אנוסוגנוסיה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

הפרעות אכילה: נורות אזהרה להורים

עיסוק אובססיבי של ילדכם במשקל הגוף ובספורט, העלמות מוצרי מזון ושינויים במצב הרוח, הם נורות אזהרה להפרעות אכילה. גילוי מוקדם וטיפול ימנע מהבעיה להפוך לכרונית הפרעות אכילה הן מחלות נפשיות אשר פוגעות הן בגוף והן בנפש. הגורמים למחלות אלו הם רבים: גנטיים, אישיותיים, משפחתיים, חברתיים וסביבתיים. נערות ונשים מועדות יותר לחלות במחלות אלו. ישנן קבוצות, שהן בסיכון גבוה במיוחד לפתח הפרעות אכילה, למשל רקדניות, דוגמניות, מתעמלות מקצועיות, וילדות שסובלות מהשמנת יתר מגיל צעיר. כשהמחלות פורצות בגיל ההתבגרות, יש להורים חלק חשוב מאד באיתור הבעיה והפנייה של הנער או הנערה לטיפול מקצועי והולם. ככל שהחולה יקדים לקבל טיפול מקצועי, מיד לאחר פרוץ המחלה, כך יקטן הסיכון שהיא תתפתח למחלה כרונית והסיכוי להחלים ממנה יגדל באופן משמעותי. מדוע קשה להורים לאתר הפרעות אכילה אצל ילדיהם?הורים קרובים לילדיהם, רואים אותם בדרך כלל כל יום....

סיבות אפשריות ומצבים דומים לאנוסוגנוסיה

בריאות הנפש - תמונת המחשה
בריאות הנפש הורים, המתבגר שלכם ישן מספיק? שימו לב: מחקר חדש שנערך בקרב מתבגרים מצא כי קיים קשר בין...
ללמוד עוד על אנוסוגנוסיה
הפרעות אכילה: נורות אזהרה להורים-תמונה

עיסוק אובססיבי של ילדכם במשקל הגוף ובספורט, העלמות מוצרי...

מאת ד"ר שרון...
16/02/2015
עבודה במסגרת נושא סיעודי נבחר "אלצהיימר"-תמונה

נכתב ע"י יאיר בכור סטודנט לסיעוד שנה ג' בבית הספר לסיעוד...

מאת: פה תוכלו...
26/12/2001
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לאנוסוגנוסיה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

אנוסוגנוסיה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

בתי בת 37 ,אם לשתי ילדות נמצאת בתת משקל מזה 12 שנה.משקלה כיום 41 קילו,גובהה 160 ס"מ.היא מתכחשת לרזונה,אוכלת מעט מאד .לאחרונה הדרדר מצבה ואני מודאגת וחוששת מכיצד ניתן לעזור לה?

חדוה שלום רב ותודה על פנייתך. ביתך אכן נמצאת בתת משקל (BMI=16) ויתכן מאד שהיא סובלת ממחלה בשם אנורקסיה נרווזה. אחד המאפיינים של אנורקסיה הוא התכחשות למחלה וחוסר מוטיבציה לפנות לטיפול. אבל- היא זקוקה לטיפול מקצועי באופן דחוף!!! הטיפול כולל לפחות רופא, דיאטנית ופסיכולוג ולפעמים יש צורך גם בטיפול פסיכיאטרי. את מציינת כי מצבה של ביתך מתדרדר ואכן זהו מקור מאד גדול לדאגה משום שאנורקסיה היא מחלה המסכנת חיים. אני ממליצה לך לגייס את כל האנשים הקרובים לה, אנשים שהיא סומכת עליהם ומתייעצת איתם (קרובי משפחה, חברות) על מנת שהם יעזרו לך לשכנעה להסכים לפנות לטיפול מקצועי מיידי. קיימים מרכזים טיפוליים מצוינים בבתי החולים בארץ ורופא המשפחה יכול לעזור לכם לפנות לזה שקרוב למקום מגוריה של ביתך. אני מקבלת מדי יום פניות של בני משפחה מודאגים לגבי מצב בריאותם של קרוביהם החולים בהפרעות אכילה שונות ומסרבים לטיפול, אכן זהו מצב קשה ומתסכל מאד, אבל אל תתייאשי ותמשיכי ללחוץ ולבקש ממנה להגיע לטיפול מקצועי מהר ככל האפשר. בהצלחה, ד"ר שרון עירון שגב.

שאלה: כיצד חולה סיזופרניה קשה יכול מחד להתכחש למחלתו ומנגד להסתיר אותה מהבריות? למיטב הבנתי, אם החולה מכחיש את המחלה הוא אמור להתנהג באופן טבעי גם במגע עם אנשים, לא?

שלום דנה, אכן תופעה מעניינת. אדם יכול להכחיש את קיומה של מחלה ובה בעת לעשות מאמצים להסתיר את תסמיניה מן הסובבים וזה נראה כמו סתירה. ראשית כל - העובדה שזה קיים מראה שכנראה אין כאן סתירה. שנית - הכחשת המחלה והסתרתה נובעות משני תהליכים מנטליים שונים זה מזה ולכן הן יכולות להתקיים יחדיו. הכחשת המחלה נובעת מהפרעה בתפקוד מנטלי שנקרא תובנה. תובנה היא מודעות של אדם להתנהגויות, מחשבות ורגשות שלו ומודעות לקשר בינן לבין תגובת הסביבה. זה כולל, במצב של מחלה פסיכיאטרית את היכולת (או העדר היכולת) להבין מה בעולמו הפנימי של האדם נתפס אצל הזולת כחריג. כשלאדם אין תובנה הוא אינו מסוגל להבין מה אצלו מהווה בעינייך מחלה ולכן הוא יכחיש את קיומה. זו לא הכחשה זה העדר מודעות או העדר תובנה. לעומת זאת הסתרה, אינה דורשת כל תובנה. האדם שיש לו סכיזופרניה מסוגל ללמוד, כמו כולנו שיש התנהגויות, מחשבות ודעות שאם הוא יביע אותן, זה יביא לו רק נזק וצער. עם הזמן הוא לומד להימנע מאותן התנהגויות ולהסתיר את אותן מחשבות ודעות. נסי רגע לתאר לעצמך למשל שאת שומעת קולות קוראים בשמך, גם כשאת נמצאת לבד. ואת בטוחה שהקולות אכן שם ובאמת יש מישהו שקורא לך. אם מישהו יגיד לך שזה רק הדימיון שלך לא תאמיני לו. רק שעם הזמן תלמדי מהניסיון שלא כדאי להתווכח על הנושא, כי זה מביא לתגובה שלילית מאד מצד הסביבה ועדיף להסתיר זאת ואז תפסיקי לדבר על החוויה ותתחילי להסתיר אותה, למרות שאת ממשיכה להאמין שהיא אמיתית. לא ככה?

תודה על התשובה המפורטת והמובנת לוגית. רגשית קצת קשה להבין או אולי לקבל. אימי הייתה חולת סכיזופרניה ברמה הקשה ביותר כיוון שלא טופלה, היא התאבדה בתחילת ספטמבר.

שלום ליאת, חברה שלי התבשרה לפני מס' חודשים על גידול שנמצא בשדה. הומלץ לה לעבור ניתוח להסרת הגידול שהתגלה בשלב מוקדם, עם אחוזי החלמה מאוד גבוהים. חברתי ניסתה טיפול טבעי והתייעצה עם מטפלים שונים ודחתה את הניתוח. חלפו 4-5 חודשים ובבדיקה חוזרת נמצא שהמחלה החמירה. חברתי מאוד התאכזבה שכן הנס שלו ייחלה - לא ארע. כעת, היא ממשיכה לדחות אתץ הניתוח באמתלות שונות..לחץ בעבודה וכו'..וגם לא כ"כ מוכנה לדבר על זה. מיד כשהנושא עולה, היא משנה אותו. ההשלכות הן מהותיות, כי לאחר ביצוע הניתוח, יתכן מאוד שחברתי לא תוכל ללדת (ע"פ הרופאים). אני חושבת שחברתי מתכחשת ברמה מסוימת למצב החדש וכנראה שמדובר בתהליך של הכרה במחלה. אך הזמן הזה חשוב. מה ניתן לעשות לדעתך? תודה.

מעיין יקרה, השאלה שלך גרמה לי לעצב, גם בגלל התוכן, וגם בגלל שקשה מאד לייעץ במצבים כאלה. ללא ספק, חברתך נמצאת בסוג של משבר, ויש לאפשר לה את הזמן והחירות על גופה, ובו בזמן לשמור עליה מהזנחה פושעת שעלולה להחמיר את מצבה אף יותר. למרבה הצער, יש חולים המעדיפים להימנע מטיפולים ופרוצדורות פולשניות, גם כאשר הרופאים ממליצים עליהם בתוקף. החלטות כאלה יכולות, כאמור, להיות הרות גורל, אבל עדיין מדובר בזכותו של החולה על גופו. אם את מתרשמת שמה שעומד מאחורי ההחלטות הללו היא החרדה, יש לא מעט דרכים לסייע. חיפוש קצר ברשת יעלה לא מעט גופים, פורומים וקבוצות תמיכה שיכולתם לספק מידע, סיוע ותמיכה היא עצומה. כמעט בכל מחלקה אונקולוגית נמצאים גם אנשים שתפקידם לתת מענה לחרדה הראשונית (והמשנית) הנלווית באופן טבעי לגילוי המחלה ולהתמודדות עמה. איני יודעת מה מידת הקרבה ביניכן, אך יש לבדוק האם ההימנעות משיחה היא אכן התכחשות למחלה, או ניסיון להשאיר את הידידים מעט מרוחקים במכוון, כדי להשאיר לעצמה מרחב ישן ומוכר שבו היא אישה בריאה לכל דבר. יש בכך חשיבות עצומה למי שמעדיף חוויה של רציפות ונורמליות גם בתוך המאבק בסרטן. כחברה קרובה, יש לך, בכל מקרה, תפקיד מכריע ביכולתך ללוות אותה כשותפה, שמכבדת את החלטותיה (גם אם הן נראות לך מטורפות), ולשמור עבורה את התקווה לעתיד טוב יותר. נדמה לי שבמקומך, הייתי עושה מאמץ אמיתי לגרום לה להאמין שתהיי לצידה בכל מצב. אישית, אני מאמינה גדולה באחווה הנשית ובכוחה המנחם. הלוואי שתדעו עוד המון ימים מאושרים ובריאים יחד. ליאת

לד"ר קנטר, שלום. יש לי אב כבן 53 בעל עודף משקל שסובל מסכרת בשנים האחרונות. הוא מעין "מתכחש" למחלה, ממשיך לאכול כרגיל ולא מקפיד על לקיחת תרופות. מצבו מדרדר והוא דורש שלא נחנך אותו.... מה לעשות?

שלום לך אלמוני, לצערי לא תוכל לעזור לו. תנסה לבקש מהרופא שיתאר לו את הסיבוכים הצפויים לו אם ימשיך ככה. אולי אז הוא יבין שזה לא צחוק!!!!!!! עדי

ycv שלום לך, בנוסף למה שאמר/ה עדי, הראה לו גם חומר בנושא הסיבוכים והנזקים. הסבר לו שסוכרת הינה מחלה קשה ורצינית ביותר אשר חייבים לטפל בה. תגיד לו שסוכרת יכולה להיות כמו סרטן אם היא לא מטופלת, אלא שכאן יש לו אפשרות לטפל. שאל אותו אם הוא יודע מה קורא אם שמים מיספר כפיות סוכר בתא הדלק של מכונית? היא מפסיקה מיד לנסוע והולך המנוע. תגיד לו שבגוף האדם זה כמעט אותו דבר, רק לוקח קצת יותר זמן. זה כאילו הכיש אותו נחש והוא יושב ולא עושה דבר ונותן לארס להרוג אותו. רוני

שלום לך, אני מכיר בכך שקיימת לך בעייה קשה, כי האבא נמצא ב"שלב הדחייה", ואינו מוכן לשמוע על חשיבות האיזון בסוכרת. עצתי לך - באם הוא קורא עברית ללא קושי, רכשו עבורו את הספר החדש" " סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי", והניחי לו ליד המיטה (הוא עלול לסרב לקחתו אם ינתן לו ביד). יש להשאיר את הספר פתוח בפרק הראשון: "אובחנה אצלי סוכרת - מה יהיה? ". הסקרנות - הרגה את החתול, אולי במקרה זה - היא תציל את אביך?...