פורום הפרעות אכילה - תמיכה

המצב מחמיר לאחרונה ותכיפות עולה. אני לא רוצה לפנות למקום עם זיהוי ולא רוצה להפוך את זה לנושא שכל הסובבים אותי יודעים עליו. אני רוצה תמיכה שקטה. לאן מומלץ לפנות? יש פרומים אישיים יותר? קוי טלפון לתמיכה? מה כדאי?

מתוקה שלי, הלב נשבר, את יכולה לפנות אלי במייל האישי שלי [email protected] ואם את לא רוצה אז כל פורום את יכולה להכנס כאנונימית. אני אישית לא מכירה קו טלפון לתמיכה. דעי לך עם כל הכבוד לתמיכה של הפורומים והם עוזרים ונותנים כתף ועושים עבודה נפלאה גם הפורום המדהים הזה שפה אבל כדי לצאת משם באמת את חייבת עזרה ממשית של מישהו מקצועי השאלה עד כמה את רוצה לעצור את המצב שמחמיר לפני שיהיה רע מאוד. את חייבת לעשות חשבון נפש עם עצמך ולהחליט ולקבל החלטות. שלך פה תמיד וגם במייל אם את רק רוצה.אורלי

מתוקה, יש לשחף קו מצוקה שפועל 15 שעות ביממה. הטלפון שלהם 089357035 את יכולה להיכנס לאתר שלהם ולקרוא קצת יותר פרטים: http://www.shahaf-ltd.co.il/n/default.asp?ID=28 בנוגע לפורומים - כפי שאורלי כתבה - אפשר לשמור על אנונימיות מוחלטת. מלבד תמיכה כדאי מאוד גם ללכת לטיפול. קשה לעבור את זה לבד. טיפול יכול לעזור להתמודד ולנצח את הפרעות האכילה. בהצלחה! =)

נעלמת... איך את מרגישה? מה חדש?

בסדר כנראה שיקבלו אותי לאשפוז בהפרעות אכילה אצל ד"ר גור הוא גם שלח לי מייל וגם התקשרו אלי משם היום ואמרו לי שד"ר גור רוצה לאשפז אותי

=) מתוקה, תודה שהתקשרת לעדכן. שמחתי לשמוע שהוא הסכים לקבל אותך לאשפוז. אני מאחלת לך הצלחה ענקית ובטוחה שהפעם תצליחי למענך ולמען הבת המקסימה שלך. תעדכני מתי את מתאשפזת. בינתיים תשמרי על עצמך... חיבוק ענקי

נסגר איתך?? חחח סתם כפרה בצחוק ולך ? שנויה במחלוקת אני האמת נכנסתי לפה בשבילך.. חשבתי שכדאי שאני אקרא כמה הודעות לפני שאני עונה לך למייל

גם לך שהיה סוף שבוע מקסים ותודה רבה לך על המכתב שכתבת לי את אחלה בת-אל

תודה מתוקה. תעדכני אותי מה קורה. =) מחזיקה לך אצבעות.

שלום.. אני סובלת מהפרעות אכילה כחודש(הקאות בהתחלה ואח"כ כמעט לא אוכלת) אבל אני מודעת ופניתי לעזרה..היום הייתי אצל התזונאית שהיא ממש טובה אגב, והיא בנתה לי תפריט. עד עכשיו אכלתי בערך 500 קלוריות ליום, ואני יודעת שהתגובה הראשונה של הגוף זה תהיה השמנה(ירדתי בערך 10 קילו בחודש וחצי)ממים או משהו כזה.. אני רק רוצה לדעת איך זה יהיה בדיוק?כאילו איך הגוף מגיב מההתחלה..ממה הוא עולה במשקל?(היא אמרה לי שבהתחלה מנוזלים..) אני מתה מפחד מהדבר הזה אין לי מושג איך הצלחתי לשכנע את עצמי ללכת לשם..

הצלחת לשכנע את עצמך ללכת לשם כי את ילדה מדהימה וחכמה ומבינה שאת עושה טעות ואם תכנסי לזה חזק ולא תעצרי את זה בזמן אז כמו כדור שלג זה יתגלגל מהר מהר והמצב רק ידרדר וידרדר. אל תבהלי מהעליה במשקל. אל תשכחי שירדת מהר במשקל והגוף שלנו זו מערכת חכמה שזוכרת הכל ולכן כשפתאום אוכלים אז הגוף מחזיר לעצמו את השומנים חזרה פי שתיים וזה לא דבר חדש לא סתם אומרים אל תרדי מהר במשקל אחרת תשמיני כפול זו לא קלישאה זה דבר אמיתי. אך זה ייעצר זה לא שתשמיני ותשמיני ללא הפסקה. תני לגוף צ'אנס להתרגל לקבל אליו חזרה אוכל ואם תוכלי נכון ומאוזן לפי התפריט של הדיאטנית , 3 ארוחות ביום מאוזנות אז תראי שהגוף יאזן את עצמו ויחזור לתפקד רגיל.

תודה.. כן אני מבינה את זה, אני משתדלת מאוד שהצד ההגיוני ישתלט על הצד השני.. כן אני אוכלת בדיוק כמו שהתזונאית כתבה לי בתפריט,וזה מאוד קשה.. אז את אומרת שאני בעצם אגיע למשקל שהייתי לפני הכל, או שאם אני אשמור לפי התפריט זה לא יגיע למצב כזה?

תודה.. כן אני מבינה את זה, אני משתדלת מאוד שהצד ההגיוני ישתלט על הצד השני.. כן אני אוכלת בדיוק כמו שהתזונאית כתבה לי בתפריט,וזה מאוד קשה.. אז את אומרת שאני בעצם אגיע למשקל שהייתי לפני הכל, או שאם אני אשמור לפי התפריט זה לא יגיע למצב כזה?

אני פרה שמנה מכורעת גועלית גוש שמן כלום כבר לא יעזור לי תמיד אני ישאר כזו פרה תמידדדדדדדד לא יכולה לסבול תעצי עם השומן הזה, עם האוכל הזה עם המחשבות על האוכל כל הזמן מה אני יאכל 24 שעות ביממה. נמאס לי מהמלחמה האינסופית הזו. אוף פשוט אוף.... בלי הרבה מילים. לא נעלמתי אני פה אוהבת את כולכן...}{

הי מאיה מתוקה. בואי שתפי אותי מה קרה ששוב שבר אותך ככה. את נשמעת לי ילדה מדהימה. האם את רוצה לנסות לצאת מזה? את חייבת לקבל החלטה ואז באמת ב אמת ללכת לטיפול כדי לנסות לצאת משם. אני בטוחה שיש בך המון דברים נהדרים אבל את לא רואה אותם כי ההתעסקות עם המשקל והגועל שאת חשה מעצמך בגלל שאת אינך אוהבת את עצמך ואת מה שמשתקף במראה גוזל ממך המון אנרגיות ומאפיל על כל היופי והתכונות הטובות שבך. חבל. לכי תנסי לצאת מזה על ידי עזרה מקצועית. בקשי עזרה זה לא בושה. את מדהימה ככה לפחות את נשמעת לי מההתכתבות שלך ואני רוצה להגיד לך שהבת שלי כתבה פעם דבר נכון היא כתבה "אין דבר כזה שלמות, כי כל אדם הוא מיוחד והוא שלמות בפני עצמו אך הוא לא תמיד רואה את זה לפניו". נסי לראות את הטוב שבך ודי די לבזבז כל כך הרבה אנרגיות על המחלה ועל הקלוריות. אבל כדי לצאת משם זה לא מספיק להגיד נמאס לי אלא צריך לקבל החלטה אמיתית שיוצאים משם.

ראיתי את האימייל שלך, יש לי וירוס במחשב ויהיה לי מסנג'ר רק בשבוע הבא. אני אשלח לך הודעה כשזה יסתדר... אני יודעת עד כמה קשה לך, מכירה היטב את ההרגשה שאת מתארת. אני רוצה להזכיר לך - את לא (!!!) פרה, את לא (!!!) שמנה, לא (!!!) מכוערת ולא (!!!) גועלית. כפי שאורלי כתבה, את מקסימה ובגלל שאני גם ראיתי אותך (בשיחת וידיאו - זוכרת?!) אני יכולה לומר שאת נראית טוב גם מבחינה חיצונית. מאמי, דיי להתייחס לעצמך בביטויים שליליים. תראי את כל הטוב שבך, כפי שכולנו רואים מהצד. העיסוק באוכל מאוד מקשה, גוזל המון אנרגיות. זו הסיבה שטיפול יכול לעזור - לשחרר אותך מהמחשבות על אוכל, על מה לאכול ומה לא לאכול ולהחזיר אותך למסלול נורמאלי. היה לי חבל לשמוע שהנכונות שלך לשתף פעולה עם טיפול קטנה. את באמת זקוקה לכך, מתוקה. שיהיה לך סופ"ש נעים יקירה ואת יכולה לשלוח לי אימיילים עד שהמסנג'ר יסתדר. =)

? אני אמשיך לשלוח מיילים ותודה רבה על העזרה המדהימה שלך. אורלי - לגבי טיפול , לצערי אין ל יכסף לזה כרגע אני ממש לחוצה כספית. אני אחרי טיפול שיניים היום (2 עקירות) סיבה מספיק טובה לא לאכול? (אז למה המוח שלי אומר שכן?)... אוף..

יש קבוצה טיפולית בתל אביב שיכולה אולי לעזור. את מוזמנת לכתוב ולבקש עוד פרטים[email protected]

אני הייתי אצל ד"ר גור בטיפולים גם באישפוזים ולפני שלוש חודש הייתי באשפוז עזבתי את האישפוז על דעת עצמי בגלל כול מיני סיבות עכשיו אני לא יודעת מה לעשות המשפחה שלי לא עוזרת לי גם שהם היו צריכים לבוא לפגישות עם המטפלים שלהם אם היו אומרים לי שאין להם זמן ככה אני לא יודעת אך לצאת מזה כי בלי תמיכה משפחתית יהיה לי קשה לצאת אני רוצה לחזור לאשפוז בתל השומר אצל ד"ר גור אבל אם הוא יקבל אותי יותר תודה

בת אל יקרה, כמי שהייתה מאושפזת בתל השומר (ויצאה משם לפני הזמן) וכמי שמכירה לא מאתמול את ד"ר גור - אם תביעי נכונות לעזור לעצמך הוא יקבל אותך חזרה. אני מציעה לך לכתוב לו מכתב, להסביר שהשחרור המוקדם מהאשפוז הוא חלק מהסימפטומים של המחלה, שאת מבינה שטעית ושאת מעוניינת לתת לאשפוז הזדמנות אמיתית לעזור לך להחלים. תסבירי לו שחשוב לך להחלים ושכרגע זה המוצא האחרון. תבקשי לשוחח עימו. נכון שהוא מאוד קשוח, אבל תדעי שהוא עושה זאת רק כדי לנער אותנו. יש בו גם המון רגישות. אם את צריכה עזרה עם המכתב או כל עזרה אחרת - אני כאן. בנוגע לתמיכה המשפחתית - אכן שיתוף של המשפחה יכול להועיל מאוד. אנחנו זקוקות להם שם כדי לתת מילה טובה, כדי ליישר אותנו בכל פעם שאנחנו מתרחקות מהתפריט, כדי לתמוך... ניסית להסביר למשפחה עד כמה הדבר חשוב לך? אל תוותרי יקירה. כל עוד את באמת רוצה לעזור לעצמך - השמיים הם הגבול!

אני הייתי בשלוש אישפוזים אצלו האחרון שלי היה פחות משלוש חודש ואני חוששת לדבר איתו ולפתוח את הלב כי אני עזבתי בגלל שגנבו לי סיגריות מהמחלקה ואני לא יודעת איזה מכתב לכתוב לא כי גם הדיאטנית שלי מיום ראשון שהיה כבר הפסיקה לטפל בי היא אמרה לי שהיא לוקחת עלי סיכון ואני לא רוצה למות אף אחד לא מבין אותי המשפחה שלי חושבת שזה מתוך צומי ולא נכון זה בא ממש ממקום אחר מישהו שפגע בי בגיל 14 בבקשה תעזרי לי תודה בת-אל

היי אורלי רציתי לשאול משהו...לגבי השמנת יתר בצבא ידוע לך?מאיזה משקל עודף לא מגייסים?

אין לי הרבה מידע לגבי עודף משקל בצבא אך ידוע לי שמעל משקל מסוים לא מגייסים כמו שזה קורה במקרה ההפוך של חוסר במשקל. האם את בבעיה ובגלל זה את מודאגת? אם כן אז כמובן מעבר לדאגה של אם יגייסו אותך או לא כדאי שתדאגי לעצמך ועשי משהו לטפל בכך כי המצב של השמנת יתר גם אינו בריא במיוחד. עשי משהו כדי לנסות לצאת מזה ולהבין למה את נמצאת בתוך המעגל הזה של ההשמנת יתר שבדרך כלל באה כפיצוי על משהו שקרה וכנחמה.

אני חולת אנורקסיה מגיל 14 ואני הייתי בכמה אישפוזים בתל השומר ואני שוקלת 38 קילו ליפני כמה חודשים הייתי שוב פעם באשפוז ועזבתי על דעת עצמי ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות כי אני מרגישה לבד ויש לי גם ילדה קטנה אני מבקשת בכול לשוןשתעזרו לי לצאת מין מקום הזה שאני לא רואה שיש לי אור תודה בת-אל

בת אל יקרה, אני שמחה לשמוע שלמרות המצב, יש בך עדיין את הקול שרוצה להחלים, את הקול שמבקש עזרה ושרוצה לצאת מהמחלה.יש כל כך הרבה סיבות טובות לשים את האנורקסיה מאחור... מה קורה איתך מאז האשפוז? יש לך מסגרת טיפולית אחרת?

לא אין לי מסגרת טיפולית כי הדיאטנית שלי הפסיקה לטפל בי כי היא אומרת שהיא לוקחת עלי סיכון והיא אומרת שאני צריכה אישפוז אבל בגלל שאני עזבתי את האשפוז באמצע מנהל מחלקת הפרעות אכילה לא יקבל אותי ואני לא רוצה להיות בפסיכאטרייה כי יש לי ילדה ואני מפחדת שיקחו לי אותה אני מתחננת תעזרי לי כי אני רוצה לצאת מהמחלה וגם המשפחה שלי לא מבינה אותי תודה בת-אל

בת אל יקרה, את לא מבינה איזה צעד ענק את עושה בזה שאת מבקשת עזרה ואומרת שיש לך בעיה ואת רוצה לצאת ממנה. זה צעד ענק מעין כמותו, מי כמוני שעברה זאת עם בתה יודעת כמה קשה במחלה הזו להודות שיש בעיה ולבוא ולבקש עזרה ולהגיד אני רוצה לצאת מזה עזרו לי. מתוקה שלי יש הרבה מסגרות טיפוליות כמו שחברתי לפורום כבר פירטה, חלקן דרך קופות חולים כמו כן אני יכולה להמליץ לך בחום על המטפלת שעזרה והוציאה את בתי משם. היא מטפלת מדהימה, שהיתה בעצמה בהפרעות אכילה עד גיל 38, יצאה מזה ומעל 10 שנים היא מטפלת בבנות עם הפרעות אכילה ומוציאה אותן משם, כמו שנאמר אין חכם כבעל ניסיון מה גם שבנוסף היא למדה וכל הזמן לומדת והיא מדהימה. אם תרצי אוכל לתת לך את הטלפון שלה. אל תרימי ידיים את נשמעת לי בחורה מדהימה וחזקה וכמובן יש את הילדה שבטח נותנת לך המון המון המון כוח אז בטח ובטח שיש לך בשביל מה ובשביל מי להמשיך הלאה ולצאת מהמחלה הארורה הזו. שולחת לך המון חיבוקים וחיזוקים. אורלי

אורלי אני יודעת שאני זקוקה לטיפול אך אני לא יודעת מה לעשות המשפחה שלי במקום לבוא ליקרתי אם לא תומכים בי ולא אכפת להם מהמצב הבריאותי שלי כי אני היום בת 25 והתחלתי עם זה בגיל 14 ועד היום לא היה אכפת להם ועכשיו אני מוכנה להילחם בזה עד הסוף כי אני רוצה לצאת מזה הפעם ולתמיד ומה אני יכולה לעשות הם מנהל הפרעות אכילה לא מוכן לקבל ותי עכשיו אני גם מרגישה שכול מי שאהבתי עזב אותי תחזירי לי תגובה וכן אני מוכנה שתבאי לי לדבר עם הבחורה שרשמתלי שהיא גם יצאה מזה תודה בת-אל

אז פניתי לעזרה. ומעכשיו תהיה לי דיאטנית מומחית להפרעות אכילה נילי אייזנברג מישהו מכיר אותה? וגם פסיכולוג שמתמחה בתחום. שבוע פסיכולוג שבוע דיאטנית. כ"כ מקווה לצאת מהמצב האפל הזה כבר מישהי פה לדבר אשמח במייל קצת רע לי... [email protected]

כל הכבוד על ההחלטה לפנות לטיפול. לגבי הדיאטנית - השם שלה מאוד מוכר... בהצלחה ענקית!!! שלחתי לך אימייל. אם את רוצה, אני אתחבר למסנג'ר.

מאי יקרה אני כל כך גאה בך ותהיי גאה בעצמך כי זה לא פשוט במחלה הזו להודות שיש בעיה ולבוא ולבקש עזרה וזה שאת עשית את הצעד זה צעד ענק ענק החוצה. תדעי לך שאנחנו היינו עם הבת שלי בתחתית של התחתית ולמרות זאת נלחמנו יחד איתה והיא יצאה מזה וזה אפשרי. זה לא הוקוס פוקוס ביום אחד אבל זה אפשרי וכדאי והיא תעיד שזה שווה והיום במבט לאחור היא לא מבינה למה היא היתה צריכה להיות שם ולהכנס לשם אבל זה הרים אותה הכי גבוה שאפשר והיום היא רחוק רחוק משם וגם אם לפעמים יש מעידות קטנות בדרך היא לא נותנת לזה להפריע ומבקשת מיד עזרה.מה שעשית זה ענק וגדול כל הכבוד לך. אכתוב לך למייל ואם תרצי נוכל להתכתב במייל וספרי לי איך את מרגישה ומתמודדת אשמח לתמוך בך ולעזור לך כמה שאני יכולה.

כן כבר פניתי לאגם הם יושבים ליד הכפר הירוק אבל במשקל שלי הם לא יקבלו אותי כי אני שוקלת קצת ואם אמרו לי שזה רק אישפוז מה אני יכולה לעשות אני רוצה לחיות לא למות כי יש לי הרבה בחיים וגם אם הייתי יכולה ללכת היה לי מאוד קשה אם הנסיעה כי זה רחוק מהבית שלי זה שעה וחצי נסיעה תודה בת-אל

שלום..יש לי שאלה ממש ממש חשובה..אני סובלת מהפרעת אכילה..והמוח שלי כבר בשלבים שרוצה להחלים..עכשיו ..היתה לי תקופה שנטלתי משלשלים והרגשתי שאני עושה נזק ..פחדתי..והפסקתי. ואז נודע לי שלאכול פירות וירקות יועיל למערכת העיכול..וכך היה באמת..אני אוכלת כבר כמה חודשים על בסיס קבוע כול יום תפוחים..בין 2 ל 3 תפוחים..סליחה שאני צריכה ליהיות בוטה אבל כן זה עזר לי להכנס לשירותים..רק לאחרונה הבחנתי שיש לי נפיכות של ממש בבטן..הבטן כול הזמן נפוכה..יש לי גזים הרבה..(שוב סליחה על הבוטות)וכול מיני דברים שאני מבחינה בהם...השאלה שלי היא האם אכילה מרובה של תפוח לאורך זמן יכול להזיק או יותר נכון האם יש קשר לגבי הנפיכות??אולי יש חומציות או משהו בתפוח שאני לא יודעת שגורם לכך??יתכן? אשמח לשמוע תשובה..זה ממש חשוב לי.

היי, ראשית, כל הכבוד שהחלטת לעזור לעצמך ולהחלים. זהו צעד מאוד חשוב. באשר לשאלתך בנוגע לתפוח - קליפת התפוח מכילה סיבים תזונתיים (שתורמים לפעילות מערכת העיכול). איני יכולה לדעת אם זה הגורם הוודאי למה שתיארת. ניתן לנסות להחליף את התפוח בפרי אחר ולראות אם חל שיפור. אם כן - אולי הדבר באמת קשור לתפוח. אם לא - מומלץ לפנות לרופא המשפחה ולבצע בדיקת הליקובקטר. מדובר בבדיקת נשיפה פשוטה שיכולה להצביע על קיום חיידק בקיבה (שאחת מתופעות הלוואי שלו היא גזים). באופן כללי - אולי שווה להתייעץ עם דיאטנית ולקבל ממנה תפריט שיתחשב במצבך. היא תוכל להמליץ לך על מזונות שיעזרו.

אני שמחה לשמוע שסוף סוף התעשטת והחלטת לצאת מהמקום הנורא והאפל של המחלה אבל תזכרי שתקופה מסוימת לא אכלת כמו שצריך ושיחקת עם האוכל ועם הקיבה שלך ולכן הקיבה התכווצה והגוף שלנו כמערכת חכמה זוכרת הכל. אני ממליצה שתלכי לדיאטנית שתתן לך תפריט שיתאים לך כי כל דבר שאוכלים במידה מוגזמת יכול לפעמים להזין יותר מלהועיל ולכן כדאי כל דבר לאכול במינון הנכון את צריכה לתת לגוף זמן לחזור לעצמו לאכילה הנכונה זה לא הוקוס פוקוס ביום אחד ולכן אם תקבלי תפריט נכון זה יעזור לך לאט לאט להחלים ולאכול תקין ללא כל תופעות הלוואי הלא נעימות שאת מציינת.

אז אני פה כל הזמן עוקבת אחרי הפורום אבל לפעמים אני רואה איך אתן מנהלת בינכן את הדיאלוג ונותנות תשובות מדהימות בפורום ולפעמים אני גם עונה ומתערבת ובנות יודעות שאלי אפשר לפנות גם במייל וגם בנייד במקרה חרום ואם הן צריכות. אני פה תמיד איתכן ובשבילכן ואוהבת אתכן מכל הלב כל אחת מכן היא כמו ילדה שלי שאני דואגת לה ומקווה באמת באמת שתשכילו אחת מהשניה לחיוב ותצאו מהמחלה האפלה הזו ומהר.

הי, אני סובלת מאנורקסיה כבר 7 שנים עם הפסקות במחזור מידי פעם. בתקופה האחרונה אני מקבלת באופן מאד סדיר (כבר חצי שנה). (אני 1.66 ושוקלת 42 ק"ג) שאלתי היא: האם יש לי סיכוי להיכנס להריון כמו כל אישה בריאה?(יש לי כבר שתי ילדים רק שההריונות הקודמים התחילו במשקל גבוה יותר-47 ק"ג) האם זה שאני מקבלת מחזור מעיד על ביוץ תקין? בתודה לתשובתכם..

צליל יקרה, קצת קשה לנבא, אבל דבר אחד ברור - את נמצאת בתת משקל קיצוני שמחייב טיפול. גם אם תצליחי להיכנס להריון, הדבר עשוי לגרום נזקים לעובר. קחי בחשבון שבתקופת ההריון תצטרכי לאכול בשביל שניכם. את חושבת שתוכלי לעמוד בכך? יש לך שני ילדים שאוהבים אותך וזקוקים לך מאוד - זו לא סיבה מספיק טובה להחלים? ככל שהגוף נמצא יותר זמן בתת משקל, כך הנזקים מחמירים ועשויים להיות בלתי הפיכים. יקירה, קחי את עצמך בידיים (אני יודעת שזה לא פשוט, אבל אין ברירה) ותעזרי לעצמך להחלים. את רוצה ילדים נוספים... אל תוותרי על החלום הזה...

בהמשך לשאלתך לגבי המחזור - את נוטלת גלולות? אם כן, קבלת מחזור אינה מעידה על ביוץ. נטילת הגלולות גורמת לדימום שאינו מהווה "מחזור אמיתי". אם לא, יתכן שהביוץ תקין ויתכן שלא. נדרשת התייעצות עם רופא נשים.

היי לך, ראשית, הכתובת לשאלות שלך היא הגניקולוג והבדיקות ההורמונליות שהוא מן הסתם ינפק לך. ובכל זאת - עצם העובדה שאת מקבלת ווסת אינה מעידה בהכרח על ביוץ תקין, ואף יותר מכך - אינה מעידה בהכרח על ביוץ. בהחלט תיתכן אפשרות של קבלת ווסת ללא ביוץ. בדיקות דם פשוטות יספקו את התשובה. אבל הנקודה המרכזית היא לא הביוץ ואפשרות הכניסה להריון נוסף, כי אם את עצמך, שני ילדייך היום וילדייך הבאים. איך את רואה את עצמך בעוד 10 שנים? כאמא בריאה ומתפקדת, או חלילה בצד הנגדי? המצב שאת נמצאת בו אינו מרמז טובות במיוחד. לפני שתכניסי את עצמך לסטרס גופני ונפשי נוסף (ומסוכן), כדאי לקבל החלטה אמיצה ולקחת אחריות על עצמך ועל ילדייך היום כדי שתהיה להם אמא בריאה, חזקה ובחיים.

צליל מתוקה. משחקים עם המחזור של כן לקבל ולא לקבל בגלל אכילה לא תקינה בהחלט יכול לגרום לבעיות בכניסה להריון ולזה שהריון לא תמיד יצליח להחזיק את עצמו. הגוף שלנו זו מערכת מאוד חכמה שזוכרת כל דבר וכל דבר שנעשה נרשם אצלו במחשבון קטן בצד כביכול ואחר כך כל פגיעה בגוף כתוצאה מתזונה לא נכונה כמו באנורקסיה מגיעה לפעמים בשלב מאוחר יותר אני יכולה למשל להעיד על בתי שהיא כבר 4 שנים מחוץ למחלה עד היום יש בעיות למשל עם מערכת העיכול למרות שהיום היא אוכלת תקין וסדיר אבל בכל זאת סובלת מאולקוס ומכאבי בטן והיום היא אוכלת הכל ובלי משחקים מיותרים המחלה רחוק ממנה ולכן זה שמפעם לפעם המחזור נפסק כי משחקים איתו בגלל שלא אוכלים ובגלל אנורקסיה יכולה באמת לגרום לבעיות.

מולאן, בנות יקרות שלי. אני בסערת רגשות היסטרית, המחלה כבר אכלה את כולי והשאירה בי רסיסים על גבי רסיסים. אני נהייתי כ"כ מזעזעת עד בחילה עם הסביבה, אני מסננת את העולם, אני גורמת לבנים להתאהב בי במודע ומעיפה את כולם להרגיש סיפוק שאני יכולה בלי אף אחד, אני לפני בליסה, מתכננת אותה בקפידה ומעיפה את עצמי חזרה למרפסת מכינה קפה קר ויושבת על סיגריות, מענה את עצמי ולא מסכימה לעצמי לגעת באוכל אפילו למטרת הקאה והוצאה. כי אני אומרת לעצמי שזה גועל נפש, מסתכלת על העצמות המדהימות בבטן, על הידיים הרזות, על החזה השטוח ועל עצמות הבריח, ולא מרשה לעצמי. לאחרונה קידמו אותי תפקיד בצבא להיות העוזרת הצמודה של תת אלוף, מה שאומר שבעבר הייתי 6 שעות בצבא, וכרגע אני מגיעה באיזור 8 הביתה מהבוקר. אני לא אוכלת שומדבר כל היום , אלא רק שותה קפה, תפוח ירוק, וסיגריות סיגריות וסיגריות. אני בתפקיד כבר שלושה שבועות ועוברת גיהינום, כי תלויים בי, וסומכים עליי, ועל האנגלית שלי, ועל המחויבות שלי, ואני מתעבת את הצבא, ושונאת את ההערכה שאני מקבלת, כי אני לא מעוניינת בה, אני מתגעגעת לחופש, המחלה הזו לא מאפשרת לי להחזיק במערכת המטומטמת הזו, שאני בזה לה עוד מלפני הגיוס שלי, עברתי הטרדה מינית מהמפקד שלי לשעבר ועשיתי הכל על מנת שיבעט אותי מהמקום המדהים שבו הייתי, הייתי מוכנה לוותר על הכל רק לעוף מהצבא, והצבא עדיין מעריך אותי, ומנצל את כישוריי כהוגן, ונוצר המצב שאני לא אוכלת שומדבר, מגיעה הביתה עם כאבי בטן נוראיים ובלתי נסבלים, אין לי אופציה לצייר, לשחות, לגלוש, לנגן, לעשות את כל הדברים שהייתי עושה עד כה, ולאכול, אפילו מעט. כבר לא נשאר בי מקום. הורדתי כבר 2 וחצי קילו בשבועיים האחרונים ואני לא מצליחה לקום בבוקר מהמיטה, אני בחוסר תפקוד בשעות 12 בצהריים, ב-2, ב-4, וב-6. כל שעתיים הגוף שלי מקבל מכת קור מזעזעת ואני פשוט כמה דקות מדברת במהירות מופרזת ואף אחד לא קולט מה בדיוק קורה לי. נהייתי הזוייה, אני חולמת בלילה על תאונות אופנוע שאני כ"כ רוצה לעשות, רק על מנת להשתחרר על רפואי, על בעיות נפשיות לא דיווחתי מעולם, ואני חושבת שהגיע העת. אני בחורה מספיק כשרונית וחכמה כדי לדעת להסתדר באזרחות עם טופס 21 על נפשי. העולם כ"כ שטוח ורדוד, ותמיד השגתי כל מה שרציתי בזכות החזות שלי, דבר שאני לא לא מייחסת לו חשיבות אבל יודעת להשתמש בו על מנת להגיע לאיפה שאני צריכה על מנת לעשות לעצמי חיים קלים איפה שצריך, ואני לא מתביישת להגיד את זה. אני מרגישה פחד לצאת על בעיות של הפרעות אכילה, ונראה לי שזה כמו לירות לעצמי ברגל, ואולי אפילו הקבן לא ירצה לשחרר אותי ורק יתן לי כדורים וייעוץ, מה שאני ממש לא רוצה ולא צריכה כי אין בי שום רצון לשחרר את המחלה שלי, בדיוק כמו שלא רציתי להפסיק לעשן למרות שידעתי עד כמה זה חרא טהור לגוף וכמה התמכרות כרוכה בזה. זהה לאנה לחלוטין. אני בתור חיילת עם הפרעות קשות של אכילה, לא רואה עצמי משרתת עוד חודש נוסף במערכת הטיפשית הזו. נשארו לי 9 וחצי חודשים, ואני כבר חלודה ומרוסקת מבפנים ומרגישה שמיציתי וטעמתי הכול מהצבא. מעבר לכך, אני לא אוכלת מול אנשים ולא מוכנה להתווכח על זה, והמצב של לאכול ב 8 בערב כל יום יכול להביא אותי רק לבית קברות במהירות האור ואני לא מוכנה לזה, לא כרגע. אני רוצה לנהל לעצמי את סדר הארוחות ואת סדר העיסוקים שלי כמו בעבר וכרגע אחרי הקידום הזה זה בלתי אפשרי, ולעבור תפקיד זה בלתי אפשרי גם כן. אם אמשיך בצבא מצבי הנפשי רק יחמיר, אני באמת לא יכולה לעבוד מערכת שאינני מאמינה בה, אני אדם מגובש מדיי על מנת להיות בתוך פורום שאני בזה לו ומרגישה שאני שונה מהם בהכל. זה כבר לא עובד עליי, אני רואה קצינים ומרגישה בחילה נוראית. אני כבר לא יכולה לראות אף אחד יותר, אני לא מצליחה לתקשר עם אף אחד, המון מפקדים מצלצלים אליי כל הזמן ושואלים אותי מה שלומי וכל המערכת הזו היא בועה אחת ענקית עם עודף טסטוסטורון והמון סטיות הנה והנה ואני לא מוכנה להיות בה עוד דקה נוספת. אני לא מאמינה באידיאולוגיה, ויודעת שאם אני אצא אני אקבל את מרבית האושר שלי חזרה. לא הגיוני שאקום בבוקר וארצה לעשות תאונה ואתחנן שהרכבת תתהפך ואני אשרוד את ההתרסקות ואצא מהצבא על רפואי. לא הגיוני המחשבה המזעזעת הזו לאדם עם ראש על הכתפיים. לא בושה לומר שהמערכת הזו לא מתאימה לכל אחד. ואני אחת מהם. בגאווה. מה עושים ? אוהבת. נשיקות לכולם.

יקירה, המצב שלך מאוד מדאיג, את חייבת לעזור לעצמך. כבר ראית לאילו מקומות המחלה לקחה אותך. בנוגע לצבא - לכי עם מה שאת מרגישה. אם לדעתך המערכת הצבאית מזיקה לך - אל תחששי לעזוב. תעשי מה שטוב לך... מה שבאמת יעשה לך טוב... ולא רק בהבט של השירות הצבאי אלא גם בחיים. תעזרי לעצמך, מתוקה.

היום הצבא הוא מערכת הרבה יותר פתוחה בלקבל ולטפל בהפרעות אכילה. הבת שלי למשל החליטה לפתוח את התיק הרפואי שלה ומאז מאוד מתחשבים בה ומתנהגים איתה בעדינות ובהתחשבות כדי שהיא לא תפגע ולא תפול שוב להפרעות האכילה. הצבא היום יש לו צוות שיודע לטפל ומודע לבעיה. האם ניסית פעם לפנות לרופא עם הבעיה שלך ושיפנה אותך לקב"ן. למה להתעלם זה כמו לקבור את הראש בחול ולשקוע בו עמוק עמוק עמוק. את חייבת לפתוח את התיק הרפואי ולבקש מהצבא את העזרה שאת זקוקה לה ומגיע לך בגלל היותך חולה תאמיני לי שכשתעשי זאת תביני שזה לא כזה נורא ושבעצם מעריכים אותך על האומץ לפתוח את התיק לחשוף את הבעיה ומעריכים מאוד חיילות שלמרות הבעיה מנסות לשרוד בכל זאת ולסיים בכבוד את השירות ואף באים לקראתם. אז תנסי בבקשה לפנות לקב"ן תראי שזה יצא לטובתך. אגב היום לא ממהרים לשחרר בצבא בנות חולות באנורקסיה ובבולמיה אלא מעדיפים להתחשב בהן ולעזור להן כמה שאפשר כדי שיוכלו לסיים את השירות בכבוד אז שווה לך להפתח ולא להשאיר את זה בפנים ולשקוע עמוק עמוק בבוץ שמי יודע אם תמשיכי ככה במתכונת הנוכחית איך זה יסתיים. מתוקה שלי לא משנה בצבא או לא את חייבת חייבת חייבת לבקש ולקבל עזרה מקצועית ומהר כי נראה לי שאת על סף התמוטטות וחבל כי נראה לי לפי מה שאת מספרת שאת בחורה מדהימה בטירוף וכישרונית סופר סופר מלאה ביכולות ובאיכויות שחבל לבזבז אותן על המחלה האיומה הזו.

כן כמובן כמו כול יום עצמאות המשפחה עושה על האש ואני שוב צריכה לחשוף את עצמי. לא יודעת מה עובר עלי אבל לאחרונה קשה לי להראות את עצמי ברבים, לבוא ולראות את כול העולם שם. לא רוצה שיראו אותי את הגוךף המכוער שלי, את השומן הזה שנוזל מכל מקום אפשרי, והבטחתי להורים שאלך ואראה נוכחות אבל אני לוקחת את זה ממש כפרויקט רציני לא יודעת למה זה קורה לי לאחרונה אבל ממש קשה לי להראות את עצמי בפני רבים. אין לי מושג אם זה קשור לאוכל (רוב הסיכויים שכן) כי מה שבעצם קשה לי הלראות זה תגוף שלי. אבל זה קשה קשה קשה אין ספק. רק רוצה קצת שקט לפעמים. אני.

אבל חבל לי לשמוע שלא הצלחת להנות יותר בעצמאות... מתוקה, אני מאוד מאוד מאוד מבינה את הקושי שלך. הקושי מתבטא גם בהתמודדות עם האוכל בחג וגם בהתמודדות עם הגוף. קצת קשה להילחם בשתי החזיתות הללו... מה קורה איתך היום? את מקבלת טיפול כלשהו? מגיע לך הרבה יותר מ"קצת שקט" ואני מאחלת לך ימים הרבה יותר טובים ומאושרים. חיבוק.

תודה מה שמך רק? כי לא רשום את שמך.. בימים אלו אני מופנית לטיפול בת השומר...

היי, לא שכחתי... הייתי אמורה לקבל את הטלפון שלה בסופ"ש. אני מקווה שאצליח לאתר אותו עוד היום. שיהיה לך שבוע מקסים.

היום אני אמורה לקבל את מספר הטלפון שלה (נתנו לי אותו בעבר כשחיפשתי מטפלת אבל איבדתי אותו). בגלל שהנושא התעכב ניסיתי לבדוק עבורך גם אפשרויות נוספות. קיבלתי המלצות חמות על אימון אישי שניתן במסגרת חברת תות של אלון גל. אם את רוצה - אוכל לצרף לכאן את כתובת אתר האינטרנט שלהם ואת הטלפון. אני בכל מקרה אכתוב לך כאן גם את מספר הטלפון של המאמנת עליה דיברתי קודם. סליחה ענקית על העיכוב.

שלום רב. בני נעם בן השנה ו-10 חודשים שוקל 9.200 ק"ג בלבד (אחוזון מינוס 15 במשקל, אחוזון 5 בגובה). הוא נולד פג (מסיבת משקל - 1.680 ק"ג שבוע 38) כתאום לאחות שנולדה 2.400 ק"ג. נעם במסגרת מעון וגם שם אנו מדווחים שכמות האוכל שהוא אוכל קטנה מאוד. שללנו בעיית צליאק, השתמשנו בפוליקוז ללא הואיל. פנינו לדיאטנית, ניסינו להעשיר את הארוחות בקלוריות - ללא הצלחה. ה-HB (ברזל) שלו הוא 11.0. נעם פשוט לא אוהב לאכול. הוא אוכל 2-3 כפיות ומסיים את הארוחה. אנחנו מנסים לגוון כמה שניתן וכל ארוחה מתמשכת כשעה. אני צריך רעיון/מוצר שיכול לעורר את התאבון של הקטן. הערה - לנעם יש 3 אחים נוספים. הגדול (בן 4) גם לא אכלן גדול (היה תמיד באחוזון 5), התאומה שלו שאוכלת טוב (היחידה במשפחה) ואחות קטנה בת 8 חודשים שגם באחוזון 5. המצב של נעם הוא הקיצוני ביותר ואני דואג להתפתחותו. האם כדאי לתת לנעם ויטמינים/ברזל או משהו לעורר את תאבונו? תודה רבה שהם.

שהם יקרה, הדאגה סביב תזונתו של נעם ברורה לי היטב. אני מציעה להתייעץ בנושא עם רופא הילדים. יתכן שהוא יסתפק במתן תוספי מזון ויתכן שיפנה למרפאה להפרעות אכילה בגיל הרך (יש במספר בתי חולים ברחבי הארץ). בהצלחה.

אני מסכימה עם ? שאמרה שצריך להתייעץ עם רופא המשפחה. הם עושים את כל הבדיקות האפשריות לדעת מה חסר בגוף ומה צריך ולפי זה הם יכולים לייעץ. רק לא בכוח כי בסוף הדבר עם הולכים עם כוח הוא ילך איתכם ראש בראש ויפתח הפרעת אכילה. נסו בדרכי נועם ושיאכל מה שהוא אוהב כי כוח יצור אצלו בסוף התנגדות וחבל כי תשיגו בדיוק ההיפך.

היום אני עצובה... החיים שלי מסתדרים לאט לאט נכנסים למסלול שאני אוהבת וטוב לי בו יש לי חבר אחרי שנים בלי אני מצטיינת בלימודים ומתחילה עבודה חדשה...ברור שיש פחדים יש רגעים קשים אבל אני לומדת כל יום להתמודד איתם ...אחרת ... שינוי מטורף בשמונה חושדים בניתי לי חיים ...רחוק מהבית ... והיום אני כאן אצל אמא ואבא ואוכלת ...פותחת את העיינים למציאות הזו כאן ורצה למטבח לאכול...הרגל של שנים 13 שנים אוכלת מקיאה... אבל היום לפחות אני יכולה לתת שם לרגשות שלי אני עצובה אני מפוחדת.. אני כותבת את הפחדים שלי...אומנם בבטן מלאה ,אומנם עוד רגע אני אהיה במטבח או בשירותים אבל הייאוש לא תוקף אותי יש לי תקווה היום כי אני יודעת שמכאן,מהבית של אמא ואבא יש לי לאן לחזור ...יש לי את הבית שלי עכשיו החיים שלי זה במקום אחר . כאן אני רק אורחת ...אני מבקרת והולכת... תודה ...(-:

את מספרת שהחיים שלך מסתדרים ובאותה נשימה אומרת שאת עצובה. מה גורם לך להיות עצובה ומפוחדת? האם העצב גורם לך לאכול ולהקיא או שהפרעת האכילה גורמת לעצב? את אומנם מעין "אורחת" בבית של ההורים - אבל את עדיין הבת האהובה שלהם וזה תמיד ישאר הבית שלך.

מה גורם לי להיות עצובה ומפוחדת.... שאלה מעניינת... מה שבטוח זה שהפחד גורם לי לאכול העצב בא בעקבות האכילה...היא מאפשרת לי חיבור אל מקומות שבלי האוכל אני מפחדת לגעת בהם...הרגשות שלי... אני מפחדת להיפגע אני מגוננת על עצמי כל הזמן כדי לא להתמודד עם פגיעה... גם עכשיו בפוום אנונימי אני מתגוננת לא מרשה לעצמי לכתוב את כל מה שמיתרוצץ בפנים.. לא רוצה להיות כבדה מדי או דמטית מדי או ...לא יודעת מה... לא רוצה להבריח... אז חונקת את עצמי....

לילו יקרה, עצב ופחד הם לא מראים על אושר. את צריכה ללמוד להתמודד עם הפחדים ולהסתכל להם בעיניים. כשתדעי להתמודד איתם הכל יהיה ויראה אחרת. את תראי שהאושר באמת יגיע אושר אמיתי וללא עצב. נסי ללכת ולקבל עזרה וטיפול מקצועי כדי להתמודד עם הפחדים ולצאת משם באמת אחת ולתמיד

חדשה בפורום הזה אשמח לקחת חלק רציתי לשתף אתכם במשהו אני אוכלת כל היום רק ירקות המון ירקות ובנוסף לכך המון ממתקים מלאי סוכר דבר שממש מגעיל אותי אני רוצה להגמל מהסוכר הזה כי זה לא עושה לי טוב יש האומרים שזה יכול לגרום לשומנים בדם.. זה נכון? מה זה אומר בעצם שומנים בדם?< ממה זה נובע? ואיך מונעים או מורידים שומנים בדם? בנוסף לכך למה אני אוכלת רק ירקות ועולה במשקל!?? איך זה יכול להיות? כל יום אני נשקלת ורואה עליה ירקות משמינים?!?!?

יקירה, התזונה שלך מאוד מאוד לא מאוזנת. חשוב שתקפידי לצרוך את כל אבות המזון. כל דבר בעודף/בחוסר יכול להיות לא בריא. למשל אכילה מוגזמת של ירקות כתומים כגון גזר עשויה לגרום לעור לקבל גוון כתום. בנוסף, העיסור היומיומי במשקל דיי מעיק - לא? לא עדיף לאכול בצורה מאוזנת ולשמור על משקל תקין?

היי, שומנים בדם זו אסכולה שונה לחלוטין-זה יכול לגרום מהמון סיבות. אני לא יודעת מה אכלת קודם אבל אפילו אם העלת את התפריט שלך ב100 קלוריות יש סיכוי לעליה במשקל... או!!!!!!!!!!!!! או שיכול להיות כי המטבוליזם שלך נהרס והגוף שלך לא יכול לעשות את החילוף חומרים(אני לא מדברת רק על היציאות והשתן שלך- לגוף עצמו יש את החילוף חומרים וכאשר את מתישה אותו זה מה שקורה הוא מפסיק לעשות את עבודתו כמו שצריך! וירקות לא משמינים כלל!!!! זה אולי 12 קלוריות ל100 גרם וזה כלום!!!!! ועל מנת שיחזור לך המטבוליזם את צרכה לאכול יותר מאוזן ואפילו שזה יבוא על חשבון בעלייה במשקל וכל זה כדי שהגוף שלך יגיע לבאלנס שלו לאיזון שבת שלום דניאלה

הגוף שלנו הוא כמו מגדל קלפים שאם נוציא קלף המגדל יתמוטט כך גם הגוף שלנו הוא לא יכול להיות מוזן ולתפקד תקין כשהוא מקבל רק ירקות ורק סוכרים. מה עם שאר אבות המזון? האם כך את חושבת שהגוף יכול לתפקד? הגוף צריך וחייב לקבל את כל אבות המזון במיוחד בגיל הגדילה ובכלל בכל גיל. אז למה את משחקת עם האוכל? אולי תחפשי נתיב אחר כדי לנתב ולמצוא את הטוב שבך ולשים את האנרגיות שם? אני בטוחה שיש בך המון דברים וכשרונות ויכולות שאפשר למצות במקום לבזבז את הזמן בעשיית שטויות שאחר כך מצטערים עליהם.

מה שלומכן/ם? (יש פה עוד בנים בכלל? חחח) סתם קפצתי להתעדכן :-)

נחמד שקפצת לביקור. =) מה שלומך?

היי , מליין זמן אל שמענו ממך - אם בא לך ספר מה חדש... אני שמחה שחוזרים לאט לאט אנשים ולספר איך המצב שלהם היום... ומעדכנים... שבת שלום דניאלה

שלום לאורלי ולכל משתתפי הפורום שמי גילי אגר, ואני פסיכולוגית המתמחה בין היתר בהפרעות אכילה לשמחתי, פתחנו בפורטל דוקטורס פורום בו אענה על שאלות בנושאים הקשורים להפרעות אכילה ואכילה רגשית, מהזווית הפסיכולוגית המקצועית הפורום מתאים גם לסובלים מהפרעות אלה וגם לבני משפחותיהם וקרוביהם מקווה שהפורום החדש יתן מענה נוסף (לא חליפי!) לשאלות וצרכים, לצד פורום משמעותי ומקסים זה של אורלי שיהיה לכולנו בהצלחה גילי אגר

גילי תודה לך כל פורום בנושא וכל מי שמקצועי ויכול לעזור ולתת עצות לבנות המקסימות האלה שיצאו מהמחלה הנוראית הזו יבורך.

מישהי כאן טופלה ב"שחף"? הייתי רוצה להתחיל שם טיפול אפילו שהעלות היא אסטרונומית אבל הייתי מעונינת לשמוע מבנות (או בנים) שהיו שם ? או ששמעו על המקום, המלצות?... תודהההה

המקום הזה באמת הצליח לסייע לחולים (גם כתחליף לאשפוז וגם לחולים שיצאו מאשפוז ונזקקו למסגרת שתמנע התדרדרות). הבנתי שהחניכה האישית שם מאוד תורמת.

בלי מחשב אני בספריה עכשיו הממ קראתי למטה והיה מוזר קצת שהבנות דברו ככה אבל בסדר לא נעלבת לא מתעצבנת לא חושבת שהן צודקות אבל אני מניחה שלפחות לדעתן הן כן וזכותן יאללה סופשבוע רגוע שיהיה נשמות שליייי

נכנסתי היום לפורום אחרי מלללללא זמן שלא נכנסתי.. ודפדפתי לי פה בהודעות, פתאום ראיתי תהודעה שלך, את לא מבינה מה עשית לי! אין לך מושג כמה נלחצתי!!! בכל אופן, אני שמחה שאת בסדר:)

כאילו אחרי כל התגובות שבאו אחרי עדיין לאהבנת שזה לא אמיתי? מתי ראיתאת זה?? מה איתך מאמי שלי את בסדר איך את היום?

אורלי שלום רב וחג שמח, כיום אני חיילת, הבנתי לפני כמה ימים שאני "חולה" באנורקסיה נרבוזה, משקלי נע בין 37.5 ל 38 קילו, לפני כ8 חודשים משקלי התקין היה 52, עדיין לא מטופלת בשום אופן, אני לא יודעת מה לעשות, סביר להניח שאני אגש לרופא יחידה שלי ביום ראשון כי רק אז אנחנו חוזרים לשירות צבאי אחרי חופשת פסח...מה שרציתי לדעת זה האם ידוע לך איך מטפלים ואם הצבא לוקח בכלל אחריות על אנורקסיות, או שהוא פשוט מוציא אותן מהצבא על סעיף נפשי, כי זה באמת ממש מפחיד אותי...ואם אכן אצא לאזרחות, רציתי לדעת מה העלויות של טיפול באנורקסיה, האם ביטוח בריאות מכסה אותן? או ביטוח מגן זהב של מכבי?, אני לא יודעת למי לפנות כדיי לקבל את כל התשובות האלו, אבל מה שאני כן יודעת זה שלמשפחה שלי א-י-ן כסף להוציא על טיפול בשבילי, אני חייבת שמישהו או משהו יכסו את זה...אחרת אני לא יודעת מה לשעות. תודה מראש.. אני

יערה יקרה, ניתן לקבל טיפול במסגרת הצבא. אני קיבלתי בחר"פ טיפול משולב של דיאטנית, פסיכולוגית וקבוצת הפרעות אכילה. הצבא יכול להפנות גם לטיפולים במסגרות אחרות (ללא תשלום) - כמו למשל בתל השומר. כדי להתחיל טיפול צריך לפנות לרופא היחידה. בהצלחה ענקית!!!!!

היי יערה, אני מאוד מצטערת אבל לצבא יש פיתרון שהוא 21 רפואי אני חוששת אם תבואי עם הבעיה הזו לרופא היחידה הוא יעיף אותך לועדה רפואית ואז לאזרחות - בכל מקרה באזרחות את יכולה לטפל בזה ללא תשלום לדוגמא בבית חולים איכילוב ישנה מחלקה והיא מטפלת בהפרעות אכילה יש שם אחות בשם יהודית האי מדהימה אבל כל עוד את בצבא את לא יכולה לפנות אלייה- בזמני בצבא שדיברתי איתה עד שאת לא משוחררת את לא יכולה להיות מטופלת שם- וזה גם דיסקרטי לחלוטין. מבחינת הקופות חולים- זה המון כסף גם משלים גם זהב וגם חרטה ברטה אחותי הייתה צרכה ליסוע למקומות בשביל פסיכולוגית מיוחדת- וכל טיפול 300 שקל ודיאטנית מיוחדת וכ"ו וזה גם כסף אני ממליצה לך באזרחות לפנות לבית חולים איכילוב ליהודית באופן כללי היא מדהימה. שבת שלום דניאלה

סליחה שהתשובה קצת באיחור כנראה פספסתי. אל תלחצי כיום הצבא הוא מסגרת שאוד מודעת לבעיית החיילות/ת האנורקסים או הבולמיים, קיימת מודעות גבוהה והם משתדלים לעזור בכל הכלים האפשריים. הם לא ממהרים לשחרר אלא אם כן החיילת במצב ממש ממש קשה. אם לא הם עוזרים ולא משחררים. הם באים לקראת בדברים כמו פטור משמירות וכו' אבל לגבי עזרה כספית מחוץ לצבא זה לא את צריכה לטפל במסגרת צבאית אם את רוצה ללכת למשהו פרטי זה על חשבונך וכמובן את לא שייכת לקופות החולים כל עוד את חיילת את שייכת לצבא בלבד ומטופלת בדרכים שלו ועל ידי הרופאים שלהם.את יכולה לנסות אולי דרך קצינת ת"ש או דרך קב"ן אולי בכל זאת יבואו לקראתך. אל תהססי. אין לך מה להפסיד שווה לנסות. אל תשאירי את זה כך שלא יהיה מאוחר מדי. טפלי בזה ומהר.

שוב המון תודה. הייתי שמחה לקבל מידע על דיאטנית באזור המרכז . אני לא רוצה כתובת שלך מרפאה להפרעת אכילה כי את השלב הזה כבר עברתי, אני הרבה מאחורי זה. אני רק צריכה יעוץ של איש מקצוע( דיאטנית, מאמן כושר, רופא ספורט....) משהוא שמבין בתחום שילווה אותי, ויעזור לי לחזור לאיזון. תודה עלך הכל.....................................................

היי צדפית, דיאטנית דרך קופת החולים באה בחשבון? יש כמובן גם דיאטניות (וגם מאמנים אישיים) שניתן לפנות אליהם באופן פרטי, השאלה עד כמה את יכולה להרשות זאת לעצמך מבחינה כספית... שיהיה לך סופ"ש נעים!!!

אייך משיגים מאמן אישי? וכמה בערך זה עולה? והאם את ממליצה על משהוא. תודה. דרך קופת חולים כבר ניסיתי והיא ממש לא שווה כלום.

היי, את נותנת לי המון אופטימיות ואני כל כך שמחה על שיצא לי להכירך, אך אני ממש זקוקה לעזרה. זה לא יתכן שלא אוכל לאכול אוכל כמו כל בן אדם נורמלי. נמאס לי כל הזמן רק לחפש אחר הירקות ולהמנע מםחמימות. אני כבר לא יועדת אייך לנסח את השאלה שלי אלייך כי אני ממש מבולבלת. הייתי אצל דיאטנית בעבר והיה נראה לי שהתפריט בכלל לא ישביע אותי כך שמראש לא ניסיתי. למה ירקות גורמות לנפיחות? מילא בבטן- אבל למה ברגליים? ודבר נוסף, אמרת שאולי יש בצקות? אייך אדע אם אכן זאת הבעיה. מתחשק לי ללכת לאיזה רופא שיעשה לי את כל הבדיקות מכף רגל ועד ראש ויגיד לי אחת ולתמיד אם יש לי בצקות, הצטברות נוזלים, חוסר בחלבונים....(חלבונים אני דווקא אוכלת טוב) אבל הרופא שלי כל כך (תסלחי לי) לא מבינה מהחיים שלה כך שאם אגש אליה היא לא תשלח אותי לשום בדיקה ואני אומרת לך מנסיון. האם את מכירה איזה דיאטנית או האם את יכולה לעזור לי, לתת לי דוגמא לתפריט שאוכל לאכול בלי לחשוו מלהשמין?

היי יקירה, ירקות בכמות גדולה גורמים לנפיחות. אם אוכלים אותם במתינות הם לא גורמים לכך. למה? ראשית מדובר בנפח גדול. דבר נוסף - פעילות העיכול של חלק מהם קצת יותר מורכבת. ירקות לא גורמים לנפיחות ברגליים. הנפיחות ברגליים יכולה להיגרם בגלל מחסור בחלבון. כדי לזהות זאת צריך לבצע בדיקות דם. אני מבינה שאת כן צורכת חלבונים, אבל ידעת שכדי שהם יספגו טוב יותר צריך לאכול אותם עם פחמימות? אגב, לפעמים צריכה רבה של מלח יכולה לגרום להצטברות נוזלים. שווה לשים לב גם לזה... השאלה אם הנפיחות עליה את מדברת באמת קיימת שם... אנשים אחרים רואים את זה? (כשהייתה לי נפיחות ברגליים כולם שמו לב, הרופאים חשבו שיש לי כריש דם. לא יכולתי ללכת מרוב שהרגליים היו כבדות. כשאני מדברת על הנפיחות בבטן, אנשים מרימים גבה ולא כ"כ מבינים...) אני יודעת מה זה רופאים שלא מבינים מהחיים שלהם. אני פשוט עברתי מרופא לרופא עד שמצאתי אחד טוב. אולי שווה לך לעבור רופא? אם את נשארת אצלה - אפשר פשוט להגיד לה שאת סובלת מהפרעות אכילה ומבקשת לעשות בדיקות דם מקיפות. תפריט לדוגמא זה לא דבר טוב. את צריכה משהו שיתאים לך, אך ורק לך. הדיאטנית לא תיתן לך בבת אחת תפריט "נורמאלי", אלא תעשה איתך צעד אחר צעד עד שתגיעו לתפריט מאוזן. היא גם תדריך אותך בנוגע לירקות. החשש מהשמנה מלווה אותך. אני בטוחה שלא נעים לחיות בתחושת פחד. כמה אפשר להשתעבד לגוף ולמשקל?! אני חושבת שאם תקבלי טיפול, תתני לתקופה מסוימת את ה"מושכות" למישהו מקצועי - תחושי הקלה מאוד משמעותית. לא מספיק לעבוד רק על הצד התזונתי. חשוב שתהייה גם מוכנות פנימית, שההתקדמות תהייה הדרגתית, צעד אחר צעד... לוקח לגוף קצת זמן להתאזן וכל שינוי עלול להשפיע קצת על המשקל. אבל זה זמני. בסופו של דבר הגוף חוזר למצב נורמאלי, מאזן את עצמו. בגלל זה חשוב שתהייה דיאטנית בתמונה. היא יודעת בדיוק מה לעשות, מה להוסיף, מה להוריד ומתי. אם את רוצה לברר פרטים לגבי טיפול - אוכל לתת לך שמות של מספר מקומות (רק תגידי לי באיזה אזור - צפון/דרום/מרכז/השרון)

היי, קראתי את מה שהשבת לי ואני מודה לך מאוד. זה מאוד משמח לדעת שיש מי שמבין אותך. יש לי שאלה נוספת אלייך ואודה לך אם תעני לי. מה הגובה שלך וכמה שקלת בזמן ההפרעה ובנוסף כמה את שוקלת היום ומה את אוכלת היום . אני לא שואלת מתוך חטטנות חס וחלילה אלא משום שאני רוצה לקבל פרופורציות לאייך צריך לאכול כי כפי שידוע לך את הפרופורציות כבר איבדתי ממזמן. כתבת לי שאם אוכל מסודר אז הבטן לא תהיה עוד נפוחה ושאת יודעת זאת מנסיון- אנא אגידי לי תפריט של בוקר צהריים וערב כך שאוכל לשבוע ממנו- כזה שאת אוכלת כך שאדע שלא משמינים מכל פרור שנכנס לפה. תודה.

היי יקירה, אני חוששת להשיב על שאלות הקשורות לגובה ולמשקל בגלל נטייה להשוואות, פוחדת שהדברים ישפיעו לרעה על הקוראות. בזמנים היותר קשים הגעתי לBMI 15. ככל שירדתי יותר במשקל כך הרגשתי יותר "שמנה" ומלאה. בסוף הגעתי לדיאטנית שהאירה את עיניי לכמה דברים: 1. צרכתי המון המון מוצרי דיאט. היא הסבירה לי שהמוצרים הללו גורמים לנפיחות בבטן ואכן הפסקתי לצרוך אותם וראיתי שיפור. 2. הרגליים שלי היו נפוחות (ברמות שלא יכולתי לנעול נעליים). היא אמרה שהדבר נובע ממחסור בחלבונים. אחרי שהתחלתי להקפיד על אכילת חלבונים הנפיחות ירדה. 3. כעבור תקופה מסוימת התחלתי לשלב ירקות בתפריט וחשבתי שהם יכולים לבוא ע"ח אוכל. גם זה גרם לנפיחות בבטן ובשלבים ההתחלתיים הדיאטנית אסרה עליי לאכול ירקות. בהמשך היה מותר לי לאכול ירקות רק אחרי האוכל. מבחינת התפריט - הכי נכון ללכת לדיאטנית ולקבל תפריט אישי. אני יכולה לספר לך שאני מקפידה לאכול 4 פעמים ביום, אוכלת פחמימות (לחם, פירות, אורז, פסטה, תפו"א, דגני בוקר) והבטן שלי לא נפוחה כלל. בהתחלה לוקח לגוף קצת זמן כדי להתאזן אבל בגדול באמת שלא משמינים מפחמימות. אם יש לך שאלות נוספות אני כאן. חג שמח!

אני בכל פעם פותחת בכך שנהגתי לבקר פה מגיל 16 בערך, לשתף ולקבל תמיכה. היום אני נכנסת שוב כי אני מרגישה ריקנות מזעזעת ואני חייבת להוצי את זה בצורה כלשהי. כל המחלה הזו מתרכזת ב "לפחות חשבתי שזה ככה".. אחרי שכביכול "מרגישים את היציאה ממנה". אז ככה. אני עכשיו בת 20, אני חיילת במקום מדהים עם סיווג , תנאים. מה לא. חשבתי שאני אתגייס והבעיות שלי ייפתרו, שאני אראה את כל הבנות אוכלות ואני ארצה גם, וזה ישבור אותי. את הרצון שלי, את החיה שגודלת בי כבר כל כך הרבה שנים. גיליתי שזה לווה בבולשיט טהור. התאשפזתי לפני 5 חודשים אחרי שהתעלפתי ביציאה מהבסיס, שאני 1.74 ושוקלת 46. שאני חלשה יותר מכל דבר בעולם, אבל חזקה כ"כ. חזקה כמו שור. מבלה שעות על גבי שעות בתפקיד, משקרת לצבא שיש לי צליאק וזו הסיבה שאני לא נוגעת בפחמימות, בלחם, בחיטה, בדגנים, בעוגיות. במה לא. למי אני לא משקרת. איזה קאבר מעולה מצאתי. התאשפזתי אחרי אי ספיקת נוזלים ותת משקל מחריד, אפס חלבונים בדם וחום 42 מעלות. הלכה לי הכלייה השמאלית, כבר ציינתי את זה באחת ההודעות ששלחתי בעבר ועכשיו אני חיה עם שתי כליות, האחת מתה והשנייה חייה. יצאתי מהביה"ח אחרי שהאכילו אותי זונדות ושייקים עתירי קלוריות, והגעתי למשקל "מדהים" של 56 קילו תוך חודש וחצי. מה שנראה נורמלי ויפה לסביבה, ובעיני פשוט התאבדות מהלכת. עברו 5 חודשים מאז, והצלחתי להגיע למשקל של 49-50 קילו, והשאר פשוט לא יורד. חזרתי לאכול מים כמו בעבר, סלטים וסלטים, פירות וירקות, צימוקים שאני מפנקת את עצמי וחייה בעקרון על קפה עם נגיעת חלב 0 אחוז שומן ומעשנת קופסא וחצי של סיגריות ביום, כי אין דבר שגורם להשקיט את הרעב יותר מזה. שיצאתי מהאשפוז אכלתי כרגיל, היה לי חבר שאהב אותי ופיטם אותי ורק רצה שאני אבריא ואחזור להיות יפה, בריאה, חזקה, אישה. ושנכנסתי לגלגל הזה ניסיתי לשכוח מבר הישנה, ליהנות מהחיים, לקום בבוקר ולהקציף חלב 3 אחוז, לשלב אותו עם קוראסון שוקולד קטן ולחכות לארוחת בוקר של גבינות ואומלט מוקפץ עם פטריות עם לחמנייה חמה וחמאה בצד. חודש וחצי אכלתי כמו אדם רגיל, נהניתי. בכיתי מכל ארוחה, הייתי מאוהבת בזה שהיו מאוהבים בי כ"כ למרות שאני אוכלת, מה שתמיד נתפס אצלי כלא הגיוני. תמיד האמנתי שאם אני אוכל , הרבה, כמו כולם, לא יאהבו אותי. שמה שגורם לבנים ללכת אחריי כמו מטורפים היא העובדה שאני מיוחדת. שאני לא כמו כולן, שאני כזו רזה, כמו מושלמת, בלי גרם עודף, היחידה שהולכת בים עם תחתון במידה של ילדה בת 12 ועם טוסיק בגודל של חצי יד , בטן שטוחה עם שרירים, ידיים רזות להחריד וחזה שטוח כמו פלטה. וכמה שאני אהבתי לאהוב את זה. וכמה חשבתי שהשתניתי. עליתי במשקל, הטוסיק הפך לשתי ידיים וקצת, הבטן לא שטוחה כמו קודם, הידיים בטוח שלא גפרורים כמו קודם, ג'ינסים לא עלו לי על הקרסול, הציצים גדלו ברמה מטורפת, הפנים התעגלו. וכמה כולם מזכירים לי כמה שמושלם לי ככה. שעכשיו רואים באמת כמה שאני איבדתי מהיופי שלי שהייתי אנורקסית. בכיתי. אמרתי תודה ואכלתי את עצמי בכל מחמאה שנחשבה בעיניי לגיהינום מהלך. שנאתי את עצמי, לא היה לי אכפת מהשיער הבלונדיני הארוך והעור הזהוב, מהגובה, מהפנים, דברים שתמיד כל כך אהבתי בעצמי. הייתי מפלצת בעיניי. כ"כ נהניתי לאכול, ולא ידעתי איך חוזרים להיות כמו פעם. אז את החבר העפתי, את האוכל העפתי, התחלתי לרוץ, להסתכל על תמונות שהייתי פעם, על המושלמות של הרזון, עד כמה שהייתי מכורה אליו, ונשאבתי אט אט חזרה. ואני שם שוב. רק שעכשיו הגוף כ"כ משיב מלחמה, שאת ה4-5 קילו שנשארו, שהם המון עבורי, הוא מסרב להוריד בכל תוקף. אז מה יצא מהאשפוז הזה ומהתפיסה עצמית שקרתה לי? הבנתי באמת באמת, עד כמה שאני חולה. שאין טעם לכלום. עד כמה שאני אוכלת אין לי חשק לראות או לדבר עם אף אחד. לא לצבא, לא לעבודה, לא לחברות, לא לסקס, לא לחבר, לכלום. למיטה, לישון עד שהבטן תידבק לגב. לזה שאני לא מבינה למה אני לא בוכה יותר. איך המחלה כ"כ חיזקה אותי? אני לא בוכה מכלום כבר. הכל קל לי. אם אני אנורקסית כבר 5 שנים אז מה עוד צעקה של מפקד או עוד יציאה של חבר לשעבר עד כמה יפה לי הטוסיק והציצים יכולה להזיז לי? אז חזרתי לחיים של מוות מהלך. של לא לאכול, לא לרצות כלום, לחזור להיות פנים רזות ויפות, אותו השיער הזהב והעור השזוף, אותו החיוך המזויף, אותם השמלות על טייצים והסריגים מעל שיסתירו את הקילוגרים שמסרבים לרדת בכל תוקף. חזרתי להיות רוח מהלכת. בלי חיים, בלי שומדבר. אותם הבנים חוזרים לחזר, אותם החברות כבר חסרות כוח להזכיר את הנושא, אותם האנשים מתעניינים מה קורה איתי, ההורים שבוכים לי למה כל היום הדבר היחיד שנחתך בבית ונאכל על ידי הוא סלט. למה? לא נהנית לחיות את החודש וחצי שחיית כמו נסיכה ואכלת כל מה רצית ? חזרתי להיות אדם, בכל רמ"ח אבריי, והגעתי למסקנה שהאנורקסיה היא מיוחדת יותר. אני מכורה להיי הזה, לריקנות הפיזית, לחולשה, לכאבי ראש, לעייפות, לגועל נפש, למבט של כל בחורה ששונאת אותך כי את מידה 25 ולא 30. חזרתי לחיים האלו, ואני רואה בהם רק ציפייה להיות כמו פעם. איך אני אצליח ללמוד ככה? אני אצליח. איך אני אגדל ילדים? אצליח. אבל אני חכמה, ויודעת שאי אפשר לחיות ככה. זו לא דרך. לא הגיוני שאחרי מסיבות נשב סביב שולחן במעדות מאוחרות ואני אשתה דיאט ספרייט ואגיד שאני לא מסוגלת להכניס שומדבר לפה. איך אני אמורה לחיות עם זה שאפילךו שאני יוצאת אני הולכת לשירותים להקיא את האלכוהול שאני שותה כי זה כ"כ הרבה קלוריות ורע לי? אי אפשר ללכת לקולנוע וללכת באמצע להקיא פופקורן כי זה פחמימה. אני לא מסוגלת ככה יותר, פשוט לא יכולה.. ולא יכולה לצאת מזה. ניסיתי, הצמידו פסיכולוגיות, הבאתי אותן למבוי סתום, ללחשוב שאני רוצה לצאת ויוצאת, ואני בסדר. אבל אני משקרת לכולם. אבל לא משקרת לעצמי. יודעת שאני חולה, שאני מתה, שאני גמורה, שאני לא אנורקסית עכשיו אבל אני מוכנה לחכות עד הקיץ ולחזור להיות בר הישנה. מה לא בסדר בי? איך אפשר להלים עם אורח חיים כ"כ מזעזע? איך אפשר לאהוב באמת ולחיות עם האהבה שלך שאת לא מנהלת אורח חיים נורמלי ? אין לי תשובות לכלום. פשוט זה המצב, וכמה שעמלתי על לשנות אותו, יצאתי עם דמעות של חוסר רצון ואפס הצלחה. כי לא באמת רציתי. כי האושר שלי הוא בלהיות חולה ולהשיג את כולם במירוץ, בלהיות יותר טובה, ויותר אנרגטית עם הכוחות המעטים שנשארו לי, בלהראות לעצמי שאני מסוגלת, שאני סופר וומן. שאין דבר שיכול עליי, אני החזקה מכולם. וזה עובד. רק אני מתה ומתה במפנים. ואני מתבגרת מהר מדיי, חושבת מבוגר מדיי,המחלה שאבה כל תמימות אפשרית והפכה אותי לצל של עצמי רק שאת עצמי אני לא מוצאת יותר. מתתי כ"כ מזמן, שלא ניתן להחזיר אותי. רק החיוך השבור, השיער הזהוב, העור השזוף והשפתיים האדומות, תמיד ייראו טוב מבחוץ שאני עובדת עליהן. אבל היופי הוא קללה מהלכת על פני האדמה. ומתתי בזכותו. אז למה נשאר כבר לצפות ? אוהבת. בר.

בר יקירה, קראתי דברים שכתבת כאן בעבר וכל כל כואב לי לשמוע אותך במצב כזה. אני כל כך מבינה את ההרגשה שאת מתארת, כל כך מזדהה, אבל עדיין משהו בי מסרב לקבל איך בחורה כל כך אינטליגנטית מנתבת את האנרגיות לאפיקים שיכולים להיות כל כך הרסניים. המרוץ אינו חלק מאוטוסטרדת הרזון, ניצחון לא יכול להיות מושג על ידי בי אם אי 15. המרוץ הוא ממש אחר לדעתי... מרוץ להצלחה אמיתית. את באמת מסוגלת, את באמת סופר וומן, את החזקה מכולם ואין דבר שיכול עליך.... אבל אוכל ורזון אינם הדרך להוכיח את הדברים הללו. מה כל אלה שווים כשהחיים כבר אינם? האם חום של 42 מעלות ו-0 חלבונים הם מדד להצלחה כלשהי? אולי... אפשר להגיד שזו הצלחה שמקושרת עם הרס עצמי. אני בטוחה שיש לך שאיפות שאינן באות בקנה אחד עם זה. בר, האנשים הקרובים אליך אוהבים אותך ודואגים לך מאוד. גם אם תאכלי לרגיל ותהי במשקל תקין, עדיין יאהבו אותך. אבל מה קורה בכיוון השני? האם גם את אוהבת אותם? ואם התשובה היא כן - האם את מודעת עד כמה המצב הנוכחי פוגע בהם? הורס אותם? מתוקה, אני בהחלט מכירה את הטירוף לרדת במשקל אחרי האשפוז, גם אני עשיתי את זה. אבל מה התועלת בכך? לחזור שוב לזונדה ולעלות שוב במשקל? העליות והירידות הללו אינן בריאות... ואני כבר לא מדברת על הנפש הכאובה, אותה נפש שותתת דם, מיוסרת מכל קילו שעולה... למה לעבור את הסיוט הזה פעם אחרי פעם? האם אילו החיים שאת מאחלת לעצמך? התברכת בכל כך הרבה מעלות, כל כך הרבה דברים נפלאים. קבלי אותם באהבה, השכילי להשתמש בהם בתבונה. מצטערת על הדברים הקשים, אני מקווה שאת מבינה שהכל נובע מדאגה ומקווה עוד יותר שתשתמשי בתכונות המדהימות שלך כדי למצוא את הדרך אל האור (האמיתי). תמיד כאן בשבילך.

בר מתוקה שלי את חייבת לקבל עזרה מקצועית אחרת לעולם לא תצאי מזה ואני לא רוצה לחשוב איך זה עלול להגמר עם זה לא ייפסק. בקשי עזרה מקצועית הרעיון של הפרעות אכילה הוא טיפול לנפש לעשות מסע לנפש וללמוד להכיר את עצמך וללמוד לקבל את עצמך כמו שאתה עם כל הפלוסים והמינוסים כמו כן הכי חשוב זה ללמוד להתמודד עם הפחדים וכל מיני "שדים קטנים" שמסתובבים בתוכנו. אם לא תתמודדי לא תצאי מזה בחיים. אך את חייבת ללכת לעזרה ולקבל החלטה שאת רוצה באמת אחת ולתמיד לנסות לעדור לעצמך.תעשי זאת ומהר.

היא צודקת במאה אחוז, ממשהיא שכברה זאת. אם לא תעזרי לעצמך, אף אחד לא יעזור לך. תומכת בך, מאמינה בך.

הממ מה אני אגיד לך זה כלכך עצוב שהייתי פה מהתחלה וראיתי איך פשוט נכנסת לזה במודעות מלאה בכל הכח מה חשבת שיקרה? את לא יכולה להגיד שלא ידעת דברת פה עם בנות שאמרו לך בדיוק מה יקרה אבל לפעמים צריך לעבור את זה על עצמך כי רק אז זה מוחשי מספיק אני מקווה שתצאי מזה לדעתי את יכולה כי יש לך הרבה מה להפסיד בניגוד לרב האנורקטיות ממה שאני הבנתי יש לך דעה יותר הגיונית על עצמך ועל החיים ואת במקצוע כזה שההפרעה הזו די זורמת איתו והרבה בנות יוצאות מזה ובכלל לא נכנסות יותר מדי כי המניעים למחלה הם פחות אישיים אני חושבת שיש לך כח ויכולת לצאת מזה שזה פשוט יהיה לא הוגן מצדך להמשיך ליפול אין לך תרוץ אני לא אאמין לך בחיים שאת אבודה את עדיין בשלב שאת אקטיבית בהפרעה לדעתי וחלק גדול ממנה הוא תחת פיקודך קחי מהר תמושכות לידיים את בטח יודעת שמגיע שלב שהן פשוט משחררות מאחיזה אני שמחה לשמוע ממך אפילו שהמצב עדיין לא משביע רצון שבוע טוב מאמי

מולאן, בנות יקרות שלי. אני בסערת רגשות היסטרית, המחלה כבר אכלה את כולי והשאירה בי רסיסים על גבי רסיסים. אני נהייתי כ"כ מזעזעת עד בחילה עם הסביבה, אני מסננת את העולם, אני גורמת לבנים להתאהב בי במודע ומעיפה את כולם להרגיש סיפוק שאני יכולה בלי אף אחד, אני לפני בליסה, מתכננת אותה בקפידה ומעיפה את עצמי חזרה למרפסת מכינה קפה קר ויושבת על סיגריות, מענה את עצמי ולא מסכימה לעצמי לגעת באוכל אפילו למטרת הקאה והוצאה. כי אני אומרת לעצמי שזה גועל נפש, מסתכלת על העצמות המדהימות בבטן, על הידיים הרזות, על החזה השטוח ועל עצמות הבריח, ולא מרשה לעצמי. לאחרונה קידמו אותי תפקיד בצבא להיות העוזרת הצמודה של תת אלוף, מה שאומר שבעבר הייתי 6 שעות בצבא, וכרגע אני מגיעה באיזור 8 הביתה מהבוקר. אני לא אוכלת שומדבר כל היום , אלא רק שותה קפה, תפוח ירוק, וסיגריות סיגריות וסיגריות. אני בתפקיד כבר שלושה שבועות ועוברת גיהינום, כי תלויים בי, וסומכים עליי, ועל האנגלית שלי, ועל המחויבות שלי, ואני מתעבת את הצבא, ושונאת את ההערכה שאני מקבלת, כי אני לא מעוניינת בה, אני מתגעגעת לחופש, המחלה הזו לא מאפשרת לי להחזיק במערכת המטומטמת הזו, שאני בזה לה עוד מלפני הגיוס שלי, עברתי הטרדה מינית מהמפקד שלי לשעבר ועשיתי הכל על מנת שיבעט אותי מהמקום המדהים שבו הייתי, הייתי מוכנה לוותר על הכל רק לעוף מהצבא, והצבא עדיין מעריך אותי, ומנצל את כישוריי כהוגן, ונוצר המצב שאני לא אוכלת שומדבר, מגיעה הביתה עם כאבי בטן נוראיים ובלתי נסבלים, אין לי אופציה לצייר, לשחות, לגלוש, לנגן, לעשות את כל הדברים שהייתי עושה עד כה, ולאכול, אפילו מעט. כבר לא נשאר בי מקום. הורדתי כבר 2 וחצי קילו בשבועיים האחרונים ואני לא מצליחה לקום בבוקר מהמיטה, אני בחוסר תפקוד בשעות 12 בצהריים, ב-2, ב-4, וב-6. כל שעתיים הגוף שלי מקבל מכת קור מזעזעת ואני פשוט כמה דקות מדברת במהירות מופרזת ואף אחד לא קולט מה בדיוק קורה לי. נהייתי הזוייה, אני חולמת בלילה על תאונות אופנוע שאני כ"כ רוצה לעשות, רק על מנת להשתחרר על רפואי, על בעיות נפשיות לא דיווחתי מעולם, ואני חושבת שהגיע העת. אני בחורה מספיק כשרונית וחכמה כדי לדעת להסתדר באזרחות עם טופס 21 על נפשי. העולם כ"כ שטוח ורדוד, ותמיד השגתי כל מה שרציתי בזכות החזות שלי, דבר שאני לא לא מייחסת לו חשיבות אבל יודעת להשתמש בו על מנת להגיע לאיפה שאני צריכה על מנת לעשות לעצמי חיים קלים איפה שצריך, ואני לא מתביישת להגיד את זה. אני מרגישה פחד לצאת על בעיות של הפרעות אכילה, ונראה לי שזה כמו לירות לעצמי ברגל, ואולי אפילו הקבן לא ירצה לשחרר אותי ורק יתן לי כדורים וייעוץ, מה שאני ממש לא רוצה ולא צריכה כי אין בי שום רצון לשחרר את המחלה שלי, בדיוק כמו שלא רציתי להפסיק לעשן למרות שידעתי עד כמה זה חרא טהור לגוף וכמה התמכרות כרוכה בזה. זהה לאנה לחלוטין. אני בתור חיילת עם הפרעות קשות של אכילה, לא רואה עצמי משרתת עוד חודש נוסף במערכת הטיפשית הזו. נשארו לי 9 וחצי חודשים, ואני כבר חלודה ומרוסקת מבפנים ומרגישה שמיציתי וטעמתי הכול מהצבא. מעבר לכך, אני לא אוכלת מול אנשים ולא מוכנה להתווכח על זה, והמצב של לאכול ב 8 בערב כל יום יכול להביא אותי רק לבית קברות במהירות האור ואני לא מוכנה לזה, לא כרגע. אני רוצה לנהל לעצמי את סדר הארוחות ואת סדר העיסוקים שלי כמו בעבר וכרגע אחרי הקידום הזה זה בלתי אפשרי, ולעבור תפקיד זה בלתי אפשרי גם כן. אם אמשיך בצבא מצבי הנפשי רק יחמיר, אני באמת לא יכולה לעבוד מערכת שאינני מאמינה בה, אני אדם מגובש מדיי על מנת להיות בתוך פורום שאני בזה לו ומרגישה שאני שונה מהם בהכל. זה כבר לא עובד עליי, אני רואה קצינים ומרגישה בחילה נוראית. אני כבר לא יכולה לראות אף אחד יותר, אני לא מצליחה לתקשר עם אף אחד, המון מפקדים מצלצלים אליי כל הזמן ושואלים אותי מה שלומי וכל המערכת הזו היא בועה אחת ענקית עם עודף טסטוסטורון והמון סטיות הנה והנה ואני לא מוכנה להיות בה עוד דקה נוספת. אני לא מאמינה באידיאולוגיה, ויודעת שאם אני אצא אני אקבל את מרבית האושר שלי חזרה. לא הגיוני שאקום בבוקר וארצה לעשות תאונה ואתחנן שהרכבת תתהפך ואני אשרוד את ההתרסקות ואצא מהצבא על רפואי. לא הגיוני המחשבה המזעזעת הזו לאדם עם ראש על הכתפיים. לא בושה לומר שהמערכת הזו לא מתאימה לכל אחד. ואני אחת מהם. בגאווה. מה עושים ? אוהבת. נשיקות לכולם.

שלום. אני בת 24 ומגיל 17 אני סובלת מהפרעה אכילה. בשנתיים הראשונות הייתי ממש אנורקסית ומאז ועד היןם אני נראת רזה אך לא חולה כלומר- היום אני לא אנורקסית אך יש לי תסביכים בעיקר עם פחמימות. אני מפחדת לאכול יותר מדי פחמימות ולכן אוכלת מעט ולכן מרגישה בלי אנרגיות. רוב האוכל שלי מבוסס על המון ירקות . אבל המון. אם אני כל היום בבית אז אני לא מפסיקה לאכול ירקות. מלפפונים, עגבניות, כרוב, פלפלים... השאלה שלי היא לכל הבנות שסובלות מההפרעה . אני רוצה שתגידו לי מה אתן חושבות על מה שאומר כעת והאם חוויתם זאת בעצמכן. אז ככה- בסוף כל יום אני מרגישה שעליתי במשקל. אני יודעת שאני מרגישה כבדות בגלל שאני אוכלת המון ירקות אך אני גם מרגישה שהרגליים שלי השמינו- ואני חושבת שזה לא משומן אלא מהצטברות נוזלים. דבר נוסף- בגלל שאני אוכלת המון ירקות אז הבטן שלי מתנפחת אחרי כל דבר שאני אוכלת. גם אם אני לא אוכלת ירקות אלא סנדוויץ עם יוגןרט למשל- הבטן שלי ישר נפוחה. אנא אימרו לי מה דעתכם, למה זה קורה לי, ומה עלי לעשות כדי שהבטן לא תהיה עוד נפוחה. תודה

צדפה יקרה, אכילה מופרזת של ירקות אכן עשויה לגרום לתחושה שאת מתארת. כמו כן, יתכן שנוצרות בצקות כתוצאה ממחסור ברכיבים חיוניים. הפתרון לבעיה שתארת הוא אכילה מאוזנת ומבוקרת שכוללת את כל אבות המזון. לפחמימות יש תפקידים חשובים בגופנו ואין שום סיבה להתנזר מהן. אכילת מספר ארוחות מסודרות ומאוזנות לאורך היום תפתור את בעיית הנפיחות בבטן ואני כותבת את הדברים מניסיון אישי... בואי נשתמש רגע בדוגמא מאוד קיצונית - הילדים הרעבים בסומליה - הם רזים מאוד, רק עור ועצמות אבל הבטן מאוד נפוחה. תחשבי על זה... את יכולה לאכול נכון, להיות פחות חלשה, יותר בריאה וגם להיראות הרבה יותר טוב. רק עוד הערה קטנה - הדברים שלי נכתבו בהנחה שהבטן באמת נפוחה. בחלק מהמקרים נוצר עיוות תפישתי שגורם לכך, הבטן נראית לנו נפוחה למרות שאנשים מסביב לא מבינים על מה אנחנו מדברים. תזונה מאוזנת עוזרת גם במישור הזה. :) שיהיה לך שבוע מקסים.

צדפית יקרה הכבדות וההרגשה שהרגלים שמנו זה סימן לנוזלים בגוף .ירקות זה בריא אך עד גבול מסוים לחיות רק על ירקות ולא לקבל את המרכיבים האחרים זה לא רעיון טוב והגוף לא יכול לבנות את עצמו ככה. זה כמו לבנות בנין שצריך המון מרכיבים וחומרים כדי שהבנין יעמוד יציב וחזק שלא ייפול כך גם הגוף שלנו צריך את כל אבות המזון אחרת המערכות יתחילו לחרוק.

האם יכול להיגרם נזק בלתי הפיך לגוף באנורקסיה ממושכת? אני חייבת רקע קצר לשאלה-- אני אנורקסית 8 שנים ומקבלת מחזור באופן סדיר למרות משקל נמוך. האם כשהגוף שלי עדיין מתפקד כרגיל ואני באמת מתפקדת מעולה(ב"ה) ללא עייפות וללא נשירת שיער וכו'..האם בכל זאת יש סיכוי שהגוף יקרוס בגלל הרעבה ממושכת או שאחד האיברים שלי יפסיקו לתפקד? תודה מראש לאנשים המקסימים כאן..

לצערי, התשובה היא כן... למרות שהמצב הנוכחי "תקין" מבחינה פיזית, עשויים להיגרם בהמשך נזקים שחלקם בלתי הפיכים. הבעיה שאי אפשר לדעת מתי זה יגיע... הגוף לא יכול לשרוד כך לאורך זמן. כשהגוף נמצא במצב של רעב עליו לחסוך באנרגיה ולהשתמש במאגרים הקיימים. חסכון זה יכול לבוא לידי ביטוי בפגיעה בפוריות. הגוף נמצא במצב חירום, בשלב זה עליו לשרוד ע"ח האפשרות להתרבות. את ברת מזל שהמחזור עדיין מופיע באופן סדיר, אך לא די בכך. כניסה להיריון במצב של תת משקל יכולה להיות בעייתית ואפילו בלתי אפשרית. ואיני מציינת את הנזקים העלולים להיגרם לעובר כגון מומים כאלה ואחרים (חס וחלילה)... הרעבה ממושכת יכולה לגרום לאינספור נזקים. אל תשכחי שהלב הוא שריר ובדומה לשרירים אחרים בגוף הוא עלול להתפרק דבר שגורם כמובן לשיבוש בתפקוד. בנוסף, הרעבה/ההקאות גורמות לשיבוש במאזן האלקטרוליטים דבר שעשוי לגרום אפילו לדום לב ולמוות. ואם לרגע נשים את הנזקים הפיזיים בצד - מה חלקם של הנזקים הנפשיים?! זה לא פשוט להתעסק כל היום במה לאכול/לא לאכול... לא פשוט לספור קלוריות... לא פשוט לבחון את הגוף כל הזמן... לא פשוט להתעסק במשקל... לא פשוט לשקר לכולם... לא פשוט לראות את יקירינו סובלים כ"כ בגלל המצב... לא פשוט לפרק מערכות יחסים בגלל הפרעות האכילה... לא פשוט... אני שמחה שאת מפגינה אחריות ומנסה לברר פרטים בנוגע לנזקים אפשריים. אני חושבת שהצעד הבא צריך להיות בכיוון של החלמה. את מוזמנת להמשיך ולשתף. מחזיקה לך אצבעות.

צללית יקרה הגוף שלנו הוא מערכת גדולה וחכמה שזוכרת כל דבר שנעשה ולכל דבר יש השלכות ונזקים בלתי הפיכים לטווח הארוך. למשל כשבתי היתה אנורקסית גם היא קיבלה מחזור סדיר והיה נראה שכלום לא נפגע אבל היום יש בעיות במערכת העיכול שלא עובדת כמו שצריך והבטן כואבת כל הזמן למרות שהיום היא 4 שנים אחרי המחלה ואוכלת טוב וסדיר ללא שום בעיות. אל תעשי שטויות חבל עליך את עוד יכולה לחשוב ולהבין שזה לא נכון ולהתחיל להחזיר את עצמך למצב תקין מה גם שאת אישה וצריכה להביא ילדים בעתיד ועם כל הנזקים שייגרמו ייתכן והגוף לא יוכל לשאת הריון כי לא יהיה חזק מספיק. לכי לטיפול וקבלי עזרה אל תמשיכי עם זה חבל עליך אל תהרסי את חייך.

אין לי מקלדת בבית היום במקרה סיימתי לעבוד ב5 אז ירדתי איפה שהנהגת המגעילה הסכימה להוריד אותי התימניה הטמעית הזו לא מספיק שהם איחרו מורידה אותי איזה 2 קילומטר מהיעד בכל מקרה הגעתי לפה חצי שעה לפני הסגירה ואני לא יודעת מתי תהיה לי הזדמנות לכתוב אז סתם שתדעו.. ואני כבר כמעט ארבע ימים בסדר.. אפילו יותר מבסדר ממש ילדה טובה חח טוב אני אוהבת אתכן נשמות מה באמת אף אחת לא חשדה?! נו טוב נראה לי שאני צריכה ללמוד פה איזה לקח חח תמיד אני מסתבכת באחד באפריל אנשים לא מבינים בדיחות אני אומרת לכם חח זוכרים לי עד היום מה אני אעשה שאני כזו שקרניתתתתתתתתת טובה חח אוהבתתתתתת

את מתוקה ואני שמחה שאת בסדר... אבל חכי חכי... אני גם מתכננת עליך איזה משו... שרופההההההההההההה

למה לא עונה במייל?

מה זה הגזענות הזאת "התימניה הטמעית"? לא מספיק שאת מטורללת עם ההפרעה אז את גם גזענית?

חשבת אולי על אנשים שבאמת איבדו יד לפני שהחלטת על המתיחה המטופשת שלך? שאולי הם ייפגעו כשיקראו את השטויות שלך? ואת עוד חושבת שזה מצחיק? טיפשות לשמה.

בנות אבקשכן להרגעץ לא אתן במה בפורום שלי לפגיעה אחת בשניה. אז נכון דברים אולי לא היו צריכים להאמר או נאמרו סתם בצחוק אבל יש גם דרך להגיב ולכן אשמח אם תעשו זאת בלי השמצות וקללות ובצורה יותר מעודנת.חג שמח לכולכןץ

גזענית כי אני תימניה בעצמי חח חצי.. ורק תימניה מזהה התנהגות תימנית במיוחד שה"ל מוכרים מאוד למשפחתי..

אתם בכלל לאמבינם תמצוקה שלי ואני מפחדת עכשיו רצחחח הממ מאז שרשמתי את זה חיפשתי בטירוף מחשב כי אצלנו המקלדת נדפקה.. כתבתי את ההודעה הזו בספריה שהייתי שם במקרה ושכחתי שאין לי מקלדת בבית.. קיצר ניסיתי יומרביעי לתקן אותה בטירוף כי זה היה מאוד דחוף אבל לא הצלחתי ותוך כדי דפקתי גם את העכבר ועכשיו אנחנו אצל דודים והצלחתי לקחת מדודה שלי תמפתח איך שיצא שבת כי היא נעלה פה כעונש לילדים וזה לא היה קל! אני מאוד מצטערת כי לא היתה לי דרך מאז לתקשר כל היום ניקיתי לפסח ולא היה לי מאיפה להשיג דרך לדבר אתכן וגם הייתי צריכה מקום לא רק עם מחשב אלא מקום שאני אהיה לבד. אז המממ סליחחחחחחחחחחחחחחההההההההההההההה אבל זה (היה) אחד באפרילללללללללל אני בשוק שכולכם האמנתם!!! הייתי בטוחה שלא תאמינו חח סליחה ממש סליחה שזה התעכב עד עכשיו אין לכם מושג כמה רציתי לעשות את זה לפני!!! הסיבה האמיתי שבאמתלא הייתי פה זה שנדפקה לי המקלדת והמת שבדיוק ההפך מזה יש לי חדשותטובות דווקא לא הקאתי 4 ימים אחרי חודש שלא היה בו יום שלא הקאתי.. ואז יומרביעי גם היה שוב לא טוב ומאז כמעט 3 ימים בלי! ואני אוכלתדי טוב אני חושבת.. ממוצע של 1000 קל' מגניב נכון? סליחה לכולןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן והדודים שלי בועטים לי פה בדלת חח שאני אפתח להם חח אז אני לא יודעת אם אני אספיק למייל

מפגרת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה מה שיש לי לומר לך חד וחלק את נורמלית?!?!?! אם הייתי ליידך עכשיו הייתי הורגת אותך! טוב אני שמחה לשלומך אני אטפל בך אח"כ שיואו את לא יודעת איך הרגת אותי חחחחחחחחח אחד באפריל שיואו נשבעת לך הייתי הורגת אותך!!! קודם כל הכבוד על זה שלא אקאת 4 ימים אני גאה בך ילדונת את יודעת זה כמה שעכשיו אני כועסת עליך אבל אני גאה בך ואואהבת אותך ועוד דבר אני מאחלת לך שימשיך כך! שבוע טוב אוהבת אותך ומתה עליך!!!!! דניאלה

מרפי.. כי בד"כ לוקח לך לענות להודעות הרבה זמן.. חח דווקא עכשיו זה היה מהיר בכל מקרה אני מצטערת נו מי חשב שתאמינו חח חולה עלייך

חחח... מצחיקה כשמותך... את לא מבינה כמה דאגתי!!! העיקר שאת בסדר!!! ומה לגבי הטיפול? גם זה היה חלק מהמתיחה? התקשרת בסוף שוב? 4 ימים ללא הקאות זה נהדר!!! כל הכבוד מאמי!!! (כמה סימני קריאה בהודעה אחת...) שיהיה לך שבוע נפלא ו...מחכה לעדכונים...

זווקא רציתי להתקשר שוב יומרביעי ושכחתי ואז כבר הגעתי לבית ולא יצא לי להיות לבד ואחותי באה מחול ואנחנו כל היום סביבה וסביב פסח.. הממ אני מקווה מחר בעז"ה להתקשר

מולאן חמודה שמחתי לשמוע שאת בסדר אבל הגזמת הפעם, זה לא היה מצחיק בכלל אפילו די מפחיד. שמחה לשמוע שאת לא מקיאה כל הכבוד המשיכי כך, מותר לפול לפעמים לכול אחד יש נפילות וכמו שנופלים קמים. גאה בך שלא הקאת ומקווה שתחזיקי עוד מעמד ותמשיכי הלאה לא להקיא. חג שמח.

אמרתי שזה לא רציני וחושבים! שאולי יהיה משהו.. בכל מקרה אני מצטערת זה היה מספיק מוזם כנראה ומה שאני הכי מצטערת זה שלא יכולתי לומר לכם באותו יום שזה סתם סורי ותודהה

הממ יש סיבה שנעלמתי זה לא ההכנות לחג פשוט הייתי בבית חולים עשיתי תאונה לא רצינית אבל אולי אני אהיה משותקת כרגע זה הרבה יותר ממה שהיה אמור להיות חשבו שאני אהיה צמח חציתי את הכביש והייתי בעולם אחר לא היה אכפת לי מכלום לא הסתכלתי לאן אני הולכת פשוט עברתי כאילו זה מדרכה פתאום ראיתי את זה פרצוף של נהג מתעוות ונראה לי שהבנתי מה קורה אבל לא היה לי אכפת קיצור אני בבית עכשיו והמממ יש לכל זה יתרון כי למשל אני כבר לא צריכה לנקות חח טוב אני מקווה שיהיה בסדר כי יד אחת כבר איבדתי ולא בא לי שזה יהיה גם הרגיליים למרות שנראה לי שבמלא לא הייתי עושה משהו משמעותי בחיי אבל נו לא כיף להיות בכיסא כל החיים זה פשוט סיבה אחת ענקית ומספקת להתאבדדדד אבל אני לא . בחיים לא אני אעדכן כמובן

קודם הסתכלתי במייל ואח"כ כאן אז תסנני את התמיהות שלי לגבי התאונה.. אני בשוק...אני לא יודעת אפילו איך להגיב,מה זאת אומרת משותקת?לתמיד?? אימאלה,מולאנוש,תכתבי לי למייל את הפלא' שלך אם בא לך לדבר.... ה' ישלח לך רפואה שלמה חמודה, אוהבת אותך תמיד,תהיי חזקה, דביבו

מתוקה, זה לא נשמע טוב... מה בדיוק קרה? מה ז"א "יד אחת כבר איבדתי"? אוהבת ודואגת!!!

מה?????????????????????????????????????????????????????? אני לא יודעת מה לומר לך אני בשוק חזרתי היום הביתה וראיתי את ההודעה שלך מאתמול אני לא יודעת מה לומר באמת!!!!! מה ז"א שאין לך יד?!?!?! בכל מקרה שלחי לי מייל אם את רוצה חשוב לי לדבר איתך! אוהבת דניאלה

מולאן מתוקה איני מכירה אותך אישית אלא מהפורום אבל קלטתי שאת בחורה מקסימה וחכמה. אני מאחלת לך רפואה שלמה במהרה ומאחלת לך שבאמת יהיה לך רק טוב בחיים ואני רוצה שתדעי שלא הכל בחיים כזה שחור יש גם אור בקצה כל מנהרה וצריך לנסות לראות גם את האור. אני מקוה שתחלימי מהר מהר.

אהלן יש לי ידידה שסבלה לפני כשנה מתת תזונה ובעזרת ליווי רפואי חזרה למשקל תקין. מאז לא ראיתי אותה עד השבוע. עכשיו יש לה פצעים על הפנים, שיניים וציפורניים צהובות-חיוורות, באופן כללי נראת רזה מדי. האם התסמינים האלה הם של תת-תזונה או של הפרעת אכילה מסוג כלשהו? איך לדעתכם אני יכול לעזור לה אם אכן מדובר במשהו כזה? אני אפרט קצת על טיב היחסים בינינו, אולי זה יעזור להתאים לי תכנית פעולה. לפני כשנה יצאנו בערך כחודש, היא עזבה אותי, טסה לטייל ומאז גרה ולומדת רחוק מהבית. השבוע היתה פעם ראשונה שנפגשנו מאז הפרידה. בינתיים הכי טוב שעשיתי זה לשלוח לה מחשבות חיוביות בטלפתיה. האם אתם חושבים שיש לי מקום להתערב פה בכלל? למיטב ידיעתי יש לה הורים תומכים ומעורבים ולפי הידוע לי היא כבר היתה באיזשהו ליווי רפואי בעקבות בעייה של תת-משקל, לכן הבעיה ככה"נ מוכרת. אז - האם לדעתכם מדובר בהפרעת אכילה, ומה לדעתכם יש ביכולתי לעשות? תודה רבה רבה, ממני וממנה! אשמח גם לקבל תשובות למייל: [email protected]

זיו צהרים טובים, ראשית, כל הכבוד על הערנות ועל ההתעניינות. אבחון של הפרעות אכילה אמור להתבצע ע"י אנשי מקצוע ולאחר בדיקה (רופא משפ'/דיאטנית/פסיכולוגית/פסיכיאטר...). הסימפטומים שאתה מתאר עשויים להצביע על תת תזונה. אני מציעה לנסות לברר מולה את הסיבה להרזיה - האם מדובר במשהו שנעשה כתוצאה מדיאטה או בגלל סיבה רפואית... תנסה ליצור אמון, לגרום לה לבטוח בך ולשתף אותך בדברים. יכול מאוד להיות שתוכל לסייע לה... בין אם מדובר בתת משקל שנגרם כתוצאה מהפרעת אכילה ובין אם מדובר בתת משקל כתוצאה מבעיה אחרת - חשוב לטפל. מצב כזה עשוי לגרום נזקים לגוף. הגורם הזמין ביותר עימו ניתן להתייעץ הינו רופא המשפחה. הוא כבר יוכל להפנות לגורמים מקצועיים אחרים... אבל בראש ובראשונה צריך לגרום לה להבין שיש לה בעיה שעשויה לפגוע בה ולשכנע אותה לקבל עזרה. תמיכה ואהבה יוכלו לסייע. אתה מוזמן להמשיך לשתף/לשאול/להתייעץ...

זיו כל הכבוד לך על האכפתיות. יש כאלה שהיו מעדיפים פשוט לעשות אחורה פנה והיו אומרים למה לנו להכניס ראש בריא למיטה חולה. אז אני שמחה שיש כאלה שאכפת להם ואתה לא מהסוג השני של הלא אכפתיים. המצב כפי שאתה מתאר מצביע בהחלט כי יש בעיה של הפרעות אכילה רק צריך לדאוג שהמצב לא ימשיך להדרדר ויקבל טיפול טוב.עצם העובדה שההורים מעורבים זה חשוב מאוד מאוד כי יש הורים שמעדיפים להתעלם,זה לא מובן מאליו שההורים תומכים ולכן כל הכבוד להורי חברתך שהם מעורבים וכך אני חושבת שזה צריך להיות כי זה ילדים שלנו בשר מבשרנו ולכן איך אפשר להתעלם. לגביך אתה צריך לפלס דרך לנפשה ולנסות להביא אותה למצב שתהיה קשוב לה ושהיא תבטח בך ועל ידי כך לגרום לה לנסות ולקבל עזרה ולהבטיח שאתה תהיה איתה ולצידה כי סביבה תומכת חשובה מאוד. לא להטיף לה מוסר ולהגיד לה תאכלי, צריך לאכול, תראי מה את עושה לעצמך וכו' כי זה יצור אצלה אנטי מיידי והיא תעשה בדיוק ההיפך. תהיה בשבילה זה חשוב מאוד התמיכה. את הטיפול המקצועי לו דואגים בוודאי ההורים שמעורבים בסיפור. וכמובן צריך למצוא מטפל בשיחות טוב שהיא תתקשר איתו ותתחבר אליו ושתחום התמחותו הפרעות אכילה.

נעלמת לי אחרי כמה הודעות במייל... מה קורה? הכל בסדר?

לאן נעלמת? אני מקווה שמדובר רק בהכנות לחג ושהכל בסדר...

מה ההתעלמות??כתבתי לך בשבוע שעבר ומאז דממה---- היה משהו לא בסדר במייל? או סתם חוסר תגובה?

בדיוק עכשיו נכנסתי למייל כי חשבתי שלפי מה שרשמת פה שלחת לי עוד מייל אבל לא היה שם כלום ועל הראשון עניתי לא ראית?

לא קיבלתי שום מייל....

רציתי לדעת בבקשה אם יש טיפול בחינם לבולימיה אני בת 24 מהמרכז. אודה לך מאוד אם תעני לי ואם תוכלי גם לומר לי אם זה דרך הקופ"ח או איך זה הולך.

ואת יכולה גם לשאול את ?"

:)

אור היקרה, ראשית, כל הכבוד על ההחלטה לקבל טיפול. מבחינת מקומות טיפול - יש מספר אפשרויות ללא תשלום. 1. איכילוב 2. תל השומר 3. אגם (יש להם מסלול שממומן ע"י המדינה) 4. מרפאת הנוטרים - חינם אם את בקופ"ח כללית 5. אם את במכבי - יש מרפאה להפרעות אכילה. בנוסף (בלי קשר למרפאה) ניתן לקבל 15 טיפולים פסיכולוגיים ללא תשלום והיתר במחיר סמלי (אם זה רלוונטי - אפרט בנושא). 6. דיאטניות - חינם בכל קופות החולים איך זה הולך? תלוי באיזו אופציה את בוחרת. אם את מעוניינת בטיפול דרך קופת החולים - עליך לפנות לרופא המשפחה והוא יתן לך הפנייה. טיפול באיכילוב ובאגם לא מצריך הפנייה מרופא המשפחה. אפשר פשוט להתקשר אליהם. לגבי תל השומר - האינטייק עם הדיאטנית (אבחון) מצריך הפנייה מרופא משפ (טופס 17). אם תרשמי מה נראה לך יותר (או מה מצבך כרגע) - אוכל לפרט לגבי האפשרויות המתאימות. כמו כן את מוזמנת לראות מה כתבתי למולאן למטה (השרשור הממש ארוך). בהצלחה.

וואוו ממש ממש תודה!! מולאן הבנתי שאת מהדרום את מתכננת להגיע למרכז? תודה ענקית!! נראה לי שהמרפאת אכילה הכי נראת לי.. אני במכבי. אם יש לך אולי מושג איך זה הולך שם הטיפול? ואיפה זה.. מצבי- שנתיים וחצי ה"א- הקאות, צומות, בליסות, הרעבות הכל מהכל.. אבל בעקרון בערך בחצי שנה האחרונה אני יותר מקיאה.. זה יכול להיות 7 פעמים ביום או רק 2 בשבוע.. זה ממש לא קבוע. אבל הקטע הוא שאני רק משמינה מזה בסופו של דבר וגם זה סיוט!! אני לא בתת משקל [1.61 - 51 ק"ג של שומן!!!] תודה על ההתייחסות, התמיכה ואהבה ומולאן אם תרצי אכתוב לך את המייל שלי והלוואי שגם את כבר תטפלי בעצמך ממה שקראתי את כבר פאקינג 10 שנים בזה??????!!! זה מטורף. 3>אור

אני לא שמעתי על מקום שמטפלים בחינם בבולימים אבל כן שמעתי על קבוצת תמיכה של אנורקסים ובולמיים אנונימיים בסגנון של אלכוהוליסטים אנונימיים שבעצם מהווה קבוצת תמיכה של אחד בשני בשעות קשות ובאמצעות התמיכה עוזרים אחד לשני לצאת ממצבים קשים ובכלל לצאת מהמחלה. שמעתי על כך דברים טובים מאנשים שהיו שם, בעצם קראתי דברים טובים עליהם. בהחלט שווה לנסות. אם אני לא טועה בפורום שלי באסימון הם כתבו פעם. יש לי פורום הפרעות אכילה באסימון שם הם כתבו לאנשים שרוצים לבוא לתמיכה ועזרה. שווה לנסות.

אור בעצם יש דרך קופות החולים מרפאות כמו בשניידר ובתל השומר ששם מטופלים אנורקסים ובולמיים זה בדרך כלל ממומן על ידי קופות החולים השונות. שעמתי על עוד מספר מקומות כמו במכון אגם ובמרפאות של הפרעות אכילה בקהילה אבל על שניידר אני יכולה להמליץ מנסיוני האישי עם בתי ועל תל השומר גם שמעתי דברים טובים.

? בן\בת ? אני זוכרת שהיה זכר בניק ? או ?? או ??? קיצר סימני שאל העולים שאני רואה את הניק הזה אם בא לך לספר אשמח לשמוע קצת ולהתעדכן... שבת שלום דניאלה

מה שלומך מתוקה? טוב לראות אותך כאן... קודם כל המון תודה על כל התמיכה והעידוד שאת נותנת כאן לכולם כבר הרבה זמן... לגבי הניקים:(קצת סדר בסימני הפיסוק) ? - אני, בת 25, סטודנטית, התאשפזתי בקיץ האחרון בגלל אנורקסיה. פעם כתבתי בשם אחר אבל המשפחה זיהתה שזו אני דבר שיצר אי נעימות... ??? - אין לי מושג - הוא/היא פרסמו הודעה אחת/שתיים ונעלמו.. !!! - בן. ... - בת - היא לא כאן כבר הרבה זמן...

דבי אמממ.. אני כיום בת 22 והיתי חולה תקופה ארוכה מעל 10 שנים באנורקסיה\בולמיה כל פעם זה היה משתנה וכך הרופאים אמרו התרופה של הבולמיה זו האנורקסיה ושל הבולמיה זאת האנורקסיה ותקופה ארוכה הייתי ככה עד שקרוב משפחה שלי מת מבולמיה שחלה בא תקופה ארוכה ואימי סירבה ללכת ללוויה כי אמרה שהיא מרגישה שלוויה הבאה תהיה שלי או של אחותי והיא לא מוכנה לחוות את זה , אחרי שנה שהייתי במצב טוב גילו אלי גידולים במעיים - איזה בסה אני עוברת ממחלה אל מחלה - נוראי בכל אופן עכשיו אני בסדר עם לפעמים עליות וירידות, סטודנטית ומרגישה טוב לשם שינוי את האמת נראה לי שהכרנו לפני כן- האם היית בפורום הפרעות אכילה בYNET? ששם את מכירה גם את מולאן??? אם לא אז טעות ואני אשמח לדעת על עצמך קצת אם את רוצה לשטף... מולאן אני למדתי רק תוקפנות יצא לי משהו חחחחחחח אני עם האחיינים שלי עובדת רק בתוקפנות ואז הם מקשיבים לי... את חייבת לשמוע סיפור מצחיק... הייתי עם החבר שלי אצלו באחרוחה משפחתית ויש לו בני דודים קטנים ומעצבנים(כמו כל הילדים הקטנים) קיצר הם התחילו איתי ואני התעצבנתי רצח והילדים הממורמרים פשוט כל הערב התרחקו ממני ולא התקרבו אליי כי איימתי אליהם ואמרתי להם שחסר להם שהם מתקרבים אליי.. קיצר אני באה ליכנס לאוטו אחרי המפגש המשפחתי אחד מהילדים מסתתר מאחורי האוטו של אבא שלו ואחד מהילדים צעק אליי "דניאלה הנה בן הוא מאוחרי האוטו הוא מפחד ממך אל תעשי לו כלום..." חחחחחחחח קיצר מאותו היום יש לי שקט מהם כי הם קרציות ואני אל יודעת באמת איך ההורים שלהם לא חינכו אותם כמו שצריך... הם פשוט מעצבנים!!!!! בעעעעע את יודעת מה עם לינויה? יא את לא יודעת כמה אני חושבת עלייה.. ממש אני קצת מודאגת.... למרות שהיא נכנסה כמה פעמים... זוכרת ניקי דיכי ומיקי??? היו זמנים טובים... שהשפיות לא הייתה... המייל שלי עם רווח כמו שביקשת niki_200 @walla.com ובלי רווח [email protected] אוהבת אתכן המון ושבת שלום דניאלה

חח גמאני לפעמים חוטפת קריזות על ילדים במיוחד על המפונקים אלה הכי מכה למה כל דבר שאת לא רוצה לעשות בשבילם הם בוכים ואז אמא שלהם פותחת עלייך עיניים "מה עשית לה?!?!?!!?!" אה מה אני מה את רוצה?!!?!? לענייננו .. למרות שעדיף לדבר על תינוקות אבל נו ולינוי ממש מעצבנת אותי בתור מישהי שעדיין חיה היא לא עשתה כמעט כלום כדי לשמור על קשר כל מה שאנחנו שואלות עליה וכותבות לה והיא באה לפה איזה פעמיים במשך קצת פחות מ4 שנים וענתה להודעה וחצי בלחץ אז לא אני לא יודעת מה איתה ואני חושבת שהיא והילה נטשו כמה שכואב לי להגיד את זה היו זמנים שאני לא אשכח ברור ;-) אני כל כך שמחה שנשארת כאן כל הזמן הזה מוואעעהה ואני אכתוב לך מייל בעז"ה היום בערב כי אני חייבת לעוף לעבודה

דניאלה מתוקה אני מקווה שהיום את כבר אחרי כל הבלאגנים עם הפרעות אכילה ונמצאת במקום אחר. ברור לי שזה ילווה תמיד כמו צל אך אפשר ללמוד לחיות למרות הכל.

הגיע הזמן שמישהי מאיתנו תיזום את הצעד הזה ולא נראית לי כמתכנתת צעד כזה אז הרשי לי להיות בעלת התובנה. ובכן לא התקשרתי הממ *בקפיצה עם ידיים למעלה *" הפתעההה" חח אז זהו שלאאא זה לא כי אני שפנפנה או תרנגולת כפי שתרגמו אותנו (או אנחנו אותם) ידידנו האמריקאים.. יש לי נטייה נהדרת לסטות מהנושא בכל מקרה הורי היו פה והם חוש חשים בלשים ואף מאזינים בכל פעם שהם מבחינים בי מדברת בטלפון או שומעים צילצול לחילופין ועל כן זה נדחה נדחה ולא בוטל אני אוהבת אותך יפתי שלי היי שלום להית'

חחחחח.... מתוקה, אני מאוד מבינה את הרצון שלך לקיים את השיחה באופן פרטי, מבלי שיצוטטו לך חוש חשים בלשים... מבינה שעדיין לא נוח לך עם הנושא (למרות שברור לך שכולם יודעים... ההערה של אימך למשל...). שמחה לשמוע שאת מספיק אחראית, נבונה ובוגרת כדי להתקשר בהזדמנות הבאה שתהייה לך... איך מתקדמים הניקיונות? את מנסה בינתיים לצמצם קצת את ההקאות? שיהיה לך סופ"ש נעים. אוהבת-המון!!! 3> 3> 3>

ועל כן שיחתי תידחה לראשון בעז"ה הממ מנסה תמיד אבל לא צמיד מצליח לרב לא בכללל מקרהה שבת דודי באים ואני החלטתי שאני אתנהג בהתאם חח הנקיונות מתקדמים יפה אחותי השתחררה אתמול מהצבא והצטרפה לכוחותינו מה שלומך את? שבת שלוםםםם

מולי, אני לא טופלתי דרך אישפוז או פסיכו' אבל טופלתי במטפלת אלטרנטיבית תקופה גם שמצאו לי את הגידולים והיא מדהימה בכל אופן אני מזה מתגעגעת!! מאמי אני מבינה אותך מה שכתבת לאורלי- אין לך כוח לעזור לעצמך ולכן אינך יכולה לעזור לאחרים אבל הטפול הכי טוב שלי הוא בעזרה לאחרים מה שרציתי לייסם וכך עשיתי! אוהבת אותך אם את רוצה את יכולה ליצור איתי קשר במייל וכך אולי נוכל לעבור לקשר פון ואח"כ בעזרת ה' להיפגש אוהבת דניאלה

אפשר לשאול במה היית חולה?וכמה זמן? בת כמה את....? ד"א את מדהימה בתמיכה העצומה שלך כאן---אני קוראת את כל התגובות שלך...

הממ תביא תמייל נדבר מוואעהה שבת שלום ותעשי עם רווח שלא יווצר קישור

הממ תביא תמייל נדבר מוואעהה שבת שלום ותעשי עם רווח שלא יווצר קישור

בנות כל הכבוד לכן אתן לא מבינות עד כמה התמיכה שלכן על סמך נסיונכן האישי עד כמה היא חשובה ומועילה. אתן מדהימות ואני מקווה שעל ידי כך תלמדו אחת מהנסיון של השניה ולאט לאט תפלסו לעצמכן את הדרך החוצה מהמחלה האיומה הזו.

היי לראיון (באחד הערוצים הגדולים) בנושא טיפול בהפרעות אכילה באזור הדרום - דרושות בנות שסובלות מהפרעות אכילה ואינן בטיפול (וגרות באזור הדרום כמובן). מי שמעוניינת מוזמנת לשלוח לי אימייל לכתובת: [email protected]

לאאמרתי "לא אני לא רוצה לשמוע" אמרתי "כן אני רוצה לשמוע" מה ?לא הבנת?? חח נו תעניייייי ומה זה ה "תארי לך באמת" הזה? מה התכוונת

לאאמרתי "לא אני לא רוצה לשמוע" אמרתי "כן אני רוצה לשמוע" מה ?לא הבנת?? חח נו תעניייייי ומה זה ה "תארי לך באמת" הזה? מה התכוונת

אני בקריטוריונים אב למה שאני ארצה לעשות את זה מה יצא לי \ לנו מזה.. לא אמרת

מולאן יקירה, אני חושבת שהדבר הכי חשוב שייצא לנו מזה הוא שנוכל לסייע בהגברת המודעות לנושא. את מחפשת כרגע מקום לטיפול... לא נראה לך קצת לא הגיוני שאין מקום כזה בקרבת הבית שלך? כמובן, אף אחת לא חייבת להיחשף בניגוד לרצונה... אבל מי שכן מרגישה צורך לתרום לטובת הנושא - זו הזדמנות מצוינת. (ניתן לטשטש את הפנים למי שתרצה)

תודה על התמיכה, זה נחמד לדעת שיש שם מישהי שמבינה ועברה את הכאב הזה. אני אשמח לקבל המלצות על מטפלים באיזור המרכז, ויותר מאשמח לשמוע את הסיפור שלך ואיך את יצאת ממנו.. תודה ולילה טוב

בוקר טוב מתוקה, אוכל להמליץ לך על מספר אפשרויות טיפול באזור המרכז: 1. אגם - נותנים טיפול פסיכולוגי, דיאטני, פסיכיאטרי במידת הצורך וקבוצות טיפוליות. הטיפול שלהם יחסית אינטנסיבי והיחס מדהים. הם נמצאים בצפון ת"א. מבחינת עלות - יש להם שני מסלולים - מסלול ממומן ע"י הממשלה ומסלול פרטי. המסלול הפרטי יותר גמיש מבחינת ימים ושעות (הם פועלים בימים א-ה מהבוקר ועד שמונה בערב). העלות של הטיפול הפרטי סבירה ותלויה בחבילת הטיפולים שאת לוקחת. אני חושבת שזה עשוי לעלות כ-1400 ש"ח לכל היותר. הטיפול במסלול הממומן הוא ללא תשלום. האווירה במקום מאוד נעימה והוא עושה רושם טוב. 2. איכילוב - במסגרת בית החולים קיימת יחידה לטיפול בהפרעות אכילה. הם מספקים שילוב של קבוצות טיפוליות, פסיכולוגית ורופא תזונאי. הטיפול ללא תשלום. היחידה פועלת בימים שני ורביעי. 3. תל השומר - טיפול דיאטני ולעיתים קבוצות טיפול. אני פחות ממליצה על האופציה הזו משום שהיא אינה כוללת טיפול פסיכולוגי (אלא אם את מחליטה להתאשפז ואז תוכלי לקבל שם מגוון רחב של טיפולים: קבוצות אומנות, קולנוע, פסיכודרמה, קבוצות השתייכות, תזונה נכונה וכו'). 4. אם את בקופת חולים כללית - את זכאית לטיפול בחינם במרפאת הנוטרים ששמעתי עליה המלצות טובות. 5. אם את במכבי - יש להם שני מרכזי טיפול בהפרעות אכילה. כמו כן, בלי קשר למרכזי הטיפול, את יכולה לקבל 15 מפגשים אצל פסיכולוגית ללא תשלום וגם המפגשים בהמשך הם בעלות מופחתת (אם רלוונטי - אוכל לפרט) 6. אני יכולה להמליץ על הפסיכולוגית שלי, היא מתמחה בהפרעות אכילה. אם תרצי אוכל לשלוח לך פרטים באימייל. אוכל לתת לך את האימייל שלי או כל אמצעי תקשורת אחר שיהיה לך נוח. אם את רוצה שארחיב בנוגע לאופציות מסוימות - אז בכיף... שאלת לגביי.... אני בת 25, סובלת מהפרעות אכילה מגיל 10, התאשפזתי בקיץ האחרון בגלל אנורקסיה ותת משקל. לגבי בולמוסים - אני יודעת היטב מה זה גם מניסיון אישי (אומנם לא בתקופה האחרונה - אך כשהייתי בתיכון סבלתי מזה מאוד) וגם מניסיון של חברות... אם תרצי אוכל לספר לך יותר (לגביי, לגבי מקומות הטיפול או לגבי כל דבר אחר שתרצי לדעת)... שיהיה לך יום מקסים... ומצפה לשמוע ממך... חיבוק :)

יש באיזור המרכז גם את נופית, שלבים ושחף. השניים האחרונים כרוכים בהשקעה כספית יותר כבדה. אם תרצי אוכל לפרט גם לגביהם...

הייתי חייבת לפתוח תיבה חדשה אחרת זה היה ממשיך ככה לנצח:) אני מתרחקת ממשלתיים כי הם לא נותנים טיפול מסור ואישי כמו שאני מחפשת. שוב כל אחת וטיפולה האינדיבידואלי- לא תדעי אם לא תנסי. אני ממליצה לך בחום לנסות. אני אמנם נתאכזבתי אבל האכזבה הגדולה היא מעצמי. אני לא התאמצתי מספיק כדי להירפא וכנראה לא הייתי מוכנה לזה. עכשיו אחרי 7 שנים של מחלה אני חייבת לטפל בעצמי אחרת אני יהפוך את מצבי לבלתי הפיך (וגם הספיק לי הטיפול שורש שנאלצתי לעבור בגלל נזק לשיניים) אני חושבת שמיציתי.. החיים בבולימיה הם פשוט נוראיים מגיע לי יותר מסבל והלקאה עצמית. מגיע לי טוב אם לא הכי טוב. ואני בטוחה שגם לך. הרבה בהצלחה מאמי.

הממ אני לא יודעת מה לעשות כל הזמן חשבתי שמטיפול ואי אני שונאת תמילה הזו היא מגושמת בכל מקרה חשבתי שמזה מבריאים בטוח ופאום אני מגלה שלא ובמבט לאחור אולי ידעתי על מקרים שלא אבל שכחתי מזה אז אחרי 10 שנים שלא הסכמתי בחיים אפילו שידעתי לפחות כביכול שאניט אבריא עכשיו שזה לא בטוח אני אלך אעעעעטאטטיח לעוא לאא ותגידי יש תרופות שעוזרות?

יש תרופות שאמורות לעזור.. זה תלוי בת כמה את וכמה קשה את בתוך המחלה.. שוב אני לקחתי כדורים 3 חודשים והם לא עזרו לי כי יחד עם כדורים צריך גם להפגש עם פסיכולוג או יועץ טיפולי שידריך אותך. אם תרצי אני אשמח לדבר איתך ולספר לך מה אני עברתי ואולי זה ידרבן אותך לעשות צעד. מה שכן אני יכולה לספר לך בקצרה שבמהלך פגישות בתל השומר שהייתי נוכחת בהן לפני שנתיים.. פגשתי נשים בנות 50 ויותר שסובלות מבולימיה ואנורקסיה למעלה מ20 שנה, הם נראות מזעזע, נפוחות וחלשות. אחותי, בולימיה עם השנים עושה את הפעולה ההפוכה ורק מעלים במשקל. תעשי לעצמך טובה ותנסי טיפול. לכי לרופאת משפחה שלך ותבקשי הפנייה לפסיכולוג דרך הקופה- משם תתחילי. אני יכולה לומר לך בוודאות שלבד- לא יוצאים מזה. זו מחלה קשה לנפש ורק בנאדם אובייקטיבי יכול להראות לך את המצב שלך בעיניים בריאות. תשני על זה טיפה... פה בשבילך sweety

מאמי שלי כפרעלייךךךךך איזה דביבונת שלי את יו אין לך מושג כמה אני זוכרת אותך מיוחדת במינך את הממ אני גם חושבת שהעזיבה של הילה השאירה חלל עצום מדי זה היה ברור האמת לא צפיתי שאף אחת תכנס לנעליה האקסטראורדינריות אבל את יודעת לפחות מענה נורמאלי יומיומי... אם כי אני בטוחה שיש כוונה... בכל מקרה לא ידעתי שאת קוראת פה ובטח לא שאת ההודעות שלי חמודההה את ואין לך מה להגיד על כל זה יו לייזי לייזי וומןןןןןןן!!!! מה איתך נשמה שלי? בכוונה פתחתי שרשור חדש כדי שנדבר באריכות מה שלא היה נראה לי ראוי לעשות בשרשור על נושא לא קשור.. נו מה איתך יפה שלי תגידי לי שאת בסדר ששאת כבר מחוץ לכל זה שאת בריאהההההה ושאת משנה לסנופית כי את לא דביבונהה בכלללל את אולי חמודה כמו דובונית קטנה אבל שחיפהההה שבוע טוב נשמההההה

איזה כיף לקרוא את ההודעות שלך....אני כבר שנים קוראת ולא מגיבה,לא יודעת למה, אני מעדיפה להישאר מחוץ לכל זה אולי זו מין אשליה שאני לא ממש בתוך הבלאגן הזה,רק אורחת שמסתכלת מבחוץ אבל בתכלס---המצב על הפנים, הלוואי והייתי בשלבים שאני רוצה לצאת מזה, בנתיים אני עומדת באותו מקום,לא הרבה השתנה(ת'אמת אני לא זוכרת באיזה שלב הפסקנו אז בטוח השתנו כמה דברים שאת לא יודעת...)אני עדיין במשקל נמוך יחסית...עדיין עושה שטויות... אולי יום אחד יהיה לי את הכוח להפסיק את זה, אבל בנתיים אני מתבוססת בגועל(תרתי משמע...) מה איתך? גם את לא נשמעת מי יודע מה...איפה את אוחזת היום? ואוו... התגעגעתי אליך חמודה אחת.כמה כיף לקרוא את ההודעות שלך.. שרופה עליך יפה שלי... תכתבי לי?!

איזו תמימות יש במאמי שלי הקטנה הזאתתת וואהווו אני מתעלייך חח הממ מכירה א זה שקוראים ולא מגיים אבל לי זה קורה עם אנשים לא מוכרים.. המממ זה לא עקיצה חח זה הגיוני שתהיה לך אשליה כזו כל זמן שאת לא פעילה פה אבל האם כמות האנשים הבריאים והנורמאלים שאני לפחות רוצה להאמין שיש מסביבך לא מנפצת אשליה זו 24\7? למה את על הפנים מאמי?;-( למה למה למה? ארגגגג איזה מחלה מעצבנת איפשר לצאת ממנהההההההההה סתם לא אפשר אבל זה הזוי כמה שזה מתקיים בלי הפסקה מה עם המשפחה שלך? מה עם בעלך?? ואיך בכלל הצלחת להביא ילדים במצב הזה תגידי באמת.. היו לך קשיים בעניין הזה? אני לא מבינה איך המשפחה שיצרת לא נותת לך את הכח הזה ברצינות דביבוש איך את יכולה לעשות את זה לאמא שלהם? את מבינה שאת לא רק "דביבוש"? את גם "אשת" ו"אמא" ויש לך אחריות כלפי היצורים שהבאת לעולם אני מתארת לעצמי שאת מצליחה לתמרן פחות או יותר ולגדל אותם נורמאלי אבל יום אחד הם יגדלו וזה יהיה הרבה יותר קשה אני לא התכוונתי להטיף לך בכלל לא אזה פשוט יצא לגביי אני במצב מזעזע הכי נורא שיש תקופה שאני כל היום אוכלת ומקיאה כמו איזה מגרסה ואני מגעילה את עצמי ואני שונאת את עצמי על מה שאני עושה לעצמי ועל שאני לא מפיקה לקחים וממשיכה בדרך חיים ההרסנית הזו מחכה לה' יודע מה אבל עושה צעדים סוף סוף לקראת טפול אולי לא יודעת אבל אף פעם לא הייתי קרובה לזה כך אוהבת אותך מלא אל תעלמי לי מאמייי מוואעעה

טוב ראיתי את ההודעה שכתבת לאורלי ולהילה אבל רציתי לומר לך מישהי שכן חושבת עליך המון!! ואני מעוניינת לעזור לך בכל דבר ואת מכירה את המייל שלי ואם לא אני אתן לך אותו שוב כי באמת אני חושבת שהפורום הזה עזר להמון אנשים- ואני חלק מזה ואם את זוכרת את אור שאני חושבת עלייה בכל יום לדעת איך היא עכשיו אחרי מה שהילה הודיעה לרשויות על זה שהיא עומדת להתאבד וכ"ו לכן אם את צרכה משהו ממני רק תבקשי כי זה מאוד חשוב שיהיה אדם שיכול לעזור לך, אדם שמבין איפה את היית... אני אשמח להיפגש איתך כמובן :-) דניאלה

לחן

אין לך מושג כמה התקופה ההיא נראית לי כל כך רחוקה כמה הפורום השתנה כאילו הילה איפיינה את הפורום הרבה יותר משהנושא אפיין אותו אולי בגלל זה זה גם לא יהיה אותו דבר עם אף מנהל\ת אחר\ה הדבר הכי טוב שקרה פה זה "?" שלא יודעת מאיפה היא הגיעה אבל היא עושה פה עבודה יותר מכל הכותבים וגם לצערי מהמנהלת אני מקווה שיצרפו מישהי נוספת חבל על המקום הזה שהשפיע על חיים של כל כך הרבה והיה כל כך מיוחד. איך את יכולה לעזור לי? ותגידי את היית באישפוז??

מה שמושך אותי לכתוב את המייל הזה, זה ה5 דקות שיש לי עכשיו אחרי ששתיתי 3 כוסות מים.. אני מחכה שהם ירדו קצת ואני אלך להוציא את הכל החוצה. 7 שנים כאלה. של חיטוט עמוק בנפש ובעצמי פותחת פצעים ולא מוכנה לסגור אותם, השד יודע למה. מאחורי ה7 שנים האילו מסתתרת אמת איומה שאני לא מוכנה להודות בה וזה מה שגורם לי לאכול את העולם בבת אחת ולהקיא אותו החוצה כי אני לא מסוגלת להתמודד עם הפחדים שלי. לאט לאט עם הזמן הפחדים הופכים למציאות אני משמינה כי אני נאבקת עם עצמי להקיא אני מנהלת שיחות עם עצמי יום יום של שלל הפריטים שאכלתי האם זה נורמאלי וכמה עוד אני צריכה לרדת.. זו שריטה עמוקה שמתמשכת כמו דיסק תקוע.. ואני לרוב מדמיינת את הגוף המושלם בראש ומלקה את עצמי מול המראה. אלה לא חיים נורמלאים.. והמוזר הוא שאני לא יודעת מה הם חיים נורמאלים מאחורי מסכת העבודה, לימודים, חברים.. כשאני לבד עם עצמי.. מה באמת אמור להיות שם?..???? בנתים מה שיש שם זו ביקורת נוראה. הפכתי להיות החברות ששנאתי שצחקו עלי בקטנות שאני ילדה שמנמנה, הפכתי להיות אימא שלי שאמרה לי "מאמי, את לא צריכה את השוקולד הזה.." כל אותם אנשים ותגובות ששנאתי אני משחזרת שוב ושוב בראש כל יום מחדש. אז מה עושים? ואיך משנים? ניסיתי ככ הרבה טיפולים, קבוצות תמיכה, רפואה קונבנציונאלית ומשלימה.. ונשארתי עם סימן שאלה אחד גדול. נגמרו לי ה5 דקות.. לילה טוב.

עושה רושם שאת מאוד מבולבלת, מאוד לא מרוצה מהמצב הנוכחי, מאוד מכה על חטא. 7 שנים הן המון זמן...זמן רב של מציאות לא פשוטה עימה את צריכה להתמודד יום יום, שעה שעה... את מסיימת את דבריך המרגשים בשאלה - מה עושים ואיך משנים? ומציינת שניסית מגוון טיפולים. תוכלי לפרט קצת - מה ניסית? למה יותר התחברת? מה היה יותר אפקטיבי מבחינתך (אם בכלל)? את מודעת למצב היטב והגיע הזמן לשנות אותו, לסיים את מניין השנים הרעות של הבולימיה ב-7 ולעבור לשנים טובות שיפצו על כל מה שעברת...שנים של חיים נורמאליים שיכילו בתוכם את כל מה שפספת... שימלאו את אותו חלל שהבולימיה אמורה הייתה למלא אבל לא ממש הצליחה... אם תרצי אוכל לנסות להמליץ לך על מקומות טיפול... וגם אם לא - את תמיד מוזמנת להמשיך לפרוק ולשתף.

תודה. ראשית כל. התחלתי להתוודות למצב שלי בגיל מאוד צעיר. מגיל 15 התחלתי עם הבולימיה וכעבור שנתיים הבנתי את המערבולת שנכנסתי אליה. הלכתי ליועצות, לפסיכולוג, ליועצת תזונה טבעית ובצבא עברתי סדנאת תמיכה בבולימיה בתל השומר. כל אלה למען האמת רק החריפו את מצבי. מיום ליום מספר ההקאות המכוונות רק גבר ואני רק התבלבלתי יותר ויותר. פניתי לרופאת המשפחה שלי שרשמה לי כדורים פסיכיאטריים שאותם לקחתי במשך 3 חודשים וכשראיתי שאני מתחילה לעלות במשקל פשוט הפסקתי איתם. אחרי השחרור הייתי מטופלת אצל אישה מדהימה ברפואה אלטרנטיבית ועשיתי מספר טיפולים בשיאצו ורייקי. הפסקתי באמצע בגלל התחלת לימודים וכעבור חצי שנה התחלתי טיפולים אצל מתקשרת לתקופה של חצי שנה ששם הרגשתי שמשהו משתנה אני מתחילה לקבל את עצמי יותר ושהבולימיה מתפוגגת לה מחיי. טסתי לחול ל3 חודשים וכשחזרתי "בום". הכל צף. ההקאות חזרו ובגדול, איתן הדיכאון והבילבול. חשבתי לחזור לטיפול אך הוא מאוד יקר ואני לא יכולה להרשות את זה לעצמי כרגע... אני ניצבת לבד עם המון סימני שאלה. רוצה להתחיל שינוי וככ פוחדת. לא יודעת לאן לפנות וכל האנרגיה שיש בי ככ מעטה... בהסתכלות לאחור אני יכולה לומר לך שברגעים שהייתי בעשייה בחיים שלי לבולימיה לא היה מקום. אלה לא היו המטפלים שעזרו כי כולם בלי יוצא מן הכלל לא ידעו איך לעזור לי. הם לא חידשו לי דבר רק היו שם איתי וגרמו לי להרגיש שאני לא לבד. בסוף הטיפול כשהוצאתי מאות שקלים הרגשתי רע. הם לא באמת שם בשבילי, ואם לא היו אנשים חולים כמוני הם כנראה לא היו מתפרנסים ככ טוב.. אז מה עושים ואיך משנים?... אני לא מאמינה שאני חוזרת לאותם מעגלים שוב ושוב מבחירה מוחלטת

באמת סליחה את מאוד נחמדה והכל אבל את צריכה עוד מישהי שתהיה כאן ותנהל את הפורום איתך כי ברור שאת לא עושה את זה על בסיס יומי וזה מה שהיה כאן בעבר.. עד שיש מענה אנשים כבר שוכחים שהם השאירו הודעה ולא רואים את התשובה שלך ככה זה נראה לי בעיני אסור שישארו כאן הודעות "יתומות" אפילו אם הן לא באמת הציגו שאלה את צריכה לענות לכולן כדי שירגישו שמישהו מקשיב ומתייחס ... את לא חושבת??

הי מולאנושששששששששששששש,מה המצב אחותי?? שתדעי שאני קוראת את כל מה שכותבים כאן (במיוחד את ההודעות שלך...) ואני באמת בהלם שהגב' שמנהלת את הפורום הזה יצאה לחופשה ארוכה---היא באה פעם בשבוע וכמעט ולא מגיבה. חבל,פעם הפורום הזה היה קרש הצלה עצום לכ"כ הרבה בנות ופתאום זה נהיה חסר תועלת. אולי צריך להודיע להנהלת "דוקטורס"?? שבת שלום יפה שלי, דביבונת.

מולאני מתוקה שלי, באמת שאני לא כועסת אבל את יודעת בדרך כלל אני נכנסת תמיד אבל גם אני רק בן אדם ויש תקופות לא קלות בחיים ואני באמת לא מאחלת לאף אחת. היתה לי תקופה לא קלה עם ילדה שעברה ניתוח. אז קל נורא להעביר ביקורת ועצוב לי שזה ככה. אתן הבנות והבנים של הפורום קרובים לליבי ממש כמו ילדים שלי ואני בקשר עם המון מעבר לפורום שמבקשים עצות במיילים ומוצאים את הטלפונים ומגיעים אלי לתמיכה ועיצה אז חבל מאוד חבל שאת ודניאלה ככה קוטלות. קחו לתשומת ליבכן.

חס וחלילה הכל נאמר בצורה של רעיון של מחשבה אני לא אעביר עלייך ביקורת ולא אשפוט אותך רק ה' שופט,אני מבינה טוב מאוד שיש עוד עניינים בחיים אין לך מושג כמה אני מבינה ואני חושבת שזה מאוד מאוד קשה להשיב פה על הודעות על בסיס יומיומי ודווקא בגלל זה ה-צ-ע-ת-י שתהיה עוד מנהלת וכך אחת תחפה על השניה ובלי קשר לזה משהו שכבר דברנו עליו וזה שלדעתי את צריכה לפתוח פורום הורים הגיע הזמן שיהיה פורום לכל ההורים והאחים ואפילו חברים שמתמודדים בעקיפין עם הפרעות אכילה וחסרי ידע בנושא ואין להם תמיכה והכוונה ומי תתאים לזה יותר ממך? את שעברת את זה ואפילו כתבת על זה ספר לעומת זאת מנהלת פורום של הפרעות אכילה כאשר הבנות רובן ככולן סובלות באופן ישיר מהמחלה צריכה להיות מישהי שעברה את המחלה על עצמה ואני יודעת שיש לך ניסיון רב ושהיית עם הבת שלך ב100 אחוז ולמדת המון אבל זה בחיים לא יהיה אותו דבר אם היית חולה בעצמך אז היית יודעת למשל שכשלא עונים על הודעה זה יכול להיות טריגר עצום ולגרום לך ללכת ולעשות משהו שיפגע בעצמך אלוהים יודע כמה פעמים זה גרם לי.. לחתוך .. להקיא ובעיקר לשקוע עוד יותר ולעומת זאת אני יכולה להגיד לך שהיו הרבה מקרים שהפורום והודעה שלי מישהי ובעיקר של המנהלת הצילו אותי.. וזו כבר כן ביקורת זו דעתי והיא באה מהמקום היחיד של טובת הכלל פרט לכל זהאני מאוד מעריכה אותך ותמיד הערכתי והרצון הטוב שלך לעשות את כל זה בהתנדבות הוא מרשים מאוד בעיני שבוע טוב...

שלום אני בת 17 וחצי, סובלת מהפרעת אכילה שנה וחצי. רציתי לשאול אם מישהו מכיר קבוצת תמיכה באזור המרכז?

יש לך עדיפות מבחינת מקום פרטי/ממשלתי? איזורים שיותר נוח לך להגיע אליהם? יש מספר מקומות בהם ניתן טיפול קבוצתי במרכז: איכילוב (ללא תשלום) אגם (יש טיפול ממומן ע"י המדינה ללא תשלום ויש טיפול בתשלום) נופית מרפאת הנוטרים בית חולים אסף הרופא (עד גיל 18) תל השומר (ילדים/נוער + מבוגרים) שחף

תודה רבה על המידע, אני מתגוררת בגוש דן, ולכן תל השומר היה יכול להיות מעולה, אבל אמרו לי שהכל מתועד, וכאן הבעיה שלי. ומן הסתם במקום שממומן ע"י המדינה (למקום בתשלום לא אלך, כי ההורים שלי שילמו די והותר, כבר לא נעים...) מתעדים הכל. אני פוחדת שזה יפגע עוד יותר בצבא, ובחיים... זו הדילמה העיקרית שלי.

למה אומרים שאפשר למות מדום לב בגלל אנורקסיה? רציתי לדעת גם אם ההקאות גורמות לשריר הלב להיחלש? תודה...

הלב הוא שריר ובדיוק כפי שכל השרירים בגוף נפגעים כתוצאה ממצב של תת תזונה, כך גם הלב. סיבה נוספת למוות מדום לב הינה חוזר איזון באלקטרוליטים בגוף. האלקטרוליטים מושפעים הן מהאכילה והן מההקאות. אומנם מוות הוא הסיבוך הכי קשה לכאורה, אך אני מוכרחה להדגיש שחיים תחת צילן של הפרעות אכילה הם גיהינום... כל כך הרבה נזקים נגרמים... יש כל כך הרבה מה להפסיד ואין שום רווח אמיתי בתמורה...