מחשבות לא מרפות

על הכלבה הקלינית שפגעה בי. פולש לי שוב ושוב לתודעה. פסיכולוגים הזיקו לי!!!!! הזיקו לי!!!!!!!!! פסיכולוגים איפה האחריות שלכם לתיקון???? פסיכולוגים איפה מי שאמור להגן על מטופלים מפני הנזקים שלכם? היא הזיקה לי! הגבולות שלה היו יותר חשובים מהתיקון של הנפש שלי. היא התיחסה באופנים צבועים ופוגעניים. היא ביזתה והשפילה אותי כי היא טיפלה בי בלי לב! היא חייכה לי מול המצוקות. אני שונאת אותה והיא אפילו לא הרשתה לצרוח עד הסוף כמה שאני שונאת אותה. לפרוק את כל הזעם. עד שהיא תמות. היא לא התנצלה. היא לא לקחה אחריות. היא השאירה אותי לבד ולא הבינה מה קורה ואיך להתנהל כדי באמת לשרת את טובתי ובסוף ברוב חוצפתה גם האשימה אותי. שאני באתי, שאני זאת שנשארתי, שיש מטופלים אחרים שמגיבים אחרת. חוצפנית גנדרנית שהשקיעה יותר בלבוש והופעה שלה בפגישות מאשר הבנת רגשותי ובחירת התייחסויות מותאמות ממקום אנושי עם לב למה זה לא מפסיק להשתחזר לי במחשבות הזעם הזה? פסיכולוגים עשו לי נזק!!!!!! אף אחד לא מוודא שהיא תתן דין וחשבון אני רוצה לשמוע את הזונה המתנשאת הזאת אומרת : "טעיתי. אני מתנצלת". אני רוצה לא לשמוע את המילים אלא להרגיש את הכוונה שלהן בלב שלי. שהיא מבינה ומרגישה את הכאב והזעם שלי והתחושות הקשות שעברתי שם. זונה רובוטית חסרת לב. "פסיכולוגית בכירה". סמכות בתחת שלי. בא לי לרמוס לה את הגבולות ואותה ביחד איתם. הגבולות לא היו יותר חשובות מהכל!! אופי התייחסויות כן!! ובזה היא נכשלה ככ. למה המח שלי לא מסוגל לשכוח ונזכר שוב ושוב בזעם הזה? החיים דופקים לי בדלת ואני רוצה לפתוח ולחיות אותם אבל במקום להצליח באופן מלא להיות פנויה להם חצי מח נחטף לי רגשית עם השתחזרות הזעם הזה על פגיעות שחוויתי. ומה זה משנה אם המקור היה בטיפול הוא בכלל בעבר יותר מוקדם? מה זה משנה??? באתי לטיפול שיעזרו לי להיות ביותר טוב ולקדם, לרפא לתקן. לא רק שישחזרו יבזו ויעצבנו. נמאס לי שמתבזבזות לי אנרגיות על זה! אפילו אם אפשר לתבוע את התחת של הבת זונה הזאת. הייתי לוקחת את כל ההודעות שרשמתי פה אי פעם ומראה לעורך דין כהוכחה איך נראית התודעה שלי אחרי טיפול לא שוב. כמה זעם ו'פלאשבקים'. בת זונה! לכל הפחות שתתנצל מהלב הדפוק שלה. שאני ארגיש פעם אחת את הלב שלה מרגיש אותי ולא רק את הפה האנליטי שלה מפיק מילים שנשמעות 'נכון' אבל כל ההוויה שלה משדרת כמה היא סולדת נרתעת אדישה ורעה. למה אני זוכרת את זה ככה ולא אחרת? למה היא לא תיקנה בשבילי את הזכרון? בגלל הגבולות המזויינים שלה לא יכולתי לבוא לעוד פגישות. היא דרשה ממני לעמוד בגבולות שלא יכולתי לעמוד בהם. היא מטומטמת. היא מטומטמת קלינית בכירה שאין לי שום דרך לגרום לה לשאת בדין כלשהו על הטמטום. נהנית מכל העולמות. לקחה את כספי ונגמר. שום מחוייבות מצידה. גלגלה את האחריות ממנה והלאה. בא לי לצרוח עליה 'תתנצלי'. לא מבינה למה המח שלי לא מצליח לשכוח כבר ולעבור לחיות את החיים באופן מלא בלי כל המשקעים. בגלל שזה ככה בא לי שהיא תמות עוד יותר! מישהו מוכן לקחת אחריות פה? פסיכולוגים הם היפקרות! כל כך הרבה שנאה יש בי :( שבאתי לטיפול הייתי תמימה ורציתי דברים טובים. גם עכשיו אני רק רוצה דברים טובים. למה המח שלי מטונף בכל התוקפנות ושליליות הזאת? מתי יגמר סופית וימותו כבר כל הזכרונות ואני אשכח מכל זה ואחייה חיים של כאן ועכשיו ואצבור מהם זכרונות חדשים וטובים ולא יהיו משקעים יותר וזהו. זהו! אדע שבאמת, אבל באמת עברתי הלאה, באופו מלא. בלי הגרורות שליליות ותוקפנות האלה במח שמלוות אותי שם בקרע כמו צל תוך כדי חיי היומיום .

הי מימה, את לא בטיפול? ממש קשה לי לראות את הודעותייך החוזרות. לא בגלל אלא בשבילך. הייתי רוצה שתצליחי להמשיך...

הי מימה למה את לא מרפה? אולי תשאלי את עצמך מה זה נותן לך, את כאילו לא מאפשרת לעצמך ריפוי, חוזרת שוב ושוב לפצע. לי מהצד נראה (אולי סתם נדמה לי, אני באמת לא מתיימרת) שלפני שהגעת לטיפול לא חשת רגשות בצורה כל כך עוצמתית והרגש הזה למרות שהוא כואב ושלילי יש בו חיוניות. וגם אולי את צריכה להיות מובנת כלפי הפסיכולוגית, בצורה מכובדת אני מתכוונת, כאילו בקטע תקשורתי של להעביר את התחושות והמחשבות שלך אולי אם תעשי את זה היא תתנצל, זה לא יהיה הגשמה של הפנטסיות ההרסניות אבל מבחינתך תרגישי פחות חסרת אונים ודפוקה.