אודי :(

קרה לך שהתעייפת מהחיים ? שאתה אומר:" זהו, די, מרים ידיים. נגמר .לא מסוגל יותר " זה קרה לך אודי ? אני עכשיו במצב כזה.. נגמר. אין כוח יותר לכלום. אולי גם אין חשק לכלום. אני נפגשת עם אמא צביה עוד מעט. הדפסתי היום את ה"דווח" שכתבתי לך בעקבות הקטע שקרה לאמא צביה. הדפסתי גם את תגובתך. אולי אקריא לה ? לא יודעת. זה כאילו נגמר כזה. אני ממשיכה לבוא, אבל זה כזה כלום. ממשיכה גם לתפקד אבל כזה כמו רובוט. גם ממשיכה לקרוא את הודעות הבנות פה בפורום. רציתי להגיב למיכל, לחנה, לסוריקטה ואולי לבנות נוספות. כבר לא זוכרת. אין לי כוח. אתה יודע אודי, אפילו למות זה כבר לא משנה לי . אמות. לא אמות. זה כבר לא משנה. לא משנה כבר כלום בעולם.

במבי יקרה, את יודעת, אני חושבת שאני מכירה את ההרגשה. ונראה לי שאת מרגישה כמו ילדה ששכחו אותה באוטו והיא לא קיימת יותר. פתאום לא זוכרים שהיא יצור נפרד. שיש לה צרכים. הפנו לה את הגב באופן מעליב נורא, אולי גם דיסוציאטיביות רגעית של ההורים. איך אפשר לחיות עם זה, איך אפשר? ואיך אפשר לסלוח? אני חושבת שמה שקרה בינכן הוא תרחיש סיוטי לשני הצדדים. סיוט שהתממש. משהו מעולם החרדות שיש לו איזה ייצוג במציאות. לבי איתך, סוריקטה