צעקתי הצילו וכלום לא קרב, מן הסתם גם כאן אין ניסים... הנה אני כאן אבל מפחדת אפילו להוריד את המעיל. איך מתחילים בתוך ים המילים הזה להראות או סתם להיות, לזכות במילה מבינה או מנחמת, לחכות לך עד שתגיע, ועוד יום ועוד סופש לא רגוע. לפעמים נדמה שלא רואים אותך עד שאתה מוותר לגמרי. ואולי זה גם קצת כמו הסיפור עלה הילד שצעק זאב, כי עד שרואים לא ממש מאמינים וכשרואים כבר עשוי להיות מאוחר מדי.