בריאות הנפש: טיפול בסכיזופרניה

סכיזופרניה היא אחת ממחלות הנפש הקשות, הגורמת לשיבוש במחשבה ומצבי רוח קיצוניים. טיפול תרופתי מוקדם עשוי להשיב לחולה את אורח החיים היציב. צרכנות רפואית

מאת: מערכת doctors, 07/09/10

"היחס של ארצות הברית לישראל הוא סכיזופרני" (מעריב), "ההתנהגות של הכוכב לקהל הייתה סכיזופרנית" (Ynet). אמצעי התקשורת הם קרוב לוודאי הגורם הראשון לבלבול בין סכיזופרניה לפיצול אישיות. סכיזופרניה מוצגת בתקשורת פעמיים רבות באופן מטעה ולא ברור, ומשם הדרך קצרה לביסוס עמדות שגויות ויצירת סטיגמה.

סכיזופרניה היא הפרעה נפשית כרונית המגבילה באופן חומר את התפקוד היומיומי. היא מקשה על היכולת לחשוב באופן צלול, ליצור קשרים חברתיים ולתפקד באופן סדיר. משמעות המילה סכיזופרניה היא "נפש חצויה", כלומר התנתקות השכל מן הרגש. המחלה פוגעת בנשים וגברים בכל השכבות הסוציו-אקונומיות והתרבותיות במידה שווה. 1 מכל 100 בני אדם בעולם לוקה בסכיזופרניה לפני גיל 45. בישראל ישנם כ-70 אלף חולים.

קשיים בתהליכי החשיבה

סכיזופרניה איננה תוצאה של הורות לקויה ואינה קשורה לריבוי אישיות או לפיגור שכלי. מחקרים לאורך השנים מעידים בצורה חד משמעית כי מדובר במחלה כרונית עם בסיס ביולוגי. מדובר במחלה המטרידה ביותר מבין המחלות הנפשיות והיא שוחקת מבחינה רגשית את כל המעורבים. אנשים הסובלים מסכיזופרניה נוהגים להתבודד ולהימנע ממגע עם הסביבה. המחלה גם משפיעה על יכולת הריכוז, על הזיכרון ועל מיומנות פתרון בעיות. קשיים בתהליכי חשיבה הם אחד התסמינים העיקריים של סכיזופרניה. קושי זה יכול להוביל להזיות, מחשבות שווא ואף לדיבור והתנהגות חריגים. סכיזופרניה יכולה גם להוביל לשינויים קיצוניים במצבי רוח - המתמודד עם המחלה מתקשה לשלוט במצב הרוח שלו ויכול לנוע במהירות בין תחושות כעס, שמחה ועצב.

המחלה מתפרצת לרוב בין גיל 15 ל-35 והמהלך שלה הוא כרוני. הרכיב העיקרי בהסבר למחלה הוא גנטי. לילד שנולד להורה החולה בסכיזופרניה יש סיכוי של קרוב ל-50% להיות חולה גם הוא. חיוני לטפל במחלה בשלב מוקדם ככל האפשר, שכן התערבות מוקדמת יכולה לספק תגובה טובה יותר לטיפול ובכך להפחית באופן משמעותי את הסיכון לחזרתם של התסמינים הקשים. מטופלים רבים מפסיקים לקחת את התרופות מסיבות שונות, למרות יעילותן והשפעתן החיובית על מהלך החיים התקינים. מצב זה יכול להוביל להישנות המחלה ותסמיניה. נמצא כי במידה שניתן טיפול יעיל בשלב מוקדם של התפרצות המחלה, עד 80% מהאנשים יכולים להשיג שיפור בתסמינים עד לרמה של תפקוד מלא ללא הופעה של תסמיני המחלה.

קיימים היום טיפולים מתקדמים בכדור חד-יומי או תרופה הניתנת בזריקה ארוכת טווח אחת לשבועיים. התרופות הללו ותרופות אחרות מאפשרות לשלוט בתסמיני המחלה, למנוע אשפוזים חוזרים ולחזור לתפקוד יומיומי תקין ולאיכות חיים. לכדורים מהדור החדש כגון פליפרידון, אולנזפין או קוטיאפין יעילות בהפחתת סימני המחלה אך נמצא כי המטופלים מתקשים לדבוק בטיפול לאורך זמן.

הצורך בנטילת כדור בכל יום יכולה לעורר מתח רב ומאבקים בבית בעקבות הצורך להזכיר למטופל ליטול את הכדור באופן עקבי.דרך טובה להימנע ממאבקים אלה היא טיפול ארוך טווח הניתן אחת לשבועיים, כדוגמת ריספרדל קונסטה. התמדה ודבקות בטיפול התרופתי הן תנאי הכרחי למניעת התקפים, אשפוזים חוזרים ושמירה על רמה תפקודית נאותה. פרופסור רובין אמסלי מאוניברסיטת סטלינבוש בקייפטאון דרום אפריקה ערך ופרסם לאחרונה מחקר שבו הוא מתאר טיפול בחולי סכיזופרניה בשלבי המחלה המוקדמים בטווח ארוך במשך שנתיים. התוצאות הראו ש-90% מהמטופלים לא הגיעו למצב של התקפים במהלך תקופת המחקר. כמו כן 64% מהמטופלים נכנסו למצב של הפוגה מהמחלה.

פחות במוסדות, יותר בקהילה

מטופלים רבים חוששים מהסטיגמה ומחוסר הידע שאופף את ההתייחסות לסכיזופרניה. הבושה והצורך להסתיר את המחלה דורשים אנרגיות רבות ומקשים על היכולת להסביר לסביבה את המצב. החשש הוא להצטייר בעיני החברה כאדם "מסוכן", עם "פיצול אישיות" או "כפושע אלים". חשוב כי הגורמים המטפלים יהיו גלויים עם החולה בהתייחסותם לנושא זה ויתנו לו את הכלים להתמודד מול החברה ומול הסטיגמות.

מקרה לדוגמה: א', היום בן 23, חולה מזה כחמש שנים. כמו אצל חולים רבים אחרים, המחלה שלו התפרצה בזמן השירות הצבאי. "שירתי בחיל השריון ונשלחתי לכלא 4 בגלל עבירה קלה. שם התפרצה המחלה, שלחו אותי לבידוד ושם התחילו לי הזיות, שמעתי קולות והתחילו לרדוף אותי מחשבות איומות, חשבתי שאני משתגע".

א' אושפז בבית חולים שונים ובמשך שנתיים לא אובחן, נכנס ויצא מאשפוזים וטופל בתרופות רבות ומתחלפות שלא עזרו. "במשך תקופות האשפוז טופלתי בתרופות רבות שלא התאימו לי, שכבתי במיטה ולא ידעתי אפילו איך קוראים לי. כאשר שוחררתי, ניסיתי כל הזמן לברוח מהבית, הייתי יושב באוטובוס וחושב שכל האנשים מדברים עלי מאחורי הגב, היו לי התקפי זעם ודיכאון, רגע אחד הייתי על גג העולם וברגע השני רציתי למות. לקח שנתיים עד שהבינו שמה שיש לי זה סכיזופרניה, ורק אז התחילו לטפל בי כמו שצריך".

כיום א' מאובחן, מטופל בריספרדל קונסטה ונמצא במצב יציב. למעשה א' מנהל אורח חיים רגיל לגמרי. הוא סיים בהצלחה קורס בישול וטבחות, משתתף בחוג דרמה בבית הלוחם ואף משחק כדורגל באופן שותף. "חשוב לי שאנשים יבינו שמחלת נפש היא לא דבר מפחיד, יכול להיות שהאיש שיושב לידך במשרד הוא חולה סכיזופרניה ואתה אפילו לא מודע לזה", אומר א' ומוסיף: "ככל שיכירו את החולים יותר, כך יקבלו אותם טוב יותר בחברה. ככל שהם יהיו פחות במוסדות סגורים ויותר בקהילה, כך ישתפר השיקום שלהם".

בואו לדבר על זה בפורום סכיזופרניה.