פורום תמיכה ויעוץ לגיל הזהב

אני העונה על שם אלגרה בכר, נולדתי ב-23/7/39, סובלת מצניחה של שלפוחית השתן והרחם. נאמר לי שעלי לעבור ניתוח להוצאת הרחם ללא פתיחת הבטן. שאלתי היא: לאיזה רופא אתם מציעים לי שיבצע את הניתוח: ד"ר יצחק פיינשטיין או פרופ' דיקר דב מקדימה תודה וממתינה לתשובתכם המהירה טל: 8595598-052

על פרופסור דיקר שמעתי די הרבה טובות. השם השני לא שמעתי מימי. למען גילוי נאות, אני חושב שאביו של פרופ. דיקר היה מנתח שלי בחדרה, ופיתחתי ידידות אתו. מישהו אמר לי שפרופ. דיקר הוא בנו של ד"ר דיקר מחדרה.

אתמול ראיתי כתבה נוראה על פרופ' דיקר (לא ביחס למיומנות המקצועית שלו) אז תתעלמי ממה שאמרתי

אלגרה היקרה. אינני יכולה לענות לשאלתך באופן ישיר. א. אינני רופאה ואינני מתמצאת בנושא זה. ב. אינני יכולה ואיני נוהגת להמליץ על איש מקצוע כזה או אחר. יחד עם זאת מובנת בהחלט הדילמה ומובן החשש מפני ניתוח שכזה. לא ברור האם ניתן להפקיד את הבריאות בידי רופאים. העתונות תמיד מלאה בסיפורים קשים על נתוחים, על מנתחים, על רשלנויות ואזלות יד שונות. כל אילו יכולים לעורר חשש כבד ולהביא לדילמות כגון זו שאת מביאה. יחד עם זאת,רוב הנתוחים עוברים בשלום. בחרי לך מנתח שמעורר את אמונך. לאחר מכן חפשי דרכים להשקיט את החרדה של לפני הניתוח. לכל אחד הדרכים שלו. למשל דמיון מודרך, יוגה, שיחה חברית או מקצועית, כל אילו יכולים להקל. בהצלחה ורק בריאות נעה

שלום שמי אירינה הייתי רוצה לדבר על סבתא שלי היא בת 69 בשנה האחרונה היא התחילה לנבול לנו ממש כבר לא אותה אחת מרגישה שהתנועה שלה נהייתה מוגבלת ואיטית כל הזמן עייפה ממש לא האישה שאני הכרתי עד לפני שנה הרופא חושב שאולי יש לה פרקינסון והיא עכשיו תלך לאיבחון אצל נוירולוג הייתי רוצה לדעת מה זאת המחלה הזאת ולדעת קצת יותר עליה בבקשה תסבירי לי מה עושה המחלה הזאת איך היא מתבטע ומה קורה בגוף שלנו כשהיא קיימת שם ותפני אותי למקורות הנכונים כדי שאני אדע לקראת מה אנחנו הולכים כדי להעניק לה את העזרה המקסימלית שאני ואמא שלי נוכל להעניק לה!!! תודה בשמי ובשם סבתא שלי!!!

קודם כל הנה כתבה שפורסמה כאן באתר דוקטורס על פרקינסון הנה הלינק http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Article/xID/3601/xCT/12. בנוסף לכך אני מצרפת לינק לעמותת הפרקינסון www.forumparkinson.org.il http://www.parkinson.org.il/website/index.php?option=content&task=category&sectionid=1&id=76&Itemid=59 אם תצטרכי מידע נוסף אנא פני שנית.

בזמן האחרון אימי מאשימה אותי בגנבת כסף מחשבונה ולא עוזר דף החשבון שאני מראה לה. מה ניתן לעשות?

שולה, אינני מומחית, ולמיטב ידיעתי - זה דבר מוכר,- לחשוד בך, או לחשוד במטפלת שגונבת חפצים מהבית, וזה כנראה חלק מהבילבול שקורה אצל חלק מהאנשים המבוגרים. אין הרבה מה לעשות, אלא להבין את מצבה, להראות לה שוב דף חשבון, לנסות להרגיעה, או לעבור לשוחח בנושא אחר, והעיקר - לא להתרגש , להתאפק ולא לכעוס עליה.

גם אני וגם כמה מחברותי עברנו את ה"חוויה" הלא נעימה הזאת. מסתבר שהחשדנות ומחשבות השווא הללו די רווחות בקשישים. את בוודאי נעלבת עד עמקי נשמתך שאמך חושדת בך. האמת, אין מקום להיעלב או להיבהל וגם לא יעזור שאת מראה לה את דפי הבנק . גם אל תכעסי על אמך. במצב כזה יש ליקוי בכושר השיפוט שלה. פני לגריאטר או לפסיכוגריאטר והתייעצי אם יש מקום לטיפול תרופתי.ככל הידוע לי יש מגוון תרופות שניתנות לקשישים עם מחשבות שווא. בהצלחה

שולה שלום! את מתארת מצב בו אימך מגלה חשדנות כלפייך ומאשימה אותך בהאשמות שווא. פעמים רבות עקב שינויים פיזיים,נפשיים ותחושתיים שונים יכולה להתערער תחושת הבטחון של האדם המבוגר בסובב אותו. המוכר יכול לההפך לזר ומאיים. זה יכול לנבוע מסיבות רבות ושונות.לא פרטת מה קורה לאימך באופן כללי. למשל התופעה מוכרת כשיש פגיעות ובעיות זכרון. אדם שלא בוטח בכושר השיפוט של עצמו ולכן מאבד את בטחונו לגבי האחרים, גם הקרובים ביותר. כשהעולם נחווה כלא ברור ומשובש, מפלס החשדנות עולה ועולה. זה יכול למשל לנבוע גם מתחושת בדידות גדולה. פחד ממוות, שאלות כמו מה שאשאיר אחריי, הפחד שא"א לא מתענין בי. אז עלולים להופיע חששות שלעתים מקבלים מימדים מפחידים. האם נמצאים אתי בקשר כדי לרשת אותי, ואולי אף בעודי בחיים. האם כספי הוא הסיבה שנמצאים אתי בקשר. בפועל יכולה להופיע תמונה של הסתגרות והתבדלות ומצוקה ההולכת וגוברת.במצב כזה הקשר של האדם עם סביבתו נפגע וקיימת סכנה של הדרדרות במצב הרגשי. אני מצטרפת להמלצה שניתנה כאן לגבי התיעצות עם פסיכוגריאטר. אם יהיו לך שאלות נוספות אנא פני שוב. בברכה נעה

תודה על התשובה. אנסה לחפש תמיכה. המצב רק מחמיר. עכשיו הוא לא רוצה יותר את המטפל שלו ורוצה להשאר לבד(!). גיליתי שיש משהו שנקרא נופשון, שאליו אני מקווה שיצא מחר, מה שיתן לו לו ולי לנוח ולהתאושש ואני מקווה שעד סוף שבוע הבא אמצא מטפל חדש או פתרון מתאים אחר. אני חושבת שככל שעובר הזמן אני מגלה איך מגוון הבעיות מתרחב, ובכנות אני מתייאשת. שאלת למה אני מייצגת את המשפחה, ובכן - אני הכי קטנה, הכי קרובה פיזית, יש לי רכב, ואני לא בורחת מאחריות וגם לא מנסה להכריח להכנס לבית אבות. זה למה. אחי בא ועוזר כשהוא יכול. אחותי מסרבת להתייחס עד שלא אסכים להכניס אותו לבית אבות. ההתלבטות קשה, כל הזמן, אבל אולי לא תהיה לי ברירה . ילדי בעלי ועבודתי (שלא לדבר עלי) סובלים. ביי.

לפנינה שלום, מקווה שקראת גם את תשובתי המופיעה מתחת להודעה החדשה שלך. שוב פעם, ההזדהות שלי אתך כל כך גדולה. רק אתמול אמרתי לחברה טובה "אין לי רגע דל". טוב שמצאת מקום לאביך למס' ימים. מקווה שיקל עליך במעט. עדיין נראה לי שדחוף ביותר שיקבל איזהשהוא טיפול תרופתי שירגיע וימתן אותו. בטיפול תרופתי נכון האגרסיה כלפי המטפל עשויה להיעלם. בענין חברה - אם אביך נשאר בבית: יש מועדוניות יום לקשישים אליהם מסיעים אותם ומחזירים ולפעמים גם נותנים ארוחות צהריים. לא כל יום, אבל פעם או יותר בשבוע. כדאי שתבררי פרטים דרך חברת הסיעוד שקשורה לביטוח לאומי, או בקופת החולים שלך אצל עובדת סוציאלית. למכבי יש מועדוניות כאלה וגם לגורמים נוספים חשוב לי להגיד לך שאת אישה נהדרת ובת טובה. כידוע לך הרבה בנים/בנות לקשישים די מזניחים אותם ואני אינני מבינה איך אפשר. אני גם יודעת שאת משלמת מחיר מאד יקר על הדאגה והטיפול באביך. ובכל זאת, השתדלי למצוא קצת זמן לעצמך. אל תוותרי על קצת פעילות גופנית, דמיון מודרך (לי מאד עוזר ואפשר לעשות זאת בכל רגע נחוץ) ודברים קטנים שעושים לך כיף. אם אביך נשאר בבית, אולי אפשר שאחד מאחיך יבוא להיות איתו בשבת או יהיה במקום נגיש ואת תסעי לאיזה צימר נחמד? באחוות מותשות

תודה על העידוד. לאבי יש פעילות מסוג זה במועדון לקשיש בנס ציונה וכן יש לו 3-4 פעמים בשבוע "יציאות" לפיזותרפיה ולרפוי בכיסוק, ובכ"ז נדמה לי שהבעייה העיקית היא בדידות. קשה לו שאין לו עם מי לדבר (המטפל) ושאני לא זמינה תמיד (ומה לעשות שיש לי גם עבודה וילדים קטנים ובעל...) על זה יצא קצפו , לדעתי, למרות שמה שדחף לזה היתה התדרדרות פיזית זמנית. עכישו הוא משתקם שם ואתמול דברתי איתו והוא נשמע מאוד מרוצה. בסה"כ הוא אדם מאוד חברותי שבשנים האחרונות איבד את רב חבריו (נפטרו) והבדידות מדברת. מה זה בדיוק דמיון מודרך? איפה עושים את זה ? עכשיו כשהוא שם אני נרגעת לאיטי. אני לא רוצה לצאת לצימר - פרוש העניין להשאיר את ילדי המוזנחים עכשיו גם כך, שוב בלי אמא, וזה לא מגיע להם. תודה, שוב, על תשומת הלב והעידוד, פנינה.

מזמן לא נתקלתי בניסוח כלכך קולע למצב בו גם אני שרויה.אכן הנטל מאד כבד ומתיש, גם אם נעשה בהרבה אהבה ורצון. מנסיון - כפי שהמליצה מנהלת הפורום, כדאי שתפנו לפסיכוגריאטר או לפחות פסיכיאטר עם נסיון בטיפול בקשישים שיעשה לאביך אבחון ולדעתי יש לבדוק אם אלו תוצאות לוואי של האירוע ויש סיכוי לאיזשהוא שיפור, או תהליך של דמנציה/אלצהיימר. בשני המקרים יש תרופות המרגיעות את אי-שקט (כעס על המטפל וכו') . מנסיוני לגבי הורה בתהליך דמנטי-אלצהיימר, הכדורים שניתנו ע"י הפסיכיאטר אכן הרגיעו את אמי. יש כל מיני כדורים וצריך להתאים , יש כדורים בעלי תופעות לוואי קשות ויש כאלה שפחות.יש כאלה שבסל הבריאות ויש כאלה שלא - ומאד יקרות. אנחנו לפחות מצאנו את הכדור המתאים שניתן גם במינון נמוך ולפיכך לא מרדים לגמרי. הכדור הנ"ל הוא מסוג תרופה אנטי-פסיכוטית שגילו שמסייעת להרגיע במקרה של אלצהיימר. הוא לא בסל התרופות ויקר מאד. למרות שלפני זמן קצר התפרסמה אזהרה של רשות המזון האמריקנית (FDA) לא לתת חלק גדול מתרופות אלו (כולל התרופה שאמי מקבלת) לקשישים כי במחקר הסתבר כי תוחלת החיים של הלוקחים אותם יורדת בהשוואה למקבלי תרופות אחרות, החלטנו שאמי תמשיך לקבל את התרופה. דווקא מתוך האהבה הגדולה שאנחנו רוכשים לה , איכות החיים בגיל הזה חשובה לא פחות מאורכם. לגבי הזיכרון - אל תתפתי לשום תרופה. מנסיון אישי וגם מקריאה בפורומים אחרים, התרופות שנודעו לשפר את הזכרון (מסוג ממוריט וכו') אינן עוזרות בכלום ופשוט חבל על הכסף. בנושא התרופות הציצי גם בפורום גריאטריה בYNET. מהשאלות והתשובות שם של קוראים והגריאטר תוכלי ללמוד הרבה. גם אני חשה בצורך בפורום בו נוכל לקבל עצות מעשיות מחד ולשפוך את הלב מאידך. הצצתי בפורום התמיכה באלצהיימר בתפוז. הוא דל משתתפים. אולי אם נצטרף בכ"ז נוכל להגדילו וגם לעזור לעצמנו ולאחרים. דרך נוספת אולי להיעזר, היא עם עובדת סוציאלית מקופץ החולים. בזמנו באזורנו מצאנו עו"סית כזו שסייעה לנו רבות בעצות מועילות גם לגבי ההתנהלות האישית שלנו. .

ההודעה מיועדת לפנינה!! סליחה.

כרמלה שלום האם את יכולה לתת לי את שמו של הפסיכוגריאטר אליו פנית? ומה שמה של התרופה אותה נתן לכם? גם אני בעיצומו של תהליך עם אמא בבית חולים שיקומי והרופים חושבים שהיא בתהליך של דמנציה אלצהיימר התרופה אותה היא מקבלת עכשיו אינה מועילה במאומה נהפוך הוא היא הפכה לאלימה וקשה אשמח לקבל ממך את הפרטים הרלוונטיים. תודה

בענין הרופא - אינני יודעת מאיזה אזור את בארץ כך שלא יודעת אם זה רלוונטי. בענין התרופה - שמה ZYPREXA (זיפרקסה) והיא מרגיעה אי-שקט ואלימות אצל חולי האלצהיימר. כאמור היא איננה בסל התרופות ומאד יקרה. אנחנו העדפנו אותה על פני רספרידל (גם היא איננה בסל התרופות), כיוון שאחת מתופעות הלוואי של רספרידל היא קשיים בהליכה גם לתרופה שבסל התרופות (הלידול) שיש לה תופעות לוואי מאד קשות. כל הנאמר כאן הוא לא המלצה אלא תיאור הנסיון שלנו ומה שמצאנו שמתאים למקרה שלנו. לכן חשוב שתתייעצי עם רופא מתאים. בהצלחה וכל טוב

רוחלה שלום. ניתן לפנות למרפאות לבריאות הנפש באזור מגורייך לשם המלצה על פסיכוגריאטר. כמו כן את מוזמנת לפנות אליי במייל. לציין את אזור מגורייך ואנסה לעזור לך לאתר איש מקצוע מתאים. בברכה נעה [email protected]

לחברי הפורום שלום מחפשת בדחיפות מתנדב בן לוויה לאבי בן ה90 לשעתיים ביום בשעות אחר הצהריים פעמיים בשבוע, דובר לאדינו, שיארח לו לחברה בימים שאינו מבקר את אימי המאושפזת בבית חולים שיקומי. תודות רוחלה

שכחתי לציין שהוא מתגורר בהרצליה.

את צריכה לפנות ל"ש.י.ל" לקבל כתובות של עמותות העוסקות בנושא. תנסי גם לקבל כתובות במחלקת הרוחה העירונית.

אדם בן 86 עבר ניתוח מעקפים. לחץ דם גבוה וחוליים נוספים. הניתוח עבר בשלום לפני כחודש. הבעיה: בלילה הוא כמעט ולא ישן, מדבר מתוך נמנום, עושה תנועות גוף, נוגע בעצמו, קם מבלי לדעת זאת, עובר את המחסום של המיטה ונוהג כמסומם או כמהופנט. כדורי שינה משאירים אותו מנומנם כל היום.האם זו תופעה ידועה בגיל זה ? מה ניתן לעשות ? יש סיכוי שזה יעבור ?תודה. בת-יער

אני לא רופא. תופעות משונות אחרי ניתוח רציני אצל איש מבוגר למדי הן שכיחות ביותר, אם זה תוצאה של ההרדמה או של הטראומה של הניתוח. את צריכה להתיעץ עם רופא גיריאטרי. יש מה לעשות וצריך להתחיל קרוב ככל האפשר לניתוח. טיפול פיזיותרפי חשוב מאד ברגע שרק אפשר. הטיפול הזה יכול גם לעזור מאד למצב המנטאלי. כאמור רופא גריאטרי יוכל ליעץ לכם איזה טיפולים נוספים נחוצים, פסיכיאטריים או פיזיים. אל תתנו לפקידי קופת החולים לדחות אתכם בלך ושוב. הם ממש לא ששים לתת טיפולים יקרים לאנשים זקנים, אבל אפשר לאלץ אותם אם הטיפולים בסל.

תודה לדני על ההתיחסות ועל התשובה

ראשית יש להתיחס לשאלתך במספר מישורים. לגבי תשובות רפואיות כדאי להתיעץ הן עם רופא מרדים וקרדיולוג לגבי תופעות הלוואי של ההרדמה והניתוח. כמו כן כדאי לפנות לגריאטר ולשאול אותו. יש אלמנטים רבים שיש לקחת בחשבון כמו מצב בריאותי, האם זה הניתוח הראשון או שיש אפקט מצטבר ועוד. לעתים הלחץ והמתח שמתלווים לכל תהליך הניתוח מעמיסים גם הם גופנית ונפשית ואז יתכנו תגובות כאלו. יתכן שיש לעקוב במעבדת שינה ולהבין את הסיבות. אולי יש דרכים נוספות מלבד כדורי שינה. כדאי לקבל תמונה רחבה ככל האפשר כדי לראות איך להקל על מצוקתו. שנית לא ציינת מי הוא אותו אדם עבורך. במידה וזה בן זוג או הורה זו חוויה רגשית קשה ללוות אותו מהצד. לראותו לא ישן, מתהלך כסהרורי . בוודאי זה גם מדיר שינה מעינייך. מקווה בשבילכם להקלה ומנוחה בברכה נעה

שלום לכולם אימי בת 68 מספר שנים אחרי ניתוח לב, לוקחת תרופות לדילול הדם. טמפרטורת הגוף הרגילה שלה היא בסביבות 36 מעלות. לאחרונה, בשעות הבוקר, טמפרטורת הגוף 35.5 מעלות. האם זה מהווה בעיה? ממה נובעת ירידת חום הגוף? יש לציין שבסה"כ היא בריאה ומתפקדת. תודה מראש

תתיעץ ברופא המשפחה. הוא מכיר (או אמור להכיר) את ההיסטוריה הרפואית שלה יותר טוב מכל אחד אחר. אני בעצמי בן 79 ויחסית בריא. לפעמים אני מתעורר עם חום גוף מתחת 36. (אני מודד את החום רק אחרי מחלה כך שזה כמובן לא אומר כלום) כמובן אספירין (שלעתים קרובות משמש לדילול הדם) מוריד את הטמפרטורה. בכל זאת כדי לערב את הרופא כי יש מצבים רפואיים שירידת הטמפרטורה אחד מסממנים.

מסכימה עם דני שכדאי להתיעץ עם רופא משפחה ואולי עם המטולוג. ניתן לפנות גם לפורום המטולוגיה כאן בדוקטורס. איך אימך מגיבה כשיורד לה החום? האם היא עסוקה בזה? איך היא מגיבה: באדישות, מתח, בהלה? החיים בצל מחלה כרונית הם לא קלים הן לאדם והן למשפחה הקרובה וההתמודדות היא מורכבת. במידה ותרצה לשתף בדברים נוספים אתה מוזמן. בברכה נעה

שלום. רציתי לצרף קישורים חביבים להודעה... אך מסתבר שאי אפשר. לכן אני מצרף את הכתובות עצמן. פשוט העתיקו לשורת הכתובת בדפדפן ותגיעו בשלום. (ואם לא תשאירו הודעה בפורום ואשתדל לשפר...) מס' קישורים שימושיים שיחסכו לכם את הטרחה בחיפוש לבד. בקשה למתן היתר להעסקת עובד זר (לאחר שקיבלתם את האישור מן הביטוח הלאומי מגישים בקשה זו ביח' הסמך של משרד התמ"ת, עליה אפרט בפעם אחרת): ניתן גם לשלם את האגרה דרך האתר. http://www.tamas.gov.il/NR/exeres/FB1A6005-8478-4A98-BFD5-FD97872AA787.htm הגשת תביעה לביטוח לאומי (כנסו לטפסים -> נכות/סיעוד): http://www.btl.gov.il/btl_indx.asp?name=tfasim&type=m בקשת אשרה ממשרד הפנים למתן אשרת כניסה לעובד זר בסיעוד(או למתן אשרה לעובד הנמצא כבר בארץ) וכן בקשה לחידוש אשרה לאלו מכם המעסיקים עובד זר ומועד החידוש קרב: (כנסו לטפסים -> אשרות וזרים) http://www.pnim.gov.il אני מניח שעם הזמן יהיה שיפור והקישורים יהיו יעילים יותר. בברכה, אילן.

קישורים מועילים וחשובים ביותר,ואין כאן שמץ של ספקנות! תודה נעה

רקע - אבי בן 79 לאחר ארוע מוחי, השתפר מאוד פיזית וכעת הולך ומתפקד כמעט כמו קודם אבל, להבדיל מלפני הארוע - נמצא בביתו עם מטפל ומגוון הבעיות הקטנות והמטרידות הולך וגדל לאיטו (בעיות זכרון, עיקשות, ובעיות פיזיות). אני המטפלת מ"טעם" המשפחה, ולא פעם זה מקשה מאוד עלי. שתי שאלות לי - 1. האם יש פורום לתמיכה בילדי תשושים? מישהו שייעץ לך מה עושים כשלאבא פתאום יש חם והוא טוען בתוקף שאין לו בנות, או מתעקש שעכשיו שתיים למרות שכמעט שש, או כשהוא זועם על המטפל (על לא עוול בכפו). מה עושים כשהוא לא רוצה מטפל ומתעקש שהוא יכול להמשיך לחיות לבד (!) אבל אני יודעת שזה או מטפל או בית אבות? 2. כמדומני שאף רופא איתו התייעצתי בחצי השנה האחרונה (מאז נפלתי לקטגוריית הילדים המותשים) לא רואה את התמונה בכללותה. איפה מוצאים גריאטר בעל ראייה רחבה דייה לראות את הצורך האמיתי (חברה + רצון להשאר בביתו = ניגוד) בשילוב הבעיות הפיזיות שיעזור לי להגיע להחלטה נבונה באשר לאיך עלי להמשיך מכאו?

אני מצטרף לשאלתה של פנינה אודה לכם על תשובתכם

לפנינה וכל מי שחווה תהליכים דומים! תחושת "הילדים המותשים" שתארת מתוארת בשם "דור הסנדוויץ'". הילדים שמטפלים גם בהוריהם וגם בילדיהם שלהם. זהו תהליך בעל עומס פיזי ונפשי רב. יש צורך בתמיכה רבה עבור האדם שהטיפול נופל על כתפיו. את כתבת שאת ה"מטפלת מטעם המשפחה". למה הכוונה? האם אחייך משתתפים איתך בנטל הטיפול? זוהי משימה כבדה עבור בנאדם אחד ומומלץ במידת האפשר להתחלק בנטל. אני נוהגת להמליץ על קבוצות תמיכה לילדים המטפלים בהוריהם .ישנן קבוצות בקופות החולים או שאפשר לברר בעמותת האלצהימר (ראי קישורים מצורפים). עמותת האלצהימר -http://medic.bgu.ac.il/aai/alzinfo.htm אגודת אלצהימר ומחלות דומות- http://www.alz- יש חשיבות רבה לקבוצות עזרה עצמית . במידה וזה אינו מספיק יש חשיבות רבה גם לטיפול פרטני עבורך. בנוסף לכך הבנתי שיש פורום תמיכה הדדית בתפוז בנושא זה. לגבי שאלתך השניה , כדאי לפנות לפסיכוגריאטר (פסיכיאטר גריאטרי) שראיתו רחבה דיה כדי להבין את הדקויות והרגישויות במצב זה. בברכה נעה

ראי הודעתי כמה שורות למעלה פעם ראשונה שאני מגיבה כאן ולא ברור לי איפה לוחצים על תגובה. מקווה שעכשיו פעלתי נכון

אבי בן 67 אלמן (אימי נפטרה לפני כ-4 שנים). לאחרונה גילינו בעיית הימורים המסתכמת באלפי שקלים בחודש (באמצעות כרטיסי גירוד). הוא לא אדם אשר ילך לטיפול או לאיזו קבוצת תמיכה. הוא לא מודה לבעיה שלו, אך הוא אכן מודע לה ויודע את ניזקיה. מה אפשר לעשות ולמי אפשר לפנות בייעוץ בנושא הזה ?

שלום רב! אתם מתארים מצב לא קל . סיפרתם שאביכם התאלמן לפני 4 שנים. ישנן שאלות רבות נוספות שעולות כדי להבהיר את התמונה. האם הוא פרש מעבודתו? כיצד נראה סדר היום שלו? האם בעית ההימורים החלה בשנים האחרונות או שזה משהו שמלווה אותו שנים רבות?. תהליך ההתאלמנות הוא קשה וכבד מנשוא. נפער חלל עמוק בחייו של האדם שהתאלמן. פעמים רבות עולות תחושות כבדות של דכאון ותהליך עיבוד האבל לוקח את הזמן שלו (תוך שונות בינאישית גבוהה). אנשים שיש להם מסגרת חברתית ותעסוקתית קבועה וסביבה תומכת יכולים להתאושש מהר יותר , להעזר ולחוות יותר הקלה לאורך זמן. כשאובדן בן הזוג מלווה בשינויים משמעותיים נוספים (כגון פרישה לגמלאות) אזי לעתים תחושות הכאב, החלל והריקנות המאפינות מצבי אבל הולכות ומעמיקות. במצבים כאלה האדם פגיע ויכולה גם להופיע התנהגות בעלת אופי התמכרותי. אני מעלה השערה שיתכן וזה מה שקרה לאביכם . לעתים רק כשהאדם עמוק בתוך ההתמכרות הוא יכול לפקוח את עיניו ולראות את הנזק הכלכלי,הסביבתי והנפשי שנגרם לו ולסביבתו הקרובה. זה מצב שקשה מאוד לאדם להודות בו לעתים אפילו בפני עצמו כי הוא מעורר הרבה אשמה. התמכרות כגון זו היא בעלת מאפיני הרס עצמי (על אחת כמה וכמה אם מקורותיו הכספיים מוגבלים) וכדאי לעצור אותה. ישנן שיטות ספציפיות לטפל בהתמכרויות וישנם אנשי מקצוע המומחים בכך. גם אם אביכם אינו מעונין כרגע בטיפול שווה לכם ללכת להתיעץ עם מומחה כיצד לפעול כילדיו ולקבל הדרכה. אתם מוזמנים לפנות אליי שנית (או במייל) על מנת לחשוב לאן לפנות. בברכה נעה [email protected]

שלום. הפעם אפרט ככל הניתן בנושא (הכאוב) של הערכות התלות המבוצעות על ידי המוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת קצבת הסיעוד. א. קצבת הסיעוד ניתנת לגברים בני +65 ונשים בנות +60. תובעים צעירים יותר זכאים לקצבת נכות ובהגיעם לגיל זכאות לחוק הסיעוד ניתנת להם האפשרות לבחור בין שתי האפשרויות. ב. קצבת הסיעוד א י נ ה ניתנת בכסף (!) אלא בשעות סיעוד, היינו, הזכאי מקבל שירותי סיעוד בביתו בין עם על ידי מטפל ישראלי או זר. (הכסף עצמו מועבר לחברת הסיעוד כאשר זו האחרונה משלמת את שכר המטפל/ת). ג. הגשת התביעה מתבצעת על ידי מילוי טופס התביעה ומסירתו לסניף הקרוב לביתכם. כשבועיים לאחר הגשתה יתואם ביקור אחות המוסד לביטוח לאומי בבית התובע. המלצתנו הגורפת היא להכין את הקשיש נפשית לביקור האחות ובשום פנים ואופן לא לתת לביקור הבית להתבצע ללא נוכחות של אחד מבני המשפחה. כמו כן רצוי שהמכתב המצורף מרופא המשפחה יפרט מאוד את הצורך בעובד סיעודי להשגה ועזרה לתובע. ד. במהלך ביקור הבית נבדקים הדברים הבאים: 1. יכולתו של התובע להתלבש (חלק עליון וחלק תחתון). 2. יכולתו של התובע לאכול באופן עצמאי. 3. יכולתו של התובע להתקלח. 4. יכולתו של התובע לשלוט על צרכיו. 5. יכולתו של התובע להתהלך ב ב י ת (!). אין זה מעניינו של המוסד לביטוח לאומי אם התובע מתהלך בין 4 קירותיו אך אינו מסוגל לצאת. ככל שתלותו של התובע בעזרת הזולת לביצוע פעולותיו היומיומיות גדולה יותר כך תגדלנה נק' התלות אותן יקבל בסוף הביקור כאשר המקסימום הניתן לקבל מבחינת אחוזים הנו 150%. עכשיו, ברור לכולנו כי הבדיקה עצמה אינה נעימה כלל וכלל ומהותה נדונה פעמים רבות בוועדות הכנסת (הועדה המיוחדת לעניין עובדים זרים, הפרוטוקולים ניתנים לקריאה באתר שער הממשלה). אנו (שוב) ממליצים להנחות את התובע שלא "לצאת מגידרו" על מנת להשביע את רצון אחות המוסד לביטוח לאומי ואין המלצתנו זו עומדת כהנחיה לציבור לקוחותינו ולציבור הקוראים להונות את המוסד לביטוח לאומי. אנו ממליצים זאת עקב ריבוי מיקרים בהם הקשישים עשו "שמיניות באויר" על מנת להוכיח לאחות שהם דווקא כן מסוגלים (ומי מאיתנו מעוניים שאחות זרה תראה במו עינייה שאנו כבר לא מסוגלים ללבוש תחתונים? שאנו לא מסוגלים להגיע לשירותים ושצריכים להאכיל אותנו כמו תינוקות??). זיכרו תמיד שלכל אדם (בהנחה שהוא צלול וללא פגיעה בקוגניטיביות) נשאר דבר אחד שהגיל לא יוכל לקחת ממנו, נשאר הכבוד העצמי. וכך קורה שקשישים רבים עוברים את ביקור הבית בהצלחה יתרה (לדעת ביטוח לאומי) ומבחינתו הם גם כשירים להתגייס בשנית לצה"ל והפעם לגולני. ה. הקפידו להסביר כל זאת לתובע ועימדו על כך שאין כל צורך לשתף פעולה באופן נמרץ עם האחות. כל פרט נוסף הנראה לכם רלוונטי חייב להיות מועבר אליה ב י ו ז מ ת כ ם ! בשביל זה אתם שם. (למשל שהתובע נופל וזקוק להשגחה תמידית עקב כך, עלפונות או מצב בילבולי). ו. כשבועיים לאחר ביקור הבית תתקבלנה התוצאות והודעה על כך תימסר לאיש הקשר של התובע (אחד מבני המשפחה) וגם תשלח בדואר. ז. ארבע וחצי נקודות תלות מקנות זכאות להעסקת עובד זר ושוות ערך להשתתפות של כ-1,600 ש"ח ממשכורתו. פחות מכך מזכה בהעסקת עובד/ת ישראלי למספר שעות בשבוע. עד כאן לעניין ביקור הבית. תערכו בהתאם. בהצלחה, אילן.

אילן שלום. תודה על התשובה המפורטת והחשובה. היא מהווה עזר רב לפונים כאן נעה

ניתן לקבל את הטפסים עצמם, נא לפנות אליי במייל

רציתי לברר איזה נזקים עלולים להגרם לבת 79 שסובלת באופן קבוע מקשיי שינה . האשה נוטלת מעת לעת כדורי שינה והרגעה , אך גם הם אינם עוזרים לה. קשיי השינה גורמים לכך שלפעמים יומיים רצופים היא אינה ישנה , ואינה משלימה את החסר במשך היום ורק ביום השלישי היא נרדמת למספר שעות (6-7 ) והתופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב . האם יכולים להגרם לה נזקים ,אלו נזקים , ומה ניתן לעשות בנידון .

תנסי להיעזר כאן - http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2219-15382,00.html http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2468-14371,00.html

שאלתך חשובה ועוסקת בתחום קשה ובעיתי עבור אנשים רבים בגילה של האישה עליה את מדברת. ככל שהגיל עולה, הגוף צורך פחות ופחות שעות שינה. אנשים בני שבעים צורכים הרבה פחות שעות שינה מבגיל 50 למשל. (מדובר בממוצע ועדיין יש שונות בינאישית רבה). יתכן והדבר נובע משינויים מטאבוליים כגון חילוף חומרים, יתכן עקב שינוי בהתנהלות הפיזית ומסיבות רבות נוספות. כשאדם סובל מחסך כרוני בשינה יכול להיות אפקט תשישות מצטבר. לעתים נדודי שינה נובעים גם מדאגות וחששות. שווה לעקוב ולשאול את אותה אישה האם משהו מציק לה. החסך הכרוני בשינה עלול לפגוע במצב הרוח ואז נוצר אפקט מעגלי. חשוב לעקוב אחרי ההשפעה הדדית הזו. כדאי לבדוק זאת בכמה אופנים. א. להתיעץ עם גריאטר . ב. במידת הצורך ולאחר ההתיעצות עם הגריאטר כדאי להציע לאותה אישה להבדק במעבדת שינה. לעתים איתור הסיבה יכול להקל ולמקד את הטיפול. ג. יש אנשים המשתמשים בכדורי שינה. הדבר עלול ליצור תלות. רופאים נוהגים לתת אותם רק במידה והמצוקה גורמת סבל. ד.פעילויות גופניות כגון התעמלות או יוגה יכולים לתרום להסדרת תהליכים גופניים וביניהם להסדרת השינה. במידה ויש שאלה נוספת את מוזמנת לפנות בברכה נעה

מה ההגדרה הכרונולוגית לגיל הזהב? החל מאיזה גיל נחשב אדם בגיל זה?

אין הגדרה של גיל מדוייק. זה כינוי/תיאור של הגיל המבוגר מאד, תקופת ההזדקנות, וזה קשור גם למצב הרפואי ולתחושה האישית הנפשית של האדם.

טיליה שלום! ראשית שאלתך חשובה וראויה להבהרה. גיל הזהב מוגדר בציבור הרחב כגיל פרישה ומעלה. (כלומר 65+). ישנם שמות נוספים כגון הגיל השלישי, גיל הזיקנה , הגיל המבוגר וכו'. מדובר בתקופת החיים בה האדם לרוב (אם כי לא תמיד) עסוק בשאלות לגבי זמן שהתפנה, מצב בריאותי. לעתים הסביבה החברתית משתנה, המצב הגופני. עולים נושאים חדשים שלא עלו קודם. מתחילה השלמה עם הישגי החיים שהיו עד עכשיו וקבלתם. עולים אתגרים משפחתיים חדשים כגון סבאות/סבתאות וכו'. יחד עם זאת ראוי לציין שהגיל הוא בהרבה מקרים ענין של הרגשה ואנשים יכולים להזדהות עם קבוצות גיל שונות מגילם הכרונולוגי. יתכנו אנשים בגילאים אלה שיתמודדו עם שאלות שמאפינות ברוב המקרים גילאים אחרים. למשל אדם שבגיל 65 הוא אב למתבגרים בני 18 ואז הוא עסוק בשאלות המאפינות גילאים צעירים יותר. או להיפך. אדם שפרש לפנסיה מוקדמת בגיל 55 ואז עולות אצלו שאלות המאפינות את הגיל השלישי. כמו כן מקובל בספרות המקצועית לחלק למספר קבוצות גיל. זקנים צעירים (גילאי 60+) זקנה (70+) שמתאפינת בהתמודדות גוברת עם בעיות בריאותיות וזקנה-מבוגרת (80+) כשאז מתמודדים עם אובדנים בריאותיים, חברתיים ומשפחתיים גוברים. מדובר בדורות שונים המוגדרים כולם תחת מטרית גיל הזהב. מקווה שעניתי על שאלתך נעה

2 שאלות 1. למה את צריכה לדעת. התשובה עשויה להשתנות לפי המטרה של המידע. 2. למה "גיל הזהב", מכל הכנויים האפשריים לזיקנה בחרת את הפחות מתאים. מה כל כך זהוב בזיקנה. מישהו התבדח שזה בגלל הזהב בשיניים, אבל בארצות המערב מזמן לא עושים סתימות מזהב.

שלום רב אימי הפכה לסיעודית כתוצאה מנפילה ושבירת 3 חוליות בגבה. הגשנו את כל מה שצריך למוסד לבטוח לאומי. הם לא מרפים כל פעם הם נזכרים בעוד אישורים ובעוד חוזים על הכנסות. העסקנו בינתיים פיליפינית מקסימה שהB2 שלה הסתיים בימים אלה. בינתיים אימי אושפזה בבית חולים שיקומי וכנראה שזה יהיה לזמן ממושך. מה עושים עם מבחן התלות? איך אפשר לזרז את הרשיון לעובדת? תשובתכם ועל כך אודה.

רוח'לה שלום. אני נאלץ להבין מהודעתך כי הבעייתיות מבחינת המוסד לביטוח לאומי הנה על הכנסות. ניתן לקצר את ההליך על ידי פנייה פרטית לועדה לבריאות הציבור לביצוע הערכת תלות פרטית, דבר אשר מקנה לזכאים את נק' התלות המיוחלות אך ללא ההשתתפות בשכר (כ-1680 ש"ח לזכאי 15.5 שעות הסיעוד). לאחר קבלת נק' התלות (4.5) ניתן להמשיך ולהתדיין עם הביטוח הלאומי. החדשות הרעות הן שכל עוד המטופל נמצא במוסד שיקומי לא תיערך לו הערכת התלות אלא בצירוף מכתב מן הרופא סמוך למועד השחרור ובו הוא מציין כי אישור העסקת עובד זר הכרחי להמשכיות הטיפולית. במידה ודרושים לך פרטים נוספים נשמח לסייע באמצעות הפורום.

רוחלה שלום! כפי שראית אילן בקיא בפרטי החוק של המוסד לבטוח לאומי והוא נתן לך כאן תשובה מפורטת. הייתי רוצה להוסיף שיש חשיבות רבה ל"מורה נבוכים" שילווה אותך בכל התהליך הלא פשוט שאת עוברת עם אימך. תהליך החיפוש אחר מטפל עבור ההורה או אחר מוסד סיעודי הוא מתיש. כך גם המפגש עם הועדות השונות , עם המוסד לבטוח לאומי ועוד כהנה וכהנה. זוהי סיטואציה לא פשוטה ומעיפת. אנשים העוברים סיטואציות כאלה משתמשים לעתים במילים כגון "מרוץ עכברים","כאוס". החשיבות למורה נבוכים בתוך הסיטואציה הזו היא רבה. כשיש מי שמלווה ועוזר לעשות סדר זה מאוד מקל. זה יכול להיות עובד סוציאלי בעל נסיון או אדם שחווה דבר דומה עם הוריו ויכול לתת הדרכה. לרוב גם בחברת הסיעוד יכולים לסייע. התיעצי עם האדם שמעורר את אמונך וזה יכול מעט להקל. בנוסף לכך אארח כאן בקרוב מנהלת מחלקת רווחה הבקיאה מאוד בחוק הסיעוד ובנוסף לשאלתך זו את מוזמנת להעביר אליי שאלות נוספות. בברכה נעה

אילן שלום, האם תוכל לעזור לי: איך אני מגיעה לועדה לבריאות הציבור לצורך זירוז התהליך - אולי טלפון או כתובת שלהם. מאד אודה לך על תשובתך.

רוחלה שלום. אין ביכולתי להשיב לך על שאלה זו מאחר ומדובר בבריאות של אימך ואני אינני הגורם המוסמך לייעץ לך דבר כזה. אני מניח שהמוסד לביטח לאומי אינו יודע שבינתיים נכנסה אימך למושד שיקומי(?). אם הם אינם יודעים והמוסד השיקומי יחליט שאין סכנה לאימך לשיחרור לביתה ניתן לבצע "קומבינה" מעין זו (ולמרות שאין לי כל קשר למוסד לביטוח לאומי או לכל גוף ממשלתי אחר אני חש צורך להתנצל בפני כל הקשישים הנדרשים ל"קומבינות" שונות ומשונות בכדי להעביר את שארית חייהם בכבוד, ובפני המשפחות על עוגמת הנפש שגורם תהליך האישורים). קחי בחשבון שלאחר הערכת התלות התהליך נמשך ואורך ל פ ח ו ת עוד חודשיים וחצי עד שלושה וחצי עד לנחיתת העובדת בביתכם. האם המוסד השיקומי יקבל את אימך בחזרה לתק' זו? לסיכום, חישבי היטב לפני צעד זה כאשר השיקול היחיד למול עינייך חייב להיות בריאותה וביטחונה של אימך. בברכת חג שמח, אילן.

אני מאד מאוכזב מהעובדה שאין פניות של קשישים בעצמם. אני רוצה מאד מאד להמליץ לצעירים שיש להם הורים או סבא/סבתא שאינם משתמשים במחשב, להדריך אותם (עם הרבה סבלנות) במחשב ואינטרנט. הרבה קשישים שלמדו להשתמש במחשב מצאו שזה כלי נפלא להעצמת הקשיש ולהוצאתו מבדידות. לעמותה שלנו, שדולת גמלאים - חיפה www.seniors-haifa.org יש כמעט 2000 חברים ומהם מעל 300 שומרים על קשר רצוף דרך האינטרנט.

שלום דני ! לא ביקשתי את רשותך, אבל על מנת להקל, אני מצרפת קישור ישיר לאתר העמותה שלכם - http://www.seniors-haifa.org/ תודה לך על פעילותך המבורכת בכמה פורומים באתר זה. חיפאית

תודה עבור העידוד דני

דני שלום. קודם כל אני מצטרפת למשאלה שיותר ויותר אנשים בגיל השלישי יתחילו לגלוש באינטרנט. עבור הרבה אנשים המחשב הוא כלי לא מוכר וזר. אני מסכימה שאנשים מבוגרים יכולים להפיק המון מהאינטרנט ומחשבים בכלל. לא פשוט להתקרב למשהו שעבור חלק מהאנשים משויך לדור הצעיר, למשהו לא מוכר. אולי ניתן לכנות זאת "מחשבופוביה". כדי לשבור את הפחד הזה חשוב לרכוש ידע. קורסים לגמלאים בנושא זה הוא דבר חשוב ביותר. אשמח אם תשתף אותנו איך מתנהלים הקורסים בשדולת הגמלאים בחיפה. איך יותר ויותר אנשים מתוודעים אל נפלאות המחשב. אולי יהיו אנשים שיקראו זאת ויוכלו ללמוד ולקבל רעיון עבור עצמם / הוריהם או סביהם/סבתותיהם. בכל מקרה אודה לך אם תספר על הפורום הזה בשדולת הגמלאים על מנת שאנשים יוכלו להשתמש ולהעזר באופן ישיר (ללא תיווך הילדים והנכדים). להתראות נעה

באיזור המרכז. אשמח להמלצות תודה

את מוזמנת לכתוב לי מייל, יש הרבה הצעות, אני מהתחום.

דליה שלום! תהליך החיפוש אחר בית הורים הוא תהליך מורכב. כמו נושאים רבים נוספים מדובר בקבלת החלטה עדינה הדורשת בדיקה רצינית בשטח. אין באפשרותי וביכולתי להמליץ לך על בית הורים ספציפי. אני חושבת שעל מנת שתקבלי את ההחלטה הנכונה לך ולמשפחתך כדאי לפעול בכמה שלבים במקביל: א. לפנות לקופת החולים בה אימך חברה ולראות מול אילו בתי הורים היא עובדת. ב. להתיעץ עם הרופא הגריאטר המטפל באימך לגבי מקומות מתאימים. ג. ליצור קשר עם העמותה לאלצהימר. כדאי להתיעץ גם עם אנשים הפעילים שם וגם ליצור קשר עם ילדים נוספים להורים דמנטים. ניתן להחליף אינפורמציה רבה עם אנשים המתחבטים בסוגיה דומה. ד.לאחר שסימנת כמה בתי הורים הנראים לך כדאי לבקר ולסייר. מה תחושת הבטן שלך? איך הצוות? מה כמות הצוות ביחס לכמות האנשים? כמה רופאים מאיישים ונוכחים? מה האוירה שם? איך נראית רמת ההגינה? לאחר מכן לבקש טלפונים של ממליצים ולעשות ברור מעמיק. כמה שתוף פעולה ותקשורת יש עם הצוות הסעודי, איך מתמודדים במצבי לחץ וכו'. לאור כל האינפורמציה שתקבלי בצעי את ההחלטה תוך שיתוף בני משפחתך. האם אימך עדיין צלולה לרגעים? האם ניתן להבין ממנה איך היא מתרשמת? בשלבים שונים של המחלה ואצל אנשים שונים ניתן ליצור שתוף פעולה מסוים. האם גם אצל אימך. בכל מקרה ההחלטה לא פשוטה והיכולת לחפש בית הורים על מנת להקל על עומס של הילד המטפל הוא חשוב ודורש אומץ. מאחלת לך בהצלחה בתהליך ואת מוזמנת לשתף נעה

שעקב חופשה היא תחזור לענות ב 3.5 ומתנצלת על העיכוב.

אורנה תודה על העזרה! עקב חופשה לא התאפשר לי לענות אך כעת חזרתי לענות באופן סדיר. בברכה נעה

להלן תוצאות שקבךתי בבדיקה: ימין-קרטטיס קיימת הצרות המודינמית מ-25% בעורק הפנימי. ע"רובד ברובו פיברוטי.אין לזהות כיב. חוליות: זרימה תקינה שמאל-קרוטיס : אין הפרעה המודינאמית. אי סדירות דפנות ביפורקציה התחלת העורק הפנימי. חוליות: זרימה תקינה. אנא הסבירו לי מה אומרת הבדיקה-תודה רבה לכם על התיחסותכם כל פעם בצורה מהירה ומכובדת

שלום יצחק ! אני גולשת כאן כמוך ולדעתי, הסבר על תוצאות בדיקה כדאי שתקבל מהרופא המטפל., שהפנה אותך לבצע את הבדיקה. מנהלת הפורום כאן היא פסיכולוגית קלינית , לא רופאה. במסגרת האתר אתה יכול לנסות לשאול את הרופאים בפורום רפואת משפחה - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1 כדאי שתציין שם את גילך, ונתונים רפואיים עיקריים. תמתין גם לתשובתה כאן של מנהלת הפורום. אני מאמינה שנועה תסכים אתי. בריאות, אהובה

ליצחק היקר שלום! שאלתך הישירה נוגעת להיבט רפואי ישיר. לצערי לא אוכל לענות לך עובדתית כי אינני רופאה. יחד עם זאת הייתי רוצה להתיחס לנושא שאתה מעלה ואולי תקבל כאן איזשהיא תשובה באופן עקיף. אתה הבאת כאן תוצאות של בדיקת עורק צווארי. יחד עם הגיל,העיסוק בנושאי בריאות הולך וגודל. לפתע יש חשיפה גדולה יותר לרופאים, לבדיקות, למספרים ולמיכשור רפואי. אנשים שהגדירו עצמם בריאים ועצמאים נחשפים לפתע לעולם שאינו מוכר להם דיו. הם מוצאים עצמם עם בדיקת מעבדה שמשמעותה לא ברורה ומאימת או אל מול מכשיר שיכול להיות חודרני או מכאיב.כל אילו עלולים לגרום לתחושות תסכול, אי ודאות ואפילו בהלה. קיימת תלות רבה יותר ברופאים וכל תשובה שלהם מקבלת משקל ומשמעות לעתים הרת גורל. עולים חששות: האם העצמאות שלי בסכנה? איך אני יכול לשמור על הקיים? עם מה אני הולך להתמודד? האם אני יכול לסמוך על תגובת הרופא? הרי גם בבדיקה שנראית תקינה יתכן ופרט מסוים נשכח מן העין. תחושות אילו נלוות פעמים רבות לכל תהליך האבחון והטיפול הרפואי. פניתך לכאן, להתיעצות נוספת, לקבלת יעוץ ותמיכה, היא חשובה. היא דרך שיכולה להועיל בהתמודדות עם מכלול התחושות שיתכן ועולות כ"עסקת חבילה" עם הבדיקה הרפואית. יתכן ואנשים נוספים יכולים לשתף כאן בדרך בה הם מתמודדים עם בדיקות שכאלה על אי הודאות המתלווה אליהם. מקווה שתמשיך לשתף אותנו בברכה נעה

בבדיקה שבנושא הכל היה תקין למעט עורק פנימי - נראו מעט רבדים טרשתיים במוצא העורק ללא הפרעה בזרימה. מה זה אומר?

תפנה כאן - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1490

שאלות הנוגעות לטיפול הסיעודי, והסיעודי רפואי, בתחום הגריאטריה.

נורית שלום! תודה על הברכות. כל עזרה ואינפורמציה נוספת תתקבל בברכה להתראות נעה

שלום, ברצוני לדעת לאיזה רופא ותחום התמחותו עלי לפנות בקשר לאבי בן 82 עם תחילת בעיות בזיכרון לאיבחון. לגריאטר? לנוירולוג? לפסיכוגריאטר? תודה

שיר, לדעתי אפשר להתחיל מרופא המשפחה , והוא על פי הבנתו יפנה הלאה. יש מרפאות זיכרון בחלק מבתי החולים, רשימה שלהם כאן - http://www.alz-il.net/?page_name=ivhun/mirpaot.html אהובה

שיר שלום! אני מצטרפת לאהובה שמציעה להתחיל עם רופא משפחה. אני מציעה לבקש הפניה לנוירוגריאטר . ישנה סוללה של מבחנים נוירולוגיים שעוזרים לנוירולוג למפות את קשיי הזיכרון. אילו יכולים להיות מסיבות שונות. החל מירידה טבעית בזכרון דרך שינויים מטאבוליים עד בעיות נוירולוגיות שונות. נוירולוג גריאטר מומחה יוכל להרחיב בנושא זה ולבדוק באופן מקיף. במרפאות זכרון יש אפשרות לבדוק את התמונה באופן רחב. הלינק שאהובה צירפה לגבי מרפאות הזכרון הוא מאוד רלוונטי . בהצלחה נעה

אימי אובחנה כחולת אלצהיימר ,לאחרונה חלה הטבה במצבה ממה שקראתי באנטרנט יכולה להיות רק התדרדרות (לאחרונה - חודש וחצי) פתאום היא שואלת שאלות לגבי מצבה,למה היא צריכה מטפלת האוכל שהיא מבשלת יוצא פשוט טוב בניגוד לפעם, היא אומנם עדיין חסרת ביטחון וקצת מדוכאת לפעמים אבל בהחלט אנו מרגישים שיפור. יכול להיות כתוצאה מהממוריט שהיא מקבלת? תודה רון

רון שלום! המדע המודרני משקיע רבות בחקר האלצהימר ובחיפוש אחר תרופות שיאטו את ההדרדרות במצבם של הסובלים מהמחלה. אני שמחה לשמוע שיש שיפור במצבה של אימך. ישנן כיום תרופות המאיטות את מהלך המחלה. המהלך שונה מאדם לאדם וכך גם תגובות הגוף לטיפול התרופתי. כדאי להתיעץ עם הרופא המטפל באימך. האם השינוי במצבה אופיני לטיפול התרופתי לממורייט. אתה מתאר שהבישול שלה השתפר. בבישול מעורבים תפקודים פרוצדורליים (ביניהם זכירת סדר הפעולות) , חוש הריח וחוש הטעם. חווית הבישול וההנאה מהתוצאות היא חוויה חשובה עבור. כדאי לעודד אותה להרבות בבישול. חוויות ההצלחה בנושא זה יכולות לחזק אותה אל מול חוסר הבטחון והדכדוך שתארת. (כדאי גם להתיעץ אם הרופא המטפל לגבי מידת הצורך בטיפול אנטי דכאוני). האם ישנם עוד תחומים בסהם היא יכולה לחוות הצלחות? אם כן , כדאי ליצור תנאים שיאפשרו לה לממש זאת. אתה מעלה נושא חשוב והוא תובנתה של אימך למצבה. היא מתחילה לשאול שאלות. התשובות לשאלותיה הן קשות ולא פשוטות ויכולות לעורר בה כאב רב. כדי לדעת איך להתמודד אל מול כל זה מומלץ שתפנה לעמותת האלצהימר . ישנם שם אנשים עם נסיון רב שיכולים ליעץ לך בנושא זה. כמו כן ישנן קבוצות תמיכה לילדים ומטפלים לחולי אלצהימר המתמודדים עם שאלות כמו שלך. ניתן להפיק תועלת רבה מקבוצות כאלה. אני מצרפת לך את הקישורים המתאימים. עמותת האלצהימר -http://medic.bgu.ac.il/aai/alzinfo.htm אגודת אלצהימר ומחלות דומות- http://www.alz- אני מאחל לך שמצבה של אימה ימשיך להתחזק. בברכת חג שמח נעה

תודה נועה, גם מתשובתך אני מבין שעצם העובדה שחל שיפור ניכר במצבה לא יכול לשלול אלצהיימר לגבי העמותה אחי כבר הצטרף באשר להתייעצות עם הרופא - הורי רשומים לכללית שזה אומר רק פעם ב-3 חודשים אפשר לבקר את הרופא וגם אז זה בנוכחות אימי אז קצת קשה לקבל חוות דעת מקצועית. תוכלי בבקשה לאמר מתי יש מפגש של קבוצות נפגשתי עם משהי שחברה בעמותה אבל קיבלתי מעט מאוד אינפורמציה והאנפורמציה היתה אישית לגבי בעלה,דיברת על פורום ? בתודה רון

שלום רון! בקשר להשפעה האפשרית של התרופה, תנסה להיעזר בפורום זה - http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-2219-15382,00.html פורום תמיכה בנושא אלצהיימר - http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/anashim.asp?forum=1074&pass=1 כל טוב, אהובה

תודה רבה אהובה רון

אני ילד בן 10 מעוניין לאמץ סבא וסבתא או לפחות אחד אין ולא היו לי אף פעם ואני מאוד רוצה.

עמית היקר! הודעתך נגעה ללבי. אני מאחלת לך שתכיר סבים וסבתות עם נסיון חיים שתוכל ליצור איתם קשר.אנשים בעלי נסיון חיים וסיפורים שתוכל ללמוד ולהחכים מהם. אנשים שליבם פתוח ורחב ויהיה להם מקום עבורך. אנא קרא את ההודעה שכתבתי למטה למגי .יש שם כל מיני רעיונות ואולי משהו יראה לך. אולי אפשר גם לחשוב עם אמא ואבא על פניה לבית אבות במקום מגוריך. שיהיה לך הרבה בהצלחה בחיפוש נעה

סבתי צלולה אך כבר די תשושה, שמיעתה לקויה מאד, אני חושבת שמכשיר שמיעה יכול לשפר את איכות חייה , היא מתנגדת, האם יש בכלל טעם לנסות לשכנע אותה, היא אומרת שאפילו נסיעה (כמובן אני אקח אותה) לבדיקת שמיעה תתיש אותה.

איילת שלום! ראשית ברכת חג שמח! בהודעתך את אומרת שסבתך "תשושה". במה תשישותה מתבטאת? את מתארת חוסר חשק אפילו לנסיעה לבדיקת שמיעה. האם היא ממעטת לצאת מהבית? מסתגרת?. יתכן והיא סובלת מדכדוך ומצב רוח בעל גוון דכאוני. לשם כך כדאי להתיעץ עם רופא גריאטר שיעשה לה בדיקה מקפת. תשישות ומצבי רוח כגון אילו יכולים לנבוע מסיבות רבות. החל מתזונה, דרך בעיות שינה וכלה בירידה פיזית. הקשר בין התשישות והעיפות לבין הסרוב למכשיר השמיעה יכול להיות מובן על רקע מצב רוחה של סבתך. כדי לרצות לשמוע את העולם יש צורך להרגיש סקרנות,ענין ותאבון לחיים. יתכן ויש כאן מעגל שלילי. מאחר וסבתך מתקשה לשמוע סקרנותה יורדת. או אז היא מוותרת על אפשריות לשפר את איכות חייה.כדי לשבור את המעגליות כדאי להתחיל בבדיקה גריאטרית מקיפה ולחשוב שם על פתרונות לחיזוקה של סבתך . ככל שתחוש חיונית יותר כך היא תרגיש יותר חשק לחזור ולטפל בעצמה. כחלק מכך יתכן ותתעורר בה המוטיבציה לשפר את יכולת השמיעה שלה. בהצלחה נעה

תודה על תשובתך וחג שמח גם לך, לי אישית אין הרבה ניסיון עם זקנים, בכל זאת נראה לי שבגיל 92 אין מה לצפות לשמחת חיים מתפרצת, סבתא שלי לדעתי לגילה בריאה במיוחד, אין לה שום מחלות,מקפידה מאד על תזונה, היא נוטלת ויטמינים ותוספים כמו גריאטריק פרמטון, היא גרה בקיבוץ ונמצאת תחת השגחה רפואית , רק שהגיל עשה את שלו , היא עייפה רב הזמן , ממעטת לצאת מהבית , אך היא מטפלת בעצמה שזה די הרבה לגילה, אין לה טענות והיא לא ממורמרת רק שמאד קשה לשכנע אותה לעשות שינויים, השאלה אם יש טעם בניסיונותי לשכנע אותה להשתמש במכשיר שמיעה, מבירורים שערכתי נראה כי הסתגלות למכשיר שמיעה אינה פשוטה . אני שואלת האם מנסיונך אפשר להתחיל להשתמש בגיל זה והאם זה משפר.

בראשית, ברצוני לברך על הקמת פורום נוסף לעניין גיל הזהב, דומה כי לעולם אין מספיק מקומות לייעוץ, עזרה ושיחרור מתחים. אני אישית, כמנהל אחת מחברות כח האדם הזר לסיעוד, אשמח לסייע לכם גם בפורום זה, בכל עניין ושאלה הנוגעים להעסקת עובד/ת זר. בברכה, אילן.

אילן שלום. ראשית תודה על ברכותיך והענותך. נשמח להעזר בנסיונך ובידע שלך בכל הקשור לתהליך העסקת עובד זר. איזה אישורים צריך? למי מותר? מה אומר החוק במדינת ישראל? כמה זמן זה לוקח וכו'. במידה ויהיו שאלות בנושא, אני בטוחה שבתשובותיך יהיה ערך מוסף רב. יחד עם זאת רציתי להדגיש שהפורום הזה אינו מסחרי ומטרתו היא יעוץ ותמיכה לשמם. שוב, נשמח לסיוע שלך. בברכה נעה

נעה שלום וחג שמח. אני מניח שמת לב ששמה של החברה שלנו אינו מופיע ואף לא הטלפון ו/או כל דרך התקשרות עימנו. הייעוץ שאנו ניתן בפורום זה (כבפורומים אחרים), ניתן מעל דפי הפורום בלבד. אנו מכינים סדרה של הודעות לעניין העסקת עובד זר בסיעוד אשר יפזרו את הערפל בנושא.

שלום לפנינו מקרה חרום אבי - בן 94 ובריא בהחלט , התמוטט מעייפות וכנראה יש לו דלקת ריאות. מספר ימים אינו אוכל והיום אושפז. ברצוני לתת לו DHEA - תוסף מזון רב תגובה. מה דעתכם? בברכה

לבן הדואג שלום! ראשית אני מקווה שאביך יתאושש במהרה. אני מבינה שיש ירידה במצבו הבריאותי עקב עייפות ? אני מקווה שבבית החולים מצבו יתיצב וישתפר. אתה כבן דואג מחפש דרכים לחזק אותו . ראשית דאגתך והאכפתיות שלך בודאי תהינה אחד הפרמטרים העיקריים לשיפור במצבו. מחקרים הראו שכשיש מטרה וסביבה תומכת ההתאוששות מהירה יותר. לגבי תוסף המזון. ראשית אינני תזונאית ואינני מתימרת לתת תשובות בנושא זה. לשם כך כדאי להתיעץ עם גריאטר ותזונאית קלינית המתמחה בגיל המבוגר. מידיעותי הכלליות מדובר בהורמון שאחראי בין השאר על הורמוני המין. אצל נשים בגיל המעבר שלקחו אותו הוא עיכב תהליכי הזדקנות. האם כדאי שאדם בן 94 החולה בדלקת ריאות יתחיל לקחת הורמונים? כדאי לשאול את ברי הסמכא בענין. במידה ותרצה להוסיף ולשתף במצבו של אביך נשמח לשמוע בברכה נעה

אני רק בעוד כמה חדשים אהיה 80 אבל גם אצלי אני מרגיש שאם אינני נוטל מולטיויטמין (גריאטריק פרמטון) אני מתעייף. כנראה עם הגיל הספיגה של הויטמינים והמינרלים מהמזון משתבשת קצת, ורצוי (בלי להגזים) לעזור קצת עם תוסף מתאים.

אני אמא ל-3 בנות שלאחרונה איבדו את שלשת הסבים והסבתות שהיו להם. האם משהו מכיר סבא או סבתא המוכן לאמץ נכדים((לא כספית)

למגי שלום רב! קודם כל אני מקווה שתקבלי תגובות לפניתך רבות נכתב על הקשר המיוחד בין סבים ונכדים. ישנן מועצות ערוניות רבות שיש להן פרויקטים שונים עם גמלאים. ישנם פרויקטים כמו "סבא גן" במסגרתו ילדי גן וסבים מאמצים זה את זו הדדית. ניתן לפנות למחלקות החינוך והרווחה במקום מגורייך. אולי גם במקום מגורייך קיימים פרויקטים כגון אלה וישנם גמלאים שיענו לפניתך . שנית יש אתרים שונים כגון הסתדרות הגמלאים http://www.histadrut.org.il/serve/Union/Folder_Template.asp?Curr_Folder=3587&FOLDER_ID=3449&ImgOn=1&row=2 או למשל שדולת הגמלאים בחיפה http://www.seniors-haifa.org שאולי גם שם תוכלי להענות (דרך אימייל או פורום גיל הזהב באתר הסתדרות הגמלאים). מאחלת בהצלחה בחיפוש נעה

אני מטפלת יחידה.ממש לבד ללא עזרה מחברים ומשפחה באם חולת אלצהיימר. המצב נעשה קשה יותר ואני מפחדת לקחת החלטה "מביקורת החברה". וגם מהקושי הרגשי העצום. אין לי עם מי לפרוק את העול הרב ואני על סף אפיסת כוחות. כל מכריה נטשו אותה אגב... מה עושים? חיי לא חיים ואני מקריבה את חיי עבורה. אני רוצה לצאת לחופש כבר מס שנים ואין לי עם מי להשאיר אותה בראש שקט. ניתן להשאיר בבית אבות לתקופה קצרה? תודה מראש מיכל

מיכל היקרה שלום! את מתארת שאת נושאת על כתפייך לבד עול רב. את מתארת חווית הקרבה ואת עצמך כעל סף אפיסת כוחות. אין ספק שמצב כזה הוא קשה ביותר. במיוחד שאין עם מי להתחלק בעול. קודם חשוב ביותר שתשמרי על כוחותייך. תחושות מצוקה ולחץ לאורך זמן יכולים לגרום לנזקים פיזיים ונפשיים. אין שום סיבה שאת תגיעי להתמוטטות ושאיכות חייך תפגע כל כך. ילד להורה חולה אלצהימר חושש פעמים רבות להפרד מההורה ולשים אותו במעון סיעודי. עולות ספקות והתלבטויות רבות. האם הוא יקבל טיפול מסור באותה מידה? האם אני מפקיר אותו? או כמו שאת חוששת מ"ביקורת החברה". היתרונות של מחלקה סעודית טובה הוא שקיים צוות המתחלק בעול, לא קיים אותו אלמנט של אפיסת כוחות של המטפל והטיפול יכול להיות גם הוא מסור ביותר . יחד עם זאת עלייך לעבור תהליך של השלמה בדבר הצורך בשיתוף אנשים נוספים בטיפול באימך וללמוד לאט לאט לתת בהם אמון. כשתמצאי מקום כזה תוכלי לאכסן שם את אימך באופן הדרגתי. תחילה לשעות בודדות, אח"כ ימים ואחר כך ליותר. אז אולי תוכלי לאפשר לעצמך מעט חופש. כדי לעבור תהליך כזה עלייך להשיג לעצמך ליווי ותמיכה. ישנם מחקרים שלמים שמדברים על החשיבות הרבה של תמיכה עבור המטפלים של חולי האלצהימר. למטה המלצתי על קבוצות תמיכה. הקבוצות מתקימות הן בקופות החולים והן דרך העמותה לאצהימר http://www.alz-il.net ושל אגודת אלצהימר ומחלות דומות http://medic.bgu.ac.il/aai/alzinfo.htm. יתכן וקבוצה כזו לא תספיק. אז תהיה חשיבות רבה שתפני לטיפול אישי שילווה אותך בתהליך אותו תארתי למעלה. כדאי שהטיפול יהיה אצל אדם המתמצא בתחום. ניתן לפנות לטיפול דרך קופת החולים או מרפאה במקום מגורייך או באופן פרטי. מקווה שעניתי לך על שאלותייך. אם לא את מוזמנת לפנות שוב. מחזקת את ידייך נעה

תודה לך נועה אני בהחלט זקוקה לתמיכה. אני חברת הכללית. מי יכול לעזור לי שם? אשמח גם לקבל המלצות באופן פרטי

סבתי בת 95. מבחינה פיסית היא סובלת מאוסטאופורוזיס שגורם לה כאבים בגב, אבל זה מטופל תרופתית ואיכשהו לא נורא מעיק. הבעיה הקשה היא שהיא סובלת מאוד מאלצהיימר. היא שכחה הכל. לדוגמא- כשאני מבקרת אצלה היא שואלת אותי כל כמה שניות מי אני. ואז היא נזכרת לכמה שניות, ושוב שואלת. כשמצבה התחיל להתדרדר היא לא הסכימה בשום פנים לצאת מביתה וללכת למוסד סיעודי, והיא עדיין לא מוכנה לכך. הנקודה היא שהיא ממש חיה בסיוט מתמשך. היא קולטת שהיא שוכחת כל הזמן, מפוחדת לחלוטין, לא זוכרת שמתקשרים אליה או שבאים אליה, מרגישה נטושה ובודדה. יש לה מטפלת שגרה איתה. מבחינה פיסית כבר אי אפשר להוציא אותה לטייל, היא לא יכולה לקרא (בקושי רואה) או לראות טלויזיה, לא יכולה לעסוק במלאכת יד. בקיצור- היא לא עושה כלום כל היום ורק נמצאת במצב של אומללות, בלבול ופחד. יותר נכון הסטריה. רופא שהיה אצלה נתן לה תרופה להרגעה שהיא לוקחת פעמיים ביום, אבל עכשיו לא נראה לי שהתרופה כבר עוזרת. שאלתי- האם עלי להשלים עם המצב המסוייט הזה? האם עלי להזמין רופא אחר שימליץ לי על תרופה יותר מתאימה? מה עלי בתור נכדה דואגת לעשות כדי לעזור לה? יש מה לעשות בכלל? היא מתקשרת עשרות פעמים ביום ובוכה שהיא אומללה ורוצה למות, שכולם עזבו אותה, שנגיע עכשיו ומיד... וכמובן שאנחנו לא יכולים להיות איתה כל הזמן. זה מצב של חוסר אונים נוראי של כולנו שקשה לי להשלים איתו. אשמח מאוד לעצות והפניות. תודה.

גאיה שלום! מחלת האלצהימר גורמת סבל רב הן לחולה והן למשפחתו. בקרב המשפחה רווחות תחושות של קושי,עומס וחוסר אונים. כפי שציינתי בתשובה למטה, יש חשיבות רבה ביותר למטפלים הנושאים על כתפיהם עומס רב לקבל כמה שיותר תמיכה. יש חשיבות שהמטפלים (הורייך? את?) יפנו למרכזים לחולי אלצהימר לשם קבלת תמיכה והכוונה. דלהלן קישור של עמותת האלצהימר http://www.alz-il.net ושל אגודת אלצהימר ומחלות דומות http://medic.bgu.ac.il/aai/alzinfo.htm. ניתן לקבל שם הרבה אנפורמציה. לשאלתך בדבר הנושא התרופתי. כדאי תמיד לשמוע דעה נוספת של רופא גריאטר עם התמחות במחלת האלצהימר. ישנן תרופות שעשויות להקל ולהרגיע על מצבה של סבתך. סבתך מפוחדת מאוד. היא חווה שברירי זכרונות. היא אינה יודעת לאן לשייך אותם. לפתע הסביבה אינה מוכרת לה, קרוביה הופכים זרים. זהו מצב מתעתע ומפחיד. כנכדה דואגת את שואלת מה את יכולה לעשות. ישנן דרכים רבות שבהן את יכולה להיות עבורה. מחקרים הראו שפעמים רבות אמצעי תקשורת לא מילוליים יכולים להקל על תקשורת עם חולה האלצהימר. גם אם יש פגיעה בזכרון המלולי יותר עדיין יכולים להשתמר סוגי זכרון אחרים. מוסיקה למשל. אולי תזכירי לה שיר אותו שרתן יחד כשהיית ילדה. סיפור ילדים אותו הקריאה לך. תתבוננו יחד אלבום או בספר תמונות. ישנם זכרונות מגע (כמו לחיצת יד או חיבוק). זכרונות ריח (כמו בושם טוב אותו היא אהבה). כל אילו יכולים להיות אופנויות תקשורת שלך איתה. במידה ויש לך שאלות או מחשבות נוספות פני שוב בברכה נעה ביצ'קוב ישנן סוגי זכרון שונים.

נעה, תודה על תשובתך. אימי ואני בהחלט נלך לקבוצת תמיכה. לגבי מצבה הנפשי של סבתי- האם תמיד ניתן למצא תרופה ומינון שיעזור לה להרגיש טוב או שהמצב הנפשי הנוראי שלה הוא חלק מהמחלה שלא ניתן להתגבר עליו? הדבר הכי קשה הוא שאין לה בכלל גרויים במשך היום. היא כמעט לא מדברת עם המטפלת הפיליפינית, לא קוראת, לא מקשיבה למוסיקה, לא צופה בטלויזיה, לא יכולה לעסוק במלאכת יד. היא גם מסרבת ליוזמות כמו הצעה להביט באלבום תמונות. מי שמתקשר אליה או בא אליה- היא שוכחת אחרי דקה, כך שהחוויה הקיומית שלה היא של בדידות וניתוק. מעבר ללחפש תרופה שתעזור לה נפשית-- יש משהו שניתן לעשות? (מבחינת ביקורים שלנו- אנחנו יכולים להגיע פעם- עד פעמיים בשבוע, וכולל בנה זה מסתכם בשלושה- ארבע ביקורים שבועיים, שזה מעט מאוד. יש אולי מטפלות בשכר עם התמחות באלצהיימר שיכולות להגיע מדי יום?)

אדם בן 86 עבר ניתוח מעקפים. לחץ דם גבוה וחוליים נוספים. הניתוח עבר בשלום לפני כחודש. הבעיה: בלילה הוא כמעט ולא ישן, מדבר מתוך נמנום, עושה תנועות גוף, נוגע בעצמו, קם מבלי לדעת זאת, עובר את המחסום של המיטה ונוהג כמסומם או כמהופנט. כדורי שינה משאירים אותו מנומנם כל היום. האם זו תופעה ידועה בגיל זה ? מה ניתן לעשות ? יש סיכוי שזה יעבור ? תודה. בת-יער

אדם בן 86 עבר ניתוח מעקפים. לחץ דם גבוה וחוליים נוספים. הניתוח עבר בשלום לפני כחודש. הבעיה: בלילה הוא כמעט ולא ישן, מדבר מתוך נמנום, עושה תנועות גוף, נוגע בעצמו, קם מבלי לדעת זאת, עובר את המחסום של המיטה ונוהג כמסומם או כמהופנט. כדורי שינה משאירים אותו מנומנם כל היום. האם זו תופעה ידועה בגיל זה ? מה ניתן לעשות ? יש סיכוי שזה יעבור ? תודה. בת-יער

נועה כל הכבוד על הפורום. אני בת יחידה, לאחרונה אני מתלבטת האם לקחת את אמי בת ה-78 לבית אבות. באבחון מקיף של מומחים אובחן אצלה אלצהיימר לפני שלושה חודשים, בשלב הראשוני, לאחרונה השכנים מדווחים על צעקות,שוטטות בלילה בחיפוש של דבר מה, בביקורים שלי בערב, היא במצב דמנטי. היא לקחה תרופה שנקראת אלידול והפסקנו זאת בגלל הזיות וכו' לפי עצת הרופא המטפל, היא מנותקת מהמציאות,עם התקפי בכי והתפרצויות של כעס וזעם. היא סובלת מתפקוד לקוי של בלוטת התריס.ומקבלת כדור לאיזון התפקוד.ברור לי שהיא במצוקה, כשהייתה צלולה יותר היא בקשה ממני לא להביא לה עובדת זרה, ושלא אקח אותה לבית אבות, כיום ברור לי שהיא חייבת להיות במקום מוגן,האם לדעתך זה השלב ? מהנסיון שלך? מה עושים עם הקטעים שהיא צלולה ויכולה להבין שהיא בבית אבות? מה לספר לה?

לבת יחידה! ראשית הייתי רוצה להתיחס אלייך. את מתארת מצב שאת נושאת על כתפייך מצב לא פשוט. טיפול באם חולה באלצהימר. את היא זו שחשופה להתקפי הבכי והתקפי הכעס. את זו ששומעת מהשכנים על השוטטויות בלילה. זה מצב שדורש מצד אחד מעורבות מעשית תמידית. מצד שני מעורר כאב רב לראות את ההדרדרות במצבה של אמך. היותך בת יחידה , ללא אחים לחלוק איתם את ההתמודדות על כל גווניה ומשמעויותיה מעמיס על כתפייך עוד יותר. לא ציינת אם את בעלת משפחה. במידה וכן אזי יש בוודאי גם לילדייך את דרישותיהם וגם שם עלייך להתמודד. כדי שתוכלי להתמודד עם התקופה הקשה הזו, עלייך ראשית כל לדאוג לעצמך לתמיכה. קודם כל תמיכה מהמעגלים הקורבים אלייך (חברים משפחה). ישנן קבוצות תמיכה שונות לילדים ומטפלים של חולי אלצהימר. יש קבוצות כאלה בקופות החולים ואפשר למצוא דרך האגודה לטיפול באלצהימר ומחלות דומות (ראי לינק מצורף). http://www.alz-il.net .אפשר גם לקבל תמיכה דרך פסיכותרפיה המתמקדת במצבי משבר שכאלה ומטרתה ליווי תמיכה והכלה . עכשיו לשאלתך. את מתארת מצב מצוקה אצל אימך. הן בעקבות התפתחות המחלה והן מרגעים בהם היא חשה שהיא מאבדת שליטה ונבהלת מכך. סביבה מסודרת שבמסגרתה יהיה לווי קבוע יכולה להקל על המצב.עבורה ועבורך. לעתים מטפלת בסביבה המוכרת מספיקה. במידה ויש התפרצויות כעס או אלימות או מצבים בהם היא בורחת בלילה כדאי לפנות למעון. לדברייך "היא חייבת להיות במקום מוגן". נראה שאת כבר השלמת עם כך. תחושת ההשלמה שלך חשובה כי זה יכול להקל גם עליה. כדאי לעשות תהליך של הכנה. כדאי להתיעץ עם גריאטר לגבי המקומות המתאימים והאפשריים. לכי לראות מספר מקומות. ראי היכן את חשה נוח יותר. היכן הצוות גורם לך להרגשה נעימה, איפה יש אוירה שמשרה יותר רוגע. מה נראה לך מתאים יותר לאמך. לאחר מכן כדאי ללכת איתה לביקור. לראות כיצד היא מגיבה למקום ולצוות. ברגעים של צלילות כדאי לשאול מה היא חושבת על המקום. במקום ידריכו אותך איך להמשיך את תהליך ההסתגלות והמעבר. במידה ויהיו לך שאלות נוספות, אשמח אם תחזרי ותשתפי פה. בברכה נעה ביצ'קוב

אני ילד בן 10 קשה לי להציע לך אבל כדאי לשאול רופא אאלי זה מסוכן להשאיר אותה לבד גם אני בן יחיד ואם את צריכה עזרה אז תגידי לי כי אמא שלי עוזרת להרבה אנשים וגם אני מוכן לעזור בהצלחה

ל נעה ביצ'קוב ברכתנו להתנדבותך למשימה חשובה זאת. אנחנו פעילים מאד בשדולת גמלאים - חיפה. בנינו ואנו מתחזקים את אתר השדולה http://www.seniors-haifa.org אליבא דאמת, שחקנו עם הרעיון לפתוח פורום כזה, אפילו שוחחנו על כך עם COMRAX החלטנו להמנע מכך כי הארגון שלנו מקומי ומוניציפלי, ואני שמח שהתחלת משימה כזאת בפריסה ארצית. אני מקוה שלא תכעסי אם פה ושם נענה לפונים כאשר נדמה לנו שיש לנו מה לתרום. זה בשום אופן לא צריך לבוא במקום התשובה המקצועית שלך. יישר כוח חנה ודני

חנה ודני שלום! ראשית מברכת גם אתכם הכותבים כאן לראשונה. אני מזמינה אתכם ואשמח מאוד שתענו יחד אתי על שאלות לפונים השונים. ככל שיהיו יותר רעיונות ודעות הדיונים יהיו יותר פוריים ומפרים. זה יכול להיות רווח גדול עבור הפורום, עבור הפונים ועבורי . דבר שני, בקרוב תהיה כאן רשימה מסודרת של אתרים מומלצים. נכנסתי לאתר של שדולת הגמלאים בחיפה והוא יהיה אחד האתרים עליהם הפורום הזה ימליץ. בברכה נעה ביצ'קוב

סבתא שלי בת 84 ומבחינה מנטלית-צלולה,עירנית ולגמרי בסדר. הבעיה היא שמבחינה פיזית היו לה עד לא מזמן בעיות עם הרגליים ולפני שבוע היא בכלל הפסיקה להזיז את הרגליים כלומר-לא יכולה להתיישב לבד,לא יכולה ללכת וכו´. הכנסנו אותה למוסד סיעודי אבל זה ממש בעייתי כי כולם שם תשושים נפשית ואין לה עם מי לדבר. מה אפשר לעשות עם משהו שמבחינה מנטלית בסדר גמור והבעיה היא מבחינה פיזית-שהוא צריך סיוע? האם יש מקומות שבנויים בשביל סוג כזה של אנשים או שכל המקומות הסיעודיים הם מעורבים? מה אתם ממליצים לעשות? דבר נוסף-הבית בו היא מתגוררת אינו מותאם לניידות באמצעות כסא גלגלים. אשמח מאוד לעצתכם.

היתה לנו לפני זמן לא רב בעיה של מה לעשות אם סבתא רבה שחלתה, ומקופת חולים שלחו לנו, לפי בקשתנו, רופאה גריאטרית, שעצתה עזרה לנו במאד.

רווית שלום! את מתארת מצב מתסכל בו סבתך איבדה את עצמאותה הפיזית. המעבר מהליכה עצמאית לכיסא גלגלים הוא תהליך של קשה. תהליך של אובדן עצמאות ויכולת התנידות במרחב. האם מדובר במשהו בלתי הפיך או כסא הגלגלים אמור ללוות אותה תקופה קצרה? במידה וזה בלתי הפיך, השנוי הזה עלול לעורר כאב ותסכול רב. כאב על אובדן יכולת ההליכה, על אובדן העצמאות. מתעוררים פחדים לגבי אובדנים אחרים העלולים להופיע. במקביל יש תהליך של הסתגלות לשנוי. ללמוד להתנייד עם כסא הגלגלים וברמה הרגשית להתחיל להשלים עם המצב. לשם כך יש ליצור מספר תנאים. א. סביבה מתאימה- סביבה שאינה מאפשרת אימון על כסא הגלגלים (כמו המדרגות בבית שציינת) אינה מתאימה. היא פוגעת ביכולתה של סבתך לעצמאות בתנאים החדשים. יש למצוא מקום שיאפשר לה זאת. ב. סביבה תומכת רגשית. יש חשיבות רבה לכך שיהיו בסביבתה אנשים עימם תוכל לשוחח .התמיכה הסביבתית, חברתית ומשפחתית הכרחית. כשהיא אינה יכולה לקבל את התמיכה לה היא זקוקה, היא תתקשה לשקם את עצמה. ישנם בתי אבות המשלבים שרותים סיעודיים עבור אנשים במצבה של סבתך . כך תוכל להינות מפעילויות חברתיות שוקקות יחד עם קבלת העזרה הסיעודית לה היא זקוקה. אני מצטרפת לרעיון שהעלה דני בדבר פניה לרופא גריאטר. כדאי להתיעץ איתו מה המסגרת המתאימה ביותר לסבתך. בברכה נעה ביצ'קוב

סבתי בת 80 צלולה אך עם בעיות גופניות רבות (עיוורת, מתקשה לשמוע) ומרבה במשפט "מתי אני כבר אלך מכאן..." ולספר על חבריה ההולכים ומתמעטים. אני מתלבט איך להגיב לכך. האם לפתח איתה את הנושא, לשאול אותה האם היא חוששת וכד' או שאולי זה יגרום לה להרגיש שאני חושב על הנושא, שמותה קרוב או אפילו שאני מחכה לכך...

דרור שלום. אתה מתאר מצב בו סבתך מאבדת את חוש הראיה והשמיעה שלך. זהו מצב קשה, מכאיב ומתסכל ביותר. במיוחד עבור אדם צלול וחושב. מצב זה יכול לגרום לדכדוך ,תסכול ועצבות, להסתגרות ולהצטמצמות פנימה. תגובות אלו הן טבעיות ומאפינות מצב אבל על אובדן היכולות האלה. סבתך נשמעת אדם צלול וחושב וזה קשה פי כמה וכמה. חשוב לשים לב שלאורך זמן לא עולים סימפטומים כמו אובדן תאבון, פגיעה בשינה והתנהגות כללית דכאונית . במקרה כזה כדאי להתיעץ עם פסיכוגריאטר. מה שיכול להקל מעט במצב כזה הינו תמיכה. הן על ידי חברים והן על ידי משפחה. לעתים מסגרת כמו מועדון חברתי יכולים להסיח אותה ממצבה. גם זכרונות יפים אותם היא מעלה יש בהם נחמה ומקור לשמחה וכוח. סבתך מספרת שחבריה הולכים ומתמעטים. היא מדברת על התמעטות מקורות התמיכה שלה. היא מתארת לך את חווית הבדידות שלה. היא מספרת זאת לך מכמה סיבות. ראשית כדי להגיד לך שהיא זקוקה לתמיכה ממך ומבני המשפחה. היא זקוקה להרגשה שמתענינים ושאכפת ממנה.(ובמיוחד מהנכד שלה). סבתך עסוקה בשאלה כמה זמן עוד נשאר לי ועד כמה קרוב המוות. פעמים רבות אנשים בתקופה זו של חייהם נעים בין הרצון להמשיך הלאה תוך הכחשת הסוף המתקרב לבין הכנה עצמית.היא עסוקה במחשבות מה תשאיר אחריה, מי יזכור אותה וכו'. חשוב שתדבר איתה ללא חשש. היא עסוקה בזה והיא מחפשת עם מי לדבר על כך. במידה ואתה חש שקשה לך לדבר איתה על כך לאורך זמן שתף בני משפחה נוספים בתחושתך. יתכן ואתה ומשפחתך תחושו שיש מקום לשיחות נוספות או להדרכה על ידי איש מקצוע . במידה וכך פנו לפסיכוגריאטר המומחה לתחום. בברכה נעה ביצ'קוב כדאי לפנות לאדם המתמחה בתחום

נעה היקרה, בהצלחה בפורום החשוב שפתחת. בטוחה שאנשים רבים יוכלו להסתייע בעזרתך המקצועית ואנושיותך. שלך, עידית

עדית היקרה. תודה על איחולייך. אכן פורום זה חשוב. אני מקווה שאנשים רבים יוכלו להסתיע ולקבל מענה. פה, כמו גם בפורומים חשובים נוספים בתחום הפסיכולוגיה והיעוץ (כגון הפורום ליעוץ משפחתי וזוגי). בברכה נעה

שלום, לאחרונה נפטר אבא של בעלי והותיר את אימו בת ה78 לבדה. בעלי לוחץ שנזמין אותה לגור איתנו, אני היתי מעדיפה בית אבות או מטפלת איך אפשר לבדוק מה היא מעדיפה בלי להעליב אותה ?

רונית שלום תהליך ההתאלמנות הוא קשה ומכאיב ביותר. זוהי פרידה מאדם יקר ואהוב שליווה שנים רבות. כל אדם מגיב אליו אחרת.יש שיגיבו בהסתגרות ובכאב,יש שידבקו בחיי השיגרה. יהיו שיעדיפו לשנות סביבה על מנת להתנתק מהזכרונות המכאיבים.יהיו שיחפשו קשר חדש. איש איש בדרכו. גם לחמותך יש את מאפיניה האישיים. האם היא אדם עצמאי? האם היא מרבה להקיף עצמה באנשים? איך היא מבלה את שעות הפנאי שלה? כמה היא זקוקה לבני המשפחה? במשך הזמן יתבהרו הדברים. קודם כל לה. בהמשך יתבהר לה במה היא מעונינת ובוחרת ומתוך כך יתבהר האופן בו עליכם להתערב אם בכלל. את אומרת שאביו של בעלך נפטר לאחרונה. כלומר גם בעלך וגם אמו עוד בשלבי האבל הראשונים.בעלך מודאג ורוצה להקל עליה ולהזמין אותה לגור איתכם. זו החלטה מורכבת שעלולה להשפיע על מבנה המשפחה,היחסים והכוחות. ראשית, אולי כדאי לחכות קצת על מנת שתתבהר התמונה. היא בודאי תביע את העדפותיה. במידה ואכן יתבהר ויועדף אחד מהרעיונות שהצעת יהיה שווה לחשוב כיצד לעשות זאת. במידה ויוחלט שתגור איתכם- באילו תנאים? כיצד יקבעו הגבולות לפרטיות שלה ושלכם? שיקולים דומים יהיו בתהליך בחירת בית אבות במידה והיא תהיה מעונינת בכך או כיצד לתרום לרווחתה במידה והיא נשארת בבית. תוכלי להמשיך לשתף אותנו כיצד מתפתחים הענינים. בברכה נעה

יש לנו הסטוריה של אלציהמר במשפחה. בשנים האחרונות הזכרון של סבתי (בת 76) הולך ונחלש ואני מתלבטת האם להעלות בפניה את הנושא, או להמתין מפחד שזה חכניס אותה ללחצים סביב הנושא. בשנים עברו היא היתה תמיד מספרת על אביה ואחיה שהיו חולים במשפחה, ומוסיפה "שרק אני לא אגיע למצב הזה".

הילה שלום! ראשית חשוב להבין למה את מתכוונת כשאת מתארת "זכרון הולך ונחלש". באופן טבעי יש עם הגיל ירידה בזכרון. אין בכך כל חשש וזה קורה לרוב האנשים. כמו כן לעתים מצבי חיים או מצבים פיזיים שונים משפיעים גם הם. לדוגמא אדם שבריאותו הפיזית נחלשת והוא מרותק יותר למטתו, סביר להניח שפחות יתמצא בנעשה בחוץ. עדיין אין כאן תהליך פתולוגי. יחד עם זאת את מתארת הסטוריה של אלצהימר במשפחה. האם היא מבולבלת לפעמים? האם ישנם קשיי התמצאות? האם היא פתאום נראית לך מנותקת או לא מבינה את הקורה סביבה? במידה וקיים חשש כזה כדאי לפנות למרפאת זכרון לשם אבחון נוירוגריאטרי. ישנן כיום תרופות וטיפולים שונים שמעכבים את התהליך הדמנטי. כדאי שהדבר יעשה במשותף איתה. תצטרכו לדבר על כך איתה. אולי כדאי להביא לידיעתה שכשיש בסיס גנטי כדאי לשלול התפתחות מחלה אצל קרובי משפחה מדרגה ראשונה. כמו כן תוכלו , את ומשפחתך להתיעץ עם איש טיפול המומחה לנושא זה כיצד לעשות זאת. במידה ותרצי תוכלי להעזר גם בפורום הזה. בברכה נעה

נעה שלום לאחרונה גילתי כי לאוכלוסיה הקשישה אשר חיה על קצבת זיקנה מגיע גם מענק חימום בחורף על סך 300 ש"ח. האם קיים מקום אשר מרכז את כל הזכויות הללו או שמדובר בעבודה בלשית על מנת לדעת אותם ? תודה

שלום לשואל ! מתוך האתר של המוסד לביטוח לאומי : במוסד לביטוח לאומי יש שירות ייעוץ לקשיש, בין היתר בנושא מיצוי הזכויות שלהם.- http://www.btl.gov.il/btl_indx.asp?name=yau_lksh&type=g גם מידע מפה לאוזן הוא דבר טוב. במידה ויש מקורות מידע נוספים, מנהלת הפורום וודאי תכתוב לך בהמשך. יום נעים, אהובה

שואל יקר. נושא האינפורמציה לגבי זכויות הקשישים אינו נמצא עדיין באפן מלא ומאוגד במקום אחד. כפי שציינה אהובה, המוסד לבטוח לאומי הינו מקור טוב לקבלת מידע . יחד עם זאת כדאי ללקט מידע ממקורות נוספים. מקור אחד הינו מאגר מידע אשל- מאגר מידע למען הזקן בישראל http://www.eshelinfo.org.il מאגר מידע נוסף לגבי זכויות הקשישים הינו ביחידה לגריאטריהן במשרד הבריאות http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=39&catId=262&PageId=1941. כמו כן כדאי להתיעץ עם העובדות הסוציאליות במחלקת הרווחה העוסקות בנושא זה. בהצלחה נעה

מהי "התעמלות למח" ? אני בן 68 ומרגיש שקיעה איטית ביכולת השכלית,המליצו לי לעשות בנוסף להתעמלות פיזית גם התעמלות למח אבל אני לא יודע מה זה ומה לעשות בחיי היום יום. אני אדם משכיל m.a. ורגיל לעבודה לא פיזית

שלום משה , אני לא מומחית, ורק מידע אישי: הכוונה היא : כל מה שקשור לקריאה, כתיבה, הפעלת המחשבה, אימון זיכרון... דוגמאות - הקשבה לרדיו, קריאת ספרים, פתרון תשבצים, האזנה להרצאות, משחק ברידג' - - באופן כללי - פעילות אינטלקטואלית כלשהי. יום נעים, אהובה

שלום משה. קודם כל שבת שלום. ראשית אתה מדבר על " שקיעה איטית ביכולת השכלית". במה זה מתבטא? לעתים יתכן ומדובר בסממנים נלווים שלינויים במצב רוח: דכדוך, עייפות, חוסר תאבון. כל אילו יכולים לנבוע מסיבות רגשיות יותר וחשוב לברר מה היא השקיעה האיטית עליה אתה מדבר. נושא ההתעמלות למח הוא חשוב ומענין. קודם כל צדקה אהובה בדבר החשיבות הרבה של פעילות מנטלית מרובה. ברידג', קריאה לימוד שפה, משחק שחמט, תשבצים וחידונים, כל אילו חשובים ומועילים להמשך החיוניות המנטלית. כדאי להתיחס לנושא החיוניות המנטלית מכיוונים שונים. גוון בפעילויות מנטליות מסוגים שונים יאפשרו פעילות וגריה מוחית רב גונית: האזנה למוסיקה, אמנות חזותית וכו' כמו כן יש חשיבות רבה לפעילת גופנית מסיבות שונות. ראשית החיוניות הפיזית יוצרת תחושת חיוניות כללית וביניהן גם מנטלית. שנית , סוגי פעילות גופנית המחזקות את הקשר גוף-נפש כגון יוגה מועילות במיוחד ומשפרות תפקוד שכלי.כמו כן מחקרים הוכיחו שאנשים זוכרים טוב יותר אם הם קולטים את האינפורמציה תוך כדי תנועתיות וביצוע פעולה מאשר כשהם במצב סטאטי. אי לכך כדאי לשלב את הפעילויות יחד (למשל להאזין לתכנית רדיו תוך כדי הליכה או התעמלות קלה). מקווה שהבהרתי קצת את התמונה בהצלחה נעה

אגודת אלצהימר ומחלות דומות- http://www.alz-il.net ארגון עמך - תמיכה נפשית לניצולי שואה http://www.amcha.org/ אשלנט - הארגון למען הזקן בישראל מטעם הג'וינט http://www.jointnet.org.il/eshelnet/ בטוח לאומי-http://www.btl.gov.il/ גיל הזהב- http://www.goldenagenet.co.il/ דורות- מרכז מידע לאוכלוסיה המבוגרת- http://www.dorot-net.co.il/ הגיל החדש פז- האגודה לזקנה ופרישה http://jointnet.org.il/eshelnet/paz/pub_paper.htm גיל הזהב - הצדדים היפים-http://www.gilzahav.org / יד שרהhttp://www.yadsarah.org.il / עמותת האלצהימר-http://medic.bgu.ac.il/aai/alzinfo.htm רשת גיל הזהב-http://www.gil3.co.il/ שישים פלוס- חיפוש בתי אבות- http://www.sixtyplus.com/

לינק קרוב במקצת לפחות - http://199.203.242.172/club50/

תודה. הלינק בהחלט רלוונטי ואצרף גם אותו.

http://www.reuth.org.il/index.asp?id=1

שוב תודה . בהחלט רלוונטי.

שלום רב, אני מטפלת באמי בחודשים האחרונים, נמצאת במצוקה רגשית ומחפשת קבוצת תמיכה בתל אביב ,נאמר שקוראים לנו "ילדים הסנדוויץ", אז אנא יידעו אותי תודה בת במצוקה

ילדים המטפלים בהורים הזקוקים לעזרה סיעודית נושאים על כתפיהם אחריות רבה. לעתים הדבר יוצר תחושת עומס ומצוקה הנקראת בעגה המקצועית "BURDEN". הטיפול והאחריות הכפולה הן בדור המבוגר והן בדור הצעיר (הילדים) הוביל לכינוי "דור הסנדוויץ'" . אין ספק שלעתים העומס והמצוקה הם בלתי נסבלים. ישנן קבוצות תמיכה שונות לאנשים במצב דומה. לעתים ישנן קבוצות דרך קופות החולים (כמו בקופת חולים כללית). כמו כן אפשר לקבל פרטים על קבוצות כאלה באתר דורות , ביד שרה וולעתים בבטוח לאומי או בלשכות הסוציאליות של אזור המגורים. ישנם אנשים הנעזרים ומעדיפים יותר טיפול פרטני על מנת להתמודד עם העומס הרב המוטל על כתפיהם. גם בכך כדאי להתענין בקופת חולים. בברכה נעה ביצ'קוב

שלום רב, סבתי בת ה-86 הייתה עד לפני חודשיים אשה פעילה. מתנדבת ,עושה ומארגנת. עסוקה רוב שעות היום. לפני חודשיים היא כמו שבר כלי...היא אינה אוכלת, בקושי מדברת, סובלת מכאבי בטן עזים (שלא נמצא להם צידוק רפואי), היא נחלשה מאד ואינה מסוגלת לטפל בעצמה...קשה לנו מאד, מסבתא פעילה ומתענינת היא הפכה לאשה שלא יכולה לעשות כלום לבד. רציתי לדעת האם המצב יחזור לקדמותו? האם סבתי תתאושש ?האם היא זקוקה לטיפול תרופתי? איזה? כיצד אפשר להקל עליה ? אנא, אשמח לכל תגובה כלשהי. תודה

נירית שלום. ראשית ניכרת הדאגה למצבה של סבתך . האם היתה איזשהיא בעיה רפואית לאחרונה שהטרידה אותה? לעתים מצב פיזי משפיע גם על המצב הנפשי. האם היה משהו נוסף שהשתנה בשגרת חייה? ערנותך חשובה.יש חשיבות רבה בבדיקה רפואית מקפת. יתכן ויש ירידה במצבה הבריאותי ועל רקע זה יש ירידה בתפקודה. לברר את מקורות החולשה והעדר התפקוד. לשם כך כדאי להעזר ברופא גרנטולוג באיזור מגוריה של סבתך. בכותרת השתמשת במושג דכאון. דכאון יכול להיות תגובתי למצבים פיזיים שונים. אם אכן ישללו בעיות אחרות יתכן ומדובר בדכאון. במידה וזה כך והמצב ממשיך כדאי לפנות לפסיכיאטר המומחה לגיל השלישי על מנת לקבל טיפול מתאים. טיפול תרופתי או אחר לבעיה (בהתאם לבדיקת הרופא) מעלה את הסיכוי לשיפור המצב. בברכה נעה ביצ'קוב