פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

שלום לך אהוד, יש לי ילד בן שנתיים ו4 חודשים, ולאחרונה הבחנתי שהוא כל הזמן מחפש הזדמנות לשכב על הרצפה על הבטן ומתחיל לעשות תנועות של הזזת הגוף כלפי מעלה ומטה ואז שאלתי אותו למה אתה עושה ככה אתה משחק עם הבטן? הוא ענה לי לא אני מזיז את "איבר המין". שאלתי אותו למה אתה עושה ככה או את מי ראית עושה דבר כזה הוא לא ענה... ואף פעם הוא לא ראה בבית משהו כזה, מעניין אותי אם זה משהו טבעי או חריג ומה צריך לעשות עם תופעה כזאת.

יש לנו ילדה נפלאה חכמה בטרוף ואנחנו אוהבים אותה מאוד . יש לנו כמה בעיות שלדעתי בגלל שזאת ילדה ראשונה אנחנו לא כל כך יודעים איך להתמודד איתן , והבעיות הם:הילדה לא יכולה לשבת יותר מעשר שניות רצוף אלא אם היא רואה דייגו.לא עונה כשקוראים לה.לאכול איתה זה סיוט היא מעיפה את הצלחת,קמה מהשולחן כמה פעמים בארוחה,יורקת את האוכל זורקת לריצפה,כל שאלה שהיא נשאלת היא מתחילה את התשובה בלא חוזרת כל הזמן על אותם שירים תוכניות ומשחקים.לא משתפת פעולה בדרך כלל ולא מוכנה לשחק עם רוב הילדים שהיא מכירה(לעומת זאת בגן היא כן משחקת) בקיצור אני רוצה להתחיל עם הדברים האלה עזרה בבקשה

אכן יש לך ילדה חכמה בטירוף. ויפה ציינת, שאתם לא יודעים איך להתמודד.... האמת לא עם הבעיות יש להתמודד אלא, כמדומני, איך לעזור לילדה. היא בטעות בוחרת בהתנהגות שאליה אתם מכוונים המון אנרגיה. לא חשוב אם התגובות שלכם חיוביות או שאתם כועסים ומתרגזים עליה, התוצאה שגם כך וגם כך היא יודעת מה לעשות כדי לזכות במשאב היקר ביותר בעולם - והוא ההורים שלה. (שים לב שאתה כתבת שבגן ההתנהגות שלה שונה) ולכן זה רק מחזק את העובדה שהילדה חכמה ביותר ויודעת לבחור מתי להתנהג, וגם איך להתנהג. ההמלצה שלי אליך, לצפות בתגובות שלכם אל הילדה. ראו איך היא מגיבה לתגובות שלכם, וזאת כדי להבין איך אתם בהתנהגות שלכם מיצרים את ההסלמה במצב. ואז חישבו על לפחות תגובה אחת שונה ואחרת למציאות שתיארת. אשמח לשמוע מה גיליתם. דבורה עידן

האם תוכל להמליץ על סדנאות לילדים שמטרתם העצמה וחיזוק הבטחון העצמי תודה מראש

בני בן השלוש וחצי אינו משחק עם חברים בגן כמעט בכלל. גם כשרוצים לשחק איתו הוא לא רוצה ומעדיף לשחק לבד. יש לציין שהוא חברותי למדי ומדבר עם כל אדם שעובר או ילד בסביבה...הוא לא מסרב להזמין חברים הביתה או ללכת אליהם. אחר הצהריים כשנפגש עם ילדים אחרים הוא פתוח יותר אבל לא משחק ממש בישיבה אלא יותר במרדפים אחד אחרי השני... האם עליי לדאוג?

לשאלתך, בבית הוא משחק איתנו וגם בגינה עם ילדים אחרים לפעמים (במשחקים שהוא אוהב, לדוגמא בחול).. העניין הוא שבגן הוא מעדיף לשחק לגמרי לבד- מתחילת השנה ואוטוטו אנחנו בסופה.. האם זה מצביע על איזושהי בעיה? כי ליצור קשרים הוא יוצר באופן חופשי עם כולם..אפילו אנשים זרים..

ביתי בת השנתיים נכנסה בלילה לחדרנו בזמן שעשינו סקס. לא שמנו לב אליה אך לאחר מכן ראינו אותה עומדת וצופה בנו. לאחר חיבוק ארוך החזרנו אותה למיטתה לישון. מה היית מציע לנו לעשות?

שלום, בני בן שנה ושמונה. עד עכשיו הוא היה איתי בבית ובעוד שבועיים ייכנס בפעם הראשונה לגן. אנו מעוניינים להתחיל בתהליך גמילה מחיתולים ולהעבירו למיטת מעבר אך אני מתלבטת אם זה הזמן הנכון בגלל כניסתו לגן. האם כדאי להתחיל עם הגמילה לפני כניסתו לגן ורק אחרי זה להעבירו מיטה? כמה זמן עדיף להמתין עד שמתחילים משהו חדש? בנוסף, הוא התחיל להתנגד לדברים ולבעוט כשלא עושים את מה שהוא רוצה או כשעושים את מה שהוא לא רוצה. דוגמא אחת היא התנגדויות בהחלפת החיתול, הוא בועט בי, זז הצידה וכיו עד שלא נשאר לי אלא להחליפו בכח...איך אני אמורה להגיב להתפרצויות האלה ובעיקר, מה אני אמטרה לעשות כשהוא לא משתף פעולה בהחלפת הקקי? תודה וחג שמח.

זה בעצם מה שאני עושה, לפעמים זה עובד ולפעמים לא. השאלה שלי זה איך הוא יבין שזה לא בסדר להתנגד להחלפת החיתול אם אני רק מסיחה את דעתו? ומה לגבי התפרצויות כשלא עושים את מה שהוא רוצה? למשל יום אחד רצה לשחק ברצפת הסופר מלא עגלות. ניסיתי לדבר איתו ולהסביר לו אבל ככל שדיברתי איתו הוא יותר התפרץ. בסופו של דבר נאלצתי לוותר על הקניות ולחזור מייד הביתה. מה אני אמורה לעשות במצבים כאלה? המון תודה.

בני בן השנתיים ושלושה חודשים מושך בשיער לילדי הגן ולכל מי שנתקל בו (כולל נשים,תינוקות ילדים שאינו מכיר ) אנחנו עומדים על שלנו גם בגן וגם בבית ואומרים לו כל פעם : אסור!!!! וללא הצלחה וכל פעם ממשיך ואינו מפסיק. אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות ,לא מבינים מדוע עושה זאת למרות שכועסים עליו. במקביל התחילה תופעה חדשה להכניס לילדים אצבעות לעיניים שגם אנחנו כועסים,מרחיקים ואומרים שאסור. אנחנו כבר מותשים ויותר מכך נמצאים במצבים של אי נעימות . יש לציין כי הילד מדבר ,מבין הכל ולאחר אבחון נמצא כי מפותח לגילו ולבלי בעיות התפתחותיות. אשמח לקבל כלים להתמודדות כי אני מרגישה שכמה שאני עקבית,מיישמת שיטה ,מושיבה "לנוח" את הילד אין תוצאות . בנוסף קוראים מצבים של השלכת חפצים שזה מאוד מסוכן . אשמח לתשובתך המהירה .

שלום ביתי בכיתה ח יש לה חבר בכיתה ט, אהבה מאוד גדולה, אני יודעת שהם מתנשקים, מהי הדרך הנכונה או כיצד עלי לדבר עם ביתי על הזוגיות שלה ועל המיניות כדי שלא תהיה פזיזה מידי, הרי גיל 14 הוא גיל מאוד מוקדם.

שלום אני. גרושה מזה חודש ופרודים כבר מעל שנה. טיב היחסים עם משפחתו של הגרוש שלי בתחילת הפרידה שלנו היה רק מהצד שלי ולאחר זמן מה ניתקתי גם אני את הקשר לחלוטין. נכון לעכשיו אני והגרוש ביחסים נורמטיביים וכמו כן את ערב החג הילדים שלנו אמורים לעשות עם משפחתו (השבת שלו). אמו של הגרוש התקשרה להזמין אותי לאחר שלמעלה משמונה חודשים לא היינו בקשר. אני מבולבלת כי איני יודעת מה הדבר הטוב ביותר עבור ילדי. אשמח לקבל חוות דעת מקצועית כדי לגבש דעה. תודה מראש 

ילדתי בת 1.7 שנים, אנחנו מתגרשים. בשלב זה נשארת באותו פעוטון, אך קרוב למדי שנעבור לבית אחר באותו ישוב. כיצד אפשר להסביר לפעוטה שההורים מתגרשים. מאוד חכמה ומבינה, אחה"צ שבעלי ( גרושי לעתיד ) עדיין בעבודה שואלת איפה אבא? ואני עונה בעבודה, ובבוקר כשמתעוררים והוא יצא מוקדם לעבודה גם שואלת איפה אבא? תודה

נועה היקרה , ייתכן ותוכלי להיעזר בספר ילדים קסום ורגיש העוזר לילדים לעבור את התהליך הזה ולראות את האופטימיות שבצעד הזה . הספר נקרא - רשת הקסמים של המשפחה שלי והוא נמצא בכל חנויות הספרים . חזקי ואמצי .

בני בן ה-3 נגמל מטיטול בשעות הערות. כאשר יש לו קקי הוא מבקש טיטול ולא מוכן בשום אופן לשבת על האסלה/סיר. הבעיה היא שבגן הוא הולך לשירותים לבד ועושה פיפי, ואין שום פיספוסים. כך היה גם בבית, עד לפני כשבועיים. הוא לא מוכן לעשות פיפי בשירותים, גם כשלוקחים אותו. הוא טוען שעשה כבר, ועושה בתחתונים, פעם אחר פעם. למה בגן הוא בסדר ובבית עושה בתחתונים? ואיך ניתן לגרום לו לשבת על האסלה בבית?

ערב טוב ,יש לי ילדה בת 5 וחצי ,גמולה מטיטולים מגיל שנתיים ,בגיל שלוש הפסיקה לגמרי לעשות פיפי בלילה. זא משנתיים ועד שלוש גמולת יום (מרצונה היא ביקשה ללא לחץ וכו) ובמהלך השנה הזו עד לגיל 3 הורדתי את הטיטול בלילה כשראיתי שהוא לא ספוג מאוד! היו פיספוסים והם חלפו עד גיל 3 . סליחה על ההקדמה אך זה חשוב. לפני שנה התגרשתי היא היתה בת 4 ובמהלך השנה האחרונה היא החלה להרטיב בלילה פניתי לפסיכולוגית באיזור והיא אמרה כתוצאה מנטישת האב ועזיבתו את הבית הערתי אותה מס פעמים לפעמים עזר לפעמים לא. עברו מספר חודשים רטובים ויבשים לא יחסתי חשיבות כי זה היה אחת לשבוע/יים ועברנו דירה רחוק מאוד מהאבא. (הם בקשר יומיומי ומתראים אחת לחודש) אל המקום החדש היא הסתגלה לאט היא ילדה פעילה שצמאה לחברה ולעיסוק ובעלת אופי נוח נהנית מכל דבר .כלפיי כעוסה על הגרושים והמעבר. כמובן קשורה אליי ואליו יותר , ולצערי מרגישה קרועה בין ההורים בין 2 העולמות השונים(פיקחית מאוד מבינה את המתח ביננו ושהוא שונא אותי ומחדיר בה שאני אמא לא ראויה ,ומניפולטיבית -כשקשה מתחלה כשקשה מיללת או נתלית עליי/התקפות זעם. וגם חסרת שקט -מהבוקר ועד הלילה לא רגועה ! אני יודעת בודאות שההרטבה היא ממצב ריגשי.לאחרונה מרטיבה כל לילה !!!!!! האם רק שגרת יום ססביבה תומכת אולי גם חוג לשחרור האגרסיות וחוג רגוע יעזרו? איך אני יכולה לעזור לה? פקידת הסעד והפסיכולוגית באיזור לא מודעות אני רוצה לשתף אך מתלבטת חוששת שיעשו מזה יותר ממה שזה.. תודה רבה סיגל

יש לציין שאני עצבנית ועייפה מההתמודדות לבד ,מהתינוקיות שהיא נתקפת ומהסיטואצייה שאני חשה "עובדת" אצלה לאורך כל היום. היא הפכה להיות חסרת סבלנות ,ולא רגועה כלל. האימפטייה למעבר ולמחסור באב התחלפה בעייפות ובחוסר התמודדות עם הגבולות. (זה כבר נושא אחר.)1.איך לעזור לה עם ההרטבה -מצבה הרגשי? 2.איך לעזור לה להיות רגועה יותר 3.איך לגרום לה לאהוב עצמה ? (כמו שציינתי כשקשה לה היא במחאה! ולאחרונה אומרת "אני רוצה למות"כשאני מתעקשת על גבולות ) תודה

שלום רב, לפני כ-3 חודשים ילדתי בת שניה. אחיה, בן השנתיים, שעד אז נרדם בכוחות עצמו וישן לילה שלם,החל למחות בבכי לקראת שעת השינה ולדרוש מאיתנו (מחפש במיוחד אותי) שנישן לידו, על מזרן נפרד הקיים בחדר. אנו נענים לבקשתו עד שנרדם. בלילה הוא מתעורר פעם-פעמיים וקורא לנו בבכי. פעמים רבות העייפות מכריעה אותנו ומי שניגש אליו נרדם בסופו של דבר לידו. אציין כי התינוקת ישנה בחדר השינה שלנו (לעוד 3 חודשים) ואח"כ תעבור לישון איתו בחדר. שאלתי היא: האם ייתכן כי חש מופרד מאיתנו וכדאי לחכות ולפעול רק כשאחותו תתחיל לישון איתו? איך נכון "לגמול" אותו מהצורך שלו בנו בלילות? בהקניה הקודמת השתמשנו בשיטת הרם-הורד, אך היום הוא גדול יותר, גם פיזית וזה נראה מורכב מדי. מודה מראש על ההתייחסות.

שלום לכם, ברשותו של אהוד, אשמח לרשום מס' דברים שאולי יעזרו לכם: ** עם לידת האחות הקטנה, זמן האיכות שמוקדש לבנך צומצם באופן משמעותי.- אפשר לבדוק אם ניתןלבלות עמו זמן איכות שאינו קשור ומופרד מהאחות הקטנה.(זמן משמעותי רק איתו, שיכפר על חוסר בזמן שהוא מרגיש) ** שיקוף והדהוד- אני יכולה לנחש (ואולי אני טועה) שהשינוי ההתנהגותי לא קורה רק בלילה. אך, בכל מקרה אפשר לשקף את רגשותיו,לתמלל אותם,גם אם הוא לא מבין במאת האחוזים, את הניואנס וטון הדיבור הוא מבין. ** מבחינת השינה- מומלץ מחד, להמשיך לתת את הביטחון בנוכוחות ההורית., ומנגד, עדיף שלא לעודד ולחזק התנהגות שאינה מתאימה לכם (כמו שינה במזרן).בגיל צעיר יותר, אפשר היה להשתמש בהרם הורד, בגיל זה יש פתרונות אחרים, ומעל הכל להעניק את הביטחון שאתם עדיין הוריו, ועדיין נוכחים גם אם לא פיזית צמוד אליו. ** עם הולדת האחות מצטרפת גם קנאת האחים. שימו לב לא לעשות השוואות, להשתדל לא לשים אותו במקום של "האח הגדול, האחראי".הוא עדיין קטן, והוא עדיין זקוק לאותם הדברים שהקטנה צריכה. מאחלת בהצלחה, וכן, מזל טוב סיגל

בן שלי בן 8.ילד חכם ונבון.אני נשואה בפעם שניה ויש לי עוד ילד בן שנתיים.בעלי מגדל את בני הבכור מגיל 3.5 מבחינת בני הוא האבא שלו וקורא לו כך.בעלי גם מתייחס לשני הילדים שווה ולא נותן לו הרגשה שאוהב אותו פחות.אבל מאז שנולד בני הקטן ההתנהגות שלו התשנתה לגמרי.בהתחלה חשבתי שזה נורמלי שילד מקנה ופחות תשומת לב אבל המצב הולך ומדרדר.שלא תבין הוא מאוד אוהב את אחיו הקטן,אבל היחס אלינו !כל דבר שמבקשים ממנו הוא אומר לא!לא רוצה להכין שיעורים ,לסדר אחריו,להיתרחץ,להחליף בגדים.כל דבר קטן ובסיסי שילד צריך לעשות.וזה ילד שלא חסר לו כלום!כל דבר שהוא מבקש אנחנו משתדלים לעשות או לקנות,אבל הוא לא מעריך שום דבר ומתייחס לכל הדברים כמובן מאליו.וגם כשמענישים אותו :מנתקים טלויזיה ,X-BOX,לא נוסעים איתו לפארק -הוא אומר שלא אכפת לו וגם ככה הוא לא צריך את זה.ולפעמיים הוא ההפך :דואג,חם,עור בכל דבר ועושה יותר ממה שמבקשים או אומרים בכלל.אני כבר מיואשת ולא יודעת אך לגשת אליו,לא אכפת לו מהעונש,לא מעניין אותו שמרימים עליו קול או שמדברים בצורה יפה ועם חיבוקים,והרגשה שכל מה שנאמר עובר לידו.זה נורמלי ככה?זה בגלל שיש עד ילד או שקורה משהו ואני צריכה לעשות משהו בנדון.כמה פעמים ניסינו לדבר איתו אבל זה לא ילד יתלונן או ישב ויספר מה כאב או מה רע לו.

שלום רינת, אני אם שעקב הקשיים עם הילדים, חיפשתי עזרה. למזלי מצאתי הכשרה מדהימה להורים, שנתנה לי כלים יישומיים להיות יותר סבלנית ולהבין את ילדיי, ולפתור דברים ברוגע ובהבנה. אני ממליצה לך ולבעלך לבדוק את האפשרות. את ההכשרה שלי עברתי במרכז תבונה ברמת גן, הם פשוט נהדרים ויש להם המון ניסיון. שיהיה בהצלחה.

לפני מספר חודשים בתי (כיום בת 6+) פיתחה איזשהי בעיה שבה כל רגע יש לה פיפי, הדבר מתבטא בעיקר לפני יציאות מהבית ולפני פניה למטלות שונות (משחק, אפיית עוגה וכד'). לאחר בירור רפואי ע"י בדיקת שתן נמצא כי איננה סובלת מדלקת. לאחר שהתעלמנו מהבעיה הנושא הלך ופחת. לאחרונה הבעיה שוב חזרה באופן חמור ביותר בעיקר לפני השינה, שהיא קמה לשירותים עשרות פעמים במשך יותר משעה... הדבר מלווה בבכי מדוע יש לה את הבעיה הזו... וכל הטלה היא של כמה טיפות בודדות.מה שאנחנו לא מנסים לא עוזר, אפילו ההרגעה שהיא יכולה לקום כמה שהיא רוצה וכי האור נשאר דלוק בשירותים... אשמח אם תוכל לומר לי מה ניתן לעשות ולמי צריך לפנות בנושא. הדבר מאד פוגע באורח החיים שלנו, ובעיקר בשעות השינה שלה.

שלום רב דר', יש לי בעיה עם בתי בת ה-11. נתת לי כבר יעוץ, אך יש לי עוד עניין שמאוד אשמח לקבל את עזרתך. העניין הוא כזה, לפני מס' ימים יצאה לי שיחה מלבבת עם בתי והיא אמרה לי שאחד הסיבות שמפריע לה כאשר היא רואה אותי ואת בעלי בחיבוק או נישוק זה כי באחד הלילות מלפני זמן מה היא ראתה אותנו, אותי ואת בעלי, בסיטואציה אינטימית. וזה הסיבה שהיא לא יכולה לישון טוב בלילות כי התמונה כל פעם עולה לה מחדש וזאת גם הסיבה שמרגיזה אותה כשהיא רואה אותנו בחיבוק או נישוק. מה אנחנו בתור הורים אמורים לעשות? האם להמשיך רגיל או לפנות לגורם שמתמחה בעניין לקבלת עזרה? תודה מראש.

שלום אני טסה לבד, ללא בן זוגי, לחו"ל עם הבן שלנו. האם אני צריכה אישור נוטריוני לצאת עם הילד מישראל? תודה

שלום רב, אני גרוש כשנתיים וגרושתי ואני בקשר טוב מאוד ואנו פועלים ועושים הכל למען הילדים. שמרנו על קשר טוב ורציף, מכיוון שאנו מבינים שזו טובתם. יש לנו שני ילדים. הבכור בן 6, והקטן בן כמעט 3 (2 ועשרה חודשים). כשהילדים אצלי הם מדברים עם אמם בערב, וכשהילדים אצלה, הם מדברים איתי (זה ריטואל קבוע משני הצדדים, בכל יום). בשבועות-חודשים אחרונים בני הקטן מסרב לדבר איתי. פשוט לא רוצה. לא בגלל שרע לו איתי או אצלי, אלא פשוט לא בא לו (גם אם הוא מנוטרל מכל העיסוקים האחרים ). אני חייב לציין שכאשר הילדים איתי, הם לא מרבים להיות לא ממושמעים, אך כאשר הם עם גרושתי, הם מרשים לעצמם להיות לא ממושמעים. השאלה היא כזו, האם ישנה דרך לגרום לו כן לדבר איתי, או פשוט להניח לו והוא ידבר איתי בעתיד? אני חייב לציין שזה פוגע בי כל פעם שהוא לא מדבר איתי.

שלום לך אהוד, מוזר לי מאוד שאינך ממליץ שאהיה בקשר טלפוני עם ילדיי. מדובר במשהו קבוע ושמירה על קשר עם ילדיי. לא מבין את הטעם בלא להיות בקשר, להפך, אני חושב שזה רק מחזק את הקשר בינינו. לגבי הקשיים בבית האם, אני לוקח את דבריך ואנסה להימנע מלהתערב.

היינו בפארק נהנו זחל המון בכייף השתולל עם אחותו בת השש עוד מעט,וכשהחלטנו שמחליפים חיתול לא הסכים והסתובב בבכי משתולל בוכה בוכה עד דמעות לא מוכן להחליף חיתול ,ואני כמו אמא מעצבנת ועקשנית,לא ויתרתי ברגע שהוא לא הסכים החזרתי אותו אלי ושוב ושוב ושוב לא ויתרתי ,אני יודעת שלא נהגתי עם עקשנותי בהבנה ובכבוד לתינוק שלנו,אבל גם אי אפשר להשאיר תינוק עירום בקור ובכלל,אחרי בכיות ודמעות נזכרתי שצריך להרים ולהרגיע שוב העקשנות שלי לא נתנה לי לוותר לו בכדי להחליף לו חיתול בסוף לא ויתרתי עשיתי את זה בכוח וכמובן שהוא עדיין התנגד אבל לבסוף הצלחתי מה עלינו לעשות בעניין הזה איך להסביר לו או להרגיע בכדי שכן ירצה להחליף בעלי נתן לי פיתרון שבגלל שהוא בעייתי בהחלפת החיתול גם בחוץ וגם בבית הציע פתרון של חיתול מולבש כמו בגד ים והם עולים המון כסף או שפשוט צריך לתפוס את התינוק בזמן רגוע למרות שלא נראה לי זה קשור הוא פשוט מגלה את התפתחותו ורוצה לבדוק אותנו הוא בסך הכל שנה ושבועיים המתוק המקסים אנחנו מאוהבים בו אבל סך הכל הוא ילד מדהים מתחיל בכאילו לדבר צבעים אותיות פשוט קסם של תינוק מה לעשות תעזרו לנו בבקשה כי ההמשך לא הולך להיות קל ביחוד כשיתחיל ללכת דרך אגב הוא מנסה כבר לעמוד ולשבת גם

האמת שסוכריה בגיל כזה אני לא מעדיפה בגלל השיניים , שיר סיפור או צעצוע דווקא בא בחשבון,אבל אני עושה בדיוק שרה שיר מספרת סיפור מנסה לעניין אותו ,בדיוק לשניה זה מרגיע אותו ,התינוק שלנו חייב להיות תמיד בדריכות כמו האמא שלו כנראה חחחח עוד רעיונות יתקבלו ממך בברכה אהוד גלבוע תודה ושבוע טוב

לידור היה מטופל אצל מתפלת אחד על אחד הוא סים עכשו הוא בטיפול רגשי עם חיות הוא צריך לעבור בדיקת פסיכודידקתי על אין טיפול טבעי שיכול לעזור ?ומה דעתך לגבה הקונצרטה ?

שלום , בני בן 13 וארבעה חודשים מרבה לבלות שעות במשחקי מחשב מול המחשב. כמעט ואינו יוזם מפגשים עם חברים בכיתה. לעיתים רחוקות נפגש עם חבר והולך לסרט.הרגשה שלי שהוא די מנותק חברתית. ישנה גם בעיה של חוסר בטחון עצמי (לא משתתף בשיעורי כיתה) בלימודים ציוניו טובים וחשוב לו להצליח. אני מדי פעם אומרת לו לקבוע עם חברים אבל ההרגשה שלי שאין לו עם מי לקבוע. רציתי לדעת מה לעשות בנושא. בתודה מיכל

שלום רב, בהמשך לשאלתך, בתקופה האחרונה (כשנתיים)הקשרים החברתיים שלנו (ההורים) די תקועים.(מנסים יותר לפתח קשרים ישנים וחדשים) היחסים בני לבין בעלי טובים, ובתי בת ה-7 מאוד חברותית ומבלה הרבה עם חברותיה. בתודה מיכל.

בני בן 9 הוא מקבל קנצרטה 32 אני מאוד חרדה לעתיד במה זה ישפיע למרות שהוא לוקך יש תלונות אני לא יודע מה לעשות החלפתי לא מ27 ל32 אני מאוד רוצה להפיסק ולמצוא טיפול טבעי אני אבודת עצות ומבלבלת אני מפחדת שהתרופה תעשה עבודה הפוחה הלחץ של בית הספר גם משפיע על ההחלטה לתת לו תרופה למרות שאני לא רוצה אני רוצה שתעשה לי סדר בבלגן תודה

בתי בת ה-5 ו-9 חודשים מתלוננת באופן יומיומי על כאבים (כאבי בטן, כאבי ראש, בחילות, כאבים ברגל.. כל פעם משהו אחר). המצב נמשך כשנתיים. עשיתי לה בדיקות דם מקיפות והן יצאו תקינות. היא מתלוננת גם בימי שבת כך שאין קשר לניסיונות התחמקות מהגן. הציעו לי לקחת אותה לפסיכולוג. אודה לעצתך בנושא. כרמית

אני אמא לנערה בת 15 בחודש הבא.כמו שרשום במחקרים היא עוברת את הגיל ממשולנו קשה עם ההתמודדות של הקצבת זמן חזרה בשישי מבילוי על אף שקבענו שעה 00:00 היא מנסה שזה יהיה יותר .וגם החברים הפכו לחברים חדשים מגילאים שונים כולל י"א שנוער שמנסה סיגריות .אמרה שניסתה פעם והפסיקה כי המצפון הציק לה שבטח לא ילדה כזאת רצית" ומדבריי ניתן היה להבין שאיני בעד סיגריות כלל ועוד בגיל כזה.אז נראה לי שהיא עושה זאת מאחורי גבינו. וגם בשטח ב"ס דבר שלא מקובל שם והיא יכולה לקבל הרחקה ליום.לא חבל..וישנה גם ירידה בלימודים כי קשה לה להתרכז.היינו מעונינים לקבל טיפים אך להחזיר אלינו את הבת שלנו ללא השינוי המפחי עם הכעסים.הסיגריות.וחוסר הרצון ללמוד.

אכן ביתי כבר עברה 3 פגישות אינטימיות עם הפיכולוגית שיחה ראשונה נערכה איתנו ההורים ולמעשה מחר יש לנו שיחת סיכום לפי דיברי הפסיכולוגית.שיחה מסכמת כי אינה צריכה יותר דבר שתמוהה בעיניי.

שלום רב ... יש לי ילדה בת 5 וחצי מקסימה חכמה ביותר יפה מקובלת בחברה ממש נסיכה של כולנו במשפחה ... ילדה מאוד אחראית ומפותחת מבחינה קוגנטיבית ... ממש חלום של ילדה . מה שקורה שהיא יש לה נטיה להשמנה ואוהבת מאוד ממתקים לא אוכלת אוכל באופן סדיר אוהבת לנשנש בין הארוחות וכו' . חייבת לציין שהיא לא שמנה לגובה שלה עשיתי לה בדיקה בטיפת חלב מבחינת אחוזון היא בסדר . אולי הבעיה היא אצלי שאני מנסה לפתח אצלה מודעות יתר בנושא האכילה נכונה. אני תמיד נותנת לה ירקות חתוכים וכו ואומרת לה עדיף לאכול אלו במקום ממתקים. מפעילה אותה פעילות ספורטיבית היא הולכת לחוגים . מה שכן כשאני אומרת לה לאכול אחד ולא 3 למשל היא דווקא רוצה ועושה פרצוף ואני רואה אותה אחר כך אוכלת בשקט.מה אני עושה ? באיזה גישה לנקוט שהיא לא תפתח הרגל מסויים של אסור ודווקא אני רוצה . חייבת לציין שסבלתי רבות בילדותי מהשמנה ועד עכשיו אינ נילחמת בתופעה כל חיי אני כמו גרמון עולה - יורדת . לא רוצה שהיא תחווה דבר כזה אני אכולת עצבים בנושא אני מרגישה שעם היא תיכנס במערבולת של מישקל ואני לא אעצור את זה בגיל קטן אני ארגיש שניכשלתי בתור אמא . אני יודעת מה זה להיות ילדה שמנה אני לא רוצה שהיא תהיה שם בכלל במיוחד בעידן שלנו

מר גלבוע שלום רב, רקע יש לי ילדה מקסימה בת שלוש, כאשר אני פרוד מזה שנתיים וחצי. אני מרגיש שאנחנו מחוברים מספיק טוב חרף הנסיבות. על פי הסדרי הראיה שנחתמו, עד לפני כשנה היא כלל לא ישנה אצלי מפאת גילה.עת הגיע הזמן שתישן אצלי, וכמובן שכבר הרבה לפני חיכה לה חדר שינה מכובד- הופתעתי לטובה.במילים אחרות, חששותי שמא לא תרצה או שמא תתעורר פתאום ותרצה את אמא לא התממשו, והוקל לי. זמן קצר לאחר מכן זה הגיע. זה התחיל בפעם אחת שהתעוררה ורצתה את אמא (כנראה שזו היתה טעות, אבל החזרתי אותה), המשיך באופן ספורדי לפעמים בהם ביקשה לחזור לאימא עוד בטרם ההכנות לשינה, והיו גם מצבים בהם רצתה שאעלה ואשאר איתה בביתה במקום לנסוע אלי. בכל הפעמים הסכמתי, זולת הפעמים בהם ביקשה ממני להישאר לישון אצלה. הגיעו דברים לידי כך, שבחודשים האחרונים ישנה אצלי בממוצע של פעם בחודש (ההסדרים שעשינו:שני ורביעי, וכל סופש שני). חשוב לי להדגיש שבימים בהם לא ישנה אצלי או לא רצתה לבוא אלי, עדיין רצתה להיות איתי, ואכן בילינו זמן איכות ביחד. מקרה בוחן בתוך כך נוצר מצב (ייתכן ואבסורדי) שבפעם האחרונה שאספתי את בתי (לפני יומיים) בילינו יחד בקניון, וכשיצאנו משם לאוטו שאלתי אותה:"את רוצה לחזור לאימא או שאת באה אלי?". "אני באה לישון אצלך אבא", אמרה. דקותיים לאחר מכן הטלפון מצלצל, אימא התקשרה לשאול האם אנחנו חוזרים או הולכים אליי. דיווחתי לה, וזו רצתה לדבר עם הילדה. כשמסרתי לבתי את הטלפון במצב ספיקר, אמרה לאימא: "אמא אני לא חוזרת אלייך, אני הולכת לישון אצל אבא".מן העבר השני נשמע קול מאוכזב שאומר: "אכלת, שתית, עשית פיפי? אני מתגעגעת אלייך, אני אוהבת אותך ואני בבית". מיד הפכה הבעת פניה של בתי עצובה משהו, וענתה לאימא: "אני רוצה לחזור אלייך". וכך היה. טוויסט עד כאן אני שואל את עצמי כל מיני שאלות באשר להסדרי הראיה (או יותר נכון שינה); האם אני צריך להתעקש או לא?, ואם כן אז מי או מה יכול להיות לצדי כשאימא קופצת על המציאה? (כלומר בניגוד אליי, דעתה נחרצת בעניין-אם היא רוצה אליי אז תחזיר אותה מיד). ועוד אי אלו שאלות בנושא. אבל מקרה הבוחן שלעיל הסתעף וקרה דבר אשר הרעיד לי את אמות הסיפין וגרם לי לאנומיה מוחלטת באשר להתנהלותי מול בתי ואימא. כרבע שעה לאחר שהחזרתי את בתי לביתה, התקשרה אליי אימא ושאלה אותי על שני ילדים שהציקו לבתי בקניון, לטענתה כך סיפרה לה בתי. לא היו דברים מעולם. כרבע שעה מאוחר יותר, טלפון נוסף, הפעם בטון מאשים; "...אומרת שהיא רצתה לחזור הביתה, ושאתה לא הסכמת". כיוון שלא היה ולא נברא, "היה זה מבחינתי בחזקת הרצחת וגם ירשת", לא מספיק שאני עושה כל מה שמבקשים ממני, לא מספיק שאני דואג לזמן איכות עם בתי גם אני מרגיש לפעמים כמי שמסתפק בפירורים- אז עכשיו זה?! ועוד מאחת שמתלהמת ושולחת מסרונים שהקורא אותם יחשוב שאני איזה אב כוחני או חס וחלילה אלים. כאן אני עוצר, ומעלה שתי סברות; האחת, בתי כלל לא אמרה דברה כזה ואימא עושה כל שעל ידה על מנת "להעניש" אותי (אוכל לסכם את יחסה אליי במשפט אחד: "אנחנו רוצות אותך פה איתנו, ואם לא, זה מה שיהיה לך"). הסברה השניה, ולא פחות מטרידה אם לא יותר- בתי אכן אמרה דבר כזה. בעניין הזה חשוב לי לציין שהיה תקדים; יום אחד(לפני כחודש) כשאספתי את בתי ושאלתי אותה איך היה בגן, מיד סיפרה לי על ילדה שהציקה לה שוב, זאת לאחר שהעלנו את העניין בגן כמה שבועות קודם. מיד התקשרתי לגננת, וזו סיפרה לי שמאז נעשו מספר נסיונות לחבר ביניהן אך בימים האחרונים החליטו לעשות ביניהן הפרדה מוחלטת, ועל כן לא ייתכן שהיום היא הציקה לה. נראה כי ישנן לא מעט שאלות על כל מה שכתבי ותיארתי עד כה, אך מכיוון שאין זה המקום לטיפול מקיף וגם ככה אני מרגיש שכתבתי יותר מן המקובל, אשאל שתיים ספציפיות: 1. מה לעניין השינה, האם להתעקש? 2. אם אכן אמרה בתי את הדברים שלעיל, מה שלא היה ולא נברא, למה היא אמרה את זה? איך אני יכול להתמודד עם זה? במיוחד שאני לבד במערכה, כלומר אימא טוענת שהיא אמרה את זה, ו"אם היא אמרה את זה אז היא לא משקרת". מתוך האפלה מחפש קרן אור אדי

שלום רב, אני בעצם לא יודעת מה לשאול מפני שהדברים די ברורים לי אך מפאת הכאב שאני נמצאת בסרט שכזה אשמח לשמוע דעתו של מומחה - תודה. אני אם נשואה באושר. לי שני ילדים בת 45 ובן 42 הבעיות רק עם הבן ואשתו. מזה 20 שנה מאז שנכנסה אשת בני לביתנו ולמשפחתנו היא גרמה לסיכסוכים, שנאה, חוצפה גדולה,ועוד.... ואני שלא התערבתי בחייהם רק נתתי תרמתי ועשיתי מתוך כוונות טובות, לא הצבתי גבולות ואכן הכלה עברה את הגבולות כאשר הבן שלי רק לצידה. הדוגמאות שאני יכולה לכתוב הינן רבות ביותר ומה עוד שגם מבישות. לדעתינו עם השנאה לבת שלי אחות בעלה ולשתים משלושת בנותיה גבלה בחוסר טאקט. כך עברו להן 20 שנה, עם הרבה מאוד נתקים והשלמות לאחר מילים מאוד לא יפות שלה ושלו. לא פעם אמרה לי "את לא אוהבת את הבן שלך" " את רק ילדת אותו" ואת תמיד מגינה על הבת שלך...... ותמיד היו לה פירושים לדברים כפי שהיא מבינה. אם החמאתי לה לדוגמא באירוע משפחתי בפני אנשים שלא זיהו אותה מהעבר אמרתי כי היא משתבחת עם השנים כעסה עלי ופתחה פה נבחני. איימה שאם לא יהיו ארוחות ערב פעמיים בחודש שבוע אצל הוריה ושבוע אצלנו, נחזור למצב שהיה דהיינו נתק. איומים ודרישות ללא סוף. סיפור ארוך מאוד. תמיד תמיד דיבורים לא יפים על הבת שלי ושתים מבנותיה שהיא לא אוהבת ואמרה זאת בפירוש. תמיד חייבים לה. חייבים לזכור את יום ההולדת שלהם, והם אף פעם לא זכרו אף יום הולדת שלנו ולא של בני משפחת הבת שלי. ביקורת על המתנות שקבלו מאיתנו. מה עוד שהיא נוטה לשכוח את הטוב. אני מבינה שקיימת כנראה קינאה כי הבת גרה קרוב לנו, והם התרחקו. לפני כ 8 חודשים הודיעה ביתי לאחיה כי הבת שלה מתחתנת וטסה עם בעלה לארה"ב. הבן שמדבר מאוד לא יפה בשחצנות ובחוצפה לכולם כולל לאשתו, כן הבן שלי, ענה לאחותו שהוא לא מגיע לחתונה. וטוב שהבת שלה נוסעת ל 5 שנים. הבת שלי נפגעה אך למרות הכל הזמינה לחתונה שעד לשעת האירוע לא ברור היה אם הם יגיעו. כלתי שיגעה אותי בשיחות טלפון רבות כל יום וכל שיחה היתה טענה נגד הבת שלי. אמרתי לה לפנות אליה. ענתה לי שוב את מגנה עליה. אני מוסיפה כי הכלה הנכדה שלי לא רצתה שהדוד הבן שלי ואשתו ישתתפו באירוע, לאור התנגותם אליה והפגיעות אליה בילדותה. הם באו והגיעו לחתונה. קרים ולא נחמדים. נתנו מתנה מבישה ומעליבה. כאשר הבן שלי עמד ליד הורי החתן אמרתי לו: תכיר את ההורים של "החתן" והוא לידם ענה לי לא רוצה והלך. התביישתי. יצאו מהאירוע ללא אומר לנו לי ולבעלי שלום. הבת שלי ליוותה אותם, ולנו לא אמרו כאמור שלום. בחתונה כלתי אשת בני רקדה עם אמה, ואני מאחור נתתי לה נשיקה בצוואר, והיא ליד אמה הדפה אותי. כאשר היו כאן לאחר החתונה לנסות ולהסדיר דברים, הכלה בלי שום סיבה פגעה בי בבית שלי, ואמרה שאין לה מה לדבר איתי כי היא מאוכזבת ממני. וגם שיקרה כמו שהיא נוהגת ליד הבן שלי, ואני פרצתי בבכי ואמרתי לבן שעושים ממני שקרנית. ושבחתונה הדפה אותי. הבן ענה "זה מה שמגיע לך". ולקח את אשתו והלכו. מאז כאמור עברו 8 חודשים ולי אם כל הכאב שקט בנשמה. אין לחץ של ארוחות ערב משפחתיות עם לחץ ואוירה עכורה,פרצופים שלהם ועלבונות מהם. אך לאחרונה אני עסוקה בכך שהם חוגגים בעוד שלושה שבועות לבנם הבכור 13 את הבר מצווה והם הזמינו רק את הבת האמצעית של הבת שלי נכדתי בת ה 22 כי רק אותה הם אוהבים. הנכדה הודיעה לדוד שלא תוכל להגיע, והבן שלי הדוד שלה ענה לה כי זה לא חשוב בכלל והוא מחק את כל המשפחה...... והיא שאלה האם גם אותה הוא מחק, והוא ענה שלצערו כן. כך שזה נגמר גם עם היחידה שהם אהבו במשפחה. הנכדה אכן היתה בהתלבטות מאוד גדולה, אך לאחר עלבון באמה, ובנו, החליטה שלא תשתתף. אני מתלבטת אם להתקשר לנכד הבר מצווה ולברך אותי, מפני שכל נסיונותי בעבר בנתק הקודם, הושפלתי עד שדרכו עלי. בעבר אז... נסעתי אליהם לבד ללא בעלי וקבלו אותי בצורה מאוד מכוערת, מעליבה ופוגעת. ישבתי כמו כלב שעות ללא התייחסות מהם. לפחות ראיתי את הנכדים. הפעם אין לי כוונה לנקוט שום צעד. כלתי אמרה לנכדתי - האהובה עליה.. שהיא קצת נסחפה אצלי בבית בפתחון הפה שלה אלי. אך לא חשבו וכנראה לא חושבים לבקש ממני ומבעלי "סליחה".ולא מתכוונים להזמין אותנו לאירוע המיוחד והיחיד בחיים. אני כואבת רק איך הבן שלי יכול לפגוע בהוריו בצורה כזאת. אגב... כלתי התחננה אלי כל יום לפני החתונה של נכדתנו, שבעלי ידבר עם בעלה הבן שלנו. הבטחתי שאעזור לה ויהיה בסדר. טחנה אותי כל יום שעות. מקום לומר לה שאין לי זמן ואני עסוקה, רציתי טוב ונהיה גהנום. בעלי לא רצה להתערב, אך אני התחננתי כי הבטחתי לכלתי. ובאותה שיחה מבעלי לבן, הבן גם הפעם לא דיבר יפה, אמר שאחותו "כלבה" למרות ששבועים לפני כן חגגנו לאשתו יום הולדת בגינה אצל אחותו הבת שלי. בעלי האבא אמר לו שלא יודע מה בדיוק קרה בשיחה בינו לבין אחותו אך הבין כי השיחה היתה לא טובה. ולא כדאי שיהיו מתחים במשפחה שוב כמו ה שלוש וחצי שנים בעבר (בהם היה נתק). הבן ענה לאביו כי יהיה נתק של 8 שנים ולא 3 וחצי. ולאחר מכן אביו צלצל אליו לבדוק אם הילד נרגע, הבן סינן אותו ולא הגיב גם לא על ההודעה שהושארה לו במשיבון. כמה ימים לפני החתונה עוד היתי לכלתי "חמותי היקרה" כך פנתה אלי, ובחתונה הדפה אותי. ועוד הם נעלבו.?! גם בזמן שהינו יחד לאחר הנתק הגדול -הקודם... תמיד היו טענות בקשות, ודרישות. אם אבא לא קם להכין קפה מיד כמו שהבן ביקש, הוא כעס ולאחר מכן גם לא שתה את הקפה וגם לא הגיע לבקר 3 חודשים. באחד הפסחים (פסח) לפני כ - 5 שנים אצלנו בבית החתן שלנו הגיס שלו בעלה של הבת- אחותו, לא קרא בהגדה, וגם הבת לא קראה כפי שהבן רצה, הבן קם מהשולחן הסדר הסתיים האוכל נשאר ללא שנגעו בו, והם נסעו הביתה. אמר לי בעבר בנתק הקודם.... כאשר התכוונתי לצאת מביתכם לאחר נסיון כושל של התפייסות, נתתי לכלתי נשיקה וכאשר נישקתי אותו, הוא דחף אותי ולא רצה לקבל נשיקה. יצא לי מהפה "חוצפן" על כך ענה לי "בהמה, הדיוטית וטיפשה" על הכל עברנו. רצינו שקט. אך לא הולך. פסח האחרון על מנת לפרגן לכלתי הזמנו את ההורים שלה ליומים כולל לינה אז היתי חמותי היקרה, ועתה מאז החתונה של נכדתנו אין לה בי אימון. שום דבר לא שווה. ההורים שלה שפוטים שלהם, ואליהם הם גם מתייחסים בחוצפה רבה מה דעתך? אין לי שום כוונה ללכת לטיפול ו/או ייעוץ. יש לי בעל מאוד מאוד רציני, הגיוני וחבר שלי. הוא הבין מזמן שכל נסיונותינו הם לשוא. באר ללא תחתית. אך אני התעקשתי ניסיתי רק פירגנתי ורק עשיתי כמה שרצינו וכמה שיכולנו. למעט נסיעה אליהם לשמור על ילד חולה כי הם גרים במרחק של כ 100 ק"מ כיוון אחד מאיתנו. הם בחרו לגור רחוק ולנו לא מתאים לקום ב 5 בבוקר ולהגיע אליהם בפקקים ב 7.30. ועל כך אמר הבן לאביו שהוא רק "טייטל" ולא אבא ולכן לא מגיע לנו לשבת איתם לשולחן שבת אצלם. (אגב בעלי אדם לא בריא) שנלמד מההורים שלה. זה מן המעט. אני נסחפת. די. תודה על כל תגובה או התייחסות. א מ א. כן אמא כואבת וגם אמא טובה. כלתי אמרה לא פעם שאני אשה מאוד טובה אבל "מחרבנת" כל שמחה. וגם בחתונה שלהם ראתה את ה"פרצוף" שלי. ת ו ד ה

שלום מר גלבוע. תודה שהשקעת מזמנך בקריאת מכתבי הארוך. המשפט הראשון במכתבי היה "אני בעצם לא יודעת מה לשאול מפני שהדברים די ברורים לי אך מפאת הכאב שאני נמצאת בסרט שכזה אשמח לשמוע דעתו של מומחה - תודה". כתבתי וסיפרתי וחשבתי שאוכל לקבל תגובה שלך לגבי מה שנכתב. זאת בעצם השאלה. כלומר נכון שהסיפור סופר מנקודת מבט שלי שלנו, אשמח אם תוכל אתה להעיר ו/או להאיר דברים, ןהאפ אתה מבין אותנו או את הילדים????? תודה אמא

האם זה יפורסם אם אני כותבת את הבעיה על כלתי המפלצת. אשמח לתגובה

אני בן להורים גרושים, ולפי מה שראיתי עד עכשיו באתר לגילי זה מאוד נדיר להסתובב באתרים כאלה. אני בן 16, ומזה 4 שנים שההורים שלי גרושים. לפני שנה וחצי אבא שלי הכיר לי ולשתי האחיות הקטנות שלי את חברה שלו, שהיא אם חד הורית עם בן 9. כבר מההתחלה אני ואחותי הגדולה יותר ממש לא התחברו אליה ולבן שלה, ואפילו גם שנאנו אותם. הבן שלה, בניגוד אלי, מאוד מוחצן ורעשני, והרבה פעמים גם נטפל וחוצפן. אימו הראיתה עד עכשיו התנהגות מאוד אגואיסטית, ושיתפה את מה שקשור בחיבור שלה אלינו את המשפחה שלה, באירועים שלפעמים היו בנויים גם מלמעלה משלושים איש. כבר אחרי חודשיים שהכרנו אותה, בהם פגשנו אותם ארבע פעמים, אחותי הגדולה יותר ניתקה כל קשר איתה ועם אבא שלי, מתוך ראייתה וגם ראייתי, את האירועים שהיו, שנדמה שהוא מעדיף את חברתו על פניה. התנהגותה ויחסה ללימודים הדרדר מאוד, במקביל לזה שאני המשכתי לנסות לפתח את הקשר איתם, משום שהיה לי חשוב הקשר שלי עם אבא שלי, אעפ"י שרוב המאורעות היו נוראיים בשבילי. מבלי שזה התקדם לשום מקום, סבתא שלי מצד האמא ואמי, התאמצו מאוד להחזיר את אחותי להסדר ביקורים אצל אבא שלי. בו בזמן אבא שלי התחיל תהליך של לעבור לגור עם החברה. אמי וסבתי הצליחו להחזיר את אחותי לביקורים אצל אבא שלי בביתו,באמצעות מפגשים מחוץ לבית. כשעברנו לגור איתם, העניינים עם אחותי הדרדרו במהרה בעקבות החברה של אבא שלי, ולפי איך שזה נראה היא לא תחזור אליו יותר. היחסים שלי איתה ובנה הדרדרו גם כן, רק שמתוך חיזוק של אמי וסבתי, הצלחתי להמשיך לנסות ולקבל אותם בשלום, עד עכשיו בדרך שהם רוצים. חברתו הכניסה לבית גם אווירה מסורתית, קפדנית מאוד, והראיתה את היכולת שלה להשפיל ולהעליב אנשים, ולגרום להם להרגיש אשמים, ,למרותשזאת בכלל אשמתה. זה הגיע למצב שכל כך סבלתי להיות שם, רציתי שלא לבוא יותר, למרות הרצון שלי לשמור על קשר עם אבא שלי. בשיחה משותפת איתו הסכמנו שאני אתן לזה הזדמנות נוספת, תוך שינוי מבותי אצליהם וכולל אצלי, שאני רציתי יותר להתנתק, ואילו הם רצו לגלות מצדי יותר שיתוף פעולה... וזה הגיע לדילמה שמי יודע כמה זה ישפיע עליי בעתיד, בה אני מתלבט באם להמשיך לבוא לאבאשלי, כשמהצד יש את חברה שלו, או לנתק קשר ממנה וממנו.

ד?ר שלום , יכול להיות שתינוקת בת 10 חודשים מאוננת ? אם כן איך מטפלים בזה ? כי נראה לי שהיא עושה את זה יותר מדי זמן במקום להתפתח , אחותה תאומה כבר זוחלת על 6 ויושב והיא רק זוחלת . למי אני צריכה לפנות או שזה עובר לבד ולא צריך לעשות עם זה כלום ? לתשובתך אודה

כן יש לה אחות תאומה

שלום, בני בן ה- 6 ילד מאוד טוב ובעל ביקורת עצמית מאוד גבוהה. כך למשל, כשעושה משהו לא בסדר, הוא מרגיש עם זה כ"כ רע שממש סותם אוזניים ולא מוכן לשמוע מה יש לי להגיד(ואני פשוט לא אומרת). ולמשל אם רק נדמה לו שאני כועסת - הוא מתחיל לבכות. ובגן - אם מרביצים לו, הוא לא מחזיר כי מודאג מזה שהגננת תחשוב שהוא לא בסדר, ועוד יותר מזה שאולי תספר לאמא. המצחיק הוא שהוא כזה ילד טוב, שכמעט אין על מה לכעוס עליו, וגם אם כן - זה נעשה כ"כ בעדינות, בגלל התגובות הרגישות שלו. ולכן אני מתוסכלת - לא ברור לי מדוע הוא כ"כ רגיש - האם זה בגללנו ההורים ואיך לגרום לו להשתחרר מ"אמא תכעס, תתאכזב וכו'". רוצה שיהיה לו קל יותר בחיים... ורוצה שהוא ירגיש חופשי לספר לנו הכל בלי חששות לגבי מה נחשוב עליו. בעיניים אובייקטיביות, לא חושבת שזה משהו שאנחנו כהורים עושים לא בסדר. לא ממנהגנו לכעוס בבית, להרים את הקול, לקלל, להטיף מוסר או כל התנהגות אחרת שהייתה יכולה להסביר לי את תגובת הילד ל"איך אמא תגיב". אנו משתדלים לחנך בנעימים ולדבר בפתיחות. נראה לי שזה ברמה רגשית עמוקה של אולי בושה "שיתאכזבו ממני", "שיחשבו שאני לא בסדר", שאני לא עומד בסטנדרטים" וכו'. מנסה להסביר שאנחנו אוהבים ונאהב בכל מחיר - וזה כמובן לא עוזר. אז מה עושים ?

זה ממש לא נראה לי הכיוון. זו לא מניפולציה. הוא באמת מתייסר. כאילו חושב שצריך לעמוד בצפיות שלנו ושל מחנכיו תמיד ומתרגש מכל ביקורת (דוגמת אני לא אחזיר בגן לילד שהרביץ לי כי הגננת תחשוב שאני התחלתי ואז תכעס עלי)

שום. אני גרושה מזה שנתים וחצי ויש לי שלוש בנות בגילאים 10,7,ו-5 . הגרוש שלי רואה את הבנות פעם בשבוע בלבד ופעם בחודשיים הן ישנות אצלו ל-24 שעות. הסידור הנ"ל נקבע לפי רצונו , ולמרות עידודי שיבוא ויראה את הבנות, הוא התרחק ובפועל אף לא משוחח איתם טלפונית. למעשה הקשר בינינו מתקיים רק ביוזמתי, אוני נאלצת להתקשר אליו מדי שבוע כדי לברר מתי הוא בא לראות את בנותיו. בשנה האחרונה הוא מתגורר עם בחורה רוקה, וכעת נודע לי שהיא בהריון. הגרוש שלי לא סיפר לי על כך בעצמו והוא גם לא סיפר על כך לבנותיי. אני חוששת שהוא יספר להן, אם בכלל אז רק ברגע האחרון ומצד שני איני מעונינת לצור שיחה יזומה בעניין כאשר הוא לא בחר לספר לי על כך. השאלה היא האם עלי לספר להן על כך,בשלב כלשהוא ואיך עלי להכינן לעניין, כאשר יתכן שבעקבות הלידה הוא ימעט את ביקוריו עוד יותר, ויזניח עוד יותר אותן.

לפני 6 שבועות נולדה לנו תינוקת מקסימה, ומן הסתם בשבועות הללו כל החיים שלנו סובבים סביבה וכל תשומת הלב שלי מופנית אליה. כמעט ולא נשאר לנו זמן להיות ביחד ונראה שבעלי ממש מרגיש מוזנח בגלל זה והוא נראה עצוב ועצבני כל הזמן. אני מבינה אותו, אבל פשוט אין לי כוחות לשום דבר חוץ מלטפל בתינוקת, היא בוכה המון ודורשת המון תשומת לב. מה אפשר לעשות ואיך מתמודדים עם זה?

דחוף ביותר. אני זקוקה למידע איך להתמודד עם חרדת נטישה. אני חושדת שבני בן 5 פיתח בשבוע אחרון חרדת נטישה לפי כל הסימנים. מסרב ללכת לגן מה שמעולם לא קרה. מתלונן על כאבי בטן מה שחא באמת קורה. אומר שהוא רוצה להיות כל הזמן איתי וכולי. ההתנהגות לא אופיינית לו כלל. מדובר בילד מאוד עצמאי ולא תלותי ושוחחתי גם עם הגננת וגננת בצהרון ולטענתם לא קרה שום דבר חריג אז אני לא יודעת מה לעשות

רוצה לציין כי הוא ילד סנדוויץ ויש לי ילד בן 8 וילדה בת 11 חודשים ולאחר שילדתי אותה הייתה קנאה אבל לא משהו מיוחד.

ספר קסום ומלא אהבה שעוזר לעבור את התקופה הקשה הזו . מומלץ "רשת הקסמים של המשפחה שלי ?

תודה !!!

תודה על ההמלצה ! עברתי דרך ארוכה וקשה והספר היה בהחלט קרן אור !

שלום, הנני אם יחידתנית בלן 7. לבני יש קושי בהתמודדות עם התפרצויות זעם. כאשר הוא מתעצבן קשה לו לשלוט על העצבים ואני מוצאת את עצמי מתמודדת מול אלימות מצידו המתבטאת בלבעוט בי, להרביץ, לטרוק דלתות חזק, לבעוט בחפצים. הדבר הראשון שאני עושה זה לנסות להחזיק אותו בצורת חיבוק כדי למנוע את המשך ההשתוללות שלו.אך לא תמיד אני מצליחה. אתמול ההתפרצות שלו התחילה בעקבות זה ניסתי להסביר לו שבגילו לא נוגעים בשקע של חשמל שאם הוא רוצה להטעין את המשחק שלו עליו לבקש ממני וקל וחומר כאשר הוא יחף - כי מחשמל אפשר להתחשמל וזה מסוכן" ואז ניסתי להוציא לו מהיד את המשחק. ובעקבות זה הוא התחיל להשתולל ואז באה התפרצות שהותירה אותי מרוקנת נפשית. כאשר הזעם עבר לו, הוא כמובן ביקש סליחה ואמר לי "אימא פשוט איש רע ושחור נכנס לי בגוף והוא התנהג לא יפה, אני לא אשם". היתי די מודאגת מהסיפור שלו ואז שאלתי אותו "מי זה האיש הרע"? ואז הוא סיפר לי שסיפרו להם בכיתה סיפור על איש רע שנכנס לאנשים בגוף וגורם לאנשים להתנהג לא יפה. כנראה שבסיפור שהוא שמע היה איזה שהוא מוסר השכל שניסו להעביר להם תוך כדי סיפור. אבל הרגשתי רע עם מה שהוא סיפר ועם ההתנהגות שלו. למרות שהוא ביקש סליחה וביקש נשיקות. היה לי מאוד קשה לעשות סויטש ולא להרגיש כועסת ופגועה שבני בן ה- 7 מרים יד עלי ומתפרע בצורה כזו. כמובן שאחרי ההתפרצות באים ההסברים מצידי, כמה שאני פגועה וכועסת על ההתנהגות הזו. הוא אומר לי "אימא, אני יודע שהתנהגתי לא יפה, זה ממש מכוער איך שהתנהגתי, אני מבטיח לא לחזור שוב על ההתנהגות הזו". אני פונה אליך מבקשת את עזרתך ואת הייעוץ שלך כיצד עלי לנהוג כאשר הוא מתנהג כך? האם ההתנהגות הזו מראה על חוסר בשלות רגשית? האם זה נובע מפינוק יתר. הוא מאוד מפונק, גם בבית ספר אסור לילדים אחרים להפריע לו באמצע משחק ולא פעם המשפוט "את מעצבנת אותי" או "חבר זה מעצבן אותי" שגור בפיו. אודה לך על תשובתך המהירה. בברכה מנדי

שלום אני בת 33.5, גרושה מזה כ11 שנה כמעט ואמא לילדה בת 12. לפני כשלושה וחצי חודשים התחלתי זוגיות חדשה וטובה עם גרוש עם שני ילדים, אשר אינם חיים איתו וגרים רחוק כשלמעשה הוא רואה אותם רק פעם בשבועיים. הבת שלי מאוד התחברה אליו ומאוד אוהבת שהוא בא לביתנו, אך כאשר הוא בא היא מתנהגת בצורה מוזרה, בפינוק יתר (שגם ככה היא מפונקת מאוד), כל הזמן רוצה תשומת לב ובעצם לא נותנת לנו דקה אחת לבד. לפעמים אף מחזיקה אותנו ערים עד מאוחר כדי לשחק איתה וכשאנחנו כבר הולכים לישון היא קוראת לי בטענה שאינה יכולה להירדם וכי לא אכפת לי. מעבר לזה היא מאוד בוכה כל הזמן ואומרת לי שכשהוא נמצא אני מתייחסת אליה אחרת למרות שזה לא כך. כשאני מנסה להעמיד אותה במקום על ה"סרטים" שהיא עושה לפעמים כשהוא נמצא בבית היא בוכה וזה נהיה גרוע יותר. בנוסף לכך כשאנחנו הולכים לישון אני נוטה לסגור את הדלת שלנו, ואני מפחדת על איך זה ישפיע עליה. אני לא יודעת מה נכון לעשות ולהגיד בנושא ומפחדת שזה יגיע למצב שהחבר שלי לא ירצה לקחת חלק בחיים האלו. ברצוני גם לציין כי הקשר האחרון הממש רציני שהיה לי שבו הכרתי לה את החבר שלי היה כשהיתה בת 5.5 בערך. אני אודה לך אם תוכל לעזור לי ולכוון אותי פחות או יותר מה לעשות. תודה

הי אהוד אין ספק שבתי לא רגילה לכך שיש גבר בבית...הפעם האחרונה שהיה זה היה כשהיא היתה בת 5 וזה היה שונה...היינו גרים עם ההורים שלי אז. אני מנסה באמת להראות לה שלפעמים אני רוצה ומעדיפה להיות איתו...פעם בשבוע אני גם נוסעת אליו וישנה אצלו והיא ישנה אצל הורי...פעם אחרונה שנסעתי אליו היא התקשרה אלי בוכה שהיא רוצה להיות איתי ושלא כיף לה... השאלה היא איך לעזור לה לעבור את התהליך הזה מבלי שהיא תיפגע? אם חדר השינה סגור בלילה זה לא עלול לערער אותה? אני לא רוצה שהיא תחשוב בכלל על מה מתרחש בחדר. כדאי לי לנהל איתה שיחות על כך? ואם כן מה נכון להגיד? אני באמת מפחדת לפגוע בה ולא רוצה שתמשיך לחשוב שהיא פחות חשובה לי כעת מאז שהוא נכנס לחיינו.

שלום! בתי בת 6 כיתה א. מאז שנכנסה למסגרת לא הייתה מחוברת לחברה חשבתי שזה השתנה אך זה הולך ומתדרדר. התחלנו טיפול פסיכולוגי אחרי 6 שיחות לא היה שיפור והאמת שגם לא נישאר כסף. אני רוצה לנסות לעזור לה לבד בטיפים ועצות. מה שקורה כשהיר רוצה שישחקו איתה היא מחבלת לדוגמה: ילדים בהפסקה שיחקו מחבואים היא הלכה וגילתה את המחבוא הילד שהתחבא מאוד כעס והיא אמרה לו רוצה מכות? כי היא פחדה שהוא ירביץ לה . הוא דחף אותה והיא בכתה ועכשיו אותו ילד לא רוצה לדבר איתה. זו תמצית של מה שקורה. היא ילדה שיודעת בדיוק מה היא רוצה עומדת על שלה אך בקטע החברתי היא לא יודעת לדחוף את עצמה רק לכיון השלילי. כך זה גם בבית עם אחיה בן ה 9 הוא אומר שהיא כל הזמן מציקה לו והוא לא רוצה אותה בקרבתה. וכך גם בן דוד שלה אומר אותו הדבר. הפסיכולוגית אמרה שהיא מרגישה ביטחון עצמי נמוך למרות שאנשים מבוגרים ממש לא רואים את זה. ביתי אמרה לפסיכולוגית שהיא לא מבינה למה לא הולך לה עם חברות. בעלי ניסה לעשות לה סימולציה איך להתחבר ואיך להיות נחמדה והיא מנסה ושואלת אם היא הייתה בסדר. וכשהיא מתנהגת לא כמו שצריך זה מאוד מתסכל אותי ומלחיץ אותיואני מעבירה את זה אליה ץ אני אמא שיוזמת ומזמינה אלי הביתה הרבה אותה לא מזמינים. מה אני יכולה לעשות? איך לעזור לה??? טיפול כרגע לא בא בחשבון . תודה מראש לימור

שלום אהוד, אנו הורים לילד בן 7 וילדה בת שנתיים, השבוע החלטתי לבקש הפסקה בת חודש בה נחלוק את הבית ויומיים בשבוע אשהה מחוץ לבית וסופ"ש אחת לשבועיים. הפרידה אינה סופית ונועדה לתת זמן ולבחון אם יש מקום לשקם (גם לאחר טיפול זוגי שלא מאד צלח) ובחון אם עוד יש רגשות רדומים. שאלתי היא, האם ומה ניתן לספר לילדים, האם יש בכלל מקום לשתף בתהליך או שניתן במסגרת חוסר הוודאות כרע להסתפק בשקרים לבנים. חשוב לי לציין כי בנוכחתינו הילדים חווים בעיקר מתח וחוסר תקשורת שמתבטא בשקט צורם. תודה, נועה

פרידה מהווה משבר גם להורים ובעיקר לילדים. זה הזמן לדעתי להגיד דברים ברורים לא לשתף בהתלבטויות. ולכן, ברגע שתחליטו , רק אז גם תחליטו ביניכם כיצד להודיע לילדים שנפרדים. במידה ותחליטו להיות ביחד, רצוי לאשש לילדים את המריבה: אבא ואמא בתקופה האחרונה באמת היו קצת בריב, בטח שמת לב, אבל השלמנו והחלטנו לחיות כמו תמיד ביחד...."

שלום, אני ובעלי בגילאי 50+. בני חי אתנו בבית עד גיל 23 בערך. בשנתיים האחרונות הוא גר בדירה שכורה. מאז אני בקושי רואה אותו ובקושי שומעת ממנו. אני מתקשרת ואין לו זמן לדבר, מנסה להזמין לארוחת שישי או ביום אחר והוא תמיד עסוק. יש תחושה שהוא בכלל לא מעוניין להיות בקשר אלא אם כן הוא זקוק מאתנו (ממני ומבעלי) לאיזשהי עזרה. פעם קבעתי אתו פגישה ושוחחתי אתו על הקשר שלנו. הוא אמר שהוא היה רוצה יותר קשר והוא ינסה.. מאוד עצוב וכואב לי. יותר ויותר קשה לי להתמודד עם הדחיות שלו אותי בטלפון (אין לי זמן) או שמסרה לבוא למפגשי שישי. לדבריו הוא לא עושה את זה מסיבה מסויימת. אני מאוד אוהבת אותו וחושבת שסה"כ הוא אוהב אותי ואת בעלי, אבל אנחנו לא ממש מעניינים אותו. אשמח לקבל עיצה, הדרכה בסיסית, כל דבר שיכול לעזור.

אם הייתי מעוניינת ללכת לפסיכולוג הייתי כבר פונה :-) פניתי לפורם בתקווה לקבל עיצה או כיוון קונקרטיים על סמך ניסיון עם סוג קשרים כזה. כיון שבני תמיד היה אדם יוצא דופן (עצמאי, פיקח אך לא אוהב להתאמץ, עושה רק מה שמעניין אותו ויחד עם זה מקסים וכריזמטי) במהלך גידול בני היינו אצל 2-3 פסיכולוגים שהנחו אותנו. בשלב הזה אני מעוניינת בעיצה יותר ממוקדת ומקומית.

הבן שלי בן 3 וחצי נושך כל פעם שחוטפים לו מציקים לו או מפריעים לו, בשבועיים האחרונים הצחיל לנשוך חפצים כאשר הוא משחק או מתוסכל,איך מתמודדים והאם זה נורמלי?

יש לי אחיין בן 14 שמתנהג לאחרונה מוזר, הוא לא רוצה ללכת לבית הספר והוא מסתובב עם חברים שלא נראים לי , אימו (היא חד הורית) ראתה תמונה של אחד מהם בפייסבוק ושהוא כותב לו שיביא לו כסף מה שהצליח להשיג ושהוא ישלים את השאר לפי התמונה הוא נראה בן 17 בלי חולצה ועם עגילים איפה שרק אפשר והוא נראה משתמש בסמים , אחיין שלי אינו מקשיב לאימו והוא יכול להיות אלים הוא לא היה כך, כמה פעמים הוא אמר שהוא בחרדה ושהוא בדיכאון וביקש פסיכולוג אולם המצב רוח עבר לו לאחר זמן מה ,יש לו מצבי רוח משתנים אימו רוצה לקחת אותו לפסיכולוג ילדים ,ונשמח עם תמליצו לנו על פסיכולוג ילדים טוב באזור חולון או המרכז ,תודה רבה אנחנו חוששות שלא יתדרדר.

היי...אני בת 30...אני נשואה אוטוטו שנה ויש לי תינוקת בת חצי שנה. אני ובעלי יחד כבר 7 שנים (לא התחתנו בגלל ההריון אלא הקדמנו את התאריך של החתונה). שמתי לב שמאז שנכנסתי להריון פתאום ההורים שלו התחילו לקבוע לנו החלטות...איפה אני אלד...ואם זה בן אז הם עושים את הפדיון...דברים כאלה...ששמתי לב שלא מתאים לי שיהיו...כאילו המשפחה שלי לא קיימת...(זו הנכדה הראשונה של הוריו). לא רק זה....מאז שילדתי את התינוקת המצב נהיה גרוע יותר...הם ממורמרים שאנחנו לא גרים קרוב אליהם (מרחק של שעה נסיעה)...פעם אחת יחידה קרה שכשהם באו אלינו גם דודים שלי היו אצלנו ומאז אמא שלו כל הזמן אומרת שהמשפחה שלי רואה אותה יותר...וכשהילדה היתה מקוררת עם נזלת אז היא אמרה בלי בושה שבטח היא נדבקה מאחד מהמשפחה שלי....מי לעזעזאל מדבר ככה???? ההורים שלי רואים אותה בדיוק באופן שווה משישי לשישי...לא רק זה...אני מניקה את הילדה הנקה מלאה...ותמיד יש להם עם זה בעיות...התינוקת בת חצי שנה...אז יש תלונות למה אני מניקה עד עכשיו...למה לא נותנת לה מים, הם דוחפים לה אוכל ומים מבלי שאנ י אראה...לא מקשיבים שאני אומרת לא להושיב אותה כי היא עוד לא בשלה לזה...אמא שלו כמה פעמים כבר אמרה לתינוקת שהכי חשוב זה אבא וסבתא...מי אומר דברים כאלהה מי???? כאילו אני אמא שלא צריכה להיות קיימת...וגם לא פעם היא אמרה לתינוקת "חבל שאני לא יכולה להניק אותך"...איכס מה זה??? איזה בנאדם מבוגר מדבר ככה???? תמיד מקניטים אותי...מתנשאים מעליי, כאילו פתאום אני כבר לא מספיק טובה...אלא רק הבן והילדה.. .התינוקת אוכלת כל שעתיים שלוש....אז אמא שלו כל הזמן טוענת שהילדה תהיה שמנה ושזה מגעיל...מה שמנה הילדה בקושי עולה במשקל...יועצת ההנקה אמרה לי שהכל בסדר...אז למה לדבר ככה...ובלי בושה אומרים לבעלי שטוב שהילדה דומה למשפחה שלו...לא כי אני מכוערת אלא ככה אפשר לראות שהיא שלו....מי מה איך...למה להגיד דברים כאלה??? הם מתפוצצים מזה שהילדה חייכנית ולא בכיינית...הם טוענים שתינוקות צריכים לבכות....למה שהילדה תבכה אם טוב לה????? מה לעשות??? איך להתמודד עם זה??? דיברתי עם בעלי על זה...הוא מבין אותי...אבל לא יותר מזה....אני מנסה לענות להם באופן שלא ייראה כחוצפה...אבל לפעמים מגיעים מים עד נפש

נכון מאוד....אוקיי יש דברים שהוא יתעמת איתם...אבל איך אנ י אמורה לענות לשאלות של אמו בטלפון כמו "איפה היית בשעה הזו והזו כשהתקשרתי...לא ענית..."או "מי נמצא אצלך?"....וכו וכו..אני לא חושבת שזה עניינה מה אני עושה ואיפה וכמה ולמה....אני אוהבת את ההורים שלו הם אנשים טובים...אבל אני לא אוהבת שנדחפים לפרטיות שלי...איך לענות על שאלות כאלה מבלי לפגוע???...תודה על העזרה

היי,אני בת 30 ויש לי תינוקת בת חצי שנה שאני מתה עליה. כשנכנסתי להריון פחדתי נורא מזה שאני אהיה אמא ופחדתי מהמחוייבות הזו... בעלי הוא זה שחיזק אותי ואמר לי שהכל יהיה בסדר. היום...הכל באמת בסדר...אני אוהבת אותה אהבה מטורפת כל כך כיף לי...לפעמים בא לי לבכות מרוב אושר ואהבה כלפיה..האם זה נורמלי שככה חשים?.. האם הורים אחרים ככה מרגישים שילדיהם הם כל עולמם???? ההורים שלי לא היו ככה איתי ולא עם אחיי. האם זה נובע מזה?

שלום רב, בתי בת 11 ולאחרונה כחצי שנה יש לה מצבי הרוח נורא משונים, יש מצבים שהיא עצבנית, מתחצפת ונורא כועסת וישנם מצבים שהיא צוחקת ומצב רוח טוב. כל דבר שלא לרוחה היא מתעצבנת וכועסת ומתחצפת. חשוב לציין שעד לפני חצי שנה היא הייתה ילדה שקטה, מאוד ממושמעת ובלי מצבי הרוח משתנים כמו היום. אני מאוד רוצה לעזור לה ולהבין מה עובר אליה. מה אני צריכה לעשות?

שלום רב אהוד גלבוע, אשמח אם תוכל לפרט יותר לאיזה סימנים אתה מתכוון? לאחרונה אני גם שמה לב שלבתי מפריע כשאני ובעלי (שזה אבא שלה) מתחבקים או נותנים נישוקים אחד לשני מדי פעם. מודה לך מראש על תשובתך!

שלום אהוד, תודה רבה על תשובתך המהירה. אני מנסה לחשוב האם בכל המשפחות החד הוריות קיימות הבעיות שאותן הזכרתי לעיל. בני לא מכיר מה זה משפחה שקיימת בה אבא ואימא. בני נולד למציאות כזו, כמו אלפי ילדים בארץ ואם בעולם אז מליוני ילזים. האם זה שיש אבא במשפחה פותר מצבי התמודדות שהזכרתי לעיל, כגון התפרצויות זעם, תמיד אני אשמה גם אם במקרה הוא מעד על אבן. היתי מעוניינת להבין ברמה הבסיסית כיצד זה כן יפתור בעיות שאת חלקן לעניות דעתי קשורות לגיל. מה כן קשור לגיל, או מה קשור לבני ספיציפית , זאת היתי רוצה שתעזור לי להבין. למה לשים יותר אנרגיות ומימה עלי להתעלם כי זה קשור לגיל. דבר נוסף, המייל אחד לפני אחרון, הזכרתי את הנושא שבני לצערי מסוגל לבעוט בי, להרים יד עלי, דבר אשר אני רואה בחומרה רבה. ועל זה היתי לקבל יעוץ מקצועי, כי למעט זה שאני מנסה להתרחק מימנו ולהתעלם מימנו , עד יעבור זעם, אין לי כלים נוספים כיצד עלי לנהוג עימו. דבר אחד ברור לי שאסור שהוא ימשיך בהתנהגות הזו. אודה לך אם תוכל להנחות אותי כיצד לנהוג עימו במצבים אלו. בברכה אלישבע

שלום, בתי בת ה3.5 החלה למצוץ מוצץ בעקבות הולדת אחיה החדש. יש לציין כי מעולם לא מצצה מוצץ לפני כן (לכן אולי המילה רגרסיה לא מתאימה?)היא עם המוצץ בשעות הערב והבוקר ואנו אפשרנו לה זאת עד כה, אלא שכעת אנו חוששים שהדבר יהפוך להרגל שיהיה לנו קשה לגמול אותה ממנו. מה לעשות? יש לציין כי הולדת האח מלווה בהתנהגות שלילית בקשת רחבה של תחומים

שלום אהוד בהמשך למייל שלי בני בן 6 וחצי, אין לו אחים נוספים. אין לו קשר עם אביו, לא מכיר את אביו , מתוך בחירת האב. בני מאוד מאוד קשור אלי, למרות שיש סבתא שממלאת מקום חשוב בחייו.. בני ילד מאוד רגיש, מבין מהר מאוד אם הוא פוגע או מעליב חבר או אף אותי. אבל מצד שני כל דבר שקורה לו, או אפילו אם איבד דבר מה, תמיד יש אשמים, לרוב אני אשמה. אני יודעת שחלק מההתנהגות שלו קשורה לגיל. האם כל מה שהזכרתי קשור לגיל? האם הוא עובר משבר כיתה א? אודה לך על תשובתך. שבוע טוב אלישבע

שלום ד"ר מה אתה יכול לומר לי על מקרה של ילדה בת 8 שרוצה לחשוף את עצמה, מביטה בחלון כשפלג גופה העליון עירום במתכוון מראש במהלך תקופה של כמה חודשים? (היא מגביה את עצמה באמצעות כסא). אודה לך על התיחסותך. נירית

כן, היא רוצה שיראו אותה ואת גופה- מעין תשומת לב מינית כזו... מה דעתך והאם יש חומר קריאה על זה?

ב"ה שלום רב, אנחנו סטודנטים לתקשורת במסלול תקשורת אסטרטגית. אנו מעוניינים לבדוק צריכת חוגים של הורים לילדיהם ואפיונם , הורים בגילאים 25-45 נשמח מאוד אם תוכלו לעזור לנו לענות ולהעביר הלאה את הלינק https://docs.google.com/spreadsheet/viewform?formkey=dEpWRjlxa3A5ODhtaUdVQ3FHaHBZdWc6MQ

שלום, מיזה תקופה אני שמה לב לשינוי בהתנהגות של בני בבית. כאשר הוא חוזר מבית הספר הוא הופך להיות ילד עצבני, כל בקשה שמבקשים ממנו הוא נתקף בזעם והמילה "לא רוצה" הפכה להיות חלק ממנו. בקשה להכין שיעורי בית הופכת להיות להתקף זעם אחד גדול, בקשה פשוטה כגון: "בא להתקלח" מתסיסה אותו. ההתנהגות שלו לפעמים אף מרחיקה לכת, הוא יכול להרביץ לי,לבעוט בי וחמש דקות אחרי לבקש סליחה. כאשר הוא מתנהג כך אני מנסה להתרחק ממנו עד יעבור זעם. בהרבה מצבים אני מכניסה אותו לחדר להירגע. אחרי שלב ההתפרצות מגיע הבכי ואז אני נכנסת לחדר ומחבקת אותו. כל יום הסיפור הזה חוזר על עצמו. הבוקר שוחחתי עם המחנכת שלו וניסתי לבדוק איתה האם היא מרגישה שעובר עליו משהו. היא הבטיחה לשוחח עימו. בשיחה הוא סיפר לה סיפורי כזב: שמפריע לו שנכנסים לחדר שלו, שהוא לא רוצה לקום לבית הספר והשקר הגרוע מכל זה שמרביצים לו. דבר אשר אינו נכון בהמשך השיחה המורה ניסתה לברר עימו האם זה נכון ואז הוא סיפר שהוא מרביץ לאימא ושהוא לא מתכוון להרביץ לי בגלל שהוא מאוד אוהב אותי והוא אף כתב לי מכתב אהבה בנוכחות המורה. מיותר לציין כמה שהזדעזעתי לשמוע שקר שכזה. אני כל הזמן חוזרת ואומרת שאסור להרביץ לאף אחד אפילו לא לחבר שמציק לך. למזלנו, המורה מכירה אותנו ויודעת שאין אלימות אצלנו. והיא הבינה שהמצב הפוך שהוא זה שמכה ולא ההפך. כאשר ניסתי לברר איתו מדוע הוא אמר את זה, הוא אמר לי אימא התבלבלתי וגם פחדתי שהמורה תדע שאני מרביץ לך. אני מבקשת להתייעץ איתך כיצד עלי לנהוג במצבים של התקפי זעם שהוא עובר, האם זה הלחץ של כיתה א' יכול להשפיע עליו בצורה הזו? האם זה נכון להתרחק ממנו כאשר הוא בהתקף זעם והוא מרביץ לי? האם זה נפוץ שילדים ממצאים שקרים כאלה ואחר כך להגיד שהוא יתבלבל (דבר אשר אני רואה אותו כדבר חמור). אודה לך על תשובתך המהירה. אלישבע