עוד בתחום
מומחים ומכונים
מאמרים מקצועיים
דרכי טיפול באבנים בכיס המרה
אבנים בכיס המרה היא בעיה רפואית רווחת מאוד. ד"ר גיל אוחנה,...
הנקז ככל הנראה צריך להישאר קבוע מכיון שלא מדובר בחסימה חולפת. הניקוז גם מקל קלינית וגם מאפשר מתן כמוטרפיה במידה ומתכננים כל פרודצודרה תלויה במבצע . אני בטוח שפרודצורה כזו ביצע הרופא המנוסה ביותר בבית החולים. באשר לאופציה ניתוחית בהתאם למצבו הכללי של החולה. *התשובות בפורום אינן מהוות חוות דעת רפואית או תחליף להתייעצות עם רופא / בדיקה רפואית מסודרת
שלום רב, בתשובה לשאלתך המורכבת והמעידה על ידע רב, אני חייב לציין, אתחיל לפי הסדר: 1.בד"כ ההעדפה היא למקם PTC חיצוני פנימי ולאחר מספר ימים לנסות ולסגור אותו ולבחון האם המטופל סובל את הנקז במצב סגור. בד"כ לא נהוג לאחר ביצוע ה PTC לבצע ERCP חוזר אם כי כל מקרה לגופו. 2. השארת צהבת חסימתית לא מנוקזת טומנת בחובה סיכון רב לדלקת של דרכי המרה עד כדי זיהום מסכן חיים מעבר לירידה בתפקוד הכבדי הסינטטי הנובעת מחסימת דרכי המרה. אכן יש שכיחות גבוהה של דלקות בדרכי המרה לאחר הכנסת PTC אולם חוסר ניקוז דרכי מרה לאורך זמן טומן בחובו סיכון מוגבר לזיהום מסכן חיים. 3. צהבת חסימתית במבוגר אינה טומנת בחובה נזק נוירולוגי, מה שאינו נכון לגבי התפקוד הכבדי כמו שכבר הזכרתי. 4. לאחר מיקום ה PTC ניתן לנסות לסגור את הצינורית אולם לא ניתן להוציאה היות וחסימת דרכי המרה תחזור בזמן קצר למעט באותם המקרים בהם החסימה מוקלת לאחר כמוטרפיה. 5. לגבי ניסיון חוזר של ERCP אינני יכול לחוות דעה היות ואינני בקיא פרטנית במקרה של סבך ומי ואיפא ביצע את הפרוצדורה. 6.אופציות כירורגיות בד"כ תיבחרנה לאחר כישלון שתי הפרוצדורות גם יחד, אולם במקרה של סבך ישנה סתירה מובנית בדבר היות שהוא נפסל מלכתחילה לניתוח על רקע מחלות הרקע שלו שלפחות כמו שהן מוצגות אינן מהוות הוריית נגד חד משמעית לניתוח לטעמי. מקווה שקיבלת מענה לשאלותיך בברכה ד"ר בר זכאי
יש בהחלט צורך לנקז את המרה ולא לתת לצהבת להחמיר. מצב זה עלול להביא עד אי ספיקת כבד, יכול להסתבך בזיהום עולה בדרכי המרה וזאת בנוסף על הגרד המטריד, שלא תמיד, מתלווה , למרות התפתחות הצהבת. מעקף אנטרוביליארי בגישה כירורגית הוא הפיתרון הטוב ביותר במצבים הלא נתיחים, אך הוא תלוי ביכולתו של החולה לעבוד בהרדמה כללית ובניתוח. הניתוח הנ"ל קטן בגודלו מהניתוח הנעשה לכריתת ראש הלבלב, אך יכול להמשך כ- 2-3 שעות ומעשה בגישה פתוחה. במידה והסיכון ההרדמתי גבוה מידי, הפיתרון הנותר הוא אנדוסקופי. יש תמיד מקום לנסות ERCP נוסף בידיים מיומנות יותר. במידה וקיים גורם טכני המונע פיתרון בשיטת ה- ERCP, נותרת הגישה הטרנסהפטית (PTC. בגישה זו ניתן להכניס נקז חיוני בלבד, או נקז חיצוני פנימי, אשר יש לו קצה חיצוני הבולט מהעור, אך זה יכול להיות סגור ע"י פקק, כך שמאפשר איכות חיים טובה יותר. יש לזכור, שלאחר מס קורסים של כימוטרפיה, ובמידה והגידול מגיב, עשויה להיות הצטמצמות בגודל הגידול, מה שיאפשר הכנסת סטנט מוצלחת ב- ERCP חוזר. בהצלחה ורפואה שלמה.
דרכי טיפול באבנים בכיס המרה
אבנים בכיס המרה היא בעיה רפואית רווחת מאוד. ד"ר גיל אוחנה,...
הנקז ככל הנראה צריך להישאר קבוע מכיון שלא מדובר בחסימה חולפת. הניקוז גם מקל קלינית וגם מאפשר מתן כמוטרפיה במידה ומתכננים כל פרודצודרה תלויה במבצע . אני בטוח שפרודצורה כזו ביצע הרופא המנוסה ביותר בבית החולים. באשר לאופציה ניתוחית בהתאם למצבו הכללי של החולה. *התשובות בפורום אינן מהוות חוות דעת רפואית או תחליף להתייעצות עם רופא / בדיקה רפואית מסודרת
שלום רב, בתשובה לשאלתך המורכבת והמעידה על ידע רב, אני חייב לציין, אתחיל לפי הסדר: 1.בד"כ ההעדפה היא למקם PTC חיצוני פנימי ולאחר מספר ימים לנסות ולסגור אותו ולבחון האם המטופל סובל את הנקז במצב סגור. בד"כ לא נהוג לאחר ביצוע ה PTC לבצע ERCP חוזר אם כי כל מקרה לגופו. 2. השארת צהבת חסימתית לא מנוקזת טומנת בחובה סיכון רב לדלקת של דרכי המרה עד כדי זיהום מסכן חיים מעבר לירידה בתפקוד הכבדי הסינטטי הנובעת מחסימת דרכי המרה. אכן יש שכיחות גבוהה של דלקות בדרכי המרה לאחר הכנסת PTC אולם חוסר ניקוז דרכי מרה לאורך זמן טומן בחובו סיכון מוגבר לזיהום מסכן חיים. 3. צהבת חסימתית במבוגר אינה טומנת בחובה נזק נוירולוגי, מה שאינו נכון לגבי התפקוד הכבדי כמו שכבר הזכרתי. 4. לאחר מיקום ה PTC ניתן לנסות לסגור את הצינורית אולם לא ניתן להוציאה היות וחסימת דרכי המרה תחזור בזמן קצר למעט באותם המקרים בהם החסימה מוקלת לאחר כמוטרפיה. 5. לגבי ניסיון חוזר של ERCP אינני יכול לחוות דעה היות ואינני בקיא פרטנית במקרה של סבך ומי ואיפא ביצע את הפרוצדורה. 6.אופציות כירורגיות בד"כ תיבחרנה לאחר כישלון שתי הפרוצדורות גם יחד, אולם במקרה של סבך ישנה סתירה מובנית בדבר היות שהוא נפסל מלכתחילה לניתוח על רקע מחלות הרקע שלו שלפחות כמו שהן מוצגות אינן מהוות הוריית נגד חד משמעית לניתוח לטעמי. מקווה שקיבלת מענה לשאלותיך בברכה ד"ר בר זכאי
יש בהחלט צורך לנקז את המרה ולא לתת לצהבת להחמיר. מצב זה עלול להביא עד אי ספיקת כבד, יכול להסתבך בזיהום עולה בדרכי המרה וזאת בנוסף על הגרד המטריד, שלא תמיד, מתלווה , למרות התפתחות הצהבת. מעקף אנטרוביליארי בגישה כירורגית הוא הפיתרון הטוב ביותר במצבים הלא נתיחים, אך הוא תלוי ביכולתו של החולה לעבוד בהרדמה כללית ובניתוח. הניתוח הנ"ל קטן בגודלו מהניתוח הנעשה לכריתת ראש הלבלב, אך יכול להמשך כ- 2-3 שעות ומעשה בגישה פתוחה. במידה והסיכון ההרדמתי גבוה מידי, הפיתרון הנותר הוא אנדוסקופי. יש תמיד מקום לנסות ERCP נוסף בידיים מיומנות יותר. במידה וקיים גורם טכני המונע פיתרון בשיטת ה- ERCP, נותרת הגישה הטרנסהפטית (PTC. בגישה זו ניתן להכניס נקז חיוני בלבד, או נקז חיצוני פנימי, אשר יש לו קצה חיצוני הבולט מהעור, אך זה יכול להיות סגור ע"י פקק, כך שמאפשר איכות חיים טובה יותר. יש לזכור, שלאחר מס קורסים של כימוטרפיה, ובמידה והגידול מגיב, עשויה להיות הצטמצמות בגודל הגידול, מה שיאפשר הכנסת סטנט מוצלחת ב- ERCP חוזר. בהצלחה ורפואה שלמה.
ניתן לתת תרופות נגד גרד כמו אנטיהיסטמינים אך יעילותם נמוכה כשמדובר בגרד עקב צהבת. ניקוז המרה ב ERCP אמור לעזור. ד"ר גל
שלום, GGT הוא אחד מאנזימי הכבד, אך נמצא גם במקומות נוספים. עליה ברמתו יכולה ללמד על חסימה בדרכי ניקוז המרה, אך לשם כך צריכה להופיע עליה באנזימים נוספים ובדרך כלל גם תלונות גופניות מסוימות. בברכה, ד"ר נצר חירם
שלום, GGT הוא אחד מאנזימי הכבד, אך נמצא גם במקומות נוספים. עליה ברמתו יכולה ללמד על חסימה בדרכי ניקוז המרה, אך לשם כך צריכה להופיע עליה באנזימים נוספים ובדרך כלל גם תלונות גופניות מסוימות. בברכה, ד"ר נצר חירם
קרוב לוודאי שאת סובלת מאבנים בדרכי המרה. מצב זה עלול להיות מסוכן מכיוון שעלולה להופיע חסימה של דרכי המרה, צהבת וזיהום של דרכי המרה ולעתים גם דלקת של הלבלב. את צריכה לעבור בדיקה של דרכי המרה הקרויה ERCP בה ניתן להדגים את צינור המרה ע"י מצלמה המוחדרת דרך הפה לאזור התריסריון והזרקה של חומר ניגוד לתוך פתח צינור המרה. בהמשך ניתן לבצע חיתוך של פתח צינור המרה, הוצאת אבנים או ניקוז דרכי המרה ע"י תומכן. במידה ולא עברת כריתת כיס מרה תצטרכי לעבור זאת בהמשך. ד"ר גל
דלקת כיס המרה ניתנת לטיפול בשתי גישות אחת ע"י ניתוח דחוף והשניה ע"י טיפול אנטיביוטי שלרוב מביא לנסיגת הדלקת ולאחר מס שבועות מבצעים ניתוח אלקטיבי להסרת כיס המרה. החיידק שצמח בדם אינו החיידק השכיח בדלקות כיס מרה למעט אצל חולי סכרת עם דלקת כיס המרה. במידה והדלקת לא מגיבה לטיפול אנטיביוטי ניתן לבצע ניקוז של כיס המרה המביא לשיפור מהיר ושוב לאחר מס' שבועות להסיר את כיס המרה.
חול ואבנים יכולים להווצר לא רק בכיס המרה אלא גם בצינור המרה וכן יש לשקול טיפול העוזר למנוע יצירת אבנים כמו אורסוליט או ניקוז של דרכי המרה באמצעות ERCP. לחילופין ייתכן שהסיבה לדלקות אינה קשורה לאבנים. ד"ר גל
קצת קשה לפתוח כאן מילון למושגים רפואיים 1. דרכי המרה מתחילות בתוך הכבד ומכיס המרה.=שני הצנורות המנקזים ניפגשים ותאחדים ואז הצנור המשותף עובר דרך הלבלב ויוצא אל התריסריון באזור שניקרא פפילה של וטר. 2. גדול בראש הלבלב יכול לגרום לחסימה של הצנור המשותף ולמנוע ניקוז של דרכי המרה=פגיעה בכבד+צהבת+סבוכים נוספים(שלא אכנס אליהם מפאת כמות החומר ) 3. ERCP =בדיקה כמו הגסטרוסקופיה =ניכנסים עם צינור גמיש שבראשו מצלמה לדרכי העיכול ואז ניכנסים נגד כיוון הזרם לדרכי המרה. משתמשים בטכניקה לזהוי אבנים וגם לאבחון ישיר של בעיות חסימתיות בדרכי המרה 4. היות והמקום מערב מספר איברים כמו כלי דם,ראש הלבלב,דרכי המרה לא ניתן לבצע כריתה של הגידול. 5. הניתוח שמבוצע אם הגידול לא מערב כ"כ הרבה כלי דם ניקרא whipple והוא מאחד את התריסריון עם המעי שלאחריו וחלק מהקיבה והוא ניתוח קשה מאד 6. מציאות בלוטות נגועות בשער הקיבה מראה על התפשטות הגידול מעבר ללבלב והיא לא כ"כ טובה 7. במצב הנתון הדרך היחידה לטפל היא בכימותרפיה שאמורה להקטין את מימדי הגידול ולאפשר לשקול!!===לשקול כריתתו (ואף אחד לא מבטיח שאכן מצב מתאים יווצר) אתם מצויים ברקע קשה מאד ואני יודע זאת. אני גם ממליץ לקבל חוות דעת נוספת=אני לא יכול להצביע על מקום מסויים ומה שאתם באמת צריכים זה תמיכה של עו"ס של המחלקה והצוות הרפואי שיכול לתת משענת
