אילמות

הי, שלום לקוראים. הנני כאן. איכשהו תמוה לי. כאילו נעלמו המילים. ונעלם לי גם כאן, ושם. וזה מכבר נעלמה תחושת הבית, בראש. הייתה גמישות ועתה קפוא כאבן. אולי היו משאלות וכעת כאילו ויתרתי עליהן ואיני זוכרת לגשת. נכנסתי על עיוור ובכל זאת קצת הרבה כתבתי. אגב עיוורון - אנשים רואים אותי כל היום בעבודה. עדים רבים רבים. נדמה שכך אני בוחרת בדיוק מסיבה זו. העדים. ולעתים קרובות משמיעים מחמאות של ממש, מעוניינים בפרטיי. ולא מאמינה להם. תחושת מפלצת-העל שאני והיותי בלתי ראויה ונדונה לעונש כבד -- מנצחת. היו לי כאבים עזים בסופ"ש שעבר. מפחידים אפילו. ויש תור לרופא, אך כרגיל, הם נשכחים אם קיים תור. רשמתי לי. אבל ארגיש שזו אינה האמת כשאספר. בלוף שכואב. את בסדר. לא מאמינה לי. כך גם בנפש. והכאבים - הקול בראש חוזר וטוען שהם משהו שגרמתי לי בעצמי. במזוכיזם ובסגפנות שלי. זה ייתכן. אבל אם זה זה - אפשר להבין מדוע החרשתי. מבולבלת - כך גם יצא הטקסט. סופשבוע עמוס. כתמיד. רצף ללא מנוחה. ללא איסוף כוחות. ואולי כן מנוחה, בכל זאת שבת, שהיא אחרת לחלוטין מימים אחרים. ובעיקר שבורה. אבל אסור לדעת. שלכם, סוריקטה

סןריקטה יקרה, הנה נשמעו המילים רהוטות ונוגעות כתמיד... המקום הזה שלא יאמינן לי שאני לא מאמינה לעצמי כל כך מוכר.... מקווה שתנוחי בסוף השבוע ושתרגישי טוב. איתך שירה

יפה שלי כמה טוב שאת כאן ומצטרפת להרגשתך של אילמות ועילמות.. מאוד קשה לאחרונה אך תודה רבה לך יפה שלי שנכנסת וכתבת לי תגובה על הכאבים שלי.. היום שוב קיבלתי זריקה וכעת שוב שוכבת מקווה שהרגשתך תשתפר בקרוב ...ותוכלי בשבת הזו לנוח לאגור כוחות ולאזן את הגוף והנפש בעיות ראיה שוב משבשות לי את הקריאה והכתיבה אז לא מסוגלת להאריך חיבוק עד אליך חטולית

הי, קצת מצטערת שפתחתי את העץ, וגם שרושמת עכשיו. ובכל זאת עדכון קל - סוף השבוע היה מאד לא טוב. חוסר יכולת לאכול ולשתות וגם לזוז. הקיפאון מחמיר. נו, מה אתם אשמים בכלל וצריכים את זה על הראש. יש משאלות שאולי היה טוב לו היו מגלים אותן, למרות שהן לא ריאליות כבר, ויש כאלה, שכנראה, ויתרנו. עצוב. לפעמים מרגיז אותי שמקווים שמשהו יקרה אחרי ששנים ארוכות זה פשוט לא. אולי אני באמת לא יכולה ולא רק 'מראה לכם'? להתראות, סוריקטה

שלום ד"ר, אימי של לחוצה מאוד מאוד, אחותי נדבקה בקורונה וכעת היא ( אמא שלי) בחרדה. לילה שלם לא ישנה... אני מדברת איתה וגם אחרים ואומרת שלא לחוצה אבל היא כן. בקטע שגם אנחנו נחשפנו ובבידוד ומחר תהיה בדיקת קורונה. שאלותי אלייך: 1. האם שריפה בחזה /כאב- זה חרדה ומתח או קורונה? איך מבחנים? רק אומר שחודש שעבר 5.7 הזמנתי לה מד"א שהחליט לפנות את אימי לבי"ח בגלל שהיה קשה לנשום אבל ממש והאקג הראה משהו. מאז עשתה הולטר, אקו לב , בדיקות דם והכל תקין..( עוד לא היתה אצל רופא בשביל אקו אבל רופא בפורום אמר שהבדיקה תקינה) למרות שיש משהו במסתמים. אגב התופעה התרחשה עוד קודם כמו קושי מבמדרגות ומרגישה את הלב פועם. אז נכון שמה שיש עכשיו זה גם מתח? 2.. תוך כמה זמן מתפתחים תסמינים למחלה מרגע חשיפה אם וכאשר.? 3. האם אדם שאין לו ממש תסמינים פתאום זה יכול להיות קשה ובי"ח? או רק למי שהיה חום גבוהה?

אלו התסמינים מאצר מ. הבריאות: תסמינים הנפוצים ביותר: חום שיעול יבש עייפות תסמינים נפוצים פחות: כאבים כאב גרון שלשולים דלקת בלחמית העין כאבי ראש אובדן חוש הטעם או הריח פריחה בעור או שינוי בגוון האצבעות בידיים או ברגליים תסמינים חמורים: קשיי נשימה או קוצר נשימה כאבים או לחץ בחזה אובדן יכולת הדיבור או התנועה שאלה: עכשיו כבר נרגענו כי עשינו בדיקה ויצא שלילי. עשינו בדיקה אחרי שבוע ממפגש עם חולה מאומת התוצאה תוך 24 שעות. אימי מרגישה קצת יותר טוב עם הקושי לנשום אבל לא הכי וב לה היא אומרת בכללי.. היה לה גם סחרחורת. מה שמוזר שאנחנו חצי שנה אוכלים אך ורק בבית ובקושי מסתובבים בחוץ. והיום היו לה שילשולים. זה תסמינים? נשאר בידוד עד 22.8 יום שבת

שלום, 1. האם ילדים אלו כן מדברים בסיטואציות אחרות? למשל שהם בבית עם ההורים או שיש ילדים שפשוט לא מסוגלים לדבר בכלל? 2.האם הם ילדים שלווים? כי ההגיון אומר שאם לא מדברים הם אמורים עדיין לכעוס על ילד אחר, או להיות מתוסכלים בסיטואציות מסוימות? 3. הם לא יוצרים קשר בכלל עם אחרים?ולא מנסים? אני בקייטנה של גן עם ילדים בעלי לקות שפתית כלומר יש להם הפרעות בלומר מילים מסוימות בצורה נכונה. יש ילדה אחת שלא מדברת בכלל. היום שאלתי, אמרו לי שזו אילמות סלקטיבית. יש לציין. שהיא מנופפת לי לשלום כשאני באה או רצה אליי. או אם אני אומרת לה משהו והיא שמחה אז היא מקפצת ומנופפת עם הידיים.זו התגובה שלה וזהו. כשאני שמה מוסיקה היא באה מרצונה לרקוד איתי. זה קצת מוזר לי. כי אני לא עובדת מהגן. איך אין לה אינטראקציות עם ילדים בכלל. גם לא יוזמת.איך היא לא דוחפת ילדים אחרים..תמיד לבד עם עצמה ( אולי ה מהחרדה אז אין רצון?) היא תמיד שמחה שקטה לא ראיתי אותה בוכה או כועסת.לא מתוסכלת. מבחינת התפתחותית היא קטנטונת ושברירית. גם מור לי שאם היא חרדתית, אז למה איתי יש רצון לקשר? הם כעת מסיימים את הגן ועולים לכיתה א'. אמרו לי שהיא תהיה בחינוך מיוחד. האם זו המסגרת שמתאימה לה? חבל שלא היה לי זמן איתה יותר. לא מבינה איך לא הצליחו להוציא אותה מזה. היא צריכה המון חיזוקים.

היי הבת שלי בת שנה ו-8 , מאוד מתביישת ממבוגרים וזרים. אם מבוגר או זר מסתכל עליה או פונה אליה היא רק מחפשת איפה להתחפר או שישר נצמדת אליי. לא משוחררת. זה תקין? זו חרדת זרים,? איךניתן לעזור לה?, אני מתפדחת כשהיא עושה את זה.

אני למשל לוקחת אותה למסגרת של גן עם אמא. היא מאוד עצורה וקפואה במפגשים. לא תזיז את הידיים כשהמפעילה נניח סתם תשאל אותה שאלה היא לא עונה לה.... זה יכול להעיד על אילמות סלקטיבית?? איך אפשר לבדוק את זה?