פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
נכון אודי... איזון מנסה ללא כדורים. התחלתי כן עם כדורי שינה פחדתי נורא. הפסיכולוגית מנסה להבין למה לא כדורים אם רצוני לעבוד? אז רצוני קודם כל - אני וזה הכי קשה לאישה שמרצה מגיל אפסססס. אז גם אותה מרצה. אז כבר לא! כמעט רציתי להפרד והיא טעות. החזקה. אפילו הגיעה למסקנה שאני יכולה כבר להתגבר אבל בהחזקה ושמירה שלה וגבולות כמה מלא... אבל שעות קבועות עוזרות לי מאוד מאוד! לקביעות של מקום וזמן זה מדהים!!! וסוריקטה הראשונה שהבינה!! חכמה שאת יקרה!!!! הנה הוכחה אם רצית. ואודי חכם בטח! עזרת לי להבין שאני בסדר למרות שהמטפלת חשבה שלא אוכל לבד. פתאום אני ב"חופש" מהעבודה. יש מלאאאא ימי צחלה ואז נרגעים. והחזקה וקביעות. בקיצור- תודה. יש התקדמות!!!! ללא כדורים כלל הצלחנו כולנו. לא לבד!!!!! ישששששששש
הי מיכל, חשבתי להתייחס למשאלה אחת שהבעת כאן, נראה לי באופן חזק יותר אחרי שאמא איננה - "עכשיו אני". או "מגיע לי". הכוונה להגיע לעצמך. לעשות בעיקר דברים עבורך את ופחות להקדיש או להקריב את עצמך למען הסביבה. לעתים מעורבת בכך תחושת אשמה והעניין מורכב. במקרה האישי שלי - חלפו כבר שנתיים וחצי ממות אמא ורק עכשיו לקחתי הפסקה מסוימת, אבל איני מצליחה לנצל אותה לחופש / פעולות חדשות ממלאות או מדללות כאב. ההנחתה של שבעה באוקטובר והמלחמה פחות תרמו. ואיזון הוא דבר יחסי, בעיניי. תמיד ישנן תנודות, וכמו שחוזרת ואומרת - יש משמעות למנעד, לתדירות ולמשכים. וישנן נקודות פתיחה שונות באופן אינדיבידואלי לכל אדם. שמרי על עצמך, (בחרת לצטט ואני חוזרת) לילה טוב (עכשיו בוקר, אני יודעת) סוריקטה
כמה כייף וטוב לשמור על עצמינו. לחיות זה טוב. אבל באיזון גוף נפש. לומדת איך לאזן. מדהים בעיניי- לא גרנדיוזי. 😅🤣
שלום, בפגישה האחרונה העליתי בקשה להפחית את תדירות הפגישות מפעמיים בשבוע לפעם אחת. הסיבה היא כאמור השתיקה שמעכירה את האווירה וגורמת לחוסר נעימות בטיפול. המטפלת מדרבנת אותי לדבר בעוד שאני לא תמיד מסוגלת לשתף. ההחלטה הזו הגיעה אחרי מחשבות ולבטים רבים, אולי בכלל לסיים את הטיפול בנקודת זמן הנוכחית. מבחינתה, הדבר יכול לגרום לריחוק גדול יותר. מהצד שלי, אם אני כרגע בתקופה שבה אני פחות מסוגלת לדבר ואותה זה מוציא מדעתה, מה הטעם? אני לא חושבת שצריך לסיים כרגע, למרות המחשבות שהיו באוויר. אולי זה יהיה קיצוני מדי לחתוך. יחד עם זאת, כשהעליתי את העניין בפגישה באיזושהי נקודה היא פשוט שאלה אותי שאלה שגרמה לי לקום ולצאת. היא שאלה משום מקום האם קיבלתי מכות בתור ילדה. לא הבנתי מאיפה זה הגיע ואמרתי לה למה היא שואלת את זה ולמה שאענה לה על זה. אמרתי לה שעדיף שנסיים ושאני אלך. היא ענתה משהו כמו שאני חופשיה ללכת. פשוט יצאתי. אני לא יודעת איך אני אהיה מסוגלת להגיע לפגישה הבאה. אם בכלל שווה להתאמץ על מה שקורה. היא כל כך חסרת טאקט לפעמים וברור לי שהיא לא תיקח אחריות כמו על פליטות פה אחרות שהיו לה. למשל באחת הפגישות האחרונות זרקה לי רגע לפני הסיום משהו כמו 'לא שתקת מספיק היום?'
שלום לוציוס, כמו שכתבתי לך בעבר - שתיקה זו תקשורת. התוקפנות שאת מייחסת למטפלת נמצאת גם בשתיקה שלך (ואני מסיק זאת גם על סמך השאלה - ותגובתך אליה - באשר לאפשרות שחווית אלימות). תצטרכו לעבור את גהינום השתיקה הזה. יתכן שזה מבחן שאת עושה לה כדי לדעת שאת יכולה לסמוך עליה שהיא באמת אתך, גם בגיהנום. אודי
אני משוגעת, יש לי חתונה עוד מעט ואני מפחדת למה הוא אמר כן אחרי שאמרתי שיש לי PTSD? אוף! למה הוא רוצה בי? אני מפחדת לא להיות טובה בשבילו
שלום לך, אני לא בטוח שזה קשור ל-PTSD. זו נשמעת לי חרדה שקשורה להחלטה להתחתן... זה לגיטימי. דברו על זה בפתיחות. אודי
עוד כשהייתי ילד עשיתי טקסים בשקט. סוגר את האור ופותח, סוגר את הדלת של המקרר, פותח סוגר ארונות מטבח וחוזר את הדרך שהלכתי כדי למנוע דברים רעים ועוד טקסים. בצבא זה פסק והתחלף או התחזק שהפחד נהיה ממחלות. בהתחלה פחד מסרטן (אבא שלי נפטר מסרטן שהייתי בן 3) היו לי התקפים קצרים שנפתרו אחרי שהרופאים שללו את הבעיה. עם הזמן כבר הרופאים לא הרגיעו אותי והתקפים נהיו קשים עד שעברתי משבר והבת זוג עזרה לי ובאמת היה לי שקט שנה בערך. לאחר מכן זה התחלף מפחד מאיידס וממש פחדתי לגעת בדברים ועשיתי אולי 80 בדיקות ומחשבות רעות, בכי וקשיים. עברתי גם את זה. עכשיו אני בתקופה הקשה בחיי. נהיה לי פחד חדש, פחד מכלבת. אני מאכיל חתולים ברחוב עם בת זוגתי, עזרנו למלא בעלי חיים ופשוט הייתי מאושר. לאחר שריטה אחת מחתול הלכתי לקבל חיסוני כלבת בלי שבת זוגתי תדע. מאז קראתי יותר מדי על המחלה ואני מפחד לגעת בחוץ בדברים, מפחד שבטעות הירקות נגועות והתחלתי לקבל חיסונים כל 3 חודשים ולהמציא סיפורים שננשכתי. עכשיו גם זה שאני מחוסן לא עוזר, גיליתי את הבעיה שלי לבת זוגתי שקיבלה אותי באהבה ומקשיבה עוזרת ומונעת ממני ללכת להתחסן ומונעת ממני לעשות טקסים. היא עוד עלתה עלי שעשיתי טקסים שסגרתי את הדלת 30 פעם לפני השינה ועוד טקסים שלא חשבתי שהיא תגלה. עכשיו אני מפחד לצאת החוצה שבטעות חתול לא ישרוט אותי או עטלף שלא יגע בי. הפחד משתלט עלי וכל מכה קטנה או כאב בגוף בבית או מחוץ לבית, אני משייך את זה לפגיעה מבעל חיים ואני לא מצליח לתפקד. הטקסים עכשיו קשים יותר, אני הולך וחוזר בציבור כדי לוודא ששום דבר לא שרט/נגע/נשך אותי, אני מדמיין שבקניון דברים נגעו בי, ואני כבר לא סומך על עצמי שבאמת שום דבר לא נגע בי וכנראה אני נראה משוגע ליד אנשים שלא מבינים למה אני הולך וחוזר 10 פעמים. הגעתי למצב שאני ברכב עם חלונות סגורים ואני בטוח שמשהו נגע בי ונכנס לאוטו ואולי לא שמתי לב. כשאני עם בת הזוג שלי היא מוודאת שאני לא חוזר ומסתכל אחורה ומבצע טקסים. זה קשה לי אבל זה עוזר לי בסוף. אבל הדיכאון והחרדה תוקפים אותי, כשאני לבד הטקסים קורים למרות שאני ממש מנסה להפעיל את ההגיון. אני יודע שאני צריך לדבר עם מישהו, אני מרגיש שאני עכשיו בנקודה הקשה בחיי. זה או לצאת מזה או להשתגע לגמרי. אני לא רוצה לאבד מה שהשגתי בחיי, עבודה טובה, בת זוג, קנינו בית, חברים טובים והכל. אני מפחד לחתוך סלט לבת זוג שלי שבטעות לא שטפתי טוב, אני מפחד להיות לבד עכשיו כי הבת זוג שלי זה כאילו ההגיון שלי, היא אומרת לי שהכל בסדר, שלא מסתכלים אחורה, ששום דבר לא נגע בי. אבל כשאני לבד אני מפחד לאבד את זה, זה הזוי, למצב הזה בחיים לא הגעתי. אני אוהב להתאמן, אני אוהב לאכול בריא, אני אוהב ללמוד דברים חדשים ועכשיו אני לא מצליח לתפקד. אני פשוט מפחד עכשיו כל כך מכלבת שאני לא מצליח לתפקד. אני לא רוצה להתחסן יותר סתם כי נגעתי בדברים או כי חשבתי שמשהו נגע בי או שרט אותי, אבל אני יודע שאם אני לא אטפל בעצמי אני אשתגע או יתחסן ויהרוס את הבריאות שלי. כרגע הבת זוג שלי מאיימת עלי שאם אשקר לה ואתחסן היא תפרד ממני, זה מקל עלי האמת, אני מרגיש שהייתי צריך שמישהו ידאג לי ויעצור אותי. השאלה האם הדמיונות שלי זה כבר שלב שנדפקתי לגמרי? אני יכול להגיע שאם אני לא מבצע טקסים זה בהתחלה מלחיץ מאוד אבל אחר כך משחרר מאוד. הבעיה שזה יושב עלי למחרת או לפני השינה ואני נכנס לדיכאון וחרדה. מה אתם חושבים שיש לי, מה אני צריך לעשות?
שלום לך, זה בהחלט נשמע OCD ואפילו קשה. בכל הטקסט הארוך לא כתבת האם אתה מטופל מקצועית. אני ממליץ על שילוב של טיפול תרופתי ופסיכותרפיה. אודי
בכתיבה בפורום או בכלל כשצריך הכל מאוזן. אצלה יוצא עדיין מהיר ומבולגן כי אני מדברת מאוד מהר. אני עם קשב וריכוז עם מרכיב אימפולסיבי. לא מאובחנת ממש אלא נוירולוג של בני אבחן מיד באבחון של הבן ולכולם בבית זה ברור!. זה אומר חרדות לא לישון בלילה כי אני חייבת לישון..כמובן "הפיל שבחדר". אני משתפרת מאוד- לחצי דם תקינים היו גבוהים. ישנה 6 שעות לא ברצף כשתמיד יש רצף עם ירידה שתיים לשירותים וחזרה לישון. ישנתי בשבת צהרים. מדברת מהר אבל ברור. מבחינתה לא ברור מהיר מידי. כדורים וכו אין מצב!!!! אני ישנה עם כדור שינה אחד. מספיק טוב. פתאום האמון אודי והגבולות. יאללה "זאבים זאבים' כן היו הסתרות גם בטיפול פתחתי הכל עכשיו ועדיין אני יוצאת לא בסדר..או עם אבחנות..נמאס לי. היפומאניה יכולה לעבור לבד. בכיתי. השלמתי. אמא כבר יותר משנה חולה...נפרדנו. דייי..שחררו. נטפל באבא.
הי מיכל, ההודעות האחרונות שרשמת נשמעות לי פחות קוהרנטית מהרגיל, ועדיין היטבת לתאר, די בכדי שנבין. ונדמה לי שאודי רשם - זמן. יותר מכמה ימים. דואגים לך, סוריקטה
הי מיכל, גם במצב הרגיל, בטרם ההיפומאניה, היה לך 'עניין' עם נושא התלות. ההיפומאניה יכולה לתת תחושה מוטעה שלא צריך אף אחד. בעיני חשוב שאת בקשר עם המטפלת. אני מצטרף לדאגה שהביעה סוריקטה. לא צריך למהר כאן. צריך להתאזן, בקצב הנכון. אודי
שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי
מבחוץ זה נראה חזק. מבפנים לא. יודעים מה? מרגישה שאיש לא מבמן למרות מליון הודעות ואנשים רוצים בחברתי ולחבק ואני הפוך..מתרחקת. למה????? אודי אני רוצה להתאבל ישנה בלילה וכבר לקחתי כדור שינה והרגעה טבעיים. אז ישנה כבר. אבל פיזית לא קל. אני ללא משקפיים שאבדתי כרגע. אבל מצליחה איכשהו לכתוב פה... ככה גם הגוף. פעם כואב ופעם כלום.. מתחיל להתעורר מההיפומאניה אבל אז אין לי מקום לבכות. כי כולם שכלתנים
הי מיכל, זה סימן טוב. ותנסי למצוא את המקום והאנשים שניתן לבכות לידם מבלי שיבהלו. זה חשוב וטוב ומטהר ונותן ביטוי לכאב. אודי
תופסים אותי קשיים בדיבור אם אנשים כי אני לא יודעת מה יהיה אחרי כמו אם אני מחלקת ברחוב נרות שבת (חבדניקית) אז אני מחלקת והולכת פחות מבייש אבל אם זה באוטבוס אם אני יחלק אני עדיין יהיה ליד האישה אז מה אני יעשה ידבר איתה כי אם לא אז תהיה שתיקה ואני מתביישת משתיקה ואין לי על מה לדבר או שלא חייב כי אני נירתעת מלדבר או כמו להגיד שאלה בשיעור את הרב אני יתבייש כי אז חושבת שהוא יסמיק או אם אני אומרת משהו בסופר בעבודה למישהו אני לא רוצה שאחרים ישמעו מה העצה אודי
היי גאולה, אני מתפעל מהצעדים שעשית כאן, מהתגובות שהגבת, מהיכולת לדבר עם חברות כאן. אני משער שיקרה משהו דומה גם בחיים בחוץ. זו הדרך. לנסות יותר ויותר. אודי
איך מתמודדים עם חרדה בעבודה שכולה לב ששם הלב שלי נשבר? הנה מיקדתי אודי ;( תופעה מוזרה: כל מי שראה אותי בכה והלב שלו ושלי היו נפגשים. גם זרים😱 וההיפראקטיביות שלי גרמה לכולם לחשוב,שצריך לתת לי כדורים פסיכיאטרים שהם חרדה גדולה שלי. פוחדת להתמכר לכדורי שינה ולהרגעה. נתנו לי לחודש. מה עושים? לא להיות תלותיים בהם? ואיך אתמודד עם חרדה כשאני בעבודה אחרי שבוע שקרה שם טריגר. למרות שצלחתי אותו נפלא אבל עבר להגדרה של היפומאניה. עכשיו מובן? כי אני לא הייתי מובנת למטפלת פתאום. דברתי מהר מידיי ומבולגן...
הי מיכל, זה חלק מההיפומניה, ו'תפקידה' - שלא תרגישי את העצב. חלק מתהליך ההחלמה זה לחוש את הכאב יורת ויותר, וגם את העצב. אז אם זה יגיע - זה בסדר ומהווה סימן טוב. ובעיקר - זמן. אודי
היי אודי וכולם, וואו...חבל שלא יכולה לשתף בהכל. היה מטורף. הייתי בהיפומאניה וזה עבר ;) איך אני יודעת שעבר? כל הזמן אבחנתי את עצמי. יש לי קשב וריכוז עם מרכיב היפר די רציני. אז יחד היה ריחוף ופיצול ולא הרגשתי כאב. מפחידדדדד ואז עבר והתחלתי להרגיש בגדול. עכשיו אני בחרדות שפחתו גם. הכל כל כך מהר כמו בסחרחרה!!! עזר לי בעלי שהוא שכלתן והכריח אותי לקום ואמר שהכל בראש,שלי..חחח מה שנכון נכון. עשה לי טיפול cbt קוגנטיבי התנהגותי בעצמו. מדהים! והפסיכו בכלל חשבה כדורי פסיכיאטריה. נראה לה? פחדתי לקחת כדורי שינה והרגעה.. עדיין לא רגועה, ישנה לסרוגין בגלל החרדות. אז נטפל בחרדות הכל בסדר. אני תמיד ידעתי שאני אדם אופטימי. הבעיה שלא הבנתי למה אני במצבים מסויימים בקצה. עברתי משהו שנגמר וטופל בעבר. נשארו שאריות של החרדות 😆😅 והמטפלת בחרתי את ההכי טובה שיש! הבעיה שאלה ותשובה הפעם אודי : החרדה הגדולה לחזור לעבודה ושיהיה טריגר ואיך אתנהג? פחד,שלא אבכה ככה סתם מול ילד/הורה שאומר משהו..וכו רוצה מאוד לחזור ואין לי מושג איך.... אני חזרתי מיד לשגרה לאחר השבעה ועשה לי את ההיפרמניה...עבר. נשארו חרדות- מטופלת בכדורי חרדה מה עושים כשרוצים שגרה נורמלית בלי טריגרים???. הספיק לי כי חוויתי כזה מול הורה שברחתי לבכות ואז יום שלם עבדתי יותר טוב אבל לא לי.. תודה
הי מיכל, תני לעצמך זמן, והדברים יחזרו לאיזון. בהתחלה מותר שיהיו טריגרים ותגובות להם. תני לעצמך את הזמן, זה יתאזן. אודי
תראו הבית חזר להיות כמו תמיד נקי מצוחצח אין בשום מקום בלאגן הכל ממש 10 אז למה אני כל הזמן רק רוצה לבכות וגם בוכה בדמעות שליש? מה לא בסדר איתי את הנכדים אני רואה גם אתמול היה איתם כייף משהו נדפק לי במוח לא יודעת מה ולמה חטולית
אולי משמחה סוף סוף??? מהממת!!! את בסדר גמור! הלוואי ואבכה ככה טוב כמו שצריך!!!
הי חטוליתוש, איני יודעת, אך הנה רעיון למחשבה מעולמי - בכי הוא גם סוג של שחרור. במקרים מסוימים אפילו חושבת שהמעבר ממנו לצחוק מתגלגל קרוב מאד, וההיפך. הייתי מאד רוצה להאמין שכך גם עשויים להשתחרר כאבים בגוף. לפחות זו הפנטזיה שלי לעצמי. חושבת גם שכדי להצליח לבכות, במיוחד ליד מישהו מבחוץ, צריך להרגיש פנימה שיש על מי להישען שיכיל את אוקיינוס הדמעות על הלחץ ויישאר שלם. בשורה תחתונה - מאחלת שהכאב המורגש יקטן יחסית ובמידת האפשר. את בסדר, חטולית, שלך, סוריקטה
חטולית יקרה לפעמים יש כאב שמתחבא בפנים. תאפשרי לו להיות בלי להלחם בו. שולחת חיבוק, ינשוף
היי חתולית את מדברת דווקא בתור מישהי שנשמעת צעירה כך אני חשבתי חח אבל תדעי לך שאפשר לייצר שמחה תמידית שהיא בלי סיבה ופשוט לשמוח זה מאוד עוזר:)
הי חטולית, בכי יכול לבטא דברים רבים. גם התרגשות וגם שמחה... לא בהכרח שמשהו דפוק במוח... אודי
אני פשוט לא מבינה למה על התמונה שלי אין תגובה שאני שולחת תמונה לאחותי היא לא מגיבה .? ואני חושבת שאני בהרבה יותר יפה מבנות אחרות שמפרסמות שאני מסתכלת על מישהי אחרת אני חושבת שאני יותר יפה אבל אני מתביישת לשים תמונה ואומרת לעצמי איך היא לא מתביישת ואני כן ועליה אין תלונות וכולם רוצים לדבר איתה ואני לא .ואני לא מבינה מה מוזר בי אבל אני סותרת את עצמי ואומרת שאני מוזרה כי כביכול אין לי חברות ואני לא מתקשרת ולא רוצה קשר עם בנות
היי גאולה יקרה, קוראת את ההודעות שלך. הלב נחמץ. בהחלט קשה כך להתנהל.. אני חייבת לבכות ואין לי איפה אולי אם אקרא עוד בנות שאין להם איש,בעולם אבין. בעלי כל כך שכלתן חושב בשכל. שצוחק מהמצב. באמת מצחיק לדבר כל היום ואני רק רוצה לבכות.. . .
הי גאולה, ראיתי שהגבת כאן להודעות, וזה נהדר! ככה יוצרים קשרים וחברויות. ככה גם יגיבו אלייך. אודי
אני יחסית בחורה נאה ואני מתביישת לשים תמונה כי אני לא עם עיניים שקדיות כאלה ולפעמים אני לא מספיק מתאפרת אז אני לא רוצה שיכירו אותי ככה אני צריכה תמונה של הטופ של הטופ זתומרת תמונה שלא יחשבו עליי שאני לא משקיעה או מטופחת מה עושים אני בסך הכל מפחדת שאני לא שמה תמונה שאז השידוך שלי יראה אחרות ויחשוב שהן יותר יפות
הי גאולה, תמיד אפשר ללכת לצלם מקצועי. והשידוך שלך ילמד לקבל ולאהוב אותך, גם אם יש יותר יפות (הרי אין לזה סוף. תמיד יהיה מישהו יפה יותר). אודי
לדעתי את הרבה יותר חזקה ממה שנדמה לך אני מעולם לא הזמנתי חלום מענין אייך זה מרגיש אני על כדורי שינה כבר שנים וגם לא תמיד עוזר בהצלחה מאמי חטולית
לא הצלחתי יקרה להזמין חלום. שאלתי איך הרי..הוא בא ולא חולמת כלום מאז. אני בכלל לא חולמת והתחלתי כדורי שינה ואני בחרדה איומה . לא כל מה שכותבים זה הכל. אוהבת
הי מיכל היקרה, עוברים עליך ימים סוערים ונשמע שטוב שכרגע את מרגישה שיש לך תמיכה יחסית. באשר לחלומות. לדעתי איכשהו שנת חלום היא לרוב חלק מכל לילה, אלא שלעתים לא זוכרים אותם, ואפילו קורה שמנסים ללכוד ורושמים באופן כזה מבולבל שאחר כך לא מצליחים להתחבר לתוכן החלומות רגשית וגם טכנית ונשארים מנותקים מהם. להערכתי זה סוג של הגנה או התנגדות ווטאבר. מניסיוני - אם אל תוך ההירדמות והכניסה לשינה העמוקה עסוקים באופן מרוכז בעניין מאד מסוים, יש סיכוי שהוא ייכנס לתוך שנת החלום. אולי תהיה לנו גישה אל החלום אחר כך - כפי שרשמתי קודם. המוח, הלא מודע, סוג של יכול 'להתחכם' איתנו. לי יש הפרעות שינה בין כה וכה ונעזרת בתרופות. סביב המוות של כל אחד מהוריי הגדלתי מינונים, וגם אז לשינה היה קשה. וכמובן החרדות ועוד. לא יודעת אם כאן מתאים לך המקום ואת רוצה לספר על אמא. מוזמנת. איתך, סוריקטה
מיכלי מאמי אפילו לא ידעתי שיש דבר כזה אך אם זה משפר לך את החיים אני בעד בהצלחה גדולה חטולית
חטולית זו הרגשה שלי. מרגישה שעבר המון זמן ובעצם רק שבועיים. בכל אופן השיא זה שבעלי תומך מהשכל. לא נותן לי ליפול ומרים אותי אפילו פיזית. ככה עשה לי טיפול בחרדה....תודה יקרה ;( זה בהחלט קשה ומורכב.
היי, למטפל שלי קשה מאוד עם השתיקות. אני יכולה להגיע לפגישה ולשתוק דקות ארוכות, לפעמים גם כמעט פגישה שלמה. לא מעט פעמים שהמטפל אומר שהוא לא יכול לשאת את השתיקות האלה. מה הסיבה שאני ממשיכה להגיע אם אני שותקת. המטפל יודע שקשה לי לשתף. אני לא עושה בכוונה כשאני בוחרת לשתוק. באחת הפגישות האחרונות הרגשתי שהוא ממש כועס, מדבר בצורה קצת תוקפנית. הוא מחפש פשר לשתיקות. אני לא באמת מצליחה למצוא תשובה חוץ מזה שבאמת קשה לי לשתף. לא רגילה. הוא יודע שיש עניין של אמון. הוא יודע שאני חווה הרבה מאוד דברים. אני נמצאת מעל שנה אצלו. עדיין, לא מבינה התנהגות תוקפנית כזו שהוא אומר לי שהוא פסיכולוג אבל לא יכול לשאת את זה מבחינתו. חזרתי כמה פעמים על העניין אם הוא רוצה לסיים את הטיפול ואם הוא חותר לשם. אמר שלא ורוצה מאוד לעזור לי. הוא מתאר את השתיקה כמו מוות בחדר. בסופו של דבר, התחלתי לדבר בפגישה ושפכתי בפניו מצוקה גדולה ונראה שהוא באמת חיכה לזה. אני יודעת שבפגישה הבאה יהיה לי קשה לשמור על פתיחות כזו. אחרי שיתוף בדרך כלל אני לוחקת כמה צעדים אחורה. אם אשתוק גם בפגישה הבאה, אני מבינה שזה יוביל את המטפל שוב לאבד סבלנות ולהתעצבן על זה. מה עושים?
הי, אצלי היו פגישות (שכן נכחתי בהן) שכולן שתיקות, וגם בחיים היו תקופות בהן לא פציתי פה בכלל משך חודשים ארוכים. מקווה שלא כך המצב אצלך. במקרה שלי - אניח שמדובר ברגשות זעם מאד אגרסיביים מונעי דיבור. אולי יש קשר לכעס הבלתי נסבל שהמטפל אומר שהוא מרגיש. רעיון לחשוב עליו - אולי תחפשו היכן האגרסיות *אצלך*. מניחה שאת מבוהלת מעצם השיתוף ולכן לוקחת אחורה. נראה שאתם בדרך הטובה. וגם נראה לי שחשוב לשתף את המטפל בדיוק במה שרשמת כאן. סוריקטה
מימה את שותקת מיזה שאת לא רוצב להפתח? אם כן שווה לך זה יעזור לך תסמכי על השליח הטוב שהוא המטפל
היי לוציוס, שתיקה זו גם תקשורת. והיא יכולה לבטא דברים רבים. היא יכולה להיות ביטוי לבטחון, היא יכולה להיות התנגדות, היא יכולה להיות תוקפנות. חשוב לדבר על השתיקה ולא רק לשתוק אותה. אודי
האם הסביבה תיצחק שאני ילך לבחור בקלפי כי גם לי יש דיעה ואני רוצה לבחור... את האמת גם בדברים אחרים אני חושבת שיצחקו עליי גם בעניין הפיאה אני חבדניקית וצריכה לשים פיאה אבל מתביישת וגם בעניין לשים נעל ממותגת דברים שבולטים
הי גאולה, בעיניי חשוב מאד לממש את זכות ההצבעה. ולמה שיצחקו? ואם יצחקו - אז אוי ואבוי להם. אני הלכתי להצביע עם סחרחורות ופיג'מה. זה לא עניין אף אחד. אנחנו כבר אחרי - אבל בחרת בסופו של דבר? סוריקטה
הי סוריקטה כן הלכתי להצביע אבל אני מרגישה כאילו שאני יותר מידי מיתגאה וזה חבוי כמו שאני לא שמה מותגים או לא שמה דברים בולטים
אני כבר שמה תמונה שמשקפת אותי של הרבי מלובביץ אבל אני רוצה תמונה שלי כדי שיראו את היופי שלי אבל אני לא יודעת איך להיות יפה אז חבל שאשים ויחשבו שאני כזו
טוב. יש אבחנה- ברור. היפומאניה ממה פוחדת? מלקום דיפרסיה ברור. . לכן לא ישנתי . ממה עוד פחדתי מכדורי שינה. מעגל עד שלא הבנתי אגב הפסיכו הבינה רק רק שהיא הבינה הסכמתי לקחת וישנתי מעולה ללא חלומות.. ואז ועוד איזה חלום!!! חלום יהלום! יאלום! אודי! ספרי פסיכולוגיה שקראתי שנים.מגיל אפס. והפכתי להיות הפסיכולוגית של עצמי. מפחיד אבל מדהים גם יחד. מצבי עכשיו. תמיד חולמת חלומות בכל שינה. לא רק עכשיו ;( אבל כייף כי היפומאניה! אבל לא גרנדיוזי מידיי. פחד- מהדיפרסיה. בעלי והילדים יודעים כבר הכל והם צוחקים כל הזמן עליי. ברור. כאילו בלעתי בלון הליום....חחחחח מטופלת וגם אהובה וגם מובנת. תובנות למכביר על כולם!! אומרת בקול במהירות שיא ואז. לא מבינים חושבים פסיכו',אוףףף עוד פחד לבסוף- בעלי מביא לטיפול. מבין סוף סוף רגש ולב. אני מאזנת. יש התקדמות. נתראה אחרי הדיפרסיה. אני בשמירה! מוחזקת! ממש אבל!!!! פוחדת בטח!!! אבל הצלחתי לסביבה להתגייסות הדדית. אם הייתי כותבת מבולבל ולא הבנתם. בעיה. אבל לא שלי!!! נתראה אחרי דפרסיה כי אני ישנה עם סיוטי לילה. מפחיד- ברור. גם זה יעבור ואז דפרסיה קלה על אמא. נתאבל נלך לעבוד וזהו. מעניין להיות הפסיכו' שלי. שמתי גבול למטפלת שלי. אני נתתי לה גבול. נפתרתי מתלות ונהייתי עצמאית. משמח- בודאי!!!!! גרנדיוזי משמח? לא בכלל לא. אז דפרסיה שתעבור. נכון אודי? אם הבנת אתה יודע שיעבור. לפחות כלם יודעים. חחחחחחחחחח
הי מיכל, זה בהחלט נשמע היפומאני... זה במקום להרגיש את הכאב. חשוב להקפיד על שינה מספיקה, ואני משער שהדברים יתאזנו. אודי
אני שמה לב שכמעט כל האנשים אותו דבר נגיד בנושא הזה שאם אני ישים תמונה בואצאפ או באתר הכרויות הם יסתכלו וינתחו לי את הפנים ויראו שאני חסרת בטחון חסרת עניין וכולי ואני מפחדת אם השידוך שלי יראה אותי בתמונה אני ישר אומרת שהוא לא ירצה לדבר איתי ואני לא רוצה להרוס עד עכשיו הוא כמעט לא ראה תמונות שלי אלא רק במציאות כל הקטע של הפחד שלי בתמונה זה שהוא יכול להתסתכל מתי שבא לו...ואם הוא יראה שאני לא מדברת ואין לי חברות כי רואים את זה על הפנים...ומצד שני אני מרגישה שכשאין לי פרופיל בואצאפ אני עצובה כי אני יחסית יפה ורוצה לבלוט אבל אני מצד שני לא רוצה כי אני מפחדת שישר יראו שאני בלי חברות וכולי כי רואים את זה על הפנים(יש לי סכיזו) אבל פשוט אני מפחדת מה עושים אודי יש לך עצה?עוצו עצה ותופר...חח וגם בחתוננ הקודמת שלי הבעל הקודם ראה אותי ואמר שאני חברמנית מהזה אומר?כי תכלס אני לא בגלל המחלה שלי אני לא מבינה סיטואציות או לא אומרת את דעתי וצוחקת וכולי עם אנשים(אני גרושה) תודה ושבוע ניפלא של שימחה חודש אדר
הי גאולה, יש לי רעיון: שימי בשלב הראשון תמונה שאת אוהבת, נניח, נוף, פרח או חיה. משהו שמשקף אותך לדעתך. בשלב השני תשימי תמונה שלך. אודי
היי כולם, אני בסדר יחסי. כן, אבדתי את אמא שלי. היא הייתה חולה זמן רב, משכה המון זמן והיה קשה. ולבסוף הבנו שרצתה כבר למות😱 אבל מובן. סבלה מלא.. לא ישנתי אבל עכשיו סוף סוף ישנתי. כל כך פחדתי לישון. לא משנה. אני בסדר. לאבד אמא זה לא פשוט בכלל. אודי, אף פעם לא הבנתי איך ממש להזמין חלום ..מוזר. רעיון? תודה
הי מיכל, חושבים לפני השינה על מה שרוצים לחלום - והסיכוי שזה יגיע - עולה. ותני לעצמך זמן... אודי
בוקר טוב, אני נמצאת מזה תקופה ארוכה במשבר, יותר נכון, התעללות מכוונת במקום העבודה. התנהגות מצד אחת העובדות הבכירות והותיקות הובילו אותי לחוסר יכולת לתפקד. אני מנודה חברתית. מוצאת את עצמי לבד. לא יכולה להתקדם מקצועית כי אותה עובדת שחופפת את העובדים החדשים פשוט מתעלמת ממני. לאורך כל הדרך אמרה לי שאני סתם עושה, אין משמעות לתוצאות שלי, אני גם ככה לא אמשיך. אני לא צריכה לדעת דברים מסוימים או שפשוט היא לא זוכרת או לא יודעת. אני לא מסוגלת לתפקד. לא יכולה להתנהל מול המנהלת שלי, לשלוח לה תוצאות או לדון על התקדמות. אין לי אפשרות לדבר על אותה עובדת כי היא יד ימינה וכל דבר שאגיד רק יחמיר את המצב. אני צריכה להמשיך ולהגיע לתוצאות על מנת שאוכל לכתוב עבודה בסוף ולהיבחן עליה. אני מרגישה שאין לי מעמד ושאני לא נחשבת. אף אחד שם לא באמת סופר אותי. בלתי אפשרי מבחינתי. יש לי חששות גדולים שלא אוכל להתקדם יותר. אני צריכה את ההמלצה שלה ואת התמיכה שלה. לא בטוחה שהיא תוכל או תרצה בעקבות מה שקורה לעשות את זה. אני גם לא באמת יכולה לדרוש ממנה. בימים האחרונים אני מרגישה החמרה במצב. הולכת לישון עייפה ומתעוררת יותר עייפה. אוכלת - לא אוכלת. לא מצליחה מקצועית לבצע מה שצריך. זו תקופה ארוכה שזה רק הולך ומתגבר. לא יכולה לוותר עכשיו כי זה העתיד המקצועי שלי. יחד עם זאת, אני מבינה שההתנכלות הזו אוכלת אותי מבפנים ולא מאפשרת לי להתנהל בצורה נורמטיבית. קשה לי לראות איך היא עובדת בשיתוף פעולה עם קולגות ומלמדת אותם בדיוק מה שהייתה צריכה ללמד אותי רק שממני היא בחרה להתעלם עד שהגעתי למצב שאני קורסת כי אי אפשר ללמוד לבד משהו שמעולם לא עשיתי. מול אחרים היא נחשבת הטובה ביותר, אין ספק שמקצועית היא באמת כזאת אבל אישית אני מפורקת. יש שיח מאחורי הגב ואני מרגישה ריחוק מאחרים שבוחרים לקחת את הצד שלה כי הם רוצים להתקדם מקצועית ולא רוצים להתערב. לא יודעת מה לעשות. לא מצליחה לחשוב על פתרון או איך לגייס כוחות. אני מפורקת ממש. אני נמצאת בטיפול ומתקשה לדבר על הדברים, למרות שמספר פעמים שיתפתי את המטפלת. היא מודעת לקושי שלי וחוץ מלפרוק את הדברים מולה, אני לא רואה איך אני מצליחה להתמודד בפועל. מה עושים במצב שנמצאים במבוי סתום ובסיטואציה שהולכת וסוגרת עליי?
שלום לוציוס, התעמרות בעבודה זו חוויה קשה מאוד (ולצערי - נפוצה מדי). במקרים של התעמרות בעבודה מומלץ לפנות שתי רמות מעל הרמה הממונה עלייך ולבקש התערבות. אודי
שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי
שלום רב, רופא המשפחה שלי רשם לי את התרופה remotiv 500 mg. עוד לא לקחתי את התרופה. לפני שאני לוקח את התרופה, הייתי מעוניין לדעת האם לתרופה זו יש תופעות לוואי כמו העלאת זכרונות רעים או דברים מסוג זה. שאלה נוספת, האם התרופה ממשיכה להשפיע גם אחרי שמפסיקים ליטול אותה כעבור חודש. תודה.
אז מה קרה לי? זוועה. ביום האחרון לא יכולתי לשאת ואז..כמה דרמה אני מאז לא ישנה רק בהיפר ואפילו גברת פסיכולוגית שלי לא ממש מבינה מה אני צריכה שתחשוב "מיכל" והיא לא מבינה..יאללה ככה אני כבר ...בהיפר אחרי שהבנתי וקבלתי טונות של אנשים ואהבה והלב התפוצץ כי לא יכול להיות..אני נותנת ונותנת וגם מרצה ומה קורה בסוך? אני מתפוצצת. אבל גם בבית יש לי סכין בלב. יש לי בעל חושב שכולו שכל ואני כולי רגש ואנחנו הפכים שנמשכו. והיום מתרחקים...מבין????יכולה לכתוב שעות..לא הצלחתי להרדם והיא גברת מטפלת בי שומרת..ואומרת לי לקחת כדורים וממה אני מפחדת? מהמוןןן לא יודעת ממה...מפחדת לישון למה? כי זה ממכר התובנות האלה הן מגיעות מהר מהר מהר...וכולם תובנות מגיעות לאט לאחר המוות. אבל אמא חולה ש.. היה לי מובן לאן כל זה מוביל מסתבר שלכולם לא. ואז בעיה. אני נפרדתי ממנה והם לא. בעיה. ואז נשארתי במקום אחר מכלם והמצב שלי נהיה היפר שעות אני ככה. ישנה 3 שעות בלילה...ממוצ"ש שעבר אבל חדה כתער ולא עייפה כלל היפר.....טוב יעבור. מובן אבל עד אז התנגשויות שיא ואי הבנות אחד את השניה.....אני בהתמוטטות רגשית ולא מאשפזים לא כי זה נורמאלי מבין????? נורמאלי??? אוף
הי מיכל, טבעי להיות בסערת רגשות. בכל מקרה וליתר בטחון - הייתי מקשיב להמלצות המטפלת, שמכירה אותך. אודי
אני מאוד רוצה להשתתף אמרת שזה לא ברור למה אני לא מדברת עם הבנות אלא רק איתך אני פשוט בעולם שלי ולא נהנית לדבר כרגע עם אנשים לא יודעת פשוט אני רוצה שיצא מיזה משהו ולא יודעת אם יצא מיזה משו
עוד מעט יש לי אירוסין אבא שלי אמר אם אני רוצה לקחת חברה טובה איתי אבל אני מפחדת שהחתן יתסכל עליה ואז לא ירצה להתחתן איתי מה עושים כי הוא יחשוב שאני מקנאה לפי הבעת הפנים שלי ובגלל זה לא ירצה להתחתן עם מישהי קנאית כמוני כי אני יהיה מכוערת לעומת החברה
שלום גאולה, תצטרכי ללמוד לחיות עם אי הוודאויות והחששות האלה. אחרת - על כל צעד ושעל תחפשי תשובות לדברים שאין עליהם תשובות. ואגב, אם הארוס שלך לא ירצה אותך כי יראה את חברה שלך - עדיף לך בלעדיו. אודי
...אני בשידוך ואני לא יודעת אם להתקשר לחתן או לא כי הוא יחשוב שאין לי חברות לדבר איתם אם אני רק יתקשר אליו כל יום..מה הפיתרון? ואם אינלי חברות זה יפגע באהבה שלו אליי?
כן נעדרתי מכאן המון זמן עסוקה בהמון בדיקות והופתעתי לקרא שאמך נפטרה עליה השלום ת.נ.צ.ב.ה את הכי בסדר כמו שאת וכמו שמרגיש רק לך כל השאר לא נחשבים באמת הכל עורבא פורח מה שנשאר אצלך בנשמה זה הכי חשוב הזכרונות וצחוקים האירוח שלה עצם היותה היא מה שהיתה זה ישאר חרוט בליבך עד סוף הימים זיכרי אותה כמו שהכי נכון רק לך זה האבל שלך ! משתתפת בצערך מאמי יקרה שלי חטולית
היי רציתי לדעת מהי הדרך הכי טובה להתמודד עם עומס והצפה של רגשות שכבר לא יודעים מה לעשות ואין מוצא רק בורחים לאינטרנט ואז זה רק מחמיר.... אשמח לתשובה תודה רבה
שלום לך, זה מצריך הרבה תרגול. פעמים רבות יש מענה בתרגול מדיטציה או מיינדפולנס. גם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע לווסת את תחושת ההצפה הרגשית. אודי
החלטתי שהיום האחרון של השבעה יהיה אצלי בבית ואשב לבד! אודי וכולם אתם לא מבינים מה שזה עשה לי!!!!! שווה ערך לכמה שנים טובות על ספת הפסיכולוג.. חחח בלי להעליב אותך אודי!!! למרות שאחי לא הבין אותי וחרבש לי במח על לקחת כדור הרגעה חחחח ואחותי...איכככ עזבו. מנסה לשחרר. הגיעו החברות הכי הכי הכי הכי.. כזה!!! גיליתי שאני אהובה! רצויה! שווה!!!!! ועוד ועוד! אנשים השקיעו בי!! ילד מהגן והמוני המונים של הורים מהגן!! כמה כמה אהבה!!!! ציורי ילדים שאכין מהם אלבום!!!! אימי שהייתה מחברת בין מגוון אנשים ודעות- יש לי חברות מגיל 18!!! אין חברות ילדות וטוב שכך!!!! מסתבר הא? חחח אחת הכי מכילה ושקטה והשניה הכי בדיחות וצחוקים :) כייף. להגיד על שבעה "כיף" זה. נו שוין!!! אמרו לי להגיד דברים טובים על אמא- החרדיות שהגיעו. מגוון עצום. ואמא תמיד הייתה ה"דבק" הזה שכולםםםם היו באים אליה! ואף פעם לא הבנתי איך יתכן שגם חילונים גמורים וגם חרדים חברים של אימי. גם אשכנזים/מזרחים ועוד סטריאוטיפים למיניהן!!! מדהים. והכנסת אורחים!!! אמא שלי אלופה בזה!!!!! אמנם לא ישנתי כמה לילות טובים. ועדיין...והייתי כמו על סטרואידים (עדיין) והקשב אלוהים. היה זוועה כי דברתי 14 או יותר שעות ברצףףךף עד צרידות.....הגיעו משמונה בבוקר עד 12 וחצי בלילה למרות שהגבלתי לעשר בלילה..ביקשתי שישארו ...ומלא הודעות שמצטערים שלא באו ... היום עולים לקבר סוף סוף נזרוק את החולצה המסריחה הזאת!!! מאחלת לכם שתקבלו תובנות ממצבים קשים!! כי הן מגיעות!!!! גם אם אנחנו "לא מאמינים מה קרה לנו" בואו יחד ננסה לקום מ"השבעה" כל אחת והעצב כאב וכו. ונסתכל על החיובי! זה מה שלומדים אגב מאודי ובכלל נראה לי מפסיכולוגים לא? כי שלי היא וואוווווווו. מחר נפגשות!!!!! גם אלף פגישות לא יספיקו לספר הכל אז פעם ראשונה שאשתמש בהדפסה או הקראה מכאן!!! חחח שכל אחת תגיד לעצמה דבר אחד חיובי שהיא לוקחת ממה שהיא עברה. ננסה אולי... ואגב אני עדיין חופרת בלי סוף ואנשים הקשיבו לי למרות שקשקשתי מלאאאאא...אלופים. בוסט של הכלה!!!!! חבל שאמא הייתה צריכה למות כדי שאבין..מנסה לא לעשות בדיחות פה כי הספיק לי לכל החיים ההומור השחור הזה. כשפתחתי את הדלת לבית שלי בעיר שלי!!!! (בעלי הכי הכי בעולם והילדים שלי גם.. הם הכינו את הבית לשבעה אמיתית!!! כלומר ממש בהארד קורד!!!! אז כשפתחתי את הדלת ומולי בית מסודר ל"שבעה" אמרתי "אבל זה בית של אבלים" כאילו מה לי ולזה???? ובכיתי מלאאאא. נרגעתי ואז כל היום חוויתי מהי שבעה אמיתית. גם צחוק וגם בכי. התרגשות בעיקר הכי על סטרואידים!!!!! הייתי זקוקה לזה מסתבר. לראשונה בחיי עשיתי מה שטוב לי!!!! ולא מה שטוב להם!!! למשפחה הביולוגית שלי. הבנתם??? אחלה תובנות ויש עוד מלא ואני עדיין מתפזרת אך חברה שלי אמרה אבל את גם זוכרת לחזור למה שספרת!!!! מדהים בעיניי.... ועוד בטוח יהיה הרבה המשך לזה... אוהבת אתכם שגם פה ההכלה הזו מחלחלת. תודה אודי יקר!!! אתה נכס!!! עבורי ועבור כולנו.
אודי- תודה על הניסיון אך זה לא עזר. עדיין 3 שעות שינה בלילה כמו שעון! מוזרררררר אמא נגאלה מייסוריה. אני מתייסרת מאחיי ומהמשפחתולוגיה....ככה לא מתאבלים. הצחוק והארוחות שחיתות לא לעיניין!!! אנחנו הכי אשכנזים של קרקר ומים. ופה יש ארוחות שחיתות וגם ההורים שמרו כשרות ו.....הרסו מה שנבנה- אבא לא שואלים אותו והוא לא שם לב שהמטבח לא כשר יותר בגלל שלהם לא אכפת. לי אכפת! אבל המטפלת אמרה שאני "שווה לאחיי ולא לתפוס את המקום של האחות הקטנה" ואני הכי תופסת לידם את המקום של הקטנה וטיפשה ולא מבינה וכך עושים גם לאבי.. בואו נדאג לאנשים החיים ולא למתים!! למת זה כבר לא משנה..אבל לאבא הכי משנה.... איכככככככככככככ משפחה. מבינה אנשים שמנתקים קשר.........יחסינו לאן? אמא רצתה אחדות. אין אחדות יש פירוד וקרע נוראי וחוסר התחשבות ואנטי ובדיחות שחורות כל הזמןןןן וגם אני נכנסתי ללופ בדיחות שחורות בגללם..לא זה לא דרך התמודדות זו בריחה ממציאות... אוףףףףףךךךךך
מה שקשה זה ההתמודדות עם יחסי עם אחי ואחותי שרואים רק את עצמם ולא סופרים אותי ממטר. שמבזים ולא מכבדים. שהשבעה הזו היא "חגיגה" כלומר הפכה למסיבה כי כל הזמן יש הומור שחור ואין אפילו דקה להתאבל. כי גם אם מנסים לדבר ברצינות ישר עוד בדיחה...דרך התמודדות תגיד- המשפחה שלי הגזימה!!! הדת לא מעניינת ברמה של לצחוק עליי ועוד
הי מיכל, למרות שהומור זו דרך התמודדות טובה, הרי שלצחוק עלייך, לבזות ולהשפיל - ממש לא. את גם מתארת מצב בו לא מאפשרים לך את התנאים להתאבל כמו שנכון עבורך. אודי
מה הכוונה דיפלומטי אנשים שמתנהגים בדיפלומטיות??
שלום, משער שהכוונה אינה למקצוע הדיפלומטיה. דיפלומטיה בכוונה הלא מקצועית היא שימוש מושכל בטאקט ובתחכום לשוני לצורך השגת הישגים אסטרטגיים, למשל, על ידי ניסוח הצהרות באופן מדוד, שקול ובלתי פוגע. אודי
שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי
אני בודדה. המון המון אנשים סביבי ואני בודדה. זמן רב שלא הרגשתי בודדה. בודדה גם מאם..... ואבא מבוגר :( חמוד שכזה. אופטימי אומר לי יש בשביל מה לחיות! חיינו טוב עכשיו יש עוד ילדים, נכדים! איזה גבר!!! יאללה שלו. ואני מבחוץ הכי הכי מצחיקה/מפטפטת עם כולם ומבפנים בודדה והלב נקרע כמו החולצה עם הקרע...
אז זהו. שממש לא אוהבים אותי לצערי!!! אם היו אוהבים לא היו מכאיבים ויורדים עליי כל הזמן. אני מתעצבנת עליהם ובוכה בלופ..הילדה הכי הכי קטנה
הי אודי, באינטואיציה אני אולי יודעת שהמטפל לא יכול לעזור לי אבל אני מתעקשת להשאר. אני מרגישה שאני צריכה ללכת על ביצים ולא יכולה לומר כל דבר שעשוי לעורר את זעמו או מבלי שאתכוון כלל עלול הוא עלול להפגע. מצידי די מאסתי בשאלות מה את חושבת שצריך לעשות או איך חושבת שאפשר לטפל כי אני כל כך צריכה מישהו שיודע, שיוביל שיהיה רועה מפני שאין לי מושג איך מטפלים בבעיה הכל כך מורכבת הזו. מצד שני יש כאן קשר טוב של כמעט עשור ולא רק שלי אלא גם של זהויות אחרות שמוצאות שם מקום בטוח. זה לא יקרה במקום אחר מפני שאני מאוד בשליטה ומחזיקה כדי שאוכל לקיים חיים בתפקוד מלא. אבל זו רק כותרת. בחוץ חיים בתפקוד מלא ובפנים תהום וריק גדול הכל חסר משמעות והכל נעשה בכח ובלי טיפה של הנאה או חיות. חיה מתה. כאבי הגוף לא מרפים כאילו הגוף צורח. והמלחמה הזו התקופה הזו מוסיפה עוד נדבכים של דכאון שהולך ומעמיק. אני לא יודעת מה עוד עלי לעשות איזו עזרה לבקש למי לפנות איך להציל את הטיפול ואת עצמי איך להתנהל כך איך למצוא הקלה או תקווה או משהו... איך לעשות סדר בתוך כל זה. תודה שירה
שירה אהובה, רק אומר שמבינה מאד מה את אומרת. בינתיים - איתך, סוריקטה
שירה יקרה למרות שכתבת לאודי רוצה גם להגיב אני מזדהה ומבינה ומרגיש דומה אבל לא יכול לנתק את הקשר של שנים איתך
הי שירה, אני משער שאם את מתעקשת להשאר יש משהו שכן עוזר, משהו חשוב שאת כן מקבלת בקשר הזה. גם אם הוא חלקי ולא מספק את הפתרונות שאת כל כך מבקשת. אודי
הי שירה היקרה, רשמתי לך אתמול תגובה, וכנראה לא נקלטה. רשמתי, כמדומני, שמבינה אותך מאד. אולי אנחנו מחפשות להרגיש-לא-להרגיש ראויות, להיות משהו, מחובקות. סוריקטה
אמא. איזו מילה. אודי- השתמשתי במשפט שכתבת לי של ויניקוט בהספד. תודה שהזכרת לי...הייתי נציגת האחים. כתבתי למטפלת והיא מתוקה ממש...כתבה שאיתי. וכו.. מה עושים אודי שלא ישנים? קשה לי להרדם. וקמה מוקדם...הראש כואב לי. עצה פרקטית לימים של השבעה? וצריך עכשיו לחשוב מה עושים עם אבא..אדם צלול ופעיל עדיין אבל מתקשה ללכת בן 90..אמא הייתה צעירה ממנו ב12 שנה. 60 שנים יחד... המטפלת של אימי תפסה את החדר,שלי אז אני ישנה במקום אחר...ובכלל הרגשה מוזרה לישון בבית הוריי..
מיכלי שולחת תנחומים וחיבוק עצוב ממש שלא תדעי עוד צער שלך שירה
מיכלי היקרה, איתך בכאבך. זה אך טבעי בעתות שכאלה שיהיו שיבושים בשינה, בתיאבון, מיחושים שונים, דאגות, טרדות, בלבול ועוד. מצד שני, כנראה שחשוב להרגיש. ואולי אפילו הייתי מתעדת מדברת רגשות וזיכרונות כל עוד טרי. 60 שנה ביחד של ההורים הוא משפט מאד חשוב בעיניי. מוזמנת לשתף עוד, אם תרצי. ושמרי על עצמך. סוריקטה
תודה יקרה!!!!
מיכלי יקרה שלא תדעי עוד צער איתך ינשוף
הי מיכל, לגבי השינה בשבעה: נסי לזמן חלום רלוונטי. השינה תגיע ביחד אתו. אפשרות נוספת - מכירה את המקצבים הדו-אוזניים שלי? תקשיבי לתדר דלתא באזניות (אצרף קישור). זה מאוד מסייע (גם) לשינה. זה בספוטיפיי (אם יש לך פרימיום. אם לא - זה יתן פלייליסט שזה אחד הקטעים שבו). https://open.spotify.com/track/2PArJClKk38oX66WwpggIl?si=ac4d07cc37c14339 וזה ביוטיוב: https://youtu.be/xUPD91CjcpE?si=nUkTTLOjMMx-BJRa אודי
הי מיכל, רשמתי לך אתמול תגובה וכנראה לא נקלטה במערכת. אנסה להיזכר - כתבתי שזה אך טבעי במצבים כאלו שיהיו שיבושים בשינה, בתיאבון, במכאובי הגוף, בלבול ועוד. נדמה לי שגם דיברתי על זיכרונות ורגשות ולדבר עליהם או לרשום אותם כל עוד טרי. כבר חלף זמן, וראיתי שעדכנת. מוזמנת לספר עוד. איתך, סוריקטה
אני לא עונה כי אני לא יפיק מיזה תועלת לשאלות שלי אני צודקת או טועה? והשידןך שלי מדבר איתי אבל אמא שלו אומרת שהוא לא מאוזן וצריך זמן ואני לא יודעת אם זה בגללי אולי ההתנהגות שלי לא לטעמה של אימו
אני הלכתי לראיון עבודה ולא קיבלו אותי המראיינת אמרה שאני ביישנית וזה לא נעים זה אומר שגם לא ירצו להתחתן איתי?
שלום גאולה, לא חושב שיש קשר בין הדרישות של מקום עבודה לנישואין. חוץ מזה, הבנתי מדברייך שכן רוצים להתחתן אתך ושיש לך שידוך, לא כך? אודי
עצוב. קשה. וזהו. מחכים.. איזה דבר זה לחכות למוות הא? לך תדע כמה זמן..שעות? יום? יומיים??? מקווה שתעבור בלי כאב ובקלות..זהו.
הי מיכל, זה זמן יקר. ויניקוט אמר פעם משפט שאני מאוד אוהב: שהלוואי ויהיה חי ברגע מותו. זה זמן של פרידה וסגירה. קשה, אבל חשוב מאוד. וגם אני מקווה שיעבור ללא כאב ובקלות. אודי
וואו אודי.... תודה. 🥰
פשוט איתך, סופיוּת. ממש צובט בלב. סוריקטה
למה בנות לא מתקשרות אליי אבא שלי אומר חי תיתקשרי לחברות שלך אבל למה הן לא מתחילות זה אומר שהן כנראה לא רוצות לדבר...ועוד שאלה למה אני מעלה בקבוצה של העמותה שלי סירטון של אח שלי שמנגן ואף אחת לא הגיבה הן ראו את ההודעה
שלום גאולה, אם יורשה לי להסיק מנוכחותך כאן בפורום, הרי שאינך מגיבה לאחרות כאן, וזה פחות מעודד שיח. אולי זה קשור לזה? אודי
שלום חברות, יוצאים למנוחת סוף השבוע. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב ונפגש בראשון. שמרו על עצמכם, אודי
הי אנשים, מנסה, מנסה למצוא מילים ומשערת שתהיינה מבולבלות כפי שאיני יכולה להתמקד או לתאר לאחרונה. מניחה שהבלבול שאצלי מעצבן אנשים, כי איני מצליחה לכוון. סיפרתי כאן על כאבים גופניים. אני לא ממציאה ועד שמעזה לומר בכלל שכואב, ויש בי חלק שכאמור גם אינו נותן לכאב תוקף וזה המסר שכנראה עובר החוצה. לאורך השנה האחרונה ויותר, ניסיתי כל מני טיפולים אלטרנטיביים וגם הנחיות ממקורות שונים וגם תרופות ולא הצלחתי להיעזר בכלל. אדרבא. עבדנו בטיפול על פנייה למומחה רפואי ומבחינת הרופא - הכל בראש. והאמירה הזאת סגרה אותי יותר וגרמה לי לרצות לצפצף עוד יותר. עולם פנימי עולם פנימי עולם פנימי. אז לשם מה ישנן אינטראקציות עם החוץ? לשם מה ישנם טיפולים מסוגים שונים אם העולם הפנימי לא סופג ועמיד בפניהם? אני באמת לא רוצה שיגעו בי יותר ולהיעלם. :-( סוריקטה
הי סוריקטה, היום בדיוק היה לי דיון בצוות הפסיכולוגים שלי על הפיצול בין גוף ונפש, פיצול שאני חושב שהוא שגוי. חוץ מזה ש-90% בערך מחוויית הכאב מתרחשת במוח, תמיד, כך שזה לא מבטל כהוא זה את הצורך לטפל גם בגוף. ומילותייך עברו היטב. אל יאש. אודי
אעדכן שאני מנסה טיפול תרופתי שאמור להפחית כאבי שרירי שלד. ייקח זמן שאדע אם מצליח לסייע במידה מסוימת. רופא הנפש שלי אומר שייתכנו כאבי גוף קיצוניים ממש שמקורם נפשי (והרי אני כבר יודעת). יש לי משאלה לנוח מהכאב, שוב, חלקי במידה שמתאפשר. וגם לעזאזל שאצליח להרגיש מוטיבציה למשהו. לא קל פה באופן כללי. וויש מי לאק, סוריקטה
רציתי לשאול אותך אני עוד מעט מתחתנת אבל לא יודעים מתי כי אני מיתמודדת ומתחתנת עם מיתמודד והוא יישן כל היום כי הורידו לו תרופות בבת אחת ועכשיו הוא חזר למינון הרגיל אבל לוקח לו זמן ואמא שלו אומרת שהוא כל היום יושן ולא מסוגל להתחתן אבא שלו גם ניפטר כי הוא הלך לכבוש פצועים בעזה יהודים. לפני כמה חודשים ורציתי לשאול אם אני יכולה לעשות איתו שיחת וידאו השאלה היא אני מפקפקת לעשות איתו כי שאלתי אותו אם הוא רוצה הוא אמר לא צריך מה זה אומר לא צריך?ואז פתחתי את הוידאו והראתי לו את החדר ואז הוא גם פתח והראה את עצמו ואני הראתי רק את העין שלי כי התביישתי שלא יראה אותי ולא יאהב אותי דרך הוידאו מה הוא יחשוב
שלום גאולה, טבעי שיהיו פחדים. אבל אם אתם ממילא עומדים להתחתן - נראה לי שזה בסדר לראות זה את זו, לא? אודי
