הלבד

הזה לא עובר, רק נעשה כואב ומכאיב יותר מידיי יום. ועכשיו כשהרבה זמן אין את מי לשתף שוב שם על הקצה אינני רוצה יותר דבר

היי מרום יקרה, ראשית אני חושבת שזה שכתבת כאן הוא צעד מאד אמיץ שעשית, והוא מראה שאת רוצה להרגיש את הביחד ולנטרל את הלבד, רק שאת לא ממש יודעת איך לעשות את זה, ולהיות כאן הוא כמו "ליפול על מצע רך" יש כאן אנשים ומתוך כך לא נמצאים לבד כאן..... ובאשר ללבד, מניסיוני הלבד הוא בחירה. באופן אישי היו המון מקרים בחיי שהייתי מוקפת באנשים אפילו אנשים קרובים, והרגשתי לבד, ומיצד שני היו מצבים אחרים שבהם הייתי רק אני עם עצמי ולא הרגשתי לבד. זה הכל בעניין של איך שבוחרים להסתכל על המצב. בהרגשה שלי דרך טובה לצאת מהתחושה הזאת היא להיות במקומות שבהם יש אנשים. למשל לשבת על ספסל בפארק בשעות שבהם יש בו אנשים, לטייל בקניון גדול, ללכת לחוף הים וכד'. מספיק שיהיו אנשים מסביבך, גם אם את לא מכירה אותם, כדי להרגיש ולהפנים שאת לא לבד. השלב הבא יהיה לעשות את אותו הדבר בדיוק עם חברה טובה או מישהי שאת מכירה. לאט לאט תרגישי אחרת, וזאת אם תבחרי באמת ומבפנים לשנות את איך שאת מרגישה ולהסתכל אפילו על הדברים הקטנים כדי לבודד את התחושה הזאת של הלבד..... אני יודעת עד כמה התחושה הזאת קשה וכואבת, והיא בעצם איזה שהוא לופ שניכנסים אליו ומרגישים בתוכו שהמצב בלתי הפיך.... מקווה שנתתי כיוון. כך אני עשיתי את זה..... שיהיה בהצלחה ושיהיה קל יותר. שלך - מציאות אחרת