ממש לא מבינה

אני באמת לא מבינה... אתה כל הזמן מדבר על זה שאיני לוקחת אחריות. למטה שאלתי אותך באמת מה זה אומר, ולא התייחסת, רק אמרת שאם הכל אבוד - אין מה לעשות. אז לא להגיד שהכל אבוד? זה מה שמרגיז אותך? ועוד דבר שאני לא מבינה ועוד לא הסברת לי - מה ההבדל בין הלופ שלי ללופ של אחרות. הרי כל אחת חוזרת על הדברים שמטרידים אותה, אז למה דווקא אני מעצבנת אותך? מה ההבדל? בנוסף אמרת שהתפקיד שלי הוא להוכיח לך אחרת. איך????? אני באמת שואלת? מה לעשות??? ואיך אתה יכול להגיד שאני לא מתאמצת - כל כך הרבה פעמים נפגעתי ממך ממש וזה גרם לי או לבכי או לכעס גדול. יכולתי לברוח, ועובדה שנשארתי פה. זה לא נקרא להתאמץ? ניסיתי שוב. וכשחזרתי לאחר התקופה הקצרה שהפסקתי קצת לכתוב, אמרתי לך שבטח אגיע שוב לאותו מצב ואמרת לי שאין צורך להיבהל. זה נראה די מבהיל.. ואני לא מנצלת אותך כדי לחזור על הסרט הזה, אני לא עושה את זה בכוונה כדי להגיע למקום הזה. אני משתדלת דווקא לא לחשוב ככה, אבל אני נפגעת מהר ומכל דבר וכשאתה כותב לי דברים כמו תפסיקי להתבכיין, מה את רוצה ממני וכל אלה זה מצית שוב את המקום הזה. גם יש פעמים שאתה עונה לאחרות ואני חושבת לעצמי שאם היית עונה לי ככה הייתי נפגעת, ואילו הן לא נפגעות. לא יודעת.. אני לא מבינה איך זה קרה ככה פתאום. גם נראה לי שכבר אין לך סבלנות לענות לי יותר, לכן ההודעה הזאת מיותרת... - או שאני לא צריכה לכתוב את המשפט הזה? אתה רואה, עכשיו אני מתלבטת אם למחוק את השורה הזאת. אני יודעת שזה גם מרגיז אותך כשאני כותבת דברים כאלה. זה נחשב שאני מתאמצת? הנה, המשפט הזה לגבי הסבלנות, זה משהו אוטומטי שכתבתי כי אני מרגישה אי נעימות.. זה לא מתוך רצון לתקוף אותך.. כבר לא נעים לי שתצטרך להגיב לי בניגוד לרצון שלך... אני לא יודעת.. כאילו זה מרגיש לי שאם לא אכתוב משפט כזה, זאת תהיה חוצפה מצידי - לצפות ממך לקרוא שוב דברים שמרגיזים אותך ולאלץ אותך להגיב לי. דווקא כשאני כותבת אותו, זה מקל עליי, אתה מבין? כמו התנצלות כזאת... טוב, אני לא מוחקת עכשיו.. אולי מנסה להראות לך את תהליכי החשיבה שלי כשאני כותבת.. זה באמת מסובך לי, רק שתדע.. אני לא יודעת מה לחשוב, מה נכון ומה לא, למה אתה מצפה, מה יהיה בסדר, מה לא יתקבל... זה קשה לי...