דיכאון בגיל הזהב

שכיחות הדיכאון בבני גיל הזהב היא 15%-18%. ד"ר אייזיק סולומיש מסביר מהן דרכי הטיפול המתאימות לאוכלוסייה זו

מאת: מערכת דוקטורס, 26/04/09

רבים לוקים במחלת הדיכאון בקרב בני 50 פלוס, מסיבות שונות שחלקן קשורות בפיזיולוגיה, וחלקן בפסיכולוגיה.

לבעיה זו חשיבות מכרעת במיוחד לנוכח העובדה, כי אוכלוסיית הקשישים בעולם היא האוכלוסייה שגדלה הכי מהר. יתרה מזאת, צופים שבשנת 2030 יהיו פי 2 בני 80 ומעלה מאשר היום.

המודעות לקיומן של מחלות נפשיות בגיל השלישי תפסה תאוצה לאחר מלחמת העולם השניה, עם היווצרותו של דור ה"בייבי בום", שהמשתייכים אליו הם היום בני 60 לערך. אותם אנשים ידועים כבעלי נטיה למחלות נפשיות - דיכאון והפרעות אישיות אחרות, שנוצרו כנראה בגלל צירוף של נסיבות חיצוניות.

גם בישראל, אחוז בני הגיל השלישי מאוד גבוה ותרמו לכך סיבות שונות, כמו למשל העליות השונות, שבהן הגיעו הרבה אנשים מבוגרים. אוכלוסייה זו סובלת לרוב מקשיי הסתגלות, מקשיי שפה, משינוי הרגלים, ירידה בסטטוס וכדומה, מה שעלול להחמיר את תחושת הדיכאון.

לדברי ד"ר אייזיק סולומיש, פסיכוגריאטר בכיר, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית ומנהל המרכז בריאות הנפש של הקשיש בבית החולים "שער-מנשה", שכיחות הדיכאון בבני גיל הזהב בישראל (מעל גיל 65) היא 15%-18%. "יחד עם זאת, ידוע כי רק 50% מהסובלים מדיכאון מאובחנים על-ידי רופא משפחה, רק 50% מתוכם מקבלים טיפול, ורק 25% מהם מקבלים טיפול נכון", הוא אומר.

נתון מעניין נוסף העולה ממחקר שנערך בנושא דיכאון בני הגיל השלישי, מצביע על כך שכשני שליש סובלים מתופעות לוואי של תרופות נוגדות דיכאון, וחצי מהם סובלים מתופעות לוואי קשות. בין תופעות הלוואי השכיחות: בעיות הקשורות במערכת העיכול (בחילות, עצירות, חוסר תאבון, כאבים בקיבה, יובש בפה); כאבי ראש; הפרעות שינה ועוד.

תרופות נוגדות דיכאון

התרופות לטיפול בדיכאון מתחלקות כיום ל-3 סוגים עיקריים: תרופות טריציקליות, תרופות מסוג SSRI ותרופות מסוג SNRI.

התרופות מסוג SSRI, דוגמת פרוזאק, נחשבות לתרופות מהדור הישן. יתרונן של תרופות אלו בכך שהן סלקטיביות באופן יחסי לתרופות הטריציקליות ומשפיעות על נוירוטרנסמיטר אחד בלבד (סרוטונין), לעומת השפעה על ריבוי נוירוטרנסמיטרים - גם כאלה שאין כוונה להשפיע עליהם. לדברי ד"ר סולומיש, תרופות אלו הן שהביאו למהפכה במודעות בכל הקשור לתרופות נוגדות דיכאון, אולם, בהדרגה התגלה כי על אף יעילותן היחסית, הן גורמות לתופעות לוואי קשות, דוגמת שינויים בתיאבון, עליה במשקל והשמנה, בעיות במערכת העיכול (בחילות, הקאות, כאבי בטן) ובעיות בתפקוד המיני. "תופעות הלוואי חזקות במיוחד בקרב אוכלוסיית הקשישים, אשר רגישים יותר לתרופות וסובלים יותר מבעיות של פגיעה בזיכרון עד כדי אשפוז, עצירת שתן וכדומה", מוסיף ד"ר סולומיש.

התרופות מסוג SNRI הן תרופות מהדור החדש. אלו כוללות את היתרונות של התרופות הטריציקליות, אך הן משופרות בכך שהן סלקטיביות מחד, ובעלות השפעה רחבה יותר מאידך. בין תרופות אלו ניתן למצוא את איקסל, אפקסור ורמירון.

לדברי ד"ר סולומיש, בכל הקשור לדיכאון בקשישים, ישנה חשיבות לשמירה על איזון של התרופה: "איקסל, מבחינה זו, היא תרופה אידיאלית לאוכלוסיית הגיל השלישי, כיוון שהיא מחד המאוזנת ביותר ונטילתה אינה בעלת השפעה סדטיבית חזקה (לא גורמת לעייפות ורצון לנמנם). לכן היא מסכנת פחות את בני הגיל השלישי, הנוטים יותר ליפול וסובלים מאוסטאופורוזיס העלול לגרום להיווצרות שברים בקלות יתר. מאידך, התרופה אינה מעוררת, נתון חשוב לגבי קשישים, כיוון שהם נוטים פעמים רבות לסבול מחוסר שקט ומחרדות, כאשר ערנות יתר רק מעצימה תחושות אלו", הוא מסביר.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה ובפורום תמיכה ויעוץ לגיל הזהב.