פורום כירורגיה קולורקטלית ופרוקטולוגיה

ד"ר זמורה שלום, לצערי אני כבר מומחה בפיסטולות ופעמים כבר ניגשתי לניתוח בידיעה שהולכים לעשות לי דבר אחד ומצאו משהו אחר לחלוטין. בניתוח הראשון - שני רופאים בכירים מאוד ומנוסים מאוד שאינם קשרוים האחד בשני העריכו שניתוח חיתוך פשוט יפתור את הבעייה - ולאחר שיצאתי מהניתוח התברר לי שמדובר בפיסטולה מסובכת והושם לי סיטון (שאינו חותך ) שמרר את חיי וגרם לי להתחרט שניגשתי לטפל בעניין מלכתחילה. בצר לי ולאחר שהבנתי את משמעות ניתוח מתלה הרירית (כאבי תופת, החלמה איטית, אחוזי הצלחה בינוניים פלוס,וכן אפשרות לניתוח נוסף) החלטתי לעבור את ההדבקה המדוברת. למען האמת אין לי מושג אם ההדבקה עבדה משום שכאשר יצאתי מהניתוח (ההדבקה) בישר לי המנתח הנחשב מעולה בתחומו, כי בשעה שהזריק את החומר הכחול הוא שם לב לכך שיש לי פיסטולה נוספת.... וכך מצאתי עצמי עם סיטון חותך על פיסטולה אחת והדבקה בפיסטולה אחרת... נכון, יש לכאורה סממנים לקרוהן, אך לפני כ 5 שנים עברתי קולונוסקופיה (של לא פחוט מחצי מטר ) - והתוצאות היו שליליות. מכאן אני חוזר למצבי הנוכחי : 1. סיטון חותך שנמצא עליי כבר חודשיים וחצי ועושה עד עתה עבודה טובה - שאלתי אלייך בעניין היא מהם סיכויי ההצלחה בטיפול מסוג זה בהנחה שהסיטון "נופל" כמתוכנן. 2. בנוגע לבעייתי השנייה - האם ידועה מחלה\תופעה בה צואה נמצאת במערכת העיכול יותר משנדרש - ללא עצירות. זאת אומרת שהבטן נפוחה תמידית עקב ריבוי צואה שמצטברת במערכת העיכול ויוצאת טיפין טיפין. תודה , אורי

אורי שלום, צר לי לשמוע כי הפיסטולות ממררות את איכות חייך. יחד עם זאת, אל יאוש. ברוב הפעמים אנו מצליחים בסופו של דבר להתגבר עליהן. לפעמים צריך ניתוח אחד, ולפעמים סדרה של ניתוחים, אבל לרוב מנצחים לבסוף. מאחר שתלונותיך וסיפורך מעלים את החשד למחלת קרוהן, ומאחר שיש הבדל בגישה הטיפולית בין פיסטולות הקשורות למחלת קרוהן לאילו שאינן, יש לבדוק נושא זה לעומק. בעיני קולונוסקופיה ל 50 ס"מ (לפני 5 שנים) אינה בירור מספק, ויש מקום לבצע לפחות קולונוסקופיה מלאה עד סוף המעי הגס (עם נסיון כניסה לסוף המעי הדק) וצילום כלשהו של המעי הדק (צילום בריום, CT אנטרוגרפי, או MR אנטרוגרפי, ואם יש צורך- לשקול בדיקת קפסולה). ישנן גם בעיות אחרות במעי שיכולות לפגוע בתנועתיות המעי הדק, אולם אילו אינן קשורות להווצרות פיסטולות. סיטון חותך יכול להביא לריפוי פיסטולה אם הוא חותך עד הסוף כמתוכנן, ולעיתים יש צורך לחזור ולהדק אותו. לעיתים החיתוך הופך את הפיסטולה לפיסטולה נמוכה שאינה מכילה שריר רב, ומאפשרת חיתוך כירורגי פשוט. אם הסיטון החותך כבר נמצא ועושה את עבודתו- כדאי לתת לו את הצ'אנס. החלמה מהירה.

שלום, אני כותב מכתב שני ואני מקווה שהפעם הוא יהיה ברור כי לא הצגתי באמת את הבעיה שלי. שמי גבריאל אני סובל מקרהון ובספטמבר האחרון עברתי ניתוחי Segmental resection ו- strictureplasty קריטה של 40 ס"מ וקשירה ב30ס"מ באזור העליון של המעי. לאחר שלושה חודשים חזרו לי כאבים ועשיתי הרחבה אנדוסקופית שעזרה לי לחודש ומאז עשיתי עוד שלושה פעמים, ללא הצלחה. ההצרות נימצאת בג'ג'נום (לפי מה שהבנתי אני מקווה שזה מספיק בשביל להבין איפה זה) בכל מיקרה לפי הטיפול האחרון שיצא ללא הצלחה הרופא שלי אמר שהדרך היחידה לפתור את הבעיה היא בטיפול כירוגי, מה שאני לא כ"כ רוצה לעבור עכשיו. אני מבקש לדעת עם יש דרך נוספת שאפשר לעשות, רק לא פתיחה נוספת של הבטן... המצב שלי כרגע הוא שקט אין לי כאבים וגם לא התנפחויות, יציאות רגילות אני משתדל לאכול נכון וכמיות קטנות ככה שהבטן לא מציקה לי יותר מידי. שמעתי על טיפול לפרוסקופי? השמח לתשובה ואני מקווה שהכל ברור. חיוך עושה פלאים. גבריאל

גבריאל שלום, מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. היצרויות של המעי הדק במחלת קרוהן יכולים להגרם משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא דלקת פעילה, הגורמת לבצקת והיצרות המעי, והשניה היא רקמת צלקת, הנוצרת באיזור בו היתה בעבר דלקת פעילה. אם ישנה בעיקר דלקת פעילה, בד"כ כדאי לנסות לטפל בה בתרופות נוגדות דלקת. אם הטיפול התרופתי לא מצליח להשתלט על הדלקת, או שהדרך היחידה לשמור על הדלקת רגועה הוא בטיפול ארוך טווח בתרופות הגורמות לנזק כגון סטרואידים, והקטע המוצר אינו ארוך מדי, כדאי לשקול טיפול כירורגי הכולל את כריתת המקטע החולה. אם עיקר ההיצרות נובע מרקמת צלקת, הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול כירורגי, והתועלת הצפויה בטיפול נוגד דלקת אגרסיבי במקרה זה קטנה מהסיכון הכרוך בו. בניתוח להיצרות פיברוטית יש לעיתים צורך לכרות את הקטע הנגוע (בעיקר אם ההיצרות היא בחיבור של המעי הדק למעי הגס), ולעיתים ניתן לבצע ניתוח שנקרא סטריקטורופלסטי בו פותחים את המעי לאורך ותופרים לרוחב, באופן שמרחיב את חלל המעי. מטרת הניתוח היא להתגבר על הבעיה הנוכחית שגורמת לסבל ולפגיעה באיכות החיים, ואין ביכלת ניתוח לרפא את מחלת הרקוהן. רוב החולים שעוברים ניתוח מרויחים תקופות ארוכות של שקט סימפטומאטי, שפעמים רבות נמשך מספר שנים, אך אורך תקופה זו משתנה מחולה לחולה ולא ניתן לצפיה מראש. צר לי לשמוע שאצלך הסימפטומים חזרו כבר לאחר 3 חודשים. יחד עם זאת, אם איכות חייך כיום אינה מספיק טובה, לדעתי זכותך וחובתך להלחם על איכות חיים טובה, גם אם פירוש הדבר שיש צורך לעבור עוד ניתוח. תזמון נכון של הניתוח במכלול הטיפול במחלה הוא חשוב, מפני שירידה במצב התזונתי כתוצאה מהיצרות המעי ואף טיפולים תרופתיים אגרסיביים כגון סטרואידים מגבירים את הסיכון הניתוחי באופן ניכר. לכן כאשר איכות החיים אינה מספיק טובה, והסיכוי שטיפול תרופתי יעזור אינו גבוה, כדאי לא להסס, ולשקול טיפול ניתוחי. ניתוח לפרוסקופי הוא ניתוח בו מבוצעים מספר חתכים קטנים בדופן הבטן, ודרכם מכניסים מצלמה ומכשירי ניתוח, ומבצעים חלק מהניתוח בתוך הבטן, ללא חתך גדול. יש לציין כי בסופו של דבר יש צורך לבצע חתך מסויים על מנת להוציע את הקטע הדורש כריתה או סטריקטורופלסטי. בניתוח לפרוסקופי מבוצע אותו ניתוח שמבוצע בניתוח פתוח, רק ללא חתך ארוך, ולכן התועלת הצפויה והסיכונים העיקריים דומים בשתי השיטות. הניתוח הלפרוסקופי הוא קוסמטי יותר (ספק אם לאחר ניתוח קודם זה קריטי) וההתאוששות ממנו מעט יותר מהירה. היום יש כירורגים רבים (ואנוכי ביניהם) המבצעים את רוב הניתוחים הראשוניים בקרוהן בטכניקה לפרוסקופית, אולם כשמדובר בניתוח חוזר המלאכה קשה בהרבה, והסיכוי שנצטרך לעבור במהלך הניתוח לניתוח פתוח אינו מבוטל. ולסיום אני שולח חיוך, בתקוה שיעשה פלאים (גם אני מאמין בזה)

שלום יש לי כאבים בפי התבעת כל כמה זמן ( בערך פעם בשבועיים) רק בלילהץ הכאב הוא חזק ומרגיש כמו כאב פנימי. הכאב עובר אחרי 2-5 דקות אשמח לקבל דעה בעניין תודה

אריאל שלום, ישנן סיבות רבות שיכולות לגרום לכאבים בפי הטבעת, ולצערי איני יכול אפילו לנחש מהודעתך מה גורם לכאב אצלך. אם הכאב מציק לך מומלץ להבדק אצל כירורג קולורקטלי/ פרוקטולוג. כל טוב.

ד"ר עודד זמורה שלום רב! בת זוגתי, בת 29, סובלת מזה 3 שנים מפצע חיצוני בפי-הטבעת, דבר שגורם לה להמון תיסכול, כאבים וחוסר נעימות. בפעם הראשונה שהופיע טופל במשחה ועבר, חזר כעבור שנה, ומאז הטיפול במשחה מגיב תקופתית והוא הולך וחוזר מאז. למראית עין ישנו כפל בשר חיצוני בולט, אשר נכנס פנימה, ובאמצעו חריץ חושף בשר-שהוא מקור הכאב והדימום. יש לציין שהאיזור שבין פי-הטבעת לפתח הנרתיק רגיש וכואב במיוחד גם הוא, דבר שמשליך ומגביל מאוד בקיום יחסי-מין. בנוסף אציין שבת-זוגתי סובלת ממעין דקירות משתקות בבטן באיזור התבור- כמו ציר למשך דקה בתדירות של פעם ביומיים, מגזים תכופים וגם מכאבי בטן חזקים וחדים לפני יציאות. תדירות היציאות היא פעם ביומיים-וזה עם שימוש במזרזים טבעיים כמו סובין ושזיפים, וללא זה התדירות היא פעם בשלושה ימים, מלווה ביציאות קשות שלעיתים כרוכים במאמץ, כאב וסובלנות. מבדיקה ראשונית שערכה במסגרת בדיקות כלליות מסתמן שישנה בעיה בבלוטת הטריס-חוסר תיפקוד. האם מדובר בפיסורה או בטחורים, מה דעתך? האם היא סובלת מעצירות כרונית? האם ישנו קשר בין הדברים והאם זה יכול להצביע על דברים נוספים? ובקשה אחרונה בבקשה, תהיתי אם תוכל להמליץ לנו על פרוקטולוג שעובד עם קופ"ח "כללית" באיזור הקריות וחיפה. בתודה מראש, דרור

דרור שלום. ראשית, אם לאשתל יש קושי קבוע להתרוקן, ניתן להגיד שהיא סובלת מעצירות כרונית (גם אם היא לא נכנסת לגדרה המדעית של עצירות). תת תפקוד בלוטת התריס הו בהחלט אחד הגורמים הידועים לעצירות, ולכן חשוב לתקן את תפקודי הבלוטה באמצעים תרופתיים. בנוסף, חשוב לנסות ולשמור על מרקם יציאות תקין באמצעות תזונה נכונה. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) ושתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום). הקפדה על שתיה מרובה חשובה מאד לעניין זה. ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם לאחר איזון בלוטת התריס אשתך עדיין תסבול מעצירות וקושי בהתרוקנות, יש מקום לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג עם עניין ספציפי בתנועתיות מערכת העיכול לצורך בירור. לעניין הסבל באיזור פי הטבעת, גם כאן הדברים קשורים זה לזה, מפני שעצירות ומאמץ בזמן היציאה גורמים פעמים רבות לבעיות בפי הטבעת כגון טחורים או פיסורה, מה שמדגיש את החשיבות הרבה של הטיפול בעצירות זו. איני יכול כמובן לאבחן את בעיית פי הטבעת ללא בדיקה, אולם מתאורך נראה כי חריץ חשוף בשר מחשיד לקיום פיסורה בפי הטבעת. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטהף אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- כדאי לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- 15% מיכולת השליטה ביציאה, אך לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. בנוסף, בפיסורה כרונית, כאשר השריר מכווץ באופן כרוני, ספק אם הוא מבצע את תפקידו נאמנה גם עכשיו. הנסיון מראה כי ירידה ביכולת השליטה היא סיבוך לא שכיח של ניתוח זה (וגם אז הירידה בשליטה לרוב חלקית ולעיתים הפיכה, אך לעיתים רחוקות אינה הפיכה). יחד עם זאת, במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. הרחבה של פי הטבעת גורמת לקריעה לא מבוקרת של שריר זה, ויתכן שהיא קשורה בסיכון מעט גבוה יותר לפגיעה ביכולת השליטה. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך. איני מכיר את רשימת הרופאים של קופ"ח כללית ואיני מכיר את כל הפרוקטולוגים באיזור חיפה, כך שקשה לי להמליץ. אני בטוח שיש באיזור חיפה רופאים רבים טובים.

ד"ר עודד זמורה שלום, אין לי מילים להודות לך מקרב לב, על התגובה המהירה מצידך, תשומת הלב, והסבלנות. עזרת לנו רבות. בהחלט ניתן לומר שתשובתך שפכה אור חדש על בעייתינו וכל שנשאר הוא באמת לקבוע תור לרופא מומחה לצורך איבחון ובחירת טיפול - כמובן בלקיחת חשבון של כל שרשמת לעי"ל, שיהווה בעבורינו עזרה רבה. תודה רבה שוב, דרור ובת-זוגתו.

בעקבות דימום בזמן יציאה, המלווה בתחושת צריבה פניתי לכירורג לבדיקה ידנית. (מדי פעם יש גם כאבים דוקרים עמומים שלא קשורים ליציאה). בבדיקת רקטוסקופיה מצא שיש לי טחורים דרגה 2 ופוליפ קטן בגובה 1.5 סמ' בשעה 11. שלח אותי לבצע סיגמוידוסקופיה. מה שמטריד אותי כרגע זה הפוליפ. 1. האם יש מקום לדאגה? מה הסיכויים שיהיה ממאיר? האם ניתן היה לראות בבדיקה שעשה לי לפי צבע או מרקם אם הוא ממאיר או שפיר? 2. הוא אמר שיתכן וזה לא פוליפ אלא תגובה של טיפול לייזר לטחורים פנימיים שעשיתי 4 ימים לפני הבדיקה (בגלל שראה בפוליפ נקודה אדומה) - האם שמעת על תגובה שכזו לטיפול בלייזר? 3. אשמח לקבל ממך אינפורמציה אודות פוליפ שכזה או הפניה למקום בו היא כתובה. תודה מראש, נגה

הפוליפ שאת מתארת הוא בעצם בתעלה האנאלית. רוב הפוליפים באיזור זה הם שפירים, אולם אנחנו לא אוהבים להשאיר פוליפים בשום מקום במעי, וגם לא באיזור פי הטבעת. כל טיפול באיזור פי הטבעת יכול לגרום לתגובה זמנית באיזור זה, ואולי להראות לבודק זה או אחר כפוליפ. אם פוליפ זה אינו במראה חשוד, אפשר בהחלט לחכות מספר שבועות ולראות אם הוא נעלם. אם הוא לא נעלם, כדאי בכל זאת לשקול להוציאו.

שלום ד"ר זמורה, אני בהריון בחודש שמיני (שבוע 34). סובלת מטחורים עוד מלפני ההריון , רק לסרוגין. מחודש שישי - טחורים קבועים חיצוניים ללא דימום. טחורים אלו נראים כמו אשכול של 8 בליטות אחרי כל יציאה- רכה או קשה. זה לא משנה. אני מקלה על הכאב והנפיחות אחרי יציאות עם משחת המוריד. שותה הרבה מים ואוכל פירות וסיבים. אך שום דבר לא מעלים את התופעה, גם לא למספר ימים. היציאות כמעט כל יום. קראתי באינטרנט על פורמולת נונה שהיא טיפול טבעי שחסך ניתוחים וקשירות לאנשים שסבלו מטחורים. האם הפורמולה הזו מוכרת לך? האם היא אכן יכולה לפתור את בעיית הטחורים ולהעלים אותה כליל / או לתקופה ממושכת? האם ניתן לטפל בחודש שמיני בפורמולה זו? בלידה - מה המצב הכי גרוע שאליהם יכולים להידרדר הטחורים? לאיזה גודל? האם היית ממליץ על תנוחה מסויימת בלידה שתקל את עניין הלחיצות מהטחורים להחמיר? (למרות שאני מתכננת אפידורל - אז המגוון לא רב.) חשבתי אולי תנוחת כריעה בישיבה יכולה להקל על הלחץ. מה דעתך? מצטערת על המייל הארוך ותודה מראש על תגובתך, יאלי

והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

ד"ר זמורה שלום, מייל התשובה שקיבלתי ממך אינו תואם את תוכן הפנייה. אודה לך באם תוכל להתייחס שוב למייל שלי. נראה לי שבטעות שלחת מייל אחר כמענה לפנייתי תודה מראש \יאלי

מהם הדרכים להוצאת תולעת השרשור מהמעי הגס?

איני מכיר דרכים כירורגיות לכך. פנה לפורום גסטרואנטרולוגיה: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/904

היי שמי גבריאל. עברתי ניתוח קיצור מעי של 40 ס"מ בשתי חלקים ובעוד 30 עשו קשירה.... הרגשתי טוב תקופה דיי קצרה אחרי הניתוח לאחר שלושה חודשים חזרתי שוב בכדי לעשות הרחבה ומאז עברתי עוד שלושה הרחבות ללא הצלחה. והפתרון היחידי להרגע שקיבלתי מהרופא שלי הוא טיפול כירוןגי מה שאני לא כ"כ רוצה לעשות... שמעתי על ניתוח לברוסקופי. אני רוצה לדעת אלו עוד דרכים יש לי חוץ מלפתוח את הבטן... אני מודה לכל מי שיענה לי! חיוך עושה פלאים! גבריאל

גבריאל שלום, לא הבנתי מהודעתך מדוע נותחת בעבר, מה המחלה ממנה אתה סובל, מה בוצע בניתוח (קשירה של המעיים אינו מונח מוכר), ממה בדיוק אתה סובל עכשיו, ואיזה ניתוח הוצע לך. אנא חדד את שאלתך בכדי שאוכל לספק מידע מתאים.

שלום ד"ר עודד לאחר אבחון יש לי טחור צנוח ... שאלתי היא האם קיים טיפול יעיל נגד טחור צנוח ללא התערבות כירורגית ? טיפול שימנע את הטחור להופיע בכל יציאה במינימום מאמץ... מודה לך מראש

ברי שלום, סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. טחורים יכולים לכלול מרכיב חיצוני ("טחורים חיצוניים") שהם קפלי עור הבולטים החוצה באופן קבוע, ולעיתים מתבטאים בנפיחות וכאב, ומרכיב פנימי ("טחורים פנימיים") שלרוב מתבטא בדמם, אי נוחות, והתבלטות לאחר יציאה. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן אתה בעצם צריך להחליט שאתה רוצה טיפול, ולבחור את הטיפול מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. טיפול מרפאתי קל יחסית הוא קשירה של הטחורים, שבד"כ מטפלת בעיקר בטחורים הפנימיים, ומבוצעת במרפאה ללא אשפוז. קשירת טחורים מתבצעת על ידי הנחת גומיה קטנה על חלקו העליון (הפנימי) של הטחור, באמצעות מכשיר המיועד לכך. הפעולה מתחילה בבדיקה של פי הטבעת באמצעות מכשיר הנקרא אנוסקופ. כאשר הרופא המטפל מזהה את הטחור, הוא מניח את הגומיה על חלקו העליון. ניתן לקשור באותה פעולה טחור אחד, שניים, או את כל שלושת הטחורים, לפי העדפת הרופא המטפל, המטופל ומצב הטחורים. מאחר שחלקו העליון של הטחור מכיל מעט עצבים של כאב, הפעולה לרוב לא כואב במיוחד. הגומיה המונחת בבסיס הטחור גורמת לנמק מקומי של האיזור הקשור. לאחר מספר ימים האיזור הקשור נושר ועמו נושרת הגומיה. באיזור בו היתה הגומיה נוצרת בהדרגה צלקת המושכת את הטחור בחזקה לתוך התעלה האנאלית ומקטינה את זרימת הדם בתוכו. כתוצאה מכך, פוחתים הדמום והבלט של רקמת הטחורים דרך פי הטבעת. חשוב לציין כי תהליך יצירת הצלקת לוקח זמן, ומלוא השפעת קשירת הטחורים יכול להתבטא רק לאחר מספר שבועות. בכל הזמן הזה חשוב להקפיד להמשיך את כל הטיפול השמרני שניתן על ידי הרופא המטפל, כגון ריכוך צואה וכלכלה עשירה בסיבים. קשירת הטחורים אינה מסלקת אותם ולעתים יש צורך לקושרם מספר פעמים, או להציע ניתוח, על מנת לשפר את איכות החיים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו לרוב אינה מתאימה למי שעיקר סבלו מטחורים חיצוניים. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. ניתוח זה מומלץ בעיקר כאשר חלק ניכר מהסבל נגרם מטחורים חיצוניים. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

ד"ר זמורה שלום, בעקבות דיון בין חברים חברים שעורר הרבה עניין וויכוח אודות השאלה: מה גורם לאדם שלומד רפואה לבחור בהתמחות הפרקטולוגיה, מה המיוחד בתחום הנ"ל שגורם לבחור בו ? (שגרם לך לבחור בו) בתודה מראש מתעניינים בתחום

מחבר: ד"ר עודד זמורה תאריך: 4.5.2006 שעה: 22:29 כירורגיה קולורקטאלית היא תת התמחות של כירורגיה כללית העוסקת בטיפול הכירורגי במחלות המעי ופי הטבעת (שהוא תחום הפרוקטולוגיה). בעבר היו כירורגים שהתמחו ספציפית בפרוקטולוגיה, אולם מזה שנים רבות תחום הפרוקטולוגיה מוכל בתוך תחום הכירורגיה הקולורקטאלית. מחלות המעי המטופלות על ידי הכירורגים הקולורקטאליים כוללות גידולים של המעי הגס, מחלות מעי דלקתיות, כולל קרוהן וקוליטיס, והפרעות בתפקוד המעי. מדובר בניתוחי בטן גדולים הדורשים מיומנות כירורגית מעולה, שיקול דעת ושיפוט כירורגי נכון, וכיום מבוצעים חלק גדול מניתוחים אלו בטכניקה לפרוסקופית. בואו לוו איתנו פעם חולה שעובר ניתוח מעי גדול, תהייו איתנו לפני ואחרי הניתוח, ובניתוח עצמו, ותבינו מה גורם לכירורגים להמשך לתחום זה. תחום הפרוקטולוגיה כולל את מחלות פי הטבעת, טחורים, פיסורה, פיסטולה פריאנאלית, סינוס פילונידלי, הפרעות בשליטה בסוגר פי הטבעת, צניחה (פרולפס) של הרקטום, קושי בהתרוקנות (עצירות), ועוד. תחום הפרוקטולוגיה עוסק ברובו במחלות הפוגעות באופן ניכר באיכות חיי הסובלים מהם, וברוב המקרים ישנן שיטות יעילות לטיפול בבעיות אלו. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בתחום זה וטכניקות חדשות פותחו לטיפול ברבות מהבעיות הפרוקטולוגיות. בעקרון, הסיבה שמישהו נמשך למקצוע זה או אחר (תולדות סין, רפואה, וכו) היא כנראה בעיקר תחושת בטן שקשה להסביר במילים, אבל בוודאי שקשה להבין משיכה למקצוע כזה או אחר מבלי להחשף אליו. שיהיה לכם בהצלחה

בן 32, מזה כשבוע שלשולים, מלווים בדימום מידיי פעם. בנוסף כאבי בטן קלים. על מה הדבר יכול להעיד ? איזה בדיקות כדאי לבצע ? מי הרופא שאליו צריך לפנות פרוקטולוג או גסטרואנטרולוג ? האם הדבר יכול להעיד על מחלה כלשהי חלילה ??

אני שלום הסימפטומים שאת מתארת יכולים לנבוע מסיבות רבות, בין אם כאלה שעיקרן באיזור פי הטבעת, ובין אם מבעיות של המעי. מומלץ לפנות לבירור לרופא המומחה לתחום זה, וזה יכול בהחלט להיות כירורג קולורקטאלי או גסטרואנטרולוג. החלמה מהירה.

לד"ר עודד זמורה שלום ברצוני לשבח את תשובותך באתר הן ממוקדות ומוסרות אינפרומציה עדכנית אני אישית עוברת קודם ובודקת אם שאלתי כבר נשאלה קודם.ואז תשובתך מופיעה לאחר השאלה כל הכבוד. שאלתי היא מה ההומחיות של פרוקטולוג. ומה המומחיות של קולורקטאלי תודה ,

כירורגיה קולורקטאלית היא תת התמחות של כירורגיה כללית העוסקת בטיפול הכירורגי במחלות המעי ופי הטבעת (שהוא תחום הפרוקטולוגיה). בעבר היו כירורגים שהתמחו ספציפית בפרוקטולוגיה, אולם מזה שנים רבות תחום הפרוקטולוגיה מוכל בתוך תחום הכירורגיה הקולורקטאלית. מחלות המעי המטופלות על ידי הכירורגים הקולורקטאליים כוללות גידולים של המעי הגס, מחלות מעי דלקתיות, כולל קרוהן וקוליטיס, והפרעות בתפקוד המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל את מחלות פי הטבעת, טחורים, פיסורה, פיסטולה פריאנאלית, סינוס פילונידלי, הפרעות בשליטה בסוגר פי הטבעת, צניחה (פרולפס) של הרקטום, קושי בהתרוקנות (עצירות), ועוד. תחום הפרוקטולוגיה עוסק ברובו במחלות הפוגעות באופן ניכר באיכות חיי הסובלים מהם, וברוב המקרים ישנן שיטות יעילות לטיפול בבעיות אלו. בשנים האחרונות ישנה התקדמות רבה בתחום זה וטכניקות חדשות פותחו לטיפול ברבות מהבעיות הפרוקטולוגיות.

לד"ר זמורה היקר ולשאר משתתפי הפורום שלום וחג שמח, אני בחור בריא בן שלושים ויש לי שתי בעיות רפואיות שמטרידות את מנוחתי וגופי בימים אלה : בעייה ראשונה בה אני מטפל מזה כשנה היא פיסטולה מסובכת וייתכן גם מפוצלת שכרגע מטופלת בסיטון שאמור ליפול תוך חודש חודשיים.... בעייתי השנייה היא נפיחות תמידית של הבטן, מאז שאני זוכר את עצמי תמיד לא הייתי שמן אך היתה הבטן שלי הייתה נפוחה תמידית - בעיקר אחרי הארוחות. היציאות שלי הן "רגילות" פעם עד שלוש ביום - לא משלשל וללא איזושהי עצירות מיוחדת. רציתי לשאול אם ידוע על קשר בין שתי התופעות (אולי קרוהן מינורי) ואם יש אפשרות לטפל בבעיית הבטן הנפוחה. רציתי לציין כי לפני מס' חודשים ביצעתי חוקן לפני ניתוח ותוצאות החוקן הדהימו/הפחידו אותי. החוקן גרם לי לצואה בכמות שלא דמיינתי שאדם יכול להכיל - בערך פי חמש ממה שאני רגיל לראות ב"יציקה טובה". אחרי החוקן הזה ירדתי באחת בערך ב 2 קילוגרמים, והבטן שלי הייתה שטוחה לחלוטין (מיותר לציין שמאותו הרגע עד ליומיים אחרי הניתוח הרגשתי פשוט מצויין) אשמח לכל תגובה שהיא - טיבעית, או קונבנציונאלית תודה

אורי שלום. פיסטולה פריאנאלית היא מעין תעלה תת עורית המקשרת בין החלק הפנימי של פי הטבעת והעור סביב פי הטבעת, שדרכה עוברת הפרשה מהאנוס והרקטום כלפי העור החיצון. פיסטולה נוצרת פעמים רבות לאחר שהיה אבצס סביב פי הטבעת, בין אם הוא אובחן ונוקז כירורגית ובין אם לאו. אבסס נגרם בדרך כלל כתוצאה מדלקת חריפה של בלוטה קטנה הנמצאת בתוך האנוס, שתפקידה באופן תקין להפריש נוזלי סיכה לפי הטבעת. הזיהום נגרם לרוב כאשר הצינורית המנקזת את הבלוטה נסתמת, וחיידקים מתרבים בחלל הבלוטה. יחד עם זאת, במחלות מעיים בהן יש כיבים ודלקות חוזרות כגון מחלת קרוהן קיימת נטיה מוגברת להיווצרות אבסס כזה. אם יש לך בנוסף לפיסטולה תלונות אחרות הקשורות במערכת העיכול לדעתי יש מקום לבצע בדיקות לאבחן או לשלול מחלת קרוהן (בד"כ קולונוסקופיה והדמיה כלשהי של המעי הדק), מאחר שאם הפיסטולה קשורה במחלת קרוהן, זה משנה במידה מסויימת את הגישה הטיפולית לפיסטולה זו. הטיפול העקרוני בפיסטולה פריאנאלית הוא כירורגי, וטפול שמרני או תרופתי לרוב אינו מרפא הפיסטולה שאינה קשורה במחלת קרוהן. סביב פי הטבעת נמצאים השרירים הטבעתיים השולטים ביציאות, וכל תיקון ניתוחי של הפיסטולה צריך לשמר את השרירים האלו, על מנת לא לפגוע ביכולת השליטה. בכדי להעריך את מבנה תעלת הפיסטולה ומיקומה ביחס לשרירי הסוגרים של פי הטבעת, ניתן לבצע בדיקות הדמיה כגון TRUS שהיא בדיקת אולטרסאונד של האיזור. המכשיר הוא בערך בעובי אצבע של בנאדם והוא מוחדר בעדינות דרך פי הטבעת כמו בבדיקת אצבע ומראה את מבנה איזור פי הטבעת. הבדיקה כרוכה באי נוחות מסויימת אך הסיכון בבדיקה כמעט לא קיים. יחד עם זאת, פעמים רבות, כירורג קולורקטאלי מיומן יוכל להעריך את כמות השרירים המוכלת בפיסטולה זו בבדיקה במרפאה או בחדר ניתוח, ללא צורך בבדיקת הדמיה כאשר תעלת הפיסטולה לא מכילה כמות משמעותית של שרירי סוגרים, ניתוח הפיסטולה כולל בד"כ חיתוך של הרקמה מעל הפיסטולה. בביצוע החתך יוצרים מין חריץ פתוח שמאפשר ניקוז של ההפרשות, ועם הזמן החריץ נרפא באופן עצמאי מבפנים כלפי חוץ. ברוב המקרים, הניתוח נעשה באשפוז-יום, או עם שהיה קצרה בביה"ח. למרות שמדובר בניתוח עם פצע פתוח וריפוי הדרגתי, שעור ההצלחה בריפוי הפיסטולה הוא מעל 95%. במצבים בהם הפיסטולה חוצה חלק ניכר משרירי הסוגרים, יש צורך בניתוחים מורכבים יותר, לתיקון הפיסטולה תוך שימור השרירים. חוט סיטון יכול לעיתים לחתוך בהדרגה את תעלת הפיסטולה, אולם לעיתים אינו חותך את כל התעלה ולא מביא לריפוי מלא. אחד הניתוחים המקובלים לטיפול בפיסטולות גבוהות מבוצע דרך פי הטבעת, ובו יוצרים מעין "לשון" של רקטום הנקראת מתלה, ומשתמשים בה על מנת לסגור את הפתח הפנימי של הפיסטולה, המזין אותה. מדובר בניתוח יותר גדול, ומצריך בד"כ אשפוז של מספר ימים. לאחרונה ישנה גם אפשרות למילוי של הפיסטולה בחומרים המעודדים את ריפויה. מדובר בניתוחים יחסית פשוטים עם התאוששות מהירה וחזרה מהירה לפעילות רגילה. השיטה היותר נפוצה היא הזרקת דבק ביולוגי האוטם את תעלת הפיסטולה, ומעודד את ריפויה. בשיטה זו אין כל פגיעה בשרירים, ולרוב ניתן לחזור לפעילות רגילה כבר למחרת הניתוח. שעור ההצלחה הוא בינוני, אך לאותם אלו שזה הצליח זה חוסך ניתוח גדול יותר. חומר חדש יותר מיוצר מרקמת מעי של חיה, והנסיון בו רק מתחיל להצטבר, אולם נראה כי שעור ההצלחה גבוה יותר משל דבק. לצערנו שני חומרים אלו אינם בסל הבריאות ולכן לרוב אינם מסופקים על ידי מערכת הבריאות הציבורית. לגבי דבק ביולוגי, יש כיום מחקר רפואי המתבצע בבתי החולים העמק ותל השומר, במסגרתו ניתן הדבק בחינם. אם תהיה מעוניין תוכל לפנות למרפאתי בתל השומר, או לג'יהאן, מרכזת המחקר, בטל 054-2228993.

ד"ר זמורה שלום, לצערי אני כבר מומחה בפיסטולות ופעמים כבר ניגשתי לניתוח בידיעה שהולכים לעשות לי דבר אחד ומצאו משהו אחר לחלוטין. בניתוח הראשון - שני רופאים בכירים מאוד ומנוסים מאוד שאינם קשרוים האחד בשני העריכו שניתוח חיתוך פשוט יפתור את הבעייה - ולאחר שיצאתי מהניתוח התברר לי שמדובר בפיסטולה מסובכת והושם לי סיטון (שאינו חותך ) שמרר את חיי וגרם לי להתחרט שניגשתי לטפל בעניין מלכתחילה. בצר לי ולאחר שהבנתי את משמעות ניתוח מתלה הרירית (כאבי תופת, החלמה איטית, אחוזי הצלחה בינוניים פלוס,וכן אפשרות לניתוח נוסף) החלטתי לעבור את ההדבקה המדוברת. למען האמת אין לי מושג אם ההדבקה עבדה משום שכאשר יצאתי מהניתוח (ההדבקה) בישר לי המנתח הנחשב מעולה בתחומו, כי בשעה שהזריק את החומר הכחול הוא שם לב לכך שיש לי פיסטולה נוספת.... וכך מצאתי עצמי עם סיטון חותך על פיסטולה אחת והדבקה בפיסטולה אחרת... נכון, יש לכאורה סממנים לקרוהן, אך לפני כ 5 שנים עברתי קולונוסקופיה (של לא פחוט מחצי מטר ) - והתוצאות היו שליליות. מכאן אני חוזר למצבי הנוכחי : 1. סיטון חותך שנמצא עליי כבר חודשיים וחצי ועושה עד עתה עבודה טובה - שאלתי אלייך בעניין היא מהם סיכויי ההצלחה בטיפול מסוג זה בהנחה שהסיטון "נופל" כמתוכנן. 2. בנוגע לבעייתי השנייה - האם ידועה מחלה\תופעה בה צואה נמצאת במערכת העיכול יותר משנדרש - ללא עצירות. זאת אומרת שהבטן נפוחה תמידית עקב ריבוי צואה שמצטברת במערכת העיכול ויוצאת טיפין טיפין. תודה , אורי

הסיפור המתואר כאן, קרה גם לי קיבלתי רוקטיזון מרופא כירוג מומחה, והגרוי נפסק. לאחר כמה ימים של רגיעה גיליתי שיש לי תולעים, ביציאות (תוך כדי ניגוב) ושמתי לב שבלילה יש לי עקצוצים מטרידים מאד - שאלתי - דחוף - מה לעשות?????

לא נורא. קורה. צריך פשוט לגשת לרופא המשפחה או לגסטרואנטרולוג לקבל טיפול בכדורים נגד התולעים.

האם יש סיכוי טוב שהניתוח יעבור בשלום???ללא דימום יתר-וללא קרישיות יתר?תודה וסליחה אני פשוט מאד מוטרדת...

בכל דבר שאנחנו עושים ברפואה צריך לשקול את התועלת הצפויה (או את הסיכון בלי ניתוח) מול הסיכון בניתוח עצמו. אם הסיכוי גדול מהסיכון, כדטי להמליץ על הניתוח, ואם הסיכון גבוהה יותר כדאי לא לבצע ניתוח. לדבריך היתה התיעצות של מומחים רבים, והוחלט להמליץ על הניתוח. מכאן אני מסיק שכפי הנראה הסיכוי גדול בהרבה מהסיכון, ויש סיכוי טוב שהניתוח יעבור בשלום. בהצלחה.

דר" זמורה שלום אני חולת קרוהן ועברתי ניתוח לניקוז אבצס פריאנלי באוגוסט. בשבועיים האחרונים הופיעו לי הפרשות מוגלתיות מפי הטבעת, המופיעות זמן מסוים לאחר יציאה. (נראות ככתם על התחתונים) לפני הניתוח חשבו שמדובר בפיסטולה, אך בניתוח עצמו לא מצאו את הפתח. ההפרשות אינן ממקום הניתוח ואין נפיחות באזור כפי שהיה בקיץ. נראה לי שההפרשות הינן ישירות מפי הטבעת. וזה נשמע קצת מוזר שתהיה פיסטולה פנימית, כי הרי פיסטולה מחברת בין 2 אזורים (לא?) אודה לתשובתך

נעה שלום פיסטולות וזיהומים סביב פי הטבעת הן התופעות הנפוצות ביותר של מחלת קרוהן פריאנאלית (שהיא מעורבות איזור פי הטבעת בקרוהן), ומופיעות בחלק ניכר מהחולים הסובלים מקרוהן. לעיתים המחלה הפריאנאלית יכולה להיות המקור העיקרי לסבל ואי הנוחות הכרוכים במחלה. לעיתים זיהומים באיזור פי הטבעת יכולים ליצור סינוסים, מעין פיסטולות הסגורות בצד אחד, ומתנקזות רק דרך הפתח הפתוח, שיכול להיות התוך הרקטום או בפי הטבעת. לכן המצב בו ישנה הפרשה מוגלתית רק דרך פי הטבעת אינו בלתי אפשרי. מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. מומלץ להבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה בנושא זה, וכן להתייעץ בגסטרואנטרולוג המטפל, שכן הטיפול המיטבי כאמור כולל שיתוף פעולה בין 2 תחומים רפואיים אלו.

תודה רבה על תשובת המהירה האם מחלת קרוהן שאינה פריאנלנית במקור יכולה להיהפך לכזו? כאשר איבחנו לי את המחלה לפני כ10 שנים הממצאים היו בג'ואג'נום ובטרמינל איליום. עד הקיץ האחרון בו התפתח האבצס לא הייתה מעורבות של הקולון במחלה (קולונוסקופיה באבחון ולפני 5 שנים היו נקיות). אפילו אחד הכירורגים שהייתי אצלו בקיץ אמר שייתכן ואין קשר לקרוהן. כעת כאשר הופיעו ההפרשות מפי הטבעת אני מניחה שזה חייב להיות קשור לקרוהן. האם שמעת על מקרה בו בוצע ניתוח שאינו נחשב לניתוח חירום או כברירת מחדל? הקטע היותר בעייתי אצלי הוא האיליאום הסופי, אבל זהו חלק מאוד קצר (כ 10 ס"מ) ובד"כ שיש התקף הוא מתבטא בכאבים חזקים באזור. כרגע אין היצרות משמעותית, אני במשקל תקין (אפילו קצת יותר מדי) והפגיעה היא בעיקר באיכות החיים ובנוכחות הכאבים. אני משתדלת להתמיד במהלך היום יום הרגיל אך לפעמים זה קשה. לפני כ6 שנים אחד הרופאים (גסטרו) שביקרתי אצלו אמר שבעצם חבל לשפוך כל כך הרבה תרופות לאזור כל כך קטן שעושה הרבה בעיות ועדיף כבר להוציא אותו. הרעיון נפל כמצבי השתפר, אבל לאחרונה אני מתחילה לחשוב אם לא היה משהו בדבריו. האם חולה יכול להתעקש על ניתוח שכזה, כאשר המטרה העיקרית היא שיפור איכות החיים בלבד?

שלום רב.לאבי בן ה67 גילו פוליפ טרום סרטני במעי.לאבי מס בעיות כגון יל"ד ,טרשת עורקים,וקרישיות יתר.עבר אוטם מוחי קל פעמיים ואוטם לבבי קל. כיום נוטל פלאוויקס . לאחר קונסוליום נקבע לנתחו.בכל בדיקה פולשנית שנעשתה עד כה היה מפסיק פלאוויקס כשבוע לפני ומקבל זריקות קלקסן בבטן,אך בבי"ח קבעו שיפסיק פלאוויקס רק 3 ימים לפני הניתוח!!!אנו מודאגים מאד וגם נאמר לנו ע"י 3 רופאים מהקופ"ח שזה באמת החלטה לא תקינה...מה בעצתך לעשות? האם להתעקש?האם זה מסוכן כל שילוב הדברים שפירטתי? בבקשה תשובתך בתודה(אציין שהבדיקות בבי"ח היו מ א ד לא מעמיקות) ...תודה

פלויקס היא תרופה המפחיתה את תפקוד טסיות הדם, ובכך מפחיתה יצירה של קרישי דם. ככל שמפסיקים אותה יותר זמן לפני הניתוח כך משתפר תפקוד הטסיות, קטן הסיכון לדימום בזמן הניתוח או לאחריו, וגדל הסיכון ליצירת קרישי דם שיכולים לגרום למשל לאוטם מוחי. כך שיש צורך למצוא את האיזון הנכון בין 2 הסיכונים, ושיקול הדעת של הכירורג המנתח בנושא זה חשוב. על פניו החלטת הכירורג לא נראית לי בלתי מתקבלת על הדעת, אבל אם יש לכם ספק, ואתם לא בטוחים שזו אכן הכוונה ומה שנאמר לכם לא נאמר בטעות (הרי כולם בני אדם ויכולים לטעות)- צרו קשר עם הכירורג המטפל ותשאלו שוב אם אכן זו היתה כוונתו. בהצלחה.

לד"ר זמורה שלום, אני סובל מקרוהן ורציתי לדעת מדוע לא משתמשים בסטנט (כמו שעושים בניתוחי לב) לצורך הרחבת חלק מוצר במעי (רקמה צלקתית). האם זה אפשרי? ושאלה שנייה: מהי תפירה הפוכה? מה ההבדל בינה ובין כריתת חלק של המעי? תודה מראש, עמי

עמי שלום, סנטנטים להרחבת היצרויות קיימים וניתן להכניסם בקולונוסקופיה, ולכן הם מיועדים בעיקרם לשימוש בהיצרויות של המעי הגס. לסטנטים אלו יש אורך מוגבל, ולכן ניתן להשתמש בהם רק להיצרויות קצרות, והם משמשים בעיקר להרחבת היצרויות שנגרמות על ידי סיבות שאינן מחלת קרוהן. לא ידוע לי על נסיון בשימוש בסטנטים אלו בהיצרויות מעי גס על רקע קרוהן. חשוב לציין כי סטנטים אלו לא ניתנים להוצאה לאחר הכנסתם, אלא על ידי ניתוח לכריתת מקטע המעי. אין כיום סטנטים לשימוש בהיצרויות של המעי הדק, ויש גם קושי להגיע עם אנדוסקופ (כגון קולונוסקופ) להיצרויות אלו, כדי להביא לשם את הסטנט. היצרויות של המעי הדק במחלת קרוהן יכולים להגרם משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא דלקת פעילה, הגורמת לבצקת והיצרות המעי, והשניה היא רקמת צלקת, הנוצרת באיזור בו היתה בעבר דלקת פעילה. אם עיקר ההיצרות נובע מרקמת צלקת, הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול כירורגי, והתועלת הצפויה בטיפול נוגד דלקת אגרסיבי במקרה זה קטנה מהסיכון הכרוך בו. בניתוח להיצרות פיברוטית יש לעיתים צורך לכרות את הקטע הנגוע (בעיקר אם ההיצרות היא בחיבור של המעי הדק למעי הגס), ולעיתים ניתן לבצע ניתוח שנקרא סטריקטורופלסטי בו פותחים את המעי לאורך ותופרים לרוחב, באופן שמרחיב את חלל המעי (מה שקראת "תפירה הפוכה"). מאחר שהניתוח אינו מרפא את מחלת קרוהן לתמיד, אנו משתדלים לכרות כמה שפחות מעי דק, ולכן כאשר ניתן לבצע סטריקטורופלסטי אנו מעדיפים זאת. תזמון נכון של הניתוח במכלול הטיפול במחלה הוא חשוב, מפני שירידה במצב התזונתי כתוצאה מהיצרות המעי ואף טיפולים תרופתיים אגרסיביים כגון סטרואידים מגבירים את הסיכון הניתוחי באופן ניכר. לכן כאשר איכות החיים אינה מספיק טובה, והסיכוי שטיפול תרופתי יעזור אינו גבוה, כדאי לא להסס, ולשקול טיפול ניתוחי. כל טוב

מאחר שהניתוח אינו מרפא את מחלת קרוהן לתמיד, אנו משתדלים לכרות כמה שפחות מעי דק, ולכן כאשר ניתן לבצע סטריקטורופלסטי אנו מעדיפים זאת.כאשר ישנה סטריקטורה פיברוטית קצרה יחסית ללא דלקת פעילה, באיזור מתאים לסטריקטורופלסטי (החיבור בין המעי הדק למעי הגס פחות מתאים לכך), אנו מבצעים סטריקטורופלסטי. בכל מקרה אחר אנו מבצעים כריתה רק של הקטע הבעייתי. הכריתה צריכה להיות של הקטע הקטן ביותר שאפשר, אבל כמובן שצריכה לכלול את המקטע החולה, על מנת לשפר את איכות החיים. בניתוח לפרוסקופי משתמשים במצלמה על מנת להסתכל בחלל הבטן ומבצעים את הניתוח בחלל הבטן על פי התמונה הנראית על ידי המצלמה. בסופו של דבר יש בכל זאת צורך לבצע חתך קטן מסויים בשביל להוציא את קטע המעי החולה. בגדול, בניתוח לפרוסקופי מבוצעת בדיוק אותה כריתה כמו בניתוח פתוח, ולכ התועלת העיקרית והסיכונים העיקריים דומים. לניתוח הלפרוסקופי יש יתרון קוסמטי ברור מבחינת אורך החתך, והוא כרוך פעמים רבות בהתאוששות מהירה יותר וחזרה מהירה יותר לפעילות מלאה. כנראה שהוא גם כרוך ביצירה של פחות הדבקויות בחלל הבטן. ניתוח לפרוסקופי קשה יותר טכנית, ומצריך מיומנות כירורגית שלא כל כירורג (ואפילו לא כל כירורג קולורקטאלי) מיומן בה. אם הכירורג שלך לא מנוסה בטכניקה זו, כנראה שעדיף לעבור אצלו ניתוח פתוח. אם הוא כן מיומן, וסוג הניתוח מתאים, סביר שכדאי לנסות ניתוח לפרוסקופי, ואם יש בעיה כלשהי, לעבור לניתוח פתוח.

אגיולקס, אגיוקור מה עדיף יותר לעצירות?

לי שלום לטווח ארוך אנחנו מעדיפים שימוש באגיוקור, הכולל רק סיבים על בסיס פסיליום. אגיולקס כולל גם חומר הנקרא סנה, שמגביר את יעילות המוצר, אך בשימוש ארוך טווח של חודשים יכול לגרום להתמכרות המעי והחמרה של העצירות. חשוב מאד להקפיד לשתות הרבה, לפחות 2 ליטר נוזלים ליום.

האם יש לאגיוקור איזושהי כשרות? מה ניתן כתחליף?

האם יש לאגיוקור איזושהי כשרות? מה ניתן כתחליף?

בוקר טוב, אני מאובחנת כחולת קרוהן מזה 7 שנים. בשנה האחרונה אני סובלת מהיצרות בסוף המעי הדק ובאשפוז האחרון עלה עניין הניתוח. רציתי לדעת מתי לדעתך כדאי לנתח בקרוהן במקרה של היצרות? האם אין דרך אחרת לפתור בעיה זו? אודה לך מאוד על תשובתך המהירה.

דנה שלום מחלת קרוהן היא מחלת מעי כרונית שכיום אנו לא יודעים מה גורם לה, ואיננו יודעים לרפא אותה לחלוטין. לכן מטרת הטיפול היא לאפשר לאנשים החולים בקרוהן (ושחלקם הגדול אנשים צעירים) לחיות באיכות חיים מקסימאלית ולעשות כל מה שכל אחד בגילם רוצה לעשות, כולל לימודים, עבודה, משפחה, בילויים ועוד. על מנת לנסות להגשים מטרה זו, יש לנו ברפואה הקונבנציונלית 2 מסלולי טיפול עיקריים, המשלימים אחד את השני. מסלול אחד הוא מסלול הטיפול התרופתי, והשני הוא הטיפול הכירורגי. חשוב לציין כי אין מדובר במסלולים מנוגדים, ועבודה משותפת ומושכלת של הגסטרואנטרולוג והכירורג המטפלים חשובה על מנת להציע את הטיפול המיטבי. היצרויות של המעי הדק במחלת קרוהן יכולים להגרם משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא דלקת פעילה, הגורמת לבצקת והיצרות המעי, והשניה היא רקמת צלקת, הנוצרת באיזור בו היתה בעבר דלקת פעילה. אם ישנה בעיקר דלקת פעילה, בד"כ כדאי לנסות לטפל בה בתרופות נוגדות דלקת. אם הטיפול התרופתי לא מצליח להשתלט על הדלקת, או שהדרך היחידה לשמור על הדלקת רגועה הוא בטיפול ארוך טווח בתרופות הגורמות לנזק כגון סטרואידים, והקטע המוצר אינו ארוך מדי, כדאי לשקול טיפול כירורגי הכולל את כריתת המקטע החולה. אם עיקר ההיצרות נובע מרקמת צלקת, הטיפול היעיל ביותר הוא טיפול כירורגי, והתועלת הצפויה בטיפול נוגד דלקת אגרסיבי במקרה זה קטנה מהסיכון הכרוך בו. בניתוח להיצרות פיברוטית יש לעיתים צורך לכרות את הקטע הנגוע (בעיקר אם ההיצרות היא בחיבור של המעי הדק למעי הגס), ולעיתים ניתן לבצע ניתוח שנקרא סטריקטורופלסטי בו פותחים את המעי לאורך ותופרים לרוחב, באופן שמרחיב את חלל המעי. תזמון נכון של הניתוח במכלול הטיפול במחלה הוא חשוב, מפני שירידה במצב התזונתי כתוצאה מהיצרות המעי ואף טיפולים תרופתיים אגרסיביים כגון סטרואידים מגבירים את הסיכון הניתוחי באופן ניכר. לכן כאשר איכות החיים אינה מספיק טובה, והסיכוי שטיפול תרופתי יעזור אינו גבוה, כדאי לא להסס, ולשקול טיפול ניתוחי. כל טוב

תודה רבה על תשובתך המפורטת והמהירה. יש לי עוד שאלה: מתי בוחרים לבצע ניתוח סטריקטורופלסטי ומתי מבצעים כריתה? לפי מה קובעים? אודה לך גם אם תוכל לפרט על יתרונות וחסרונות ניתוח לפרסקופי לעומת ניתוח בטן רגיל. תודה מראש.

שלום דוקטור לפני מסםפר חודשים, לאחר מספר ימי וירוס משלשל הופיעו טחורים חיצוניים ובעקבותיהם גרד בפי הטבעת שהתפשט במהירות לשפתיים ולאחר מכן לכל המפשעה. משחות כמו קומאגיס והידרואגיסטן לא הועילו כלל, ולא משחות כמו אלוקום, ולאחר החרפה (שהרופא שלי ייחס לתגובה טראומטית של העור בעקבות גרוד מאד חזק מתוך שינה) התחלתי ליטול קורטיזון ססיטמי. ההטבה היתה איטית מאד וכל הסיפור ארך מספר שבועות. אין לי מושג האם הקורטיזון סייע או שהזמן עשה את שלו. לפני מספר ימים המצב חזר על עצמו. בעקבות מספר ימים של שלשולים קשים הופיעו טחורים (שנעלמו די מהר). עם העלמם הופיע אותו גרד ובעצם אין תגובה לשום משחה. זה גרד כזה בפי הטבעת ובפתח הנרתיק, בשפתיים ויורד לירכיים. הדבר היחידי שעוזר לי זה קרח על המקום אבל אני פשוט לא יכולה לתפקד או לישון, זה לא נפסק. בזמנו בדק אותי פרוקטולוג וקבע שזה עניין לרופא עור, הטחורים כבר נעלמו והוא לא ראה קשר בין הדברים. מה בכל זאת אתה יכול להציע לי, אני מיואשת:( שבת שלום ותודה סיגי

סיגי שלום אני חש ממכתבך את סבלך וברור לי כי הגרד משפיע קשות על איכות חייך. הטיפול בגרד אנאלי אינו קל, והתוצאות לרוב אינן מיידיות, אבל ניתן בכל זאת לנסות לעזור. גרד סביב אזור פי הטבעת אינו תופעה נדירה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. אני נוטה להסכים עם הפרוקטולוג שבדק אותך שכנראה אין קשר לטחורים שכבר לא מתבלטים או מפריעים, אולם בכל זאת כדאי להבדק שנית על ידי כירורג קולורקטאלי המומחה לתחום זה. כן כדאי להבדק שוב אצל רופא עור וגניקולוג, אבל אם הם אינם מוצאים שום סיבה לגרד בתחום המומחיות שלהם, ספק אם כדאי לקחת טיפול "על עיוור". במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת רוב האנשים מרגישים הקלה מסוימת בגרד תוך שבוע. ריפוי מלא לוקח לעיתים כ4-6 שבועות. מעקב ע"י הכירורג הקולורקטלי מומלץ. אם כלום לא עוזר ואין אבחנה אחרת שמסבירה זאת ניתן לפנות לפרופ' יוסי ליסי בהדסה עין כרם בירושלים- הוא רוקח משחה מיוחדת שעוזרת פעמים רבות במקרים עקשניים במיוחד

שלום רב, מזה מספר פעמים הבחנתי במעט דם אדום שיוצא עם הצואה. ברצוני לדעת מה יכולות להיות הסיבות לכך, באופן מפורט ככל שניתן. איך כדאי לברר את הסיבה או לטפל בבעייה. תודה רבה.

דינה שלום, דמם מפי הטבעת מתחלק ל 2 קבוצות עיקריות לפי האיזור שממנו בא הדימום. הקבוצה השכיחה ביותר היא דימום שמקורו באיזור פי הטבעת עצמו, שיכול לנבוע לדוגמא מטחורים פנימיים. רוב הסיבות לדימום קל מאיזור פי הטבעת עצמו אינן מסוכנות, והסיבה העיקרית לטפל בבעיות אלו היא אם הדמם הזה מציק לך. הטיפול הבסיסי הוא ריכוך היציאות ומניעת מאמץ בזמן היציאה. היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. מומלץ להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. הקבוצה השניה והפחות שכיחה היא דמם שנובע מהחלק של המעי הגס שמתחבר לפי הטבעת. אנו ממליצים בדרך כלל על בדיקה כלשהי של המעי הגס כמעט לכל מי שיש לו דמם (ואפילו קל) מפי הטבעת, כאשר היקפה נקבע לרוב לפי גילך וקבוצת הסיכון שלך (כגון הסטוריה של בעיות מעי במשפחה וכד'). בבעיות הגורמות לדמם מהמעי הגס גילוי מוקדם יכול לעיתים להיות מציל חיים, ולכן אנו ממליצים לא להזניח. לסיכום, מומלץ להבדק על ידי רופא מומחה לתחום זה כגון כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג או גסטרואנטרולוג. אם מקור הדמם מאיזור פי הטבעת, לרוב כדאי לטפל רק אם הדמם מציק לך. שבוע טוב.

בעבר היו לי כבר 3 פעמים אבצסים ( פיסטולה) בפי הטבעת. פעם אחת הדבר נרפא ללא התערבות כירורגית ופעמיים היה צורך לנתח כדי לנקז. לפני כשבוע שוב הרגשתי כאבים בפי הטבעת ( הפעם מעט יותר פנימה) שוב הבעיה העיקרית היא בעת יציאה והתלחתי מיד לעשות אמבטיות . פניתי לרופא ובבדיקה שעשה לי אמר שאינו רואה משהו חיצוני פרט לאדמומיות ובנקודה מסוימת ( איפה שבאמת זה המקום שאני מרגישה בו את הכאב ) מרגיש התקשות קלה ובשלב זה רק להמשיך עם האמבטיות ולבוא לבקורת בעוד 10 ימים כדי לראות מה קורה עם זה.( האמת שהבדיקה הכאיבה לי מאוד כל פעם שנגע בנקודה המסוימת הזו ולאחר הבדיקה ביציאה בעת ניגוב פי הטבעת היה אף מעט דם אדום טרי) האמת שאני קצת מודאגת ואשמח אם תענו לי האם מוכרת תופעה כזו והאם זה אכן יכול להיות רק אבצס בהתהוותו - כך שעדין לא רואים אך מרגישים וכו' תודה לך.

יעל שלום, תאורך אכן מחשיד לזיהום מסויים בפי הטבעת שעדיין לא הבשיל לכדי אבצס, למרות שללא בדיקתך לא אוכל להגיע לאבחנה חד משמעית. אם אכן הרופא חשד בתהליך כזה, ניתן לעקוב ולראות אם יתפתח אבצס, וניתן לנסות טיפול אנטיביוטי למספר ימים. ישנם אנשים הסובלים מאבצסים חוזרים בפי הטבעת, ויכולים להיות לכך מספר סיבות. יתכן כי יש בפי הטבעת איזור שנקרא פתח פנימי, שהוא מעין נקב קטן בדופן פי הטבעת, שאף פעם לא החלים לחלוטין, וגורם לזיהומים חוזרים. יחד עם זאת, אבצסים חוזרים יכולים גם להיות קשורים למחלת קרוהן, ורצוי לפנות לכירורג קולורקטאלי או לגסטרואנטרולוג לבירור על מנת לשלול מחלה זו.

האם ניתן לטפל בטחורים חצוניים על ידי הזרקת חומר שחוסם את אותם ורידים מבלי להשתמש באיזמל המנתח ? תודה , אתי.

אתי שלום לטחורים חיצוניים לצערנו אין פתרון טוב אחר פרט הניתוח לכריתתם. יחד עם זאת, בטיפול שמרני הכולל שמירה על יציאות רכות ומשחות מקומיות במידת הצורך, הטחורים הפנימיים פעמים רבות קטנים ומשארים כקפלי עור סביב פי הטבעת ופחות מציקים. אם בכל זאת הם עדיין גורמים לסבל ניכר, מומלץ לשקול את כריתתם.

שלום מזה כשבוע הצואה שלי הפכה לרכה ובצבע כתום/חום בהיר . בשבועיים האחרונים גם יש לי בחילות במהלך היום אחרי שאני אוכלת (לא משנה מה אכלתי), בנוסף יש לי גזים רבים וקולות חזקים של המעיים (כמו בטן מקרקרת) אחרי אכילה . היציאות שלי סדירות (אחת ליום) אבל הבחילות וצבע הצואה מאד מדאיגים אותי. מה זה יכול להיות ? מה עושים ? אודה להתייחסותך מיכל

מיכל שלום לצערי אין באפשרותי לבצע אבחנה דרך האינטרנט על סמך התאור ששלחת. אם התלונות הנ"ל נמשכות, הייתי ממליץ להבדק על ידי גסטרואנטרולוג.

שלום דר--אני סובל ממצב טחורים כבר לפחות 15 שנים--בדרגות נמוכות--ללא כאבים בשנים האחרונות כשהטחור היה יוצא הייתי מחזיר אותו פנימה וזהו--ללא דימום.לפני כשנה וחצי כבר לא היה עוזר להכניסו פנימה כי הוא היה יוצא מיד החוצה שוב-וכן החלו גירויים חוזרים ונישנים באזור פי הטבעת[ הלכתי לפרוקטולוג והוא אבחן דרגה 3 (אין כאבים והמליץ לנתח)בנתיים עזבתי את זה, ובמהלך השנה וחצי האחרונים לפעמים יש דימום קל , קל, כשמנקים עם נייר אחרי יציאה אין כאבים בשום מצב ויש טחור אחד תמיד בחוץ.כן שמתי לב שיש קצת הפרשה בעלת ריח לא נעים(לא של צואה) הלכתי שוב לאותו רופא-והפעם אבחן דרגה 4 ושוב המליץ לנתח. האם חייבים בניתוח ?--אולי מספיק קשירה או טיפול אחר ולא ניתוח-אני מעדיף ניתוח כמוצא אחרון-ואיך אני בוחר רופא טוב לניתוח אם אין ברירה אחרת ?

שמיל שלום, טחורים בד"כ מציקים ומפריעים לאיכות החיים, וזו האינדיקציה העקרית לטפל בהם. לכן אתה בעצם צריך להחליט שאתה רוצה טיפול, ולבחור את הטיפול מתוך קשת הטיפולים האפשריים לטחורים. כירורגים רבים מטפלים היטב בטחורים, ומבצעים ניתוחים אלה היטב. יחד עם זאת, כירורגים קולורקטאלים עברו הכשרה נוספת בתחום זה, ומיומנים לרוב בקשת הטיפולים לטחורים, כולל ניתוחים שונים. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. צריבת הטחור בלייזר במקום הנחת גומיה בעצם יוצרת את אותו האפקט, ויש לה את אותה היעילות וחוסר הנוחות הקל שיש בקשירה, כך שזו אלטרנטיבה לקשירה. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

בבדיקה נמצא כי יש לי פוליפ אנלי פיברוטי. היות ואני סובלת מדימומים וכאבים, הפתרון היחידי שהוצע לי הוא ניתוח להסרתו, האם זהו הפתרון היחידי? או שאולי ישנן עוד שיטות? אשמח אם תוכלו להסביר לי קצת מה משמעות האבחנה . תודה מראש, נטע

במונח פוליפ אנאלי פיברוטי מתכוונים כנראה לפוליפ שפיר בפי הטבעת. פוליפ כזה יכול לגרום לדימום קל ולאי נוחות, אבל כאבים חזקים פחות שכיחים, ואם קיימים כדאי לוודא שאין בעיה נוספת באיזור פי הטבעת. כריתה היא בד"כ הטיפול היעיל ביותר ואם את סובלת כדאי לשקול זאת. בכל מקרה, אנחנו לא כ"כ אוהבים להשאיר פוליפים באיזור זה, למרות שהם לרוב אכן שפירים.

שלום רב קראתי את תשובתך לגבי הקונדילומה. גם אני נדבקתי בוירוס הפפילומה ואבחנו אצלי לפני מס' שנים קונדילומה, אך לא טופלתי בלייזר או במשחה וזה עבר לבד. עברתי בדיקות קולפוסקופיה ופאפ והכל יצא תקין, אבל מאז שנדבקתי השפתיים החיצוניות נפוחות ושינו את צורתן וקיבלו צבע חולה, מן אפרפר לבן ופתאום יצאו שערות לבנות או שהלבינו שערות. האם הוירוס גורם למצב כזה? האם באמת יכול להיות שהיבלות עברו לבד? או שקיים סיכוי שלא רואים אותן, כי לפי הבנתי הדעות חלוקות בקרב הרופאים, ישנם שאומרים שגם על הוירוס אפשר להתגבר והגוף לבסוף מחסל אותו. פשוט בשנה שנתיים האחרונות אני סובלת יותר מגרד וצריבה והפרשות עם ריח שלא מוצאים להן סיבה, האם יכול להיות בגלל אותו וירוס?או כאשר אין קונדילומות אז לא מרגישים כלום? אני מאוד פוחדת ולחוצה שאולי היבלות קטנות ולא נראות וקראתי שזה יכול להתפשט וישנם זנים שמסוכנים, איך מגלים איזה זן הוירוס? האם בדיקת פאפ מספיקה? הבעיה שלאחרונה התחלתי לסבול גם מפצע מגרד בפי הטבעת שמדמם לאחר יציאות וזה נראה לי צירוף מקרים מוזר ביותר כי אף פעם לא סבלתי מבעיות כאלה ואני לפני לידות ודי צעירה אני חושבת (30) האם יכול להיות שקיים קשר בין המקרים? האם פרוקטולוג יכול להבחין בין קונדילומה לבין טחור או בעיה אחרת? האם פרוקטולוג מבצע בדיקת קולפוסקופיה? בתודה מראש

וירוס ה human papilloma יכול לגרום לקונדילומות סביב פי הטבעת, ואף קשור לסיכון ללקות הסרטן צואר הרחם, ואולי יכול לגרום לגרד באיזור פי הטבעת (למרות שזה כנראה לא שכיח), אולם אינו גורם לשערות לבנות או עור במראה חולה. אם אין קונדילומות אז אין צורך בטיפול באיזור פי הטבעת, אלא במעקב בלבד. בכל מרקה מומלץ להיות במעקב קבוע גם אצל גניקולוג, המבצע גם קולפוסקופיה במידת הצורך. מבחינת הפצע שמדמם, אכן מומלץ מאד להבדק אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג על מנת להגיע לאבחנה טובה יותר, ולהציע טיפול במידת הצורך.

קיבלתי את המשחה והרגשה כי השינוי הוא לא כמו המיוחל, האם ניתן לקבל את המשחה בנר כך ניתן יהיה להכניסו ואולי לקבל הפקט חזק יותר?

שוקי שלום, לרוב החולים עם פיסורה קשה להכניס נרות לפי הטבעת מאחר שזה כואב, ולא בטוח שזה יותר יעיל. בעקרון אין נרות ניפדיפין, אולם ידוע לי שכירורגית קולורקטאלית בשם ד"ר עדה רוזן מבי"ח ולפסון ביצעה לפני כשנה ניסוי של שימוש בנרות ניפדיפין. אם אתה בכל זאת מעוניין בכך, אתה יכול לנסות למצוא אותה ולראות אם יש דרך כלשהי להשיג זאת.

שלום רב. בעלי בן 40, סובל מדמם מאוד רציני בפי הטבעת, בזמן שהוא עושה את צרכיו. לעתים הוא צריך לשבת כ-10 דקות עד שהדימום נפסק. לאחרונה, הדימום הפך לגושי (כמעט כמו זה של הוסת). הדאגה העיקרית שלי היא שלא מדובר בטחורים אלא במשהו רציני יותר (כמו סרטן במעי הגס). כיצד אנחנו יכולים לשלול הנחה זו? ומה עלינו לעשות על מנת למנוע דמם זה? תודה רבה

דינה שלום, לפי התלונות שאת מתארת יש לבעלך אינדיקציה לבצע בדיקת קולונוסקופיה הבודקת את המעי הגס. אם הבדיקה תקינה, הסיכוי כי הדימום נובע מגידול למשל הוא נמוך ביותר. דימום כפי שאת מתארת יכול לנבוע מטחורים פנימיים או בעיות אחרות באיזור פי הטבעת. חשוב מאד לדאוג לריכוך היציאות על ידי תזונה עשירה בסיבים ושתיה מרובה. אנא ראי מידע רב בנוגע לטחורים ולסרטן המעי הגס שניתן בפורום זה לאחרונה. מומלץ מאד להבדק על ידי רופא מומחה לתחום זה (כירורג קולורקטאלי) על מנת להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול.

שלום יצאה לי גולה של בשר שכרגע פחות כואבת,השתמשתי במשחות שונות ואמבטיות חמות,לא ראיתי שינוי בגודל אז התחלתי עם קרור ע"י קרח כדי לכווץ אותה. מה באמת מומלץ חום או קור? כי זה סיפור מהתחת הטחור הזה תודה מראש

יאיר שלום, המצב שאתה מתאר יכול להתאים לטחור חיצוני שמציק. חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. אפייני שטחורים חיצוניים גורמים לכאב או אי נוחות ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. ניתן להשתמש גם במשחות מקומיות ובאמבטיות של מים חמימים ונעימים בכדי להקל על הכאב, למרות שאינם מרפאים את הטחורים. שימוש בקרח אינו נחשב לטיפול מקובל בטחורים, וכאמור הכי מומלץ להבדק על ידי מי שמתמצא בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

תודה רבה אם אומרים שהמשחות מכווצות כלי דם אז למה קור לא מומלץ ? שוב תודה

שלום, אני בת 31 , ילדתי לפני 7 חודשים. אני רוצה לציין שבמהלך ההריון סבלתי מעצירות נוראית והייתי צריכה ללחוץ נורא חזק. לפני שבוע בערך התחילו לי בעיות ביציאות , התחלתי להרגיש כאב נוראי כמו חתך כזה בזמן היציאה ולאחר מספר פעמים גם ראיתי דם. לפני 3 ימים בערך התחיל לגרד לי נורא כל האזור עד לאזור איבר המין וכתוצאה מזה ירד לי דם והרגשתי מעין נפיחות באזור כולו. אני רוצה לומר שהגירודים הם פשוט בלתי נסבלים . האם מדובר בטחורים? הייתי היום אצל רופא המשפחה והוא נתן לי משחה בשם רקטוצורין שהקלה לי מאוד על הגירוד, האם מדובר במשחה המתאימה לטיפול במקום. תודה

אורית שלום, הסמפטומים שאת מתארת יכולים לנבוע ממספר בעיות באיזור פי הטבעת, כולל טחורים ופיסורה. מומלץ מאד להבדק על ידי רופא המומחה לתחום זה (כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג), בכדי להגיע לאבחנה ולכוון טוב יותר את הטיפול. בשלב הראשון כדאי לנסות ולרכך את היציאות כך שיהיו במרקם ספוגי (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), וניתן וגם מאד מומלץ להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. משחת רקטוצורין אכן נועדה למריחה באיזור פי הטבעת ולהקלה על הסבל, ואם היא עוזרת אין סיבה שלא תמשיכי להשתמש בה.

בס"ד שלום לך בעברי עברתי 2 ניתוחי פיסורה, האחד היה קל והשני קשה יותר, היה לי פיסורה פצוע (עד כמה שאני זוכרת) ההחלמה מהניתוח השני לא היתה כל-כך קלה. לאחרונה התחלתי להרגיש שוב כאבים לא נעימים בזמן התרוקנות (יש לציין כי אני סובלת מתופעת המעי הרגיז שמוסיפה לבעיה), לפעמים היו לי עצירויות ולפעמים שלשולים. הגעתי למצב שפחדתי כבר ללכת לשירותים. הגעתי לרופא כירורג והוא אמר לי ששוב יש לי סדק (יש לציין כי מאז ומעולם כמובן שיש לי טחורים, ומשום שהם החלו לדמם החלטתי ללכת לרופא). הרופא רשם לי משחה בשם NIFEDIPINE שזה ג'ל שאמור לרפא את הסדק, לאחר כחמישה ימים חל שיפור, ושמחתי מאוד. אבל משום מה לאחר כשמונה ימים שוב יש לי כאבים לא כמו שהיו, אבל כשאני מורחת את הג'ל אני חשה לפעמים עקצוצים, האם זה נורמלי? והאם הג'ל באמת יכול לרפא את הסדק? עד כמה שאתה יודע? כי ניתוח אני לא רוצה לעבור, ואני לא חושבת שזה גם אפשרי לאחר 2 ניתוחים. תודה רותי

רותי שלום, אנו מאמינים היום שאחד הגורמים העיקרים להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור, ולמות שגם שילשול מרובה יכול לגרום לכך. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי, ובטוחים לשימוש גם בזמן ההריום מאחר שאינם נספגים ממערכת העיכול), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות היעילות והנפוצות לצורך זה. חשוב להקפיד על מריחתה 4 פעמים ביום. משחת ניפדיפין יכולה להביא לריפוי, שמתבטא בכך שהסבל שלך חולף, בכ 60% מהמקרים. אם הפיסורה אכן חזרה והיא אינה מגיבה לשום טיפול שמרני ואת מאד סובלת ניתן לשקול ניתוח נוסף (יתכן כי הפעם בטכניקה אחרת שכוללת כיסוי של הפצע עם מתלה של עור סמוך), אך האינדיקציה לניתוח היא רק סבלך ורצונך בנסיון פתרון הבעיה. החלמה מהירה.

לפני חודשיים עברתי ניתוח של טחורים ופיסורה - את ניתוח הטחורים הרופא ביצע בעזרת מכשיר " סטיפלר " . חודש לאחר הניתוח הלכתי לביקורת אצל הרופא מנתח שאמר שהניתוח עבר בהצלחה, אך הוא הוסיף שכל השריר הטבעתי שלי נראה תפוס ולחוץ . לפני מספר ימים חזרו הטחורים כאילו שלא עברתי ניתוח כלל, יש לי מספר שאלות : 1. ייתכן שהטחורים יכולים לנבוע מלחץ פסיכולוגי ? ( ובמידה שכן אז גם שום ניתוח לא יעזור ? ) 2. ידוע לי שאנשים שסובלים מטחורים ועוברים ניתוח עלולים הטחורים לחזור שוב, האם בכל זאת לאחר פחות מחודשיים זה נראה הגיוני שהם יחזרו כ"כ מהר ??? תודה על כל תשובה .

ליאת שלום איננו יודעים מה בדיוק גורם לאדם אחד לסבול מטחורים ולאחר לא, אולם לחץ נפשי אינו נחשב גורם עיקרי לטחורים. אנו מאמינים כיום כי מאמץ ממושך בזמן התרוקנות קשור להתפתחות טחורים. לעיתים רחוקות לחץ נפשי יכול לגרום לקושי בהתרוקנות, וכך אולי בעקיפין להיות קשור להווצרות טחורים. אם את סובלת מקושי כלשהו בהתרוקנות או מאמץ כרוני ביציאה- בוודאי שצריך לפתור זאת לפני כל נסיון כירורגי נוסף לטפל בטחורים. מעבר לכך, אם הטחורים אכן חזרו לרמה שהם מאד מציקים לך, אין סיבה שלא לטפל. לגבי בחירת סוג הטיפול- קשה לייעץ ללא בדיקה, אולם המידע הרפואי בנוגע לביצוע ניתוח PPH (ניתוח עם סטייפלר) פעמיים מועט, וקשה לחזות את יעילותו. לסיכום, מומלץ להבדק אצל כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג מנוסה בתחום זה. שבוע טוב

ד"ר זמורה שלום אני בן 23 בריא בד"כ ועוסק בפעילות גופנית מזה הרבה זמן אני סובל מדמם בזמן יציאת הצואה בזמן האחרון שמתי לב שיורד לי יחסית הרבה דם יש לציין שאין לי כאבים והכאב היחיד שאני מרגיש זה בזמן יציאת הצואה אני מרגיש כאילו נחתך לי משהו בפי הטבעת אבל לאחר מכן לא כואב לי כמו כן הצואה שלי היא יחסית קשה כך שאני מניח שזה תורם לדמם קראתי קצת בפורום וראיתי שאתה מייחס סימפטומים כאלה לפיסורה, האם זה המקרה או יכול להיות שיש לי טחורים? (אני לא מרגיש בליטות או פצעים) כמו כן אני מקיים יחסי מין הומוסקסואליים ורציתי לדעת האם יש סכנה שחודרים אליי לפי הטבעת (שחודרים אליי לא יורד לי דם) אודה לך על תשובתך ועל המלצותיך

אורן שלום, גם טחורים וגם פיסורה יכולים לגרום לדמם מפי הטבעת, אולם פיסורה מתבטאת לרוב בכאב ניכר, ולכן יותר סביר שהדמם נובע מטחורים פנימיים. אם אין להם גם רכיב של טחורים חיצוניים, סביר כי אינך מרגיש בליטה מקומית. טחורים ופיסורה יכולים להציק ולפגוע באיכות החיים, אולם לרוב אינם מסוכנים, ולכן הטיפול צריך להיות פרופורציונאלי לרמת הסבל שזה גורם לך. לעיתים נדירות ישנם מצבים נוספים שיכולים לגרום לדמם, ואם הוא נמשך כדאי לפנות בכל זאת לבדיקה של כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג. בכל מקרה, חשוב מאד לא להתאמץ ביציאה (ולטווח ארוך). היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. איני רואה סיכון בקיום יחסי מין הומוסקסואליים אנאליים בנוכחות דם רק בזמן היציאה, ואין סיבה שתפגע בחיי המין שלך. שבוע טוב

תודה רבה על ההיענות המהירה והתשובה המקיפה הלוואי ירבו רופאים כמוך

שלום, אני בת 50 סובלת מטחורים דרגה 3 (פנימיים וחיצוניים) ורושם לפיסורה אני (עפ"י תוצאות בדיקת קולונוסקופיה - לפיה המעי הגס תקין). מזה כשבועיים סובלת מכאבים עזים מאוד ודימומים. אין עצירויות והיציאות סדירות (כל בוקר). קיים לחץ ליציאה לאחר כל ארוחה. בזמן יציאה כאבים צריבה חזקה ודימום. קשיים בעמידה וישיבה. כרגע מטופלת זמן מועט במשחת המנליס ועזרקאין. קיבלתי גם משחה רקטוצורין וכן נרות שאינני מסוגלת במצבי להשתמש בהם. מה עלי לעשות על מנת להקל על מצבי (כאמור סובלת מכאבים חזקים), באופן זמני לפחות, מאחר ובעוד שלושה שבועות עלי לצאת לחול. תודה רבה מראש.

בהמשך להודעתי, אני משתדלת לאכול מזונות עתירים בסיבים תזונתיים. תודה רבה

שלום דוקא בגלל שאת צריכה לסוע בעוד 3 שבועות, הייתי מציע לך להבדק בהקדם אצל כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג בכדי להגיע לאבחנה נכונה ככל האפשר ולכוון את הטיפול, בכדי למקסם את הסיכוי שתחלימי לפני הנסיעה. קולונוסקופיה בודקת את המעי הגס, וחשוב שבצעת אותה (ומרגיע לדעת שהיא היתה תקינה), אבל היא כמעט חסרת ערך באבחנה של בעיות בפי הטבעת כגון טחורים או פיסורה. הכאב שאת מתארת אפייני לפיסורה אנאלית, אך יכול לנבוע גם מטחורים טרומבוטיים (שיש בהם קריש דם) ולעיתים נדירות ממצבים שונים אחרים. למרות שאת אוכלת כלכלה עשירה בסיבים, הייתי ממליץ לפחות כעת כשאת סובלת ליטול תוסף סיבים מסחרי או מרככי יציאות אחרים (לא משלשלים) ולהקפיד על שתיה מרובה. טיפול מעבר לכך צריך להנתן על סמך בדיקת רופא. שבוע טוב.

תודה רבה על ההתייחסות והתשובה המהירה. שבוע טוב!

שלום רב, אבי אובחן לפני מס' ימים כחולה בסרטן במעי הגס עם גרורות בכבד (CT). הוא אמור לעבור ניתוח להסרת הגידול מהמעי תוך מס' ימים, ובאותו ניתוח גם יבדקו את כל הבטן. אבי בן 70, סובל מעודף משקל, יל"ד, ולאחרונה גם חולשה רבה. היות והסרטן אינו רק במעי, האם היית ממליץ על הוצאת גרורות נוספות, אם יתגלו,במהלך הניתוח? והאם היית ממליץ על הוצאת גרורות נוספות מהמעי, מעבר למה שנצפה בCT, אם אין בהן סכנה מיידית (תוך שנה ) חסימתית? שאלה נוספת- האם איכות חיו תשתפר בעקבות הניתוח? אני מצטערת שהשאלה קצת מסורבלת, אך אני מקווה שתוכל לענות לי. מודה לך מאד

אילת שלום מצטער לשמוע על מחלתו של אביך. בעקרון גם אם ידוע שיש סרטן מעי גס גרורתי, יש ברוב המקרים מקום לכרות את הגידול המקורי במעי, בעיקר בשביל למנוע סמפטומים שנגרמים על ידי גידולים אלו, כגון חסימה של המעי או דימום. יחד עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו, ולשקול את הסיכון הניתוחי באותו מטופל מול הסיכון לסיבוכים הנגרמים על ידי הגידול עצמו. גרורה בודדת או גרורות מועטות וקטנות בכבד ניתנות לעיתים לכריתה כירורגית, אולם נדיר שכריתה משולבת כזו מבוצעת באותו ניתוח (בד"כ רק אם הגרורה הכבדית קטנה ונגישה ולמטופל סיכון ניתוחי נמוך). במקרים אחרים מבצעים את הכריתות במועדים נפרדים. אם יש בכבד גרורות מרובות או שיש גרורות גם מחוץ לכבד, בד"כ אין טעם בכריתת הגרורות כלל מפני שהתועלת קטנה מהסיכון, ומומלץ לשקול טיפול כמוטראפי, שיכול להקטין את הגרורות, לשפר את איכות החיים, ולהאריכם. אחזור לשאלת ניתוח המעי- כאמור בחלק גדול מהמקרים מומלץ לכרות את הגידול במעי גם אם ישנן גרורות שלא ניתנות לכריתה, מפני שהסיכון בניתוח דחוף אם יוצרו סיבוכים כתוצאה מהגידול גבוה ביותר. אם בכל זאת מחליטים שהסיכון אינו מצדיק כריתה אלקטיבית של הגידול הראשוני, יש כיום שיטות יותר יעילות להקטינו בטיפולים כמוטראפיים ולנסות למנוע חסימה באמצעות תומכנים (סטנטים) פנימיים למטופלים שמתאימים לכך. אחזור על מידע כללי בנושא סרטן המעי הגס שניתן כאן בחודש שעבר: סרטן המעי הגס הוא אחד הגידולים הממאירים השכיחים בחברה המערבית. מעריכים כי אחד מכל 20 אנשים בקירוב יחלה בסרטן זה. סיכויי הריפוי של סרטן המעי הגס עומדים ביחס ישר לשלב המחלה בעת גילויה, ולכן ישנה חשיבות רבה לגילוי מוקדם של מחלה זו. מהם גורמי הסיכון העיקריים? • גיל. למרות שסרטן מעי הגס יכול להופיע בכל גיל, השכיחות הולכת ועולה עם הגיל, ורוב המקרים מתגלים באנשים מעל גיל 50. • מקרים של סרטן המעי הגס במשפחה. ישנם מספר מצבים גנטיים בהם יש נטיה מוגברת ליצירת גידולים של המעי הגס באותה משפחה. אולם גם במצבים בהם לא נמצא פגם גנטי ברור. עצם קיום בן משפחה מדרגה ראשונה או שניה עם סרטן המעי הגס מגביר את הסיכון להתפתחות סרטן זה. • מחלות מעי דלקתיות כרוניות, כגון קוליטיס כיבית ומחלת קרוהן. • מחלות ממאירות אחרות כגון סרטן הרחם, סרטן השחלה, סרטן הקיבה וסרטן השד יכולות להיות קשורות לסיכון מוגבר להתפתחות סרטן המעי הגס באותו אדם. כיצד זה מתחיל? רוב גידולי המעי הגס מתחילים כתוצאה מהתרבות לא מבוקרת של תאי מעי היוצרים גידול שפיר הנקרא פוליפ. הפוליפים יכולים לגדול בהדרגה במשך שנים, עד שבשלב מסויים מתחולל בהם שינוי ומופיע בהם סרטן. הבנת תהליך זה חשובה מפני שנראה שבמקרים רבים טיפול בפוליפים בעודם שפירים יכול למנוע התפתחות סרטן המעי הגס. מהם הסימפטומים גידולים רבים במעי הגס, בין אם הם שפירים או ממאירים, אינם גורמים לכל סימפטומים עד שהם מגיעים לגודל נכבד ולשלב מתקדם. כאשר כן מופיעים סימפטומים, שכיח שהם מתבטאים ב: • דימום דרך פי הטבעת. במקרים רבים דימומים אלו מיוחסים לבעיות אחרות כגון טחורים, דבר הגורם לאיחור באבחנה. דמום דרך פי הטבעת באדם בגיל בו שכיחים גידולי מעי, או עם גורמי סיכון כלשהם, מחייב בדיקה של המעי, גם אם יש טחורים או סיבה אחרת לדימום. • אנמיה. כל חסר דם לא מוסבר מחייב בדיקה של מערכת העיכול. • שינוי בהרגלי היציאות, עם עצירות מתגברת או שלשולים חדשים. • כאב וירידה במשקל יכולים להצביע על גידול בשלב מתקדם יותר. האם ניתן להפחית את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס? מאחר שחלק גדול מהגידולים הממאירים של המעי הגס מתחילים כפוליפים שפירים, טיפול מוקדם בפוליפים אלו יכול להוריד את הסיכוי לחלות בסרטן המעי הגס. הבעיה היא שלרוב פוליפים אלו לא נותנים כל סימפטומים או סימנים. לכן מומלץ לאוכלוסיה בגיל המתאים, או עם גורמי סיכון, לעבור בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס גם ללא כל סימפטומים. ישנן מספר דרכי בדיקה אפשריות ואין כיום הסכמה מוחלטת לגבי דרך הבדיקה הנחוצה. האגודה הישראלית לכירורגיה קולורקטאלית והאיגוד הישראלי לגסטרואנטרולוגיה (כמו גם אגודות אמריקאיות ואירופאיות) ממליצות על קולונוסקופיה כבדיקה היעילה לגילוי מוקדם ולטיפול בפוליפים. נראה כי לאנשים ללא גורמי סיכון נוספים רצוי לבצע את הבדיקה הראשונה בגיל 50, ולאנשים להם גורמי סיכון אחרים מומלץ להתייעץ עם רופא הבקיא בתחום זה. אם הבדיקה תקינה לחלוטין, כדאי לחזור עליה במרווחים של 5 עד 10 שנים. לאחרונה נכנסת בדיקת הקולונוסקופיה הוירטואלית כבדיקה שיכולה לשמש לגילוי מוקדם של פוליפים וגידולים של המעי, כאשר נצפים גידולים אלו, יש לבצע קולונוסקופיה לצורך הטיפול בהם. כיצד מטופל סרטן המעי הגס? ברוב המקרים מטופל סרטן המעי הגס על ידי ניתוח לכריתתו. בניתוח נכרת לרוב כל מקטע המעי המכיל את הגידול, ביחד עם איזור בלוטות הלימפה המנקזות את אותו מקטע מעי. בלוטות לימפה אלו הן התחנות הראשונות אליהן נוטה גידול ממאיר כזה להתפשט, ובדיקה פתולוגית שלהן יכולות להצביע על נטייתו של הגידול להתפשט ולשלוח גרורות ובכך לכוון את המשך הטיפול, כגול טיפול כמוטרפי לאחר הניתוח. בסיום הניתוח מחברים לרוב את קצות המעי לפני ואחרי איזור הכריתה ביחד, בכדי לאפשר תפקוד מעי רגיל. כאשר מתגלה סרטן של הרקטום, שהוא החלק הסופי של המעי הגס, המתחבר אל פי הטבעת, ישנם מספר שיקולים נוספים, כגון המיקום המדויק של הגידול ומידת חדירתו לדופן הרקטום, הקובעים את דרך הטיפול המיטבית. בגידולים מסוימים מומלץ להתחיל בטיפול קרינתי וכמוטרפי לפני הניתוח. במקרים אחרים, ניתן לכרות את הגידול דרך פי הטבעת. בגידולים גדולים הסמוכים למנגנון השרירים של פי הטבעת, יש לפעמים צורך לכרות את פי הטבעת כולו, לסגור את איזור פי הטבעת, וליצור פתח קבוע בדופן הבטן, הנקרא סטומה, להסדרת היציאות. אולם בטכניקות הכירורגיות המבוצעות כיום על יד הכירורגים המתמחים בתחום זה, שעור המקרים בהם נזקקים לאמצעי זה נמוך. לאחר הניתוח האיזור שנכרת נשלח לבדיקה פתולוגית, על מנת לקבוע את דרגת התקדמות הגידול (stage) ומאפיינים פתולוגיים אחרים. מאפיינים אלו מצביעים על הסיכון הסטטיסטי לחזרה של הגידול ולכן עוזרים בהכוונת הטיפול והמעקב לאחר הניתוח. האם דרוש מעקב לאחר הניתוח? בתקופה הראשונה לאחר הניתוח, מתבצע מעקב כירורגי שגרתי, לוודא החלמה מלאה. ברוב המקומות בעולם נהוג כי חולים שעברו כריתה של גידול של המעי הגס זקוקים למעקב ארוך טווח, על מנת לנסות ולגלות חזרה של גידול, אם תופיע, בשלב בו ניתן לטפל בכך. אין כיום פרוטוקול מעקב אחיד המקובל בכל העולם, אולם המעקב כולל בד"כ בדיקות רופא, בדיקות דם, בדיקות הדמיה (CT או אולטסאונד) וקולונוסקופיה מדי תקופה. אם מופיעה חזרה של הגידול, היא מתרחשת לרוב במשך השנתיים הראשונות לאחר הניתוח, ולכן בתקופה זו המעקב תכוף יותר. נדיר כי גידול חוזר לאחר יותר מ5- שנים ולכן יש הנוטים להפסיק את המעקב לאחר פרק זמן זה. מהו הסיכוי להחלים מסרטן המעי הגס? סרטן המעי הגס הוא גידול ממאיר, וישנם מקרים בהם הגידול חוזר או מתפשט במידה כזו שאינו ניתן לריפוי. אולם כאשר הגידול נכרת בשלביו הראשונים, שעור הריפוי המלא הוא גבוה מאד. גם כאשר הגידול מתגלה בשלבים מאוחרים יותר, שילוב של טכניקות כירורגיות וטיפולים משלימים כגון כמוטרפיה או קרינה יכולים להביא לריפוי באחוזים לא מבוטלים, ולשפר מאד את איכות החיים באחרים. בכל שאלה הקשורה בנושא זה, אנא אל תהססו לפנות לרופא המומחה לתחום זה. מהי כירורגיה קולורקטלית כירורגיה קולורקטאלית היא ענף (תת התמחות) בכירורגיה העוסק בטיפול בבעיות פרוקטולוגיות (מחלות פי הטבעת) ובמחלות של המעי. תחום הפרוקטולוגיה כולל טיפול בבעיות שכיחות כגון טחורים, פיסורה, סינוסים פילונידאליים, פיסטולות סביב פי הטבעת, קושי בשליטה ביציאות, ועוד. מחלות המעי כוללות בין היתר גידולים של המעי, דלקות שונות של המעי, ובעיות תפקודיות שונות.

שלום ד"ר זמורה, תודה רבה לך על תשובתך המקיפה. אבי עבר את ניתוח כריתת הגידול , ולצערנו התברר שיש גרורות כמעט בכך הגוף. שאלתי- האם יש מקום לכימוטרפיה? ושאלה נוספת- האם ידוע לך מה מומלץ לאכול בתקופה הראשונה שלאחר הניתוח? תודה רבה, אילת

שלום קיימתי יחסי מין אנאלים ויש לי כאבי בטן בילתי נסבלים. ברצוני לשאול האם הכאבים יכולים להיות בגלל קיום יחסי המין? פוחדת להיבדק. מהן הבדיקות לברור? איזה נזק יכול להיגרם?. תודה

ירין שלום נדיר ביותר שיחסי מין אנאליים גורמים לכאב בטן כזה. ויתכן שזה מיקרי. בכל זאת, לעיתים נדירות ביותר יכול להיות נזק לרקטום שיתבטא בסמפטומים כאלה (ראיתי מקרה כזה פעם בחיי המקצועיים), ואם אין הקלה או יש החמרה כלשהי או עליית חום יש לםנות מיידית לחדר המיון. עדיף שיגידו לך שזו אזעקת שוא ולא לפספס כשצריך!

היי אני כתבתי בפורום הזה לפני כחודש וחצי בנוגע לכאבים שהיו לי במהלך היציאות ... יישמתי את כל ההמלצות שניתנו לי פה, ולאחר שביקרתי רופא פרוקטוךוג פה בבוסטון - הסתבר שלא היה לא כלום להוסיף מעבר להמלצות שלך. דר זמורה. המצב השתפר מאד לאחר שטופלתי בכודרים המכילים סיבים .... בזמן האחרון הבעיה חזרה למרות שבעוצמה יותר נמוכה.שמתי לב שהיא מופיעה אחרי שאני עושה ספורט ... גם שמתי לב שמהרכב היציאות נראה כאילו שהמזון לא מאוכל ... יש שאריות... שובת אני נמצא פה בבוסטון כ3 חודשים. החלפת מקום מגורים וסביבה יכול לגרום לביות במערכת האיכול ? ומה ניתן לעשות בעניין המון תודות חיים

בשלב ראשון כדאי להגביר מעט גם את מינון הסיבים וגם להקפיד על יותר שתיה. אם האבחנה של הפרוקטולוג היתה פיסורה- ניתן לבקש ממנו מרשם למשחת ניפדיפין. אם כל זה לא עוזר- שקול להבדק שוב. סובייקטיבית, 3 חודשים נשמע לי זמן ארוך בשביל לסבול.

ד"ר זמורה שלום, האם חוסר ברזל יכול לגרום לשלשולים?

לא שכיח. כדאי לבדוק אם יש אולי סיבה אחרת המסבירה את שניהם. הייתי ממליץ לפנות לגסטרואנטרולוג, או לפורום גסטרואנטרולוגיה כאן בדוקטורס.

אני סובלת לאחרונה מעצירויות, עשיו אני מטפלת בזה. אז יותר טוב כמובן שיוצאים לי גם הטחונים וזה נפוך ואדום ממש (רק החלק האחרון של הטחור) שמתי לי מישחה ואז הרגשתי משהו מעל הטחול כאילו יזה לא קשור לטחור כמו נקודה קטנה קצת קשה ולא כואבת אולי זה סתם פצע או משהו.. אבל זה גם לא בולט רק אני הרגשתי את זה עם היד. מזה יכול להיות? ומה הטיפול? תודה

דנית שלום, המצב שאת מתארת יכול להתאים לטחור חיצוני שמציק. חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. אפייני שטחורים חיצוניים גורמים לכאב או אי נוחות ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא), או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. ניתן להשתמש גם במשחות מקומיות ובאמבטיות של מים חמימים ונעימים בכדי להקל על הכאב, למרות שאינם מרפאים את הטחורים, וכאמור הכי מומלץ להבדק על ידי מי שמתמצא בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

אצלי זה טחורים חיצוניים את זה אני יודעת, אבל למשל למחרת בבוקר אחרי היציאה הקשה שיש לי, הם חוזרים למקומם הם לא נשארים בחוץ מבין? אבל במהלך היום שאני צריכה להתאמץ שוב פעם הם שוב יוצאים, אבל לא זה מה שאני מרגישה, ממעל הטחורים יש לי מן משהו שכאילו בקע מן האור בישבן, שנראה כמו עקיצה אבל זה לא כי זה כמו עור בולט כזה. ואגב - לא כואב לי שאני עושה יציאה למרות שהיא מאוד קשה, אבל כן מפריעה לי שאני יושבת אבל כבר התרגלתי לזה

שלום ראשית תודה על התשובה. שנית אינני נשואה אך אני עם בן זוגי הרבה שנים. ברצוני לדעת האם ההדבקה נעשית רק כאשר הוירוס פעיל או גם כאשר הוא רדום. והאם תשובתך על התפתחות סרטן נכונה גם לגבי קונדילומות גם בעומק ולא רק בפי הטבעת. בנוסף האם כאשר הוירוס פעיל הוא מתפרץ רק באיבר אחד ספציפי או מדבק במקומות נוספים לדוגמא איבר המין.הכוונה האם הוא נקודתי. תודה ושוב חג שמח

ענת שלום, הוירוס יכול להיות מדבק גם כאשר אין קונדילומות שרואים, ולכן הוא נפוץ מאד באוכלוסיה. תשובתי לגבי הסיכון הנמוך להתפתחות סרטן בפי הטבעת נכונה לגבי כל מיקום של הקונדילומות. לגבי סרטן צואר הרחם- כאמור מומלץ לכל אישה הפעילה מינית להיות במעקב. כאשר מופיעים נגעים קונדילומטוטיים, הם יכולים להיות רק באיזור פי הטבעת, רק במערכת המין, או בשניהם. ברצוני לחזור ולהדגיש כי אין בנשיאת הוירוס הזה, ואפילו בהופעת קונדילומות, סיבה לחרדה רבה ולשיבוש חיי המין, הזוגיות, ואיכות החיים בכלל. צריך להיות במעקב ולא להזניח, אבל להמשיך להנות מהחיים!

שלום רב לצערי קיבלתי את שתי החבילות גם טחורים וגם פיסורה מטפל בדר"כ עם פרוקטוצורין נרות ומשחה ניקיון והקפדה ועל תזונה בשבוע נאחרון חלה החמרה והכאבים בלתי נתפסים רציתי לדעת האם טיפול בטחורים עם משחת פרוקטוצורין יכול לגרום להחמרה בפיסורה. קראתי בפורום כי משחת ניפדיפין הינה המשחה המומלצת האם מחייב מרשם רופא? כמו כן האם שימוש במשחה יכול להפריע לטיפול בטחורים. אשמח לדעת האם יש המלצה על שילוב תרופתי המטפל גם בטחורים וגם בפיסורה תודה

שוקי שלום, משחת ניפדיפין אכן ניתנת לפי מרשם רופא, ולכן כדאי לגשת להבדק אצל רופא המומחה לתחום זה. כאב עז כמו שאתה מתאר יכול להיות בשל פיסורה או בשל טחורים עם קריש דם בהם (טחורים טרומבוטיים), ולעיתים נדירות גם מסיבות נוספות, ובדיקה ואבחנה נכונות יכולות לכוון את הטיפול טוב יותר. משחת פרוקטוצורין אינה מזיקה לפיסורה, אולם כנראה גם לא עוזרת הרבה. היא יכולה לעמעם קצת את תחושת הכאב, יהיה מקורו אשר יהיה. המשותף לטיפול גם לטחורים וגם לפיסורה הוא הצורך לרכך את היציאות. חשוב מאד לא להתאמץ ביציאה . היציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן ומומלץ גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי.

ראשית תודה על התשובה לצערי זה כבר שבוע אין כל התקדמות ואני אאלץ לגשת לרופא. עצם המחשבה על הכאב בבדיקה עם החדרת האצבעות פשוט מרחיקה אותי האם יש מה לעשות לבד עם טחורים טרומבוטיים תודה

ד"ר שלום! אני חש מזה כשבוע כאב חזק בראש הפין, מעין לחץ שכאילו יש לי שתן שרוצה לצאת ולא מצליח. יש לציין שלפני שבועיים הרגשתי לחץ בפי הטבעת אך לא בדקתי זאת. בבדיקת שתן כללית שעשיתי קיבלתי תשובה שהכול תקין. הלכתי לכירורג והוא קבע שזה פיסורה. האם פיסורה יכולה לגרום לתופעות לוואי אלו? אודה לתשובתך המהירה.

אבי שלום לא שכיח שפיסורה אנאלית תגרום לכאבים בראש הפין, ואם הסמפטומים האלה נמשכים, כדאי לפנות בהקדם לאורולוג. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. אם טפול שמרני נכשל ועדיין יש סבל רב, ניתן לשקול טיפול כירורגי בפיסורה.

שלום רב היום בבוקר לאחר מתן צואה בבוקר ,גיליתי להפתעתי מעיין נפיחות עגולה ,מעיין גולה אדומה בפי הטבעת בחלקו החיצוני ,הנפיחות אינה מדממת או מפרישה אך גורמת לאי נעימות קלה בפי הטבעת ,יש לציין שבעבר כבר קרה לי שבהלך הניגוב ראיתי דם על נייר הטואלט, אך דבר זה לא קרה בזמן האחרון ואני משתדל לנגב עם מגבונים לחים ,לאחר בדיקה באינטרנט הבנתי שמדובר בטחורים חיצוניים האומנם, רציתי לדעת מה אפשר וצריך לעשות במקרה כזה משחות וכדומה ,יש לציין שאינני נמצא כרגע בארץ והאם יש פיתרון לדבר זה עד שאחזור כדי לראות רופא בנתיים אני מסתפק בניגוב בעזרת מגבונים לחים ושטיפה תדירה של האיזור עם מים חמים

המצב שאתv מתאר יכול להתאים לטחור חיצוני שמציק. חשוב לציין שישנן עוד אבחנות אפשריות, ורק בבדיקה ניתן להגיע לאבחנה ברורה. הטחורים מתחלקים לשתי קבוצות על-פי המיקום שלהם: טחורים חיצוניים: נמצאים בחלק החיצוני של פי-הטבעת ונראים כבליטת עור. טחורים פנימיים: נמצאים בחלקה העליון של התעלה האנאלית ואינם נראים מבחוץ. אפייני שטחורים חיצוניים גורמים לכאב או אי נוחות ונפיחות מקומית סמוך לפי הטבעת. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא, ניתן להשיגם גם ברוב המדינות בחו"ל, בארה"ב לדוגמא ניתן לרכוש Konsyl או metamucil) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. ניתן להשתמש גם במשחות מקומיות ובאמבטיות של מים חמימים ונעימים בכדי להקל על הכאב, למרות שאינם מרפאים את הטחורים, וכאמור הכי מומלץ להבדק על ידי מי שמתמצא בתחום זה (בד"כ כירורג קולורקטאלי/פרוקטולוג)

שלום ד"ר זמורה לפני כחודשיים התחילה לי פיסורה שהיתה מלווה בסבל רב, לאחר ביקור אצל הפרוקטולוג התחלתי להשתמש בניפדיפין, ובמרככי צואה, פסיליום ושמן פרפין ואכן רק לאחר שבועיים בלתי נסבלים החל שיפור קל ולאט לאט הולך ומשתפר ובהמלצת הפרוקטולוג המשכתי בטיפול שניתן לי ולשמחתי לבנתיים הוא טען שאם זה יתרפא לגמרי בביקור הבא, לא אצתרך ניתוח. השאלות שלי : קודם כל כמה זמן אצתרך להשתמש בניפדיפין, היום כבר חודש אני משתמשת 2. האם סיבי הפסיליום ושמן הפרפין יהפכו לחלק משגרת חיי והאם יש בהם חומרים שהם לא טובים לבריאות בטיפול ממושך? 3. שאלה קצת מוזרה, האם בהסרת שיער באמצעות שעווה (מתבטא במשיחת העור) יכולה לחמיר את הפיסורה 4.האם אסור לי לעשות כל פעילות גופנית עד החלמה מלאה? 5. האם זה עלול לחזור, ומה עלי לעשות בשגרה בכדי שזה לא יקרה? סליחה על עומס השאלות ותודה רבה מראש חג שמח

יעל שלום, 1. מומלץ לרכך את היציאות לטווח ארוך, וכלכלה עשירה בסיבים כולל תוסף מזון של סיבי פסיליום היא דרך טובה לעשות זאת. אין נזק בשימוש בסיבים (כולל תוסף פסיליום ללא תוספות אחרות כמו סנה) לטווח ארוך 2. אין קשר להשרת שיער בשעווה 3. כל פעילות גופנית שאת מרגישה שלא גורמת לך לסבל ניכר באיזור פי הטבעת מותרת גם בעת ההחלמה 4. בשביל להגדיל את הסיכוי שהפיסורה לא תחזור כדאי להקפיד תמיד על ריכוך יציאות. פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין היא אחת מהתרופות והנפוצות לצורך זה. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנרקא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ, כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם את סובלת מספיק- כדאי לשקול ניתוח. אם כיום את לא סובלת- ספק אם יש מקום לניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. השריר אותו מנתקים הוא שריר הסוגר הפנימי האחראי על כ10%- - 15% - מיכולת השליטה ביציאה. לרוב האנשים יש יכולת שליטה גבוהה בהרבה מהדרוש, ולכן ברוב המכריע של המקרים הניתוח אינו משפיע על יכולת השליטה. במקרים בהם כבר קיימת הפרעה מסויימת בשליטה יש להודיע זאת לרופא לצורך שיקול נוסף על סוג הניתוח. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.

שלום לך ד"ר . לפני כ-8 חודשים התגלה הוירוס בפי הטבעת ובאיבר המין. טופלתי ע"י לייזר באיבר המין ואובחן cin1 לאחר כחצי שנה ביצעתי בדיקת pap נוספת שהתגלתה כתקינה. בפי הטבעת עברתי כשני ניתוחים בחודש ספטמבר 2005 ע"י כריתה, וכעת באפריל 2006.טופלתי ע"י צריבה.לטענת הרופא שאריות.האם גם בפי הטבעת יש סיכוי לחלות בסרטן ואם אין צורך בביופסיה כמו בדיקת הפאפ פעם בחצי שנה? הדבר מאוד מטריד אותי. ברצוני לציין שלבן זוגי לא הופיעו שום סימנים שמעידים על הוירוס. מספר חודשים שאני מנסה לשכנע אותו להיבדק אך הדבר לא נעשה. האם יש בדיקה שתסייע לדעת האם הוא נושא את נגיף הפפילומה ואיך נעשית הבדיקה.בבי"ח אמרו לי שיכול להימצא הנגיף גם בשתן- האם נכון?.יש לציין שמלבדו לא הייתי עם בן זוג אחר, אך ביצעתי טיפול בלייזר להסרת שיער. לפי הכתבה יש סיכוי להדבקות.(מה אחוז ההדבקה?) האם הגוף מסוגל להתגבר על הוירוס או שזה לתמיד והאם יש דרך לעזור לו? מה אחוז התפרצות המחלה שוב? האם עצם העובדה שאני צמחונית גורמת לרמה חיסונית נמוכה? עליי לציין שמאז גילוי הנגיף אני חיה בחרדה בלתי מפסקת. ומערכת היחסים שלנו נפגעה קשות עקב המצב. מצטערת על השאלות הרבות אשמח מאוד לתשובות. תודה רבה וחג שמח.

ענת שלום, אנשים רבים באוכלוסיה נושאים בגופם את נגיף ה human papilloma virus וחלקם הגדול לא מפתחים אף פעם סמפטומים ולא יודעים על כך כלל. לעיתים הוירוס יכול לגרום לסמפטומים, כגון קונדילומות, ואז יש צורך לטפל בהם, בעיקר כדי להקל על הסבל שהם גורמים. וירוס זה אכן קשור להתפתחות גידולים של צואר הרחם, ולכן מומלץ להיות במעקב גניקולוגי ולבצע כדרך שגרה בדיקת PAP, אולם המלצה זו נכונה לכל אישה הפעילה מינית, גם אם אין כל סמפטומים של קונדילומות, מאחר שכאמור נשיאת הנגיף היא שכיחה באוכלוסיה. כריתת קונדילומות מקלה על הסבל שהם גורמות, אבל לא מרחיקה את הנגיף מהגוף. לעיתים הוא נשאר רדום לתמיד, כפי שהוא אצל רבים באוכלוסיה, ולעיתים מופיעות קונדילומות חדשות הדורשות הסרה חוזרת. במקרים של קונדילומות עקשניות ניתן להוסיף טיפול במשחה הנלחמת בהם. בכל מקרה, כדאי להיות במעקב, בכדי למצוא אותן כשהן קטנות. קונדילומות סביב פי הטבעת קשורות לעיתים נדירות בלבד בהתפתחות סרטן סביב פי הטבעת, אבל פרט לבדיקה שגרתית כל מספר חודשים והסרה של נגעים אם מופיעים, אין צורך בשום דבר נוסף, וסיכוייך ללקות בגידול ממאיר כזה נמוכים. מאחר שאת ובעלך כבר ביחד זמן מה, יש 2 אפשרויות: או שהוא נושא את הנגיף אבל לא מפתח שום סמפטומים, או שגופו מחוסן והוא לא נדבק. בכל מקרה אין לדעתי טעם כעת באמצעי הגנה מיוחדים ואם אין לו שום סמפטומים או קונדילומות אין הכרח שהוא יבדק. אכן לא נעים לסבול מקונדילומות, וכדאי לטפל בהם, אבל לרוב אין מדובר במצב מסוכן, ואף אחד לא אשם בו, ואין סיבה שישבש את חייך ואת יחסיך עם בעלך. אתם יכולים להמשיך לחיות ולתפקד כזוג לכל דבר, ופרט למעקב כל מספר חודשים וטיפול בקונדילומות חדשות אם יופיעו, ומעקב גניקולוגי, את יכולה וצריכה להמשיך להנות מהחיים!

שלום ד"ר זמורה אני "סובל" ובכוונה במרכאות כי זה בעצם לא סבל גדול , מדימום בעת ישיבה בשירותים אחי עבר ניתוח טחורים ואני זוכר אותו סובל כאבים קשים מאוד לפני הניתוח אני לא סובל כאבים חזקים כמו שהוא סבל אז ולמרות שאני יותר "עמיד" בפני כאב עדיין אני חושב שלא הגעתי לדרגת הכאב שלו אז. הסמפום הוא שישנו פקק שבכדי לשחרר אותו עלי להפעיל לחץ שפוצע אותי בפי הטבעת הדימום הוא מקומי ואינו ניגר או נוזל החוצה האם עלי לעשות משהו בנדון או שמא להמתין שזה יחלוף הבעיה הייתה קיימת לפני פסח ( מצות ) אבל בפסח היא החריפה אודה על תשובתך תודה מראש אורן מורן

אורן שלום, דימום קל מפי הטבעת נובע לעיתים קרובות מסיבות שאינן מסוכנות אלא בעיקר מציקות כגון טחורים או פיסורה (שבד"כ גם כואבת). בשלב הראשון כדאי לנסות ולרכך את היציאות כך שיהיו במרקם ספוגי (כמו ספוג). ניתן להשיג מרקם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), וניתן וגם מאד מומלץ להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין או פגלקס. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. אם הדמם לא חולף או שמציק לך באופן ניכר באיכות חייך, כדאי להבדק אצל רופא המתמצא בתחום (בד"כ כירורג קולורקטאלי/ פרוקטולוג) בכדי להגיע לאבחנה ולכוון את הטיפול נכון. אני יודע את גילך, אולם בעקרון אם ימשך הדמם יש לשקול גם לבצע בדיקה של המעי הגס כגון רקטוסקופיה או קולונוסקופיה לשקול מקור אחר לדמם במעי.

בעשירי לרביעי בבוקר הוציאו לי פוליפ בגודל 2 וחצי סנטים עם צואר רחב וארוך בעומק 35 סמ' שאלתי האם מותר לי לאכול הערב בליל הסדר בכל הסעודה כולה מצה וחצי שהיא כ-40 גר' לקיים מצוות הסדר. המצה וחצי נאכלת ב-3 שלבים. שלב ראשון 20 גר' כעבור כ-10 דקות עוד 10 גר' וכעבור שעה עוד 10 גר' עם אפשרות להרטיב את המצות + שתיית כמות מים ואכילת פירות וירקות על מנת לרכך את המצה. בעיקרון המצות בפסח אף פעם לא גורמות לי לעצירות ואני אוכל כמויות. ואם אסור לי לאכול עד מתי אסור לי לאכול מצות? תודה רבה וחג שמח.

אתה יכול לקיים את מצוות הסדר כהלכתה, ואינך מוגבל בכלכלתך, אלא אם נמסר לך אחרת על ידי הגסטרואנטרולוג שביצע את הבדיקה. חג שמח.

מה ההשלכות של החדרת "רד-בול-וודקה" לתוך החלחולת?

אין לי מושג ולא ידוע לי שיש בנושא מידע רפואי מסודר. חג שמח.