סוריקטה ...

קוראת אותך שם למטה ... מנסה לענות לך , ראשית את טועה יקרה ובאמת ובכנות שמחה על דברייך ולוקחת אותם איתי . לפעמים , חשה לא מובנת וקצת קשה במדייה להסביר . כשכתבתי לרחל ולסנדי סליחה זה לא ממקום של רגשי אשם , שבגללי הן לא כאן . ברור לי שהן לא כאן בגלל דברים שלהן. לא לוקחת אחריות עלי בכלל , כן יכולתי לנהוג אחרת. כן שתיהן ישבו לי במחשבה מהמקומות שלי ועל זה לוקחת אחריות. בקשר לסליחה מאחרים מצטערת יקרה אני לא שם עדין אולי ??? לא רק בקשר לעבר גם בהווה אני אמצא את כל הסיבות עבור השני למה הוא נהג כפי שנהג ..עדין הכעס מופנה כלפי ולא כלפי השני , אולי כשארשה לעצמי לכעוס על האחר או אפילו לא לכעוס רק להתבאס אולי אז אצפה לסליחה ממנו לא יודעת???? את יודעת עכשיו למשל אני כותבת וחלק בי כל כך עצוב שאודי בחר לדלג עלי אבל אין בי כעס על כך , מה שעובר לי בראש זה שאני לא בסדר שכתבתי כך את העצב שלי על ההרס העצמי שלי ... והחלק היותר בריא , חושב לעצמו קורה הכל בסדר,זוכרת את המילים של אודי לפני כמה ימים .. לא יודעת יקרה , לפעמים אני חשה שאת מחפשת במילותיי התנגדות לך , אין בי כזו ..בכנות לעתים קשה לי מול הנחרצות שנשמעת מדברייך , כמו אומרת זאת הדרך הנכונה ואין אחרת , אבל מזכירה לעצמי שזו מדייה ואולי אני טועה . בכל מקרה אני בעדך , באמת , אוהבת את השיח אתך שמעורר מחשבה .אחרי החגים שמח כבר...

הי אביב יקרה, קראתי גם את מה שרשמת למטה. ייתכן מאד שאיני מבינה, וייתכן מאד שאני טועה. ויש טיפול, אישי, מקום של אנשי מקצוע שיש בו סיכוי, אולי, גדול יותר לדייק. חלף זמן, וקצת הנחתי, ואיני נושאת עמי תחושות לא נעימות מול הנאמר כאן. אני חושבת. היה בי תיקון, אני מניחה. והרגשתי גם געגוע. אחרי החגים הלוואי :-) שלך, סוריקטה