אמון ביני לבין הורי. אשמח לתגובה גם מהורים

לילדים בכל גיל אשר חושבים שיכולים לדמיין את המצב. אני לא ילדה, אני בת 30. לא נשואה וללא זוגיות. אני גרה אצל ההורים עם עוד שישה אחים. אנחנו במשפחתנו מאוד פתוחים, תומכים ומקריבים אחד למען השני. יחסי עם הורי מאוד קרובים, קרובים ברמה שלעיתים זה קצת מפריע לי. אני בת 30, אבל מבחינת בסובבים אותי עדיין לא התבגרתי, אם להיות כנה- גם מבחינתי אני עדיין בת 17. היה לי ניסיון התמכרותי של מעל ל10 שנים. ההתדרדרות חלה אז ולאט לאט זה החמיר למרות שמעולם לא הגעתי לרמה של להסתובב ברחובות ולחפש סמים קשים שרוצחים אותך. אבל הגעתי לרמה דיי משפילה אחרת. לאחרונה, לאחר שוויתי התקף של מנת יתר (לא מדובר בהרואין או סתם רוצח אחר, אלה על סם שהכניס את גופי לשוק של כמה ימים). הורי גילו על המצב, הם תמכו ואהבו אותי מאוד. הם לא כעסו עלי והם הצליחו באופן מדהים להבין למה הגעתי למצב הזה. כמו שניתן להבין- יש לי הורים מדהימים שאני מאחלת לכל אדם בעולם. התחלתי לעבור גמילה, ההורים שלי ראו אותי מתרסקת גופנית- אבל לא ויתרו לי והמשיכו לתמוך. הגמילה המשיכה רק בגללם, לא היה לי את הרצון לעשות את זה בשבילי. לאחרונה חזרתי להשתמש שוב. למרות שלא הסכמתי לעצמי לגעת בסמים הכבדים ונגעתי רק בכדור (עם מרשם) כדי להקל על הכאבים (לא יודעת מה שמעתם על גמילה, זה פשוט כמעט ובלתי אפשרי). הנפילה שלי נבעה מתוך משבר שנפל עלי, ויחד עם הכאבים לא הצלחתי יותר לסבול את המועקה הפיזית ונפשית. אני קצת במצב לא נעים עכשיו אני מאוד רוצה לספר להם ולהיות כנה איתם, אבל יש בי פחד עמוק מאוד- לגרום להם להכנס לעצב. אני לא רוצה שהם יהיו עצובים, לא ממני ולא מאף אחד אחר. הצד האגואיסטי שלי מרשה לעצמו לשמור את זה ולא לספר. הצד הרגשתי והמשפחתי שלי מאוד רוצה לשתף, אולי אם אשתף אקבל הדרכה נכונה. נקייה- בלי משברים. לגרום להם עצב הורג אותי, רוצח אותי מבפנים. אני פשוט לא מסוגלת לראות שוב את הפנים הנפולות של אמא שלי. לא על חשבוני. אני לא מתכוונת להגיע למצב שהייתי בו פעם, אני יודעת שבימים הקרובים אפנה לבעל מקצוע שיעזור לי. אבל אני גם יודעת שהתהליך ארוך, אני לא אהיה נקייה בעוד שבוע, ובטח שלא מאושרת. הורים יקרים- שימי את עצמכם במקום הורי- מה אתם הייתם מעדיפים? האם הייתם יכולים לשאת נפשית עוד נפילה של הילד שלכם? אני גם רוצה לציין שלמרות שניסיונות שלי וההתמכרות, תמיד הצבתי לעצמי גבולות. הרואין עבר לידי הרבה, ואף פעם לא הסכמתי לעצמי להגיע לרמה הזאת, כך שאני רוצה שתקחו בחשבון שגם אם אני נופלת- אני לא מגיע למצבים שאנחנו רואים בסרטים. אני נורא מבולבלת. כתבתי בהרבה פורומים שקשורים בנושא, אבל אני מחפשת דעה של משפחה. לקבל דעה אחרת- מהצד שלהם. אני מאוד אשמח לתגובה, לכל תגובה. תודה רבה לכל מי שינסה

ליל יקרה לפני הכל רוצה לשבח אותך על הרעיון של התיעצות בפורום הורים כל הכבוד לך, אני רוצה לענות לך משני כובעים הראשון אמא,,, מקום הקשר בין הורה לילד (וכך נראה לפי דבריך שגם במשפחתכם) הוא ללא תנאים , נכון זה עלול ליצור תחושה מאד לא נעימה להוריך אך אם אני מהלכת בנעליים שלהם הייתי רוצה לדעת, לעזור, לחבק לתמוך גם ברגעים קשים למרות התחושה הקשה המלווה לקושי שאת חווה. שתפי אותם תעשי את הצעדים עבור עצמך(לא ממקום אגואיסטי) אלא מהמקום ששם הכוח שלך גם אם את לא מרגישה אותו כעת (זה מהכובע השני של מנחה לשחרור מחסמים). קיים איבוד של הכוח אם את עסוקה באחרים (שהם מאד חשובים) אין לי ספק אך עבור נפשך ונשמתך מצאי את הדרך לחזק את מקום האני...כאשר את עוברת דרך מאד לא פשוטה ויש לך את הפריבילגיה העצומה של תמיכת ההורים. בהצלחה לך בדרכך