גילוי מצבה

שלום אודי, בטקס מרגש נפרדנו כולנו מעמליה. הילדים הגדולים כתבו והקריאו הספדים. הקטנים הביאו גמדי גינה שישמרו עליה. הקטן אמר זה הבית החדש של אמא אבל אי אפשר להכנס. יש לו הרבה שאלות כמו איך היא נושמת מתחת לאדמה ואם הגשם מרטיב לה את הבגדים. קשה היה גם לי להיות מאופק וחזק ולא הצלחתי להסתתר מאחורי משקפי השמש. זה לא הוגן זה איום ונורא למה אף אחד לא הצליח להציל אותה? איפה טעינו ומה לא עשינו נכון. איך יכול להיות שהאשה הזאת שהילדים היו כל חייה באהבה שאין לתאר בחרה לעזוב אותם. אני לא מצליח להבין. למה כלום לא עזר למרות כל הסימנים המאוד ברורים ששלחה לכל עבר. למה הרגישה כל כך בודדה ונטושה. אולי פיזרה את הרגשות שלה ביותר מדי מקומות והכל איבד שליטה. מי יכול היה לדעת שגם כאן זעקה לעזרה במקום שאי אפשר לקבל ממש עזרה. אודי, האם התרשמת שעוצמת המצוקה שלה כל כך קשה? האם מישהו יכול היה לחשוב שזה תרחיש אפשרי? אני לא האמנתי שזה כל כך טוטאלי עד המוות. עכשיו אני נוטע שקדייה ליד הקבר כי זה העץ שהכי אהבה. אני שבור. אורי