מניעת אלימות במשפחה

מסלול חייה של אישה מוכה עובר דרך שלבים של אלימות והפוגה, שבסופן היא חלשה מכדי להגן על עצמה

מאת: גאולה פלדמן, 21/02/07

"אל תתני לו להרוג אותך מבפנים" - זה הסלוגן המלווה את מסע הסברה החדש של הרשות למעמד האשה במשרד ראש הממשלה.

מטרת הקמפיין - העלאה למודעות הציבורית כי גם אלימות מילולית ונפשית חמורה ומסוכנת לא פחות מאלימות פיזית הינה מטרה חשובה ומבורכת, אלא שהפנייה הישירה אל האשה - "אל תתני לו" - מכריזה כאילו לאשה יש יכולת "לתת" לגבר לנהוג בה באלימות.

מסר זה מצטרף לקולות הנשמעים לא אחת המפנים אצבע שיפוטית ואף מאשימה כלפי האשה הסובלת מאלימות מצד בן זוגה. באמצעות שאלות, כגון: "מדוע אינה עוזבת אותו", "מדוע היא נשארת במערכת האלימה"? בבחינת "אם היא נשארת במערכת האלימה משמע היא מוכנה לסבול את האלימות" וישנם כאלו אשר אף יאמרו שהיא "רוצה את זה".

כמי שמטפלת בנשים מוכות, אני עדה לתופעה כאובה שבה נשים החיות במערכת זוגית אלימה, זוכות לחוסר הבנה, האשמות, ולעיתים כעס ודחייה מצד גורמים בסביבתן ואף מצד גורמי טיפול ומשטרה בשל השארותן במערכת האלימה.

סביבתן אינה מוכנה לקבל את העובדה כי היציאה ממעגל האלימות מלווה לרוב בתהליך. אין מדובר באקט מיידי וחד פעמי. המסרים השיפוטיים והמאשימים מצד מי שאמורים להיות תומכים מרחיקים אותן, וגורמים לבידודן ולהחלשתן עוד יותר.

ישנם מקרים שבהם חברים או בני משפחה מתנים את מתן הסיוע והעזרה בתנאי של גירושים מהבעל האלים או עזיבת הבית, ומשלא מתמלא תנאי זה נשללת מהן העזרה הקונקרטית והנפשית אשר חיונית להן כל כך בתהליך היציאה ממעגל האלימות.

חמור אף יותר מצבה של אותה אשה מוכה אשר כבר העזה ונקטה צעדים ליציאה ממעגל האלימות, פנתה למשטרה או עזבה את הבית, ובסופו של דבר חזרה לאחר פרק זמן לזרועותיו של הבעל המכה. קרוביה הצופים מן הצד חשים בלבול וחוסר אונים ולא פעם מבטאים כעס וניכור כלפי האשה.

הבנת התהליכים הפסיכולוגיים שעוברת אשה במהלך ה"קריירה" שלה כאשה מוכה תסייע להפחתת הבלבול והתמיהה הבאים לידי ביטוי בשאלה "אז למה היא לא עוזבת".

"מעגל האלימות" מכונה כך משום שלרוב אין מדובר ברצף לינארי שבו השימוש באלימות הינו יום יומי ובעוצמה שווה כבר מתחילת הקשר הזוגי. ברוב המקרים מדובר במעגל תגובתי אשר בשיאו מתחוללת התפרצות אלימה כלפי האשה ולאחריה חלה רגיעה, בן הזוג האלים מבטא חרטה וצער על התנהגותו ומנסה לפצות את האשה באמצעים שונים. בשלב זה המכונה בספרות המקצועית "שלב ירח דבש" נשים רבות מאמינות כי מדובר בתופעה וחולפת ומעדיפות שלא להגיש תלונה במשטרה אשר עשויה לגרור מחירים כמו פגיעה כלכלית (בעיקר כשהבעל הוא המפרנס העיקרי), הרעה ביחסים הזוגיים, השפעה שלילית על הילדים ועוד.

המחקרים מראים כי עם השנים פרקי הזמן בין הארועים האלימים מתקצרים, השימוש באלימות הופך תכוף יותר, החרטה וירח הדבש נעלמים, אולם בשלב זה, שבו האלימות הינה תכופה, מובהקת וברורה מצבה הפסיכולוגי של האשה שונה מהמצב שבו היתה בתחילת הקשר הזוגי.

במהלך החיים לצידו של בן זוג אלים עוברת בת הזוג תהליך של חשיפה חוזרת ונשנית ללחץ טראומטי ולסכנת היפגעות מתמדת, לאלימות פיזית ומינית. מדובר בתהליך של כתישה פסיכולוגית ושל הפצצה בגירויים משפילים. גירויים אלה עוברים הפנמה באמצעות תהליך הזדהות עם התוקפן. הקושי לעמוד בדיכוי ובהתעללות המתמידים יוצרים דפוס פוסט-טראומטי מורכב וכולל לא רק תסמיני פוסט טראומה , אלא גם תהליך של שינויים באישיות הכוללים: שינויים בתפיסת העצמי לכוון השלילי, שינויים במודעות לכוון של קהיון, שינויים בתפיסת המתעלל לפעמים לכוון חיובי, שינויים במערכות היחסים המאופיינים בקשיים ביצירת אינטימיות ובמתן אמון. שינויים בתפיסת העולם ותפיסתו כמקום עוין ומסוכן, ובעיקר ריקנות פנימית עצומה המלווה בכאב נפשי.

המושג "חוסר אונים נלמד" מתאר מצב שבו, בנסיבות חיים מסויימות, אדם לומד להיות חסר אונים ולא לפעול לשינוי מצבו. בסיומו של מסלול מפוקפק זה, אשה מוכה נמצאת במצב המקשה עליה להאמין בכוחה להחלץ ממעגל האלימות. על רקע זה היא תתקשה לנקוט צעדים אופרטיביים ליציאה מהמעגל.

נשים מוכות אינן מוכרות על פי החוק כחסרות ישע, אולם במקרים רבים אין בכוחותיה של האשה המוכה לבדה לנקוט צעדים כדי להגן על עצמה מפני אלימותו של בן זוגה והיא נזקקת לסיוע מקצועי לצורך שיקום והעצמת כוחותיה המדולדלים.

הפצת מסר, כאילו לאשה קורבן האלימות יש תמיד אפשרות לאפשר או למנוע את האלימות יש בו טעם לפגם. מדוע לא להפנות פנייה ישירה למבצע האלימות ולהעביר את האחריות להפסקת אלימות אליו?

בואו לדבר על זה בפורום החדש: העצמת נשים ומניעת אלימות במשפחה בניהולה של גאולה פלדמן.