אמא שלי

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

19/09/2016 | 21:19 | מאת: מימה

אין שם אהבה אין לה יכולת להקשיב לאחר. היא תמיד מתנהגת כאילו 'די משגעים אותה. מה רוצים ממנה. עם התגובות האלה שלה שלפעמים אני פשוט מדברת והיא מגיבה במן .. לא יודעת. לא יודעת לתאר את הצורה הקפריזית שבה היא מגיבה. כאילו מכניסה אותי למשבצת שעשיתי לה משהו רע שבכלל לא היית לי כוונה כזאת. במקום להקשיב לי ולתת אמפתיה הבנה קשב הערכה כלשהי. ושהיא מגיבה כמו שהיא מגיבה זה משגע אותי וגורם לי לשנוא אותה. מרגישה ניכור מרעיל. היא אישה שלא 'מרגישה אותי'. אמא שלא מרגישה את הילדים שלה. היא מרגישה בעיקר את עצמה והקפריזות שלה . מסוגלת להכיל אפס ביקורת וישר מתחשבנת ומנכרת הכל. אמא שלי והפסיכולוגית המז*** מאד דומות בהרגשות שהן גרמו לי מבחינת חוסר האמפתיה המוחלטת. שונאת את שניהן. אבל על הפסיכולןגית כעסתי יותר. כי היא אשת מקצוע ויש לה אחריות. אמא שלי סתם אדם פוסט טראומטי פגוע ומוגבל ביכולת ההכלה הרגשית. הפסיכולןגית היא מטומטמת ברמה של רשלנות מקצועית. הלכתי להקיא. הכל עומד לי בגרון העולם הזה מלא רשע אבל הטוב ינצח

לקריאה נוספת והעמקה

הי מימה, קוראים לזה העברה. חבל שאת לא רואה את זה ולא יכולה להפיק תועלת מטיפול. אודי

20/09/2016 | 00:13 | מאת: מימה

מה שקרה עם הפסיכולוגית זה לא רק העברה! היו שם כשלים אמפתיים אמיתיים וטראומטיים ברמה רשלנית ממש. זה לא קרה לי מול אף מטפל אחר ברמה כזאת ואני כן יכולה להעזר מטיפול שהמטפל הוא בן אדם ולא אידיוט מטומטם וגם נעזרתי בטיפולים!!! הפסיכולוגית הזאת עיכבה את ההבראה שלי בכמה שנים טובות והשאירה אותי מדממת אחרי הטיפול אצלה עם כעס לא מעובד ברמה רשלנית ופןשעת . אוזלת היד שלה הייתה חרפה ותעודת עניות. ואחרי נעזרתי במטפלים . יותר מאחת. ויש אחת שאני דווקא ממש ממש אוהבת. פסיכותרפיסטית גופנית רגישה אמפתית חמה ומקסימה! הפסיכולוגית הייתה חרפה לא אמפתית עשתה לי רהטראומה ויותר מהכל פגיעןת נרקיסיסטיות חמורות. וזאת לא העברה!!! התייחסוייות מותאמות היו חוסכות לי הרבה שיט. זה היה רשלנות מקצועית אבל כזאת שכנראה החוק לא מכיר בה. החוק מכיר רק בחריגות בוטות מגבולות המסגרת וכללים. הוא לא מחשיב התייחסויות לא אמפתיות ברמה טראומתית כפגיעה רגשית אמיתית ומסבת נזק. הייתי דורשת פיצויים על כעס טראומטי שאחז בי 5 שנים אחרי הטיפול ... עכשיו הכל השתפר אגב בזכות מטפלים אחרים ובזכות עצמי שאני נאבקת להשתפר ולשפר אבל בעיני מה שהפסיכולוגית עשתה זה לא רק בגלל העברה. זה מרושע לא להכיר בחולשות של אדם ולהסביר לו ולצייד אותו בסיוע ותמיכה כדי שיתמודד וישפר את חייו ובמקום זה לשבת מנגד ולהתנשא נרקיסיסטית בחוזקות של המטפל. זה מה שהיה שם וזה היה נוראי! ומכוער! וארור! ומבחינתי רשלני ונפשע. מטפלים אחרים לא התייחסו ככה בטונים תוכחניים. דברים צריכים לבוא מתוך רכות. גם הניסיון לדרבן ולקדם בלי לוותר- עדיין הבסיס צריך להיות מצע של רכות וחום ולא ניכור ואדישות והתנשאות וסיפוק נרקיסיסטי פרוורטי של המטפל שמשתעשע ל'מחזה' המטופל המתייסר. זה לא נורמלי להרגיש ככה בטיפול ורק אצל הפסיכולוגית הזאת הרגשתי ככה. לא אצל אף מטפל אחר לפניה/אחריה.

20/09/2016 | 00:34 | מאת: מימה

נראה לי שכיום אותן אמירות בדיוק שחירפנו אותי בטיפול הפסיכולוגי ונשמעו נוראיות ובלתי מתקבלות על הדעת ממקור שנתפס ככזה שתפקידו לסייע - כיום אותן סוג של התייחסויות היו פחות מפילות אותי. אולי עדיין לא הייתי אוהבת לשמוע אותן אבל לא הייתי מגיבה בכזאת סלידה תהומית וכעס. נגיד מישהו שיתנשא 'עבדתי קשה' אני לא ארצה להרוג אותו אבל עדיין זאת הייתה התייחסות מאד לא מותאמת בצורה לא מותאמת ועשתה נזק באותה נקודה בזמן והסבה לי כעסים רבים. שנים! אז מבחינתי זאת רשלנות מקצועית . גם המשפט הבא שלה היה 'נו לא היה שום דבר שיכולתי לומר שהיית מקבלת' (טענה שלה שמבחינתי ממש לא נכונה ומהווה ניסיון מכוער לגלגל אחריות לכשל ממנה עליי). הפסיכולוגית הפושעת הזאת לא הציעה לי שום הבנה ותמיכה לקשיי דאז! הבנה ותמיכה שקיבלתי מאוחר יותר ממקורות אחרים ועדיין נזקקת לה לעיתים בדברים שקשים לי להתמודדות כמו עימותים והצבת גבולות למשל. הפסיכולוגית לא הבינה אותי ברמה מאד בסיסית. אבל כאמור כיום נראה לי שלא הייתי מתחרפנת מזה כי הציפיות שלי מאנשי טיפול השתנו. עכשיו אני יודעת שאין סיכוי להגמשת גבולות ואף אחד שם לא באמת יהיה תחליף הורי או חבר לחיים. זאת מן עסקה של הקשבה והתייחסות בתשלום. בגלל שהציפיות שלי מאנשי מקצוע השתנו אז אני מגיבה יותר בהשלמה וקבלה של הכללים שלהם. אבל האם זה עזר לי במה שבאמת רציתי??? חלקית מאד. עדיין צריכה טיפול שיעצים ויעזור. שאתפתח ואעיז ואתחזק. אני בספק אם אוננות מילולית בטיפול פסיכולוגי נוסף תעזור בזה... צריכה משהו יותר חוויתי ומאתגר אבל פחות מאיים מתוקפנות חרם ועויינות מצד אנשים בעולם האמיתי. בגלל שאני מאד רגישה לדחיה אני קולטת וסופגת את כל גלוי החרמות (חרם) שאנשים מעוללים עם יחס לא חברי לא לבבי ולא מפרגן. הייתי רוצה להיות פחות רגישה לזה ושפחות יעסיק. שלא ירשם לי כטראומטי שוב ושוב... את זה אני כבר אמצא דרך שהיא לא אוננות מילולית מתמשכת מול מטפל יחיד. זה כבר לא נותן כמעט כלום.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית