עצב וזעם

אודי היקר, אהבתי אותך מאד ונגעו בי עמוק מילותיך המדויקות לסוף השבוע. יש בעצב משהו רך יותר שמזמין יותר ביחד. לעומת הזעם שיש בו מן ההתרעה. במבי אחותי שלי, להרגשתי, באמת לא כעסתי וזה בא ממקום סלחני ומבליג יותר. מקום של אחרי שנות טיפול, בשונה מהמצב בו התחלתי את הטיפול. יש גם אפשרות כזאת, אני חושבת. הזעם שלי בשבוע שעבר, החרדה שלי שאני כל-כך מזיקה, נראה לי, שייתכן שהיה קשור לתקופות הנשיות בחודש, ועל כן בא לו איזה גל. גם לא תמיד יודעים למה הוא קשור. מה לעשות, תמיד תהיינה תזכורות. רק שאחרי השנים הללו הן בדרך כלל קצרות יותר, ולעתים רחוקות יותר, ואולי, לפעמים גם חלשות יותר. עדיין צריכה למצוא לי דרך (כפי שאודי החכם הציע לך, במבי) לנתב את האנרגיות האלה לאיזו עשייה מועילה שגם תסייע בסופו של דבר לעידון וריכוך. שתהיה שבת מנוחה ושנוכל לעבור את השבוע. שלכם, סוריקטה