אודי וסנדיי

מצד אחד סנדיי צודקת למה לי להתעסק בזה? עבר, נגמר לא קרה כלום וכך התייחסתי לזה הרבה זמן. אבל הגעתי לטיפול כי היה טריגר,הייתי בלחץ נוראי ומצב ממש נורא! אם לא היה כלום והייתי שמחה לא הייתי באה בכלל לטיפול מלכתחילה. אם לא הובנתי אז השמחה היא חיצונית ולא פנימית! גם של משפחתי, כלם כלפי חוץ צריכים להראות שהכל בסדר! אני כזו שרואה דברים בשחור לבן, אז במה שאני כותבת זה נשמע שהכל היה טוב, זה לא נכון...למדתי לעשות רצון האחר ולא רצוני....זה שאני אומרת שרציתי זה את החיבוק והקרבה וזהו! לא מעבר...מובן? ומה שקשה לי זה לא המעשה כי הוא לא גרם לטראומה (למרות שיש משהו שאני עובדת עליו בקשר עם בעלי שקשה לי והבנתי רק אחר כך למה) אלא הניתוק והריחוק אחרכך....ההתעלמות ממני, הנטישה, זה הקושי העיקרי...סמרטוט, השתמש וזרוק...הלוואי שזה היה כל כך פשוט. שנים ניסיתי להקטין להגיד שכלום לא היה...שאני אשמה..עדיין זה כך...אודי, אני לא סתם עוסקת בזה..בוחשת בזה..אבל באמת למה לי? אוףףףף זה רק מקשה יותר, אולי סנדיי צודקת??? האם יהיה יותר טוב אחר כך?

היי מיכל, את לא מתעסקת ב-"זה", את מתעסקת "בך" סנדיי תוחמת את הפגיעה לאותה סיטואציה ספציפית, ואז באמת..מדוע להתעסק בזה? אבל זו לא רק הפגיעה , אלו הפגיעות הקטנות שנלוות אליה ומלוות אותך בחייך מתחת לפניי השטח..תחושת החוסר אונים, החוסר נראות, הבילבול, הפחד לעיתים,תחושות חסך מסויימות, וכן - גם תחושת ההנאה. ובאופן אישי אני חושבת שכל פגיעה מינית, אפילו קלה, יכולה להשפיע באופן מאוד חזק על החיים - גם אצל בחורה נשואה, שלכאורה כבר יצרה קשר, ויש לה ילדים. ובתקווה שבאמת יהיה יותר טוב אח"כ...

כנראה שאת צודקת..החיים מורכבים...גם יחסי הורה ילד מאוד מורכבים, תודה על ההבנה. מיכל

כתבת שלסנדיי יש דר התמודדות שלה שמתאימה לה, לי אין דרך להתמודד אני חלשה מדי לא יכולה לעמוד בצונאמי מתמוטטת לחלוטין לא מהגבורות, מאלו שכאן מסוגלות לעשות אנילזה אין בי טיפת אומץ, יכולת, או דרך להתמודד, הלוואי והייתה לי דרך הדרך היחידה היא פשוט לבנות את חומת סין או ברלין, ולטפל בגרורות האחרות.