שינה על הבטן מגדילה את הסיכוי למות עריסה

במחקר המקיף ביותר מסוגו הראו כי שינה על הבטן מגבירה את הסיכויים למות עריסה. קודם לכן חוקרים הסתמכו בעיקר על מחקרים אחרים על מנת להמליץ להשכיב ילודים על הגב על מנת להפחית את הסיכון.
המחקר התמקד בעיקר במקרים של מות עריסה בקרב אפריקנים אמריקנים, המצויים בסיכון כמעט מוכפל בהשוואה לאוכלוסייה ממוצא אירופאי.
תוצאות המחקר מאששות בצורה ברורה את המלצות האקדמיה לרפואת ילדים באמריקה משנת 1992 ו 1996, המעודדות הורים להשכיב את הילדים על הגב להפחתת הסיכון למות עריסה. המחקר גם מדגיש את החשיבות של תכניות במתנהלות בימים אלה להעברת המידע לקבוצות האוכלוסייה שנחקרו.
"זהו המחקר הרחב ביותר והכוללני ביותר שנערך לגבי מות עריסה בסביבה עירונית בעלת סיכון גבוה" אומר ד"ר אלכסנדר דואן מהארגון האמריקאי למניעת מות עריסה. "מחקרים אחרים קשרו שינה על הבטן על מות עריסה, אבל המחקר הנוכחי עושה זאת בצורה הברורה ביותר עד כה".
"אי התאמה גזעית ואתנית לגבי מות ילודים נותרת עקבית ביותר בחברה" אומר ד"ר ג'יימס מרקס, ראש המחלקה למחלות מדבקות. "המחקר הזה מראה שלפחות חלק מהבעייתיות נובעת מהעדפה של תנוחת שינה בקרב האוכלוסייה האפריקנית אמריקאית."
במחקר התייחסו החוקרים להגדרת מות עריסה "מוות פתאומי של תינוק בן פחות משנה שלא ניתן להסבירו לאחר חקירה, הכוללת ניתוח מלא לאחר המוות, בחינה של אתר המוות ובחינה של ההיסטוריה הרפואית". ככלל, החוקרים בחנו רשומות של 260 ילודים מהלידה ועד לגיל שנה, שנפטרו במות עריסה באיזור שיקגו בין נובמבר 1993 ואפריל 1996. מתוכם, 75% היו אפריקנים אמריקנים, 13% היספנים, ו 12% לבנים לא היספנים.
המחקר נערך בשיקגו משום שבה נמצא ריכוז האוכלוסייה האפריקנית האמריקנית הגדול ביותר. החוקרים השוו את המידע על כל תינוק עם מידע מתינוק בקבוצת הביקורת, תינוק חי בן אותו גיל, מאותה קבוצה אתנית, שנולד במשקל דומה. כל התינוקות שנפטרו נותחו וזירות המוות נחקרו. כשבועיים לאחר המוות נערך ראיון נוסף עם המטפל העיקרי של התינוק. הראיון כלל שאלות לגבי הרגלי השינה של התינוק, ולטיפול הרפואי שקיבל.
המחקר מצא שבזמן המחקר האוכלוסיה האפריקנית אמריקנית נחשפה פחות להמלצות להימנע מלהשכיב את התינוק על הבטן. מרבית מקרי המוות התרחשו בארבעת החודשים הראשונים, ובין אלה הרוב בין החודש הראשון לשלישי. בהתאמה למחקרים אחרים, מרבית התינוקות מתו בסתיו או בחורף: 64%.
אחוז המקרים בהם הונח התינוק על הבטן בפעם האחרונה היה זהה בכל המחקרים: 58% בקרב אפריקנים אמריקנים, ו 55% בשאר הקבוצות האתניות. בקבוצת הביקורת 43% מהאפריקנים אמריקנים נוהגים להשכיב את הילד על הבטן בהשוואה ל 12% בקבוצות אחרות. תינוקות שהושכבו על הבטן נמצאו בסיכון יותר ממוכפל למות עריסה בהשוואה לתנוחות שינה אחרות.
בקבוצת הביקורת 64% מהאמהות אמרו שרופא או אחות המליצו לאחר הלידה לגבי תנוחת השינה של הילד. מרבית ההמלצות היו להשכיב את הילד על הצד, בהתאמה למקובל בזמן המחקר. ההמלצה השניה הנפוצה ביותר היתה להשכיב את הילד על הבטן. מחברי המחקר משערים שבאותה תקופה אנשי הצוות הרפואי חששו שהתינוקות עלולים להיחנק מרוק או פליטה אם ישכבו על הגב. בקבוצת המחקר ובקבוצת הביקורת יותר אפריקנים אמריקנים (25% לעומת 7%) אמרו שקיבלו המלצות מפורשות להשכיב את הילד על הבטן.
המחקר הנוכחי מהווה חלק מכמה מחקרים שמממן המרכז לחקר מות עריסה. המחקרים הקיימים בצירוף הוכחות מכל העולם, מראים את הבטיחות והיעילות של שינה על הגב. בהתבסס על ההוכחות, הוחלט להקים קואליציית ארגונים להגברת המודעות לחשיבות השינה על הגב. מתחילת הקמפיין ב 1994 ירדו שיעורי התמותה בכל הקבוצות ב 50%, אבל עדין ניכר פער משמעותי.