שפת סימנים ושפה מדוברת: האם מונחת ביסודן מערכת ייחודית?

שפת סימנים הפכה רק בזמן האחרון לנושא מחקרי נוירופסיכולוגיה קוגניטיבית ופסיכולינגוויסטיקה. במאמר זה, אנו סוקרים מחקרים משני שדות המחקר הללו; ספציפית, אנו משווים בין שפה מדוברת לשפת סימנים תוך בחינת נתונים המתייחסים לייצוגים קורטיקלים או לרכישה מוקדמת.
באשר לנוירופסיכולוגיה קוגניטיבית, אנו מראים שהמידע המגיע מנוירופסיכולוגיה קלינית לא תמיד עולה בקנה אחד עם המידע המגיע מטכניקות של הדמיה. בעוד שגם נוירופסיכולוגיה קלינית וגם שיטות הדמיה מצביעות על מעורבותה של ההמיספרה השמאלית בעיבוד שפה, רק הדמיה מדגישה את חשיבותה של ההמיספרה הימנית. אנו דנים במספר פירושים אפשריים לממצאים סותרים אלה.
באשר לפסיכולינגוויסטיקה, אנו סוקרים מחקרים אודות השלבים המוקדמים ביותר ברכישת שפה מדוברת, ומתייחסים לשלבים אלה באשר לרכישת שפת סימנים. אנו משערים שבנסיבות נאותות, ילדים חירשים משתמשים בקלט של שפת הסימנים כדי להשיג גישה אל המערכת השפתית באותו אופן בו ילדים שומעים משתמשים בקלט מדובר.
עם זאת, דרוש מידע נוסף כדי להגיע להבנה מלאה של הקשר בין סוגים שונים של שפות טבעיות - הן למבנה האנטומי המונח ביסודן והן לשלבים המוקדמים של רכישתן.


אם התשתיות הקורטיקליות של שפה מדוברת ושפת סימנים תואמות, ניתן לשער ששפות אלה מתווכות על ידי אותו "איבר שפה". כמו כן, אם שפות מדוברות ושפות סימנים נרכשות באותו האופן, ניתן לטעון ש"איבר השפה" של שומעים וחרשים מופעל על ידי אותן תכונות מופשטות.

בכדי להבין את הבסיסים הביולוגיים של שפה, יש להשיג הבנה טובה יותר של הכישרון של מיננו לרכישת שפה. ספציפית, האם מחפש הפעוט אחר מבני שפה בכל קלט המתאים לאיכויות הריתמיות האוניברסאליות, או שאחד מאופני החשיפה בולט יותר מאחרים? כלומר, האם הילד פונה לחשיפה הויזואלית רק בהיעדר קלט שמיעתי?
בעוד שפסיכולינגוויסטים ערכו מחקרים רבים בניסיונם להבין רכישת שפה מדוברת בקרב פעוטות פרה-ורבאליים, הם השקיעו מאמץ צנוע יחסית בחקר השלבים הראשוניים ביותר ברכישת שפת סימנים. בפרק זה נציג תחילה סקירת נתונים אודות רכישת שפה מדוברת, ואז נפנה לרכישת שפת סימנים בקרב פעוטות פרה-ורבאליים.

רכישת שפה מדוברת בקרב פעוטות פרה-ורבאליים תוארה בפירוט רב. מחקרים אלה מראים שפעוטות אנושיים נולדים עם היכולת להבחין בין הניגודים הפונטיים המתרחשים בשפות טבעיות ולסווגם. מעבר לכך, פעוטות נולדים עם רגישות גבוהה לתכונות ריתמיות ותכונות פרוזודיות אחרות של שפות טבעיות. לדוגמה, כבר בלידתם הם שמים לב כאשר דובר עובר משפה לשפה. יכולת זו נשמרת גם כאשר הגירויים מסוננים מאוד, בצורה בה מירב המידע הסגמנטלי חסר, כך שתכונות פרוזודיות נשארות המועמדות הטובות היחידות לרמזים עליהם עשויים פעוטות להסתמך.

במהלך שנת החיים הראשונה רוכשים פעוטות תכונות פונולוגיות רבות של שפת האם שלהם ומאבדים את רגישותם לניגודים פונולוגיים שאינם רלבנטיים עבורם. לדוגמה, בגיל שישה חודשים הם כבר ירכשו את התנועות הטיפוסיות של שפתם ומתחילים לאבד את רגישותם לניגודי תנועות שאינם חלק משפת האם. באופן דומה, בגיל אחד עשר חודשים, הם מכירים את העיצורים של שפתם ואינם מבחינים יותר בין ניגודים עיצוריים שאינם קשורים לשפת האם.
לאחרונה השתמשו בגירוי טראנס-קורטיקלי מגנטי על מנת לחקור האם הקורטקס הויזואלי של מתנדבים עיוורים מלידה משתתף בהבחנה בין קלטים סומאטו-סנסוריים. אפשר לקוות שניסויים דומים יבוצעו בקרוב על מנת לחקור את תפקיד ה-RH בקרב אלה ששפת הסימנים האמריקאית (ASL) היא שפת אמם.

בנוסף, בגיל שבעה חודשים מתחילים תינוקות לחלק דיבור רצוף למילים נפרדות. לבסוף, בגיל תשעה חודשים, תינוקות רגישים לסטטיסטיקות לקסיקליות ולתכונות פונו-טאקטיות השייכות לשפתם.
כלומר, מצאו שפעוטות רוכשי אנגלית בגיל זה מעדיפים להקשיב למילים בנות שתי הברות ובעלות דפוס מטרי, הבולט בשפה האנגלית, זאת אומרת, עם דגש על ההברה הראשונה ולא על השנייה. מצאו שבאופן דומה, פעוטות מעדיפים להקשיב למילים בנות הברה אחת עם דפוסים פונטיים הנפוצים בשפה האנגלית מאשר לכאלה עם דפוסים פונטיים שאינם נפוצים.
ההשערות המפורטות ביותר ביחס לרכישת שפה מבוססות על ההנחה שכל השפות הטבעיות הן תוצר של דקדוק אוניברסאלי, המורכב ממערכת של עקרונות ופרמטרים מולדים. על כן, כל מה שהילד צריך לעשות בכדי לרכוש שפה הוא לקבוע את הגדרות הפרמטרים הנכונות לשפה אליה הוא נחשף.

למרות שהושגה התקדמות רבה במסגרת זאת, נצפו כמה פרדוקסים וקשיים. עדיין לא ברור כיצד מכווננים פעוטות את הפרמטרים הראשונים, הבסיסיים, שלהם. על כן, שאלה חשובה נוגעת לשלב ההתחלתי ברכישת שפה: מה מאפשר לפעוטות להתחיל לרכוש את הלקסיקון ואת התחביר של שפת אמם תוך הסתמכות על רמזים פונולוגיים שנמצאים בסימן הדיבור אליו הם נחשפים.
באשר לרכישה לקסיקלית, תנאי הכרחי לכך שפעוטות ישתמשו ברמזים פרוזודיים בכדי להתחיל לחלק דיבור, וכתוצאה מכך ללמוד מילים במהלך שנת החיים הראשונה, הוא שיתפסו רמזים אלה. על כן, בחנו את רגישותם של תינוקות שזה עתה נולדו לגבולות מילים. ומצאו שתינוקות בני שלושה ימים אכן יכולים להבחין בין גירויים בני שתי הברות המכילים גבול מילה, לבין כאלה שאינם מכילים גבול מילה.
הראו שתינוקות בני שמונה חודשים יכולים לחלק דיבור על בסיס רמזים סטטיסטיים בלבד, תוך הסתמכות על העובדה שההסתברות למעבר מפונמה אחת לאחרת גבוהה יותר, באופן כללי, אם הפונמות הן חלק מאותה מילה מאשר במקרה בו קיים גבול מילה ביניהם. לכן, גישה לרמזים פרוזודיים אינה תנאי הכרחי להתחלתה של חלוקת דיבור.
באשר לשלבים הראשונים של רכישה תחבירית, טוענים שפעוטות משתמשים בקישורים פרוזודיים בכדי לכוונן את ערכו של פרמטר תחבירי, הוא פרמטר כיוון הנושא, המתייחס למיקומו של הנושאים לפני או אחרי המשלימים שלהם. ספציפית, מבססים את טענתם על העובדה שבשפות בהן הנושאים מקדימים את משלימיהם, המילה הבולטת ביותר בהיגד הפונולוגי היא תמיד הימנית ביותר; ובניגוד לכך, בשפות בהן הנושאים באים לאחר המשלימים, המילה הבולטת ביותר בהיגד הפונולוגי היא תמיד השמאלית ביותר. על כן, על מנת לכוונן את פרמטר כיוון הנושא, על פעוטות רק לבסס האם הבולטות נמצאת בתחילת היגדים פונולוגיים או בסופם. כלומר, פעוטות בשלב הפרה-ורבאלית אמורים להיות רגישים לגבולותיהם של היגדים פונולוגיים וגם לבולטות היחסית בתוך היגדים פונולוגיים.
השערה זו נבחנת ניסויית, והתוצאות הראשוניות מעודדות.

שני מחקרים על ASL מדגימים כי בגיל ארבעה חודשים יש לתינוקות יכולות תפיסתיות מסוימות שהן תנאי מקדים לצורך רכישת שפת סימנים. נבחנו פעוטות תוך שימוש בשיטת הביטואציה-התאוששות על צמדים כמעט מינימאליים של סימנים. פעוטות הבחינו בין סוגים מסוימים של סימנים ששונים זה מזה רק במימד תנועה בסיסי יחיד. ספציפית, הם הבחינו בין LEFT ו-LIBRARY. שני הסימנים הללו מורכבים מתנועה יחידה שאינה חוזרת על עצמה, אך בעוד שהתנועה ב-LIBRARY סיבובית, זו של LEFT אינה.
לעומת זאת, פעוטות לא הצליחו להבחין בין WHERE ו-SCOLD, השונות זו מזו במישור בו נעשית התנועה. במילה הראשונה התנועה מקבילה למישור הקדמי של גופו של המסמן, בעוד שבאחרונה היא אנכית לאותו מישור.
באופן דומה, בדקו את יכולתם של תינוקות שומעים בני ארבעה חודשים להבחין בין ניגודי תנועות המשמשים לסימון קטגוריות הטיה בASL ולסווגם. במהלך שלב ההביטואציה, פעוטות ראו שלוש צורות שונות של הפועל LOOK-AT, שסווגו על פי אספקטים זמניים, למשל "to look at something for a long time", או "to look at something over and over again". לאחר שהשיגו את קריטריון ההביטואציה, שתי צורות חדשות של LOOK-AT מוטים הוצגו. אחד הסימנים החדשים הללו היה שייך לאותה קבוצה כמו אלה שהוצגו בשלב ההביטואציה, ולכן היה שייך לקבוצה זו מבחינת האספקט הזמני, למשל, "to look at a group as a whole" או "to look at individuals within a group". בASL, אספקט זמני מסומן על ידי תנועה החוזרת על מחזור המבוטא במישור האמצעי, בעוד שאספקט חלוקתי מסומן על ידי תנועה המורכבת ממחזור אחד בעל חזרות פנימיות, המבוטא במישור הקדמי או האופקי. על כן, סימנים מקבוצת האספקט הזמני ומקבוצת האספקט החלוקתי שונים תנועתית אלה מאלה. באופן מובהק, התינוקות הביטו זמן רב יותר בסימן מקבוצת הטיה חדשה מאשר בסימן השייך לקבוצה הישנה. כך, בגיל ארבעה חודשים, גם ללא חשיפה כלשהי לשפת סימנים, תינוקות מחזיקים ביכולת לתפוס קבוע בתנועות של סימני ה-ASL, ומשום כך לסווג ניגודי תנועות. מעניין הוא שתוצאה זו מקבילה לממצאים בפסיכולינגוויסטיקה התפתחותית לגבי שפה מדוברת כפי שהוצגו לעיל, שהראו את יכולתם של פעוטות להבחין בין ניגודים פונטיים המתרחשים בשפות מדוברות.
מספר מחקרים מתייחסים לסוגיית הברבור או המלמול של תינוקות. למשל - מראים שילדים חרשים, בדומה לילדים שומעים, עוברים שלב של ברבור: בעוד שתינוקות שומעים מברברים תוך השמעת קולות באמצעות הכלי הווקאלי שלהם, תינוקות חרשים מברברים בידיהם. תוצאות ראשוניות אלה רומזות לכך שפרוזודיה וקצב עשויים לשחק תפקיד דומה ברכישת שפת סימנים ושפה מדוברת. תינוקות חרשים משמיעים באופן טיפוסי כמות מוגבלת של ברבורים ווקאליים, ואלה מאופיינים בשונות פחותה בצורה ובמערכת פחותה של פונמות ביחס לברבורים ווקאליים של ילדים שומעים.

מדווחים כי ילדים שומעים מפיקים מקרים של ברבור ידני, אך בתדירות נמוכה מאשר ילדים חרשים. מעבר לכך, הם משתמשים בפחות יחידות פונטיות מאשר פעוטות חרשים. בניגוד לכך, נאספו נתונים המצביעים על כך שהברבור הידני של ילדים שומעים שאינם מקבלים קלט מסומן תכוף יחסית. בין היתר, הם מקשרים אסימטריה אפשרית זו בין פעוטות חרשים ושומעים לעובדה שילדים שומעים משוללי קלט מסומן מקבלים משוב ויזואלי מהברבורים של עצמם, בעוד שילדים חרשים אינם מקבלים משוב אודיטורי מהברבורים הווקאליים של עצמם.
למרות שחסרים מחקרים רחבי היקף לגבי רכישת שפת סימנים בקרב ילדים, קיימות ראיות המצביעות על כך שרכישת שפת סימנים מהירה כמו רכישת שפות מדוברות ועוקבת אחר אותו מסלול התפתחותי. במיוחד, התזמון של אבני דרך בשפות סימנים מתאים ברובו לשפות מדוברות.

יוצא מן הכלל אפשרי אחד להכללה זו קשור לאבני הדרך המוקדמות ביותר; כלומר, נראה שילדים מסמנים מפיקים את הפריט הלקסיקלי הראשון שלהם ומשיגים אוצר מילים בן עשר מילים כמעט חודשיים לפני ילדים מדברים. בהתחשב בכך שהנתונים נאספו רק משתי קבוצות קטנות של נבדקים, שהכילו תשעה ושלושה עשר ילדים, בהתאמה, מחקר נוסף אודות שלב המילה האחת בקרב ילדים מסמנים יתקבל בברכה לשם הערכת הממצאים המדווחים. בעוד שלא סביר שהתכונות האיקוניות של סימנים מסבירות יתרון מוקדם, מספר גורמים אחרים הוצעו על מנת להסביר אותו. ראשית, ייתכן שקל יותר לתפוס סימנים מאשר מילים מדוברות, זאת בשל הבשלה מוקדמת יותר של הקורטקס הויזואלי מזו של הקורטקס האודיטורי. שנית, סימנים עשויים להיות קלים יותר להפקה, אם שליטה מוטורית בידיים מתפתחת מוקדם יותר מאשר השליטה המוטורית בכלי הווקאלי. שלישית, הממצאים עשויים להיות תוצר הנובע מכך שלצופה המבוגר קל יותר לזהות סימנים ראשונים מאשר מילים ראשונות.