כל כך רציתי...

ללכת להלוויה שלה.... אם הייתי יודעת, ברור שהייתי הולכת.. אומנם בתקופה שהיתה פה, הייתי פחות... אבל קראתי אותה כל הזמן. אף פעם לא פספסתי הודעה שלה... כאבתי, התרגשתי שסיפרה על דברים קטנים שהצליחה... כאבתי כל כך את אשר היא עוברת, קיוויתי והתפללתי לסוף אחר... לסוף טוב עבורה.... למה? למה? שונאת שנאה עזה את כל אלה שתקפו, ופגעו בנפש היקרה של עמליה,,, ושאולי ממשיכים בחיים שלהם כרגיל.... אודי. בטוח גם לך קשה. אני בטוחה שאתה בקליניקה שלך, עוצר לרגעים.. וחושב על עמליה... חושב עלינו.... חושב על איזה קבוצה יש פה.... על מה זה עשה לנו.... בכאב גדול, רחל.