הורות - לא החלום של כולם

ההחלטה לא להביא ילדים לעולם גוררת תגובות רבות מהחברה. מעבר לסיבות הרציונליות, ישנן לעיתים קרובות גם סיבות לא מודעות שקשורות לחרדות שונות

מאת: ליאת עיני, כתבת doctors, 14/04/10

ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה, אבל לא כולם חושבים ככה. ישנם נשים וגברים שהחליטו לא להביא לעולם ילדים מסיבות שונות. בדרך כלל הם שלמים עם ההחלטה, אך האנשים שמסביבם לרוב מתקשים להבין ולקבל את רצונם, בעיקר כשההחלטה מתקבלת אצל נשים.

"הבחירה של נשים מסוימות לא להביא ילדים יכולה לנבוע מסיבות רבות, כפי שבחירה של אנשים מסוימים לא להיכנס לזוגיות או לא להיות בקשר עם מישהו ממשפחתם יכולה לנבוע מאינסוף סיבות", אומרת מור שחורי-סטאל, פסיכולוגית קלינית מומחית, מטפלת בגישה פסיכודינמית ומרצה לפסיכותרפיה במכללת בית ברל. הסיבות בחלקן מודעות - זהו ההסבר הרציונלי שהנשים מסבירות לעצמן, אך לרוב מאחורי ההבנה המודעת ישנן סיבות נוספות המובילות להימנעות כזו".

לדברי שחורי-סטאל, "הסיבות המודעות יכולות להיות קשורות לרצון לשמר אורח חיים שגידול ילדים אינו משתלב בו או מפר אותו - אורח חיים עם מרכיבים זוגיים, תעסוקתיים, חברתיים, כלכליים וכו'. מניסיוני בטיפול בנשים שלא רצו ללדת ילדים, הסיבות הלא מודעות שלהן קשורות להימנעות מחוויה פנימית כואבת או מאיימת, שעלולה להתעורר בקשר משמעותי שלהן כאימהות עם ילדיהם הפוטנציאליים".

החוויה הנפשית שממנה נשים בוחרות להימנע יכולה להיות קשורה לחרדה עמוקה ומאיימת מפני אובדן האחר או העצמי. "לדוגמה, נשים שחוו ביחסים המוקדמים שלהן את האחרים (בני משפחה בדרך כלל) כשואבים ודורשים מהן במידה שהייתה משתלטת ודורסנית עבורן, יכולות לחשוש מכניסה מחודשת למערכת יחסים דורשנית ושואבת עם ילד", אומרת שחורי-סטאל. "דוגמה נוספת היא של נשים שחוו אובדן טראומטי או שחשות חרדות לאורח חייהן מאובדן כזה. במקרה כזה הן חוששות להיקשר לילד שנפשן קשורה בו ותלויה בקיומו ובבריאותו פן יאבדו אותו. ישנן גם נשים שבחייהן נמצאות בקשר הדוק וסימביוטי עם מישהו ממשפתחן, אז קיים הפחד שהקשר עם הילד ישבור את הסטטוס קוו במערכת היחסים הסימביוטית או פחד להיכנס שוב למערכת יחסים סימביוטית ותלותית עם אדם נוסף, העלולה לגרום להן לאבד את עצמן".

חוויות מהעבר

כאשר נשים הופכות לאימהות, נפתח דיאלוג פנימי מחודש עם אימותיהן, עם עצמן כילדות ועם תקופת הילדות בכלל. "דיאלוג פנימי זה עלול להכאיב ולהציף חוויות מהעבר שלא עברו עיבוד נפשי מספיק, ולכן הן מודחקות או מוכחשות", אומרת שחורי-סטאל. "במקרים אלו הבחירה לא להביא ילדים נובעת מהקושי לפתוח דיאלוג פנימי המפגיש מחדש עם חוויות ילדות כואבות. ישנן נשים שחוששות לאבד את זהותן, חוויית העצמי שלהן או הערך העצמי שלהן עקב הפיכתן לאימהות".

בתהליך נפשי של טיפול פסיכולוגי ניתן להכיר את המרכיבים שאינם מודעים שמובילים את האישה לא לרצות ללדת ילדים. תהליך זה חשוב ביותר ומאפשר לאישה להבין את עצמה ואת מניעיה לבחירה, לקבל חלקים אלו בעצמה ולהתמודד עם ההשלכות של חלקים אלו בתוכה. "טיפול פסיכולוגי יאפשר למטופלת לבחור את מה שנכון ומתאים לה ולא יכוון אותה לבחור לעשות דבר שאינה רוצה בו", אומרת שחורי-סטאל.

הקושי לקבל את השונה

כאמור, לסביבה קשה לקבל החלטה של אישה לא ללדת ובעיקר לחברה הישראלית שבה למשפחתיות ערך עליון. "נשים שאינן רוצות להביא ילדים מרגישות מבוקרות ולא מובנות על ידי האחרים. כתוצאה מכך הן פעמים רבות מסתירות את תחושותיהן, מתביישות בהן ואף מרגישות חריגות ולא נורמליות. תחושות אלו בפני עצמן הן קשות ביותר וגורמות לעוול לאותן נשים שזכותן להרגיש ולבחור כפי שהן בוחרות", מסבירה שחורי-סטאל. "לעיתים נשים אלו בעצמן מרגישות מתוסכלות מהתחושות הפנימיות שלהן, מבולבלות, חריגות ומקוות להשתנות בבוא העת. הלחץ והביקורת מהסביבה רק מקשים עליהן עוד יותר".

ישנן הרבה סיטואציות שבהן לסביבה קשה להבין בחירות של בני זוג, מקצוע או אורח חיים של אנשים אחרים. אך גם אם כלפי חוץ לאנשים אחרים הדברים אינם מובנים, הרי לכל אדם ישנן סיבות לבחירותיו. "אנשים לעיתים עושים טעות כאשר הם חושבים שהם יודעים מה טוב עבור האחר, אך למעשה הם יודעים מה טוב עבור עצמם ומתקשים לקבל את השונות של אנשים זה מזה", אומרת שחורי-סטאל. "הקושי לקבל את השונה קיים בכל חברה אנושית, והקושי לקבל את הבחירה לא להיות אמא קשה במיוחד בחברה שרואה ערך בהתרבות, בגידול ובטיפוח ילדים, כמו החברה הישראלית". שחורי-סטאל מוסיפה כי נשים שאינן רוצות להיות אימהות, אך נכנעות ללחצים המסיביים המופעלים עליהן, עלולות לחוש בשלב מאוחר יותר מצוקה עזה מעצם היקלעותן לסיטואציה שלא בחרו בה באופן מלא ועלולות לפתח סימפטומים של דיכאון או דפוסי הורות הרסניים כלפי ילדיהן או עצמן.

השעון הביולוגי

ומה לגבי גברים שבחרו לא לחוות את ההורות? עדיין בהורות קיימים הבדלים ניכרים בין תפקידיהן של הנשים לבין אלה של הגברים. שחורי-סטאל אומרת כי קיימים הבדלים ביולוגיים-פסיכולוגיים בין נשים וגברים כהורים. "מבחינה ביולוגית, נשים הרות, יולדות ומניקות, ומבחינה פסיכולוגית, כאשר התינוק נולד, הן נכנסות בתקופה הראשונה למצב נפשי הנקרא 'מושקעות אימהית ראשונית', שבו הן משהות את צרכיהן לטובת צרכיו של תינוקן. גם בהמשך ההתפתחות של התינוק והילד, לאם תפקיד דומיננטי בגידול ובסיפוק הצרכים הגופניים, הפסיכולוגיים והמנטליים שלו. בעקבות כל אלו החברה מצפה שכל אישה תרצה להיכנס לתפקיד האימהי בשלב כלשהו של חייה, אך סלחנית וטולרנטית כלפי גברים שבוחרים לא להביא ילדים או לא להיות מעורבים בגידולם של ילדיהם".

כידוע, החיים הם דינמיים והנפש נמצאת בתהליך התפתחות מתמיד. לעיתים גם שינויים נפשיים או זוגיים גורמים לשינויים בבחירות השונות בחיים. כתוצאה מכך, ייתכן שמה שהיה מתאים ונכון עבור האישה בשלב מסוים של חייה, ישתנה בשלב מאוחר יותר. "מכיוון שגיל הפוריות של האישה מוגבל, יכול להיווצר מצב שבו האישה תשנה את דעתה ותחוש רצון ללדת, אך כבר לא תוכל לממש זאת", אומרת שחורי-סטאל. "הגבול הפיזיולוגי מגביר פעמים רבות את הלחץ על האישה לשנות את דעתה כל עוד היא מסוגלת להביא ילדים. במקרים שבהם הנשים מתחרטות על בחירתן בעבר, הן יכולות לנסות למצוא תחליפים הולמים כגון אימוץ, ואם פתרון זה אינו אפשרי ייתכן שיזדקקו לתמיכה וליווי כדי להתמודד עם הכאב הכרוך בבחירה שעשו ולעבד את התהליך שעברו".

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה ומיניות של האישה.