פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
ההודעה שלך התקבלה בהצלחה
היא נמצאת כעת בבדיקת עמידה בנהלי הפורום
ההודעה צפויה להתפרסם תוך 24 שעות ממועד הגשתה
במידה וההודעה לא פורסמה בתוך 24 שעות, מומלץ לעיין שוב בנהלי הפורוםולהעלות את ההודעה מחדש.
לפני שאוד יסגור לסופש מה דעתך אהובה לספר לנו במה זכית שגם אנחנו נשמח בשמחה שלך? מקווה שתסכימי חטולית
וואו מאיפה להתחיל , ברגע זה אני מוצפת , בכי , מחשבות שלא נגמרות. אני סטודנטית לדוקטורט במדעי רפואה בשנה רביעית ( בעיקרון אחרונה ) ,ומרגישה שכרגע אין לי משהו ביידים , נראה שכל 3-4 השנים שעברו למרות שעבדתי , הם בסופו של דבר לשווא. העניין הזה לא עוב אותי לרגע ותמיד במחשבה שאיך אני בכלל אסיים את הדוקטורט . תחושה של " נמאס לי " , אם ההרגשה הזאת הייתה בשנה ראשונה - שניה של התואר לא הייתי חושבת פעמים והייתי עוזב כי זה עייף אותי נפשית , אני יושבת ועובדת , עד מאוחר ובסופי שבוע ובסופו של דבר מרגיש שהכל לפח ולא יוצא מזה משהו . הפכתי לבנאדם ששם את האשמה על עצמו , הפכתי להסס בכל תהליך שאני עושה , בכל ניסוי שאני מבצעת , האם עשיתי נכון , מה אם פספסתי , רגע האם פספסי וצריך לחזור על זה מההתחלה , אבל זה ניסוי ארוך , שאני נשארת עד מאוחר במעבדה ....ואז כלום , לא עובד ,או שלא מספיק וצריך לחזור על זה שוב. אתפרקתי פעם מול המנהלת שלי , שכלום לא עובד , אפילו בפרטים הקטנים , ואז היא אמרה לי שהיא שם תמיד ואם אני צריכה עזרה אז להגיד לה , ושהא מנסה לעזור כמה שיותר , ושאני אהיה אופטימית . אבל בפועל מרגיש אחרת לגמרי , היא נוטה המון לטוס, אנחנו מדברים על משהו ואז אחרי זמן היא אומרת משהו אחר אז נותן תחושה עוד יותר מכבידה. עוד משהו שגם מגביר את הסטרס התמידי שאני סובלת ממנו והמחשבות שלא נגמרות גם כשאני בבית , היא העבודה במעבדה , אנחנו לפעמים משתמשים בחומרים טוקסים ( כמו ברוב המעבדות , שכמובן עובדים על כפפות וחלוק .אבל עם השנים במעבדה העניין לעבוד עם חלוק וכפפות הפך למשהו שהוא "מחלתי" לדוגמה , דלת המעבדה אני פותחת עם נייר טישו , לא נוגע בידית של הדלת בידיים . כל דבר שאני נוגעת במעבדה , אני חייבת לשים כפפות ( שאנשים אחרים , במעבדות אחרות יכולים לדעת בידים רגיל ) אני שוטפת ידים בצורה לא הדיונים , עד כדי סדקים ביידיים .יש לי פינה משלי במעבדה שאני יושבת בה על המחשב , שאני מנקה אותה כל פעם , ולא מררשה לאף אחד שיגע לי במקלדת , עכבר , שישב על הכיסא שלי , עד כדי כך שאני יכולה להחליף את המקלדת / העכבר אם נגעו בה , ובטח ובטח עם נגעו בה כשהם עם כפפות . את הנעליים שאני נועלת והולכת איתם יום יום למעבדה , אני מורידה ליד הדלת בבית ולא נכנסת איתם לבית , אם הם נגעו במשהו ( לדוגמה נעל אחרת , זה נותן הרגשה שהנעל האחרת כבר מזוהמת ואני עלולה לזרוק אותה ) . זה מגיע לרמה מאוד קיצונית שמחרפנת אותי אם עובדים בלי ככפות , המחשבות גם לא עוזבות כשהולכים הביתה , אני תמיד אשתוף ידיים כשאני מחליפה בגדים , לפני שאוכלת , גם אם זה משהו קטן . את הכפפות והחלוק במעבדה אני מורידה בצורה ספציפית כך שלדוגמה מקרה שקרה לי -בטעות נגעתי עם הכפפה בחלק הפנימי של החלוק ( החלק שבא במגע ישיר עם הבגדים כשהורדתי את החלוק ,הורדתי את החלוק, ונסעתי הביתה ( נסיעה של שעה וחצי) להביא חלוק נקי חדש ואז לחזור חזרה למעבדה). המחשבה המתמדת של כלל דבר שאני נוגעת , אני צריכה לחשוב מליון פעם אם הוא מזוהם , היא מעייפת , ומכבידה שלא הייתה לי לפני. ללא ספק הייה למלחמה תפקיד גדול בתחושה שכרגע אני מוצפת בה , ה 7.10 היה ממש לפי שהתחלתי את הדוקטורט , בגלל שקמפוס הלימודים רחוק מהבית , אז בכל סבבי המלחמה , בין אם זה מ ה 7.10 , הסבבים מול איראן , לא ייצאתי מהבית מהפחד להיות רחוקה מהמשפחה , מהמחשבות על המלחמה ומה יקרה , ומהדרך מהבית לקמפוס . עבודת הדוקטורט משלבת גם עבודה במעבדה וגם עבודה על מחשב, כך שבסבבים כשלא יכלתי לצאת מהבית , הייתי עובדת על המחשב . לפי פרוץ המלחמה עם איראן , אבא שלי עשה ניתוח , בבית חולים רחוק מהבית , ובזמן השיקום פרצה המלחמה ולא יכולנו לבקר אותו , אין לנו ממד בבית , והיינו צריכים לצאת מהבית למקלט ציבורי כל פעם שהיינו מקבלים התרעה על טילים מאיראן - מה שהשאיר אותי כל הזמן בסטרס עד לא לישון בלילה מהפחד להיבהל מההתרעה . בגלל שהיו צריכים לפנות את הבית חולים , אבא השתחרר לשיקום ביתי , והיה ממש קשה ללכת לממד כל הזמן ( מה שעוד יותר העלה את הסטרס ) באותה תקופה גילו לאמא שלי סרטן .לפני כחצי שנה סבתא שלי נפתרה , וסבא נשאר לבד רחוק מאיתנו . לא אפרט יותר מדי על העניין , מה שרציתי לשתף זה שמאז תחילת הדוקטורט / 7.10 לא היה רגע רגע , ולאחרונה אני מרגישה ממש כבדות , הרגשה שאני עייפה נפשית , ונמאס לי , אני כל כך רוצה לסיים את הדוקטורט ( והאמת כבר לא מעניין אותי איך אסיים העיקר אסיים )
הי לך, ראשית - התחברתי למשפט האחרון - העיקר לסיים. יהיה לך משהו ביד גם מבלי שאת יודעת כרגע איך את ממשיכה משם. לשווא זה ככל הנראה לא. כי אולי למדת משהו. כי אולי תדעי משהו. גם אם הסקת מה פחות מתאים בעיתוי הנוכחי. כלים מסוימים רכשת. ומה שתיארת מעבר - נשמע לי כמו חרדות שגובות ממך המון משאבים. מהמוכר לי, באם תרצי ותבחרי - ניתן להיעזר ולטפל בזה הן בשיחות עם איש מקצוע והן באמצעות תרופות. כדי להקל. צריך לזכור שלהקלה היחסית יש קצב משל עצמה ולעתים יש נסיגות ויש מגבלות. סוריקטה משתתפת בקבוצה
כתבת כך כך מדהים את פשוט מהמממת אין לי מילים להוסיף את מוכשרת אלופה תמיד מביאה את עצמך בהמון גוונים נהדרים אני תמיד נהנית לקרא כל מה שאת כותבת ישר כוח אלופה וסוריקטה יפה שלי .יודעת שאת צנועה יודעת שמגיע לך המון מעבר למה שאת מקבלת שמחתי שזכית סוףףף סוףףף שומרת בלב שלי אל תדאגי הכי מגיע לך בעולם איזה נשים נפלאות נמצאות כאן איתנו הפורום בבית הזה שהוא תמיד נמצא ומכיל ואני אוהבת את הבית הזה מה הייתי עושה בלעדיו תודה רבה לך אודי גם על מה שכתבת לי חטולית דרך אגב המון שגיאות יש לי בזמן הכתיבה זה מבעיות ראיה חדשות שמקווה שנמצאות בטיפול.
חטולית יקרה!!! תודה ענקית לך... את אישה יקרה עם נתינה ענקית... תודה לך.. שלך, במבי
הי לכם אנשים יקרים, מבקשת לשתף אתכם בשיר שכתבתי אתמול. מבקשת אם אתם יכולים להעיר, להאיר לי.. כתבתי את השיר בעקבות הארה של מנחה קבוצת הכתיבה אלי ,הערה/הערה כללית על כתיבת השירים שלי.. הוא אמר לי שאני צריכה להביא יותר מעצמי בשירים.. וכתבתי על כך אתמול שיר... לֶאֱסֹף אֶת עַצְמִי לתּוֹךְ דַּף ו' בכסלו תשפ"ז 16.11.2026 אָמְרוּ: "הָבִיאִי יוֹתֵר מֵעַצְמֵךְ בַּשִּׁירִים", אֲבָל אֵיךְ הַלֵּב, הָרֹאשׁ וְהַיָּדַיִם יַצְלִיחוּ לִתְפֹּס אֶת כֻּלִּי, בֵּין שָׁמַיִם לְמַיִם? מְחַפֶּשֶׂת מִלִּים שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתִי לִרְאוֹת.. הַאִם כְּעֹפֶר אַיָּלִים שׁוֹעֵט בִּיעָף אֶל תּוֹךְ הָאֹפֶק הַפָּתוּחַ, לְלֹא עָבָר, לְלֹא עָתִיד – רַק רֶגַע שֶׁל רִיצָה, נוֹשֵׁם, מְמַלֵּא רֵאוֹתָיו בַּאֲוִויר נָקִי? הַאִם כְּפֶרַח וָרֹד-לָבָן הַמַּרְכִּין רֹאשׁוֹ, מֵצִיץ מִתּוֹךְ סֶדֶק אָפֹר, גִּבְעוֹלוֹ הַדַּק מִתְפַּתֵּל לִמְצֹא דֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר מִבַּעַד לַחֲרִיץ הַצַּר? הַאִם כִּלְבִיאָה בִּשְׂדֵה הַקְּרָב, כְּשֶׁמַּגִּיעַ הָרֶגַע, מַבְעִירָה אֶת הַלַּיְלָה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת גּוּרֶיהָ? אוֹ כְּנָאקָה הַמַּזִּילָה דְּמָעוֹת עַל בֶּכֶר בְּנָהּ, שֶׁגּוּפָהּ שׁוֹפֵעַ חָלָב – אַךְ הִיא שְׁמוּטָה מוּל שְׁתִיקַת הַשְּׁמָמָה? אוּלַי אֲנִי כָּל אֵלֶּה יַחַד, בֵּין הַשְּׁאָגָה לַדִּמְעָה, בֵּין הַסֶּדֶק לַמֶּרְחָב, מְנַסָּה לֶאֱסֹף אֶת עַצְמִי אֶל תּוֹךְ דַּף. במבי
ככה כמו שהוא, השיר כמו שאת, במבי זה נהדר. מקווה עבורך שיתפרסם ויוכר ויראוך. אגב (מעזה לומר ובבקשה להצניע תגובות) - זוכרים שסיפרתי על תחרות. אז. נו. זכיתי. ויצירה שלי מתפרסמת. עכשיו ששש. לשמור בלב. טוב? סוריקטה
תודה על המשוב.. איזו הערה? הארה? אשמח לשמוע אם יש.. ולגבייך... סוריקטה? אני לא יודעת על הזכייה.. נו.. בבקשה, סוריקטה, איזו תחרות? והזכייה.. איזו יצירה? באיזה תחום? תני בבקשה הצצה... בבקשה...
אודי, הי... מה שלומך? זמן רב לא מיענתי עבורך תכתובת כלשהי.. למה? ... ... אולי לקח לי זמן בגלל שמתישהו היית מנותק מהפורום בערך חודש (?) אולי נבהלתי ותפסתי מרחק.. (?) לא בטוחה .. לא יודעת למה.. עכשיו כן מרגיש לי חופשי אז אני כותבת לך.. אתה יודע? התכתבתי עם סוריקטה וזיקקתי פתאום איזה משהו ומבקשת לשאול את דעתך? אולי יש לך מושג ממה הקושי והשמירה שאני צריכה בהקשר לקשר קרוב.. מעתיקה את מה שכתבתי לסוריקטה: "לי יש קשיים חברתיים במובן הפשוט של המילה.. כלומר אני לא טובה ב small talk לא מחפשת חברה.. אני כן יכולה להיות בקשר עם אנשים כשאני בתפקיד.. ובמסגרת התפקיד אני המנחה/מלמדת ..כשאני בתפקיד והקשר לא סימטרי. .וגם האתיקה המקצועית ששומרת גם עלי.. אני גם בקשר עמוק באופן בלתי רגיל עם אמא צביה.. גם קשר זה לא סימטרי ואני מרגישה שמורה בגלל התפקיד של אמא צביה והאתיקה המקצועית.. אני יכולה להיות בקשר אמיתי וקרוב רק כשאני מרגישה מוגנת ממשהו שלישי אתיקה מקצועית או משהו אחר שדומה לכללי אתיקה.. אחרת אני מרגישה סכנה, פחד שיפגעו בי.." שלך, במבי
מה עם התרופות הכל מסודר לא לדאוג ואם יהיה חסר יש לך מטפלת שתלך להביא מה שאת צריכה אם צריך לה כתובת יש לה מתרגם בגוגל עם כתובת זה לא רחוק אבל אם אבל רגע כן מבינה שצריכה להתרגל ועדיין לא בוטחת אבל... גם לכביסה שלה דאגתי לפני שהלכתי לימדתי את המטפלת הכל הכנתי רק הפעלה בבוקר יצא מעולה היום ניסתה ללכת לסדר ציפורניים שזה מבצע לא קטן הרי אינה מסוגלת ללכת עם הרגלים אייך תרדי במדרגות ותעלי אחר כך ?? הפחיד אותי אך לא אמרתי כלום כשאמרתי לה בשבת תבואי אלי .. מה פתאום אני לא הולכת על הרגלים אייך אבוא אליך ואייך אחזור אמרתי אבוא אלייך ואקח אותך גם אחזיר אותך המטפלת צריכה חופש מה פתאום!!! והיום כן יצאה עם המטפלת לעשות מניקור רק שתעתה בתאריך חזרה גמורה ורועדת לא היתה ברירה השבת את נשארת בבית לנוח נראה בשבוע הבא ועד אז נראה מה עוד תרצה ותמציא בסופש הזה מגיעים אלי החברה כלתי נוסעת לטיול לא כייף להשאיר אותם לבד תגיע גם המיוחדת שלי והבן שלי מקווה שהכל יעבור בשלום אולי השבת הזו תיתן לי כוח לעבור את השבת הבאה עם אמי אולי ?? ערב טוב לכולם חטולית
אני מודה לכן על התמיכה שלכן במיוחד בזמנים כאלה קשים שאני עוברת נכון שחזרתי הביתה חולה ומקוררת אך ליבי נשאר כאן במקום הזה בבית הזה שכאן מקבלת הכי תמיכה נפשית מכל מי שיכולה עדיין זמנים לא קלים לפני לא יודעת אייך להתרחק או לתפוס מרחק מלהיות תחת ההשפעה ההרסנית של אמי המטפלת שלה דוברת אנגלית בלבד ולכן דבר או טיפול שאמי זקוקה מיד.... תבואי היא לא מבינה .. היא בכלל עוד לא מדברת עברית.... תארו לעצמכן צעירה הודית חמודה להפליא שעושה כל כל הרבה מאמצים ללמוד עברית= שפה קשה ורק כמה ימים כאן ואמא שלי כל הזמן מתלוננת.. תגידי לה שתדבר עברית ההגזמות שלה אינן מסתימות לדרישות שלה אין סוף!! אמי ישבה שאהיה צמודה אליה כל החיים גם כשהכל משתנה בהדרגה לטובה מאוד משתדלת לענות לה בנועם מפני שהיא כבר זקנה וחולה ואת לגמרי צודקת סוריטקה אהובה היא די הרבה מדמיינת דברי ומצבים שלא קיימים לצערי בליל שבת כשכולנו היינו במיטות מנסים לישון בקור הזה של בית הרוחות היא קמה מהמיטה שלה עם ההליכון שדרך אגב מתהלכת די טוב הגיע לסלון הדליקה טלויזיה וישב לצפות מאחר ובעלי ישן שם ראה טלויזיה דןלקת אך לא בתוכנות שהיא אוהבת לצפות כמובן שהכחישה לא היה טעם לויכוח נשאר ככה רק דוגמה אחת מיני רבות אז כן זקנים נוטים לעת זיקנה להיות יותר קשים ויותר כל מה שתגידו אך על הגב של מי?? ןאנחנו מה ?? גם כבר לר בכוחות וגם 2 נכים שעושים מעל ומעבר מה תציעו לי לעשות אייך לנהוג אחרי הכל איני רוצה לפגוע בה תעלו רעיונות בבקשה אם תוכלו תעזרו לי אובדת לא רק עיצות פשוט אובדת חטולית
הי חטולית, אם אפשר למצוא דרך לתפוס מעט מרחק (למשל - על ידי הומור או בדרך של מעטה רגשי מגן שתעטי על עצמך) - זה יכול להקל. אודי
מבינה שאת חווה טראומה די קשה מפני שלמרות הכל עדיין כעבור שנה עדיין הקשר הרעיל משפיע עליך בצורה קשה תמיד היית רגישה זה לא חדש אחד המאפיינים שבך שמושכים אליך רק דברים טובים בעלי חיים באים אליך אפילו לנשימה אחרונה שלהם למען האמת איני מכירה עוד מישהי עדינה כמוך יודעת משהו גמני מגיבה כמוך לכל תגובה או העדר תגובה זה פוגע עד עמקי הנשמה ומותר לך להרגיש מה שאת מרגישה לגמרי!! אהובה את רחוקה מאוד מלהיות כישלון מבינה היטב את ההרגשה הזו וצר לי נורא שעדיין את בעמדה שאת מפגעת מאותו קשר רעיל המטפל יודע ומה הוא מציע לך לעשות ?? האם חיבוק מרחוק יכול במעט להקל על כל התחושות הקשות האלה שעדיין מלוות אותך?.. כאן איך ולמענך אם יש משהו ולו הכי קטן שרק יכול לתרום להרגשה טובה שלך חטולית
הי אנשים, לאחרונה מרגישה שהולך לי ממש רע מבחינה תקשורתית מול אנשים. מנסה להיות עדינה, ואיכשהו, מניחה שבגלל רגישות יתר לאחרונה, חווה כל תגובה או היעדר שלה, כפוגעת ומרסקת. ככישלון, או שקיפות שלי. מי שחשבה בביטחון שראתה - זייפה בגדול - ובסופו של דבר הקשר ההוא הסתבר כרעיל, גזלייטינג רך ואיני נרגעת עדיין. מאד בודדה עם התחושה והחווייה, היות שהתדמית של אותה בחורה עטורת לבבות. חלפה קרוב לשנה מאז שלקחתי מרחק. אוף. רופא הנפש כמובן יודע. סוריקטה
קוראת את מילותייך ולא מוצאת מילים חכמות לומר לך... כן יכולה להעיד ממקומי, פה, בפורום, שאני חווה אותך כאינטליגנטית ביותר!!! בעלת יכולות עמוקות בהתבוננות פנימית שלך את עצמך והאחרים , בעלת יכולות רגישות כמו מיתרי גיטרה עדינים ביותר.. רגישות לעצמך ולכל חי.. רגישות לצומח, לבעלי חיים ולהולכים על 2... מה אגיד לך סוריקטה אהובה.. פעמים לא מועטות מתחשק לי להכיר אותך.. להכיר ממש פנים אל פנים... אגב, לא יודעת אם דומה..(?) מזכיר (?) לי יש קשיים חברתיים במובן הפשוט של המילה.. כלומר אני לא טובה ב small talk לא מחפשת חברה.. אני כן יכולה להיות בקשר עם אנשים כשאני בתפקיד.. ובמסגרת התפקיד אני המנחה/מלמדת ..כשאני בתפקיד והקשר לא סימטרי. .וגם האתיקה המקצועית ששומרת גם עלי.. אני גם בקשר עמוק באופן בלתי רגיל עם אמא צביה.. גם קשר זה לא סימטרי ואני מרגישה שמורה בגלל התפקיד של אמא צביה והאתיקה המקצועית.. אני יכולה להיות בקשר אמיתי וקרוב רק כשאני מרגישה מוגנת ממשהו שלישי אתיקה מקצועית או משהו אחר שדומה לכללי אתיקה.. אחרת אני מרגישה סכנה, פחד שיפגעו בי.. שלך, במבי
הי במבי היקרה מאד, גם אני זקוקה לקשר שיש בו עד. כך לפחות אקרא לזה. כנראה שכעת הוא חסר לי במיוחד. אולי. תודה יקירתי, סוריקטה
הי סוריקטה, זו חוויה כל כך מרכזית ובסיסית, הצורך להיראות - שאני מבין לגמרי את חווית השקיפות ו/או הריסוק. וגם את האכזבה מול הקשר הרעיל. היכולת לזהות ולתפוס מרחק נראית לי כנקודת חוזק. אודי
הסופש הזה היה קשה יותר מכל מה שחשבתי ובבית הרוחות קררר נורא המצבי עם הפיברו חייבת חום אמא שלי סרבה להדליק את המזגן לא יכולתי לישון דקה אחת בכלל ולא רק אני כן בעלי סבל מקור חכיתי כבר לרגע לברוח משם וחזרתי חולה טמצוננת כן תגידו שמזג האוויר היה יפה אולי גם חם .אבל בכית הרוחות ממש קפוא עשתה לי חשבון של 24 שעות מזגן דולק זה המון כסך .ומה עם כל 8 החודשים שגרה אצלי והמזגן שלה דלק 24/7 כמו שהיא היתה זקוקה במשך כל הזמן הזה מישהו ביקש ממנה להתשתתף בהוצאות המזגן ?? מה אומר אני שבורה הרוסה מאוכזבת עד העצם וכל התקופה הזו שהייתי אצלה בבית הקר הזה ?, אין שום הצדקה לקמצנעת הזו חטולית
שבוע טוב ואור חטולית יקרה, מציעה שאיכשהו תנסי לשמור על עצמך ופחות להקריב באופן קיצוני למען אמא הזקנה (אולי מתוך חרדות או רגשות אשמה/ אחריות יתר או קושי להפריד). זקנים על פי רוב נעשים נוקשים עוד יותר בתכונות הפחות נסבלות שלהם ולעתים גם מלווים דימיונות שווא. כעס במקרים כאלה לא יעזור ככל הנראה וסביר שכל זה מתיישב על משקעים מהעבר. מקווה שיהיה לך חום רך ומתפשט מבפנים ומבחוץ. לדעתי חשוב מאד. בריאות ומנוחה. למען העתיד שלך ויקירייך כמו הנכדה המיוחדת האוהבת. שלך, סוריקטה
וואוו חטולית.. נשמע קשוח.. איתך, במבי
עדיין כאן עדיין דואגת לשבת ירדתי עם מטפלת לקניות כך שלמשך השבוע הקרוב לא תצטרך לרדת לקניות ונשאיר את אמי לבד מפחד נפילןת שלה מתפללת שכבר במוצש הקרוב אחזור אלי הביתה כמה נפלא לומר לחזור הביתה מקום של שקט מקום של שפיות המקום שלי ושל בעלי אוווווף חנוקה כל כך רוצה הביתה הביתה הביתה לישון במיטה שלי לחיות בבית במקום שלי לחיות בלי טענות בלתי פוסקות לחיות לחיות להיות חטולית
הי חטולית היקרה, נראה לי שאולי חשוב שתתרחקי במידת האפשר מהמקום החונק והרעיל. לפי תיאורייך פה הוא די קוטל אותך. ובראש ובראשונה את חשובה. סוריקטה
תודה במבי אהובה ולמען האמת היה חשוב כל כך היום הפגישה עם רופאת העיניים אחרי תקופה מאוד ארוכה כשאני הגיעה אלי לפני 8 חודשים המון בדיקות שלי נדחו רק כדי לא להשאיר אותה לבד עם המטפלת של הבוקר מפני שלא סבלה אותה מפני שאינה מטופחת כמו אמי ובבדיקה הרופאה אמרה לי שמצבי בעיניים אינו טוב השתנו לי מצבי הראיה הרי גם בעבר התלוננתי רק לא ידעתי כמה השתנה לרעה ויש עוד דבר שמסכן את הראיה שלי כעת אמרה ואני חייבת להיות במעכב ... בקושי חזרתי אליה הביתה קושי בראיה אחרי טיפות הרחבת אישונים ..... רק שמעה שנכנסתי אפילו לא שאלה מה היה כלום הלכה לישון רק נתנה לי הוראות להשגיח על העובדת החדשה שמבשלת במטבח אומרת לה אני לא רואה על העיניים הכל כמו ענן הכל מטושתש... אין תגובה נרדמה וישנה כמו תינוק יש לי פס כזה של אור מבריק בראיה בלילה זה ממש מסנוור הרופאה בדקה גם עוד הפרעות בראיה ואמרה מעכב דחוף שלא נגיע למצב של התעוורות!!! למי אומר זאת לאמא שכל החיים טיפלתי רק בה ולמה שכעת יענין אותה משהו אחר?? אני מתחשבת במצבה הבריאותי ומבליגה ויוצרת קשר טוב עם סדיקה המתוקה שתכף שאלה מה קרה והזעזעה ... רק אמי תמיד צריכה לישון כל החיים אוהבת לישון ....אחרי המבול.. אני לא כאן היא מאוד מתוקה סדיקה וממש עושה מאמצים ללמוד את עברית ראוי לשבח רק 3 וחצי ימים. כל הזמן מגשרת בינהן ומקווה שתסתדרנה כשאני אחזור הביתה בקרוב נחנקתי כך כך רוצה לברןח מה לי ולמיטה שלה מה לי לישון במקום של בעלה לצערי כך זה תמיד כשאני מגיעה אליה לשבת כלום לא השתנה על פני כדור הארץ !! והיא שוב מנסה ...אמא מתי תביני שגם לי יש בית גם לי יש בעל גם לי יש חיים רוצה לחיות אותם לא כאן איתך !!! עדיין מתאפקת היא כביכול לא יודעת אייך תסתדר את תהי בסדר אין סיבה שלא!! טוב מבינה שגם לה המעבר חזרה הביתה זה ענין של כמה ימים כן= לא מעבר !! תחזיקו לי אצבעות הקושי הזה כבר מפיל אותי חטולית
מיום שני שאמי חזרה הבית הביתה אין רגע דל רק תענות ומענו רק גמרו נקיות הבית מבריק מצוחצח ריח של נקיון והיא איזה ריח סירחון מה זה לא יכלו לשלטוף הכל שחור מלוכלך !! חשבתי לרגע שאני מתפוצצת עליה רק נכנסה !!! חרקתי שיניים נשמתי עמוק עמוק עמוק ושתקתי אמרתי לעצמי כנראה שריח בית החולים תקוע לה באף ולכן אבל שחור?? קיבלתי אותה בחום ונכנסה לסלון המטפלת החדשה כבר חיכתה לה כאן הגיעה לפניה הצגתי אותה את דביקה בחורה צעירה חמודה סימפטית לפחות עד עכשיו ואמרתי צריך להכיר בינהן לאט לאט לאט לאט יש לי נסיון לצערי מהפעם הקודמת .... ברור שעד עכשיו כבר ערב יום רביעי אני מתפקדת עדיין 24/7 ועוד יקחו כמה ימים עד ש... הגיוני היא מדברת רק סוג של אנגלית כמו שאר ההודים והמבטא שלה שונה צריך להתרגל לאמא שלי אין סבלנת חושבת שמהרגע להרגע היא תבין כל דבר בלתי אפשרי בעליל!! לא מספיק שבית הרוחות אינו משאת נפשי ואני כאן כבר משבוע שעבר מתזזת כל הזמן ודואגת לכל מה שצריך להעמיד את הבית על הרגלים לאחר 8 חודשים ארוכים שהיה סגור ומטונף ... אז כמובן שאני גם צריכה לישון איתה באותה מיטה ועוד בצד שבעלה יש!!!! הסיוט הזה לעולם לא נגמר כמו בפעם הקוודמת הכל חוזר על עצמו !! זה עונש שלי לכל החיים הבית הזה החיים האלה אני שונאת את המקום הזה שונאת את כל מה שהוא מייצג את הילדות האומללה שגנבו ממני שעשקו ממני את חיי אין למי לדבר!! כעת עושה הכל גם להתחיל ללמד את המטפלת החדשה הכל מפני שאינה יודעת כלום ואייך תדע,? אמא שלי חזרה מבית החולים יותר קשה באופי שלה מאשר לפני האישפוז האחרון ממש קשה מאוד אז תגידו שהיא זקנה = נכון תגידו שהיא חולה = נכון אבל גם אני חולה ונכה ואותי כרגיל לא רואה רק אותה ואת הצרכים שלה כמו תמיד!! מתישה אותי נפשית עד כלות עוד הלכתי שוב לקניות לקראת הכנות לשבת כן כן זו השבת הראשונה שלה כאן בבית שלה... לא אצלי שם זה נגמר!! אחרי 8 חודשים שלא היתה צריכה לחשוב על כלום חוץ מאשר לקום לאכול ולישון ששום דבר בעל חשיבות לא העסיק אותה מובן שהתרוקן לה המוח מחשיבה רציונלית כרגיל הכל עלי ועל הכתפיים שלי רק לקניות בעלי מלווה אותי וגם שם הכל טעון בלחץ ועצבים מחר יש לי תור לרופאת עינים עוד רגע ביקשה ממני לא ללכת להשאר לעבוד עם העובדת החדשה מעולם לא התחשבה בי למה שתתחשב כעת סרבתי ואמרתי לה לא יקרה אני הולכת לרופאה שלי ואת תתחילי לעשות מה שצריך איתה אבל.... אין אבל העובדת החדשה אינטלגנטית חכמה מנסה ללמוד אייך ומה לעשות אני מגבה אותה כל הזמן עם הטעיות שלה כך צריך לא יודעת אייך אעבור את הימים הקרובים ואמי כנראה חושבת שרק החליפה בית ואני עומדת לרשותה כל החיים לשרת אותה כאן עם המטפלת החדשה יחד היא פשוט הזויה!!! לא יקרה לעולם!! .יש עוד המון לכתוב אך הפעם זה עד כאן תודה למי שקרא חטולית על סףףףף
וואו חטולית יקרה, קשה.. מתיש, כל כך סיזיפי אבל- כן הצלחת לשים לאמא שלך גבול כשאמרת לה לא כשרצתה שתוותרי על הביקור אצל רופא העיניים. שמת לה גבול כשרצתה שתהיי עבורה בשבת לא מובן מאליו.. שאפו ! איתך, במבי
הבאתי מנקה לבית האוחות עשתה עבודה נהדרת כעת מחכה למטפלת הזרה וגם כמובן לאמא שלי שחוזרת היום הביתה לא מעכבים אותה בגלל החולשה שלה ברגלים לא יודעת אייך תעלה את מדרגות הבית שלה פוחדת שוב מנפילות שלה ונניח שכבר הבן שלי יביא אותה ויעלה אותה הביתה אני כאן שוב בתפקיד 24/7 עד שמשוה יתחיל לזוז הגוף שלי צורח מכאבים והתכווציות לא רוצה להיות כאן במתיים הגיעו גם כל הבגדים שלה וצריך לארגן הכל בארונות הבגדים מלחץ לללחץ ומתי אני אחזור לבית שלי לבד סוף סוף ?? לא ידוע כלםםםם חטולית
במבי מאמי שלי מצבה של אמי אינו בטוב היא משקרת לרופאין כדי להשתחרר הביתה היום התקשר הרופא בזמן ביקורהרופאים ואני שומעת אותה מספרת דברים שאינם נכונים כמוהן שתכף תיקנתי את דבריה וכעת כנראה תישאר שוב עוד כמה ימים לטיפול בשיקום אני לא מוכנה שישחררו אותה הביתה כשאינה מסוגלת לעמוד על רגליה וללכת מפני שכל 2 צעדים היא מועדת ונופלת לא יכול להיות שכך תחזור הביתה כשאינה מסוגלת לעלות מדרגות היא אינה חוזרת מהאישפוז הביתה הפעם היא חוזרת לבית שלה לא חוזרת אלי כל גם הסברתי לרופא ומחר צריכה כבר להגיע העובדת הזרה לא יודעת באיזו שעה היום הייתי בקניות מה שנקרא מכף רגל ועד ראש שלא יחסר לה כחום בבית שלה .כולל לחכות למשלוח שיגיע הביתה כולח לארגן את כח הקנות כולל גם לארגן מחדש את החדר חעובדת הזרה הידשה שתגיע.. מחר שוב שם בשבוע שעבר דאגתי לריסוס בבית לאחר 8 חודשים של העדרות .מחר צריך נקיון יסודי של כל הבית כדי שלא ישאר זכר לריסוס אם יפול משהו שלא יהיה נגוע.. וכשצגיע העובדת הזרה הכל מתחיל מהתחלה לחמד אותה את כל מערך הטיפול באימי שתחיה .כך שעדיין העבודה מרובה ואין דרך אחרת לפתור את הענין.. לשבת בבית קפה ?? לא זוכרת מתי עשיתי זאת בפעם האחרונה בקושי ישבתי כמה דקות לנוח על הסםסל ליד קופת החולים כשיצאתי מהרופא שלה וכשחזרתי שאלה מדוע התעכבתי ביום שלישי שוב אלך אל הרופא עבורה לתיאום תור לרופאה גריאטרית שתבוא אליה לבדוק אותה. .אז כן אהובה עדיין אין אוויר..ומתי יהיה אין לי שמץץץץ חטולית
אכן הגוף עובר שינויים כל הזמן הגוף מתבגר( מזדקן) ואין דרך לעצור זאת מנסין אישי קחי זאת בקלות באמת הנה שוב שתלת צמחים חדשים תני לזמן לעשות את שלו קבלי חיבוק אם לא מפריע . חטולית
פותחת הודעה חדשה - בינתיים רק זה. אני במצב רוח עצבני. מעבר לחרדות והדקיקות הקיצונית של העור. מוזר לסוריקטה. ולא יודעת מה אני רוצה. הגוף השתנה מאד בשנה האחרונה. מה דווקא עכשיו? שנים רבות רבות בפוסט מנופאוזה. מה נזכרת? דחוס דחוס דחוס. אי סבילות עצמית. מידי. ובארצנו - אולי יהיה שינוי. אבל עדיין אנחנו סוחבים את מה שהיה בהרבה שנים אחרונות. לא שפתאום נראה משהו. אולי אפילו יהיה יותר רע. אוף. מקווה בהמשך גם להגיב לבנות החמודות. סוריקטה
הזדמנות נהדרת לשתי נשמות טובות אהובות לברך אתכן יום הולדת שמח יום הולדת שמח יום של שמחה בלב והמון אהבה.. שתיזכו תמיד לחייך.. שתזכו תמיד להרגיש חיבוק ענק של החיים שאוהבים אתכן. גם אני זכיתי לברך אתכן ביןם הההולדת שלכן מזל טוב בריאות שמחה בלב וכל דבר טוב שתבקשו שיתגשם לכן אוהבת אתכן המון חטולית
תודה רבה חטולית יקרה!!! קוראת את השיתןפים שלך לגבי אמא שלך.. זה נשמע כל כך סיזיפי... כל כך מעייף, מתיש.. יש משהו שיכול לתת לך כוח לעצמך? איזה מקום, סדנא, בית קפה, בטבע.. משהו שיכול למלא אותך מעט? איתך, במבי
שיהיה שקט יחסי לכולנו במובן הטוב והקלה סוריקטה
הי כולם, רק רוצה לומר שכמובן, במבי, זוכרת היום שלך. וירד גשם וזרעתי זרעים של צמחי בר. תקווה לכולם, סוריקטה
סוריקטה אהובה ויקרה!!!! וואוו... האמת היא שאני בושה ונכלמת שלא היה בי את הכח לכתוב לך בחמישי לנובמבר... מאחלת לך ילדת יום הולדת של נובמבר את כל הטוב שבעולם.. את כל כך רגישה .. רגישה לכל חי... וכן.. גם אני ילדת יום הולדת.. :) מזל טוב לנו :) והשלכת הצבעונית ,והעננים, והגשם ששוטף את העולם מהאבק ומקווה שגם את העוורון של ההולכים על 2 ישטוף ויביא עלינו עולם נקי יותר משכבות עוורון .. את נהדרת סוריקטה!! ריגשת אותי ועדיין מרוגשת..
שולחת לך חיבוק סוריקטה
אז ככה לאחר השיחה עם הרופא משפחה שלא אמי ואחרי כל הדברים שאמרה ושאינה יכולה לעשות שום מאמץ גופני כדי ללכת פשוט לא רציתי חהציף שוב את המקום עם כל הפחדים והחרדות שלי מפני שאמי מועדת לנפילות עוד כבר מהאישפוזים הקודמים שלה בשנה האחרונה לצערי גם הרופא שלה כבר אמר שהמקום הכי בטוח עבורה זה בית אבות שם יש רופאים ואחיות 24/7 והטיפול של טוב מכל טיפול בבית מאחר ועדיין חושבנו שתקבל זאת בדרך מאוד קשה לא אמרנו כלום!! מאז כבר נפלה אצלי כמה פעמים מפני שהרגלים לא מחזיקות אותה ביום שישי הבן הצעיר שלי היה קרוב ובא מיד לעזור לנו כשהיא נפלה ולא יכילה לזוז זה מפחיד נורא שהמצב כזה אנחנו לא מסוגלים להרים אותה היא אינה גמישה כדי לשתף פעולה וצריך מישהו ממש חזק גופנית כדי להרים אותה!! העברנו אותה למיטה בתקווה ששינת לילה תעזור בקושי הצלחנו להעביר אותה על ההליכון שלי שישבה עליו לסלוו כדי שנעביר אותה לשולחן כמובן שזה היה כמעט גורלי היא ממש היתה על סף נפילה קשה עברנו אייך שהוא את השבת כשהיא כל הזמן במיטה .... במוצש כבר היה בלתי אפשרי להחזיק אותה על ההליכון והזעקתי את נטלי למרות שעברו כמעט שעתיים עד שהגיעו הרופא אמר שחייבת להגיע למיון זהו כעת שוב מאושפזת באיכילוב ושוב בדיקות ונראה מה הלאה !!! אמשיך ממחר את ההכנות לקרת החזרה שלה הביתה בתקווה שמצבה ישתפר ותוכל להמשיך לחיות עדיין בבית שלה לפחות עוד כמה שנים עושה כל מה שיכולה נראה אחרי מוצש מה אחי וגיסיתי יגידו !! חטולית
הי חטולית, נשמע קשה מאד לטפל בבית ובמשאביכם המוגבלים. יש סוג של מנוף כזה שנעזרים בו גם בבית וגם במקומות מערכתיים סיעודיים. אבל אם דמות מטפלת אחת תתקשה לטפל בבית - מניחה שעדיין תהיה בעייה. עוד מעט אקרא הלאה. סוריקטה
שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי
דבר חשוב ונוסף שאני רוצה לומר הייתי עם אמי אצל הרופא כדי שתוכל לשטח לפניו את כל הטענות הרפואיות שלה רעידות בדיים רעיגות בראש רעידות ברגלים רעידות ברגלים ........ אני לא יושנת בלילה הראש כל הזמן כואב לי יש לי לחץ דם גבוה יש לי סוכר גבוה כל הזמן ועוד ועוד ועוד הרופא שואל תגידי לי בבקשה מה את עושה בבוקר = קמה אוכלת וחוזרת למיטה כי לא ישנתי כל הלילה( שקר מחוחלט) אני כל הזמן בודקת אותה כל שעה עגולה ומה עוד? אחר כך באה המטפלת של הבוקר מכינה לי ארוחת בוקר אבל היא מגעילה כי יש לה צפורניים לא מסודרות והיא מסריחה( שרק המטפלת שלה נקיה ומאוד סובלנית) מה עוד אחר כך אני הולכת לישון ואז מקלחת בצהרים ארוחת צהרים והולכת לישון אחרי הצהרים אני מקבלת מהילדים שלי נס קפה ופרי ואז אני מסתכלת קצת בטלויזיה עד ארוחת ערב ואחרי ארוחת ערב אני גם הולכת לישון מה כבר אני יכולה לעשות ? ותגידי לי מתי את יוצאת מהבית קצת לטייל למטה אני יודע שיש להם מעלית אני מכיר את הילדים שלך הם גם חולים שלי ואני יודע במדויק מה שיש להם לא אני לא יורדת כי כואב חי ברגלים ופזיאוטרפיה שנתתי לך לעשות ? לא יכולה כואב לי הרגלים ובחדר המדרגות את עושה תרגילים שאמרתי לך לעשות ?? לא כי כואב לי הרגלים זה מאוד מעייף אותי ואני מקבלת דופק חזק ומה ת כן עושה תרגילים במיטה שאמרתי לך זה מאוד מעייף אותי אני מקבלת דופק ____________________ הרופא חושב ושואל אתה אחרי ש 2 פעמים הזמינו לך נטלי הדוח שלה כאן מולי ואת ביטלת את הפעם השניה למה ביטלת ...חושבת ואומרת לו כי ריחמתי על הילדים זה קשה להם .מה עוד?? .יש לי פרקינסון אמרו לי כבר לפני 20 שנים גם דלקת פרקים גם. ... הרופא הבין הכל אמר תקשיבי ..את לא עושה כלום כדי לזוז כל היום במיטה רק יושנת אייך את לא רוצה שיהיה לך כאבי ראש?? וכאבים כל השאר = בדק אותה אני לא מוצא שום סיבה לכל התלונות שלך חוץ מ.. שכל מה שיש לך זה כרבים מזיקנה ומחוסר תזוזה כרוני!!! את במצב מצוין גם הגוף שלך עצלן בגללך אין לך מחלות כאלה שיצדיקו את התלונות שלך רק אם תתחילי לזוז!! וביקשה עוד כדורים ועוד תרופות ואז . ... על כל מה שאת מקבלת את רוצה עוד??? הכוף שלך כבר עייף מתרופות תני לגוף לשלך קצת מנוחה ואז אמר תני לאנשים גם קצת לנוח גם הם באמת עייפים וחולים ונכים והלכנו הביתה היא היתה נורא עצובה שהרופא לא אמר שזה נכון כל המחלות שלה שהיא נורא חולה כן מה לעשות כך הדברים לפעמים קורים ואם חשבתם לרגע שמשהו השתנה מאז אתמול בשיחה עם הרופא .ט ע.ו.ת ככל הנראה היא תמישך כך גם כשתיזור הביתה כשיצאה מהדלת הרופא אומר לי אם מטםלת שתבוא היא תעשה בעיות שתלך לבית זקנים רק שם יש גם רופאים ואחויות שיטפלו בה כל היום והלילה לא רצה לומר לה הפנים אחי הכל כבר בת 91.5 זהו עד כאן חטולית
הי חטולית, היתרון שהרופא מדבר עליו הוא מערכתי. אבל יש לא מעט שלא רוצים את זה... קשוח. אודי
היום סוףףף סוףףף קיבלנו הודעה שהמטפלת הזרה תגיע לארץ ביום ראשון בשבוע הבא טוב שהספקתי לסיים בשבוע שכבר את חלק מהדברים ביום ראשון אלך להתחיל את המשך ההכנה של אמי אליה הביתה קניות = הכל ארגון סופי=הכל אולי אפילו לכבס דברים שכבר שוכבים 8 חודשים מאובקים= לא יודעת אם אוכל האבק מפריע לאמי גם לי וכמובן לארגן שוב את הכל אחרי הקניות ואז... לחכות לאמי שתחזור הביתה .... ברגע הזה הכל אמור להתחיל להשתנות כי היא לטריטוריה שלה למרות שאולי אינה כל כך רוצה ביום שני אמורה להגיע כבר העובדת הזרה ואיתה מקווה מערכת יחסים טובה הלואי שכן ברור שאצטרך להשאר שם כמה ימים לדאבת ליבי בבית הרוחות מקווה לא להתפוצצצצצץץץ אני גם כך כבר על הסףףך 8 חודשים ארוכים .... חטולית
כן לא היתה לי ברירה מישהו היה חייב להגיע כדי לקבל את המרסס לבית בעלי לא יכול לטפס שם במדרגות מקבל סחרחות מי שנשארת תמיד עם כל המטלות זו אני אמי בכללמלא מעוניינת לצאת אליה הביתה אולי חרדה לעזוב אצלי את כל הנוחות שמקבלת כאן 24/7 המצב לא יכול המשך חזרתי הרוסה גמורה ומיואשת חסרת אנרגיות לחלוטין חטולית
הי חטולית היקרה, אכן נשמע מאד מתיש ומחסל. החוואי ותוכלי איכשהו למצוא מרחב נשימה לעצמך. סוריקטה
יפתי מצטערת לשמוע שאת בכאלה חרדות החתול שלך לא יכול לדעת מכלום הוא רק חתול כן יש מתח וחרדה באוויר יש סימנים של רוחות מלחמה לא נוכל להתכחש למצב הקיים מתוקה שאת יכולה להבין היטב את מצבך הנפשי כולנו מקווים לימים טובים ורגועים יותר אך לצערי אין לדעת לאודי כבר יהיו יותר מילים מרגיעות ממני שגמני לגמרי לחוצה ליל מנוחה יפתי חטולית
תודה מקרב לב
הזמנתי לה רופא מנטלי ולא יודעת אם רק תיבדק או ששוב הולכת לבית חולים מתח כבר אמרתי נכון אי וודאות כבר ידוע . מה עוד יקרה חטולית
פוחדת להיות כאן. פוחדת לצאת מהבית. אווירה של רצח במיינד וכאילו ברחובות. ובינתיים החתול הזקן שלי יושב צמוד אליי ומתלקק. הוא לא יודע כלום. נראה שבקרוב שוב מלחמה גם מבחוץ. לוקחת את הימים קשה, הן בגלל ההיסטוריה שלי, דור שני לשואה וכד' שחטף. מועקה גדולה. לילה טוב. סוריקטה
הי סוריקטה, אכן, מועקה. אכן חוסר ידיעה ואכן רוחות מלחמה. ואולי גם משבים של שינוי באוויר, וקצת תקווה. אודי
עברנו שבת מאוד קשה עם אמא שלי לא יודעת מאיפה בא לה פתאום לומר שיש לה פרקינסון מעולם לא דיברה מעולם לא הזכירה מעולם לא טופלה כעת פתאום יוצאים כל מיני שמות של מחלות שמעולם לא נודעו כבר לא יודעת אייך להתיחס לכל מחלה חדשה שלה שצצה חדשות לבקרים כבר כמעט 8 חודשים שכך המצב ועדיין אין מטפלת זרה באופק חטולית
הי חטולית, אפשר 'לשמוע' את המחלות החדשות כמשאלה להבנה. שיראו את הכאב והסבל שלה. וגם שלך. אודי
יפה שלי אין כאן כאוס אין בכלל תנועה הכל שומם אני עדיין בארגונים לבית של אמי עדיין יש עיכוב בהגעה של המטפלת הזרה זה באמת כאוס אמיתי וכן אחרי הבחירות יש יותר בלאגן כך להרגשתי נזהרת לא לומר מה דעתי בנושא הבחירות אני עדיין חולה כן כבר תקופה ארוכה וכך ממשיכה להתנהל ולדאוג שכל יהיה עד כמה שאפשר הכי טוב כלתי לשעבר היתה אצלי השבוע עם המיוחדת שלי אין לה תנור אפיה והיתה צריכה לאפות 2 עוגות להביא לבית הספר החדש בו לומדת הזמנתי אותן אלי נתתי כל מה שהיו צריכות כדי לאפות וזזתי הצידה לאפשר מרחב עבודה .גם בגלל שאני עדיין חולה עדיף לתפוס מרחק גם כך תומכת בה בכלתי שתצא ללמוד ולכל הסידורים שיש לה בזכות המיוחדת שלי אם לא היא?? עושה כל מה שאפשר כדי לאפשר לכולם להיות מרוצים אז כן יש יותר נטל אך זה למטרה טובה כך היא גם מאפשרת לבן שלי להיות יותר זמן עם המיוחדת שלי האם אני אנוכית ?? מה אכפת לי בכלללל כולם מרווחים בסופו של דבר הלוואי שתעבור על כולנו שבת שקטה בלי איומי מלחמה ובלי אזעקות ממש לא בא לי שוב מקלט צר לי על כל הצמחים שאינם מקבלים גשם מים משמים גם אצלנו אין גשם רק קור עזזז שמפיל אותי מכאבי תופת בגלל הפיברו אין מזור מתפללת כבר לבשורות טובות בכל המעשורים שבת שלום גם לך אודי יקר שמחכה בסבלנות לכל הודעה שתגיע לא מובן מאליו מאוד מעריכה חטולית
הי, יום שישי, גשם אין באזורנו. מניחה, אודי, שהיכן שאתה היו שטפונות. הצמחיה על הפנים. משוועת לגשם. גשם אמיתי. שלל זרעים של צמחי בר ממתינים לפיזור. אמנם לא מצליח לעודד - אך נשאר על האוטומט. מוטיבציה בקרשים. שינויים ממש לא טובים בגוף. אי סבילות עצמית כזאת. בלגן גדול שהולך ומסתבך - כאילו, למה ציפינו. מה כבר יכול להפתיע... הלילה שאחרי הבחירות היה איום. בבוקר קמתי ונסעתי ליישוב, שלפחות בינתיים, כך נראה, מסמל איכשהו דו קיום. והים נשאר ים. והשמיים שמיים, והשמש שמש. תודה שכתבתי - זה עוזר בפני עצמו. סוריקטה
הי סוריקטה, אכן, גם אני הרגשתי אכזבה אחרי הבחירות, אך זהו המקום בו אנו חיים, ונקווה שיצליחו לשחק טוב עם הקלפים הקיימים. וכל הכבוד לך. אודי
שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת אמצע השבוע ויום הבוחר. צאו להצביע. נתראה ברביעי. שמרו על עצמכם, אודי
מאחלת לכולם יופ בחירות טוב שכל אחת תצביע עבור מי שהיא מאמינה שבאמת יביא לנו כבר שקט בכל המקומות שכבר יגיעו ימים טובים יותר עבור כולנו שנוכל לחייך באמת ולא עם מסכות עצובות ב.ה.צ.ל.ח.ה חטולית
למה מוזרה ?? הגיוני לחלוטין ב.ה צ ל ח.ה אין סיבה שלא תהני ומה גם שלא תצליחי לשם שינוי תאמיני בעצמך מאחלת לך הצלחה מגיע לך חטולית
הי, הוזמנתי לסוג של תחרות שמאגדת כמה מתחביביי יחדיו. מוזרה שכמותי. השתתפתי. השקעתי יום וחצי על הדבר הזה. אם אתקבל - ימים יגידו. צאו להצביע בשלישי. זה ה דבר המטריד. סוריקטה
הי סוריקטה, איזה יופי! מקווה שתתקבלי. ואכן - חשוב מאוד להצביע. וחשוב מאוד לאפשר התחלה חדשה ותיקון. אודי
העובדת הזרה שכבר מזמן היתה צריכה להגיע עדיין לא קיבלה את הפספורט שלה ומי שמטפל בענין גם לא טורח לבדוק מה קורה ולמה העיכוב .. בנתיים ממשיכה עם ההכנות אך בלי תאריך סופי גם לא יכולה לערוך לאמא שלי קניות לבית כבר דחיתי פעמים אנשים שצרכים להגיע לסיים את ההכנות אי אפשר ככה המתח הנפשי של אמי כבר בלתי נסבל .וגם שלנו האמת . הזמן נגרר כך בלחץ כן אני תמיד בלחץ רוצה כבר להיות אחרי הכל ובית הרוחות שאני שונאת מחכה ומחכה עד מתי !! חטולית
אז כן המרתון להחזיר את אמא שלי הביתה לבית נקי ומרוסס מתחיל היום!! המון שיחות טלפוניות כדי לתאם אנשי מקצוע שצרכים להגיע כדי להעמיד את בית הרוחות על הרגלים לשימוש ראוי המרתון מתחיל מפני שתוך כמ ימים צריכה להגיע העובדת הזרה החדשה בתקווה שהפעם לא יארך רק 3 חודשים מתפללת שהפעם תהיה מישהי רצינית ותטפל באמא שלי כמו שצריך שלא תהיה מפונקת כמו הקודמת חטולית
מקווה שנהנית וטוב שכבר חזרת בזמנך הפנוי שבת שלום ומבורכת חטולית
הי חברות וחברים, הייתי בחופשה ארוכה, וחזרתי. ביום ראשון אעבור על ההודעות, אשיב להן, נחזור לשגרה. שיהיה סוף שבוע שקט. שמרו על עצמכם, אודי
את נהדרת הזכרת שיר ישן ואהוב נכון גם כאן קצת עזוב מפני שאין תנועה די שומם אך זה תלוי רק בנו נשמה ככל שנכנס ונשתף כך היה פחות מרגיש כמו בית הרוחות אצלי המצב שונה כבר קראת לי אין הרבה ברירות אייך להתמודד עם המצב חייבת לעשות מה שחייבת מה איתך בכללי חטולית
את חסרה הכל בסדר אצלך מקווה שכן נעלמת חטולית
הי לכם, נכנסת לפה כל יום, לפעמים יותר מפעם, פעמיים ביום ומרגיש מעט כמו בית רוחות.. רואה בדמיוני כמו בית/צריף על החוף מבודד, תריסי עץ ירוקים ,הצבע מתקלף, הצירים חורקים.. דלת עץ פרוצה, אין יוצא ואין נכנס.. פעם דלק נר על השולחן.. נטף דמעות עד שכבה... וואוו.. מזכיר לי את שיר הצריף הרעוע ששרה עפרה חזה בקולה -קול פעמונים.. שולחת את הקישור https://www.youtube.com/watch?v=ONpD51u70Ag&list=RDONpD51u70Ag&start_radio=1 במבי
ברור שמותר לך הכללל דאגות לא חסרות בטוח אין אפשרות כנראה לעבור למקום אחר ותאריך כמעט של עוד החלפת עשור מדאיגה אותך גם?? את צעירה מאוד ועייפות היא חלק מהחיים כמוני כמוך עולה עוד משהו בדעתך שמפריע לך ?? שתפי אהובה חטולית
את לגמרי צודקת באמת צריך לבוא לבושים בהתאם למה שהמקום כעת עדיין בהכנות לקראת כל מי שיבואו לנקות שם את כל מה שיש מאמינה שלא יהיה קל אך זה מה יש עדיין בודקת את כל האפשרויות בשטח תתודה רבה לך על תגובתך חטולית
ככל הנראה בעוד כמה ימים תגיע מטפלת זרה חדשה לאמי 🙏 מקווה שכן מפני שאנחנו עייפים כבר מאוד.. 7 חודשים ארוכים של טיפול 24/7 באמא שאינה קלה לטיפול אז... אצטרך ללכת אליה הביתה לפתוח לרווחה את כל הבית שהיה סגור עד אותו היום שאלך אליה ולהזמין ריסוס מה גם שהיא לא תוכל להיות שם באותו זמן ..גם כך אינה מזיזה את עצמה אלה אם זה לטיפול וטיפוח של עצמה עם המטפלת הזמנית שמגיעה אליה בבקרים ולא אינה יכולה לקחת אותה עימה אליה הביתה לדאוג לצרכים של הנקיונות לבית שכן צריך להתחיל מההתחלה לכבס כל מה שמלא אבק לדאוג שתגיע מנקה לנקות את הבית באופן יסודי כמו שהיא אוהבת מלא ביקורת וכל הבית זה מלא מלא עבודה ! כמובן גם לערוך לה קניות של הכללל מחדש לנקות מקרר שסגור כבר 7 חודשים ועוד ועוד שלא נדבר גם על החזרה של כל מה שכבר הבאתי אליה במשך כל החודשים האלה לבית שלי שלא יחסר לה כלום לארוז אותה מחדש ואז... לארגן לה שוב הכל אצלה בבבית להשאר שם כמה ימים עד שתיקלט העובדת החדשה הזרה בתוך כל ה.... הכאוס הזה שטרם החל ואני חולה כבר כמה ימים הראש שלי כמו מים ג'לי בתוך הראש כן יודעת מה צריך וכן אני אצטרך לדאוג לכל זה לבד מפני שבעלי אחרי 3 פעמים של אישפוזים שבוע אחרי שבוע כל פעם בין 4 ל 5 ימים עייף וחלש מאי פעם משתדל בקטנה לעזור עם הכנת הרוחת ערב זקוק העצמו לטיפול יומי כן וזה לא הכללל החיים זה לא פיקניק חודש טוב לכולן חטולית
הי חטולית, נשמע כמו בית רוחות של ממש, עם קורי עכביש, אבק ועובש. פרויקט ביוטופ. מזעזע למדי. מציעה למי שנכנס לשם לעבוד עם מסכה וכפפות, משקפיים, כובע, בגדים ארוכים. לא יודעת. לפחות הגנה מסוימת לגוף. סוריקטה
היי סוריקטה יקרה אכן כלום לא קורה פה אני נכמסתי כמה פעמים כתבתי ולא לא היה שום מענה כפי שאת רואה בעצמך טוב שסוף סוף את נכנסת וכתבת ובקשר לנושא של הבחירות הפעם לא יודעת מדוע את בחרדה כזו איומה יפה שלי הפעם באמת אין לדעת מי יבחר אך מה לעשות נחרדה תפתור לך את הבעיה ?? חזקי ואמצי מאמי הכל יהיה לטובה חיבוק גדול עד אלייך חטולית
הי, רק אומרת שאני באימה לקראת הבחירות. בחרדות שיא. עוד תבוסה ורמיסה - האנשים שנלחמו לא יעמדו בזה. אולי אכעס בעיקר על אחוזי הצבעה נמוכים ביישוב בו אני גרה. ממשיכה לנסות למצוא את הצימוקים בתוך התופת הנפשית והיהירות הפתולוגית שאופפת אותנו. שבוע טוב, סוריקטה
היום העייפות גדולה מאד, וזה התאריך העברי של כמעט התחלת עוד עשור. אני אכן מודאגת להמשיך לחיות פה שנים, במקום שנהרס, ולא מרגיש לי בית גם בבית. יש לי סיבה טובה לחשוש ומקווה שמותר. סוריקטה
הי סוריקטה, אני מקווה מאוד שבעוד שבוע וקצת נתפנה לתהליכי שיקום ובנייה של כל מה שנהרס כאן... גם אני מודאג. אודי
כך אומרים תמיד והנה מה שמוכיח כנכון מהערב בעלי שוב מתאשפז באיכלוב כבר הפך לדפוס קבוע בזמן האחרון יותר מהכל זה מדאיג אותי אייך יתכן שעם כל הטיפולים הטובים ששוב תהיה נפילה בערכים של הבדיקות שלו כן בית חולים מצוין אבל מדאיג אותי נורא מבינה ששוב נופלת כאן עם הודעות ךא נעימות שבוע קשה .שבוע טוב .חטולית