נפלאות התזונה

(0)
לדרג

השמנת ילדים: במי בעצם צריך לטפל, בהורה או בילד? על מי מוטלת האחריות? וגם כמה טיפים

מאת: צחי כנען, דיאטן קליני
השמנת ילדים - הגישה ההתנהגותית

שעור ההשמנה בקרב ילדים ובני- נוער בארה"ב ובישראל עולה בהתמדה עם השנים. כיום מדברים על כ- 15% מהילדים לפני גיל ההתבגרות הסובלים מעודף משקל בארה"ב וכשליש בישראל.
חשוב לדעת, גנטיקה אכן משפיעה על ההסתברות להשמנה בקרב ילדים: ילד שמן ששני הוריו מצויים בעודף משקל הסיכוי שיישאר שמן גם בבגרותו הוא קרוב ל-80% ! יחד עם זאת ברור כי לאיכות התזונה ובעיקר - להרגלי התזונה, חשיבות מכרעת למשקלו של הילד, כבר מגיל הינקות.

במחקר שנערך בארץ ע"י דר' מוריה גולן מאוניברסיטת ירושליים ואשר החל כבר בשנת 1998, במסגרתו רצו לבדוק מהי שיטת הטיפול היעילה ביותר לילדים הסובלים מעודף משקל .
במהלך המחקר נבדקו כ- 60 ילדים בגילאי 6-11 הסובלים מעודף משקל .
שאלת המחקר הייתה במי כדאי לטפל: האם לטפל רק בילדים (שזוהי למעשה הגישה המסורתית), ללא מעורבות הוריהם בתהליך ההרזיה, מתוך הנחה כי הילדים הם האחראים לתזונתם שלהם, או בגישה האלטרנטיבית - המתקדמת הדוגלת בטיפול בהורים בלבד ומתוך כך שינוי הרגלי האכילה בבית ככלל.
במסגרת המחקר, עבר כל ילד כ- 30 פגישות עם דיאטנים קליניים, ובקבוצת הביקורת עברו ההורים (ללא הילדים) -14 פגישות.
תוצאות המחקר הראו כי הילדים שרק הוריהם טופלו הגיעו לתוצאות טובות יותר בירידה במשקל וחשוב מכך - פרמטרים הקשורים להרגלי אכילה לקויים דוגמת אכילה בין הארוחות, אכילה בעמידה, צפייה בטלוויזיה המלווה באכילה וכיוב' השתפרו באופן משמעותי.
דר' מוריה גולן עקבה אחר קבוצת הנבדקים 7 שנים מאוחר יותר, ומצאה כי לאחר תקופה ממושכת זו ילדי קבוצת הביקורת (ההורים), הצליחה יותר בהרזיה כלומר התוצאות נשמרו והתחזקו לאחר סיום הטיפול ולאורך זמן !

על פי תוצאות המחקר נראה כי התוצאות המידיות וארוכות הטווח היו טובות יותר בקרב ילדי קבוצת ההורים שטופלה ולא הילדים שטופלו באופן ישיר ע"י אנשי מקצוע.

מסקנות המחקר

במסקנות הצביעו על כך שבגילאי 6-11 (טרום גיל ההתבגרות) ואף בגילאים קטנים יותר מומלץ לטפל דווקא בהורים בהיבט של שינוי הרגלי תזונה בבית ככלל ולאו דווקא טיפול פרטני בילד הסובל מעודף משקל .

מסקנות מחקר זה מדגישות את המגמה ההולכת וגוברת בארץ ובעולם, מגמה הדוגלת בשיטת
"non-dieting approach ", הווה אומר "הרזייה ללא דיאטה", כלומר העדפת הגישה התנהגותית - המסתכלת על הילד דרך משפחתו והסובבים אותו באמצעות הקניית ערכים והרגלי תזונה בריאים יותר של גורמי הסוציאליזציה המרכזיים: הורים, מטפלות וכיוב' אשר עשויים להשפיע על הרגלי התזונה של הילד ומתוך כך לטפל בעודף המשקל כמו בכל נושא חינוכי אחר.

חשוב לדעת - משנות השבעים חלה עליה של 300% במספר הילדים והנוער המצויים בעודף משקל.
כיום שיעור הילדים השמנים (גילאיי 6-11) בארה"ב הוא 15% וכמעט 18% בקרב בני נוער (גילאי 12-19)
בישראל היקף התופעה מעט נמוך יותר מבארה"ב , אך המגמה בהחלט זהה למגמה בארה"ב.
מאידך, המודעות לנושא עלתה וזאת ניתן לבחון במס' היבטים:

1.תעשיית הדיאטות קרי כמות אנשי המקצוע:דיאטנים, רופאים ופסיכולוגים העוסקים בתחום עולה עם השנים ומגוון המוצרים המוגדרים "דיאטטים" - דלי שומן וסוכר עולה בהתמדה.

2. משפחה ממוצעת מוציאה מעוגת התקציב המשפחתי יותר על מוצרי מזון דיאטטים ודיאטות למינהן כחלק מסל הקניות.

3. חשיפה רבה מאוד באמצעי התקשורת לנושא בריאות והשמנה על ההשלכות הנלוות לתופעה זו.
מבחינה זו קיים מצב פרדוקסלי: מידע וידע רב "מסתובב" בקרב הציבור הרחב ומצד שני אוכלוסיית הילדים הולכת ומשמינה.
מכל האמור לעיל - נודעת חשיבות רבה ליישום המודל ההתנהגותי בקרב כל המשפחה על פני טיפול פרטני בילד הסובל מעודף משקל.

להלן מס' כללים מהותיים בתזונת ילדים:

1. התעסקות בספירת קלוריות אצל ילדים נידונה לאורך זמן לכישלון. הדרך להצלחה היא בבניית תפריט גמיש ובסיסי על פי ההמלצה "תאכל יותר מזה ופחות מזה".

2. שינוי הרגלי אכילה ולא דיאטה הוא מושג נכון אצל מבוגרים ועוד יותר רלוונטי אצל ילדים. הישג משקל אינו נשמר אם אינו מבוסס על תוכנית תזונה נוחה רגועה ומותאמת אישית לילד.

3. ילדים לעיתים אינם מסוגלים להתמודד עם כישלונות ולכן דיאטה חריפה ולא ריאלית תגרור בעתיד התייחסות עוינת לכל ניסיון נוסף לשינוי בהרגלי אכילה.

4. שילוב חטיף אחד ביום (כ-100 קלוריות) יתרום לתחושת שובע מחד, ומאידך לא יהווה תוספת משמעותית לדיאטה.

5. אל תנסו לשכנע ילד לצאת להליכה או לגשת למכון כושר. דווקא עידוד למשחקי כדור, משחקי חברה, חוגי ריקוד וכיו"ב יעילים הרבה יותר.

6. כולם יודעים כי לא צריך להגביל את צריכת הירקות בדיאטה, אך אצל ילדים ובני-נוער חשוב גם לא להגביל את צריכת הפירות על אף ערכם הקלורי הרב, שם אינה טמונה הבעיה להשמנה.

7. רבים מדלגים על ארוחות כדי "לחסוך בקלוריות" אך בפועל משלמים בארוחה הבאה. דאגו שיהיו פירות טעימים ואת החטיף היומי בהישג יד.

8. ילדים ובני נוער נמצאים בשלב הגדילה לכן פעמים רבות המטרה המרכזית היא שמירת המשקל . עליה בגובה לבדה תוביל לשינוי הפרופורציה ובפועל להרזיה.

9. לא כדאי להגדיר מטרות משקל אלא מטרות התנהגותיות שהפרס עליהם כמובן אינו קשור לאוכל.

10. קנית מזון בסופר עם הילדים בעייתית וגוררת קניה אימפולסיבית העשירה בממתקים ודברי מתיקה.

11. מזון או ממתק שאינכם רוצים לילדכם אל תכניסו כלל לביתכם. לא ניתן להגיד "אתה בדיאטה" בעוד האחרים אוכלים מול פרצופו, כולם בטוב וברע באותה הסירה.

12. אצל רבים מהילדים עודף הקלוריות מקורו לא בארוחות עצמן אלא בארוחות הביניים. שתייה מתוקה, עוגיות ,ממתקים קטנים וכיו"ב הם פעמים רבות אלו העושים את ההבדל בין להיות שמן לבין עודף משקל קל.

13. מומלץ להגיש במנות קטנות יותר ולא להגיש תוספת מיד עם הקריאה "אמא אני רוצה עוד". הקיבה משדרת שובע רק 15 דקות מתחילת הארוחה! חכו לפחות 10 דקות ובינתיים שלחו אותו לענייניו, הוא בוודאי ישכח את התוספת.

בואו לדבר על כך בפורום יחסי הורים ילדים
ובפורום תזונה ודיאטה

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום