חברותי....

תוכלו לשבת לידי לנחמניני??? קשה לי ששואלים אותי למה ומדוע הנתק. זאת עובדה. עכשיו אני רוצה שישבו לידי, וינחמוני. אז כפי שלמדתי מהמנחמים בעת פטירת בן משפחתי, לא כולם יודעים איך לגשת, לא כולם מבינים איך לדבר עם מי שכואב לו. מי שמתגעגע, מי שמת בטירוף געגועים, מי שהמת מוטל לפניו. בדרך כלל לא באשמת המנחם, רובם באים עם כוונה מאד טובה, ומשתדלים. מלבד מה שקשה לפעמים לדעת מה יעשה לאבל טוב, כי מה שאמרתי לאיש הכואב מאתמול וזה עשה לו טוב, אותם מילים עלולים להציק לאדם שמולנו היום. אז היה את התקופה של מיד אחרי, שאז הכאב עבר את סף הסיבולת. היום, ממרחק זמן של שנה וחצי, הדברים נראים והרגישים אחרת. ועדיין קשה מאד, לא תמיד, ומציק וכואב ומתגעגע. יש את הזמנים שהזיכרון של הקשר הטוב שהיה בינינו מנחם ומשמח ומחזיק ומעודד, וכל הטוב שהצלחנו לעבוד ביחד בעבודה מפרכת משותפת קמה מול העיניים והלב וממלאים אותו באושר. אבל עדיין, הרבה בכי והגעגועים. והוא מרגיש חסר לי על כל צעד ושעל. מעצבן שהאנטרים בין השורות נעלמים בעת העלאת ההודעה.

את יודעת הכאב שלך מובן מאוד מובן. האמת שאין כאן נחמה שמישהו יכול לתת לך באמת . זה בור וחסך שהזמן כנראה באמת עושה את שלו . אישית עדין נשרפת מגעגועים למוכר לידוע למה שהיה כל כך בטוח ומוגן ואיננו . כמו שכתבת מה שנכון לאחד לא בהכרח נכון לשני ...אז רק להגיד לך שאני כאן איתך יושבת לידייך אם תירצי אחזיק ביידך ..מאוד מאוד מבינה אותך