מה שלא הורג אותך, מחשל אותך

"מה שהרופא שלך אינו יודע על רפואה תזונתית יכול להרוג אותך" כך זועקת הכותרת באותיות צהובות וחורשות רע על כריכת הספר, בשנים האחרונות רגיל הציבור לקבל חדשות לבקרים התראות מאיימות מצד ציבור הרופאים, בצירוף ספרים חדשים בכל יום.

ספרים אלו מבטיחים לעשות! לקיים! להציל! להזיז גבינות ולהפוך אותך לעשיר יותר, מרוצה יותר, מסופק יותר.
ואין דבר חשוב לנו מבריאותינו, ואין דבר מאיים יותר מהידיעה שאולי מי שנתפס בעינייך כאל כל יכול, הרופא שלך -אולי מנסה להזיק לך, במודע או שלא במודע, אין ספק שספר כגון זה נחוץ לך על מנת להציל את נפשך.

ד"ר ריי סטראנד הוא רופא מדיציני קונבנציונלי, שכפר בתאוריות המזון הבריא ותוספות המזון, עד שחווה בעצמו את התמורה הענקית שלהם לבריאותנו. זה קרה כשאשתו ליז החלה לסבול מתשישות כרונית וממחלות שונות. תחילה קשרו זאת לעובדה שהיא מטופלת בבית ובארבעה ילדים, אולם סבלה הלך וגבר, והיא חוותה כאבים כרונים, תשישות, אלרגיה וזיהומים חוזרים בסינוסים ובריאות. תרופות שנתנו לה ביד נדיבה על ידי בעלה הרופא וחבריו למקצוע,לא הושיעוה כלל. ואז, ביאושו, הסכים ד"ר ריי סטראנד שרעיתו תיעזר בעצות של השכנה, לנסות תוספי מזון, כי תוספי המזון שבהם הוא זילזל, עזרו לבעלה החולה להחלים... "מותק, את יכולה לנסות כל מה שתרצי, ברור שאנחנו הרופאים לא הועלנו לך במאומה." אמר לאשתו ובכך שינה מבלי שידע את תפיסת עולמו, חשיבתו, והפך לתומך נלהב וחוקר, שהקדיש שבע שנים למחקר אשר כולו בספר זה.

אין פלא איפוא, שד"ר סטראנד יוצא חוצץ גם גם נגד שיטותיהם של חבריו הרופאים, כי מאותו רגע , בו ראה את התוצאות והבין, שהיכן שכל פלאי הרפואה הקונבנציונלית שלו ושל חבריו לא הצליחו, הוא אף מעיר בשובבות כי ""אני מקווה שיבוא יום ש"יפול האסימון" אצל אנשי הרפואה המסורתית והם יקבלו בברכה את השילוב בין שתי הרפואות. אז כולנו נרוויח מזה. והמטופל - יותר מכולם". דווקא תוספי המזון החזירו לרעיתו את הצבע ללחיים ואת הכוחות להתגבר על המחלות. וכמו שהוא עצמו אומר: חזר בתשובה.

אכן, לראות את האור, חלק חשוב מאוד בכל הספרים מהסוג הזה (או כפי שהוא מוגדר על ידי הוצאת הספרים עצמה "הספר הינו נוסף בסדרת הספרים לשיפור איכות החיים של הוצאת פוקוס" ) וכמו שהוא עצמו מצטט את אחת ממטופלותיו שבעבר ניסתה להתאבד ועתה חיה חיים מועילים ובריאים "דוקטור סטראנד, תודה שהחזרת לי את חיי"....

ובלי ציניות רגע, הקשר עתיק היומין בין בריאות הגוף לבין מה שאנחנו מכניסים לגוף ידוע ומקובל, הזילזול המודרני (ולצידו, כקונטרה - האופנות החדשות הגורסות משטר תזונתי זה או אחר) התיאוריה של ד"ר סטראנד גורסת כי " כולנו יודעים, שהחמצן הכרחי לקיום החיים. עם זאת, החמצן טומן בחובו סכנה לקיומנו. תופעה זו ידועה בשם פרדוקס החמצן. מחקרים מדעיים קבעו מעבר לכל ספק, שהנזק החמצוני (נזק לתאים הנגרם על ידי רדיקלים חופשיים שעליהם אסביר בהמשך), הוא שעומד בבסיסן של יותר מ-70 מחלות ניווניות כרוניות. אותו התהליך שגורם לברזל להחליד או לתפוח קלוף להשחיר, הוא שגורם למחלת לב כלילית (הפרעות בעורקים שמזינים את הלב), סרטן, שבץ, דלקת מפרקים, טרשת נפוצה, מחלת אלצהיימר, ניוון מקולרי ועוד מחלות רבות אחרות.
זו האמת, גופנו פשוט מחליד מבפנים. כל אחת מהמחלות שהזכרתי, מופיעה כתוצאה מהשפעתו הרעילה של החמצן. למעשה, תיאוריית הנזק החמצוני היא המובילה כיום להסברה של תהליך ההזדקנות עצמו"
וזהו בעצם הבסיס למחקר שערך סטראנד, והבסיס לתפיסתו שדווקא אחיו הרופאים - הם אלו שלא יכולים לעזור לנו בדיוק כשאנחנו צריכים את העזרה הזו.

בהמשך יתהה סטראנד האם תיאורייית החמצון יפה גם למקרה הפרטי של רעייתו האהובה, הלוא היא תסמונת התשישות הכרונית , בספר זה, הוא מציג מקרים אמיתיים שפגש במרפאה שלו. בכדי להגן על הפרטיות של מטופליו, חלק מהשמות שונו.
באמצעות הסיפורים הללו, תוכלו ללמוד כיצד העקרונות החשובים שמובאים כאן, מיושמים ומועילים בחיים האמיתיים. אם אתם כבר חולים, (כותב סטראנד) אנא התעודדו. רוב הסיפורים פה הם על אנשים שאיבדו את בריאותם. הם המשיכו לחפש פתרונות ובאומץ ובנחישות והצליחו להשיב אותה לעצמם. זאת, לאחר שיישמו את העקרונות המובאים בספר זה.

ההקדמה למהדורה העברית נכתבה בידי ד"ר דוד חפץ, רופא מדיציני, שממש כמו מחבר הספר "חזר בתשובה" והוא מדבר על "פרדוקס הרפואה" על היות הרפואה הקונבנציונלית מתקדמת מאי פעם -ובמקביל לה, עלייה חמורה בכמות המחלות והחולים, ועלייה מדהימה ובלתי ניתנת להסברה של הצלחות ברפואה מונעת "ועם עובדות - אין להתווכח" מציין ד"ר חפץ.

האם קשישים בהרי האנדים החיים עד לדיל מאה עושים זאת בזכות ה"חקלאות האורגנית הטהורה" שלהם? (אף על פי שמעולם לא ידעו שהם כאלו..) ואנחנו סובלים מתוצאות החיים המודרניים, מזון מעובד, מתח נפשי, ותת תזונה למרות שאנו סובלים ממשקל יתר.

אז שום בשורה חדשה לא יוצאת מהתובנה הזו, האם הספר מספק את הבשורה הזו? על פי עדות הנחתום, וודאי שכן - על פי התוצאות בשטח? ימים יגידו.

בואו לדבר על זה בפורום תזונה קלינית