פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי המון תודה שהפורום עדיין פתוח תראה לכל הבנות שהגיבו לפחות לרובן יש טיפול כזה או אחר אני כבר כמעט שנתיים ללא טיפול כלל וכלל האמת שחסר לי מאוד בכלל עם מי לדבר אין לי אף אחד וגם לא שום מקום אחר לפנות לשם רק כאן וזהו מעריכה מאוד את היותך כאן בכל זמן נתון אין לי שליטה על מי שכן נכנס ומי שרק קורא בשקט בלב מכל סיבה שיהיה מקובל ... ועדיין תמיד בחרדות שלא יהיה לי לאן להכנס למי אספר שנלחמתי על תאריכים לניתוחים שהייתי אמורה לעבור ולא קרה עם זה כלום ורק עכשיו נודע בבדיקה שעשיתי שיש לי כלל תרשת עורכים בצוואר ואצטרך לעבור צינור? כמה טוב שזה התגלה כעת ואין לי שוב לחץ לניתוחים עד שצינור שגם אותו עדיין לא ידוע לי מתי אצטרך לעבור כולי כואבת גופנית וגם נפשית ורציתי נורא להכנס ביום ראשון ולאחל לכולם חודש תמוז חודש טוב לכולם פספסתי גם את הכניסה לפורום וגם .... כבר לא חשוב .. תודה אודי יקר ותודה לכל הבנות נהדרות שנכנסו וכתבו נשתמע כבר מתישהו.. עצוב לי נורא לא מצליחה להרים את עצמי לשום מקום . חטולית

שלום אני מאובחן בסיכסופרניה וגר בהוסטל לנפגעי נפש ואני חושב שאני סובל מחרדה חברתית, אני ניסיתי פעם cbt אבל זה מעצבן אותי בגלל שאני חי בסביבה כאוטית בהוסטל לא מסודר שהיחסים אם הדיירים שם משתנים, הם סובלים הרבה פעמים ממצבים רוח, שגורמים עליהם להתעצבן עליי והתגובה שלי אליהם קיצונית, בcbt הרי המטרה היא לנסות להיכנס למצבים שבהם אני מנסה ליצור קשרים חברתיים, ואני יודע שלא שווה לנסות בהוסטל שזה הסביבה הטבעית שאני ינסה לעשות את זה שזה יוצר אצלי דיסוננס קוגניטיבי שיוצר אצלי התנגדות ועקשנות חזקה למאמצים של ההוסטל לקרב אותי חברתית אליהם ואני פשוט אימצתי לעצמי פסימיות הגנתית שאני יודע מראש שהמצב רוח שלהם ישתנה מתי שהוא ולא משנה איך אני יתייחס אליהם, הם בכל מקרה מתישהוא בעתיד ידברו איתי, האם בcbt יכולה להיות דיסוננס קוגניטיבי ואם כך אז אם כך קראתי ברשת שcbt הוא דווקא עוזר בדיסוננס קוגניטיבי שהוא מפנה את האדם לפתור את הדיסוננס בכך שהוא מפנה את האדם להתנהג לפי אישיותו ואני אדם פסימי מטיבעי.

היי אודי וכלם, במבי יקרה, וואו 16 שנים ואני 15 וחצי ;) הזמן טס. בתקופה האחרונה אני מידי פעם מגיעה להציץ ונעלמת מפה. מבינה את התחושה שאין מה להפסיד, גם לי יש אותה לפעמים...ואז מגיעה סוף שנת הלימודים ומקבלת ים של מחמאות, חיבוקים ותודות..פעם זה פשוט עבר לידי היום זה נכנס עמוק לליבי, שינוי תהומי! התחלתי להאמין להם שאני גננת מדהימה ויש תמיד את ההורים שאומרים חבל שאת לא ממשיכה איתנו לבית הספר. סוריקטה יקרה, למצוא את המקלט בתוכך הייתי אומרת..הלוואי שתצליחי להרגיש שאת המקום הבטוח. חטולית, לאבד בית זה קשה ומקווה שהם יתאוששו ובטוחה שאת נותנת את ההרגשה של בית והחיבוק הנחוץ. הרבה בריאות לא לשכוח את עצמך! אודי, מה אומר?באתי קצת אחרי במבי, 15 וחצי שנים בפורום ובטיפול במקביל. כתבתי פה לפני שהגעתי אליה, חיפשתי משהו כי ממש לא הבנתי את העולם הזה של טיפול לנפש. לא שהיום אני מומחית חחח. נתת לי פרספקטיבה לדברים ונרמלת אותם, הרגשתי פחות חריגה ויותר שייכת לעולם, למקום. עברתי המון ומרגישה שיפור עצום בהרגשה... אומר רק שהגדרה קבלתי מהמטפלת רק כשממש התעקשתי בהיפומניה והגדרה של "פוסט טראומה מורכבת" נשמע לי נורא ודי התנגדתי לזה . כרגע היא אינה פעילה... אז מרגישה חזקה יותר והיום הטיפול הוא גם כדי להנות ממנו..אני זוכרת שכתבת לי משהו כזה פעם שרק כיום אני מבינה אותו...תודה שוב. ו..סוג,של סיכום אולי? אתה פשוט מדהים שנשארת לא מובן מאליו! כמעט לא יאמן!

אנחנו עוד כאן, ומרגישה שכבר לא הזמן לשתף, ובכל זאת, בשילוב רגשות אשם ותפיסת מקום. הי כולם, התקופה אחרונה ובפרט ההיי לייט של הטילים מאיראן, נטו מאד לשחזר דברים מהעבר ההומלסיות והבריחה מהבית כל שעות היממה הצריבה לישון ועוד יותר על מיטה לבישה של כמה שכבות כל שעות היממה. שני זוגות מכנסיים וגם בגדים תחתונים וגם נעליים. רחצה מזורזת בשיטות שאין רגע בו כולי חשופה. הרגשה שאני חזקה ואמיצה לכאורה כשבפועל אני בשיא הפגיעות שלי. אימה. בכלל לא תם מיכל, כמו שתיארת (להבנתי) - תחושה של חוזקה במצבים רדיוטקטיביים, אבל חולשה בקשרים בין אישיים סטנדרטיים פשוטים של היומיום. הנה מילים ואין לי מילים. אין לי מילים = הלם. סוריקטה

הי זאת אביב הוא צודק לא נמצאת ( נזכרתי שהוא מוחק כותרות ) ימים כאלה אז נכנסתי חראות לשלומכם הבנתי ממה שמיכל כתבה ואיר כך קראתי גם את חטולית אודי וסוריקטה לגבי הפורום . לי בטח אין זכות להגיד אם כן או לא אני לא כאן אני כמעט לא בשום רשת חברתית כזאת או אחרת . אני די בתוך הבועה של עצמי זה נוח ומספק תמיד אני זוכרת שיש כאן פורום ומידי פעם גם מציצה חא מוצאת כוחות להגיב לגבי סגירה יהיה לי עצוב פרידה אבל זה חלק מהתהליך .. והאמת אודי זה תלוי רק בך , אתה זה שכאן שומר על המקום מאפשר להיות .. בטח שלא יהיה נעים וקל לראות מקום סגור אבל אני לא רוצה להתחייב שאני יהיה כאן יותר מאשר היום . תודה לך אודי ולכל מי שכאן כל רגע שהייתם עבורי הוא לא מובן מאליו. אוהבת אביב

הי אביב, אדרבא - איכשהו אני מרגישה, ואיני יודעת לתת לכך הסבר, שעכשיו, עכשיו הוא המקום של ה'שותקים'. המכונסים מכווצים. מניחה שגם לך, ככולנו, ואף יותר בשל רגישויות עדינות ביותר, הימים פרוצים מפורקים לאבקה. וכמו שאמרת אז לי - את מאד פה גם כשאת לכאורה לא. איתך, סוריקטה

אודי הי, אתה מעלה תהיות .. מבקשת לשתף.. הייתי פעילה מאוד במשך שנים, כבר זמן לא מעט שאני קוראת שקטה, אבל כן מרגישה חברה בפורום. המקום הזה יקר לי גם אם ני שקטה, ולמה אני שקטה ? שאלה טובה... אולי גם בגלל שבגדול אמא צביה ואני כבר בקשר כל כך עמוק 16 שנים של אנליזה שגם אם יש צרימות/ חריקות , אנחנו מדברות על כך באופן ישיר.. מרגישה שכבר אין לי צורך במניפולציות ובאקטינג אאוט עם אמא צביה , אני גם מרגישה אסופה יותר, למרות האסונות שפקדו אותי בשנתיים האחרונות. יחד עם זאת, המקום הזה ואתה אודי יקרים לי מאוד!!! המקום הזה מרגיש לי בית במובן של בטחון, במובן של איזה רצף.. אני אמנם תחת השם 'במבי פצוע..' אך אני אותה אחת על כל מה שאתם מחזיקים פה משנת 2009 שהגעתי לכאן..ארבעה וחצי חודשים לאחר שהגעתי לאמא צביה.. בנובמבר אני כבר 16 שנים גם פה בפורום. אתם מכירים אותי על החלקים השונים שבי וזה מרגיש לי מאוד טוב. הפורום הזה ואתה אודי מאוד יקרים לי וזה מה שיש לי לומר.. אולי אני עייפה מלהיות עכשיו אקטיבית(?) אגב, גם לעבודה עדיין לא חזרתי.. אבל אני כן משתתפת בקבוצות שירה ,כותבת שירה ולומדת אצל משוררים שונים במקומות שונים.. מה עוד אגיד לך אודי ולכם ? האמת היא שאני לא רואה מצב של, מצב של.. אין לי כוח לדבר על זה בכלל.. רק שתדעו שהמקום הזה מאוד יקר לי גם אם אני לא כותבת בתקופה זו ורק קוראת.. שלכם, במבי. ייתכן שכתבתי קצת עילג, לא מובן, לא ברור בתחילה בכלל לא הבנתי מיכל שאודי בכלל תוהה לגבי המקום.. איכשהו העיניים והמוח שלי קראו שאודי רק מציין את העובדה שהפורום מעט שקט.. אבל הפורום דינאמי ויש תקופות שקטות יותר, סוערות יותר ועד שכתבת את מה שכתבת בכלל לא הבנתי ולא ראיתי שאודי ציין את התהיות שלו.. ואודי.. מה אגיד לך ? מרגישה שלא יוצא לי קול מהפה.. אז אשתוק...

הי במבי, כפי שכתבתי לאביב - כעת נראה לי שיש חשיבות גדולה למכונסים והשותקים. גם אני, אגב, מאד סגורה, גם כעת איני מדברת, אלא רושמת בהקלדה וגם לזה לא פעם נדרשים המון כוחות ואינו מובן מאליו. טוב שכתבת. טוב שגם אביב היקרה כתבה. ומיכל ואולי עוד בנות תגענה אף אם לתת כיף לשלום. רשמתי קודם שנראה שאנחנו כבר בתוך סוג של פרידה. לא רשמית וחדה, אלא מאד מאד הדרגתית. כפי שהחיים והמציאות לעתים מזמנים. חושבת גם שההעלאה האמיצה של הנושא של אודי (ולא פעם ראשונה) כן תסייע לאנשים לומר את דברם. הנה כן נכתבו מחשבות וכן שותפו. איתך, סוריקטה

סוריקטה הי, הגבתי לך למטה בהמשך למילים שכתבת לחתולית

קראתי שכתבת שמתמעט פה. ואתה תוהה לגבי נחיצות הפורום. מבינה. גם אני לא הייתי פה. תקופה מטורפת והמלחמה שערבבה את כל הקלפים הפנימיים שבי..לא פשוט. מבחינתי היה ותמיד יהיה פה המקום היחיד שנותן מענה למי שמטופל ואין לו סביבה שיכול לשתף לגבי הטיפול- כמוני. ;) למשל... אבל ברור שאינך יכול להשאיר אם אנשים לא באים לכתוב :( לא יודעת...מה שתחליט. שתדע שיהיה לי קשה ועצוב ובטוחה שלעוד רבים חוץ מסוריקטה וחטולית הקבועות כרגע. קצת מה עובר עליי- פעמיים עשיתי טיפול בזום היה זוועה. שונאת זום. כל היום גם ככה הייתי במחשב עם זומים מהגן, יצירות, הכנת דפים פעילים ושיחות. טוב שנגמר וחזרנו לחבק מקרוב את הילדים בגן. ועדיין חטופים, מלחמה ללא תכלית, פוליטיקה מגעילה ועוד..לא כייף פה. התקופה של ריצה למקלט כי אין לי ממ"ד קצת חרפן אבל אני הייתי ממש ללא חרדות וכאילו כלום..מוזר כזה. כאילו אני שונה מכולם קצת. אולי לא היה אכפת לי שיפול טיל על הבית שלי מקסימום פינוי בינוי...ובמילא היינו במקלט שזה בטוח. מעניין אני יותר נלחצת מדברים יומיומים כאלה וכאב וצער פנימיים אחרים לגמרי. אין לי הסבר. אודי, יהיה קשה אם תסגור..גם אם לא נכנסת לפה לעיתים קרובות..ובכלל היית לי משענת ועצם הידיעה שתמיד אוכל לכתוב פה היא חשובה בעיניי...אך תחליט מה שתחליט. תן זמן לפרידה. סומכת עלייך. תודה על הכל. על כל מענה וזמן שאתה מקדיש..עבודת קודש. מתגעגעת לימים שכתבתי יותר למזלי זה סימן טוב נכון? כרגע המענה מהמטפלת טוב ומיטיב עימי.

ימים קשים עוברים על כולם בלי יוצא מהכלל לדעתי האזעקות האלה בלתי נסבלות בעליל לרדת כמעט כל יום 3 פעמים למקלט הזוי ולא רצוי לאדם נכה כמוני שצריך לרדת כל פעם 2 קומות עם מקל הליכה וגם לרדת למקלט ממש,קשה עוד אייך שהוא בגלל שכמעט רבתי עם וועד הבית שיסדרו את המקלט הזה ... אז בערך המקום כעת יכול להכיל את דיירי הבנין שלנו 4 קומות ועוד שכנים מביננים סמוכים לנו הבוקר עדיין היו אזעקות וכולנו בתקווה שהן נסתיימו ויתפנו כעת חזרה לעיסקת החטופים!! _________________ שאלה לכולם _________ למרות המצב הקיים האם באמת יש מי שמעוניין שהמקום הזה ששימש בית לכולם יסגר??? אני בטח שלאאאא!!! אז אולי תיכנסו ותענו לאודי על זה ?? לא מספיק שהמצב בטטה עכשיו גם כאן יסגר?? עצוב לי נורא חטולית

לא הבנתי למה את מתכוונת ב"מקבצת נדבות " מקלט למקלט אכן בעלי החיים מסכנים בזמנים שכאלה ואת נהדרת ורחמנית שלא מפסיקה לטפל בהם ישר כוח יקירתי ימים לא פשוטים בכלל חטולית

הי חטולית מתוקה, אני מרגישה, כפי שמכירים, שאין לי מקום בשום מקום, גם בביתי שלי (מה שמתעצם בחוויה של פשיזם), וגם מהמקלטים אני מגורשת. אני לא, אבל היו כמה וכמה סיפורים שרצו בתקשורת על אירועים כאלה. ודי שאמרו לי שכדאי לי ללכת למקלט אחר. אז גיוונתי. לא תפסתי מקום במקלט מסוים, וגם באלו שכן, ישבתי מכווצת בפינה. גם לקח זמן עד שהתחלתי ללכת למקלטים. בהתחלה, כן, גם מול הטילים של איראן, נשארתי מכונסת בבית המאד פגיע שלי. תרתי. ולכן, והיות שלנו, בבניין הישן, אין שום מרחב מוגן אני רצה למקלטים ציבוריים שגם הקרוב שבהם אינו ממש קרוב. באמצע הלילה ובקושי שינה כמו כולנו. וגם הלכתי 'לישון' לבושה בשכבת תחתונות ועם נעליים והיו קומבינות להתרחץ ולא חפפתי ראש. מאד שיחזר לי את ימי פעם. זה המקבצת נדבות - אסור להיות במקלט, לא שלי ולא כל שכן של מישהו אחר, אז נכנסת בגניבה ובצמצום. סוריקטה

קראתי את מילותייך וממש 'ראיתי' ויזואלית אותך, מכונסת בפינה בכדי לא לתפוס מקום.. כאילו משתדלת אפילו לא לנשום בכדי לא לקחת איזה משהו.. 'ראיתי' אותך עם שכבות לבוש 'הבית החיצוני 'על הגוף.. 'ראיתי' אותך מתקלחת מהר ואפילו לא חופפת את הראש בכדי שאם תהיה אזעקה לא תיתפסי במצב של אי יכולת לפקוח עיניים בגלל הסבון שחודר לעיניים.. וואוו סוריקטה.. האמת היא שאפילו הזדהיתי איתך במובנים רבים עם במבי הקטנה.. היום תודה לאל באזעקות נשארתי בפיג'מה, כן התקלחתי מהר אבל בכלל לא יצאתי החוצה. אין לי ממד בדירה אבל כן יש מקלט לבניין אבל העדפתי להישאר ולא לרדת.. למה? האמת היא שהתשובה קצת מזעזעת.. בגלל שבן זוגי נפטר לפני שנה וחצי מסרטן לבלב אז כאילו אמרתי לעצמי מה כבר יכול להיות? שני ילדי תודה לאל כבר עצמאים, לא זקוקים לי מאוד. בן זוגי נח לו מנוחת עולמים.. מקסימום אצטרף אליו.. וזהו לעכשיו וטוב שהאזעקות והסבב עם איראן הסתיים לפי שעה.. מקווה מאוד שגם בעזה כבר יסיימו כבר ויחזירו את החטופים ואולי נוכל כבר לעשות איזהו סגירה מסוימת לפצע הפתוח הזה.. ?

ובכן, בעיניי נראה לרגע שזהו פלא. ששרדנו עד כה. נפלנו טוב בסטטיסטיקה, אולי. חבל לי, אודי, על המקום פה. וזה בסדר להרגיש כך. אבל אני בקשב. סוריקטה

כותבת כאן כתגובה. קצת בשקט. אתה יודע נראה לי שהייתי אמיצה בתקופה זו. סוריקטה

כותבת מהמקלט... המתנתי לראות תגובות, אולי טרם עלו, אולי שתקנו. להיות של מנהל פורום כדוגמת זה לאורך שנים זו חתיכת תיק. ויש לך גם משלך על הראש. ואולי נראה שהפרידה התרחשה משך שנים. אני, כרגיל, במצב של שתיקה, ורק המקלדת משמיעה חצאי רחשים. נראה מה יאמרו, אם יאמרו. סוריקטה

הי אנשים - החלק ההומלסי זועק אצלי עכשיו. ועדיין יש לי קונקרטית בית. ומרגישה אבודה בדרכים. ללא אוריינטציה. 'מקבצת נדבות' / טעימות ממקלט למקלט. והדברים הכל כך עדינים בהם אני מתעסקת בסכנה. פגיעה. כולנו. סוריקטה

כמה נפלא שאת עובדת הלוואי עלי בתים מטים ליפול ישנם מלא כאלו בכל מקום האמת שגם בבנין שבו אני גרה ישן נושן לא רוצה לחשוב מה יקרה במצב עכשיו עם הטילים בכלל הכל עכשיו מפחיד אצלנו בבנין רק כעת בפעם הראשונה מאז.. ומתמיד היה מקלט רק כעת במלחמת הוא גם שימושי לצערי הרב ... יקרה שאת אכן ה..13 לחודש היה יום קשה נורא לא יודעת אם היה סתם או .. שמחה לפחות שאת מתעדכנת במה שקורה עם האחיין הלוחם שלך שרק יחזור הביתה בשלום יום הולדת בזמן כזה ..לפחות סיבה לחיוך את יודעת אני מוקסמת מהדרך שבה את מתמודדת עם המצב תינוקות חיות לטפל בהם .צמחים ומה לא .הסחת דעת לא קטנה .כל כבוד לך 👏👏👏 חיבוק אם מתאים 🫠 בשורות טובות חטולית

אז ככה הטיל שנפל בבת ים נפלא על הבית שבו גרות כלתי לשעבר עם הנכדה המיוחדת שלי פחד ה' הכל נהרס עד היסוד הן היו במקלט כמו שמומלץ על ידי פיקוד העורף אך אף אחד לא יכול היה לדמיין שהבחין יקרוס תחתיו כולל כל המקלט כלתי שמעה את הפיצוץ האדיר ומיד לקחה את הנכדה שלי ביד וברחה איתה מהמקום לפני הפיצוץ הגדול הבן שלי נסע מיד להביא אותן אלינו בביתה.. לזה קוראים נס גדול היה כאן מעכשיו הן יגורו אצלי בבית עד הודעה חדשה עדיין רועדת ובוכה על כל המצב הזה לנו אין מקלט תקין בבנין מה נעשה אם נצטרך כולנו לרדת למטה ?.. אין מרחבים מוגנים אין כלוום הפחד לא עוזבת וכל הזמן עולות תמונות מלחמה מהילדות שלי . פחד מוות

אוי ואבוי, חטולית נורא ואיום אכן פחד מוות סוריקטה

הי כולם, אני בסדר בהתחשב במצב. וגם עובדת היום. ואתם? ביתנו המט לנפול עדיין עומד על תילו. ואין כאן שום מרחב מוגן בקרבת מקום. מוקדי ההרס קרובים לרבים ממכריי, וגם אלינו. לאן עוד נתדרדר שואלים. אין מה להוסיף. שמרו על עצמכם. אשמח שתרשמו שאתם פה, שלמים, יחסית, כאמור. או לאו. סוריקטה

שהשכנים - החדשים דווקא- לימדו אותי אחרי עשרים שנה שיש מקלט במרחק 3 דקות הליכה וזה מספיק אם מקבלים את ההתראה המוקדמת לטיל איראני או מהטלגרם או מפיקוד העורף. אז הלילה רצתי למקלט ציבורי. סוריקטה

והיירוט התחיל עוד לפני ההתראה והאזעקה. כיף פה סוריקטה

עכשיו בכלל שישי. השלושה עשר. סתם מקריות. חתיכת לילה פרוע לכולנו. בתוך תקופה מטורפת. חדשות אתמול היו ממש זיקוקי דינור. האחיין הלוחם שלי מציין יום הולדת בתוך המלחמה, בפנים. שטח אויב. המטפל בחו"ל אפילו פגישת זום לא הייתה השבוע. ואני חוגגת לי על חלבונים ומשחקת עם תינוקות, צמחים, ובעלי חיים. חתולה פצועה מאד שהצלתי עם תחילת המלחמה משתרעת עליי ומרככת ומחממת. בוקר קפה וביס מעוגת שוקולד. לנשום. סוריקטה

סוריקטה יפה שלי איזה כייף שאת משתמשת בבינה מלאכותית אני לא הצלחתי להבין את הדבר הזה גמה נפלא שאת פעילה גופנית אני נעזרת רק בפיזיאוטרפיה די מוגבלת בפעילות גופנית ואכן צריכת חלבונים מאוד מתאימה ועוזרת לא ידעתי שעודף חלבונים עלול לפגוע בכליות יפה שלי תהני מכל דבר שאת מסוגלת גם קצת קשה ומקשה את השרירים כמובן שאת גם לא עוברת את הגבול כך מאמינה וכן בהחלט כמה חיילים הרוגים בשבוע אחד עצוב נורא חיבוק אם מתאים חטולית

הי חטולית, מאד פעילה גופנית, אני אדם שנע רוב הזמן. אנרגיות, יצריות וזה. מעניין שפיזיותרפיה (ניסיתי אצל כמה אנשי מקצוע) דווקא החריפה את מצבי. מניחה שרובן של ההגזמות הופכות דברים שנחשבים טובים לדברים רעים וחשוב לדעת את הגבול. לא עניין של מה בכך להכיר במידה המיטבית וגם להוריד למציאות. נראה לי שלהתחיל עם Chat GPT זה די קל. את שואלת שאלות, גם בעברית, וה AI עונה. (וגם טועה לעתים). החזיקי מעמד ושמרי על עצמך, סוריקטה

הי לכולם, איזה שבוע. כמה חללים. לאחיינים החיילים הלוחמים שלי שלום. היינו באימה, מן הסתם. הם בדיוק במקומות ובמשימות האלה. מנסה בימים אלו עוד יותר להתרכז בשיקום או האטת הדינמיקה של ההזדקנות שלי. בתזונה, בשתייה, בפעילות, באנרגיות. בעומקי המערכות. ומפריחה בסמליות מעופפים. ועובדים קשה. דרישת שלום חמה, סוריקטה

הי אודי ובנות יקרות, אספר שהתחלתי להשתעשע עם אינטליגנציה מלאכותית. שואלת שאלות והתשובות מזכירות לי לעתים דברים שאני יודעת ולפעמים עוזרות לי למצוא את החיבורים. יודעים אתם על הכאבים הכרוניים. ובכן, נראה שאני נחשבת לאדם פעיל ברמה עד כדי גבוהה ולכן צריכת החלבון שלי צריכה להיות בהתאם. אז אני מנסה להגדיל קונקרטית את אבני הבניין לצורכי ניסיונות שיקום. אפשר למצוא הקבלה לנפש. נקווה שהשרירים, תרתי, ירפו קצת. הם מכווצים קיצונית, משערת שגם בגלל הלחץ ותקלה ביכולת לשחרר. חירות אמרנו. בברכת חלבונים לרוב, אך לא בהגזמה, חראם על הכליות. סופשבוע נעים, סוריקטה

הי כולם, קוראת את עצמי, והי, נראה שאני נשמעת יחסית בטוב. ובכן, רוצה להאמין ששילוב של הטיפול בשיחות והתרופות יסייע לי למצוא את ההקשר בראש אצלי. לכאבים. הם נוירופלסטיים, שבמובן מסויים זה מעודד, כי יש מצב שהמצב הפיך וגם לא מסוכן. שלוש שנים עם הכאבים. מתיש למדי. אבל מה זה לעומת כאבם של מי שהיה ועודנו נתון בתוך התופת הגדולה של התקופה. אז שבוע טוב. אתכם, סוריקטה

נגמרו החגים נגמרו החגיגות נגמרו בשלב זה גם ימי ההולדת ואיתם נגמרו גם חלק מהחלומות אחרי צפייה מורטת עצבים שחכיתי כבר לבדיקה של אחי והנה הרגע הגיע אך כלום לא נעשה כמה חוסר אכפתיות וחוסר אחריות אנשים יכולים לגלות כשזה מצב קשה כל כך ? בלתי נתפס בעיני אחי לא עשה את הבדיקה שהדירה שינה מעיני רק מפני שלא לקח בזמן כדורים כהכנה לבדיקה וחזר הביתה כלעומת שהלך כל הגוף שלו מלא נוזלים = מפחיד! כל כך מאוכזבת מחוסר האחריות הזה שבא לי לבכות הלב לא עובד טוב! הגוף לא מוריד במשקל המזון לא משתנה למשהו יותר בריא כדי להוריד במשקל אין שום פעילות כזו או אחרת כדי לשמר אותו במעט תזוזה דיברנו היום כשחזרו מבית החולים בקושי נשם כל רגע הראש נופל מסכרת גבוהה נגמרו לי המילים כואבת על מצבו המדרדר של אחי מצטערת ששוב הנושא הוא אחי גם הבדיקות שלי אינן בשיא הטופ אך אני לפחות עושה פיזיאוטרפיה שמה יותר לב למה שאוכלת חוץ ממה שאכלתי בחג השבועות בזה מטפלת כעת לא יושנת בלילות זה נשמע כבר כמו תקליט סרוט בראש כמוני ולמעשה אין לי שום דבר טוב להגיד על עצמי סליחה שוב על החפירה הזו מאחלת לכולם חיים יפים וטובים משלי.. ביי

הי חטולית, מה אומר בתוך כל זה נסי לקחת אחריות ראשית על עצמך ושמרי עליך. חבל שאחיך מראה פחות אכפתיות לגופו והטיפול בו. ממש חבל. איתך, שיהיה אוויר הלוואי. סוריקטה

מבינה אותך מאוד גם אצלי מתבלבלים הימים ונמצאת בתקופה קשה של המון בדיקות שאינן יוצאות לטובתי את תמיד עובדת קשה מפני שאת משקיעה את כל כולך בגידול אותם פעוטות שאת כל כך אוהבת הם זמנית הילדים שלך כך לפחות אני מתרשמת מההשקעה שלך בעבודה יפה שלי את נמצאת כאן ואני תמיד שמחה לראות שעוד מישהו נכנס וכותב את ממש לא נעלמת יפה שלי רגישה כל כך מבינה את הפחדים שלך נכון המטפל בחול והמצב בארץ אם הייתי אומרת בטטה זה היה טוב כל הכבוד לך על יוזמה להזמין משלוח הביתה רעיון מבורך ולא רק בגלל כאבי הגב המתממשיכים ועוד תוספת של עוד ברור שזה בכלל לא כיייייף מכירה מקרוב על מה שאת מספרת לי תוהה אולי פיזיאטורפיה יכולה לעזור ולו במעט להקל על הכאבים אני התחלתי בשבוע שעבר נכון לא קל אך מקל אהובה שאת אצלך נתינה היא חלק בלתי נפרד מהמהות שלך !! מאחלת לך החלטות נכונות לך יודעת שאת מאוד חכמה סומכת על השיפוט שלך עם או בלי כאבים .חג שמח לך ולכל באי הפורום גם לך אודי יקר .חטולית

הי חטולית, הזאטוטים הם לכאורה אפילו יותר מילדים שלי. בואי נגיד סוג של כמו נכדים עכשיו בגילי. ניסיתי פיזיותרפיה במקומות שונים וגם פילאטיס. כל אלו החריפו מאד את הכאבים. כנראה שהפתרון, בהנחה ותקווה שישנו, במקום אחר. הייתי אומרת אצלי בראש. יום נעים, סוריקטה

אבוי מתבלבלים הימים. ואני עובדת, כן, אבל ממש קשה. הי אודי והי חברות, אתמול בלילה הלכתי לישון בחרדה עצומה שקשורה לאובדן מסוים שקשור למטפל, כלומר, המעבר שלו לחו"ל. שאתכנס שוב בחזרה שאשתוק איאלם שלא אתפקד. היה נורא. כל זה תוצאה של מה שמתחולל כאן, שמאד מערער את עולמנו של כולנו, ובפרט את מי שרגיש יותר. עשיתי טובה לגב שלי שעוד מעט שלוש שנים עם כאבים כרוניים והזמנתי משלוח. עכשיו הצטרפו לכך כאבים גופניים ממושכים נוספים. לא כיף. תוהה כמה לעבוד בשנה הבאה והיכן. סביר שבאותו סוג של עבודה, כי, מה לעשות, שם המיומנות והסבלנות הגדולה שלי. עצוב לי שגדלתי מאד מוגבלת ומאד בצמצום. אולי לכן בעלי החיים הם חלק משמעותי מהעולם שלי. שלכם, סוריקטה

סוריקטה מתוקה נגעת בליבי.. כך 'פשוט' כך נוגע.. ועוד מעט חג השבועות, חג שבעבר כל כך אהבתי מסיבות רבות.. חג לבן, רות המואביה אמא של מלכות.. אהבת הגר וכל אדם בעולם חג הטבע והביכורים יחד עם רוח לימוד ותיקון ליל שבועות חג אהוב והשנה עצוב.. שלכם, במבי

אני בן 18 ומתפתח יחסית בסדר רציתי לשאול ,אם יש דרך לצאת מהתמכרות לאוננות?

מצטערת אם אני שוב מציפה בהודעות אחי שלי היקר שוב צריך לעבור תהליך של כוויה בלב הטיפול הקודם לא עזר אבלציה נדמה לי שכך זה נקרה בחודש הבא ומצבו בכללי אינו טוב בכלל הסכרת שלו גבוהה אתמול כששוחחנו הוא שוב נרדם וראשון נופל קדימה מאבד קשר בשיחה קראתי לו שירים את הראש אך לא שמע אותי עד שעבר לו הזמן של שבר הסכרת .עד שהתאושש אני כל כך פוחדת עליו וכבר מחכה בכיליון עינים שיאשרו לו את הזריקות שצריך לקבל לאיזון הסכרת אך הם מאוד מתעכבים כל זריקה עולה 1,000 דולר גם הביטוח הפרטי שלו לא מכסה את זה !! נכון שאין לי מה לעשות בענין אך הדאגה לא עוזבת אותי יש לי מועקה נפשית כבדה בגלל מצבו של אחי לפחות אם היה מקפיד קצת על מה שהוא אוכל .. במצבך אחי שלי היקר אייך אתה מרשה לעצמך לאכול בערב עוד לפני השינה 2 פיתות מקמח לבן כבר לא שאלתי בתוספת למה זה מגיע הסוכר שלו היה כמעט 170 וזה מפני שביקשתי ממנו למדוד סוכר בזמן שדיברנו זה מייאש אותי אני פוחדת עליו אין לי עוד אחים בעולם חוץ ממנו וגם אם היו לי לא יודעת עד כמה הייתי נקשרת אליהם זה גם משו שאיני יכולה לענות עליו מעולם לא היתה כזו שאלה רק הוא ואני כל החיים ביחד.. עד חודש הבא בתאריך 4.6.25 שהוא צריך לעבור את ההליך הרפואי שלו אני בלחץ אטומי ושוב סליחה שאני מציפה עד הפעם הבאה חטולית

אכן כואב הלב על כל הצעירים שהולכים נפצעים נהרגים אין מילים לתאר את הכאב ועדיין שיחות עם המטפל כמו שיוצא עדיין מאשר בלי שיחות בכלל מצטערת שכך מרגיש לך יתומה כואב מאוד אמיתי לגמרי צר לי על כל הטפילים המטפלים האלה לצערי יש לי גם ניסיון מר איתם בדרך אחרת אך גם די דומה חיבוק ענק על היותך היתולית אהבתי את החתולה הלוחשת חטולית שבוע מבורך יקרה שאת

הי חטולית, רשמתי לך כמה מילים בעץ אחר. בוקר טוב, סוריקטה

אז ככה כבר חשבתי שבת דודה שלי הפסיקה לעקוב אחרי כל מה שאני אומרת כאלו בודקת אותי כל הזמן מה ולאן ואיפה כמה ולמה עד שכמעט נרגעתי אך זו היתה רק אשליה מטופשת שלי היא לא עקבה רק אחרי אלה אחרי כל בני המשפחה שלי בני דודים שלי היא כביכול מצד אבי הביולוגי ואני מצד אמי כך שאינה זוכרת את רשימת כולם מאחר ואינה בקשר איתם בכלל !! ואז זה מתחיל רואה כמובן מדובר על הפייסבוק מישהו ששם המשפחה שלו נשמע לה מוכר ויש שולחת אלי לאשר שאכן מדובר באותו אדם וכמובן מה הוא עוד עושה בימים אלו וכו? כך סימנה את כולם אחד אחד ולא הבנתי מה המטרה שלה בכלל עד ששמתי לב שסימנה אותו במעכב ..כאלו מה זה עיניינך הרי אינך בקשר איתו ולא תשאלי לשלומו או תנסי ליצור איזשהו קשר משפחתי קרוב אליו אז מה הענין ? ואז כותבת לי אתה ראיתי גם ראיתי שגילית גם את...שמו של הנכד האהובה עליה ונכנסת לכתוב לו כמה מילים חמות יופי אייך בכלל הגעת אליו ומה המטרה שלך עימו? שאלה מטומטמת לגמרי איזו מטרה בכלל יכולה להיות לי וזה שבמקרה נתקלתי בו ומתוך כל מה שמספרת עליו ניסים ונפלאות על העזרה שלו עבור הסבתא שלו ... וכך היא ממשיכה לצוד אותם ללא שום מטרה כך אני מקווה יש לה שריטה כזו של שליטה על כל ידע שהיא יכולה לצבור על אנשים לשם מה ? האמת שזה מטריף לי תמו'ח וכמובן שאי אפשר לומר לה בשביל מה נחוץ לך כל האינפורמציה הלא חשובה הזו בכלל היא לא עונה ומצד שני אמי שתחיה חגגנו לה בפסח בין כל האירוחים יומולדת 90 עם כולנו ביחד כולם הגיעו אותה לא הזמנתי רק את אחותה של אימי ובנה הבכור שאיתו סגרתי את האירוע כהפתעה לשתי האחיות שגרות לא רחוק אחת מהשנים אך כבר שנים לא התראו שתיהם כבר זקנות כואבות אך 90 שנים זה ארוע ובאמת היה ארוע שמח ותוסס לשתי האחיות על האירוע הזה לא היה אכפת לי לטרוח המון והיה נהדר תגידו לי אולי שאני סתם פסיכית או שנפלו לי כל הברגים מהראש איזו סיבה יש לבת דודתי הרחוקה מכולם לאסוף פרטים על משפחה שבכלל אינה מעניינת אותה לדעת בפייסבוק לאסוף אותם כמו סוכריות לתוך שקית ???? ומצד שני אמי שתחיה כל הזמן גם עוקבת אחרי אהה זה חדש נכון? יכול סתם להיות אפילו בגד ישן או למה עכשיו זה מונח עכשיו כאן ולא על השולחן בפינת אוכל ? אחרי תקופה של 3 חודשים שלא הסתפרתי ושיער שלי נראה כאלו התחשמל שפיצים מציצים מכל כיון באמת נראתה זוועה סוף סוף נכנסתי לחדר האמבטיה תפסתי את הקצוות המעצבנות וגזרתי אותן אומנם לקח לי מעל שעתיים אך נראיתי כבר יותר נורמלית רק נראתי כי אני כבר לא נשארת נורמלית אחריּ כל מה שעושים לי ומה עשתה אמי הסתפרת אמרתי כן תפסה לי את הראש כאלו מחפשת קינים ואמרה לי גזרת קצר מידי למה זה!!! מה אכפת לך למה ככה רציתי וככה גזרתי עשתה פרצוף נפגעה לכי תביאי לי טיפות ולריאות כדי להרגע וסוריקטה שלי היפה כן המצב שלי כעת די מזכיר שבויה רק שאיני כפותה בידי וברגלי כפותה בפי אסור לי להגיב אסור לי לענות אסור ואסור ואסור ואני עומדת לאבד את שפיות דעתי מה שעוד נותר ממנה כי עייפתי כל כך עייפתי עד שיום אחד אקח את הרגלים שלי ואלך מכאן מהבית הזה בגלל הכל !! והם כמובן לא ידעו לאן אלך אולי אז מישהו יתעורר וישאל מה קרה כאן ?? אולי בנתיים יש לי עוד בדיקות לעשות בתקופה הקרובה וזמן לחשוב אייך אעשה מה שאעשה ואני לא מתכוונת לפגוע בעצמי יש לי נכדים מקסימים שלא צרכים לגדול עם טראומה של סבתא שעשתה מעשה קשה זהו לפעם וזה יגיע בטח רק ביום שני אצל אודי ביום שאנחנו הזמנו ריסוס בבית נגד כל הפולשים המגיעילים האלה ואז נצא לכמה שעות מהבית בגלל ריח הריסוס ועד אז שבוע טוב ומבורך לכולם חטולית

הי חטולית, נשמע שקרובת המשפחה שלך חטטנית על ולא יודעת או סובלת גבול. ובהקשר לתספורת - סוג כזה של גזיזת שיער ביתית נתפס בעיניי כאיכשהו פגיעה עצמית, לפחות בהקשר שלי. ולכן, בכל אשר קשור לשיער אני מתאמצת מאד והולכת למספרה. לא קל, היות שזה סוג של טיפוח, ואולי נשלם על כך מחיר. אבל נראה לי חשוב. אפילו אם חלקי. החתול ההוא מ'לבד על המרבד' 'ריסס' את כל מי שחדרו לו למרחב. לו היינו יכולים כך לרסס אנשים מתקרצצים. איתך, סוריקטה

ומי יודע מה יתחולל עד אז... הי אנשים, הודעה נוספת. סורי. סיפרתי כבר שיש לוחמים במשפחה. קרביים. עכשיו. ואנחנו מדאגה קיצונית לדאגה. חרדה וגם זעף על השימוש שנעשה בצעירים הטובים האלה. וחוצמזה - עלתה בי המחשבה שההורים כבר עברו לעולם הבא זה מכבר, המטפל בחו"ל ו... מרגישה שעכשיו אני יתומה לגמרי הלב נחנק מעצבות. מי שרוצה להיות בקשר איתי הם טפילים וקרציות. הלך העור. הכאב של ההרס והאימה שפה מעבר לגבולות ההכלה. המטפל אמר לי בזמנו שייתכן שמה שהצליח להחזיק חטופים ששבו חיים הוא החלק שבאמת חיכה להם מאד והיה להם חיק לשוב אליו, אף שנראה שחלקים אחרים ויתרו עליהם. מיאו אמרה לי החתולה באוזן. נכון שאני היתולית? ליל מנוחה, סוריקטה

והטיפול, הגם אם בזום נותרו כעת המקומות היחידים בהם כנראה אשתף בכאביי, ומעט. עצוב לי על מה שקרה. עצוב מאד. המחיר שמשלמים כדי להשיג חירות. האובדנים. במקביל גם המדינה משלמת מחיר כבד ברמות. הי לכולם וסופשבוע אנשים יקרים, סוריקטה

את יודעת זה באמת מצער מאוד שיש מישהי מתעלקת עליך הפסקה היא גם דרך נכונה לתת לעצמך מנוחה נפשית ממצב כזה אין לך אפשרות לחסום את הכניסה שלה להגיב לך ? אכן נכון זו תקופה קשה ומתישה בכללי ובכלל במצב בארץ יפה שלי באמת שמנוחה גופנית ונפשית עוזרת מאוד להתאושש אני כבר לא מדברת על לילות ללא שינה ולא על כמות הכדורים שאנ נוטלת כדי לישון מה שלפעמים עוזר ולפעמים.. מאחלת לך חידוש אנרגיות חיוביות עם כוחות מחודשים להמשך עבודה ועוד צפוי לנו סופ"ש חם מהרגיל חטולית

הי חטולית מתוקה, את נשמעת מיוסרת וחנוקה שולחת לך ברכות זהות לאלו שאיחלת ושמרי גם את על עצמך. מנסה ליצור מרחק ומרחב אבל בנימוס. נראה. תודה יפתי, איתך, סוריקטה

הבן שלי בן חמש, כבר זמן רב יחסית, שם את היד במכנסיים ונוגע באיבר מינו.בין אם בבית ובין אם בפומבי. דיברנו רבות על הנושא, הבהרנו שלא עושים את זה שלא בפרטיות. לפעמים זה מלווה שחשיפת איבר המין בבית. ניסינו להתעלם, ניסינו לשלול לחדר שסוג של הזהרה, שום דבר ללא הועיל בשנה האחרונה הוא בטיפול רגשי מטעם הגן ואנחנו מתכננים להתחיל טיפול רגשי פרטי בחופש. אשמח לשמוע מה עוד ניתן לעשות, ולעזור לו

הי, אתם יודעים - ניסיתי תקופה מסוימת לרשום דברים דומים לתכנים שמביאה לכאן בעמוד אישי שלי. התוצאה היא שמישהי שאני מכירה ובקשר איתה התבייתה עליי. פרצה לפרטיות. דיברנו על כך בטיפול. קרציה. סטוקרית. שומר נפשו ירחק. מילים שלא הייתי מעלה על דעתי. הפסקתי לשתף. נחנקתי. אין אוויר. בתוך תקופה של מלחמה ומתים ונמקים. עייפה מאד ולא מצליחה לישון. נקווה שאוכל לשפר כוחות. חודשי עבודה קשים מאד לפניי. סוריקטה

ימים ארוכים ללא שינה כאבים שלא מרפים בלי מנוחה אזעקות שנואות ואין מקום לתת לרגשות לצאת החוצה תחושת מחנק מתמשכת אירוחים בלתי פוסקים בלי שום התחשבות בי ובצרכים שלי . מה אומר כבר אמרתי מספיק חטולית

הי חטולית, להרגשתי בדברייך אפשר למצוא קווי דמיון בתחושה לתנאים ואיכות חיים של מעין שבוי. שקוף. בין אדישות להתעללות. לא כיף בכלל, בכלל לא כיף, סוריקטה

האם היא אמרה לך או רמזה לך על מצב כזה ? לדעתי זו לא סיבה להפסקת טיפול הגיוני שכך תרגישי כך רק מהפחד שהיא תפסיק טיפול את לא וגם הטיפול לא פלסטר בכל טיפול יש רגשות שעולים ומטלטלים לפעמים כמו שאת מרגישה לדעתי הכל בסדר חטולית

כמו כל אמא מודאגת את שואלת ובצדק אייך לתמוך בבן שלך להתגבר על כישלון לוקח זמן בלי שום קשר להיותו תלמיד אפילו מצטיין בלימודים הייתי חושבת אולי שדווקא בגלל זה הוא לוקח א. הכישלון שלו כל כך קשה אז כן יש לו התקפי זעם כי הוא לא מקבל בעצמו את הכישלון שלו אם את יכולה להגיע אליו בעדינות ולהגיד לו שזה לא סוף העולם ויכול לקרות מצבים של כישלון שאת מבינה ותומכת בו בהמשך אולי זה יכול ל רגיע אותו מאחלת לך בהצלחה חטולית

היי יש לך המון שאלות שאת חלק מהן לדעתי הפסיכולוג כן יכול לעזור לך לחשוב לכוון אותך לתת לך יכולת גם להגיע להחלטות שהן שלך כמו למשל למקום העבודה שלך דבר איתו תייעץ איתו אין לך מה להפסיד חטולית

איזה יום עצמאות ואיזה נעלים סליחה על הביטוי בוכים ובוכים בלי סוף הרס חורבן וכאב שלא נגמר למי בכלל היה חשק לחגוג זה היה היום הכי עצוב שאני זוכרת שנקרא יום עצמאות רק חבל שאנחנו לא אלה שמשפיעים על הלך החיים בשנה וחצי האחרונים איתך חטולית

הי חטולית מתוקה, מסכימה. תודה. סוריקטה

שלום, אני שוקל להוציא רישיון לנשק במסגרת העבודה שלי, ויש לכך גם השלכה של שדרוג בשכר. יחד עם זאת אפשר להשאר בעבודה הנוכחית בשכר נמוך יותר בלי נשק עם זאת, חשוב לי לבדוק לפני כן האם זה עשוי לסכן את מקום העבודה שלי – במידה ולא אקבל את הרישיון. לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של דיכאון קל, ומאז אני מטופל תרופתית (ציפרלקס ולמוג’ין) – אך כיום אני מתפקד באופן יציב, מלא ואחראי. רציתי לשאול: 1. האם כדאי לשתף בכך את הפסיכולוג או הרופא שמבצע את ההערכה לרישיון נשק – במידה והוא שואל? 2. האם עצם הניסיון להוציא רישיון נשק יכול לפגוע בי מבחינת תעסוקתית – אם לא אקבל אותו? 3. מה הסיכויים מנסיונך המקצועי שאעבור בהצלחה את הוצאת הנשק אודה לתשובה מפורטת בבקשה, תודה

שלום רב, ברצוני להתייעץ בנושא בני בן כ 20 התחיל את לימודיו האקדמאיים לאחרונה, מאז תחילת הלימודים ירד במשקל, התחיל להסתגר בחדרו , חווה כישלון בסמסטר הראשון - יש לציין הוא היה מצטיין בתיכון- לאחרונה התחלתי לראות שהוא חוזר על תנועות מסוימות כמה פעמים והשפלת ראשו לרצפה בנוסף להתקפי זעם מדי פעם, כיצד אוכל לסייע לו ולתמוך בו בכדי למנוע את התדרדרות המצב?. אודה לתשובתך

הי, מטופלת חצי שנה. במידה ויש לי חרדות, ומילוי הצרכים שלי ע י הפסיכולוגית מתקיימים ואז החרדה נרגעת, הופכת לשקטה וקטנה, זה אומר שמה שהיא מהווה עבורי הוא פלסטר? האם הגיוני שהיא תרצה להפסיק את זה כי מבחינתה אנחנו בלופים שאינם נגמרים?

כמה הרס כמה הרס כמה הרס כמה מוות והשחתה ואובדן לא עצמאות לא מרחב נשימה ותנועה השלום לכם אנשים יקרים בימים אלו? סוריקטה