היי סוריקטה (ועכשיו אני חוששת בכתיבת כותרות :-) )

היי סוריקטה, אני קוראת אותך כאן ויש לי שאלה אישית (כמובן שאת לא חייבת לענות) את באמת ובתמים מאמינה שיש מקום לחיים ללא אהבה ומיניות, ולא כפשרה, אלא כאידיאל? ושאפשר לוותר בחיים על רגשות רומנטיים?

הי מיקה יקירתי, חייכת אותי :-) שמחתי מאד גם לקרוא על השיתוף עם המטפלת. נפלא, בעיניי. התקדמות ואומץ. אני חושבת שאין באמת דבר כזה בלי מיניות. אצלי, כמו שהזכרתי, ואקח את התיקון של אודי, משהו קבור וחסום. עד לרמה של חלומות, או היעדר זכרון של חלומות. לא חוויתי אהבה בריאה, עדיין (אשאיר מקום לאופטימיות). נזירה, אולי קצת לבושתי, המון שנים. מאמינה שגם בגילי יש הורמונים שאם הם יעבדו, הם יעבדו. וזה גם חשוב, ואפילו מאד, לדעתי, מבחינת פורקן האגרסיות, באופן חיובי. לחיי ההמשכים, סוריקטה