הורים וילדים: יחסים משתנים

גלית ציפתה בהתרגשות ללידת בנה השני ולחופשת הלידה שתבוא בעקבותיה. כבעלת משרה בכירה ותובענית וכאם מטופלת בילד, היא ידעה היטב להעריך זמן חופשי שאותו תוכל להקדיש לשיטוטי קניות ולפגישות עם חברות. היא זכרה את ההנאה שחשה בחופשת הלידה ראשונה שלה.

אלא שהמציאות הייתה אחרת. כבר בבית החולים ניתן היה להבחין בהבדלים בין התינוק החדש לבין ילדה הבכור: הוא בכה המון והיה חסר מנוחה. גם החזרה הביתה לא הייתה קלה - התינוק בכה ויילל לאורך כל שעות היום ולא נתן לגלית מנוח. פגישה בבית הקפה השכונתי עם חברה שבועיים לאחר הלידה, הסתיימה זמן קצר לאחר שהחלה. התינוק צווח ללא הפסקה. מהר מאוד מצאה גלית את עצמה מתוסכלת ועצבנית. הנה היא שכל כולה עשייה ופעלתנות, "כלואה" בביתה בגלל תינוק שכל יציאה מהשגרה מוציאה אותו מדעתו.

"אכן ההתאמה בין מזג (טמפרמנט) ההורים למזג הילדים הוא לא פחות משמעותי ממזגו של הילד. מובן שקל יותר להסתדר עם תינוק נוח שנרגע מהר ומסוגל לווסת את עצמו, אך המושג 'נוח', או 'לא נוח' תלוי מאד גם במזגו של מי שמטפל בתינוק ובמידת ההתאמה ביניהם", אומרת סיגל לוי, פסיכולוגית קלינית מומחית לילדים ונוער. "אם מדובר על אם או על הורים מאוד אנרגטיים ופעלתניים, שתמיד עסוקים באיזושהי עשייה, ולעומתם בנם הוא בעל מזג איטי בהרבה, במקרה כזה עלולה בהחלט להיווצר התנגשות שיש לטפל בה".

לדברי לוי, "המושג מזג (טמפרמנט) כולל בתוכו מאפיינים של סגנון אישי, כגון: זמן, קצב, עוצמת התגובה, היכולת לשאת תסכול ועוד. לדוגמה, תינוק אחד יהיה רעב בזמנים קבועים, יבכה בכי חרישי, יירגע מהר כשיהיה מסופק ויישן בזמנים קבועים. לעומתו, תינוק אחר יזדקק באופן תמידי לגירויים, יבכה בעוצמה על כל אי נוחות, יתקשה להירגע ולהירדם ועוד. כל הנתונים האלו, השונים מתינוק לתינוק, יוצרים חלוקה לשתי קבוצות עיקריות: תינוקות בעלי מזג נוח ותינוקות בעלי מזג לא נוח".

לוי מוסיפה, כי "ההסבר לכך הוא שכל תינוק נולד עם מכלול קבוע של תכונות. חשוב לציין שהתכונות הללו נמצאות בדיאלוג מתמיד עם הסביבה שבה התינוק גדל ומתפתח. האישיות של התינוק תתפתח מתוך שני מרכיבים: התורשה - כלומר, המטען הגנטי עמו התינוק נולד, ומתוך הסביבה שבה הוא חי. מהמפגש הזה תיווצר אישיותו".

בשנת 1956 ערכו החוקרים אלכסנדר תומס וסטלה צ'ס מחקר משמעותי שבדק את הבדלי הטמפרמנט של פעוטות. הם בחנו תשעה קריטריונים משמעותיים:

1. רמת פעילות.
2. עוצמת תגובה.
3. רמת סדירות של פעולות קבועות, כגון: מחזור שינה ואכילה.
4. תגובה לגירויים חדשים.
5. הסתגלות לשינויים.
6. רגישות חושית לגירויים מטרידים.
7. איכות מצב הרוח.
8. מסוגלות קשב והתמדה.
9. מידת הסחת הדעת.

על פי מסקנותיהם, ככל שהפעוטות קיבלו ניקוד גבוה יותר בקריטריונים של רמת סדירות של פעולות קבועות, איכות מצב רוח והסתגלות לשינויים, הטיפול בהם היה קל יותר. לעומתם, הפעוטות שקיבלו ניקוד גבוה על פעילותם, על רגישות לגירויים חדשים, כגון: אור חזק ורעש, ומנגד קיבלו ניקוד נמוך על מסוגלות ההקשבה וההתמדה, נחשבו לקשים יותר לטיפול - או כפי שנאמר קודם, תינוקות 'לא נוחים'.

קבוצה נוספת שהחוקרים תומס וצ'ס הגדירו הייתה קבוצת "המתחממים לאט" - פעוטות הנוטים להתחמם לאט, כאשר הם נפגשים בהתנסות חדשה. הם נוטים תחילה לסגת ולוקח להם זמן רב להסתגל. פעוטות אלה נוטים לבטא את רגשותיהם במתינות ונחשבים לעתים ביישנים, אולם ברגע שהם מוכנים להשתתף, הם יראו את אותה התלהבות כמו שאר חבריהם.

טרייסי הוג, מבחינה בספריה "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" ו"'סודותיה של הלוחשת לפעוטות" (הוצאת מטר) בין חמישה טיפוסי מזגים שונים:

מלאך - תינוקות בעלי מזג רך ונוח ההופכים לפעוטות, אשר יכולים למצוא את מקומם כמעט בכל מצב. הם חברותיים מאוד, יודעים להביע את רצונם בצורה ברורה וכשהם כבר באמת מצוברחים, קל מאוד להרגיעם.

מצוי - התינוקות והפעוטות בעלי המזג המצוי יגיעו לציוני הדרך ההתפתחותיים בדיוק בזמן, עושים את הכול "לפי הספר", ובדרך כלל מתנהגים בצורה נעימה.

רגיש - תינוקות שאוהבים מאוד את השגרה הצפויה והעקביות חשובה להם. גם בהיותם פעוטות, הם עדינים ואיטיים בהסתגלותם למצבים חדשים. הם אוהבים עולם מסודר ומוכר וזוכים פעמים רבות לתואר "הביישניים".

רטוני (נרגן) - תינוקות נמרצים מאוד שאינם מגלים הסכמה למרבית הדברים ואף גדלים להיות פעוטות עקשניים הרוצים שדברים יתנהלו על פי דרכם. החברה האהובה על תינוקות כאלו היא הם עצמם, ולכן הם יהיו טובים יותר במשחקים עצמאיים. מדי פעם יחסרו להם יכולות ההתמדה והם יהפכו למתוסכלים. עם זאת, הם פעוטות רבי תושייה ויצירתיים.

נמרץ - תינוקות ופעוטות בעלי מזג נמרץ ופעלתני מאוד. הם עקשנים ונוטים להתפרצויות כעס, אך יחד עם זאת הם מאוד חברותיים וסקרניים. נדמה שהם מעוניינים להתנסות בכל דבר. הם הרפתקנים עד גבול הסכנה וזקוקים לגבולות ברורים מאוד.

סביר להניח שהורים רבים יוכלו לראות אצל ילדיהם מאפיינים של כמה מזגים. למשל, ילד שבשעות מסוימות מגלה נמרצות יתר - עובר בגן השעשועים ממתקן למתקן ומתנהל באופן עצמאי, עשוי לשנות את מזגו בשעות הערב - להתכנס פנימה ולרצות להיות רק על הידיים. כל העצמאות שהפגין מקודם במגרש המשחקים נעלמת - ובבת אחת הוא הופך לילד בעל מזג רגיש. או ילד שמתפקד במשך היום כבעל מזג רטוני המתעקש על כל פעולה, דורש שהדברים יתנהלו על פי רצונותיו ועסוק בשלו, הופך פתאום לקראת סוף היום לתינוק בעל מזג מצוי ששגרת הערב של ארוחה, מקלחת ושינה מתנהלת אצלו ללא שום בעיות או עיכובים. מציאת סוגים שונים של מזגים אצל ילד אחד היא נורמטיבית לחלוטין, וסיווג מזגו של הילד נעשה על פי המאפיין הדומיננטי יותר.

המשמעות המשמחת ביותר של המחקרים הללו על מזגו של הילד, היא הסרת רגשי הנחיתות ותחושת חוסר הנוחות מההורים. לכן יכולה גלית, שמרגישה תסכול בגלל "חוסר הצלחתה" לממש את תוכניותיה בחופשת הלידה, להירגע. מתברר, כי תינוקה הוא בעל מזג רגיש ששגרת היום משמעותית לו, ושיטוטים של יום שלם פשוט אינם מתאימים לאופיו. העובדה שהתינוק צווח מעידה על תחושת אי הנוחות שלו, ולא על רצונו למנוע ממנה את הנאותיה.

היום אנו מבינים שתינוקות מגיעים אל העולם עם אישיות ייחודית וכי הגנים והכימיקלים במוח משפיעים על מזגו של האדם ועל אישיותו. יחד עם זאת, חשוב לזכור כי אם בעבר התייחסו למזגו של הילד כאל נתון שאינו משתנה, היום ברור שלסביבה קיימת השפעה חשובה ומשמעותית. לנו כהורים יש אפשרות להשפיע - לאזן ולסייע לילדים רגישים, למתן ילדים נרגנים מדי או אף ילדים מלאכיים מדי, ולתמוך ולעודד ילדים מצויים ומאוזנים.

דיאנה אדלמן, מנהלת תחום הורות בדיאדה ויועצת משפחתית וזוגית בהשכלתה, משתמשת בשלושה מונחים לתיאור אופי המזגים השונים: מזג שקט, מזג רגיל, ומזג אקטיבי. "התינוק בעל המזג האקטיבי בדרך כלל מתעורר יותר בקלות ורגיש למעברים", היא אומרת. "לתינוק כזה ננסה לתת הרגלים חדשים בהדרגתיות ובעדינות. במקרה של פעוטות בעלי מזג אקטיבי, רצוי 'לתחום אותם מבלי לסרס אותם'. בגיל הרך הסברים מילוליים לא עוזרים. לומר לילד 'הרעש מפריע לי', זה בעצם לומר לו משהו שהוא לא יכול להבין, כיוון שאם הוא יוצר את הרעש, מן הסתם זה לא מפריע לו. לכן כדאי לתת לו מרחב מסוים שבו יוכל להרעיש כאוות נפשו: הגינה השכונתית, חוג תיפוף, חוג התעמלות וכדומה. אין ספק שלפעוט אקטיבי היציאה למרחבים חשובה, ובהחלט מומלץ לכלול את הגינה הציבורית על בסיס יומי".

הפעוט בעל המזג השקט דורש לכאורה הרבה פחות תשומת לב, שכן הוא מסוגל להעסיק את עצמו במשך שעות רבות. אולם אידלמן מדגישה שגם אתו חשוב לשמור על קשר עין ועל מגע קרוב, ולא לתת לו לשקוע לגמרי בעולם דמיוני למשך זמן רב מדי. "עולם דמיוני לשעות רבות עלול לנתק את הילד מן המציאות ובסופו של דבר עשוי להאט פיתוח של מיומנויות חברתיות ואחרות", היא מסבירה.

הפעוט בעל המזג הרגיל זורם עימנו. "הוא אינו מאתגר את המזג שלנו אלא לפרקים, ולכן ההתנהלות עמו פשוטה ונוחה יותר", אומרת אידלמן. "בסופו של עניין, כדאי שנלמד לחיות יחד כמשפחה. אנו רוצים לחיות יחד בנועם, ולכן על כל חברי המשפחה להתגמש ולמצוא פתרונות שיהיו טובים לכל בני הבית".

אחת התכונות החשובות ביותר שלנו כהורים, בהתמודדות עם מזגם של ילדינו, היא לזכור תמיד שהתנהגותם לא באה על מנת להרגיז, לבייש, לעצבן, או להשאיר אותנו ערים כל הלילה. עלינו לזכור כל הזמן שמזגו של הילד הוא אחד ממרכיבי אישיותו.

איך מתמודדים עם ילד שהמזג שלו אינו נוח להוריו? הפסיכולוג חיים עמית, מחבר הספר "הורים כבני אדם" (הוצאת ספריית הפועלים), טוען במאמרו "אמפתיה בהורות", שהדרך להתמודד עם כך היא באמצעות אמפתיה. "כולנו, מבוגרים וצעירים, הורים וילדים, כמהים לאמפתיה, כדי לחוש שאיננו צועדים לבד בדרך החיים. ילד המרגיש שהוריו מתייחסים אליו ברצינות ואולי אף מבינים אותו, יהיה מוכן ביתר רצון לשנות את התנהגותו, גם אם אינו חפץ בכך מלכתחילה", הוא כותב.

דוגמה לאמפתיה כלפי מזגו של הילד אפשר לקחת מעולמם של התינוקות "המתחממים לאט", כדברי תומס וצ'ס, או "הרגישים", כהגדרתה של טרייסי הוג. כלומר, ברגע שביישנותם הראשונית של התינוקות נעלמת, הם הופכים להיות כשאר הילדים. פעמים רבות הורים חווים התנהגות ביישנית של ילדם בחוסר נוחות. חלקם ירצו להגן עליו ולמנוע ממנו את התחושה הקשה שכרוכה בסיטואציות חדשות, ולכן ינסו לחשוף אותו כמה שפחות לסיטואציות כאלו. לעומתם, הורים אחרים ירצו לעזור לילד "לגדול החוצה מהביישנות", ולכן יעודדו אותו להצטרף לפני שהוא מוכן. אחרים עלולים להרגיש חוסר סבלנות ואף תחושה כאילו התנהגותו הביישנית של הילד מביישת אותם, ויתנהגו כלפי הילד בצורה תוקפנית.

היחס הנכון במקרה של הילדים "המתחממים לאט", לדברי אנשי המקצוע, הוא יחס של אמפתיה. חשוב להיות סבלני לילד ולהבין שזוהי סיטואציה שגם קשה לו. אפשר לחזק אותו עוד לפני היציאה מהבית, לדבר עמו על המפגש החדש שעומד להתרחש ופשוט להיות שם בשבילו. הידיעה של הילד כי אנו מבינים אותו, עומדים מאחוריו, ומחזקים אותו, משמעותית מאוד לגביו.

כך גם לגבי הפעוטות הנמרצים, שהם רעשנים, פעילים ויש להם נטייה להתקרב לגירויים חדשים כל הזמן. הורים לילדים פעילים מדווחים לעתים קרובות שהם מרגישים שמבקרים אותם על שאינם שמים גבולות לילד, כאילו הצורך שלו בפעילות פיזית הוא לגמרי תחת שליטת ההורה. חשוב לזכור כי אין זו אשמת הילד, כך הוא נולד. יחד עם זאת, ראוי שההורים ינסו לנתב את פעילותו הנמרצת של הפעוט למקומות שבהם אפשר לתת לו מרחב להתנהג באופם נמרץ ופעיל. עלינו לזכור שנטיות אלה הן חלק מהמבנה הפנימי של הילד והדבר יכול לעזור לנו לחוש אמפתיה כלפי החוויות שלו ולמצוא דרכים להגיב להתנהגות שאיננו אוהבים באופן שלא יפגע בדימויו העצמי.

גם להורים יש מזג וכאשר קיימת התאמה בין המזג של ההורים למזגם של ילדיהם, ההתמודדות קלה יותר. יתרה מזאת, ההתאמה תורמת לתחושת הגאווה והסיפוק שההורים מפיקים מילדם. לעתים קורה שלאחד הילדים מזג דומה לאחד ההורים, ואילו לילד השני יש מזג שונה לחלוטין, דבר שעלול לעורר חילוקי דעות וקושי לשני הצדדים. במקרה זה, השאיפה היא לנסות ולהגיע לכמה שיותר התאמה בין הצדדים.

חשוב לציין, כי במילה התאמה אין פירושה שלכולם יש את אותו המזג, אלא שגם כאשר הציפיות והמחשבות מנוגדות, מוצאים את שביל הזהב. ניקח לדוגמה מקרה של ילד החרד מרופאים. בכל פעם שמגיע תורו להיכנס לביקור אצל הרופא, הוא מתחיל להשתטח על הרצפה ולצרוח. האם המבוהלת מסרבת לקחת את הילד לרופא ונאלצת לגייס אחרים לביצוע המשימה, או לחילופין להשתמש באופציה של ביקורי בית.

מה בכל זאת ניתן לעשות? ניתן לדבר עם הילד לפני הביקור, לגלות אמפתיה לחרדה שלו על ידי שאלות והקשבה, לחזק אותו לפני הביקור, ולהיות מאוד מגוננים תוך כדי הביקור - לתת לו יד, לחבק ולהראות לו שאנחנו שם בשבילו.

דוגמה להתאמה טובה בין מזג ההורים והילדים היא מקרה של ילד שאינו רוצה לצאת מהאמבטיה. האם ממהרת לסיים את הפעולה, כדי להתפנות למשימות נוספות. כאשר הילד מתעקש, היא מבטיחה לשחק עמו עם המגבת - ומקדמת את היציאה מהאמבטיה מבלי לאבד את הסבלנות.

התאמה טובה אין פירושה שלא קיימים קונפליקטים, או שתמיד קיימת תמימות דעים. המשמעות היא שיש באפשרות ההורים להבין את מצבם הרגשי של ילדיהם ולהתמודד עמם.

ומה קורה כאשר הקונפליקט בין ההורה לילד הופך להיות מרכיב מרכזי במערכת היחסים ביניהם? במקרה כזה ההורה מרגיש מתוסכל באופן קבוע ומפנה את כל רוגזו כלפי הילד. זהו מצב שבו המזג של הילד משחק תפקיד חשוב, שכן הוא עשוי להיות קשה ועם מצבי רוח משתנים, ואז ישנה משמעות לאופן שבו ההורה תופס את המזג ומגיב כלפיו. הורה אחד יכול להתייחס לבכי של ילד כהתנהגות מניפולטיבית, בעוד שהורה אחר עשוי לתרגם את הבכי למצוקה וינסה למצוא את הסיבות לכך ולחשוב על פתרונות להרגעה.

"אישיותו של הילד", מסכמת סיגל לוי, "היא כמו פסל שנוצר בידי ההורים. המזג הוא כמו החומר שממנו הפסל עשוי. יש פסלים העשויים שיש, יש העשויים אבן ויש העשויים מזהב. מכולם אפשר לעשות יצירות נפלאות. אנו יכולים לנסות ולפסל את היצירה המקסימה ביותר, אך אין באפשרותנו לשנות את החומר".

הכתבה פורסמה במגזין הורים וילדים, גיליון 234.

בואו לדבר על זה בפורום יחסי הורים ילדים.