פורום פסיכולוגיה קלינית

אני מטופלת ע"י פסיכולוג כבר מספר חודשים, ונוצרה מערכת יחסים אישית וריגשית לפחות מצידי, ואני חושבת שהתאהבתי בפסיכולוג שלי, מה לעשות?

למודאגת שלום רב, תופעת ה"התאהבות" במטפל הינה תופעה נפוצה, ואף נחשבת לחלק מהתהליך הטיפולי. להערכתי עליך לשתף את המטפל שלך בתחושותייך, על אף שזה מביך. דרך זה תוכלי "לגדול" בטיפול, ולהבין דברים שונים על עצמך. במידה ויש הענות ל"אהבה" הזו מצד המטפל שאינה נראית לך במקומה , זה כבר משהו אחר, ועליך להפסיק את הטיפול מידית או לדווח למישהו. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

התופעה שאת מתאר היא נורמאלית לחלוטין,ואפילו יש לה שם ..."העברת דיחפי לבידיו" זה שלב מאוד חשוב בטיפול,ואת חייבת לשתף את הפסיכולוג שלך בזה..... אופיר

שלום רב לעיתים במהלך טיפול נוצרת תחושה של התאהבות. את יושבת מול אדם שמבין אותך, עוזר לך, איכפתי כלפיך, חכם. ואת מרגישה התאהבות. קוראים לזה טרנספרנס. פרויד גילה שפציינטיות נטו להתאהב בו בגלל הפונקציה שלו לגביהן ולא כי ידעו באמת מי הוא. חשוב שלא תתביישי לדבר עם הפסיכולוג על הנושא. אין ספק שהוא יידע איך להתייחס. בברכה, אמיר

אני סובל מפחדים יומיומיים, הקדורים להדבקויות במחלות שונות, בעיקר מאייידס. אני מטופל 5 שנים בליתיום, ובתרופות אנטי דכאוניות, כגון: פרוזק וצפרימיל. אני נמצא במעקב פסיכולוגי ופסיכיאטרי, ובכל תקופה זו, אינני רואה כל שיפור במצבי. האם תוכל לתרום לי ?

האם המטפלים שלך יודעים על תחושתך שכלום ל השתפר מאז התחלת בטיפול? כדאי לך לשתפם. זה עשוי לעזור. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אנונימי מובן שאין באפשרותי לעזור יותר מהפסיכולוג והפסיכיאטר שמטפלים בך. אתה יכול לנסות להתייעץ עם פסיכיאטר נוסף כדי לקבל הסתכלות נוספת לגבי הבעיה. תנסה להתקשר לד"ר פלד. בברכה, אמיר

אני בן 20 ובשנתיים האחרונות יש לי בעיה חמורה של שטיפת ידיים תכופות - אני פשוט כל הזמן חושב שהם מלוכלכות .

אנונימי שלום רב, האם שטיפת הידיים היא הסימפטום היחידי שאתה חש שאתה כל הזמן צריך לעשות שוב ושוב? מה קורה לך אפ אתה לא שוטף ידיים (כי אי אפשר מאיזשהיא סיבה)? האם אתה נכנס לחרדה? האם אתה נמצא באמצע שירותך הצבאי? אם כן, איך מתייחסים חבריך ליחידה? אלה שנמצאים עימך רוב שעות היום? איך מתיחסים לזה בביתך? במידה ותענה על השאלות ותפרט יותר על מצבך, אוכל להתייחס באופן ספציפי יותר לבעייתך. בברכה, טלי פרידמן

תנסה לברר אם זה לא סימפטום שך תיסמונת טוראט. תהיה בריא

אם אני לא שוטף ידיים אני מרגיש לחץ מסויים ואני פשוט יושב בצד ולא עושה כלום עד שאני כן יכול לשטוף - זה מטריד ומלחיץ . ההורים לחוצים גם מהתופעה

שלום אנונימי יש לך בעיה שקרויה רחיצת ידיים קומפולסיבית. ניתן לעזור לך דרך פסיכותרפיה ואם הבעיה מאד חמורה יש צורך בטיפול תרופתי. על פי התיאורים שלך כדאי להתחיל בפסיכותרפיה. אם תרצה לדעת יותר לגבי משמעות הסימפטום אתה יכול ליצור איתי קשר בטלפון 036496371. בברכה, אמיר

שלום אבקש לציין ששאלה זו מופנת מתוך דאגה ונסיון למצוא פתרון עבור קרוב משפחה שנמצא בדכאון. לפני כ-8 שנים חזר ירון משהות ממושכת במזרח הרחוק, כנראה שניסה פטריה מזן מסויים שגרמה לו לשינויים חריפים במצבי הרוח, ירון התנגד לקבל טיפול מקצועי ולא היה מודע לבעיתו שהלכה והחריפה. אבקש להדגיש שבזמן שהוא נמצא בדכאון, הוא כמעט ואינו אוכל, אינו שולט בגופו וכמו כן במחשבותיו. כשמצב רוחו "שמח" הוא נוטה לחשוב שהינו "מלך" והכל נתון לשליטתו. הבחור נישא בעבר והתגרש כתוצאה ממתחים כספיים שנקלע לתוכם ולא ידע איך להתמודד איתם בגין מצבו הנפשי. כיום ירון מתחנן להנשא פעם שניה עם בת זוגתו בחודשיים הקרובים, מצב זה מחזיר אותו שוב למתחים ותנודות קיצוניות במצבי רוחו. לאחר שיחות עם בני משפחה קרובים ירון מודע למצבו ומוכן כעת לקבל טיפול. אשמח לדעת מהו תהליך הטיפול הטוב והמהיר ביותר עבורו. בברכה אלה

קרוב משפחתו של ירון שלום רב, להערכתי יש לפנות קודם כל לאבחון פסיכיאטרי. לאחר מכן, ללא ספק הייתי ממליצה על טיפול פסיכותרפויטי שיסייע לו להתמודד עם קשייו, לבטיו ובכלל החיים. עליכם לנצל את העובדה שהוא מסכים כעת לטיפול, ולפעול במהירות. יתכן, ולאור מצבי הרוח המשתנים עליהם אתה מספר, הוא עשוי לשנות את דעתו וחבל. הבחור נשמע כזקוק לטיפול. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום אני בת 16 ויש לי בעיה די רצינית אני מאוד מופנמת וכמעט לא מדברת עם אף אחד אין לי חברות בכלל... אני רוב הזמן בבית ואין לי תעסוקה חוץ מדבר אחד שהוא הצ'אטים... אני יכולה לדבר שם שעות ולהיות ממש אחלה בנאדם אבל בחוץ אני אפילו לא יכולה להיות חצי מזה.... אני לא רוצה להיות לבד כל הזמן מה לעשות?

שני שלום רב, הבדידות היא דבר קשה ומאיים. לפי דבריך את חשה את עצמך בודדה ומוצאת חברים וירטואליים שגורמים לך להרגיש שאינך לבד. לצערי, העולם הוירטואלי הוא מתעתע עד מאד, כי כשמסך המחשב מחשיך ואת סוגרת את המחשב, כך גם את סוגרת את "שני החברותית" ונשארת בודדה עם עצמך. הקשרים בצ'אטים אינם קשרים מתמשכים, ובוודאי שאינם מגיעים לכדי מימוש מציאותי (אני מסופקת אם מצאת שם חברים אמיתיים שאת גם מדברת איתם בטלפון ונפגשת איתם). הקשרים הוירטואליים נותנים לנו כוח להיות מי שאולי היינו רוצים להיות במציאות אך איננו יכולים כי אולי אין לנו אומץ, אנחנו ביישנים מדיי, בעלי ערך עצמי נמוך וכו'. דרך המחשב אף אחד לא באמת יכול לדעת מי אני: אם אני שמנה, או מכוערת או תלמידה עם ציונים טובים. דרך המחשב אני יכולה להיות כל אחד, כל דבר. אולם, אנחנו חיים בעולם מציאותי ששונה מזה הוירטואלי, ושם עליך להתחיל למקד את תשומת הלב. עליך למצוא חברים אמיתיים גם מחוץ למחשב. איך עושים את זה, זו שאלה קשה. להערכתי עליך להתייעץ עם אדם מוסמך שיהא לך לעזר. ייתכן וזו מורה שאת מעריכה, יועצת ביה"ס או פסיכולוג ביה"ס. כדאי לך לשתף מישהו בתחושותייך. וכמה שתקדימי לעשות כן, תקלי על עצמך בהמשך. לצערי בהמשך את עשויה להתמכר לקשרים וירטואלים (תופעה ההולכת ומסתמנת בשנים האחרונות) ובסופו של דבר למצוא את עצמך בעוד כמה שנים טובות עם עם הרבה חברים וירטואלים שכבים עם כיבוי המחשב, אך בודדה בעולם המציאותי. חבל. אני בטוחה שאם תעבדי על העניין עם האנשים הנכונים תוכלי בעתיד לשחרר את "שני החברותית" גם בקרב קשרים בעולם המציאותי. בהצלחה, טלי פרידמן.

אני באמת מקווה שזה יקרה אבל אין לי עם מי לדבר על זה... וגם אם אני אדבר על זה מישהו אני לא חושבת שזה יעזור לי.... כי פשוט אין לי אומץ לצאת לעולם האמיתי... האם אני צריכה לפנות לטיפולים תרופתיים כדי לשנות את ההתנהגות הזאת?

שני , שלום רב ! (=: שמי אילן 24 , סטודנט בטכניון , בזמן האחרון , גם אני גולש בכל מיני צאטים, לדעתי דווקא כן יש מקום וסיכוי להיווצרות "חברות וירטואלית " אבל את צריכה להיות מציאותית, בחור או בחורה שנראים באמת טוב , לא צריכים את עזרת הצאטים או אתרי היכרויות שונים , כגון קופידון ועוד , כדי להכיר את בן בת הזוג ! אפשר בהחלט למצוא מישהו דרך האינטרנט , אבל זה לוקח זמן ובעיקר דורש אמון אחד בשני . אני לדוגמא מתכתב כבר כמעט חודש עם בחורה חמודה מאוד , ורק עכשיו היגענו לקטע של להחליף תמונות , נראה אולי גם ניפגש בהמשך , כך שאל ייאוש !!! רק תדעי שהמחשב , זה לא תחליף לחיים האמיתיים , אז שיהיה לך הצלחה (=:

קראתי את תגובתה של טל פרידמן, בנוגע לקשרים וירטואלים וההנחות שהניחה היו חד מימדיות במידת מה. אני אישה כבת 41, נוהגת לשוחח כמה פעמים בשבוע באי.סי.קיו, יש לי באמצעי מקוון זה מספר חברים טובים, שאף נפגשים ומשוחחים מדי יום בטלפון והפכו להיות חברים תומכים כמו בכל סיטואציה אחרת. עוד אגדיל ואומר, כי נוצרו לי מספר אהבות, וכרגע מתמשך לו סיפור אהבה של כחמישה חודשים. אז, הנה לך דוגמא. ואכן, ניתן לזייף, אך הפלא ופלא, יש גם אמת באמצעי מקוון זה. ישנם אנשים מכאן ומשם אשר גם דוברים אמת והם חלק מן החברה שלנו, צאי וראי. האפשרות שבחרת להתמודד איתה הינה אפשרות בלבד, ולצורך האיזון מן הראוי לציין, ואולי אינך מודעת, כי קיימים גם אמיתות. נסי כוחותייך בשנית. צר לי אם תגובתי אינה מעודנת, אך כפי הנראה תגובתך את פשוט דרשה זאת. תודה רינה

קראתי את הכתבה,והגעתי למסקנה אחת,שטויות במיץ עגבניות,אני מתפלא שעובדת סוציאלית הפכה את עצמה לפסיכיאטר מדופלם,שקבע את תחלואי החברה,והאנושות. אני מתפלא טלי שאת הפכת חוויה אישית לכלל וירטואלי,ואם לך יש בעיות בחיי העולם המציאותי,אנא על תפילי את זה עלינו. בתודה מאיר

טלי שלום. תשובתך בעניין "ההתמכרות" מקורית ביותר ,אך יחד עם זאת ניתן לציין שישנם תועלות רבות מהקשר הוירטואלי. (במידה ואנו יודעים ליצור שליטה על הדברים שאנו מבצעים ביום יום.) אחת מהתועלות בקשר הוירטואלי שהוא כלי מצויין להכרות ראשונית.(מתוך ניסיון). אז נכון שישנם "חברים" שנפסלים לאחר הכרות טלפונית ואו הכרות פיזית . לדעתי יש להדגיש בפני החברה שהמסך הוא כמו כל אמצעי תקשורת אחר. ויש לבחון כל דבר ברמת המינון והשימוש שאנו עושים בו.

שני היקרה, את מתחבטת בבעיה בה נתקלים רבים וטובים מאיתנו. איך לעזאזל יוצרים קשרים ב-"עולם האמיתי", במיוחד אחרי הצ'טים בהם יש לנו "המון" קשרים אולם במציאות אנחנו די בודדים. בעיני, האינטרנט מבשר שינוי גדול. השינוי מתבטא בכך, כמו שאת מתארת, שאת יכולה להיות "כל אחת" ואז את מוצאת חברים בצ'ט, בניגוד למציאות בה את בודדה. אני טוען שאם אתה לא שחקן מקצועי, שיש לו את היכולת "להיכנס" לדמות, את בעצן בצ'ט תמיד אותו בן אדם. את תמיד אותו שני, בין אם את בת 27 או 35 או 16 בצ'ט ובין את מתחזה למישהי נורא "מוצלחת". תמיד יהיה לך את אותם כשרים אינטלקטואליים, תקשורתיים ורגשיים - ולא משנה באיזו דמות תבחרי. המסקנה הפשוטה הנובעת מכך היא שבעצם הסיבה שמגיבים אלייך כל כך הרבה בצ'ט היא בגלל האישיות שלך ולא רק בגלל ה-"התחזות" לדמות אחרת. את בעצם מגלה שמעריכים אותך ואת אישיותך ללא קשר למראה החיצוני שלך. אלו בעצם חדשות נפלאות. אם תהיי מי שאת, כמו שאת בצ'ט, אז בחיים - בדיוק כמו בצ'ט - חלק יגיבו אלייך וחלק לא. אבל בעקבות הצ'ט את יודעת שאין לך בעיה עם האישיות שלך ונשאר רק העניין של המראה שלך - שהוא כבר עניין של טעם ותלוי בטעמו האישי של כל גבר. שני ! הצ'ט הוכיח לך שיש לך נפש או נשמה או אישיות, לא משנה איך נקרא לזה, שאנשים מגיבים אליה. גם בחיים ה-"אמיתיים" זה יהיה כך אם יהיה לך את האומץ להיות מי שאת באמת, כמו בצ'ט. אשמח לעמוד לרשותך לייעוץ נוסף. יחד עם זאת אני מצטרף לדעתה של העובדת הסוציאלית ואומר שאם את מרגישה שהנטל גדול מידי והמועקה גדולה - כדאי שתפני לייעוץ ולו רק כדי שתהיה לך אוזן קשבת. אל תחששי ללכת לייעוץ. הם כלים שנועדו לעמוד לרשותך והם חלק מההנאות של העולם המודרני. נצלי את האפשרויות העומדות לרשותך ואם אינך יודעת מה לעשות, אנא פני אלי ואעזור.

היועץ......אדם נשאר אדם.....הרבה מן הצדק בדבריך....הקלת עלי עם ניסוח הדברים בכתב. תודה

שלום ליועץ, קראתי את הכתבה שלך וכל מילה נכונה , אכן שני יוצרת קשר עם אנשים בזכות מה שהיא ולא בזכות ההתחזות ,מה בעצם כל אותם מחפשים בצאט .שיחה עינינית שאולי המציאות לא יכולה להביא ,בגלל כל מיני מצבים שאותו אדם שרוי בו, למעשה אחרי שגלשתי מ"ס פעמים בצאט על מנת לבדוק את רמת האנשים שם רמת השיחות ולבדוק מה בדיוק כל אחד מחפש בצאט, הגעתי למסקנה ,שלא משנה מי אתה צעיר, או מבוגר, ילד או קשיש, כל אחד מחפש שיחה כזו שלא יכולים ליצור במציאות , או שיחה וירטואלית שרק תשאר וירטואלי, יש כמה וכמה אנשים שאכן יצרו קשרים דרך הצאט , נוצר כימיה ומפגשים בין אם אתה נשוי או רווק נוצר מעבר לוירטואלי תלוי עד כמה אותו אחד מחפש בצאט, אני חייבת לציין גם שיש רמת אנשים שבאמת צריך לבדוק אותם וכאן גם שני צריכה להזהר ולראות עם מי בדיוק היא מדברת,אדם שגולש הרבה יכול בקלות רבה לאבחן זאת, ואכן רמת השיחה נוצרת בזכות אישיותו של אותו אדם וזה מתבטה גם דרך הכתיבה הוירטואלית, יש אפשרות לגעת באותם המילים ולחוש את הכותב דרך הכתיבה , לסיום אני בדעה שאכן שני צריכה לפנות לאנשי מקצוע על מנת שיכוונו אותה ויעזרו כל הכבוד על היוזמה לעזור ,

היי שני קראתי את מכתבך וגם חלק מהתשובות ואני גם מסכים שדיבור פה בצאט הוא אחלה אבל לא מסכים שהוא נגמר בזה שמכבים את המחשב הקשר פה הוא רק התחלה ליצירת קשר קבוע ולדעתי הוא טוב לאנשים שביישנים כמוך וכמו הרבה אנשים לא כולם יכולים ללכת לדיסקוטק ולצאת משם עם 10 מספרים של המין השני יש כאלה שזה יותר בעיה בשבילהם ולכן פה יש להם יותר אפשרויות לדבר ולהיות יותר פתוחים כי הם עדיין נשארים אלמונים לכן אני מציע לך להמשיך לדבר אבל אולי גם לנסות להתחבר יותר עם האנשים אולי חלק גם רוצים להיות יותר בקשר וגם כך תוכלי למצוא מישהו מה שבכלל ישמח ולא תחשבי יותר על זה שיש לך בעיה. אני מכיר המון אנשים שמעונינים לדבר עם השני יותר מאשר להתכתב פה חצי שעה או שעתיים וזהו תנסי ותראי אני גם בקשר עם מישהי דרך פה כבר הרבה זמן אז הכל אפשרי אני הייתי ממליץ לך על התוכנות Icq, Mirc ועוד כל מיני אתרי צאטים למרות שהשניים שציינתי הם המעודפים בעיני אבל אזהרה אחת מה שסביר לך את יודעת שני התוכנות מאוד ממכרים בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה ואם תרצי עוד עצה או כל דבר את מוזמנת לכתוב אליי [email protected] שבוע טוב יריב :-)

לכולם שלום רב, אני רואה כיצד הבעיה ששני הציגה מצליחה לעורר תגובות מסוגים שונים. כל אחד מהמייעצים לשני, התייחס לבעייתה מתוך העמדה שלו. רוב האנשים שכתבו כאן הם אנשים מבוגרים, שבוודאי כבר חוו חויות של צבא, חברויות שונות, מגורים לבד ואולי אף זוגיות. שני דיברה על תחושת הבדידות שהיא חשה בעולם המציאותי. היא בחורה בת 16 שמתוך דבריה לא נראה שהיא מחפשת כאן את אהבת חייה כעת, אלא סתם חבר, שתדע שהוא/היא יהיו לה גם כשתכבה את המחשב. בגילאים הצעירים יותר, הקשרים הוירטואלים אינם בעלי משמעות של חיפוש זוגיות או חברות מתוך רצון להפיג שיעמום. לפי מה שהבנתי מדבריה של שני, שני מנסה להשיג חברים אמיתיים. חבר/ה אמיתי/ת הוא/היא אחד/אחת שאפשר להתקשר אליה, לבקר אותה וכו'. כפי ששני מספרת, היא מתקשה לעשות זאת בעולם המציאותי, ומוצאת תחליף בקשרים וירטואליים. חשבו עליכם בגיל 16, ועל החברויות האמיתיות שנוצרו בגיל הזה. הסודות הקטנים בין החברים, הבילויים המשותפים, מסיבות כיתה,או סתם ללכת יחד לקולנוע או לשבת בבית ולצחוק עד כאב בטן מסתם תוכנית לזאטוטים. זוהי החברות שבני העשרה מחפשים. יצירת העצמאות בגיל ההתבגרות והיכולת להיפרד משימלתה של אמא נעשית בעזרת החברים הקרובים שמהווים בצורה מסויימת "תחליף" להורים שהופכים להיות "מעצבנים ומציקים" בעיני הילדים. להערכתי, קשה לעשות זאת בעזרת חברים וירטואלים. שני מדגישה שקשריה הוירטואלים נשארים ברמה הוירטואלית, ולא ממשיכים למדיה אחרת. שני זקוקה לחבר/ה אמיתי. ואת זה האינטרנט על כל נפלאותיו אינו יכול לספק. אני מקבלת את החשיבה שאפשר לפתח גם דברים של מעבר לוירטואליות, אך במקרה הזה הקשיבו לדבריה של שני. היא מסבירה את עצמה מצוין. היא בודדה למרות הכל. ושני- הערה אחרונה עבורך, ראי כמה הצלחת "לגעת" באנשים כשהצגת את בעייתך. אני משוכנעת שתוכלי לעשות זאת גם בעולם האמיתי כשתמצאי אדם שאת סומכת עליו ותספרי לו על בעייתך. אני מאחלת לך בהצלחה, בברכה, טלי פרידמן-עובדת סוציאלית

טלי שלום . מסכים איתך לחלוטין . הפעם ידעת למקד את תשובתך וככה היה ראוי לעשות מלכתחילה. אנו הבוגרים וה"בוגדים"..שוכחים לרגע את צרכהם של האחרים. תודה .

טלי שלום, קראתי את תשובתך. נערה כבת 16 זה ספור אחר , אך מה לעשות שהאינטרנט הנו כלי שדוקא חביב על הנוער והם מייחסים לו ענין הולך וגובר. אם היא חשה בדידות, זו אינה בעיה נצחית, כולנו חשנו בכגון זה, אין חדש תחת השמש , וזה כלל אינו "אסון". היא בודאי תתגבר על המשבר והנושא ישכח כלא היה. בנוסף, אינני בטוח שהיא חשה בדידות, יתכן מאד שהיא פשוט משועממת. כפי שציינתי, שני מצויה בגיל המתאים למשברים תכופים, כך זה צריך להיות. דן

האינטרנט הוא מכשיר נהדרלהתקשר עם הסביבה כאשר את לבד הנה את עושה זאת מצוין האינטרנט גם מאפשר "להתאמן" על "יבש" [אינטרנט] אימונים גם עוזרים להשתפר כידוע הנך יכולה להתיחס לאינטרנט כסימולטור להתנסות וכשתרגישי מספיק מוכנה לנסות זאת על אמת -תנסי על אמת תרגישי שאת צריכה שיפור - תחזרי לסימולטור [אינטרנט] אפשר כמובן גם להתאמן על הסימולטור במקביל לעולם האמיתי על להשתפר עוד יותר בהצלחה דו

רעיון טוב לראות את האינטרנט כמתרגל, אהבתי. שני תעשה שיעורי בית ותתרגל על גבי הסימולטור....רק צריכה לזכור שבצד השני בכל זאת יש אדם...עם רגשות. מעבר לכך, זה מצויין.

שלום שני לא קראתי את כל התגובות לדבריך אבל תראי כמה תגובות עוררת - את לא לבד. מעבר לכך, אני חושב שבאמת יש בעיה. יש לך את היכולת ליצור קשר, לדבר ולהתעניין. הרי את עושה זאת דרך המחשב. אבל הבעיה כמובן היא בעולם שבחוץ. את צריכה לפנות לטיפול כדי שיעזור לך להבין למה את מסתגרת ולא יוצאת לעולם וכדי שיעזור לך לצאת מההסתגרות שלך. אל תתביישי ותצרי קשר עם איש מקצוע. בברכה, אמיר

לאחרונה אני סובל מקוצר נשימה המתבטא בצורך לקחת לגימות גדולות של אויר. הדבר לא מפריע לתפקוד הרגיל במהלך היום,אולם מפריע מאד לפני השינה. לפעמים איני מצליח להירדם במשך שעות,למרות שאניעיף,וזאת בגלל הצורך לקחת "לגימות"גדולות של אויר. עד להופעת הבעיה הייתי ישן כתינוק.אני בן 58,ספורטיבי,וברור לי שזה לא קשור ללב. מה זה? אני מודה מראש על התשובה.

יעקב שלום רב, ייתכן ומדובר בסימני חרדה כלשהי. רצוי קודם כל לעשות בדיקות רפואיות מקיפות. במידה ולא יהיה שום ממצא משמעותי, עליך לחשוב על טיפול(לא חייב ארוך טווח) אצל פסיכותרפיסט. טיפול בהפרעות חרדה אינו נמשך בדרך כלל שנים, והוא ממוקד יותר מאשר טיפול דינמי רגיל (אלא אם המטופל בוחר להמשיך בטיפול). אפשר גם לחשוב על טיפולים מסוג אחר, לדוגמא: מדיטציה ותרגילי הרפיה, ביופידבק וכו'. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום יעקב כנראה שמדובר בתופעות של חרדה. אתה צריך לפנות ליעוץ אצל פסיכולוג קליני או פסיאטר טוב. אם אתה צריך המלצות תכתוב. בברכה, אמיר

שלום רב! התחלתי בטיפול תרופתי בסרוקסט חצי כדור = 10 מ"ג פעם ביום בערב. זה היום הרביעי ללקיחת התרופה. אני מרגישה : סחרחורת , חוסר תאבון, הרגשה של עור רדום מעט, ראייה לא חדה, ראייה לא ממוקדת, נדודוי שינה, חוסר ריכוז, בלבול קל וחוסר דחף מיני כתוצאה מהרגשה רדומה גם באיזור אברי המין. הפסיכיאטר אמר שהסימפטומים צפויים ואמורים לעבור לאחר תקופת הסתגלות לתרופה. אני מאוד מקווה שכן, ורוצה לדעת האם מישהו שטופל בתרופה זו חווה את אותם סימפטומיים והאם היו זמניים בלבד?? כמו כן האם לאחר סיום טיפול תרופתי אוכל להנות שוב מיחסי מין? הרגשתי היא נוראית. אני לא יודעת האם שווה לי להקריב כל כך הרבה בשביל הטיפול. כמו כן אני דואגת שהסימפטומים יהפכו לקבועים מה שפוגע באיכות חיי. אני מאוד מודאגת ושוקלת להפסיק את הטיפול. אודה לתשובה מכל מי שעבר מה שאני עוברת.

התנסתי במספר תרופות מאותה קבוצה (מעכבי סרוטונין) והיו לי את כל רשימת הסימפטומים שציינת. עצמתם נחלשת ותדירותם יורדת בהדרגה עד העלמותם תוך 3-4 שבועות .אז בערך מתחילה גם השפעתם הרצויה.

אל תתיאשי כל כך מהר. התופעות שאת עוברת מופיעות אצל רוב המתמשים ונעלמות לאחר 10 ימים עד שבועיים . אח"כ פשוט תוכלי להינות מהתוצאות. בהצלחה. שלמה

גם אני הייתי בסרט הזה בהתחלה והכל חולף

לרוברט ריקי ושלמה שלום! אני מאוד מודה לכם על העידוד. אני בהחלט פחות דואגת עכשיו, למרות שאני מרגישה כל כך מוזר, זה כאילו שאני בן אדם אחר. בעיקר מפריע לי חוסר הפוקוס והריכוז. אני אתאזר בסבלנות כהצעתכם, ואקווה שיהיה טוב. שוב תודה רבה! דניאל.

ראשית אני שמח ששמעת לעצתי מהשבוע הקודם ופנית לרופא מומחה להצלחת הטיפול דרוש אורך רוח וזה לא נפתר בין יום אני ממליץ לך לשוחח איתי בטלפון 03-5704666 בשיחה לא יידונו עניינים אישיים ולא הביוגרפיה של אף אחד מהצדדים

באופן כללי קיבלתי מושג על מה מדובר לגבי "ההדבקות" במחלה ומשכה אשמח אם דר' פלד ירחיב בענין לא מענין אותי מקרה פרטי כי אם הכללי תשובה על שאלה זו תבהיר לי באופו כללי את מהות המחלה כמו-כן אבקש התיחסות לשאלות הבאות: 1. האם במקרה אבחנה כאמור נדרש לציין באבחנה את מחשבה/ות השווא מהם סובל הפציינט לפי אבחנת הפסיכאטר 2. האם נדרש הפסיכאטר בסיכום האבחון לציין על סמך מה הנו קובע את אבחנתו תודה מראש ארנון

אתה מדבר על מחלה פסיכוסומטית ?.....

לכל המשך ישנו התחלה חיפוש קל יביא אותך להודעות קודמות שהודעה זו היא ההמשך להן בהצלחה

שלום! יש לי חברה (בת 21) שמאוד שומרת על המשקל, היא אוכלת כבר הרבה זמן סלטים , יוגורטים ודברים בעלי ערך קלורי נמוך. כמן כן היא מתאמנת ועושה אירובי (בין ל2-3 ביום). חשוב לי לציין שהיא לא רזה. והיא לא מרזה ממה שהיא עושה (אני יודעת שיש לה תת פעילות בבלוטת התריס והיא לוקחת כדור). אני יודעת שרק בסוף השבוע היא אוכלת אוכל נורמלי כהגדרתה (אורז, תפוחי אדמה ) בשבילה היא אומרת שזה המון. שאנחנו יוצאות לפעמיים היא אוכלת אוכל משמין (גלידה כדוגמה) אבל זה לפעמים. אני מאוד דואגת לה עקב כך שהיא מתלוננת הרבהעל כאבי בטן וחולשה. האם היא נחשבת לאנורקסטית. תודה החברה הדואגת.

מיה שלום רב, קודם כל אני חייבת לציין שזה מאד נחמד מצידך לדאוג כך לחברה שלך. לגבי המקרה שהצגת: קשה לומר מהפרטים שהצגת שזו אכן אנורקסיה. ייתכן ומדובר בניסיון של חברתך לאמץ אורח חיים בריא יותר. באנורקסיה יש התנהגויות נלוות, לדוגמא: המנעות מאכילה בחברת אחרים, המנעות מאכילת דברים "משמינים", הקאות ו/או שימוש במשלשלים, וכו'. לא הזכרת דבר לגבי התנהגותה פרט להתעמלות וסוג המזון שהיא אוכלת. לדעתי עליך לשתף את חברתך בהרגשה שלך, ואם את חושבת שאת עלולה "לאבד" אותה בגלל שיחה כזו, אז אולי כדאי לך גם למצוא הזדמנות ולדבר עם הוריה ביחידות. אל תקחי את האחריות לבד. מישהו צריך לשים לב לפעילות היומית של חברתך: מה באמת היא אוכלת, כמה היא מתעמלת ועד כמה כל עניין המזון וכמו כן הגוף ודימוי הגוף הוא נושא חשוב עבורה. אם חברתך תתודא בפניך שהיא אכן אנורקטית או מרגישה שיש לה איזשהי הפרעת אכילה, המליצי לה ללכת לטיפול. ומהר! בברכה, טלי פרידמן

שלום רב את מתארת תופעות שקיימות באנורקסיה. אבל אם היא לא רזה אז כנראה היא לא אנורקטית. יתכן ויש לה בעיה עם דימוי הגוף ועם אוכל. לא כל בעיה אכילה היא אנורקסיה. אם היא תתחיל לרזות תתכילי לדאוג. בברכה, אמיר

ד"ר אמיר , ראשית תודה לך ואף לד"ר פלד על ההתייחסות . שנית , ראוי לציין כי לפני חודשיים פניתי למרכז לייעוץ זוגי ואף מילאתי טפסים לקידום העיניין , אך התור שם ארוך ועד עכשיו לא קיבלתי תשובה . בנוגע להמלצתך לארגון מיל"ה , הם בחופש כרגע . ולכן מתוך מצוקה ודילמה קשות מאוד פניתי לאתרך בתקווה למצוא : כיוון או עצה טובה שיענו על בעייתי . ברור לי כי אין תרופות או תשובות פלא למצבי , וגם יד מכוונת זו או אחרת יובילו אותי בסוף תהליך לידי מצב בו רק אני אצטרך לפעול בעצמי ! אך בהחלט אני מבקשת יותר יעוץ והתייחסות למכתבי המקורי . כפי ששמת לב אני כן מודעת לגורמים שיכולים לעזור לי בעינייני אך חשוב לציין כי מפריעה לי המחשבה כי רק אני זו הדואגת לקשר ולשיקומו , בעוד הצד השני מתבצר בעמדתו ולא מראה סימנים או נכונות לפעול ולצערי גם לא לדבר על העיניין , ונכונה העובדה שציין ד"ר פלד שניכר שאין תקשורת טובה ביננו - קשה לנהל כל תקשורת שהיא עם אדם שטוען כי הוא מאה אחוז ורק אני היא זו שצריכה להשתנות (לעבוד , להיות חזקה , לקבל כל סנקציה של הילדה וכיו' ......) בתקווה להיענות חוזרת מצדך או משאר הצוות ושוב תודה לכם

שלום רב לידיעתך מיל"ה כיום לא בחופש. אני מגיע למיל"ה אחת לשבוע. תפקידי שם פסיכולוג קליני בכיר שאחראי על ההדרכה המקצועית. במידה ותצייני שהפנתי אותך אנסה לקדם את פניתך. אני נמנע מעיצה ישירה כי הנושא מורכב ומצריך פגישה והעמקה מעבר שניתן לעשות במסגרת הפורום. בברכה, אמיר

האם קיימים בארץ אנשי מקצוע המטפלים בשיטה דומה ל"צעקה ראשונית" או שיטה רגרסיבית אחרת? תודה.

שלום סיגלית אני בטוח שקיימים מטפלים כאלה, לצערי אני לא מכיר ולכן לא יכל להמליץ. למה את מחפשת דווקא שיטת טיפול כדאת, מה את מצפה להשיג דרכה? אני פחות מאמין בשיטות אגרסיביות מסוג זה. ניתן להגיע לעומקים "רגרסיביים" גם בטיפול קונבנציונלי יותר שלוקח בחשבון את הצורך לעבור תהליך הדרגתי. בברכה, אמיר

שלום, קשה לי מאוד,אני כל כך רוצה שיהיה לילדיי טוב ותמיד יש לי ספקות אם מה שאני עושה זה בסדר ונכון ,כמובן שאינני מראה זאת לילדיי , לפחות משתדלת שלא ירגישו בחוסר הבטחון שלי, כי זה בטח לא יועיל. הקטע שעכשיו הכי קשה לי הוא המעבר לתיכון של הבן הבכור. הוא עולה לתיכון ולי יש פרפרים בבטן (ואולי גם לו...) הוא הגיע לתיכון שרצה בו לאחר ששובץ לאחר ואנו נלחמנו למענו על מנת להעבירו למרות שבעיננו הראשון היה לא רע בכלל ואפילו טוב. העניין הוא שהוא מגיע לכיתה שבה יש קבוצות של ילדים שמכירים זה את זה מבית הספר היסודי והוא בעצם בא לבד כי רוב בני כיתתו הלכו לבית הספר האחר... אני משתדלת בכל כוחי להראות לו שאני סומכת עליו ועובדה שגם נלחמתי למענו על העברת בית ספר למרות שזה לא בית הספר שאני רציתי... ואני חוששת כעת מה יהיה ... איך יהיו הילדים בכיתה ? האם ימצא את מקומו בחברה ? איך יהיו המורות ? האם יהייה מאושר......?? איך אכוון אותו הכי נכון לאושר שלו ואדע שאכן הוא מאושר קצת קשה לי לשוחח איתו, הוא טוען שאני מעצבנת כשאני מדברת על זה, גם עם בעלי קשה לי לשוחח כי הוא רוב שעות היום אינו בבית , הוא עובד בתנאים קשים ביותר מבחינה פיזית ובלחץ כספי. אני יודעת מהורים אחרים שגם להם קשה ואני לא יחידה ובכל זאת.... פשוט קשה לי מאוד!!!

אמיר יוכל לעזור לך יותר בעצה נירא לי שאת אמא מאד דאגנית והגנתית בד"כ יש לכך סיבות שקשורות אולי לילדות שלך לדרך בה את חווית אירועים חשובים בחייך שיחות על כך עם פסיכולוג יכולות להועיל בהבנת גישתך "הלחוצה" לילדך

לאמא המודאגת שלום רב, לא פעם אחת נאמר שאחד המקצועות הקשים ביותר הוא מקצוע ההורות. ודווקא למקצוע זה אין תואר באוניברסיטה, ובשום מקום לא מלמדים אותנו איך להיות הורים "טובים". להערכתי, את אמא ככל האמהות שדואגת לילדה ורוצה שיהיה לו רק טוב. אולם, כרגע הוא בגיל ההתבגרות בחייו וזה הגיל שבו ההורה צריך להתחיל "לשחרר" את הילד, לתת לו להשתפשף בעולם האמיתי, שלא פעם הוא עולם קר ולא הכי נחמד. ייתכן ואת דאגנית ונחשבת לאמא לחוצה, ולכן אולי כדאי לך ללכת לשיחות ייעוץ על מנת להפחית את חרדותיך לגביו, ולתת לו את היכולת להתחיל "לפרוש כנפיים ולעוף מהקן". זה יעזור גם לך להתמודד, וגם יעזור לבנך שתוכלי להיות קשובה יותר לחרדותיו וקשייו, לא מתוך עמדה של אמא לחוצה ודאגנית. בהצלחה לשניכם, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אכן אני נותנת לו לפרוש כנפיים ולעוף מהקן אבל מנכר בליבי חשש כבד שמשהו לא בסדר שהוא לא מספר הכל ... אני רוצה לתת לו להבין שגם אם טעה זה בסדר וזה לא סוף העולם , רק שירגיש נוח לספר ולשתף וגם לבקש עזרה , מהורים זה בהחלט ל א בושה. אבל פוחדת לגרום לו להתלבט יותר מידי ורוצה שירגיש טוב עם מה שהוא עושה שירגיש שלמות איך מוצאים את האיזון הזה, למה זה כל כך מסובך ?

שלום אמא דואגת נשמע לי שאת עושה הרבה עבור הילדים. טוב עשית שנלחמת עבור בנך. את חייבת ללמוד לסמוך עליהם שיש להם את הכוחות והיכולת להתמודד עם החיים. הדאגות שלך מובנות אבל מוגזמות וכמעט כפייתיות. לכן הילדים מבקשים "שתרדי מהם". תנסי כאמור לסמוך עליהם. יתכן גם שאת מרגישה בודדה בדאגנות שלך. אם אין משפחה או חברות שאת יכולה לשתף זאת בעיה. תהיי חייבת להתגבר עליה או לנסות למצוא אנשים לשתף בקשיים. קשה לגדל ילדים, אבל יש גם הרבה סיפוק. בברכה, אמיר

ועכשיו כשבוע לאחר פתיחת הלימודים ואני לגמרי תוהה בני לא ממש מצא את מקומו בכיתה החדשה ואולי זה עדיין מוקדם... הוא הגיע למסקנה שעדיף עם משהו שמכירים ולא לגמרי לבד הוא הולך לבקר בבית ספר האחר ורואה כי נחמד שם וכייף נראה לי מאוד לא רציני ואולי אפילו קצת חצוף לגשת לעירייה ולבקש לחזור אחרי שכל-כך ביקשנו לעבור לבית ספר הנוכחי... אין לי בעייה עם להשפיל את עצמי ולנסות.. אך השאלה מי מבטיח ששם יהיה טוב יותר... ואולי הדרך הנכונה ביותר היא פשוט לנסות ולהסביר לו שהמצב הנוכחי הוא הטוב ביותר ובטח הכל יסתדר... והוא עוד ימצא חברים .... כלבבו... כי לא טוב היות האדם לבדו. אנא עזרו לי בבקשה בלבטיי הקשים מנשוא.

שלום רב, לדעתי עליך לשבת יחד עם בנך, לספר לו על תחושותייך ועל תקוותיך בבית הספר, אך יותר מכל, בשיחה זו עליך להקשיב לבנך. צריך לבדוק איתו מה הוא רוצה, ולהסביר לו שכעת זו החלטה שלו, ואת תתמכי בהחלטותיו, ותנסי לפעול למענו בכל החלטה. יחד עם זאת עליו להבין שמכיון שזו החלטה שלו, וזו החלטה שלא יתאפשר לשנותה שוב (סביר להניח) עליו לשקול את הדברים בכובד ראש, ולשאת בתוצאות ההחלטה. אתם תיהיו שם כתומכים, אך אל תכוונו אותו. זו בחירה שלו, אחת מהראשונות ככל הנראה שהוא עושה בעולם העצמאי שלו. וכן, זה קשה לראות את הילד שלך מתלבט, ואולי אף סובל, אך זו דרכו של עולם, ובסוף כולם (או לפחות הרוב) מסתדרים ועוברים משברים וממשיכים הלאה. שיהיה לכם כוח להמשיך, ועליך לזכור תמיד שיש "אמא טובה דיה" אין אמא מושלמת! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני אם לבת 5 ונתקלת עמה במאבקי כוח וסמכות על כל צעד ושעל. עצות הספרים טובות לספרים אך קשות ליישום למרות נסיונותינו. אבקש לדעת כיצד ניתן להגיע לייעוץ עם פסיכולוג חינוכי בעלויות סבירות. קופ"ח מפנה לעובד סוציאלי ולא נראה לי שזה הפתרון המתאים לי. תודה

את צריכה להחליט על מה את מתפשרת ועל מה את לא. על מה שאת לא מתפשרת לכי עד הסוף וזה כולל עונשים!!!! אני לא אומרת להרביץ או לצעוק, אלא למנוע ממנה דברים שהיא אוהבת!!! תנסי להתייעץ עם הגננת.

שלום לאמא המתוסכלת. לגבי מציאת מטפל שיססיע להתמודד עם בתך: פסיכולוגים חינוכיים נמצאים הן בשירות הפסיכולוגי ובתחנה לבריאות הנפש, והן דרך משרד החינוך. תבררי עם הגננת איך את יכולה להגיע לפסיכולוג חינוכי. כמו כן יש פסיכולוג הקשור אל הגן (מבחינת פיקוח), עליך לברר עם הגננת מיהו הפסיכולוג, ולנסות לקבוע עימו פגישה. הערה לגבי העובדים הסוציאלים: ישנם עובדים סוציאלים קלינים שהם מקבילים באיכות ורמת הטיפול לפסיכולוגים קליניים. בתחום ילד ונוער, כמו גם בתחומים ספציפיים אחרים, יש התמחות מיוחדת שחלק מהעובדים הסוציאלים עוברים ולומדים. לצערי, הציבור אינו מודע לעובדה זו, ונוטה לעיתים לדחות טיפול שעשוי לעלות בכמה רמות מטיפול של "פסיכולוג". להערכתי, כדאי לך לבדוק את האפשרות המוצעת לך מקופ"ח. זה לא יזיק! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני מכיר פסיכולוגית לילדים - 052-844050

שלום רב תנסי לפנות לשירות ההתפתחותי באיזור מגוריך. עובדים סוציאליים שקיבלו הכשרה מתאימה יכולים להיות מטפלים ויועצים טובים מאד. אם תרצי המלצות לפסיכולוגים פרטיים תצרי קשר 036496371 . בברכה, אמיר

אני נשואה מזה שישה חודשים ומאז אני גם בהריון. בשל מצבי הבריאותי , הומלץ לי ע"י הרופא המטפל לשהות בשמירת הריון בבית מאחר ומקום עבודתי מסכן את המשך ההריון ובמיוחד עקב הפלה טבעית אחת שעברתי . בעלי , לא קיבל את היותי חלשה וחולה ופשוט התעלם ממני ונתן לי "לשבור" את הראש עם כל הטיפולים והבדיקות לבד !!!! ביודעין כי אין לי משפחה אחרת מלבדו באילת. המצב החמיר כאשר הפסקתי את עבודתי לטובת השמירה , הוא לא קיבל זאת כלל ואף לא הסתיר את תחושותיו בעיניין : כי אינו מעריך אדם אשר אינו עובד ! וכך אני "מבלה" בהריון זה לבדי עם תחושות כואבות ועצובות מאוד ובמיוחד בלי בן זוג . חשוב לציין כי הוא זה שרצה את ההריון מיד אחרי החתונה מאחר ויש לו ילדה מנשואיו הראשונים והוא ביקש לדאוג לה לאחים כמה שיותר מהר ולעוד ילדים לעצמו כמובן . מעבר לנושא זה קיים נושא נוסף שחוצץ ביננו והוא - הילדה שלו בת - 5 . הילדה בחזקת אמה אך נוהגת לשהות אצלנו ימים שלמים או שעות רבות כל יום !!! בעלי חי תמיד ברגשות אשם על כך שלילדה אין אבא ואמא במשרה מלאה בבית ולכן עושה כל שביכולתו לפצות אותה על כך ולרוב אף בדרכים שגויות ולא מחנכות . לפני נישואינו , חשתי כי הוא מעדיף אותה על פני והוא אף התפתה לומר זאת לא פעם , אני בתגובה (די נסערת) ביקשתי לסיים את הקשר ביננו מהסיבה הברורה שאל לו לשים אף אחת על פני או לפני , כי אם הוא החליט להתחיל פרק ב' בחייו , עליו לכבד את שותפתו לפרק זה בדיוק כשם שהיא אותו . באותה תקופה ביקשתי עזרה מדודתי ומגיסתו שידברו איתו בעיניין וזה באמת עזר - קצת - . אך היום אנחנו, בנוסף לחוסר התקשורת ביננו עקב התנהגותו הבלתי הגיונית כלפי וכלפי ההריון , בקצר נוסף בגללה הילדה שפשוט מסכסכת ביננו ללא הפסקה ואף מראה את הנאתה מהעיניין ביודעין . ניסיתי לדבר איתו מס' פעמים בנושא למרות שאני מאוד פגועה , אך הוא בשלו - אף אחד לא יצעק על הילדה שלי ובמיוחד לא את ! גם אם יש הצדקה לעיניין . המצב נמשך כך כבר חודש וחצי והוא כרגיל מראה סימנים של - לא מעניין אותי מה יהיה . רע לי מאוד , אני מרגישה שאין לי מה לחפש יותר עם איש זה : שאינו מכבד אותי , שאינו דואג לצרכי הבריאותיים , שאינו דואג לצרכי הנפשיים או הגופניים ושמעדיף אחרת על פני .... שאלתי היא : מאחר ואני גרה רחוק ממשפחתי וכמו שציינתי אין לי אף אחד באילת מלבד בעלי שגם כך מתעלם ממני , האם עלי לשקול את עיניין הגירושים ממנו מהפן של טובת הילד שעתיד לבוא או שעלי להתחשב רק ברגשותי ובמה שעובר עלי יום יום ? מתוך ידיעה ברורה כי המצב לא ישתפר אלא רק ילך ויחמיר ! אודה לכם מאוד על עצה טובה או יד מכוונת בעיניין וחשוב שאשאר בעילום שם ! מצפה לתגובה מהירה , קשה לי . בברכה ובתודה מראש

קשה לתת תשובה טובה לבעייה בולט חוסר התיקשורת בינכם יתכן וניתן לפטור בעיה דרך דיבור עם לא ניתן - לדעתי את צריכה לחשוב קודם כל על עצמך ואושרך

שלום רב אני מציע לך לפנות למיל"ה - שירות פסיכולוגי באילת. יש שם פסיכולוגים ועובדים סוציאלים שיוכלו לעזור לך בהתלבטות לללוות אותך בתהליך. הטלפון שם 076341044 את יכולה למסור שאני המלצתי לך לפנות. בברכה, אמיר

אני בת 19 ויש לי בעיה שמאוד מפריעה לי בחיי היום יום,. אני מפחדת וחרדה מהמון דברים די דיביליים: אני לא אצא בלילה מהבית בגלל החושך. אני מפחדת מג'וקים ולכן כל לילה אני בודקת את החדר, מזיזה דברים ואם מצאתי משהו אני לא אשן בחדר. אני לא הולכת לרופא שיניים או מקבלת חיסונים בגלל שאני מפחדת. אני לא נוגעת בגפרורים כי אני מפחדת מאש. יש לי יותר משנה רשיון אבל אני לא נוהגת כי אני מפחדת לנהוג. יש לי חרדת בחינות ואני כל הזמן מפחדת שיקרה משהו רע ועוד ... מה הבעיה שלי? למה אני כל כך פחדנית בצורה לא נורמלית מכל כך הרבה דברים? חוץ מזה אני בן אדם רגיל, יש לי תעודת בגרות טובה, סיימתי שנת שירות ואני מתגייסת בקרוב לתפקיד מעולה בצבא, יש לי חברות, ידידים ומשפחה אוהבת . מבקשת תשובמ מהירה, תודה מראש, המיואשת.

נועה שלום רב, את מתארת חיים דינמיים ומלאים לצד תופעות חרדה שונות שמעיקות ומציקות לך. כפי שאת מספרת את זה יש פגיעה באיכות חייך ואת מתנהגת בצורה של התנהגות "נמנעת": לא נוהגת, לא ישנה בחדר שהיה בו ג'וק, לא הולכת בחושך כי זה מפחיד וכו'. כל זה מגביל את חייך ומונע ממך להיות ספונטנית ולעשות מה שאת רטצה. לדעתי עליך לפנות לפסיכותרפיסט לצורך טיפול. הטיפול יסייע לך להתמודד עם החרדות. ייתכן ויוצע לך טיפול תרופתי זמני. להחלטתך! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי פרידמן שלום! אני מודה לך על התשובה המהירה , ללכת לטיפול עכשיו זה לא מתאים , בעיקר מהסיבה שאני הולכת לצבא עוד פחות מחודש אבל גם אם לא היה כך אני לא בטוחה שהיה לי האומץ למרות שכולם יודעים שאני מפחדת מהמון דברים אבל הם לא מקשרים כמוני ולא יודעים כמה זה משפיע עליי ומציק האם יש לך הצעה אחרת בשבילי שתוכל לעזור לי לפחות בנתיים? תודה מראש

טלי פרידמן, שלום! ללכת עכשיו לטיפול זה לא מתאים , הסיבה העיקרית היא שאני מתגייסת עוד פחות מחודש, אבל גם אם לא הייתי מתגייסת אני לא בטוחה שהיה לי האומץ ללכת. למרות שכולם יודעים שאני מפחדת מהרבה דברים אבל הם לא מקשרים הכל יחד והם לא יודעים עד כמה זה מפריע ומציק לי. חשוב לי לדעת אולי יש לך הצעה אחרת בשבילי שתוכל לעזור לי . תודה נועה

נועה שלום רב, לצערי אין פתרונות פלא, ולכן גם אינני יכולה להציע לך משהו "אחר". יתכן ומדובר בחרדות שייפחתו עם הזמן, ואי לכך אולי תוכלי להמשיך להתמודד עם זה לבד, אבל נראה לי שאת כבר מתקשה לעשות את זה לבד. את זקוקה לעזרה. לפי הכרותי המועטה את המערכת הצבאית,המערך הפסיכולוגי שלה נחשב לטוב, ואולי שווה לך לאחר הגיוס והטירונות, כשתגיעי לבסיס קבוע יותר, לבקש ללכת לטיפול. כל כך הרבה אנשים סובלים מחרדות שונות, אינם מטופלים וסובלים כל חייהם לשווא, בעוד הם יכולים להקל על עצמם. אל תיהי כזו. היי אמיצה ותאמרי לעצמך שזה רק כדי שהחיים שלך יראו טוב יותר בהמשך. זו סיבה מצויינת כדי ללכת לטיפול. אגב, בצבא את מרויחה טיפול ברמה טובה...ללא תשלום!! נצלי זאת. לא תהיה לך הזדמנות נוספת!! בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לנועה היקרה מבינה לחלוטין את מצוקתך. קיים טיפול קינייסולוגי שתוך זמן קצר דרך בדיקות שריר יאבחן את הגורם לפחדים הגדולים וינטרל אותם. המטפל הקינייסולוגי מקבל את תשובותיו מן הגוף של המטופל. לכן התשובות הקינייסולוגיות הן האמת המוחלטת. לאחר הגילוי של הגורם האמיתי לפחד שהוא כמעט תמיד בתת-מודע עובר המטופל תהליך נטרול הפחד והקסם הזה קורה בטיפול אחד!! לפרטים אנא פני אלי [email protected] בברכה אסתי.

שלום נועה כפי שאת בוודאי יודעת את סובלת מחרדות שונות שמאד מקשות על החיים שלך. חבל שלא הלכת לטיפול וחיכית עד עכשיו. את בחורה נורמלית עם בעיות מוכרות שניתן לטפל ולעזור לך. יש אפשרות לעזור לך עם טיפול תרופתי ויש אפשרות לנסות קודם טיפול בשיחות. אם את צריכה המלצות תצרי קשר . אמיר

ללכת עכשיו לטיפול זה בלתי אפשרי מבחינתי בגלל שאני מתגייסת בעוד 3 שבועות וחוץ מזה אני לא יודעת אם יש לי אומץ ללכת לטיפול למרות שכולם יודעים שאני מפחדת מהמון דברים אבל הם לא יודעים עד כמה האם יש משהו שאני יכולה לעשות בנתיים ? אולי לדעת לפחות למה אני מפחדת מכל כך הרבה דברים דביליים כל כך? תודה מראש נועה

אני מבקשת לדעת מה ההבדל בהכשרה ובטיפול בין פסיכולוג קליני בעל תואר שני, לבין פסיכולוג בעל תואר שני הרשום בפנקס הפסיכולוגים?

שלום רב פסיכולוג בעל תואר שני הרשום בפנקס הפסיכולוגים הוא פסיכולוג שסיים את לימודי התואר השני. הוא פסיכולוג לפני התמחות והוא לא מורשה לטפל. הוא יכול להיות פסיכולוג חינוכי, תעסוקתי, קליני, מחקרי. רק פסיכולוג קליני מורשה לעסוק בפסיכותרפיה. פסיכולוג קליני בעל תואר שני הוא אדם שסיים לימודי פסיכולוגיה קלינית. במידה והוא בתהליך ההתמחות הוא רשאי לטפל ולאבחן במסגרת מוכרת ובהדרכה של פסיכולוג קליני בכיר. רק לאחר חצי התמחות הוא רשאי לטפל באופן פרטי בתנאי שהוא מקבל הדרכה מפסיכולוג קליני בכיר. פסיכולוג קליני מומחה רשאי לעסוק בפסיכותרפיה ואבחון באופן עצמאי. מקווה שעזרתי לך, אמיר

תודה עבור התשובה.

שלום, אני בשנות ה20- לחיי ובשנים האחרונות אני סובלת מגזים, עברתי בירור גסטרולוגי והתברר שאיני סובלת משום בעייה, אלא שהבעייה נובעת כתוצאה ממתח. התופעה החמירה בשנים האחרונות, איני מרגישה נוח במקומות סגורים ובקרבת אנשים, ולכן אני ממעטת לצאת ולבלות בחברת אנשים וסיגלתי לי כבר "נהלי" התנהגות שונים משל אנשים אחרים. אני משתמשת כבר 5 שנים במשלשלים על מנת להקל על התופעה (מתוך אמונה שכאשר המעיים ריקים התופעה תיפסק), כאשר בפועל אין זה משנה, ברגע שאני נמצאת באיזור צפוף ובקרבת אנשים אני סובלת מהבעיה, כנ"ל בזמן התרגשות, או לחץ. אני מנסה להוריד את המתח ע"י שעות שינה רבות, אי שתיית קופאין ויציאה לחופשות. אך אין כל שינוי ולאחרונה אני סובלת גם מנשירת שיער מסיבית שקשורה אף היא במתח -סטרס. מעולם לא עברתי טיפול כלשהו, שאלתי היא לאיזה סוג טיפול עלי לפנות, והאם יש אפשרות להקלה על הבעייה שגורמת לי אי נוחות רבה שגוררת עימה עוד לחץ ומתח.

ל.ב. שלום רב, נראה כי את מודעת לבעייתך ומנסה להתמודד עימה, אך עד כה לא הצלחת כל כך. התופעות ממשיכות להופיע ולהטריד אותך. להערכתי , במידה ועברת את כל הבדיקות הגופנויות ולא נמצא שום ממצא פתולוגי, כדאי לך ללכת לטיפול דינמי. לאחר מספר פגישות אצל המטפל תוכלו לבדוק מה הצפי העתידי לגבי משך הטיפול, הנושאים שאת תרצי לעבוד עליהם וכו'. ישנם מטפלים העובדים עם המטופל באופן ממוקד יותר על בעיות ספציפיות, וישנם מטפלים שעוסקים בכל מה שעולה בחדר בזמן נתון. עליך למצוא קודם כל מטפל שיהיה מתאים לך מבחינת תשלום, מקום, אישיות, וכו'. זה הדבר הראשון הכי חשוב. במידה ואת מעוניינת בהמלצות, אשמח לעזור לך: 876956-053 בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

לל.ב. הסיבה לבעיתך היא כמו שאמרת מתח נפשי. לכן הפיתרון צריך להיות למצוא מהו הגורם למתח זה. טיפול קינייסולוגי יאבחן את הגורם למתח בטיפול אחד. לא בסדרה של שיחות ובעלות גבוהה. בטיפול קינייסולוגי השיחה של המטפל עם המטופל כולה אינה שיחה מילולית אלא שיחה עם הגוף של המטופל בעזרת בדיקות שריר----התשובות המתקבלות הן האמת המוחלטת והן אור גדול! לאחר גילוי הגורם למתח עובר המטופל תהליך של ניטרול הגורם והבעיה נעלמת. לפרטים נוספים אנא פני לesti39@walla,co.il בברכה אסתי.

שלום רב כדאי לפנות לפסיכולוג קליני מומחה. את יכולה לפנות דרך קופת חולים או באופן פרטי. אם את צריכה המלצות תצרי קשר 036496371 . בברכה, אמיר

כקליינט של הפסיכיאטריה ומי שאנינו רופא אני לא חוויתי את הדברים האלה פניה לשרותי בריאות הנפש של קופת החולים שלך עשויה לעזור

לי ילדה בת 15. מגלה לאחרונה מאפיינים אנורקטיים . שוקלת כרגע בסביבות 40 ק"ג. יש לציין כי הילדה סובלת מעקמת וחוגרת חגורה. היא הסכימה ללכת לרופא משפחה באמתלת בעיית הגב . הרופא הציג לה את בעיית האכילה ואמר כי עליה לעלות במשקל בסביבות 4 ק"ג.וכמו כן עליה לעבור סדרת שיחות מקצועיות .הבעיה היא כי הילדה אינה מוכנה כלל ועיקר ללכת לשום טיפול מקצועי ואפילו לא לדיאטנית . היא גורסת שהיא אחראית מספיק ואדונית לגופה ותוכל לטפל בבעיה לבדה , דבר שאינו אפשרי .יש לציין כי חלו לאחרונה שינויים דרסטיים בהתנהגות שהם לבדם מצדיקים טיפול מקצועי. שאלתי : מה ניתן לעשות בכדי שהילדה תגיע לטיפול?

ש.ז. שלום רב, לצערי אני שומעת את הבעיה שאת מציגה כאן מהורים רבים. רבות מהבנות שיש להן הפרעות אכילה אינן מעוניינות בטיפול ואף מתנגדות לו. הןאינן מרגישות שהבעיה שלהן זקוקה לטיפול אלא להיפך, פעמים רבות הן נמצאות באשלייה של שליטה ואפילו שליטת יתר על תפקודי הגוף (יודעות מתי תיהינה להן יציאות-כי הן לוקחות משלשלים וכו'). בנות שנמצאות בטיפולי (אני מטפלת בהפרעות אכילה) לא פעם התחילו את הטיפול מהמקום של "לא רוצה, לא צריכה". אבל לאט לאט, לאחר שהבינו שאין להן ברירה, הן החלו לשתף פעולה. להערכתי, עליך לעשות שיחה גלויה וכנה עם ביתך. להסביר לה שאת חושבת שיש לה הפרעת אכילה, לספר לה על דאגתך הרבה כלפיה ועל חששך להמשך. אז תבקשי ממנה ללכת לטיפול, תציעי עזרה במציאת מטפל/ת וכמובן, שלא תחשוב שכשיהיה לה מטפל/ת, היא לא תזכה לתמיכתך. עליך להבהיר לה שאת תמשיכי לתמוך בה תמיד, אבל את לא יכולה לעשות זאת לבד. את לא רוצה לאבד אותה,בגלל שהיא כל כך חשובה לך. גם אם לאחר כל השיכנועים היא לא תסכים, להערכתי כאן עליך להפעיל את הסמכות ההורית ולהכריח אותה ללכת לטיפול. זה הדבר הפחות רצוי, אבל זה עדיף מאשר כלום. תמיד תדגישי את העובדה שאת עושה את זה מתוך דאגתך הרבה, ויותר מזה מתוך אהבתך אליה. את זקוקה בעצמך גם את כאמא להרבה כוח נפשי ואולי אף הדרכה וייעוץ. תחשבי על זה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

ההורים הם אפוטרופוסים חוקיים ולכן חייבים לקחת לטיפול או איבחון גם בניגוד לרצון הילד שנחשב לקטין שאינו בר-דעת עדיין במיקרה הזה: 1) לקחת לאיבחון - צרו איתי קשר 052-844050 2) במיקרה שמדובר באנורקסיה - מדובר במיקרה חרום שיש לטפל בו בהקדם - אפילו דרך האכלה (מתוכנית של דיאטאנית) בכוח הסיבה לחומרת ההמלצות קשורה לתסמונת אנורקסיה עלולה להיות מחלה קשה חשוכת מרפא וקטלינית

גם אני מודאגת כמוך, ביתי רזה מאוד בקושי אוכלת ואם כבר כבר מכניסה משהו לפה זה אוכל מאוד מסויים ולא מגוון שספק אם ממלא את צרכיה התזונתיים מעניין לדעת לאיזה סימנים נוספים את שמה לב? אני אשמח אם נשתף פעולה ביננו

שלום רב כפי שקודמי כתבו יש צורך לנסות בכל דרך להביא את הילדה לטיפול. רצוי באופן שטלי הרחיבה לגביו, ואם לא אז דרך הפעלת סמכות. יתכן ולא תהיה ברירה והדבר יעורר כעס והתנגדות. אבל אתם יודעים שמדובר בטובתה של בתכם. בברכה, אמיר

שלום רב, אני נשוי ואב ל - 3 חייל וחיילת ובת תלמידה בכיתה ו' לפני למעלה משנתיים הכרתי בחורה גרושה + 2 ילדים ופער הגילים ביננו הוא 15 שנים. הכרות זו הובילה לאהבה אמיתית מכל בחינה שהיא וזאת לא חשתי מימי. האם לדעתך אני צריך ללכת אחרי אהבה זו, או לנסות ולנתקה אני חייב לציין שלאחרונה היה ביננו ויכוח על התחיסותה להערותי שגרם לי לשקול את מערכת היחסים שלנו מחדש מזה כחודשים אין לי מנוח ואין לי מרגוע מאהבתי האמיתית אליה ולכן אני לא מפסיק את ההתקשורת אליה וגם את פגישותי איתה. אהבתי גוברת מיום ליום. אשמח לקבל את תגובתיך.

יונתן שלום רב, אתה מתאר מצב קונפליקטואלי בין אהבה שלא חווית כמותה מעולם ובין נישואים ממושכים שלא תיארת אותם, אך אינם נשמעים מדבריך כמשהו טראגי. אתה מבקש חוות דעת על האם כדאי ללכת אחרי אהבת הלב או להישאר עם הקיים. אני יודעת שזו שאלת השאלות אך אותה עליך לשאול את עצמך בלבד. רק אתה תוכל לענות עליה, וכך גם רק אתה תצטרך להתמודד עם ההשלכות של התשובה שתבחר, בין אם להישאר עם משפחתך ולהתנתק מאהבתך, או מאידך להתנתק ממשפחתך וללכת אחרי האהבה שבליבך. אם אתה חש שהמצב קשה מדיי וקונפליקטואלי יותר מדיי אולי תלך למספר שיחות ייעוץ אצל פסיכותרפיסט. אולי דרך זה תוכל להבין יותר מה אתה עצמך רוצה, ותוכל לשקול את האופציות השונות יחד עם אדם ניטרלי ואובייקטיבי. תחשוב על זה! בברכה, טלי פרידמן

טלי תודה. האם את יכולה ליעץ לי על פסיכותרפיסט. ושוב תודה

אהבה - רגש מורכב הקשור במיגוון מרכיבים כולל רקע חינוך ראיית-עולם יש גם מרכיבים חברתיים של מחוייבות ואנשים שקשורים להחלטתך לדעתי זה יהיה חוסר אחריות לתת תשובה ללא הכרת המורכבות שמאחורי הבעיה כמו כן תשובה תהיה מיתוך תובנה שאתה תגיע אליה בעצמך שיחות יכולות לעזור לך להכיר יותר טוב את הכוחות הפועלים סביב רגשותיך וכך להחליט יותר טוב

שלום רב מובן שאין באפשרותי לייעץ לך במה לבחור. קשה לפרק משפחה ומצד שני קשה לוותר על אהבה. אולי אתה לא בטוח שהאהבה החדשה תמשיך ותהיה בעוצמתה הנכחית גם אם תעזוב את הבית והיא תהיה לחיים משותים, במקרה זה תרגיש שהפסדת את הבטחון שבנישואין. יתכן גם שקשה לך לפגוע באשתך. מצד שני אני מבין את הקושי לוותר על אהבה חדשה וסיכוי לחיים חדשים וטובים. אני חושב שכדאי לך לפנות לפסיכולוג כדי לברר את הנושא באופן יסודי. בברכה, אמיר

תודה, אבקש את עזרתך בנושא היעוץ האם ניתן לקבל את כתובתך או מס' טלפון ושוב תודה

תודה על התשובות ברשותכם מס' שאלות נוספות הפרעה זו מפתחת בפתאומיות, בהדרגה או בכלל מולדת כמו-כן אם הבנתי נכון הנה הפרעה מתמשכת - האם היא גם נמוגה או מתמשכת לאורך כל חיי החולה? בתודה מראש ארנון

ארנון שלום רב, אינני מכירה את התופעה הספציפית באופן מדויק. לכן אינני רוצה להטעות אותך או מאידך לומר דברים כלליים. כדאי שתחכה לתשובתם של אמיר/ד"ר פלד. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום ארנן אני מציע שתיצור קשר ישיר עם פסיכיאטר (תנסה בטלפון של ד"ר פלד) לברר את העניין הספציפי. כדאי קודם כל לאבחן את הבעיה ואז אפשר לענות על שאלותיך. בברכה, אמיר

האם אתם יכולים להמליץ על פסיכולוג טוב באיזור של ראשל"צ , נס ציונה או רחובות? האם הפסיכולוגים של קופת חולים טובים ושווים ברמתם לפסיכולוגים הפרטיים? איך בוחרים פסיכולוג? תודה מראש!!!

ענת שלום רב, על אף שאינני ד"ר פלד או אמיר זוהר החלטתי בכל זאת לענות: פסיכולוגים של קופת חולים אינם נופלים ברמתם ואיכותם ממטפלים פרטיים. באופן עקרוני כדי לבחור פסיכולוג כדאי לשמוע עליו המלצות. אולם בסופו של דבר, מי שיקבע אם הוא טוב או לא זו תיהי את. המפגש מטפל-מטופל הוא מורכב ויש בו אלמנט אישי. פסיכולוג מסוים עשוי ליצור קשר מעולה עם X ולהיות עבורו מטפל הכי טוב, ואילו ל-Y הוא לא ממש מתאים ולא מצליח ליצור קשר מספק ונעים. זה תלוי באישיות המטפל, באישיות המטופל וכל מה שביניהם. להערכתי עליך להשיג המלצות לגבי מטפלים, לבחור אחד וללכת למינימום שלוש פגישות. הקשיבי לאינטואיציה, לקולות הפנימיים שלך ותני להם להוביל אותך. במידה ואחרי כשלוש פגישות החלטת שהוא לא מתאים לך, חפשי מטפל אחר. יש אנשים שגם לאחר תקופה ארוכה הרבה יותר חשים שהמטפל אינו מתאים להם ומחליפים. שום דבר אינו לתמיד. תמיד אפשר לבדוק, לחשוב ולשנות. לגבי המלצות לפסיכולוג מכיון שאני מתגוררת ועובדת באזור זה אוכל להמליץ לך. את יכולה להתקשר אליי 876956-053 בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

איך אתה יודע שאתה זקוק לפסיכולוג? אני יכול להמליץ - באזור תל-אביב

שלום ענת בשירות הציבורי ניתן לקבל טיפול טוב. חלק מהפסיכולוגים שעובדים בשירות הציבורי עובדים גם בשירות הפרטי. ומעבר לכך גם בשירות הפרטי יש פסיכולוגים טובים ואחרים פחות. הבעיה בשירות הציבורי שרבים מהפסיכולוגים הם מתמחים. למתמחים יש יתרון בכך שהם חדורי מוטיבציה ומקבלים הדרכה צמודה וחסרון בעיקר בגלל חוסר נסיון. כמו כן בשירות הציבורי הטיפולים קצרים, יש בד"כ רשימת המתנה ולרוב אין אפשרות לבחור את המטפל. בשירות הפרטי ניתן לבחור מטפל. רצוי לבחור דרת המלצות של אנשים או אנשי מקצוע שסומכים עליהם. אם תרצי המלצות ספציפיות לאיזור תצרי קשר ישיר לדואר האלקטרוני שלי ותצייני את הדואר שלך. בברכה, אמיר

אני וחברתי גרים יחד כחמישה חודשים. מערכת היחסים שלנו מעולה. אנחנו מתקשרים, אנחנו חברים טובים, פתוחים לגמרי ואוהבים. רק בעיה אחת - במיטה. כשאנחנו מגיעים למיטה, חסר הלהט, חסרה התשוקה הבוערת, בעיקר מצידה. לא תמיד. יש מקרים שבהם התשוקה נמצאת, ואז השמים הם הגבול, אבל הם יחסית מעטים (אחת לשבוע - שבועיים). הנושא מטריד אותנו מאוד, כיוון שזה חסר לשנינו. לה חסרה ההתרגשות וההנאה, ואני נותר עם הרגשה ריקנית - קיימנו יחסים אבל זה לא היה זה. אנחנו מדברים על הנושא הרבה, ולא מצליחים להבין מדוע. מדי פעם זה משפיע גם על תחומים אחרים שלנו בחיים, ויוצר תחושה לא נעימה. אני מקווה שתוכלו לתת לנו עצות טובות להמשך.

אק שלום רב, אתה אומר שהקשר ביניכם מצוין פרט לחויה המינית. איך זה היה בתחילת הקשר? האם זה היה כך מההתחלה? אתה כותב שלעיתים יש תשוקה אך בכל זאת זה לא זה. השאלה היא מה בדיוק הבעיה. האם זה חוסר התאמה מינית (יש דבר כזה! די נדיר אבל קיים), האם זה פשוט חוסר תשוקה, אולי זה חוסר משיכה מינית ביניכם....אני לא ממש מצליחה להבין. חוסר תשוקה מתרחש ממספר סיבות: עומס ולחץ נפשי, עייפות, גיל (בגילאים מבוגרים יותר יש ירידה בחשק המיני) וכו'. עליך לפרט יותר מה בדיוק יש שם ש"זה לא זה". בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

קשה לי לענות - זה ניראה לי בגדר הנורמה יתכן ויש ציפיות לא מציאותיות - ועל זה יש לעבוד בהצלחה

שלום רב ראשית העובדה שלפעמים ישנה תשוקה ומין טוב מעודדת. אם יש את המשיכה והיכולת להינות ממין ניתן לעבוד על הנושא. אתם צריכים לנסות לברר לעצמכם מתי התחילה הירידה בתשוקה. מה קורה לפני שאתם מצליחים לקיים יחסים מלאי תשוקה ומה הסיבה לכך שלפעמים חסרה תשוקה. לעיתים קשה להגיע לתשובות לבד. אתם יכולים להיעזר בטיפול זוגי קצר לבירור העניין. בברכה, אמיר

נסו לגוון.מקומות תנוחות אפילו אפשר סרטים כחולים. כמומ כן באמת נסו לבחון מתי יש באמת תשוקה מה קרה אז . כמו כן נסו להתאפק כמה ימים גם אם מתחשק לכם נסו יום רק ליטופים אחר כך רק נשיקות והמשיכו לאט בלי לרוץ לתכלאס

אני מכיר את החוויה של הפרעות הנגרמות מחוסר איזון ביוכימי אני מכיר את החוויה של נטילת הרכב בלתי מאוזן של תרופות אני מכיר את החוויה של להיות נתון במצב מסויים של דיכאון כאשר אנשים שואלים שאלות בפורום סיגלתי לעצמי את המנהג לענות בסגנון הבא: " אני מודע לסבל העובר עליך כי חוויתי אותו" " טיפול תרופתי עזר לי" "אני ממליץ לך להיעזר ברפואה הציבורית בשל העלויות הגבוהות של הרפואה הפרטית" האם תשובות בסגנון מצומצם זה גם יכולות להזיק???

תשובות של צופים רק תבורכנה! אמשך להגיב!

רוברט שלום רב, להערכתי כל תשובה היא רצויה, ואדם שמבקש איזשהי עיצה או עזרה ישמח לשמוע כמה שיותר דעות, קצרות או ארוכות. בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית.

אני חולק על תשובותיהם של שני העונים הקודמים הפונים לפורום זה זקוקים לסעד . תשובה לפונים חייבת להיות זהירה מדודה ואחראית מי שעבר חווית דכאון לא הופך בין יום לפסיכיאטר אין זה ראוי להתרשם שהפונה שרוי בדכאון או חרדה ולהגיד לו תיקח סרוקסט תשובה לפונים צריכה לשכנע אותו ללכת לאיש מקצוע ולהבהיר לו שהמוקשים הם : עצות של חברים רפואה משלימה כטיפול יחיד נסיעות לחול התמודדות עצמית

אני מסכים עם הזהירות במתן עצות כאשר אתה מצהיר שעצתך היא עצה של אדם אשר אינו איש מיקצוע אתה מוריד מעצמך את האחריות הכבדה שהיא מנת חלקם של המטפלים המיקצועיים האמונים על אחריות מישפטית לעצתם עצה מיתוך חוויה אישית היא חשובה כשלעצמה ותורמת עוד מימד לעצה המיקצועית אתה יכול לסמוך עלי שאם תציע הצעה עם פוטנציאל להזיק אני כבר אתיחס לכך - חשוב לי שאנשים בפורום לא יקבלו עצות לא נכונות מזיקות או שרלטניות

בהמשך למכתבי הקודם. הילדה פשוט מתחצפת, לא מוכנה לתת כבוד לסבתי, מדברת אלינו בטונים גבוהים. הענין הוא שהורים אחרים אולי היו אפילו מרביצים לילדים שלהם בגלל דברים כאלו, אבל אני אפילו לא הענשתי אותה בחיים אפילו פעם אחת, אני לא יודעת להרביץ. ואז כאשר אני לא יודעת מה לעשות יותר, וההתחצפויות הללו קורות כל יום, חוסר הכבוד כלפי וכלפי סבתי אשר מטפלת בה מגיע עד לרמות כאלו, שאני פשוט צועקת עליה אבל אני לא חושבת שזה עוזר. איך אני יכולה לגרום לילדה הזו להבין שהיא לא יכולה לקבל את הכל כאשר אני גורעת מעצמי, אני מראה לה דוגמה אבל זה לא מקובל עליה. דבר נוסף בעייתי, שהיא לא מסוגלת ולא רוצה אפילו ללכת לבד לביה"ס. היא לא מוכנה לקום בבוקר וללכת לבד. היא רוצה שאני אבוא אתה, וזה מרחק הליכה די גדול כל יום, ואני צריכה ללכת לעבודה. היא לא מוכנה לעשות שום דבר לבד, היא לא רוצה להיות עצמאית. ואני רואה ילדים בני שמונה שהולכים למכולת, ונוסעים לבד באוטובוס ועושים הכל לבד. היא רוצה להשאר ילדה קטנה. מה עושים? הצילו?

אני אם גרושה לשני בנים. מתוך עמדה זו ברצוני להצביע על מספר טעויות שאת עושה, לעניות דעתי, וגם להציע דרכי פתרון. ראשית אינך צריכה לגרוע מעצמך כדי לתת לבתך. היא לא תודה לך על כך ולא תבין את ההקרבה שלך. היא רק תפנים את העובדה שניתן לסחוט אותך בלי גבול. היא תכבד אותך יותר אם תתני גם לעצמך ותדעי להציב לה גבולות. שנית, כשאת יוצאת איתה, כדאי להסכים מראש על סכום מסויים שאת מוכנה להוציא ואז לעמוד על כך ולא להישבר. ואם היא לא תתנהג כיאות, פשוט לא לקחת אותה איתך בפעם הבאה. אין שום רע בעונש הגיוני. עונש הגיוני הוא לא מכות וצעקות, אלא מניעה של משהו שקשור ישירות למעשה שנעשה. את לא עושה לבתך טוב בכך שאינך מענישה אותה. היא צריכה לראות בך סמכות שיודעת לשים לה גבולות וגם להיות קשה כשצריך. ודבר אחרון, נראה לי שהדרישות הכספיות של בתך בעצם משדרות שהיא זקוקה לאהבתך ולזמן איתך. סבתך לא יכולה להחליף אותך ולמרות שעות העבודה המרובות את צריכה להקדיש לה יותר זמן ולדאוג שהזמן הזה יהיה נעים לה (לא זמן שאת נמצאת איתה כועסת וצועקת). הסוד הוא אהבה, כבוד ותשומת לב לילד מצד אחד וגבולות הגיוניים, ברורים ועקביים מצד שני.

בס"ד יפעת כהמשך למה שאמרה סוניה היתי מוסיף שלילדה חשוב שתהיה שיגרה ללא שינוי . זה יתן לה ביטחון והיא תהפוך ליותר רגועה חשוב שהיא תתרגל לדוגמא שכל יום את חוזרת בשעה קבועה , ושביום מסויים תמיד את איתה כדי לשחק ולהיות איתה במה שהיא רוצה . ושסבתא תמיד מגיעה והולכת בשעה קבועה. תתקיני לה שעון בחדר ותספרי לה סיפורים לפני השינה על כך שיוסי או כל דבר אחר קם בשעה קבועה ואוכל ארוחת בוקר וכולי כשתמיד תדגישי באיזה או עד איזה שעה. ביום שבו יש לך ארוע כלשהוא ואת חייבת לאחר , תודיעי לה על כך מראש כמה ימים לפני ואם זה פתאומי תשתדלי להתקשר ולהודיע ברגע שאת יכולה. זה בנושא הביטחון שלה. התחצפות זו בעיה שקשורה בכמה גורמים נוספים : יש ליבדוק האם היא נחשפת למודל לחיכוי (בבית הספר , בבית , בשכונה אולי תוכנית טלויזיה וכו), כמוכן יש אפשרות בהחלט סבירה שזו הדרך שהיא מצאה לקבלת תשומת לב . כלומר היא מחכה שתגיבי ותכעסי ותצעקי וכו' . הפתרון הוא המקל והגזר : כאשר היא מתחצפת ומכה ומוציאה לשון היא מבחינתך שקופה , לא קיימת לחלוטין וכאשר היא עושה דבר חיובי ומתנהגת יפה היא מקבלת הרבה תשמת לב ,חיוך ,חיבוק והתעניינות. אם תעמדי בכך היא תלמד להישתנות ואט אט לקבל תשומת לב על התנהגות טובה. הדבר החמור ביותר לטעמי הוא חוסר הרצון להיות עצמאית ולהגיד שהיא לא יכולה ללכת לבד וכו' . את צריכה לא להגיע לעימות איתה גם בנושא זה , תני לה להיות אחראית על דברים מאוד קטנים שהיא ממילא עושה כל יום ושוב תשבחי אותה על כמה שהיא חכמה וגדולה אבל בטקט ובטוב טעם לא להגזים משום שילדה קטנה היא קטנה אך לא טיפשה . לאט לאט תבני לה את הביטחון העצמי ותוסיפי משימות נוספות עד שלבסוף היא תהפוך לחברה טובה שעוזרת ואוהבת ואת פשוט כל היום תחכי לרגע שתפגשי אותה .... בהצלחה.

יפאת שלום רב, כל פעם אני מגלה מחדש כמה אינטואיציה הורית זה הדבר הכי נכון. שני המייעצים האחרים שהגיבו לפנייתך אמרו דברים נכונים: עמידה על גבולות ברורים לצד ביטויי אהבה (לא כספית), תשומת לב ובילוי זמן איכות ביחד. ללא ספק המצוקה שאת משדרת היא קשה, ואני בטוחה שקשה לך ממילא, ועוד יותר קשה לך עם הדרשנות וחוסר הגבולות של ביתך. אולם את חייבת להיות חזקה בשבילה, לפעמים אולי להיות אמא "רעה" ולהעמיד גבולות ברורים, לתת עונשים סבירים שיהיו ממוקדים להתנהגות ספציפית ושהילדה תבין בדיוק למה היא מקבלת עונש. לדעתי,דרך זו של העמדת גבולות ברורים יחד עם אהבה ותשומת לב היא הדרך המועדפת. שיהיה לך כוח , בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

אני מצטרף להמלצות של טלי פרידמן בנושא זה

שלום, השאלה קשורה לאחותי, בת 21. ב- 21/08 התחילה להתנהג מוזר, התחילה להיות מפוזרת, לשכוח דברים, לחשוב הרבה לפני שעונה. ב- 22/08 המצב החמיר, מבט התחיל להשתנות - נעשה ריק, התחילה להתרכז בנקודה אחת לאורך זמן. המצב הלך והחמיר, בלילה התחילה לברוח מהבית, לגזור שיער, קומוניקציה איתה שאפה לאפס - רק מילים בודדות ותנועות ראש בודדות. מדי פעם היא התנהגה הגיוני יותר, היתה מתלוננת על ריקנות בראש, קושי להתרכז, קושי לחשוב. מה לפי דעתכם יכול לגרום למצב שכזה ?

אלי שלום רב, ייתכן ואיזשהו משבר בחייה של אחותך, או שינוי משמעותי בחייה, או כל דבר אחר שהיה משמעותי עבורה, כנראה קרה. לדעתי עליך לבקש ממנה ללכת להתייעץ עם מישהו מקצועי (פסיכותרפיסט). במידה ורמת התקשורת איתה מינימלית והיא אינה מעוניינת, נסה לשכנעה ואולי אפילו תתלווה אליה. איש מקצוע אשר ייפגוש את אחותך ידע לאבחן מה קורה איתה והאם מדובר במשבר חולף שהיא יכולה להתמודד עימו לבד, או שמא היא זקוקה לעזרה מקצועית. לא ניתן לאבחן אדם ככה דרך המחשב, כמו גם הסיבות שבעטיין היא הגיעה למצב כזה יכולות להיות כל דבר בעולם. בברכה, טלי פרידמן

לפי התאור שלך מדובר בתיסמונת רצינית - תתקשר איתי - 052-844050

טלי שלום רב; כרגע אני לא עובדת בגלל שפוטרתי לאחר שנה וחודשיים עקב צמצומים בחברה בה עבדתי. אני בעלת מסוגלות בריאותית ונפשית לעבוד אפילו שעות רבות. הסבתא אינה גרה איתי באופן קבוע, אלא מידי פעם מתארחת אצלנו. אז היא מתחילה את הבלגן ולא נותנת פרטיות. הבעיה היא לא אם אני אקנה מנעול ואנעל משום שלא פעם אחי לא נמצא בבית ואז אני נועלת את עצמי בחדר שלו (כמובן שאני עושה זאת ברשותו). גם לכך היא לא במיוחד מסכימה וחוקרת אותי לגבי מעשיי (בייחוד אם אני מביאה הביתה בחורים). נמאס לי!!! אני לא ילדה קטנה ואני יודעת איך להיזהר!!! היא לא יכולה להיות בייביסיטר עליי עד סוף הדורות!!! כמובן שכאשר היא נמצאת בבית, אני לא יכולה להביא חברות, כי מכיוון שהיא מתעקשת לישון דווקא בחדר שלי, אני לא יכולה לארח שם בשל כל הבלגן וגם בסלון זו בעייה לארח כי למרות בקשותיי, היא יוצאת וכולם רואים: "סבתא". אצלנו, ההורים תמיד כיבדו את פרטיותנו ואני לא מבינה למה, אם היא רוצה שאני אכבד את הפרטיות שלה, היא אינה מסוגלת לכבד את שלי??? למה היא לא מסוגלת להבין שגם הילד הוא בן אדם עם זכויות ובהן הזכות לפרטיות??? אני מנסה להסביר לה שהיא טועה, וכך אם תהיה בעיה, אני לא אשתף אותה, אבל היא לא מבינה!!! ניסיתי להפעיל אדם שלישי, הדודה שלי, שהיא פסיכולוגית, אבל זה לא עוזר במיוחד ואני לא יכולה לעצור את החיים שלי בגלל שהיא רוצה אותי כל הזמן לידה!!! (הדודה ניסתה להסביר לה שאני צודקת אבל היא לא מבינה כלום בגידול ילדים( אני גם לא מוכנה שהיא תבשל אצלנו (היא עושה את זה כל פעם שהיא באה) משתי סיבות: 1. בשביל כוס מרק היא מטנפת 20 סירים (אני לא צוחקת( .2. היא משגעת אותי כל פעם שהיא רוצה שאני ארד לקנות מצרכים.

עדי שלום רב, קשה לחיות עם סבתא דאגנית כל כך ושחודרת לפרטיות. אני בטוחה שאת יודעת שהכל נובע מדאגה ואולי היא חשה שתפקידה הוא לשמור עליך ועל אחיך, בעיקר לאחר מות הוריכם. יהיו הסיבות אשר יהיו, את עדיין זקוקה לפינה שלך, לפרטיות ולעצמאות. להערכתי הדרך שבחרת בה, שימוש באדם "מגשר" (הדודה שלך), הוא רעיון טוב. ייתכן ושיחה אחת של הדודה לא הספיקה ויש להמשיך בכך. בנוסף, עליך להוכיח את יכולתך העצמאית בכך שלמשל תמצאי עבודה, תקיימי את עצמך בצורה עצמאית, ותתחילי להראות לכולם שאת יודעת להסתדר לבד. כך דאגתה של סבתך עשויה להתמעט. היא אולי תחוש שהיא יכולה לסמוך עליך. בנוסף, עליך לשים לסבתך גבולות בעדינות וזהירות כדי לא לפגוע בה יתר על המידה. זה אומר אולי לשים מנעול גם בחדר שלך, זה אומר לא להיות צמודה אליה כשהיא מגיעה אליכם, אלא להמשיך בסדר היום הרגיל שלך, לצאת, לבלות, להיות עם בני גילך וכו'. תהליך פרידה ויצירת עצמאות הוא תהליך קשה לשני הצדדים. אני מניחה שגם לך קשה באיזשהו מקום התהליך הזה וכל גם לסבתך. אני מקווה שלאט לאט ובזהירות שלא תפגעו אחת בשניה יתר על המידה, תצליחו לעבור את התהליך הזה. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי שלום, קודם כל, אני מודה לך על ההסבר ועל העצות. אני מחפשת עבודה שתהלום את כישוריי. לטענתי הבסיסית, בעיה של לסמוך על הילד היא לא בעיה של סבתא, גם כאשר לילד אין הורים!!! דיברתי שוב עם הדודה, ביקשתי שהיא תחזור ותסביר לה שאני מציבה לה גבולות לא מפני שאני לא אוהבת אותה, אלא מפני שאני לא יכולה אחרת!!! עדי

אני בתחילת הריון וסובלת מהתקפי חרדה חוזרים אולם לא מאוד תכופים. רציתי לשאול האם יש טיפול תרופתי שאפשר לקבל בהריון ולאחר לידה ועדיין להיניק. חשוב לי מאוד להיניק אבל עם כל זאת עדיין יש לי חששות מהתקפים בתקופה זו ולכן הייתי רוצה לדעת אם יש תרופה כזאת.

יעל שלום רב, ד"ר פלד יוכל לענות לך על החלק התרופתי. אני רק רציתי לומר שתופעה של חרדות בזמן הריון מוכרת אצל נשים רבות, בעיקר בהריון ראשון. ייתכן ותוכלי להתמודד עם זה ללא התערבות רפואית (טיפול תרופתי) אלא אולי על ידי תרגילי הרפיה וכו'. בכל אופן, שיהיה לך הריון קל ונפלא, וכמובן, כל מה שלאחר מכן הריון, ילד וכו'. בקיצור, מזל טוב, ובהצלחה, בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בתחילת הריון - ואם אפשר גם כל ההריון וההנקה - כדאי לנסות להסתדר ללא כל תרופה פסיכיאטריות עדיין אין מספיק ידע על ההשפעה המזיקה של תרופות פסיכיאטריות לעובר ולתינוק הזהירות מחייבת כל רופא אחראי להמליץ להמנע מתרופות פסיכיאטריות בהריון

איך אני מתחיל בכלל לדבר על משהו שמעולם לא דיברתי עליו ?

דור שלום רב, השאלה היא על מה אתה רוצה לדבר ועם מי... בעקרון אם מדובר באיזשהו "סוד" אישי שלך שאתה שומר מזה שנים, הייתי מציעה לך לבחור לאט ובזהירות את האנשים להם תספר את ה"סוד".. אולי עדיף אנשים זרים (אולי מטפל) ואולי עדיף חבר או קרוב משפחה שאתה סומך עליו. אם תפרט יותר, אוכל לנסות להתייחס באופן ספציפי יותר בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

מההתחלה !

איך אפשר לקבל המלצות על פסיכולוגית טובה באיזור נתניה - חדרה.? ואיך אפשר לסמוך על כך שפסיכולוגים דרך קופ"ח יהיו טובים, אם הם היו כל כך טובים הם היו עובדים באופן פרטי - לא? בכלל יש לי כל מיני השגות לגבי היכולת של פסיכולוג לעזור לאנשים אחרי הכל ולמרות כל מה שהוא למד - הוא אדם עם כאבי ראש משלו וכו' עם הדפיקויות והתסבוכות משלו המחשבה עלי יושבת מול פסיכולוג ןשוטחת בפניו את כל תסבוכות נפשי (ויש המון) פשוט מחליאה אותי, וניסיתי פעמיים קצרות בעבר וזה גרם לי אי נוחות. מצד שני אני יודעת שאני צריכה לעשות משהו עם עצמי. - אני כל הזמן במעין דיכאון

צילה שלום רב, לגבי המלצות ספציפיות למטפלים, אני משוכנעת שד"ר פלד ואמיר ידעו לעזור לך יותר ממני. אולם אני רציתי להתייחס לנקודה בה אני שומעת את ספקותייך לגבי טיפול, ויכולתו של מטפל שהוא בסך הכל בן אדם כמוני-כמוך לעזור לך. ובכן, אכן מטפל, פסיכותרפיסט הוא בסך הכל בן אדם עם "דפיקויות" משלו, כדבריך. אולם במהלך הכשרתו אחד הדברים החשובים שמטפל לומד זה להכיר את ה"דפיקויות" שלו ולהיות מודע למקומות מהם הוא מגיב כלפי המטופל. המטרה של המטפל היא להיות עם המטופל במקום בו המטופל עצמו נמצא, ולשים את עצמו לצידו של המטופל במטרה לשמש מעין כלי שדרכו המטופל יוכל לעבוד. אולי זה נשמע קצת מבולבל, מסובך או לא מובן אולם אני מנסה לומר כי מטפל בעצם תפקידו אמור להיות בחדר הטיפול כלי עבור מטופליו, ודרכו הם ידעו להכיר את עצמם בצורה טובה ומעמיקה יותר. עצם המודעות וההבנה מאפשרת למטופל "לגדול", להתפתח ולחזק את המנגנונים הפנימיים שלו. לרבים מן האנשים קיימת רתיעה מטיפול פסיכותרפויטי. הדיעה הרווחת היא "אני לא צריך פסיכולוג, אני לא משוגע". ובכן, לא צריך להיות משוגע כדי ללכת לפסיכולוג/פסיכותרפיסט. יש לעיתים שלבים בחיים, שינויים, משברים וכו' שבהם קשה לנו לתפקד לבד. נוסף ישנם אנשים שרוצים להעמיק בהכרה שלהם את עצמם ולכן פונים לפסיכותרפיסט. לא משנה הסיבה, כי יש הרבה. מה שחשוב הוא למצוא מטפל טוב, עדיף כזה שיש לך עליו המלצות, ולבוא אליו מתוך כוונה אמיתית ורצון . אחרת זה לא ימשיך וייקטע כבר בהתחלה, כמו שכבר קרה לך. את חייבת קודם כל להחליט עם עצמך שזה מה שאת רוצה , ולא משהו שאת "חייבת". בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בישראל פסיכאטר עובר גם הכשרה של פסיכולוג - לפעמים אפשר לטפל בדיכאון גם ללא שיחות (תרופות) - אני יכול להמליץ לך על פסיכיאטר באזור חדרה 052-844050

שלום צילה אני יכול להמליץ לך על פסיכולוג/ית באיזור נתניה. אבל נראה לי שאת מאד אמביוולנטית לגבי ללכת לטיפול. את יודעת שאת צריכה אבל לא מאמינה. כנראה חלק גדול מהטיפול יהיה צריך לעסוק בעניין זה. אולי תצרי קשר כאשר תחליטי שאת באמת רוצה טיפול. אמיר

לא כתבתי כי הורי נפטרו: אבי לפני כארבע שנים מהתקף לב, ואמי לפני כשנה מסרטן. אני מבינה את הדאגה שלה, אבל די!!! כמה אפשר. היא אלמנה ואין לה כמעט חברים. אני לא עובדת.

עדי שלום רב, את מתארת תקשורת לקויה בינך לבין סבתך, ותחושה של חדירה לחיים הפרטיים שלך מצידה. לא ברור לי לגמרי האם סבתך חיה איתך? אם לא, האם היא מתגוררת בסמוך אליך? איפה טמונה הבעיה בלהעמיד לה גבולות? הרי תמיד אפשר להתקין מנעול פשוט לדלת... לדעתי הבעיה מצויה בקונפליקט שלך בין הידיעה שהיא דואגת לך לבין רצונך לפינה משלך, לפרטיות ולעצמאות. את בחורה גדולה, ועליך להתחיל לעשות את צעדיך כאדם עצמאי בעולם. זה אומר למצוא מקור הכנסה (מדוע אינך עובדת), למצוא מקום מגורים לעצמך שבו תוכלי ליצור לך פרטיות ולהתחיל לחיות כעצמאית ובלתי תלויה. אין לי מושג מה מצבך הכלכלי, הבריאותי וכו'. דבריי מתכוונים אליך באופן כללי באם את אדם בריא ובעל מסוגלות לעבוד. אם תרחיבי בדבריך, ותספרי מה באמת מציק לך ואיפה ההתלבטות, אשמח להמשיך להתייחס באופן ספציפי יותר. בברכה, טלי פרידמן

איזה פתרון חדשני יש לגבי טיקים בפנים ? כל טיפול שקיים עלי אדמות ניסיתי.(תרופות שונות, היפנוזה, ביופידבק ,דיקור סיני ). בזמן מתח ולחץ המצב מחריף , אך התופעה קיימת גם במצב של שלווה ורוגע. לאחרונה יש לי רק במצבי מתח קוצר נשימה (גופנית אני בריאה לחלוטין תודה!

לנירית מניסיון אישי הדבר שעוזר מייד וכמעט בכל מקרה היא תרופה בשם אורלפ (בלעז: ORAP) שם החומר הפעיל הוא פימוזיד. כדאי לקחת רק אם הטיקים מאד מפריעים לך ורק אם תוכלי (אחרי תקופת ניסיון) לסבול את תופעות הלוואי של התרופה. בארץ התרופה משווקת רק במינון גבוה של 4 מ"ג. לדעתי כדאי להתחיל ברבע כדור (1 מ"ג) פעם ביום או פעם ביומיים (התרופה משפיעה 50 שעות לפחות) ולעלות במינון באיטיות ובזהירות ורק אם יש צורך (מקסימום 6 מ"ג ליום במקרים קשים). נתתי לך את ההסבר הנ"ל מכיוון שאני יודע שמעט מאד רופאים (גם מומחים ובכירים ביותר) מכירים את התרופה הזאת ומשתמשים בה הלכה למעשה. אני לא ניסיתי שום דבר אחר כי רוב המחקרים מראים שפתרונות אחרים לא יעילים. יש כאלה שטוענים שטיפול פסיכולוגי קוגנטיבי יכול לעזור ואמיר זוהר כתב כאן לא מזמן שאפילו טיפול דינמי נמצא מתאים. המחקרים מצדדים בעיקר בטיפול תרופתי. ביי

נירית שלום רב, אני מאמינה שד"ר פלד ידע לייעץ לך בעניין זה. בקרוב הוא יחזור מחופשתו. בינתיים, תרגישי טוב, בברכה, טלי פרידמן

לנירית אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי שיאתר דרך בדיקות שריר מהו הגורם התת מודע לטיקים וינטרל אותו. אם זה מעניין אותך אנא השאירי לי פרטים ואצור איתך קשר נ.ב. מדובר על טיפול אחד או שניים. זה הכל. [email protected]

אסתי- מה בדיוק עושים בטיפולים הללו? נשמע יומרני בשני טיפולים לפתור בעיית טיקים שנוירולוגים לא יודעים לפתור? ואיני מתכוונת חלילה לפגוע בך איני מכירה אותךף ולאחרונה הוזכרה שיטת הקינסיולוגיה כמרפאה תחום נרחב של הפרעות. אז אני רק מרשה לעצמי להיות ספקנית ולשמוע ממך חיזוקים לשיטה?

לא ידוע לי על טיפולים חדשים בתחום

היכן ניתן למצוא מכונים שיש בהם קבוצות תרפיה באמצעות אמנות, מוסיקה , תנועה ועוד לילדים בגיל בית הספר (כתות נמוכות). וזאת כדי לשפר ביטחון עצמי לילד? אני מתעניינת לגבי אזור תל-אביב (חוץ מהשירות הפסיכולוגי של העיריות). תודה!

מיכל שלום רב, ראשית היום בכל בתי הספר יש מטפלת באומנויות. את יכולה לנסות להפגש איתה ולברר באופן ספציפי למקום מגורייך. כמו כן בשירות הפסיכולוגי העירוני את יכולה לברר (אפילו בטלפון בצורה אנונימית) לגבי מכונים פרטיים לטיפול באומנויות. אני מכירה שני מכונים שנחשבים לטובים, רק אינני בטוחה שיש בהם קבוצות של ילדים. הראשון "מכון איילת", והשני "מכון כיוונים". שניהם בת"א. אני מאמינה שתמצאי את הטלפון שלהן בדפי זהב או 144. אם את מעוניינת בטיפול פרטני (לא קבוצתי) עבור הילד כתבי לי ואוכל להמליץ לך. הערה אחרונה: אם מדובר בילד בעל דימוי עצמי נמוך ללא בעיות אחרות משמעותיות, חוג משמעותי כלשהו (אפילו חוג ציור רגיל) עשוי לתת לו את המשמעות והכוחות לבניית אישיות חזקה יותר ומסתגלת. תחשבי על זה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

ראשית ברצוני להודות לך על תשובתך! מדובר בילד בן שמונה עם לקוי ראיה קל.ילד פעיל , מוכשר ותלמיד טוב. אין לו דימוי עצמי נמוך , אלא להיפך. בחברת מבוגרים יש לו ביטחון עצמי גבוה. יש לו בעיה של חוסר ביטחון עצמי בחברת ילדים בלבד. קשה לו להתמודד איתם.ולכן ההמלצה המיקצועית הינה:קבוצות תרפיה. אשמח לשמוע גם על מטפלים פרטניים. תודה!

אני מכיר מקום פרטי כנ"ל תצרי איתי קשר ב 052-844050

שלום מיכל אני אנסה לברר עבורך, אם תכתבי לאיזה צורך את שואלת אוכל לכוון טוב יותר. בברכה, אמיר

שלום מיכל את יכולה ליצור קשר 036496371 ואכוון אותך. בברכה, אמיר

אני רוצה לאמר שאני מופתעת!!! כל הזמן יש פה המלצות לטיפול תרופתי כדי להרגיש טוב יותר אני חושבת שתרופות צרכיות להיות השלב האחרון שכבר שיחות לא עוזרות

בתיה שלום רב, אני חושבת שאת צודקת, אולם ברבות מהפניות פה מסופר על תהליך של טיפול שלא הצליח או דבר דומה, והפונים מבקשים משהו אחר, יעיל ומהיר יותר. יתרה מזו, ישנן תופעות אשר הטיפול התרופתי בהן קודם או מקביל לטיפול פסיכותרפויטי, לדוגמא: הפרעות חרדה שונות,OCD, דכאונות קשים, סכיזופרניה וכו'. לגבי הרעיון של קודם לטיפול התרופתי יש למצות את שאר האפשרויות, ברוב המקרים אני תומכת בעמדה זו, אלא אם איכות החיים של המטופל נפגעה כתוצאה מההפרעה, ועשויה להשתפר בעקבות טיפול תרופתי יעיל. חומר למחשבה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בתיה שלום רב, אני חושבת שאת צודקת, אולם ברבות מהפניות פה מסופר על תהליך של טיפול שלא הצליח או דבר דומה, והפונים מבקשים משהו אחר, יעיל ומהיר יותר. יתרה מזו, ישנן תופעות אשר הטיפול התרופתי בהן קודם או מקביל לטיפול פסיכותרפויטי, לדוגמא: הפרעות חרדה שונות,OCD, דכאונות קשים, סכיזופרניה וכו'. לגבי הרעיון של קודם לטיפול התרופתי יש למצות את שאר האפשרויות, ברוב המקרים אני תומכת בעמדה זו, אלא אם איכות החיים של המטופל נפגעה כתוצאה מההפרעה, ועשויה להשתפר בעקבות טיפול תרופתי יעיל. חומר למחשבה! בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

מדובר גם בענין של עלויות טיפול פסיכולוגי פרטי או טיפול אלטרנטיבי עולה הון תועפות עבור אנשים שאין להם ים כסף האפשרות האולטימטיבית היא הרפואה הציבורית התחנה הראשונה היא הפסיכיאטר והוא מחליט על אופי הטיפול במכבי יש השתתפות עצמית בפסיכותרפיה ומספר השיחות מוגבל

ההתוויה לשיחות ולתרופות נקבעת בהתאם לצורך (כלאמר אבחנה) יש מיקרים שידוע מהניסיון והמחקר ששיחות הם לא יעילות אז זאת תהיה חוסר אחריות להציע באופן שרירותי תמיד שיחות קודם לחשוב שתמיד צריך קודם לנסות שיחות לפני תרופות זאת חשיבה לא מיקצועית ולא נכונה - ואף בעלת פוטנציאל של סיכון ורשלנות

אני אוהב ללבוש גרביונים ולאונן איתם אין לי משיכה לגברים אלא לנשים מה אתם יכולים להגיד לי על המקרה?

גרבי שלום רב, כדאי לך לעיין בפניה קודמת בפורום זה (בדף הנוכחי או הקודם) הנקראית "לבני נשים". יש שם תגובות שעשויות לעניין אותך, ולענות על שאלתך. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב יש לי חבר בן26 אשר אני החברה הראשונה שלו,אנו ביחד כחודש . קיימנו יחסי מין מלאים כאשר לי זו לא הפעם הראשונה ואילו לחבר זו פעם ראשונה (הוא בן 26),חברי לא כל כך נהנה מיחסי המין כך הרגשתי הוא לא הצליח לגמור או להגיע לסיפוק ואפילו מידי פעם הייתי צריכה לעזור לו כדי שיגיע לזיקפה מלאה ולהוביל את כל האקט,נראה לי מוזר מאוד למרות שאנו לא מדברים על זה. האם יש מקום לחשוב כי הוא לא נהנה עם בנות? האם יש איזו הפרעה או בעיה שניתן ללמוד מין המקרה? תודה

טלי, השבתי לך. מעניין אותי מדוע את חשה דחיפות רבה כל כך לקבל תשובה. בכל אופן, אני חושבת שאת יכולה קצת להירגע ולקחת נשימה. לדעתי, הכל בסדר איתכם. רק תני לכם עוד קצת זמן. בלי לחץ. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בפעמים ראשונות זה נורמלי לגמרי חשוב לדבר בינכם מה הדברים המעוררים והמהנים

1. אחי חולה בדכאון קליני קשה מאוד ושום תרופה לא עוזרת לו , האם כדאי לו ללכת לנסות טיפול בשוק חשמלי? מה הסכנות הטלויות בכך? 2. אני חולה ב-OCD , האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור ? מה ילמדו אותי שם? אני לוקח פריזמה 60 מ"ג וזה לא כך כך עוזר האם כדאי להחליף כדורים? ולשאלה שהכי מעניינת אותי - פריזמה לוקחים גם אנשים בדכאון (כמו אחי) וגם אנשים עם OCD (כמוני) יתכן שזה משהו גנטי , המחסור באינזים המסוים - סיטרטנין (משהו כזה)...?

XYZ שלום רב, אתייחס רק לשאלה אחת מבין כל שאלותיך (את השאר אני משאירה למומחים ולאלו המוסמכים לענות בענייני תרופות). לגבי טיפול פסיכולוגי ב-OCD . להערכתי טיפול פסיכולוגי לאורך זמן עשוי לעזור. בטיפול ניתן לבחון חויות שונות מהחיים, ולבדוק את שורשי הבעיה באופן שעשוי לקדם אותך ולהמעיט את הסימפטומים. שילוב של טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפוטי הוא השילוב הטוב בעיני. בברכה, טלי פרידמן

מה זה OCD???????

אני מתנצל על האיחור בתשובה - עברתי דירה ולא הייתי נגיש לאינטרנת 1) לפי התאור שלך יתכן ובאמת אחיך מתאים לטיפול ב ECT (כלאמר ניזעי-חשמל) אני יודע שהמונחים "שוק חשמלי" ו"ניזעי חשמל" נשמעים מפחידים מאד אבל באופן פרדוקסאלי מדובר בטיפול הטוב והיעיל ביותר - וללא כל תופעת לוואי הטיפול נעשה היום בהרדמה מלאה של 4-5 דקות ללא כאבים וללא כל סבל 2) לפני טיפול פסיכולוגי (שהוא פחות יעיל למיקרים של OCD ) הייתי ממליץ לנסות טיפול תרופתי אחר 3) מי שיתן תשובה לשאלתך האחרונה (דהיינו מה הגורמים לOCD ודיכאון) מקבל פרס נובל בקיצור לא יודעים את התשובה לשאלתך - יש המון תאוריות - אף אחת לא הוכחה עדיין

אני סובל זה זמן רב מחרדה די חריפה. שמתי לב שכאשר החרדה מתגברת ומתעצמת, יש לי קפיצות לא רצוניות של שרירים בכל הגוף שנמשכים מספר שניות. למשל העפעף בעין מתחיל לרטוט ואז שריר ברגל ואז שריר ביד וכו.... האם התופעה הבאה מוכרת ונפוצה בקרב אנשים הסובלים מחרדה/מתח נפשי רב?

אבי שלום רב. כן. תופעה זו מוכרת וידועה. השאלה היא מהי תדירות התופעה, ומהם בדיוק הסימפטומים. נוסף על כך לא כתבת האם אתה מטופל באיזשהי צורה. בכל אופן אם אתה חושב שהחרדה גדולה וכך גם סבלך, להערכתי עליך לשקול טיפול תרופתי זמני שיעזור לך לעבור את התקופה הזו בחייך. בברכה, טלי פרידמן.

כן יתכן שהתכווצויות שרירים יופיעו בחרדה אבל ליפני שאתה קופץ לאבחנה של חרדה יש לישלול עוד הרבה סיבות אחרות לסימפטום שאתה מתאר - יתכן שמדובר בסוג מסויים של אפילפסיה (מסוג ג'קסוניאני למשל) או ביכלל בעיה מטאבולית - אלקטרוליטארית כפי שאתה רואה יש לעבור קודם איבחון מיקצועי ליפני כל טיפול פנה לרופא מישפחה בקופ"ח הוא אמור לדעת איך עושים אבחנה מבדלת בין מחלות רפואיות חרדה היא בד"כ אחרונה ברשימה - לאחר שנישללו לפחות עוד 10 אפשרויות לאותם סימפטונים

שלום רב יש לי חבר בן26 אשר אני החברה הראשונה שלו,אנו ביחד כחודש . קיימנו יחסי מין מלאים כאשר לי זו לא הפעם הראשונה ואילו לחבר זו פעם ראשונה (הוא בן 26),חברי לא כל כך נהנה מיחסי המין כך הרגשתי הוא לא הצליח לגמור או להגיע לסיפוק ואפילו מידי פעם הייתי צריכה לעזור לו כדי שיגיע לזיקפה מלאה ולהוביל את כל האקט,נראה לי מוזר מאוד למרות שאנו לא מדברים על זה. האם יש מקום לחשוב כי הוא לא נהנה עם בנות? האם יש איזו הפרעה או בעיה שניתן ללמוד מין המקרה? תודה

טלי שלום רב, קודם כל מזל טוב על החבר החדש! שנית, את מספרת שאת היא חברתו הראשונה. סביר להניח שזה גורם לו התרגשות לא מועטה. ייתכן והוא רוצה לספק אותך באופן מושלם ורוצה לעשות לך רק טוב, ואז כשאתם נכנסים למיטה, ההתרגשות שאוחזת בו מפריעה לתיפקוד המיני. פעמים רבות נטען שאימפוטנציה היא בעיקר פסיכולוגית כי אחרי פעם או פעמיים שבמקרה גבר לא זכה לזקפה, אחר כך מתחילה החרדה מפני חוסר הזיקפה, ועצם החרדה עצמה גורמת לחוסר זיקפה וחוזר חלילה. נוסף על כך, כיון שאת חברתו הראשונה, וזו הפעם הראשונה בה הוא חווה יחסים אינטימיים ייתכן והוא עדיין מתבייש ולא כל כך מרגיש בטוח בעצמו. לדעתי, עליכם להתקדם לאט לאט, להשתמש הרבה במשחקים מקדימים, וליצור אוירה שבה שניכם תרגישו בטוחים ורגועים. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום טלי את צריכה להיעזר בסבלנות. למרות שהחבר שלך בן 26 זאת פעם ראשונה שהוא מקיים יחסי מין. להרבה גברים בתחילת דרכם לוקח זמן להשתחרר ולהינות. כשלחוצים קשה להינות ממין. כך שאין צורך למהר ולחשוב שהוא לא נמשך לבנות או לא נמשך אליך. כרגע יש צורך בזמן, קרבה וסבלנות. אם הקשר הרגשי טוב ויתחזק יש סיכוי טוב שכך יהיה גם עם הקשר המיני. בברכה, אמיר

תדברו בינכם - מה הדברים המגרים - תקשורת היא חשובה פרט לכך אין מה לדאוג - כל ההתחלות קשות - יהיה טוב יותר בהמשך

מה משמעותה של התופעה " נוירולוגיה אורגנית " מהם המאפיינים שלה ? מהם התסמונות שלה ? מהם התרופות לתסמונת זו ?

המונח אינו מוכר לי - באופן הזה פסיכיאטרים נוהגים לכנות כ"אורגני" הפרעות התנהגות עקב פגיעה מוחית כגון גידול במוח או אותם מוחי נויורולוגיה זה שם של שטח ברפואה העוסק במחלות מוחיות כנ"ל

גדלתי במשפחה מאוד גדולה אין לי הרבה זכרונות מתקופת הילדות אך סבלתי מאלימות ואת זה אני זוכרת היטב בנוסף בגיל 10 לערך סבלתי תקופה ארוכה מהתעללות מינית מצד שני בני משפחה . עברתי תהליך מאוד ארוך של ריפוי אך עדיין ישנם משקעים רבים מאוד , הרבה פעמים אני רוצה ללכת לטיפול ע"מ להוציא הכל החוצה אך אין לי אפשרות כלכלית לטיפול ממושך. יש בי הרבה כוח והרבה כוח רצון ואמונה . אם יש בידי משהו מכם להקל עלי ולו רק במעט תודות מקרב לב א.

את יודעת מה את רוצה וצריכה- טיפול פסיכולוגי דינמי, אשר בד"כ נמשך מס' שנים. הבעיה היחידה זה כסף. תנסי לברר בקופת חולים-אולי שם תוכלי לקבל טיפול מוזל.

א' שלום רב, להערכתי את בחורה שרואה את המציאות בצורה ריאליסטית, לא מנסה לייפות אותה. את לא זוכרת הרבה מהילדות, אך הפצעים מאותה תקופה לא נשכחים ומפריעים לך להמשיך הלאה. את מספרת על טיפול שהפסיק, לא ברור מאיזה סיבה. יחד עם זאת את מבטאת רצון להמשיך טיפול, אך זה נמנע ממך בשל יכולתך הכלכלית. ובכן: יש מספר דרכים בהם תוכלי לקבל טיפול: 1) דרך קופ"ח 2)במרפאה לבריאות הנפש הקרובה למקום מגורייך. 3) בכל אונ' גדולה יש טיפול פסיכולוגי שניתן על ידי מתמחים לפסיכולוגיה קלינית ועל ידי מטפלים מוסמכים. אני יודעת למשל שבבר אילן הם מקבלים לטיפול גם אנשים שאינם סטודנטים. הטיפול שם בדר"כ טוב, וכמובן שכל המתמחים נמצאים בהדרכה שוטפת. אם אפשרות זו נראית לך עליך להתקשר לאונ' ולבקש את שירותי היעץ. כל האפשרויות הללו אינן כרוכות בתשלום גבוה, ולהערכתי מאפשרים לאנשים, גם כאלו שלא שברו תוכנית חסכון או זכו בלוטו, ללכת לטיפול ברמה טובה ואיכותית. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

טלי שלום יש מספר פרטים שלא הזכרתי 1. אני סטודנטית לפסיכולוגיה ועלי להזהר מאוד בקבלת החלטות הקשורות לטיפול 2. במקום מגורי אני עובדת עם ילדים המטופלים ע"י שירותי הרוחה והשירות הפסיכולוגי, כך שהאפשרות להעזר בהם באופן אמיתי אינה פתוחה בפני 3. אני תושבת מקום יישוב די קטן, מקום שבו כולם מכירים את כולם, כל פנייה לשירות ציבורי תפגע בי בצורה שאולי לא אוכל לשקמה ע"מ לתפקד במיטבי עלי לעטות מסכות מפעם לפעם ע"מ להמשיך הלאה בחיי בברכה

בתשובה ל-התעללות אני מציעה לך לעבור טיפול קינייסולוגי בו ניפטרים מ"חבילות" קשות בדרך פשוטה ומהירה ולא יקרה. הצלקות מהילדות משפיעות על כל מהלך חיינו במודע וגם בתת-מודע לכן מאד חשוב לבריאותנו הנפשית אבל גם לבריאותנו הגופנית לאבחן אותן ולעבור תהליך נטרול. זה כמו להיוולד מחדש! אם ברצונך לשמוע פרטים נוספים אנא פני אלי. אסתי -קינייסולוגית 04-8376023 בברכה.

תודה לכם יש מ"ס פרטים שלא הזכרתי 1. אנ סטודנטית לפסיכולוגיה ועלי להזהר מאוד בקבלת החלטות הקשורות לטיפול 2. במקום מגוריי אני עובדת עם ילדים המטופלים ע"י השירות הפסיכולוגי ושירותי הרווחה , כך שהאפשרות להעזר בהם באופן אמיתי אינה פתוחה בפני בנוסף ע"מ לתפקד במיטבי עלי לעטות מסכות מפעם לפעם כדי להמשיך הלאה בברכה

את יכולה לפרט מה אומרת השיטה???

יש דרך שבטח את מכירה והיא לא עולה כסף!! והיא לא חושפת אותך !!! שזה בודאי מקל הרבה הדרך היא פשוטה להוציא החוצה..- לשוחח על זה אם את מאמינה בזה , שלחי הודעה /או +כתובת דואר שנוכל לקבוע שיחה באיזה צ/ט אני אישית חושב שזה כדאי נ.ב. חשוב לי לדעת את הגיל אם את מעל 28 אז זה תלוי באופי שלך אם זה יתאים לך לשוחח עם מישהו צעיר ממך... הכי חשוב לדעת , ואת בטח יודעת , שהכל תלוי בך ! ולא באחרים . אחרים הם רק כוון לעזרה עצמית... ועוד טיפ קטן: הכל וכל הרגשות הם סך הכל המחשבה שמסתובבת לנו במוח. האהבה, והאכזבה, הקנאה ,וכו' הבכי, והצחוק, נכון ?... אז קדימה... צריך רק להעמיד את הדברים על המקום הנכון לכוון את הרגש והכאב לאפיק המדויק יש הרבה דברים שניתקעים לנו במוח ולא יוצאים.... סליחה שאני אומר כה"ז במוח.... אבל זה בתור מציאות ולא בתור סלנג... וכבא מישהו ומגלה אותם אז העינים פתאום ניפקחים ואז אומרים וואוו ... לא חשבתי על זה.... ויכול להיות שלא ... אז.... קדימה... תחשבי על זה. ותני חיוך.! האג.

מרגישים שאתה רוצה לעזור

כתובתי (שראיתי שהיא לא מופיעה במכתב ) [email protected] ולכל מי שלא פניתי.. שג"כ לא יפנה !

ביקשת לשוחח על הבעיה ורוצה אניתמוך בך בנקודה זו ככל הנראה פורום זה הנו פורום אינפורמטיבי בלבד וזה מצויין אך לא מתאים למה שאת מחפשת בכל פורטל יש אינסוף פורומים חפשי בהם פורומים בהם את יכולה לשוחח בטבעיות על הבעיות ולקבל משוב - אם הבנתי זה מ הנך מבקשת כעת IOL נענע, תפוז וכו בהצלחה נ.ב. לידיעה בלבד רוב הלומדים פסיכולוגיה יש להם בעיות שונות עם עצמם אולי אחת הסיבות ללימודים היא הרצון להבין בכל מקרה שיהיה בהצלחה - מורגש מייד שאת ראוייה לה!

אינני מקבל ממך הודעה נוספת בדקי נא את תקינות הדואר שלך... ההוטמיל שלי גם לא שולח רק מקבל.... תוכלי לשלוח ג"כ לכתובת האחרונה שהגיעה אליך. האג.

בס"ד אני נשוי + 2 . אישתי בטיפול פסיכולוגי מזה 5 שנים. ופסיכיאטרי בהמלצתו מזה שנתים. למעשה מרגע שהחלה לקבל תרופות מהפסיכיאטר , החלו ליפעול עליה תופעות לואי , היא הפכה ליותר אגרסיבית ואימפולסיבית וברוטלית. החלו לבצבץ אצלה התקפות זעם מלוות בהכאה עצמית והכאת קירות תוך בכי הסטרי. המשיכה המינית שלה ירדה. והיא למעשה נשלטת לחלוטין ע"י הפסיכולוג. הוא "המראה שלה" והוא עוזר לה להבין מה היא רוצה וחושבת. למין התחלת הטיפול זהיתי אצלו טיפטוף ארסי להיתגרש ממני ואכן לאחר שנה שבה השתתפתי בפגישות ,שעלו הון עתק, הפסקתי להגיע לפגישות בצורה חד צדדית. לאחר שנים של שטיפת מוח שבועית אישתי פנתה בעצתו לבית משפט אזרחי לקבלת אפוטרופסות על ילדי.. במקביל הוא הפנה אותה לקבוצת תמיכה בניהול פסיכולוגית , שמלמדת איך להיתגרש , וכיצד ליגרום לבן הזוג לרצות בכך. במשך שנתיים היא מסתובבת עם רשימות בבית איך לא לחייך וכו'. כשהפסיכולוג שלה שמע שהיא עדין מקיימת יחסי אישות איתי הוא דרש שתפסיק ללכת למקווה... אנו גרים בדירה השייכת להורי אישתי , היא מאיימת שהוריה יתבעו להוציא אותי מהבית באם לא אצא בעצמי. אני יודע שאם אישתי חס וחלילה היתה עוברת תאונה היתי ממשיך לטפל בה אך במקרה זה הפגיעה החמורה במיוחד היא בילדי , שחיים בבית מטונף והפוך המלווה באמא הסטרית. נקודת האור היחידה שלהם היא אבא שמגיע מהעבודה ונמצא איתם עד שהם הולכים לישון. הבעיה שמבחינה משפטית לא ניתן להוציא את הילדים מרשות האמא על פי החוק אלא אם ניתן להוכיח שהיא מסכנת אותם בצורה מוחשית פיזית! וזה כנראה לא המקרה. מצד שני פרוד כפי שהיא "רוצה" יהווה פגיעה קשה ואולי בלתי הפיכה בה ובילדים. עוזרת סוציאלית מטעם בית המשפט שבאה לבקר ולשוחח ניסתה לשכנע אותה כמו רבים אחרים לנסות שלום בית ללא הועיל . אין לה אומץ לשנות החלטה כאשר היא כבר מחליטה. אשמח לקבל תגובה בונה , תודה.

יצחק שלום רב, אני חייבת לומר שהדברים שהבאת כאן נשמעים קשים. מצוקתך ניכרת. מצד אחד אתה דואג לילדך וגם לאישתך, ומצד שני, אתה חש שאתה מאבד את שניהם ביחד ונפגע בעצמך. מתוך דבריך נראה שאתה עדיין אוהב את אישתך ודואג לה, אך חש שזה כבר לא בידיים שלך, ויש אחרים ששולטים בה ובמחשבותיה. קשה לראות אדם אהוב ומשמעותי שנפרד מאיתנו, בעיקר בדרך שכזו של כעס, ריב, ושאינו רואה את הדברים כפי שאתה. אין לי מושג מיהם המטפלים שאישתך הולכת אליהם, וזה גם לא משנה. הדבר החשוב הוא שכרגע הגירושין הם מטרתה של האישה (לדבריך היא לא הסכימה אפילו לשלום בית מבית המשפט). ובכן, עליך לנסות להציל כעת את מה שנותר ממשפחתך: הילדים. לדעתי, כל אמא, לפני הכל ואחרי הכל היא אמא. לכן אני מצדדת בדיעה שבגירושין צריך לתת לשני ההורים אפשרות לגדל את ילדיהם תוך הסדרת ביקורים קבועים ותדירים אצל כל אחד מההורים. כדי לבחון את יכולתה של אישתך להיות אם לילדיה (אתה נשמע מהסס לגבי יכולתה זו בשלב זה בחייה), עליך לפנות לעובדת הסוציאלית שקשורה למקום מגוריך בלשכה לשרותים חברתיים (רווחה) . תספר לה על כל ההתנהגויות של אישתך, על הזנחת הבית והילדים ועל כך שאתה דואג לכל מה שקורה: לאישתך ולילדים. העובדת הסוציאלית מחוייבת להגיע לביקור בית תוך זמן סביר (עדיף שתבקש ממנה שתבוא ללא הודעה מוקדמת על מנת שתראה את הדברים כפי שהם). לאחר מכן, העובדת תחליט מה לעשות: האם להפנות את האישה לאבחון, האם למצוא לילדים מסגרות של אחר הצהריים על מנת להקטין את שהותם בחברת האם וכו'. מגוון האפשרויות רחב. ייתכן גם שהיא תחליט שתיפקודה של האם מצוין. אתה צריך להתכונן לכל האפשרויות. בהתאם לחוות דעתה של העובדת הסוציאלית תוכל לפעול גם להסדרת עניינך בביה"מ (במידה וחוות הדעת תתאים לדעתך). במידה ותזדקק לייעוץ נוסף - אני פה. שיהיה לך הרבה כוח ב"ה, בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בס"ד א. תודה על התשובה. לא ידעתי שאני יכול לבקש בדיקת אפשרות לטיפול בילדים אחה"צ מהעובדת הסוציאלית. העובדת ביקרה בתאום מראש עם אישתי ושוחחה עם ביתי הבכורה. היא גם כן ניסתה לשכנע אותה לנסות בכל זאת שלום בית מאישתי . היא ראתה איך הבית ניראה ללא הכוונה למרות ששנינו עבדנו קשה לשקם אותו לפני הגעתה... תודה בכל מקרה . רציתי לשאול לדעתך האם עדיף בכל זאת להשאיר את הילדים בבית בכל מחיר או האם להילחם ולהוציא אותם דבר שעלול לפגוע בבטחון שלה טוטאלית וגם בקשר בינינו שהוא חשוב שיהיה טוב גם אם חלילה ניפרד. אני פשוט נמצא בתוך הענין ומחפש מישהו מקצועי שיכול להגדיר איפה הגבול ? מתי לא מתחשבים באמא למרות שהיא חולה אולי זמנית ומתרכזים רק בילדים. הפסיכיאטר אמר לה שהיא תצטרך להיות בפיקוח וטיפול תרופתי לפחות עוד חמש שנים.

אני רוצה להתיחס לנקודה אחרת: למעשה מרגע שהחלה לקבל תרופות מהפסיכיאטר , החלו ליפעול עליה תופעות לואי , היא הפכה ליותר אגרסיבית ואימפולסיבית וברוטלית. החלו לבצבץ אצלה התקפות זעם מלוותבהכאה עצמית והכאת קירות תוך בכי הסטרי. המשיכה המינית שלה ירדה. ציטוט זה הוא המטריד אותי תרופות וביחוד לתרופות פסיכיאטריות יכולות להיות השפעות מהשפעות שונות צרוף המקרים שהנך מביא כאן מצביע על יותר מאפשרות סבירה כי התנהגותה זו היא כתוצאה מהתרופות שקיבלה אם אכן כך צריך ראשית כל לדאוג לאשתך צריך לשנות לאישתך הכדורים שהיא נוטלת ואולי אז בכל יבוא על מקומו בשלום נסה לשוחח על כך עם גורמים מתאימים אם אין לך יחסים טובים עם הפסיכיאטר שלה מובן שלא הוא הכתובת לדיון בנושא

מה שכתב מאיר זה גולת הכותרת והנקודה החשובה ביותר.. חבר , שים לב לדבריו..! אני מאוד מקווה שכבר העפת לעזאזל את הפסיכיאטר שלה , והיא לא אצלו אם עוד לא, לדעתי זה הדבר ה-א-ב שאתה מוכרח הוא הורס אותה... אם זה בלתי אפשרי .... אתה תתחכם !! ותעשה את זה ! הדברים ידועים.... אם היית יודע לפני כן בודאי היית מניא אותה ללכת אליו תנסה עכשיו ! אוהבים אותך , ומיחלים להצלחתך !!

בס"ד אני מודה על התשובות וההתעניינות . כעקרון כמה חדשים לאחר שאישתי החלה לקבל תרופות. הפסיכולוג שלה שכאמור אני הפסקתי לראות כשנתיים לפני , החל לשכנע אותה שגם אני חייב ללכת לפסיכיאטר לקבל תרופות ... לאחר בירור טלפוני עם הפסיכיאטר שאני לא אפגע במקום עבודתי או בתפקידי הבכיר בצבא במילואים , בלחץ כבד של אישתי פגשתי את הפסיכיאטר שלה . הוא אמר לי אז שעל פי הפגישה בינינו ומאחר והוא לא קיבל שום נתון מעורר חשש כלשהו מהפסיכולוג , הוא אינו מוצא צורך לתת לי טיפול כלשהו אלא אם כן אני מרגיש צורך אישי בכך. באותה הפגישה דיברנו גם על תופעות הלואי של אישתי , הוא טען שאני למעשה מתפקד כאב רוחני שלה ולכן היא אינה מנסה לקחת את עצמה בידיים ולצאת מהמצב בו היא נמצאת. הוא אכן הוריד את המינון ושינה את התרופה וחל שיפור לטובה בעוצמה ובתדירות של התופעות אך הן עדין צפות מדי פעם וכמובן הנפגעים הראשיים מכך הם ילדי ובמיוחד כאשר אני לא נמצא והם צריכים בגיל כה רך לשקם אותה ולתמוך בה עד שאני מגיע. אני כשלעצמי ללא הדרכה מקצועית ניסיתי לתת לה תמיכה פיזית ורוחנית בכל רעיון שהיא ניסתה לפתח עצמאית. היה לה בהתחלה מאוד קשה ולבסוף היא פשוט נפלה טוטאלית לתוך השפעת הפסיכולוג שהפך לתחליף שלי כאב רוחני וכמובן אז היא החלה בהשפעתו בהליכים משפטיים נגדי . תוך היצמדות פנטית לכל מוצא שפתיו כולל המלצותיו לגבי ספרים וסרטים שהיא חייבת לקרוא ולראות , ועד כל החלטה וצעד שהיא היתה צריכה למעשה לקחת איתי בהקשר לחינוך הילדים או בכל הקשר אחר . הוא כדבריה הפך למראה שלה וכאשר היא צריכה שהוא יסדר לה את המחשבות אזי היא מיד נסעה אליו אפילו זמן קצר לפני שבת לדוגמא כדי שתוכל להמשיך ולתפקד . הפסיכולוג גם הסביר לה שאמנם אני אשיות בכירה ומצליחה בצבא ובמגזר האזרחי אך לטובתה האישית כדי שהיא תבריא היא חייבת להיפרד ממני וכמה שיותר מהר משום שאני חי בתוך בועה משלי ולמעשה אינה יכולה לתקשר איתי לחלוטין כי כל מסר שהיא מנסה לתת לי מייד מתעוות בתוך הבועה שלי ומובן בצורה שגורמת לה להרגיש נחותה ולא שיוויונית אלי ולכן לטובתה היא חייבת להיתנתק ממני לחלוטין וכמה שיותר מהר יותר טוב כדי שתוכל להשתקם כאמור. ניסיתי לקחת אותה לפסיכולוגית מאוד ידועה , לחברים , קרובים , רבנים . היא נצמדת בקנאות ואינה מוכנה לעזוב את הפסיכולוג שלה או להוריד את המינון התרופתי. היתה תקופה של כחדשיים בה לא היתה בארץ התרופה שלה והיא היתה צריכה להסתפק במשהו דומה ואז כל התופעות חזרו ליהיות על בסיס יומי ובצורה חריפה. הרבנים ייעצו לי לחזור לטיפול משותף עם הפסיכולוג ולאט לאט לטפטף לה מחשבות בונות על הקשר בינינו תוך גילוי הסתירות בצורה עדינה כמובן ברעיונות שלו לפירוד בינינו. היא הגיבה בחריפות וטענה שלאחר שהחליטה להיפרד אינה מוצאת שום טעם בפגישות משותפות איתי אצלו . היא כרגע מטפלת בעצמה בלבד ולומדת לאהוב את עצמה . כמובן שאם אני אראה נכונות לשתף איתו פעולה ולטפל בבעיות שלי היא תראה בכך בהחלט צעד חיובי לגבי המאמצים שלי לטפל בעצמי . אך היא לא משנה את החלטתה לפירוד בנינו. שוב קשה לה מאוד להחליט , להשתנות , או להיתמודד עצמאית עם בעיות. הפסיכולוגית שאליה היא הסכימה לבוא רק כדי לעזור ולטפל בבעיות הפסיכולוגיות שלי ולא בקשר המשפחתי ,כעבור מספר בודד של פגישות אמרה לי שאישתי למעשה עברה שטיפת מוח רצינית . היא דוברת בסיסמאות כמו רובוט מתוכנת , היא אינה מבינה מדוע הפסיכולוג מטפל בה תקופה כל כך ארוכה ולטענתה הקשר הזה מאוד לא בריא . היא אמרה שעל פי מצבה אישתי מובילה את עצמה לאבדון . ולמעשה ההפרדות ממני תפגע בתפקודה קשות. אך היא יעצה לי בכל זאת להיפרד ממנה משום שאין מה לעשות ולא ניתן למעשה לטפל באדם שאינו רוצה בעזרה למרות מצבו. כמוכן לפחות מצבי האישי ישתפר מאוד משום שלדעתה לא תהיה לי בעיה למצוא פרטנר אחר לחיים נורמלים , למרות הכאב הנובע מהפגיעה בילדים. אני בחרתי לוותר על הפתרון הקל ולהמשיך לנסות ולעזור לאישתי להישתקם ואז למרות הקשיים אם בכל זאת היא תתעקש להיפרד אזי אדע לפחות שהיא מסוגלת לתפקד בצורה טובה יותר , שההחלטה היא שלה מתוך בחירה אישית ושלא אצטרך לתמוך ולטפל בה ובילדי מחוץ למסגרת המשפחתית . הבחירה שלי נבעה מתוך הרגשת אחריות ודאגה לה ולילדי . אשמח לשמוע תגובות נוספות משום שמסביבי בעבודה או במילואים אף אחד כמעט אינו מודע למצבי האישי . בעיני כל מי שעדיין לא בסוד העניין אנו נתפשים כזוג אידאלי ומקסים עם שני ילדים מדהימים. ולעומת זאת אילו שנכנסו לעובי הקורה מייד תפסו עמדה לטובת הצד הקרוב אליהם ובמקום לקבל תגובות בונות אנחנו עדים לתגובות לפעמים קשות בשני הצדדים. ההורים שלה לא מוכנים לדבר איתי וההורים שלי מאוד כועסים על ההתנהגות שלה . ואני מוצא את הפורום כאפשרות להחלפת דיעות בצורה מקצועית ובונה ופחות אמוציונאלית או חד צדדית . ושוב תודה.

שמתי לב שהד"ר הגיב אחרי ולא התיחס לנקוה שהעליתי אם אשתך ב א מ ת יקרה לך מציע לך לבדוק נקודה זו במקומות נוספים לגבי תשובת אלמוני אז נא לא לבלב הנושא הוא א ש ת ך לא הפסיכאטר יתכן מאד שאין הוא מתאים וצריך להחליף אותו אך לא הוא הענין כי אם אשתך הוא בסכהכל כלי ע"מ לעזור לאשתך במקרה זה בנראה יש להחליף הכלי אך לא הכלי העקר כי אם אשתך אביא לך דוגמא מאמי שתהיה בריאה בפסיכאטרית שלה יצאה לפנסיה והגיע מחליף הנ"ל החליט להחליף לה תרופות [זה התברר לי מאוחר יותר] מצבה התדרדר בהדרגה עד שהיה בלתי אפשרי עבורה ואז יום אחד היא מספרת לי על הפסיכאטר שהיא מבקשת ממנו להחליף הכדורים או להגדיל הכמות והוא כלל לא מקשיב אני מתחקר אותה והפלא ופלא התאמה מוחלטת בין שינוי בתרופה להתדרדרות במצבה אם הנך דואג לאשתך - יש להחליף הכדורים ומהר!! אם מה שמענין זה אותך זה קורת גג [אחרי גירושים תצטרך לעזוב הדירה] אז בזה אינני יכול לעזור רק טוב

מדובר במיקרה סבוך - כפי שברור גם מהתגובות והרגשות שמעורר שכיך שמצפים ממטפל להיות שופט - מי צודק - ולקחת צד מטפל צריך להיות נאמן רק למקצוע - חייב להיות מוקצוען במיקרה הזה רק איבחון רפואי פסיכיאטרי יבהיר את התמונה יתכן שהפראנויד הוא ביכלל מר יצחק הבעל אשר פיתח מחשבות רדיפה כלפי המטפלים של אישתו יתכן שהמצוקות של האישה הם מבעלה אני מדגיש שמדובר רק בהנחות ומעלה אותם רק כדי להדגים עד כמה התמונה עלולה להיות מורכבת לדעתי להמליץ למיקרה כזה דרך הפורום יהיה מעשה לא אחראי ולא מיקצועי למר פלוני הייתי ניזהר מלהשמיץ פסיכיאטרים ולישלוח אותם לעזעזל - כל הפסיכיאטרים שאני מכיר רוצים לעזור למטופלים ולא להזיק להם לפעמים יש מחלות חשוכות מרפא והפסיכיאטר לא מצליח לרפא - זה לא אומר שהוא לא רוצה לעזור - סימני המחלה מתפרשים בטעות !!!! כתופעות לוואי ואז הפסיכיאטר והתרופות מואשמים שלא בצדק !!!! הייתי ניזהר מהשמצות - אתה עלול למצא את עצמך נתבע על הוצאת לשון הרע - מר פלוני ! בברכה לכולם

אני מקבל את הערתך! כוונתי היתה רק לאופן שבה הציג מר יצחק את תמונת המצב שכביכול הפסיכיאטר שלה הוא מעודד אותה להיפרדות וגירושין ובהנחה שזה נכון... בנוגע ללשון הרע אינני פוסל פסיכיאטרים ולא רופאים כלל וכלל באתר הזה אנו עדים לעזרה הרבה שהם מוכנים לעזור ואני אישית הסתייעתי בתחומים שונים דרך האתר אך ככל מיקצוע שיש המון אנשים שעוסקים בו ידועים תופעות לא הגונות כמו מורים שעושים מעשים מגונים וכן המתחזים למקובלים וככלל האנושות כולה במעשי גזל הונאה וכו' ובודאי לא ניפסול את כולם מפני המעט שאינם הגונים רצוני היה לעורר את תשומת ליבו של מר יצחק לגבי כל האופציות ושוב תודה על הערתך (נ.ב. שם הפסיכיאטר הנ"ל לא הוזכר כך שאין חשש ללשון הרע בנידון זה )

בס"ד ד"ר פלד , ברוך שובך מן החופשה , רציתי רק לישאול האם אני צריך להיבדק אצל פסיכיאטר או אישתי או שנינו ביחד או לחוד ?אודה אם תוכל לפרט. וסליחה מראש על הטירחה , הפורום פשוט מלא באנשים שציפו לשובך ותגובתך. ושוב תודה.

אני בחור בן 24 שיכול לישון המון שעות. כאשר אני מתעורר אני יכול עדיין לחזור לישון. הדבר מפריע לי בתפקוד יומיומי. אני טיפוס של לילה וע"כ אני הולך לישון בערך ב- 0400 כל יום. מה לעשות עם העייפות הזאת? אציין שאני בחור אופטימי פרודוקטיבי ועובד. בתודה

פ

אייל שלום רב, להערכתי עליך לעשות בדיקות גופניות כלליות. במידה והתוצאות יהיו ללא ממצא כלשהו, לדעתי עליך להתחיל לחיות עם המחשבה שאתה כנראה אדם עייף מטבעו, וזקוק לשעות שינה רבות. אתה טוען שאתה אדם אופטימי ופרודוקטיבי ועל כן אני לא חושבת שלעייפות יש רקע נפשי. במידה ואתה חושב שיכול להיות לעייפות איזשהו רקע נפשי, כדאי להתייעץ עם פסיכותרפיסט. בינתיים - תלך לרופא, תעשה בדיקות, תקווה שהכל יהיה טוב, והעיקר - שתהיה לך שינה עריבה. :) בברכה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תעשה בחוכמה עם תבקש הפניה מקופ"ח למעבדת שינה ליעוץ

שלום לך, לא ברור לי אם זהו הפורום המתאים אבל... בעייתי העיקרית עם בתי היא שאיננו מצליחים בשום אופן להעביר לה מסר חד וברור בנושאי משמעת. באופן עקרוני, בעיקר בלילות, כשמגיעה שעת השינה מתחילים באופן קבוע ויכוחים וטיילות שנמשכים עד לשעות הערב המאוחרות מאד וכאשר ברור כי היא עייפה אך מנסה למרוח זמן. אנו מוצאים עמצינו מתוסכלים מאד כיון שאיננו משתמשים במכות ומוצאים עצמינו מענישים ללא הרף כשהיא מצידה די אדישה לעונשים שהיא מקבלת גם אם הם מפריעים למהלך התקין של רצף המשחקים והחוויות היומיומיות שלה. ברור לנו שאנו טועים אך למרות שניסינו את כל עצות הספרותיות למינהן אין שום פיתרון שעזר לנו עד כה. כשאני משתמשת בהגדרות סמכות ומשמעת אני חייבת להדגיש כי בדר"כ אופן הדיבור בביתנו הוא ב"גובה העיניים" ואין אנו מחפשים ליצור רובוטים/חיילים. אודה על תשובה כלשהי כיון שבפנייה לרופאת הילדים על מנת לקבל הכוונה איך להגיע ליעוץ מקצועי היא פטרה אותי ב"סמכי על האינטואיציה שלך" תודה

שלום הגר ראשית חשוב לדעת בת כמה ביתך. מובן שהיחס שונה אם מדובר בילדה בת חמש או בנערה מתבגרת. שנית, האם יש בעיות בגבולות בתחומים אחרים של החיים, שלישית האם יש אחים גדולים שהולכים לישון מאוחר יותר. והאם הקושי סביב ההשכבה היה תמיד או לאחרונה. אמיר

בתי בת 5 ולדעתי הבעיה היא בעיקר בהעברת המסרים שלנו אליה ובהגדרת גבולות ברורים שכנראה אנחנו לא מצליחים להעמיד. ישנה בת נוספת בת 9 חודשים שהולכת לישון קצת יותר מוקדם ממנה.

ילד בגיל 5 זקוק להכיר מהם גבולות - כלאמר מותר ואסור - אפשרי ולא-אפשרי וכו' עם הוא לא ידע גבולות עכשיו מה יהיה בהמשך ? איך הוא יוכל להבדיל בין מותר ואסור - נכון ולא-נכון? לא ברור לי למה הכוונה ב "לא מצלחים להעביר מסר חד וברור" אני עדיין מאמין שנזיפה - אפילו הרמת קול - ומכה קלה על התוסיק - (עם היא באה עם מסר של "מתוך אכפתיות ואהבה) תעשה את המסר לברור וחד-משמעי קוהוט (פסיכולוג ידוע) קרא לזה "כשל לא טראומתי" - ילד צריך לחוות גם תיסכול בעוצמות לא טראומטיות - אחרת כאשר יגדל לא יהיה בעל כלים פסיכולוגים להתמודד עם התיסכולים הנורמאלים הממלאים את חיינו בהצלחה - ותעדכנו אותי

אני גבר נשוי בשנות ה-40 + 2. אני מאוד אווהב ללבוש לבני נשים, הדבר מגרה אותי וגורם לי הרגשה נוחה ורוגע. אשתי בסוד הענינים אינה שמחה על התופעה, אולם מקבלת אותה, בשל כך אני לובש רק תחתוני נשים פעם או פעמיים בשבוע למרות שהייתי מעוניין יותר פעמים וגם הייתי מעוניין ללבוש פרטי לבוש נוספים. מה התופעה ? האם יש דרך "ריפוי" ? או שעלי להמשיך בדרך זו ?

אתה מבל מיסה סיפוק מיני ? (טרנסויזים פטשיסטי) אתה מקבל מיזה סיפוק ריגשי (פורקן נפשי, פורקן למתח) ? אופיר

סיפוק רגשי.

זוהי כמובן לא תשובה מקצועית אך אם זה מה ש"עושה " לך את זה למה לא? לכל אדם יש סטיות משלו . (ולא שזה סטיה) יש כאלו שמחביאים אותם ויש כאלו שלא. אם בא לך לממש את זה אז לך על זה....

שלום רמי הצורך ללבוש לבני נשים יכול להיות קשור בקיומו של חלק בך שהיה רוצה להיות אשה. אין זה אומר שאתה לא גבר אלא שאתה גבר שלפעמים היה רוצה להיות אשה. יתכן שזה קשור בבעיה מסויימת בזהות המינית. בכל מקרה, לא נשמע לי שהדבר מזיק. כל זמן שאתה יכול לחיות עם עצמך בשלום. אתה לא גורם נזק לאף אחד. אם יהיה לך עניין לברר את הנושא באופן עמוק יותר אתה יכול לפנות לטיפול באוריינטציה דינמית. אם תרצה הכוונה נוספת תכתוב ליץ בברכה, אמיר

יש לי מכר בן 34 שגר אצל אימו, הוא אינו מתפקד ואינו עובד תקופות ארוכות. הוא מאיים על האם ונוהג כלפיה באלימות מילולית ולעיתים רחוקות פיזית בכל עת שתוקף אותו התקף זעם. האם נתמכת על ידי שתי בנותיה כספית ואינה יכולה עוד לשאת בנטל. מלבד זאת הוא סובל מכפייתיות ומאבססיות וגורם לאם להוצאות רבות. הוא אינו מודע למצבו ואינו מוכן לטפל בעצמו, האם פנתה לרשויות אך ללא הועיל כי כלפי חוץ הוא נראה נורמלי לחלוטין. ממה הוא סובל? המצב כל השנים בבית היה מתוח, האם זה השפיע עליו למרות שאחיו ושתי אחיותיו נורמלים לחלוטין. איך ניתן לעזור לו ללא ידיעתו? אולי לשים לו כדור בתוך האוכל? איך ניתן לסייע לאם שגם כך חולה בעצמה? אודה לכם על כל תשובה.

שלום מירי נראה שהמכר סובל מהפרעת אשיות כלשהי. מובן שאין אפשרות לטפל בו ללא הסכמתו. אלא אם כן המצב מצדיק אישפוז כפוי (לא נשמע שזה המצב). הדרך היחידה שנראית לי היא לשתף את רשויות הסעד באיזור המגורים לגבי המצוקה ולבקש את עזרתם. בברכה, אמיר

מירי שלום רב, להערכתי על אימו של הבחור לפנות ללשכת הרווחה המקומית (הלשכה לשרותים חברתיים) ולשוחח עם העובדת הסוציאלית האחראית על אזור מגוריהם. במידה והיא אינה נענית, ונאמר לה שאין מה לעשות, הייתי ממליצה לפנות אל אותה עובדת סוציאלית שוב בכתב עם העתק למנהל המחלקה ואולי אך למחלקה לפניות הציבור במשרד העבודה והרווחה. לצערי, במדינה עם ממסד ביורוקרטי כל כך (מצטערת על השיפוטיות) לעיתים דרוש כוח (לא פיזי) על מנת שיתייחסו אליך. מכתב חריף אל הרשויות בדרך כלל מחייב אותם, לפחות לצורך הפרוטוקול, לעשות משהו. בכל אופן לפני שנרוץ קדימה, שהאם תלך לעובדת הסוציאלית, תספר לה ה-כ-ל מהדברים הטובים ועד הדברים הרעים והגרועים ביותר. לעיתים אנשים מתביישים לספר ואז אחר כך ההתרשמות שהעובדת הסוציאלית מקבלת עשויה להיות מוטעית ולא משקפת את המציאות. לאחר מכן, אם לא יהיה שיפור תמשיכו "לנדנד" למערכת, אולי בדרך שהצעתי, אולי בדרך אחרת. אנימקווה שתצליחו, ואם אתם זקוקים לעוד משהו - אני כאן. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

בס"ד מירי קטונתי מלהציע מקצועית . לדעתי שינוי אוירה יחס חם ואהבה וכבוד ישנו את מצבו בצורה דרסטית. אם יהיה לו חבר טוב שיקשיב ואם תגיבו בחום תוך שליטה עצמית ללא הארות או הערות בהקשר למצבו או תגובותיו עשויים לשפר את המצב. לפעמים חברה טובה או אוזן קשבת והשתתפות אקטיבית בכאב ובמועקה שלו ללא עצות ורעיונות יכולות לשנות את חייו וחיי כל הסביבה שלו. אם את מעוניינת בתוספי מזון שיכולים להרגיע את מצבו לדעתי הוא צריך להיות מודע ושותף והכיוון יותר הומופאטי שוב כתוסף מזון ולא תרופה . כמובן אם הוא מתנגד, ניתן בהחלט לנסות ולהוסיף תוספי מזון הומופאטיים שיש להם השפעה מרגיעה כתבלין או תוסף למזון המשפחתי בצורה שלא תפגע בהרגשתו . פשוט להכניס לסיר המשפחתי משהו מינורי הומופאטי שהוא תוסף מזון ולא תרופה אך בעל השפעה מרגיעה שיוגש כחלק מהתפריט לכל המשפחה. בהצלחה.

שלום רב !!!! יש ברשותי 3 שאלות שהייתי מעוניין להפנות אליכם . שאלתי הראשונה היא לגבי התופעות הנ"ל (חרדה ודכאון) אני לא יודע לאמוד את המספרים ,אבל כל-כך הרבה אנשים סובלים מהבעיות הנ"ל והבורות בנושא כל-כך גדולה ועמוקה ומדוע? שאלה נוספת ,האם קיימת קבוצת תמיכה לאנשים הסובלים מהבעיות הנ"ל בכל דרגה שהיא והאם טיפול בשיטת ייעוץ שכזו יכולה לעזור במידה ניכרת קרי להחליף טיפול תרופתי? והאם ישנו איזה שהוא ויטמין שניתן לקחת , וימנע/יצמצם התקפי פאניקה? בתודה מראש !!!!!!

אור שלום רב, לגבי שאלותיך: השאלה הראשונה, חשובה אך אין לי תשובה. השניה, לגבי קבוצות תמיכה קיימות קבוצות טיפוליות (לא לעזרה עצמית) העוסקות במגוון רחב של בעיות. הקבוצות הללו מתקיימות בדרך כלל במרפאות לבריאות הנפש האזוריות, ובמכונים פרטיים העוסקים גם בטיפול קבוצתי. לגבי קבוצת תמיכה מסוג הקבוצות לעזרה עצמית אני ממליצה לך לפנות למרכז לעזרה עצמית ברח' המלך ג'ורג בת"א, שם יש להם מידע רב על קבוצות התמיכה השונות. לגבי השאלה השלישית, לאחרונה פורסם בכתב עת פרסומי של חברת סולגר הנקרא "סגנון חיים" (גיליון מס' 2 אוגוסט 2000) שיש אפשרות לטפל ולהקל במצבי סטרס באמצעות גורמים תזונתיים. מדובר בעיקר בקומפלקסים שך מולטי ויטמינים, וקמפלקסים מעורבים של ויטמיני B ו-C. אני משוכנעת שבפורום של הומיאופטיה ידעו לעזור לך יותר. מקווה שעזרתי, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום רב התופעות של חרדה ודכאון הן תופעות שמלוות את המין האנושי מאז ומתמיד. אנחנו מנסים לתת שמות פסיכיאטריים והגדרות רפואיות. מנסים לטפל באופן תרופתי ואחר. אין ספק שחשוב להשתמש בקטיגוריות האבחוניות הללו. אבל לצערי יש אינפלציה בהגדרות רפואיות למצבים אנושיים מורכבים. לחיות משמעו להתמודד עם תקופות של דכאון וחרדה. אמנם ישנם מקרים קליניים שדורשים התערבות תרופתית או פסיכותרפיה אינטנסיבית, אבל אין צורך להגזים בעניין. כמו שציינת התופעה רחבה. לאנשים נח להתעלם, כי נראה שרבים מפחדים להסתכל באופן ישיר על חייהם, על נושאים כמו המוות שנמצא מעבר לפינה, על מגבלותיהם. אנשים נרתעים מלעסוק בשאלות מאיימות. חרדה ודכאון הן תופעות מאיימות. אני מעדיף לעסוק פחות בהגדרות פסיכיאטריות ויותר בשאלות האישיות והאקזיסטנציאליסטיות של האדם . טלי נתנה לך המלצות טובות לגבי מקומות אליהן ניתן לפנות בברכה, אמיר

אני מאמינה שלחרדה ודכאון יש תפקיד בחיי ביום יום חרדה מטבעה יכולה להציל אותנו במקרים רבים אך ישנו חוט דק שמפריד בין חרדה "מועילה" לבין כזו שלא . מצד שני בעיני דכאון גורם להחלשות של המערכות בגוף שנהיות חשופות מתמיד, אך כמו שהזכרת לעיתים אין מקום להתערבות . הגוף יכול ל"דאוג " לעצמו.

בשנים האחרונות פיתחתי הרבה רגלים כפייתיים הנני בודק את הדלת מספר רב של פעמים יש לי מחשבות טורדניות יכול לבדוק 4 פעמים היא נעלתי את האוטו וכו זה מאוד מקשה עלי נסיעות למקומות רחוקים הפכו לדבר מאוד מעיק היות ויש אי וודאות רבה וההני מתחמק מכך האם יש לך טיפול? האם טיפול תרופתי יכול עזור? האם אלטרולט 10 מג ליום יכול לעזור ( קיבלתי כדור זה נגד כאבי ראש אך לא לוקח אותו )

שלום רני במידה והתופעות מציקות לך כפי שאתה מציין כדאי לפנות לטיפול. יש אפשרות לטיפול תרופתי, ד"ר פלד יוכל לייעץ. בכל מקרה תפנה לפסיכיאטר כדי שיתאים את הטיפול הנכון. בנוסף כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי שיעזור לך להתמודד עם הבעיה ועם הגורמים הפסיכולוגיים האפשריים לחרדה שלך מפני אי ודאות ומתחושה של פחד מאבדן שליטה במצבי חוסר ודאות. פחד זה עלול לצמצם את חייך. בברכה, אמיר

רני שלום רב, לפי מכתבך אני יכולה לחוש בתושת המצוקה שאתה חווה. אובססיביות היא הפרעה שגורמת לפגיעה באיכות החיים בהרבה מהמקרים, וגם אתה מתאר התנהגות נמנעת (מעדיף לא לנסוע למרחקים). להערכתי עליך לפנות במקביל הן לטיפול פסיכותרפויטי שיעזור לך להתמודד עם התכנים הנפשיים שהביאו להיווצרות ההפרעה, והן לטיפול פסיכיאטרי (דהיינו-תרופתי) על מנת להקל את הסימפטומים ולשפר את איכות החיים. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

תודה רבה לשניכם. אני מבין שאתם ממליצים על פסיכולוג + פסיכיאטר. ורק מה לגבי אלטרולט 10 מג, האם יכול לסייע ( זה תרופת סרוטינין לכאבי ראש )

אני סובלת מהתקפי פאניקה וחרדה , באופן פתאומי וללא שום סיבה, אני מודעת שבתחילה אני מרגישה שההתקף מגיעה, ואני מדברת לעצמי שזה יעבור ושאני בדר, אני סובלת מזה כ4 שנים, ומתמודדת עם זה. אני מורה בבית ספר וחוששת שזה מפריע, כי אני לעיתים חשה בסחרחורות ועסוקה במה שקורה. אני גם מעוניינת להיכנס להריון, וחוששת שהתקפי הפאניקה והחרדה יהיו בתדירות גבוה יותר. רציתי לשאול מה כדאי לעשות? האם התקפים כאלה יכולים לפגוע בהריון והאים ההורמונים בהריון יכולים להשפיע על ההתקפים

שלום ק את נוקטת בדרך נכונה כדי להתגבר על ההתקפים. היכולת לדבר עם עצמך ולהרגיע את עצמך חשובה מאד. אני מקווה שאת לא נרתעת מיותר מדיי מצבים בגלל החשש שהחרדה תופיע. אין שום בעיה להיכנס להריון וללדת. אני מציע גם אפשרות לפנות לטיפול פסיכולוגי ולבדוק אפשרות, במידת הצורך, להיעזר בטיפול תרופתי. בברכה, אמיר

ק' שלום רב, את מתארת מצב של חרדות חוזרות ונשנות במהלך ארבע השנים האחרונות. השאלה היא באיזו מידה את מרגישה שאת מתמודדת עם זה, ועד כמה את חשה (אם בכלל) שאת כבר לא יכולה להמשיך להתמודד לבד. במידה וההתקפים מפריעים לך במידה כזו של פגיעה באיכות החיים ובתחושת ההנאה והספונטניות שלך, הייתי ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בנוסף את מתארת מצב שהחל לפני כארבע שנים. מה קרה לפני 4 שנים? האם היה אירוע כלשהו הזכור לך כמשמעותי? תכנים אלו ועוד יוכלו לעלות בחדר הטיפול. טיפול פסיכולוגי עשוי לפתור אותך מחרדות לטווח הארוך, אולם לעיתים יש לשקול טיפול תרופתי בהתאם לתדירות ועוצמת ההתקפים כדי להביא להקלה מיידית. בהצלחה, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

במקרה כמו שלך קיבלתי טיפול תרופתי שניתן על ידי פסיכיאטר של מכבי והמצב השתפר בצורה דרמטית

שלום רב! שמי גולן אני בן 25 ושאלתי היא כזאת: בכל פעם כשאני מגיע לפורקן מיני -בכל דרך שהיא, שמתי לב לתופעה שחוזרת על עצמה והיא תחושת רגשי אשם,ירידה בביטחון העצמי, הרגשת עירפול זיכרון, כלומר חוסר יכולת לזכור דברים מסוימים. בדרך כלל אחרי הפורקן המיני ישנה הרגשת ריפיון כללי שחולפת אחרי מס' שעות אך במקרה שלי היא חולפת אחרי יומיים. ברצוני להדגיש שהתופעה הנ"ל היתה בשיאה בתקופת גיל ההתבגרות, אך עם התקדמות השנים היא הולכת ופוחתת , אך עדיין מהווה גורם מפריע במערכת היחסים עם בת הזוג וגורמת לי אי-נוחות רבה. אשמח לקבל ממכם עצה/הכוונה לשאלתי. לתשובתכם אודה

שלום גולן לאחר הפורקן המיני טבעי שישנה הרגשת רפיון שבד"כ מלווה בהנאה. כפי שאתה מתאר תחושת הרפיון אורכת זמן רב ומלווה בתחושה לא נעימה. כמו כן אתה כותה על תחושת אשמה וירידה בבטחון העצמי לאחר האורגזמה. מכל אלה אמי מבין שקיימת אצלך קונפליקטואליות רגשית לגבי יחסי מין ובעיקר לגבי האורגזמה. מגלל סיבות שכרגע לא ברורות האורגזמה והרפיון שלאחריה מתקשרות אצלך לתחושת אשם ולכן אח"כ להרגשה כללית רעה. יתכן ששורש הבעיה בחוויה קשה מהילדות ויתכן ביחס הכללי להנאה ממין ומפורקן מיני. טוב שעצמת התופעה פוחתת עם השנים. במידה והתחושות ממשיכות להציק אתה יכול לפנות ליעוץ פסיכולוגי שיכול לעזור בעניין. בברכה, אמיר

שלום אמיר, תודה על תשובתך,שקלתי לפנות לייעוץ פסיכולוגי אך מכיוון שעלותו קצת יקרה ולכן נושא זה אינו אקטואלי כרגע. אני לא מצפה לטיפול דרך הפורום, אבל אשמח לקבל ממך לפחות חוות-דעת מקוצרת לשאלתי.ברצוני להדגיש את בעיית ריפיון הזיכרון - טשטוש זמני של הזיכרון שמתבטא בעיקר ביכולת לשנן דברים חדשים(אחרי האורגזמה). כמו כן תחושת הירידה בביטחון העצמי שנמשכת שבוע עד שבועיים ורק לאחר תקופה מסוימת נעלמת תופעה זו.ברצוני לציין שהתחנכתי בבי"ס דתי אך אני לא מייחס כ"כ חשיבות לעובדה זו שיכולה להיות קשורה לרגשות אשם. אמנם עם עליית הגיל התופעה פוחתת אבל עדיין מפריעה. אקבל בברכה כל עצה היכולה להוות תחליף (בינתיים) לפסיכולוג. לתשובתך אודה

שלום ! הנני מבקש פרטים על הפרעה זו, מה משמעותה, כיצד זה מתבטא ביומיום, האם מסוכנת או לא ושמה של הפרעה זו בעברית תודה מראש ארנון

ארנון שלום רב, ההפרעה עליה אתה מבקש לדעת נכללת בתוך ההפרעות הדלוזיונליות. דלוזיה הינה מחשבת שווא.מחשבות שווא בהפרעה זו הן מגוונות מאד בתכניהן. בנוסף, הסוג הספציפי עליו אתה מדבר (SOMATIC TYPE) הינו התבטאות של ההפרעה בעיקר במחשבות שווא לגבי תחושות פיזיות-גופניות. זה מידע תמציתי ביותר (מתוך: ICD 10 ו-DSM3). אשמח לדעת לאיזה צרכים אתה זקוק למידע, ואוכל לפרט ולהרחיב בהתאם. בברכה, טלי פרידמן

שלום ארנון הקבוצה של ההפרעות נקראת הפרעות דלוזיונליות מתמידות. זוהי קבוצה שכוללת מגוון הפרעות, שהאפיון הקליני היחיד או הבולט שבהן, הוא מחשבות שווא ממושכות שאי אפשר לסווגן כאורגניות, כסכיזופרנית או כאפקטיביות. הסומטיות הן מחשבות שווא בעלות אופי סומטי היפוכונדרי. מעניין למה אתה שואל את השאלה. בברכה, אמיר

תודה על התשובות. הנני מבקש עוד קצת הבהרות: "מחשבות שווא ממושכות שאי אפשר לסווגן כאורגניות, כסכיזופרנית או כאפקטיביות. הסומטיות הן מחשבות שווא בעלות אופי סומטי היפוכונדרי." יש צורך בתרגום לשפת העם: ממושכות - משמע כרוניות? תמידיות? סומטיות - אם הכונה לגופניות פיזיות כדברי טלי? מה הכונה בכך שאינן אורגניות? בעלות אופי סומטי היפוכונדרי- מה הכונה כמו כן שאלתי : כיצד זה מתבטא ביומיום, האם מסוכנת או לא - אודה על תשובה היות ושניכם חושבים כי מענין מדוע הנני שואל, ברשותכם אשהה מעט את תשובתי פשוט סיקרנתם אותי לדעת מדוע זה כלכך מענין כך שמיד אחרי ההסבר אשיב לכם בינתיים הרבה תודה ארנון