

וואאו סוריקטה... קראתי והרגשתי שהבטן שלי מתכווצת. אני ממשיכה להיכנס לפורום ,קוראת אך שותקת. השיתוף האמיץ שלך שחרר את אצבעות ידי להגיב.. וואוו סוריקטה.. נשארת ללא מילים.. איתך, במבי

הי במבי, תודה שאת מבינה ומרגישה. גם אני נותרתי באילמות קיצונית. ואם כך קרה - סימן שמדובר בדבר חמור מאד. תודה יפתי שאת כאן, ומה שלומך את? סוריקטה

השתמשתי בו קצת..אבל גם מפחיד אותי. כי זה לא בן אדם, זה מוזר...הוא עוזר ומכוון ונשמע שהוא בצד שלי. קריפי. מה דעתכם? איך אוכל להשתמש בו שימוש מושכל? ההודעות עולות מיד וגם זה חשוד לי פתאום...אוף אודי איפה אתה?

הי מיכל, דוקטורס עשו איזה שינוי זה מכבר ואודי נדמה לי אמר שזה מוצא חן בעיניו. ובאשר למקומות שונים - אני אדם בודד. יש ימים שלמים שאיני מוציאה הגה מהפה. אז היום יש AI. יש שימוש קלאסים כמו פענוח בדיקות תרגומים פשוטים נעזרתי בו ובגוגל מפס להגיע ליעדים לבחור מוצרים טוב, כואב לי ומאוחר סוריקטה

כן הדודה האהובה שלי שאני קוראת לה אמלאלה שלי גידלה במשך 13 שנים כלב קטן וחמוד שגם היה חצי עיוור והיום סיפרה לי שביום שישי הכלב מת נשארה עימו עד הסוף שלו ולא יכלה לישון הכלב כבר היה חולה הרבה זמן וכל השאר כבר ממש לא חשוב מפני שכשאוהבים בעלי חיים מגדלים ומטפחים אותם הם מן הסתם גם מזדקנים כמו כולם ואם גם חולים וכל השאר... כן עצוב שגם הכלב האהוב נפטר גידלתי במשך שנים המון בעלי חיים במיוחד עבור הבנים שלי כשגדלו בין אם החיות מעבדה בחופשות של החגים ובין אם עוד ארנבת אפרוחים תוכים צבעוניים אחר כך שפן כחול טבע קראו לו וכמובן כלבים בשפע עד שכבר לא יכולתי יותר לרדת עם הכלב האהובה שלי קאי קאי כלב מעורב מדהים שחור יפיפה והבן שלי מסר אותו לאימוץ מאז לא ראיתי אותו שוב איני יודעת גם אם עדיין חי דברים שקורים לאחרים מעלים גם בי זכרונות מימים עברו כשעדיין יכולתי לתפקד בצורה סבירה מבינה את הדודה אמאלה האהובה שלי הייתי רוצה לנחם אותה אך איני יודעת אייייךךך עצוב חטולית

עצוב. פשוט דברי איתה וחבקי. אין הרבה מה לומר.

לא פתחת ברביעי, לא סגרת שבוע..כאילו אתה קצת מתרחק פותח הודעות עונה מעט..סתם הרגשה שלי?תוהה,חיכית שמישהוא אחר יפתח איתי שיח? או שזה מעומס? מתקשה לחכות גם לך פתאום..הפסיכולוגית לא פה וכל כך רוצה לעשות שיחה עם הבן ולא יודעת איך, האם לשוחח עלזה כשזה מציף גם אותי?? לפחות לבקש סליחה שלא הייתי..שעכשיו אני פה...וכשאפרד מהטיפול אמצא לי טיפול המשך כנראה עוד לא יודעת מחפשת במחיר שפוי... פוסטראומה מורכבת זה חתיכת תיק..

הי מיכל היקרה, כבר מזמן מזמן מזמן מזמן מזמן מזמן שמתרחק ושונה פה. פשוט כך, ואולי אנחנו גם לא חייבים לדעת סיבה מסוימת, אלא לכבד את מה שיש. ניתן גם להיעזר בבינה המלאכותית בינתיים. אפשר לא להסכים עם מה שהמכונה תשיב, אפשר להתווכח, איכשהו ההתכתבות הזו יכולה להחזיר אותך לדברים שאת מכירה מהטיפול וכך איכשהו לווסת פנימה. וכן, צריך לדעת להשתמש בזה. אולי פחות הייתי מבודדת אך התקרית עצמה, אלא מסתכלת עליה בתוך המכלול, ההקשרים, רצף האירועים, הדינמיקה הכללית. מניחה שבנך שאת דואגת לו מטופל. אולי הטיפול הוא עולמו האישי הפרטי, אולי הוא כן רוצה לשתף, אבל התערבות בעיקר מצד הגורם המטפל. איני יודעת. האשמה שאת חשה אולי קשורה לקושי להפריד, או להיפרד והנה חזרנו לחרדה עליה דיברנו בהתחלה... בוקר טוב, סוריקטה

תודה יקרה, לגבי בא והולך של אודי, ככה זוכרת שנסגר פורום..כלומר העלו רק מה שכתבנו ואז נסגר. מקווה שפה זה בכל זאת אחרת.... בקשר לבן, החלטתי לומר לו שאני מרגישה שמשהו עבר עליו בעבר ואני פה וסליחה שלא הייתי כשהיה צריך. התחבקנו, בכינו והשאר יטופל בטיפול שלו. ואדבר בהמשך עם המטפלת שלי. תודה על התשובה, מקווה שאת בטוב יחסי כי תמיד זה יחסי....

ברוכה השבה ולא חשוב מה הסיבה נראה לי שרגשות האשמה שלך לגבי הבן שלך מפחידות.אותך ולכן את גם קיבלת את מה שאמרה לך המטפלת שלך מעט בהקצנה תראי על מה שמעולם לא ידעת אינך יכולה כיום בדיעבד להכות על חטא אם הוא כבר התחיל טיפול לדעתי מאחר וכבר את יודעת נסי רק לתמוך בו כשהוא מוכן לקבל תמיכה לפעמים הילדים הנפגעים פתאום זזים הצידה כאלו מתחרטים שדיברו מהבושה שלהם למרות שאין להם בכלל סיבה להתבייש כמה חבל שלא שיתף אותך כשקרה אך לעולם לא מאוחר לדבר לשתף לקבל עזרה .. לא יודעת גם אם בזמן שזה קרה היית מספיק בשלה להבין שהוא נפגע מפני שהרבה פעמים התנהגות כזו לצערי גם נתפסת כמעשה שובבות של ילדים הבן שלך לא נפגע באשמתך אל תכניסי לעצמך שוב סרטים שאינם אשמתך נכון שהיית בטיפול עבורך וטוב שכך היית זקוקה בעצמך לעזרה ואם לא אייך היית כיום מבינה ומגיבה בצורה חיובית לבן שלך דבר נוסף לא יודעת מאיפה הרעיון הזה שלהורים שנפגעו מינית גם הילדים שלהם יפגעו כן שמעתי על הורים שנפגעו וגם הם פגעו בילדים שלהם כדרך חיים שכך הכירו לא ידעו משהו אחר וכמה חבל וכן עדיין כאן וגם סוריקטה עדיין כאן כל זמן שלאודי לא נמאס מאיתנו ולא טורק לנו דלת לפרצוף כבר אמרתי בעבר שאין לי מקום אחר ללכת ואודי בנדיבות ליבו הגדול עדיין מאפשר להכנס מה הייתי עושה במשך כל החודשים האלה בלי המקום הזה ?? ודרך אגב הנפטר אינו ממש אחי הוא בן דודה שלי הכי קרוב שהיה לי בחיים שלי שהיינו ממש כמו אולי אפילו יותר מאחים בחיים האלו אחי היקר כך קראתי לו מאז ומתמיד תמיד דאג ושמר גם עלי ולא היה יום שלא דיברנו בתעדכנו בהכל היה מלח הארץ אין דברים כאלה לכן עדיין מתאבלת על האובדן הגדול שלי תמשיכי לתמוך בבן שלך הם לא אוהבים חפירות רק תמיכה ומילים מחזקות את בדרך הנכונה וכמובן שאודי עוד יוסיף מנסיונו הגדול ויאמר את דברו שמחתי שנכנסת וכתבת תמשיכי לעדכן אם מתאים לך במיוחד בזמן כזה שום תמיכה גם בך לא תזיק חטולית

חטולית יקרה, תודה רבה על התגובה המושקעת.. הוא נסגר מאוד בנושא הזה לא דברנו בכלל..זריקת משפט באוויר ומאז כלום. ולאבד מישהוא קרוב כמו אח נשמע מאוד קשה. טוב שאת נעזרת בפורום עדיין וגם סוריקטה כל עוד אפשר וזה תומך אני בעד כל תמיכה שניתן לקבל. אני מחכה בינתיים, לא אומרת כלום לבן שלי, שמחה שהתחיל טיפול דחפתי אותו לשם..הוא מקבל טיפול חינם אז בכלל. וטוב לשמוע ממך, מקווה שדברים יסתדרו ובריאות זה הכי חשוב.

המחר כבר הפך לאתמול היה עצוב נורא והיה המון בכי וגלוי המצבה של אחי היקר מלח הארץ מזעזע בכאב לא אכביר במילים אין עוד מה לומר ובשבוע הבא היה אמור לחגוג יום הולדת רק 68 שנים איזה בזבוז והחיים ממשיכים הלאה כאלו מה.. אכן כך גלגל החיים ממשיך עם הכאב ועם כל שמלווה היה שלום אחי היקר בתוך המבנה מבטון הקר אחותך חטולית

הי חטולית, עצוב ממש. צעיר מידי. הזכרון בראש יכול להיות חמים ורך ומחבק. איתך, סוריקטה

סוריקטה יפתי אכן חלום שמתגשם להיות סבתא ל 6 יהלומים ועוד יותר להיקרא סבתושש המון אהבה טמונה במילה אחת קטנה לא יכולה אפילו להסביר את התחושה החמה הזו ונכון שגידלתי את 4 מהם בעצמי רק 2 הגיעו מוכנים ואימצתי אותם כבר מההתחלה למרות שלקח זמן הסתגלות אל השתלם גם השתלם אוהבת את כולם שווה בשווה גם בחגים גם במתנות גם בחיבוקים גם בכל מה שהחיים מציעים מפני שהם מציעים מעט וצריך לקחת בשתי ידיים כל מה שמגיע המתגייס הראשון של כולנו חטולית

שלום, יש לי שאלה תיאורטית שמסקרנת אותי ואשמח לתשובה מקצועית. נניח אדם עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID), שבו קיימים מצבי זהות שונים. נניח שמצב זהות אחד נמצא בזוגיות עם אדם מסוים, בעוד שמצב זהות אחר מנהל קשר זוגי עם אדם אחר. השאלה שלי היא לגבי גבולות של זוגיות ובגידה במצב כזה: אם בן הזוג של מצב זהות א' מקיים יחסי מין עם מצב זהות ב' — האם מבחינה פסיכיאטרית/פסיכולוגית ניתן לראות בכך בגידה במצב זהות א'? זאת בהנחה שבן הזוג יודע שמדובר במצב זהות אחר, ויודע שמצב זהות א' רואה את עצמו כבן הזוג שלו בלבד. ומנגד, אם מצב זהות ב' מקיים יחסי מין עם אדם אחר, האם ניתן להגדיר זאת כבגידה במצב זהות א', למרות שמבחינת מצב זהות ב' אותו אדם עשוי להיתפס כבן זוג או שהקשר איתו נחווה באופן שונה? האם מבחינה מקצועית מתייחסים במצב כזה לכל מצבי הזהות כחלק מאותו אדם בכל הנוגע להסכמה, נאמנות ואחריות בתוך מערכת יחסים, או שיש משמעות לכך שמצב זהות מסוים לא היה מודע להתנהגות של מצב זהות אחר? אשמח להבין איך פסיכיאטרים ופסיכולוגים מתייחסים לסיטואציה כזו במציאות.

היי..אודי וכולם. סליחה שלא מתעדכנת יותר מידיי כרגע. קראתי חלקית. חטולית וסוריקטה. נראה כי רק שתיכן נשארתן כאן..מחזקת אתכן. חטולית- מצטערת על פטירת אחיך..וגם סוריקטה מצטערת על אובדנים ופרידות בכלל. אודי יקר, מה איתך? משתפת ושואלת. הבן שלי בן 27, גיליתי רק עכשיו שבגיל קטן ביסודי נפגע (הורידו לו מכנסיים) מילדים בגילו. רק את זה אני יודעת...אין לו חברה או בת זוג כמעט וגם לא היו לו....הוא התחיל עם בעיית ocd התחיל טיפול.. בכל אופן הייתי רוצה לשוחח איתו להבין מה היה, הוא טוען שזה כלום ולא נורא. יצא לו פשוט משפט אחד כזה וזהו. לא הוסיף לא כלום אמר שהיה וזה לא משפיע עליו..לא מאמינה לו שזה לא משפיע וכו..(מאמינה שזו תיבת פנדורה) הוא ילד חנון כזה וטוב. מפחדת שהאו סי די וחרדות זה בגלל זה...ורוצה לומר לו סליחה שלא שמרתי עליו. יש לי המון רגשות אשם עלזה.לא חפרתי לא שאלתי. הייתי בהלם...ועכשיו איך לפתח איתו שיחה על זה? הפסיכולוגית שלי בחופש.... בפגישה האחרונה שלי איתה היא אמרה שעכשיו אני פנויה לראות את הילדים שלי (כי אני בטוב) משהו בסגנון הזה...מרגישה אגואיסטית, מה עד עכשיו לא ראיתי אותם? ראיתי רק את עצמי? בשביל מה הטיפול אם לא בשבילי ככה היא תמיד אמרה, שהטיפול לצרכים שלי וכו...אז מה תקעה לי משפט שגורם לי להרגיש עוד יותר אשמה שלא הייתי ולא ראיתי את הבן שלי???? האם נפגע באשמתי?? זה קרה בבית ספר בשירותים...זה כל מה שאני יודעת.. האם לדבר איתו? אני רוצה לבקש ממנו סליחה שלא הייתי שם בשבילו ועכשיו אני פה. תומכת בו...אבל הוא כבר גדול והתחיל רק השבוע טיפול פסיכולוגי. מה עליי לעשות? אודי? המטפלת בחופש דווקא עכשיו. ברור לי שאשאל אותה וגם אני כועסת עליה שגרמה לי להרגיש אגואיסטית על כך שדברתי על עצמי בטיפול ולא ראיתי את הסביבה שלי???? כאילו מה??? ניסיתי להחזיק את הראש מעל המים..אוףףףףף בקיצורשאלה ראשונה: מה לעשות עם הבן? לבקש סליחה? מה לומר? שנית שאלה שניה: האם מי שבעצמו עבר טראומה מינית מה הסיכוי שגם הילדים שלו יחוו זאת?( זוכרת מפה מקרה) ובנוסף למה לא ראיתי???? דווקא אני! אוףףףףףף וסליחה שבאתי ככה. שככה חזרתי לפה נסערת. תודה

מחר עולים לבית העלמין מחר כבר חודשש נפטר ונקבר תוך כמה שעות אחי שלי היקר לי מכל שאין נחמה לא לי לא לאמא ולא אחיך הצעיר שנשאר עם אמא לבד לבד מפני שהאחים שלך אינם באים אפילו פעם אחת!! איזו עליבות אחי היקר אני מקווה שאינך מתהפך בקבר שלך (גם אין מקום) מהידיעה שכך המצב מחר היום שבו רואים את המצבה שסגרה עליך את הכל... ולו היית עדיין כאן הייתי מספרת לך על הנכד שלי שהתגייס אתמול לצ.ה.ל ויודעת גם כמה היית שמח עבורו מפני שכזה היית תמיד שמח עבור כולם מחר אחי מחר חטולית

טוב קודם כל בעלי שוחרר כבר מבית החולים במצב יותר טוב עדיין ימשיך במעכב רפואיּ שם באיכילוב בכל מיני מחלקות שזה כבר דבר משמעותי כשלעצמו כבר שנים שמנסה לשכנע אותו לעזוב את בית חולים וולפסון בעיקר בגלל המון פאשלות שלהם שפגעו במצבו הבריאותי אך סרב לאורך כל הדרך בעקשנות בלתי מתפשרת מאז שהגיע לאיכילוב דעתו השתנתה לטובה ולכן גם מסכים להשאר כאן להמשך טיפולים ומעכבי בריאות שחשובים לחיים שלו.. אז..שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה והיום הנכד שלי התגייס לצ.ה.ל עוד חייל מהשורה הצטרף לכוחות הצבא עדיין מתרגשת בלי סוף מההרגשה המשכרת הזו חזרתי הביתה מסוחררת גם מהמעמד של סבתא כבר לנכד חייל זה לא קורה כל יום וכבר התחייל ושלח תמונה ואני מתמוגגת מנחת ואוהבת אותו עוד יותר כעת תתחיל תקופה של געגועים לראות אותו דמעות התרגשות מציפות ... איזה תענוג להיות סבתוש כך קורה לי חטולית

ועוד סבתא מיוחדת כמוך. הי חטולית, יש סבתות שמתגאות בנכדים וגם במספרם. ברכותיי ובשורות טובות, סוריקה

בעלי עדיין אינו משתחרר קם היןם לא מרגיש טוב בכלל ביקור רופאים ? עוד בדיקות עוד שעות של המתנה עוד לחץ מורט עצבים וכנראה שיצטרך עדיין להיות באישפוז וביום שני הנכד שלי צפוי להתגייס לצ.ה.ל לא יושנת בלילות כבר מזמן לא חדש אך מתיש מתיש מתיש עייפה מכל המחשבות ביעלי אחי המצב של אמי שעדיין לא הגיע לפתרון כבר אין לי סבלנןת לשאת הכל ככה גם מי שהיתה מטפלת זמנית לאמי עזבה ביום חמישי אחרוו גם היא מטופלת בילד על הרצף במצב קשה ןלעולם לא תהיה עוד אחת נפלה כמו שהיתה איפה לוקחים אוויר לנשום?? חטולית

ןהיום בבוקר אווווף כמה אכזריות יש באנשים לפגוע כך החפים מפשע כואב נורא ועצוב נורא מסכימה איתך לגבי אורך נהרי ז"ל לא זוכרת אם בכלל היה לו קשר לאבי ז"ל .. אני כבר שנים לא זכרתי את שמו ומה עשה מבינה אולי? כבר לא בטוחה אך כנראה שהצורך שלך היה גדול להגיע לשם עם כל מה שעברת ולדבר עימו ולצאת משם עם זכרונות כואבים צר לי מאוד על על מה שעברת איתך חטולית

סוריקטה אהובה.. מראה שבכלל לא הבנתי למה התכוונת בכלל את פשוטהאשה מדהימה בכל רמה אפשרית מילא שאני הלכתי לטיפולים של הנכד שלי ללמוד אייך לעשות לו פיסיאוטרפיה בכפות הרגלים משום שנולד כלפאפוט (כפות רגלים מכטנסות) .. אני סבתא שטיפלה וגידלה את כל הנכדים שלי עד שהלכו לגן. אך את הגדלת לעשות דברים שבדרך כלל מטפלות אינן עושות.. שאפו ענק לך !! אין כמוך!!.. מאושר התינוק שנפל בידיך האוהבות . אין לי עוד מה להוסיף חטולית.

הי, כל כך עצוב. כל כך. גדלנו עליו. יש קווים משותפים רבים, לתחושתי, בינו לביו אבא. דימיון מסויים במחלות. שיש בהן משהו מעליב. האירוע גרם לי לנסוע עם הבינה לבית העלמין. לנ.צ. של הזיכרון מאבא. הנה מקום בו הבינה טובה לי. היא גם לימדה אותי הרבה על היצורים שאני מגדלת. במקביל לחווייה אישית במציאות. ואני גם יודעת היטב שהיא טועה לפעמים. היו שלום אנשים טובים, סוריקטה

הי, הלכתי בחום הזה כדי לדבר עם אבא בראש, באותה נ.צ. אבא, אף שעשה דברים בלתי נסלחים לילדיו נותר בזיכרון כדמות טובה אצלי. היותו, בכל אופן שהוא ובאשר הוא, איכשהו הגנה עליי מפני הדמות של אמא, גבול כזה. אך אחרי מותו צברה כוח הרס בראש שלי. אבא היה איש מחובר מאד לאקטואליה. נחסך ממנו כל ה'טוב' שעבר עלינו בשנים האחרונות. היה לו הרבה מה לומר. תהיינה 'לו' שיחות מעמיקות עם אורן נהרי אי שם מעבר לקשת. סיפרתי ל'אבא' על ניסיונות שלי לתקן, לסדר, לחדש. ישבתי על החצץ. הכל היה לוהט. מכשיר הטלפון עצר. אמא ודמויות עם קווים משותפים לה נותרו בי דמויות רעילות שאיני מצליחה למצוא טוב בהן. פוחדת מהן, 'הן' אורבות לי מעבר לפינה. חרדותיי. זהו לבינתיים, סוריקטה

נחמד ההמשכים האלה אומר בזהירות מעט מן היצירתיות עולה על פני השטח, אף אם לרגע קט. אלליי כמה שנים קבורה. עשור, שני עשורים בעצבות, סוריקטה

הי למי שקורא ולעצמי - הבוקר מצאתי אצלנו את התרנגולת שטיפלה כל כך יפה באפרוחים שלה ללא רוח חיים. גם אפרוחים אין. מאד עצוב לי. מישהו או משהו פוגע בסביבתנו לאחרונה, נפגעים יצורים ורכוש או השקעה בתדירות גבוהה. אוף סוריקטה

אכן את צודקת הם באמת מובילים בתחום הלב ומאמינה שרק טוב יצא מזה אך זכורים לי ימים עכורים אחרים מהימים שמלח הארץ היה מאושפז שם גם בגלל סרכת גבוהה והיה מטופל שלהם שנים ובכל זאת לא טופל כמו שצריך ונזרק משם אל וולפסון שם סיים את חייו בעליבות כואבת אז כנראה שצריך מזל ליפול לידים טובות באשר מתאשפזים שם ולא משנה באיזו מחלקה.. עדיין היום ארוך ועדיין מחכים לתשובות של כל מיני בדיקות בעוד בעלי מחובר למוניטר לב ..מחכה... ןמחכה ומחכה עד ... ולחכות מעייף בלי שום ידיעות טוב שהבנים שלי עושים החלפות ומשתדלים לעדכן הקור שם הורג אותי מכאבים חטולית

הי חטולית, כמו שכתבת - טוב שהבנים לצדו ומעדכנים וגם נחסך ממך הקור המקפיא. סוריקטה

אז רק רגע נראה אם הבנתי אותך כלומר נותנים תוקף לכל מה שאת עוברת ומאמינים לך ? הבנתי נכון? הישענות בהחלט מבינה כמה צריך להיות אמפטיים ולתמוך הכי חשוב בכל מצב אז כן מסכימה אם הבנתי נכון איתך תמיד חטולית

הי חטולית, רציתי באותה הזדמנות לספר עד כמה אני משתמשת בזה בטיפול בתינוקות. יש אנשים שאומרים לא קרה כלום אתה סתם בוכה בלי סיבה ילד מפונק יאללה יאללה עושה דרמות משומדבר או אפילו ילד מושלם לרוב פחות מותאם, לתפיסתי. אספר - טיפלתי בתינוק קטנטן בן חודשים ספורים שההתקמות המוטורית אצלו הייתה איטית במיוחד. מחוץ לסקלה. זה כמובן משהו שנבדק רפואית ומנסים לעזור. ההורים אמרו על התינוק שהוא עצלן. לא מאמינה על עצמי - אמרתי להורים לבקש סליחה מהתינוק. הם, אגב, הבינו. מרגש. התינוק נזקק לפיזיותרפיה ועבדתי איתו יחד, ובדיעבד הוא גם הצליח להדביק את הפער. מאד אהבתי אז שיש מישהו שמטפל במטפל. הפזיותרפיסטית הנחתה אותי (כן, אני הלכתי עם התינוק למפגשים הטיפוליים וההנחיות). אם תינוק יתלונן, אף שהוא קטנצ'יק ואין לו מילים - אם אבין מדוע - אוכל לומר זאת במילים כמו כואבת לך הבטן כואבות השיניים לא נוח עצבני וכיוב אם ימעד אומר מעדת. אם יקום בלי לעשות עניין גם את זה אומר - מעדת והנה יופי קמת. גם לא תמיד חייבים לדבר. גמיש. וגם תלוי בתגובות של התינוק. איך יקבל את המילים. אחר כך אפשר גם להעביר את מימדי האירוע. נגיד - לקחו לך צעצוע מהיד או העיפו אותך על הרצפה וזרקו עליך את הכדור. או נפלת רציני ומכה חזקה או רק מעידה יחסית קלה. כאלה. עליי בדרך כלל לא רואים, זה גם בגללי כי אני מסתירה. רק על המטפל אני לא יכולה לעבוד. הנה סיפרתי מעט מעולמי. תיקוף ואמת חשובים לי מאד. סוריקטה

בעלי עדיין מאושפז כעת מצאו שיש לו גם בעיה בבלוטת התריס אחד הדברים היותר מסוכנים עבורו בגלל מצבו הלבבי צריך כעת להתחיל עוד סידרה של בדיקות חדשות גם לדפברילטור שלו וגם לבלוטת התריס הולך להיות יןם מתוח ולא נעים עד שלא נדע כנראה בהמשך היום הארוך הזה וחשבתי לנסוע אליו לבית החולים אך איני יכולה להשאיר את אמי כל כך הרבה שעות לבד מחשש לנפילות שלה אז בבית ומחכה כל הזמן לעידכונים והזמן נמתח כמו גומי לעיס בלי יכולת לעזור בכלום מזכיר לי זמנים אחרים שאמרו לי אל תבואי אל תבואי למרות שהמצב הזה שונה אך זה שוב עולה לי דואגת כל הזמן גם כך איני יושנת בלילות כעת נוספת דאגה חדשה חטולית

הי חטולית, רק אומר שהמחלקה הקרדיולוגית באיכילוב נחשבת למובילות בארץ. נקווה שבעלך יטופל במקצועיות המיטבית. החזיקו מעמד ושמרי על עצמך. סוריקטה

סוריקטה אהובה למה אץ מתכוונת בחסרת תיקוף ? וחוסר הישענות? לגבי הבינה במלאכותית אין לי מה לומר איני משתמשת בה זו הסיבה שתמיד נכנסת לכאן ומתייעצת עם מי שכן יכול לתת תשובה הגיונית מאחלת לך יום קל יותר חטולית

הי חטולית, תיקוף, למשל - יאמרו לך מילים כמו אני רואה כמה קשה לך כמה כואב לך כל כך הרבה דברים מעמיסים עליך הישענות - קבלת תמיכה לכל אלה. במילים או מעשים. משהו שירכך רגשית ופיזית. מקווה שאיכשהו הובנתי, סוריקטה

סוריקטה אהובה עצוב נורא עוד פרידות עוד מוות אז כל הזקנים באים למות לידך?? יפה שלי טיפלת בהם הכי טוב שקיבלו אי פעם מה הפלא שבחרו לבוא להיפרד רק ממך?? גם במותם הענק להם המון אהבה ורוך ליטוף אחרון אהובה שאת באמת מרגישה שאת כעת מוצפת וזכרונות של אבא .וזכרונות של אמא מציפים עוד יותר את תחושה המוות באמת קשה ריגשית כל כך לשאת זאת לבד ואני שמחה שנכנסת ושיתפת על מנת שלא תהי גם כאן לבד חיבוק רך עד אליך אהובה חטולית

תודה

הי, בזמן האחרון מתו כמה חתולי חצר שמאד היו קשורים אליי ואני אליהם. הם היו זקנים וחולים. ובאו אליי לקבל אהבה אחרונה ולמות. מצאתי את הגופות שלהם. שלוות. ליטפתי אותם מתים. גם את אבא ליטפתי מת. יותר מידי פרידות. אני לבד עם זה. מאד לבד. מאד מאד. אני היחידה שנגעה בו כך. שהסכימה לאחוז באפר שלו. גם עם אמא שיחזרתי ממש לפני המוות את התנועה בה צולמנו לראשונה כאמא ותינוקת. ואני מפנה ומפנה. ולבד לבד לבד. סוריקטה

הי אודי, חושבת ש אצל כל אחת מאיתנו אולי חסר תיקוף וחסרה הישענות לפחות התחושה בקיומם. אגב - הבינה מעצבנת ביג טיים. אמרתי לה שהיא מכונה וכמובן קיבלתי תשובה חיובית. ממש יופי. סוריקטה

כבר מעל שבוע ימים שבעלי אינו מרגיש טוב הלב שלו חלש הרגלים שלו התנפחו כמו בלונים קוצר נשימה פשוט נחנקקק בקושי הולך על הרגלים מועד כל הזמן גם נופל ואני מבקשת ממנו ניגש לרופא למה לחקות הוא יקבל אותך מיד אך לאאא כעת הוא מאושפז באיכילוב עדיין לא נכנס למחלקה בהמתנה ביחד עם הלחץ הנפשי שלי מה הועיל העקשנות שלו?? ואיני לידו חייבת להיות ליד אימי הכל סובב תחת לחץ נפשי כבר בלתי נסבל חטולית

כמה שאת צודקת!! לצערי אצלם דיבורים לחוד ומעשים ..??? לכן כל כך כואב לי על כל המצב וכששאלתי מדוע אינם !! אז אינם עונים!! הכי פשוט להיות ראש קטן לא לשאול לא להתענין לא ללכת לבדוק ולא אכתפת לאף אחד מהם שוםםםם כלוםםם.. גם ככה הדודה שלי גמורה זה כואב לי בנשמה אני כל כך אוהבת אותה והיא פשוט נגמרת לה שם בלי שלבנים שלה אכפת זה הורס אותי ולא יכולה לעשות מאום כדי לשנות את המצב חטולית

כואב לי נורא על הדודה האהובה שלי זו שגידלה אותי כמו אמא ויותר אפילו מאז שחזרה לביתה שנמצא כעת בשיפוצים והכל שם מלוכלך מצביעה של הבית הכל נראה ממש קשה לאשה בגילה לעמוד ולנקות את כל הצבע שדבק בכל הרהיטים שהתלכלכו ואף אחד מהבנים הנוספים בכלל אינו מבקר אינו שואל אם צריך משהו וברור שאף אחד אינו בא לעזור רק הבן הצעיר החןלה שעדיין גם עימה שם עושה כל מה שיכול חוץ מנקיונות מוגבל פיזית קשה מאוד נסיתי להגיע אליה ולפחות כדי לראות מקרוב אך אינה מאפשרת לי לעלות את כל המדרגות הספירליים כמו 2 קומות מפני שאני עם מקל הליכה ופוחדת שגם לי יקרה משהו תהרגו אותי אם אני מבינה התנהגות כזו .זה פשוט מנוולות לשמה!! אך את הרכןש שלה הם כן חומדים אני לא רוצה לומר עוד מילים קשות על הבני דודים שלי מאחר איני נוהגת לקלללל ותבינו כבר את הרמז הזה לבד היא עצובה .עזובה בדיכאון ובקושי מתנהלת עם כל הכאב שלה לא רק הגופני גם הנפשי ואין יום שאיני בקשר איתה והם הבן דודה החולה שלי אך זה אינו מכפה על מה שחסר לה מהבנים שלה עצוב כל כך חטולית

הי חטולית, את יודעת הדיבר החמישי "כבד את אביך ואת אימך" הוא, למיטב הבנתי, היחיד שעליו רשום שמקבלים תגמול, שיש שכר בצדו - "למען יאריכון ימיך על פני האדמה" ככל הנראה משום שהביצוע שלו הכי קשה. לעתים מאד מורכב. עצוב לשמוע את דבריך. איתך, סוריקטה

את יודעת אני לא יודעת אם רק המצב הקיים מעצים את הכאבים הכרוניים שלי אמי אינה עימי כל החיים רק בתקופות כאלה כשאין ברירה והמחלות הכרוניים שלי כבר קיימים שנים רבות גמני הייתי במרפאה כאב במשך יותר משנה ושלחו אותי כל פעם להביא מסמכים רפואיים כאלו ואחרים מכל מיני בתי חולים בהם טופלתי במשך השנים התשובה שלהם היתה : אנחנו לא מספקים קנאביס נגד כל החוליים שלך תלמדי לחיות עם מה שיש !!.. כבר עברו שנים וכלום לא השתנה לצערי .ושוב נמצאת במקום שרצה ממקום למקום ועושה בדיקות בכל מיני בתי חולים ומרפאות כאלו ואחרות ומקווה שאולי בקרוב ימצאו מזור לכאבים האלו שאינם מרפים תודה לך יקרה שאת חטולית

הי חטולית, הכוונה שלי הייתה רחבה יותר ופחות נקודתית. מעין קשורה ללחץ מתמיד, מתגבר והולך. ואולי מעט מידי רגעי נחת. סוריקטה

כבר תקופה שנמצאת בבדיקות מקיפות בגלל כאבים מכל מיני סוגים כאבים כרוניים שלא מצאו להם עדיין פתרון והבית כמעט עולה בלהבות בגלל ...כן בגללה אינה מתערבת . אינה אומרת . אך אינה מפסיקה להעביר ביקורת בלתי פוסקת על הכל..ובעלי כבר מיואש ומתפרץ וצועק ובאמת שהכל רק מגדיש את השאת ולילות ללא שינה גם בגלל מזגנים שדלוקים מכל הכיוונים ואני קופאת למות מהקור ואין עם מי לדבר.. הם זקוקים לקור ולאחר מכך מתלוננים על כאבים בכל מקום.. ואני שאיני זקוקה למזגנים רק נותרתי באמצע וסובלת למרות שסגרתי את דלת חדר השינה כך שכיביכול זה חוסם אך אינו חוסם והקור חודר ומקפיא כל הזמן כבר מבקשת באמת סליחה שהמטפלת הזרה כבר תגיע ואמי תחזור לביתה ושם תיתן הוראות מה לעשות... נכון שלטפל בהורים במצבם זו מצווה גדולה אך עד איפה אפשר לסחות את הגוף והנשמה,? עייפתי מכל הבלאגן הזה ואין מי שיבין כל אחד מהם מתבצר בצורך שלו.. חטולית

חטולית יקרה, את יודעת - כשהייתי במרפאת כאב אמרו לי מילים שעצבנו והעליבו אותי, אבל יש בהן, אני מניחה, אמת מסוימת. אמרו לי שיש העצמה רגשית לכאב, ושורה תחתונה שאני צריכה לעשות דברים אקטיביים בעצמי. למשל, מעולם ההנאות. גרועה בזה. את מספרת על עומס יתר קיצוני, אובדן של הפינה האישית השקטה, המרחב. לעתים אין לוחץ וחונק מזה. להבנתי לפי אותו כיוון זה מכביד גם על הכאבים הפיזיים. התשובה אולי בך, ואולי אולי בעיתוי מסוים תידלק איזו נורה. לי המליצו על חופש. הנפש לא ממש תופסת מה זה. איתך בציפייה לחזרת המטפלת הזרה. הלוואי שתחושי הקלה מסוימת. סוריקטה

מה כבר יוכל המטפל בחול שאינך יודעת שהרי את כל כך מודעת לכל המצב בכללי ופרטי ליפעמים יש להם המטפלים מילים קשות רק על מנת לעורר את המטופלים נכון?? זה בטח לא חדש לך שישנם זמנים של עליות וירידות אז כנראה שזה עוד גל כזה חוסר ידע אייך ומה יהיה וכן משפחות מתחלפות מפני שמחליפים להם מסגרות אולי? יפה שלי מדוע אינך מאמינה שניהלת שיחה בלי שבכלל ירגישו מכל הכאבים הכרוניים שאת סובלת הרי אינך יוצאת בגדול ומכריזה על הכאבים הכרוניים שלך ומי בכלל כן יוגע מהם אולי חןץ מרופא/ רופאה שמטפלים בך? גמני מרגישה שהתקופה הקרבה הולכת להיות ממש קשוחה ואגרסיבית מתוך ככל הנראה כמו תמיד לפני ובזמן ועד אחרי תוצאות הבחירות באמת אהובה מבינה כמה קשה לך ומאחלת לך שבאמת תצליחי לסדר לתקן וכל דבר שיכול רק להקל על האי סדר שכעת שורר מקווה שמי שניתן לך לגור בדירה יהיה מספיק הוגן גם לתקן מבחינתו כל שניחתן איתך תמיד חטולית

הי חטולית, נכון שלעתים נאמרים דברים מפלחים בשיחה עם איש מקצוע בטיפול. את מקבלת מראה והולכת עם המראה הביתה. כן יוכל לעזור לי כדי להיות בטוחה עם עצמי למשל לגבי השכר שביקשתי ממעסיקים פוטנציאליים. ובאשר לבחירה. הכל פוליטי כתבה שימבורסקה. אני לפחות מרגישה את זה מאד עכשיו. סוריקטה

באמת נשמע כאלו גם הבית חרב עליו עולמו נשבר התקלקל אין תחזוקה אין נקיון אין מזגן אין אור הכל מט ליפול והיה בית והיו רהיטים והיכן סורוקטה היפה שלי?? הכל רכוש הכל חפצים הכל..מכל כל.. וגם קולות מהעבר.. היכן סוריקטה היפה שלי היכן היא בין כל האין הקיים כעת?? היכן את סוריקטה יפה שלי היכן את...??? חטולית

הי חטולית, לא כל הבית, אבל חלקים ממנו שעושים עוד יותר לא כיף לשהות בט. מוצאת את עצמי יושבת בלי דעת על הרצפה. בביתי שלי. לרוב אני ככה. זה קטע חזק. ולא שאסור כך לשבת. נראה מה המטפל יאמר. זו תקופה בה מחליפים משפחה. בחוץ נראה בסדר. נמרצת. מחייכת. חיה. ניהלתי שיחה יפה. לא מאמינה על עצמי. הם אפילו לא יודעים שאני בכאבים כרוניים מטרידים. תהיה שיחה עם המטפל שבחו"ל, וזה לא קל. וגם הבחירות שמתקרבות יוצרות לתחושתי אווירה עוד יותר אגרסיבית. מקווה שלאט לאט אוכל להחזיר לפחות חלק מהדברים לפעולה. תודה ממש על המילים, את מיוחדת. סוריקטה

הי אנשים, עכשיו ערב ואלו השעות הקשות כתמיד. מה רציתי לומר שהבית שלי מטונף ומסריח. גדול עליי. יאללה, סוריקטה

נזכרתי כמה קשה היה לי לגור בבית עד שלא יכולתי אין לי מושג איך זה קרה שבאמת עברתי לגור בבית; ואיך קרה שאחרי כמה שנים גם היו חפצים בבית שהיה ריק קודם. עכשיו חלף זמן. חלקם התקלקל והתבלה; תחזוקה על הפנים מכשירים לא עובדים אין מזגן אין אור הרצפה תלושה הקירות מקולפים הניאגרה נוזלת איזו בושה ואני לא מסוגלת סוריקטה הזבל (קולות מפעם)

הזזתי כמה רהיטים כבדים וניקיתי שערות של יצורים. העצוב הוא שאני כל כך לבד עם זה. סוריקטה

מעט דברים. יותר טוב מכלום. רחוק מאד מסביר, עדיין. אבל גם כשיורדים במשקל הפיזי, למשל, מנקודת פתיחה כבדה - גם המעט הוא משהו. עדיין כבדים. אחרת. סוריקטה

היום שוב יום של כשלים לפחות היו ניסיונות קטנטנים ועייפות לילה טוב סוריקטה

אף שכולי כאבים, המשכתי לבצע בקטנה עוד משימות. צריך איכשהו לעזור לבית (לצדדים בי) להיות פחות חולה. זה כבר מצב על גבול הפסיכוטי מה שקורה. מנסה להמשיך, על אף המחיר שאני משלמת על פעולות של דאגה לעצמי כאדם נפרד. 'אמא' הפנימית לא יכולה לסבול את זה ותיצור דינמיקה הרסנית. החתולה מפהקת, סוריקטה

עשיתי היום במשך כמה שעות כל מני פעולות למען הקהילה. כנראה שהפעולות איכשהו צריכות לחבור. סוריקטה