פורום פסיכותרפיה גופנית-שיקומית

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - פסיכותרפיה
מטרת הפורום היא לעסוק בנושאים הנוגעים לפסיכותרפיה גופנית ושיקומית. המטרה בפסיכותרפיה גופנית ושיקומית היא לסייע לאדם לחיות חיים טובים מהנים ומלאים, ולממש את הפוטנציאל האישי, גם במצבים של חולי ונכות. בפורום זה ניתן להעלות שאלות אודות התמודדות עם מצבים של משבר גוף - נפש, כלומר: בעיות וקשיים גופניים הנובעים ממחלות, תאונות דרכים, פיגועים, פגיעה מינית ופיזית ועוד. זאת ועוד, יש מצבים גופניים רבים הקשורים במתח נפשי, כגון אלרגיות ופריחות בעור, בעיות במערכת העיכול, כאבי ראש וכאבים בכלל, קשיי שינה, קשיי נשימה - כל אלה ועוד מבטאים לעתים תגובות של הגוף למתח נפשי. בנוסף, יש אפשרות להתייעץ בנושאים הקשורים לשיקום, ולאפשרויות טיפול באמצעות הממסד. יש לציין שהייעוץ בפורום אינו תחליף לאבחנה או לטיפול רפואי ו/או נפשי. ככלל, הפורום משמש זירה בה אפשר להעלות שאלות הקשורות לגוף-נפש, לתהות ביחד, להתלבט - ובהמשך לנסות לזהות כיוון אפשרי להקלה ולסיוע. שיהיה בהצלחה לכולנו! למעבר לפורום לחצו כאן.
104 הודעות
97 תשובות מומחה

מנהל פורום פסיכותרפיה גופנית-שיקומית

28/08/2017 | 20:13 | מאת: אנונימית

היי אני בת 29 בעלת שתי עסקים עובדים ומצליחים כבר תקופה ארוכה שחיי מתרכזים רק בהם בשנתיים וחצי פתחתי שתי סניפים ובשנתיים העלתי 15 קילו ומה שאני עושה זה נטו עבודה בית בקושי יוצאת לבלות אפילו כלים בקושי עושה יש לי בן זוג שחי איתי 3 וחצי שנים ולאחרונה התחיל בי דימוי עצמי נמוך חוסר ביטחון ומלא קשיים חברתיים כאילו מפחדת מכל בנאדם איזה טיפול מתאים לי ? צריכה הכוונה. . . תודה

31/05/2017 | 03:56 | מאת: דניאל

שנתיים אחרי ניתוח acdf בc3-4 שמונה שניים לאחר גילוי טרשת נפוצה. חודשים מספר לאחר גילוי 7 בלטי דיסק 2 מהם עם לחץ ישיר על חוט השדרה ב t7-8-9. הידיים חלשות והרגליים גם. לא יכול לשכב עקב כאב, לא נוח לשבת. חוסר יציבות בעמידה ובהליכה. מתהלך עם קביים. חייב לחזור לעצמי. איך אעשה זאת??? השעה 3:00 בבוקר סיימתי הליכה של 20 דקות במהירות 1.2 קמ"ש בהליכון. יש לי קקי, פוחד לשבת באסלה עקב כאב. היום יום הולדת העברי של אבי זכרונו לברכה כוח של עשרה אנשים היו לו. אחי בבית חולים משותק עם טרשת נפוצה עם דלקת בדרכי השתן. אמא שלי חולה מאוד לאחר שלבקת חוגרת ושבר בחוליות עמוד שדרה. כאובה סובלת ובודדה. משפחת הבסיס מתפרקת ואין מי שיעזור. אבא הלך והשאיר משפחה מפורקת. איך נרומם את עצמנו? ואיך אציל אותי ואת משפחתי?

15/12/2015 | 17:30 | מאת: פצועה

בת 22, סובלת מגיל 6,7 מבעיות רגשיות ואי בשלות רגשית, לקויות למידה, בעיות חברתיות, אובחנתי בהמשך כ- Adhd, OCD, ODD, דיכאון (כבר עשור), חרדות, פוביות, הפרעות אכילה, התמכרות לסמים ואלכוהול, פיצול אישיותי פנימי, שהתפתח בחצי שנה האחרונה לסוג של פסיכוזה (מחשבות חודרות), אז אובחנתי פסיכו-אפקטיבית מטייפ דיכאוני. מאובחנת גם בורדרליין בכמה צורות (גבולית, אמוציונלית/היסטרית ולא מסווגת). לפני כחצי שנה, בעקבות התרחקות מהמשפחה וחתונת אחותי הבכורה, התפרצות קשה של פוסט טראומה מלווה בהחמרה של כל התסמינים, בהרעבות וירידה במשקל, נדודי שינה קשים וסיוטים חוזרים, פגיעה עצמית (שהחמירו עד לתפרים), שתיית אלכוהול בערב + אכילה והקאה, אובדנות ומחשבות על התאבדות. את הגילוי עריות הפגיעה המינית עברתי מגיל 0-4 עד גיל 8, אבל הפגיעה הנפשית ואולי המינית נמשכה גם כשהוריי התגרשו ורק אני הייתי נוסעת אליו. עברתי עשרות אנשי טיפול מכל הסוגים, עשרות תרופות, איבחונים, הקלות, בתי ספר והמצב שלי רק מחמיר. למרבה הצחוק מעולם לא קיבלתי אבחנה של פוסט טראומה למרות שאני cptsd, טראומה מורכבת. אני חייבת פסיכיאטר מומחה, ופסיכותרפיסט/ית מומחים, שמבינים, שאכפת להם, כרגע אני בתחילת תהליך פלילי עם עוד וזה מה שנותן לי את הכוח לחיות, אבל אני עדיין במצב קשה, ושברירי. מקבלת כרגע רק בונדורמין לפני השינה, פוגשת את הפסיכיאטרית אחת לחודש למרשמים. אני גרה בהרצליה. אודה מאוד לקבל המלצות למטפלים שיוכלו לעזור לי, פסיכיאטר ופסיכולוג/פסיכותרפיסט או מקומות שמטפלים נפשית ותרופתית ויש להם ניסיון בפגיעה מיני. (בעיקר גילוי עריות בילדות) תודה. אבודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך את מתארת מצב מאד מורכב של פוסט טראומה מורכבת. יש היום מספר מרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ואת יכולה לפנות לכל אחד מהם. באיזור המרכז יש את לוטם - בבית חולים איכילוב. יש גם בעיריית ראשון לציון, מרכז לנפגעות תקיפה מינית. אז אני פשוט ממליצה לברר (אפשר דרך מרכז הסיוע) ולפנות! הצלחה, מיה

08/01/2015 | 11:36 | מאת: אסתר

אימי בת 85 סובלת מהלב בשנים האחרונות מסוכר,אמי בבחינה נפשית חזקה ובריאה,אין לה שיכחה זוכרת עבר הווה עתיד...אבל בחודשים אחרונים מתלוננת שחול ניכנס לה לעיניים לראש לפנים ולכל הגוף,היא מתרחצת מס' פעמים ביום מחליפה בגדים מנגבת את פניה במגבונים סטריליים,יש רופאים שאומרים לה שבזיקנה יש כל מיני תופעות...לוקחת לוריוול להרגעה בת שעתיים,הצענו לה לבקר אצל פסיכיאטר ,אז הרימה את קולה בבטחון כהרגלה שהיא יכולה ללמד פסיכיאטרים ואינה זקוקה לפסיכיאטר,ולא מבינה למה לא נותנים לה כדור שלא תרגיש מה שהיא מרגישה במשך היום,מה לעשות ד"ר ?מה דעתך?האם רופא רגיל יכול לתת לה כדור שנותן פסיכיאטר?אנא תשובתך המהירה,תודה על הסבלנות

שלום לך, נשמע שאמך סובלת מהפרעות בחשיבה, הקשורות לגוף, אך מקורן במוח. אני ממליצה לפנות בהקדם אל רופא המשפחה והוא יוכל לתת טיפול תרופתי או להפנות לרופא המתאים (אולי למומחה בגריאטריה), ונראה לי שאמר לא תתנגד ללכת אל הרופא המוכר לה. שיהיה בהצלחה והרבה בריאות! מיה

15/12/2014 | 18:46 | מאת: רויטל

היי לך, עקרונית הפורום פעיל וקיים! אני כאן ואם יש לך שאלה או התלבטות - אשמח לענות. בברכה, מיה

20/10/2014 | 19:01 | מאת: אנונימית

לא יודעת אם זה קשור לנושא של הפורום אבל יש נושא שדי מעסיק אותי ביום יום ולא מצאתי לו עדיין פיתרון. יש לי חזה קטן ומגיל 14 אני לובשת חזיות מרופדות(לא ברמה אבל עדיין). בעבודה זה יחסית לא נוח ולפעמים אני מרגישה שאני מתה ללבוש חזיית ספורט, אבל תמיד אני מתביישת שאלך עם חזייה בלי ריפוד ואז יראו שיש לי חזה קטן. גם זה לא נעים ללבוש יום אחד רק חזיית ספורט ואז יסתכלו ויחשבו שתמיד הלכתי עם ריפוד. יש בזה הרבה יתרונות ואני מרגישה שללבוש פוש אפ נותן לי יותר פרופורציות לגוף ונותן ביטחון עצמי אבל מה לעשות כשאת מתרגלת לזה את כבר לא יכולה ללכת בלי. אני יודעת שזה שהיום האופנה זה בנות רזות עם חזה שופע אבל מה לעשות שלא כולן כאלה ולחלק גם אין את הגנים להיות כאלה. אני יודעת שיש בי דברים אחרים טובים, גם במראה, אבל מה לעשות, עם החזה שלי עד היום לא השלמתי.

היי לך, נראה שהנושא הזה מאד מעסיק אותך, והרי טבעי שהגוף הוא חלק מאתנו ורוצים שיהיה מושלם וטוב! אך חלק מהעניין הוא ללמוד' לקבל שאעי אפשר להיות מושלךמת, ובכל זאת שאת בחורה נאה ונשית.באם זה ממשיך להטריד אותך מאד, אני ממליצה לפנות לייעוץ, כדי ללמוד לחיות טוב יותר עם עצמך, וליהנות מהחיים. בהצלחה! מיה

20/10/2014 | 18:51 | מאת: אנונימית

30/09/2014 | 11:10 | מאת: העייף

יש לי הרבה בעיות בחיים. עכשיו יש לי בעיה קשה שלצערי אני כנראה לא יכול לפתור אותה אבל גם לא להתעלם ממנה. שמתי לב שכול פעם שאני נזכר או מזכירים לי את הצרה הזאת או נוגע בנושא כדי לנסות בכול זאת לפתור אותה-אני מקבל עייפות קשה באותו הרגע למשך כמה שעות קשר הגוף נפש -איך להתמודד?

שלום לך, אתה אכן מתאר קשר בין לחץ נפשי למצב גופני. הפתרון לכך הוא, לדעתי, טיפול נפשי. נראה לי שאם תוכל לדבר על הבעייה שמציקה לך, יוקל לך, אולי תמצא דרכים להתמודד עם הבעייה, ובהמשך - גם העייפות תרד. שיהיה לך בהצלחה! מיה

01/10/2014 | 08:30 | מאת: שוב אני

שאני לא יוכל לעשות בענין כלום.מדובר על משהו משפטי שלא בידים שלי.מעדיף לא לפרט. ולדבר על זה כבר דברתי עם חברים. מה יעזור לי טיפול?? אני מחפש דרך להתממודד עם זה באותו הרגע-אולי איזה דמיון מודרך או מנטרה

אני ממליצה על מאמר במוסף הארץ מאתמול בו יש דיון מעמיק במאבק בין תחומי פסיכותרפיה שונים כיום. אשמח לדיעות ושאלות שלכם בנושא. להשתמע, מיה

21/05/2014 | 21:03 | מאת: אורי

שלום רב, אני פונה בעקבות ייאוש שיש לי מנושא הלימודים. בשנת 2012 ניסיתי להתקבל למסלול לימודי ביוסינתזה בקמפוס ברושים שבת"א ולא התקבלתי. בשנה שאחרי אמרו לי שמי שלא התקבל לא התקבל ולא ניתן לעבור שוב סדנת כניסה. בשנת 2013 ניסיתי להתקבל למסלול כללי של פסיכותרפיה גופנית במכללת רידמן שבת"א וגם לא התקבלתי. הגעתי לשם במצב נפשי לא מאוזן וחשבתי אפילו לצאת באמצע הסדנה. אני מאוד רוצה את מסלול הלימודים הזה ומעדיף מאוד את הביוסינתזה שכן הייחודיות של המסלול מדברת אלי יותר. השאלה שלי היא האם לגשת שוב לשתי המקומות הללו או לוותר ולחפש מסלול אחר יותר קצר דיאטטי אבל פחות גדול ורציני עם הכשרה סופית שהיא פחות מתקדמת. במהלך השנה האחרונה עברתי התקף פסיכוזה והייתי מאושפז כשבועיים באברבאנל. המצב החברתי שלי לא בשמיים ומבחינת התקשרות אני לא אלוף, בטח שלא בימים אלו. אני כנראה אקבל סיוע בנושא הלימודים כחלק מסל שיקום של ביטוח לאומי ואני אברר דרכם האם הם יכולים לעזור לי במצב הזה להתקבל לאחד משתי המוסדות שאני מעוניין בהם. יש לי חוסר בטחון גם בגלל ההתקף הזה והמצב התקשורתי-חברתי שלי שהוא לא גבוה - וגם בגלל שלא התקבלתי פעמיים. איך אני משפר את הבטחון העצמי שלי לקראת הסדנאות הללו בחודשים הקרובים? תודה מראש, אורי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אורי! אתה מתאר מצב מורכב...בכללי, המלצתי היא לפנות לפסיכותרפיה גופנית או כל טיפול.זה יכול לסייע לך להתחזק ולהתמודד עם המבחנים, וגם ל ובאמת למצוא מה טוב בשבילך. אם יש לך עוד שאלות - אני כאן. בהצלחה! מיה

שמעתי תוכנית ברדיו פסיכולוג שסיפר על מקרה של התאהבות ממבט ראשון בתמונה של בחורה, שבעיניים אובייקטיביות של כל אדם שייסתכל עליה היא נראית בת 20. הבחורה מצטלמת בתנוחות ופוזות מאוד סקסיות, בוגרות, עם בגדי ים ופוזות מאוד בוגרות כאילו היא עושה טיזינג לפורנו. יש לה חזה מפותח מאוד, יש לה בטן מאוד גדולה והפנים שלה בוגרות אבל משהו בפנים שלה מאוד מדבר ומושך, כמו גם הגוף שלה. הבחור נדלק עליה, אוהב את החזה המפותח שלה, אוהב את הבטן שלה שלה, את השיערות שלה בגוף, מקבל אותה כמו שאף אחד לא יקבל אותה, הוא מקבל אותה. פתאום אימא שלה רושמת לו בצ'ט שזו ילדה בת 13 ! הבחור מתבאס מאוד כי הוא כבר נדלק עליה וחשב שהוא רוצה אותה, מרוב רצון להכיר אותה הוא רושם לאימא שלה שהוא מוכן לחכות בשבילה כמה שנים שתגדל, אז הוא רושם לאימא שלה את זה, אבל אימא שלה מבקשת שימחוק שהוא רשם לבת שלה שהיא מושכת. אז הוא מוחק, אבל הוא בשוק איך זה יכול להיות שהיא רק בת 13, והיא נראית ומתנהגת כמו בת 20 ?! אז עכשיו כל הזמן מדברים על זה בתקשורת שהנוער מתבגר מוקדם והמסרים מהמדיה. אבל איך קוראים לבעיה כזאת של להתאהב ממבט ראשון במישהי ? ואיך קוראים לתסכול הזה של שמבחינה אובייקטיבית כל אחד יחשוב שהיא בת 20, אבל היא בעצם בת 13 ואתה כבר התאהבת בה ?! איך קוראים לבעיה הפסיכולוגית של הבן אדם שנתקל בסיטואציה כזאת ? ואיך אפשר להימנע מלהיתקל במצב דומה ?

היי לך, שאלתך מורכבת. לדעתי, אפשר לקרוא לתופעה המתוארת - פנטזיה. פיתוח של התקשרות ומשיכה כלפי תמונה של אדם/אשה בין אם בת 13 ובין אם בת 20 - היא בגדר פנטזיה, הקשורה אולי לרצון לקשר, אך גם לחשש מפני קשר אמיתי, פנים-אל פנים. זה שנערה שמה תמונה באינטרנט ובה היא נראית בוגרת מגילה, גם אינה תופעה בריאה ועלולה להזיק לאותה נערה, ורצוי שהאמא שלה תקבל הדרכה איך להתייחס לכך. בכל אופן, אני ממליצה לשכוח מהתמונה ולנסות ליצור קשרים אמיתיים וממשיים עם נשים בגילו של הבחור. יש לציין גם, שקשר מיני עם נערה בת 13 מהווה עבירה על החוק, אז כדאי לשים לב לכך וכאמור, לשכוח ממנה. בהצלחה! מיה

05/02/2014 | 19:22 | מאת: אפי

שלום יש לי כמה שאלות חשובות לגבי פסיכותרפיה גופנית שלא מצאתי להן מענה באינטרנט אבל מעניינות אותי מאד דבר ראשון האם בטיפול כזה הדגש הוא על הדיבור או המגע? דבר שני יש התייחסות לנושא של העברה אירוטית ? ברור שהמטרה היא לא סיפוק מיני אבל תמיד פסיכולוגים רגילים מזהירים שאם יש מגע בטיפול קשה מאד לשים גבולות ומתעוררת העברה אירוטית אצל המטופל השאלה היא בעצם מה קורה במקרה שמטפל והמטופל הם בני מינים נגדיים, האם כשמטופל שמקבל זיקפה או מטופלת שחווה עוררות מינית פנים-וגינלית (שאלה ביטויים גופניים למצב נפשי ) יש צורך להתייחס לזה במסגרת הטיפול הגופני או שזה סימן שצריך להפסיק אותו, כי הגבולות נחצו ולכן חובה להחליף מטפל בהקדם ? ומה קורה אם המטפל עצמו מתגרה (בטעות ) מהמגע עם המטופל ? האם עליו לדבר על זה או לנסות לחשוב על משהו אחר? אני שואל כי נראה לי מוזר טיפול שכולו מגע בין מינים בלי שיהיה גירוי ביולוגי לפחות, מאחר ואנחנו אנשים בוגרים ולא צריך להתמם באשר לטבע האדם ובמיוחד טבע הגבר שיש לו אחוזי טסטוסטרון גבוהים מאד בגוף. שאלה אחרונה לגבי חיבוקים , האם נהוג להתחבק בטיפול פסיכותרפיה גופנית ? תודה

30/01/2014 | 16:09 | מאת: שואלת

היי, מדוע פסיכולוגים לא מחבקים? למה יש כאלה שמוכנים ויש כאלה שלא? ואם התשובה היא שזה תלוי במי המטופל, איך קובעים מי הוא מטופל שאפשר לחבק אותו ולמי זה יזיק? למה זה מזיק בכלל? למה לא כולם מסכימים? תודה.

זהו נושא מאד רגיש ומורכב. מרבית הגישות הטיפוליות טוענות שמגע גופני בין מטפל/ת למטופל/ת אסור לחלוטין, ודוגלות בשמירה נוקשה על כללים של אתיקה והמנעות ממגע פיזי כלשהו, בין היתר כדי לא לעבור גבולות, ולשמור על כך שהקשר יהיה מקצועי. לא כל המטפלים מקבלים את הגישות הללו, ויש לכך קשר גם לאישיות של המטפל/ת. את צודקת שאין הסכמה בנושא! כל טוב, מיה

02/02/2014 | 20:23 | מאת: שואלת

אומרת במקרה שמטפל כן מסכים? האם זה לא מקצועי? אז מה לעשות במקרה זה? תודה

28/01/2014 | 22:24 | מאת: סתמחת

תודה מקרב ליבי על ההתעלמות הנהדרת. תודה! ממש, התעלמות למופת... ההודעה שלי פה שבוע ולא מקבלת מענה, עד שמתווספות הודעות חדשות, שמיד נענות! ואילו שלי ממשיכה להיות דחויה. נהדר, תודה תודה! באמת מכל הלב... תודה תודה תודה

היי לך, מצטערת, רשמתי לך מענה מזמן וזה כנראה לא נקלט! אענה שוב ואיתך הסליחה. מיה

28/01/2014 | 15:02 | מאת: יוסי

האם ידועה תופעה של כאבים פיזיים(בטן תחתונה) עקב ניצול\פגיעה בעבר הרחוק,ואם כן האם את מכירה שיטת טיפולית פיזית\נפשית מהירה לשיחרור מזה?? תודה על תשובתך המהירה. (שמעתי על סוג של טיפולים מדמים חויה מתקנת??

לקריאה נוספת והעמקה

היי, התופעה של כאבים גופניים בעקבות פגיעה מינית, היא בהחלט ידועה ומוכרת. אני ממליצה לפנות לטיפו גופנפש, או טיפול במרכז המתמחה בנפגעי/ות תקיפה מינית. אם תרשום עוד קצת פרטים - איזור מגורים, גיל וכו, אוכל לנסות לכל טוב, מיה

28/01/2014 | 11:53 | מאת: ליסה

שלום, אני עוברת טיפולי פוריות וני כל הזמן תחת המון לחץ. אני דיי היסטרית מזריקות אבל אין ברירה ועושה אותן. כל המצב מכניס ללחץ אחד גדול. האם יש טיפול שיוכל לעזור להוריד את המתח והלחץ ?

שלום לך, טיפולי פוריות הם אכן תהליך לא פשוט...אני מציעה לך לפנות לטיפול כלשהו המשלב גוף-נפש. כי ככל שתהיי יותר רגועה, יש יותר סיכוילהצלחה בתהליך כולו...תנסי לברר דרך קופת החולים שלך מה מגיע לך מבחינת טיפול נפשי, אולי אף כחלק מההשתתפות שלהם בתהליך טיפולי הפוריות. שיהיה בהצלחה! מיה

20/01/2014 | 22:28 | מאת: סתמחת

מישהי כתבה למטה אודות חוסר הצלחה במבחנים ושאלת אותה האם היא חשה לחוצה בעת מבחן. הציונים שלי היו תמיד בסדר, אבל יש לי לחץ עצום במבחנים. זה מפחיד אותי ואינני מאמינה שאוכל להצליח. רציתי לדעת האם יתכן שבגלל הלחץ הזה אני מתפקדת פחות טוב ולכן הציונים שלי לא יותר גבוהים? הציונים שאני שואפת אליהם הם ממש גבוהים, ויש לי ציונים שהם נחשבים בסדר, אבל מבחינתי הם לא. יכול להיות מצב שהיכולת שלי נפגעת בגלל הלחץ, שהרי עובדה שאני כן מצליחה להוציא ציון טוב, רק לא מעולה. או שאני סתם לא חכמה?

היי, נראה לי שאכן את דורשת מעצמך דרישות גבוהות...זה ממש לא אומר שאת לא חכמה! אבל ברור שהלחץ והמתח אינם תורמים ליכולת להתרכז במבחנים וכן יש מקום לבדוק מדוע קשה לך לקבל את הישגייך כטובים? ברור שיש עוד מה להיכנס לכך...ברוב מוסדות ההשכלה הגבוהה יש מדור לייעוץ לימודי, ממליצה לנסות להתייעץ עמם. שיהיה לך בהצלחה ומתנצלת שוב על העיכוב בתשובה. כל טוב, מיה

20/01/2014 | 07:29 | מאת: הילה

שלום רב, כבר במשך זמן מה, יש לי הפרעה מסוימת לעיתים היא מתחזקת ובתקופות מסוימות נחלשת. יש לי מצב בו כאשר אני נמצאת בסביבת אנשים (הרצאה, פגישה, עבודה , כנס) אני נלחצת לשבת במעגל או בכלל בחלל מסוים, מחשש שישמעו את הבטן המקרקרת שלי!! אני מתחילה להלחץ וממש מרגישה שעלי לברוח מהמקום! הידיים מזיעות, עלייה בדופק כול הסיפור... כתוצאה מכך מתחילה להזיע והבטן מתחילה להשמיע קולות, ברור לי שזה הכול בגלל שאני גורמת לכך. הדבר גרם לי בערב ממש להימנע מכול מני מצבים חברתיים התחמקות מפגישות חשובות אשר מנעו את התקדמותי גם בחיים האישיים וגם בעבודה. בבקשה עיזרו לי מה עלי לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך הילה, התופעות שאת מתארת הן תגובות של חרדה, אולי חרדה חברתית. הגוף מגיב לחרדה - בדיוק באופן שתיארת - קרקורי בטן, הזעה, עלייה בדופק וכך הלאה. וככל שהלחץ הנפשי גובר, התופעות מתגברות וחוזר חלילה...אך בוואי שאפשר לטפל בחרדה זו, אם זה בטיפול התנהגותי-קוגניטיבי. אני ממליצה מאד שתפני לטיפול, כדי שתוכלי להתגבר על קושי זה ולהתקדם בחייך! את מוזמנת לפנות לאימייל שלי ואנסה להמליץ על טיפול מתאים. כל טוב, מיה mayabe@bezeqint.net

13/01/2014 | 16:19 | מאת: ישראל...

שלום לך אני סובל משחיקה בפיקות הברכיים זה מלווה בכאבים ואיכות חיים ירודה... אני רוצה ללמוד משהו...? אני לא יודע אם זה יעיק עלי ויעשה לי בעיות עם הלימודים... אני בדילמה רצינית...??? גם לא מסוגל לעבוד בכול עבודה פיזית...?

שלןם לך, נשמע שאתה סובל...האם אתה מקבל טיפול תרופתי לבעיות הברכיים? פיזיותרפיה? והאם אתה מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי עקב הבעיות בברכיים? כי אם אתה כן מוכר, אפילו באופן חלקי, אז אתה זכאי לשירותי יעוץ ושיקום מטעמם, והם יוכלו לסייע לך במציאת כיוון תעסוקתי המתאים למגבלות שלך. בהצלחה! מיה

14/01/2014 | 10:41 | מאת: ישראל

אני עדיין לא מוכר בביטוח לאומי לא נעזר הרבה בטיפול תרופתי האם את חושבת שלמרות זאת או ראית מקרים אחרים של רבים שהצליחו אצלי יותר זה מתבטא בכאב כרוני המשבש את איכות החיים..........?

06/01/2014 | 09:46 | מאת: תמר

הקושי שלי בחברה התחיל בגיל מבוגר יותר ,אולי גיל 28 היו לי תקופות של חוסר ביטחון מול אנשים באופן משתק, היום גיל 48 אני לא חווה חוסר ביטחון משתק אך יכולת ההתחברות שלי לאנשים מאוד מצומצמת ,וגם עם חברים שיש לי איתם קשרים קרובים מספר שנים בסופו של דבר הם מתרחקים ממני.אין לי צורך ואין לי יכולת להכיל המון חברות,אבל אפילו אחת או שתיים אני לא מצליחה להחזיק. למה זה קורה? האם ניתן לטפל בזה בגיל מבוגר?

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב לך תמר. את כותבת על בעייה ממושכת וכואבת. לדעתי, אף פעם לא מאוחר לטפל בנושא. כדאי לבדוק עד כמה יש לך הזדמנויות להכיר אנשים - בעבודה? במסגרות אחרות? ומה עם משפחה? אנא תכתבי יותר, ואנסה לסייע יותר. בברכה, מיה

02/01/2014 | 09:32 | מאת: מירה

יש לי ירידה בעבודה מבחינת שעות העבודה. אני מרגישה עם זה מאוד מתוסכלת, אין לי כוחות מה גם שאני מטפלת בהורי גם. משמעו פחות כסף, יש לי קצבת נכות 7 שנים אני בת 51. אני מודאגת מבחינת עבודה אם אצטרך ללכת למקום חדש מה יהיה שם איך יקבלו שאני עובדת 4 פעמים בשבוע. אני צריכה גם להיות בבית בגלל הורי. קשה לי לקבל עצמי מבחינת זאת שאני עיפה יותר.

לקריאה נוספת והעמקה

היי לך,נשמע שאת עוברת תקופה קשה!+ היי לך, נשמע שאת עוברת תקופה קשה! האם בכל העומס הזה יש משהו שעושה לך טוב? שמביא לסיפוק? האם בדקת מבחינה רפואית מה גורם לך כעת ליותר עייפות? ואולי אפשר לסדר עזרה ביתית עבור הורייך, וזה יוכל להקל עלייך...אנא תכתבי עוד פרטים ואנסה לייעץ יותר. כל טוב, מיה

31/12/2013 | 10:00 | מאת: מעין

האם פסיכותרפיה יכולה לסייע למי שעבר תאונת דרכים ונמצא בחרדות איומות לחזור לנהוג?

לקריאה נוספת והעמקה

היי, פסיכותרפיה בהחלט יכולה לעזור בתגובה שאת מתארת אחרי תאונה. שיהיה בהצלחה! מיה

25/12/2013 | 13:35 | מאת: שולי

הי, לפעמים יש לי חרדה כשאני נמצאת בתוך חנות הומה או קניון.. כל המקום מתחיל להסתובב לי ואני יוצאת החוצה, הלב שלי דופק ואני מתקשה להסדיר את הנשימה.. יש משהו לעשות בנידון?

היי לך,טובשאת מזהה מתי ואיפה באים התקפי החרדה. זה אומר שבהחלט אפשר לעזור לך. אני מציעה לך לפנות לטיפול התנהגות-קוגניטיבי או לפסיכותרפיה גופנית, אשר בה מלמדים אותך להרגיע את הגוף והנפש. בהצלחה! מיה

22/12/2013 | 17:26 | מאת: היי

רציתי לשאול האם יש תואר ראשון בפסיכותרפיה גופנית והיכן?? ומהם תנאיי הקבלה?

למיטב ידיעתי, אין בארץ תואר ראשון בפסיכותרפיה גופנית. צריך לעשות תואר בפסיכולוגיה או באחד מהמקצועות הטיפוליים ולאחר מכן ללמוד תואר שני או לימודי הסמכה והתמחות בתחום הזה. בהצלחה! מיה

21/12/2013 | 21:07 | מאת: מירה

אני עובדת ולומדת באוניברסיטה הפתוחה. התחלתי ללמוד רק בגיל 40 וכשיו אני חצי תואר. בת 51.אני לומדת פסיכולוגיה חינוך והיסטוריה.הציונים שלי נעים סביב 7.5.ממה אני לא מגיעה לציונים גבוהים יותר? היו לי שתי שמיניות בחינוך והיתר 7+. מה אפשר להגיד עלי ביחס לציונים? אישיותי? משהו על עצמי מנסיונך הרב.

21/12/2013 | 21:26 | מאת: מירה

רציתי לספר שעד גיל 44 עבדתי במשרות ארוכות אינסופיות וקבעו לי קצבת כללית עקב בעיה נפשית וצליאק שאובחן בגיל 41.היום אני עובדת 7 שעות 4-5 שעות בשבוע בין היתר שאני מטפלת בהורי.לולא אני הבית לא היה מתנהל.הורי בני 90- ניצולי שואה מאוד עצמאיים.

היי מירה! ראשית, כל הכבוד לך שאת לומדת ועושה את המאמץ, זה לא מובן מאליו. שנית, כדי להבין ולעזור לך עם המבחנים והציונים, אני צריכה עוד מידע...האם את חשה לחץ, חרדה, בעת המבחנים? מהן המטרות שלך בלימודים? לאן את רוצה להגיע. אם תכתבי עוד קצת פרטים, אוכל לעזור יותר. והעיקר - בהצלחה1 מיה

22/12/2013 | 11:10 | מאת: מירה

הלימודים עצמם מאוד מהנים מאוד מענינים,אני אוהבת ילדים ומאוד רוצה להבין אותם, עשיתי פרח בגיל 41, ויש לי אחיין עוד חצי שנה גומר צבא.אני מתעיפת בקלות אחד המינוסים הבולטים ביותר שלי, במבחנים כשהראיתי הבנה ואהבתי את התחום הציון היה יותר טוב. מבחן אחרון לא היה לי סבלנות לשבת במבחן לא פרטתי ולא הראיתי הבנה, יצאתי ראשונה קובלתי ציון קורס 71, לא הייתי ממוקדת ומאורגנת.

17/12/2013 | 10:10 | מאת: מישהי

הי חוויתי מספר פעמים התקפי חרדה אחרי ההתקף האחרון הבנתי שאני לא חולה במשהו אלא חווה התקף ,מה אני יכולה לעשות כדי שההתקף לא יחזור לי

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, בדרך כלל צריך טיפול מקצועי כדי להפסיק התקפי חרדה. יש שיטות רבות ומגוונות שיכולות לסייע! ממליצה לפנות לטיפול או ייעוץ נפשי. בהצלחה! מיה

15/12/2013 | 09:57 | מאת: שלומי

אני בן 18 ומאז ומתמיד התאפיינתי כבן אדם סגור וביישן. עם השנים הפחד שלי מסיטואציות חדשות התעצם. לא יצאתי מהבית למקומות חברתיים כמו: סרט,מסעדה, טיולים שנתיים, ים, טיולים עם המשפחה וכ'ו מזה עשר שנים. כשאני בחברה עם אנשים אני תמיד נלחץ, גם עם אנשים שפחות או יותר אני מרגיש בנוח אתם. זה מתבטא בהזעת יתר בכפות הידיים ובגב, ואפילו בכאבי בטן(תסמונת המעי הרגיש). לכן, אני מעדיף להיות מסוגר בחדרי הרחק מההורים, מחברים ומהאחים. לאחרונה גם התחילו לי קשיים בהגעת מילים, גמגומים. בלימודים הולך לי מעולה כתוצאה מהזמן הפנוי ואף העודף שיש לי, אני עושה 5 יחידות במתמטיקה ואנגלית ובפסיכומטרי הוצאתי 750. ועם זאת אני לא רואה שיש לי לאן להתקדם בחיים. אני מרגיש שלכל מקום שאני אלך אני לא אדע איך להביע את עצמי, להציע רעיונות משלי. אני תמיד אהיה העובד, השכיר ה"טוב" שלא יגיב אם יפגעו לו במשכורת, משמרות . אני רואה את עצמי כבן אדם שלא יוכל להיפתח למישהי מבחינת אהבה ושכל מה שאנסה בעניין סופו להיכשל. אני מפחד לצאת לחיים האזרחים עם כלים חברתיים השואפים לאפס. אשמח לעצה טובה

לקריאה נוספת והעמקה

היי שלומי, מדבריך נשמע שאכן אתה סובל, וכנראה התגובות הגופניות מבטאות חרדה וחוסר בטחון. אבל, אתה בחור צעיר והחיים לפניך ולבטח אפשר לעזור לך לבנות בטחון עצמי, תחושה של ערך ויכולת ליהנות מהחיים.לא כתבת מה קורה עם גיום לצה"ל...גם כחייל תוכל לקבל ייעוץ נפשי דרך קבנ"ים, וכאזרח - ממליצה לפנות לטיפול נפשי דרך קופת החולים שלך. שיהיה בהצלחה, וחבל על כל דקה - תפנה לעזרה מקצועית!אם תרצה עוד ייעוץ והכוונה - תכתוב כאן. בברכה, מיה

11/12/2013 | 12:41 | מאת: גדי

יש כזה דבר לילדים? האם זה הוכח כמשהו שעוזר להם? למשל בטיפול בחרדות של ילדים?

לקריאה נוספת והעמקה

בהחלט יש טיפולים לילדים, וגם כאלו הממוקדים בחרדה. הטיפול בילדים הוא שונה ממבוגרים, בכך שנעשה בעיקר דרך משחק, סיפורים ועוד.כמו תמיד בטיפולים אין הוכחות במאה אחוז לגבי כמה זה עוזר, אך דווקא אצל ילדים מספיק כמה מפגשים כדי לסייע להם. כל טוב! מיה

09/12/2013 | 13:51 | מאת: לירן

שלום, אני לא אוהבת שנוגעים בי בדייט ראשון, אפילו לא ליטופים קטנטנים על היד, כמחווה של תשומת לב. הרבה גברים נרתעים ממני בגלל זה. האם זה נורמלי? כדאי לתטפל בכך?

היי לך, לא כתבת בת כמה את...ואם יש לך איזשהו נסיון בקשר זוגי? כן הייתי ממליצה לך להתייעץ עם איש/אשת מקצוע, כי אולי יש חוויה לא טובה מהעבר שהופכת כל מגע ללא נעים ומרתיע. בהצלחה לך וכדאי שתקבלי עזרה כמה שיותר מוקדם, כדי שתוכלי להתקדם עם חייך, בכל התחומים. מיה

05/12/2013 | 09:32 | מאת: אודי

עברתי ניתוח להסרת משקפיים לפני כמעט 4 חודשים, יש לי תופעות לוואי של הניתוח וקושי בראיה, מבחינה הרפואית הדבר נמצא בתהליך של בדיקה והמתנה. מצד הנפשי אני גמור , אני ממש בוכה כל יום בעיקר שכאני חסר תעסוקה. אני מתחיל ללמוד שבוע הבא והפחד מהקושי בראיה מטריד אותי ומעציב אותי, כאשר אני בתעסוקה באזור מלא אור יום אני דיי שוכח מהראיה, אבל כשמגיע הערב או כשאני במקום סגור האורות מציקים לי ומכניסים אותי לדיכאון שאני לא רואה טוב, מה אפשר לעשות בנידון?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך, נראה שאתה עובר תהליך קשה בעקבות הניתוח בעיניים. חשוב כמובן בראש ובראשונה להשלים את התהליך הרפואי ולוודא שהתופעות בעיניים יטופלו ויתוקנו. התחושות שאתה מתאר אופייניות לפוסט טראומה. זו תחושה קשה שהעיניים אינן מתפקדות כבעבר...ולבטח זה מעלה חששות לגבי העתיד - לימודים, עבודב ועוד... האם יש אנשים סביבך שיכולים לעזור ולתמוך בך בתקופה זו? זוהי תקופת משבר ומותר להיעזר בבני משפחה,ובחברים. אם תחושות ממשיכות - אני ממליצה להיעזר בטיפול נפשי, על מנת לעבור תקופה קשה זו. אשמח לייעץ עוד בהמשך, כל טוב! מיה

03/12/2013 | 12:02 | מאת: רוית

שלום רב, אני בת 30 ויש לי בעיה ביצירת קשרים בחברה. כשאני מגיעה לסביבה חדשה אני לא מוצאת את עצמי שם ומחכה שהמפגש יסתיים. גם האנשים שבסביבתי לא מנסים לתקשר איתי בטענה שאני משדרת יהירות,סנוביות ואחת עם האף למעלה למרות שלאחר היכרות איתי מתוודעים שההפך הוא הנכון. לא אחת שמעתי על אנשים בסביבתי שהם אומרים כי הם לא אוהבים אותי ולא מתחברים אליי ושאני לא זורמת, רצינית. הייתי מעוניינת לדעת מה עליי לעשות/ לשנות על מנת שהסביבה תקבל אותי אליה ולא ארגיש אאוט סיידר? אשמח לשמוע גם אם יש טיפול מקצועי לכך

לקריאה נוספת והעמקה

ערב טוב לך! את מתארת מצב שבהחלט מפריע...לא ברור אם יש מצבים בהם כן נוח לך עם אנשים? למשל, במצב של אחד-לאחד? ומה עם קשרים משפחתיים? זוגיים? לדעתי, טיפול נפשי יכול לעזור מאד - ואף הייתי ממליצה על שילוב של טיפול אישי עם טיפול קבוצתי, וכך אפשר יהיה לעבוד "על חם" על הקשיים שציינת. אם תצטרכי עוד הכוונה, אשמח לעזור. בהצלחה! מיה

25/11/2013 | 08:40 | מאת: לילך

שלום,אני מחפשת פסיכותרפיסט מאזור עמק יזרעאל לטיפול בחרדות. אשמח להמלצות תודה רבה

היי לך, לצערי אינני מכירה מטפלים באיזור זה. ממליצה לפנות לקופת החולים שלך והם יוכלו לתת לך רשימה של מטפלים בחרדה. בהצלחה! מיה

25/11/2013 | 07:52 | מאת: אנסטסיה

שלום, כבר תקופה ארוכה שאני מתמודדת עם דימוי גוף שלילי ומחשבות ביקורתיות ואובססיביות לגבי מראה גופי. מאז שהייתי קטנה תמיד הייתי שמנמנה ובגיל 16 התחלתי תהליך של ירידה במשקל שהייתי 75 ובסופו של דבר ירדתי ל 63 קילו. כרגע אני בת 18 ואחרי הירידה במשקל התחלתי לחשוב על אוכל כמשהו שלילי ועל פעם זה מלחמה עם עצמי , הפכתי מבן אדם אופטימי ומלא חיים שלא אכפת לו ממה שיגידו לנערה שחושבת על עצמה בצורה שלילית, שאני לא מספיק רזה ובכל יום ובכל זמן ביום המחשבות סובבות סביב מראה גופי. אני נורא זקוקה לעזרה כי אני מאוד רוצה לקבלת את גופי כמו שהוא מבלי לחשוב מה אחרים יחשבו עליי או איך הם רואים אותי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לך! אכן נשמע שאת מתמודדת זה זמן מה עם קושי הקשור בדימוי הגוף שלך. כולנו עסוקים במידה זו או אחרת עם גופנו, המשקל, היופי ועוד ועוד...אך כשזה עובר להתנהגות המזיקה לגוף - אז נדלקות הנורות האדומות! לדעתי, בהחלט יש מקום לפנות לעזרה מקצועית על מנת שתוכלי להרגיש טוב עם עצמך וליהנות מהחיים.אינני יודעת אם את חיילת בצה"ל - כי אז ניתן לפנות לקב"ן ולקבל עזרה, והיום זה לא אומר שמשחררים משירות! אם אינך בצבא, אני ממליצה לפנות מהר לערה דרך קופת החולים שלך. שיהיה לך בהצלחה, ואני כאן, אם יש עוד שאלות. כל טוב, מיה

שלום לכולם, אני שמחה להנחייה של פורום זה. מקווה שלהיות כאן אתכם לשאלות והתלבטויות, ככל העולה על דעתכם. הרקע שלי והרעיון העקרוני של הפורום ומטרותיו - רשומים למעלה. לבטח יש שאלות ובקשות להבהרות, אשמח לענות! אז שיהיה לנו בהצלחה, מיה

04/11/2012 | 12:05 | מאת: שושנה

סובלת מדכאון עמוק ומסובך .סובלת מאינסוף מחשבות שרויה במצב של ייאוש עמוק ודמיונות קשים על העתיד.סובלת מטראומות . הגוף חסר אנרגיה וחיות כתוצאה מדימוי עצמי נמוך.סובלת מהשוואות לא רצוניות עם אנשים. וכואב לי הגוף מכך מאוד. נעזרת בטיפול תרופתי ,אך ללא הועיל.אשמח אם תוכלו לעזור לי אפילו שאני מיואשת מאוד. מחכה לתשובה.

לקריאה נוספת והעמקה

כדורים נוגדי-דיכאון הם כמו משככי כאבים ובשום מקרה, אינם פותרים את שורש הבעיה. פני לטיפול. בהצלחה

01/11/2012 | 11:27 | מאת: רפאלו

שלום נעמי וחברי הפורום, תהיתי מהם המוסדות המרכזיים בהם ניתן ללמוד פסיכותרפיה גופנית, והאם יש הבדל ביניהם מבחינת ההכרה בארגונים האירופאים / ישראלים. האם יש ארגון ישראלי כלשהו שמכיר בפסיכותרפיה גופנית? אני מכיר: רידמן, תלתן, קמפוס ברושים (ביוסינתזה), יש עוד? אני מניח שאת לא תמליצי במפורש על אף בית ספר (אם אני טועה אז כמובן שאשמח לשמוע המלצה), אז אשאל אחרת - איך את מציעה לבחור? לפי השיטה (ביוסינתזה של בואדלה מול גישות אחרות של לואן וכו'), לפי המיקום, לפי הקמפוס, או אולי לפי המורה? ולמקרה שאחליט להיות הרפתקני - איפה הבסיס של הפסיכותרפיה הגופנית כיום בעולם? מהם בתי הספר הרציניים או הגדולים בעולם לנושא זה? תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה

אתחיל משאלתך האחרונה, באנגליה ובכלל באירופה, נמצאים המוסדות הגדולים ביותר לקשר הנפשי-גופני. אם אתה ממש רוצה להעמיק בתחום אוכל להפנותך בשיחת טלפון. קיימים כמה מוסדות בארץ, כפי שציינת אך רובם, למיטב ידעתי חסרים ונדרש להשלים את הלימודים הארוכים, בעיקר בהעמקת שיטות כגון C.E או פוקוסינג לטראומות, מצבים חרדתיים ודיכאון. התחום מרתק ובחלק מהמוסדות התהליך הנפשי מאוד חזק, אך לא מעובד. חסרה מאוד ההבנה הפסיכולוגית במיוחד בכילים מאוד חזקים שעלולים להציף. לעניות דעתי בלבד, רבים יוצאים מבתי הספר ללא היכולת לעבד עם המטופל את התכנים הפסיכולוגיים . בית הספר חשוב, אך יותר מכך- המורים. שיהיה בהצלחה

29/08/2012 | 03:39 | מאת: אילנה

שלום, הנני מעוניינת בפרטים על מחלת נפש שמאוד מלחיצה אותי. אני מכירה מישהו, והוא כל הזמן נראה לי בלחץ שבוחנים אותו, הוא לא מסתדר עם אנשים וכמו כן פתאום דופק על שולחנות, כיסאות וכדומה בתדירות של כל חמש דקות.. הוא לפעמים צורח לעצמו ומתחיל לעשות פרצופים או שהוא דופק את הנייד על דברים וממש יש לו הוויות מוזרות כאילו הוא נכנס למין בועה כזאת שהוא חושב שלא שמים לב לכך וחשוב לציין שהוא פתאום קם מהכיסא ומתחיל לרוץ לאוטו. אודה לך מאוד אם תוכלי לענות לי על כך אני פשוט לא מבינה ממה זה נגרם ואיזו מחלת נפש זו. תודה רבה :)

יהיה זה לא מקצועי מצידי להסתמך אך ורק על תיאורך וכמוני. ואולי, יותר חשוב מכך, הוא שברור שאותו אדם במצוקה וכי הוא זקוק להיפגש עם רופאים מתחום הנפש כמוגם, לשלול כל בעיה נוירולוגית-עיצבית.

19/08/2012 | 01:53 | מאת: אפרת

היי,אני בת 21 ויש לי בעיה שהיא בעצם כל החיים שלי. מגיל קטן יש לי דימוי עצמי נמוך,מתבטא בפחד לבטא את עצמי מול אנשים חדשים,מול אנשים בעבודה ולפעמים אפילו מול משפחה וחברים טובים. לפני כל מילה שאני מוציאה מהפה עולה חי המחשבה אבל מה יגידו עליי?. דבר שמאוד נפריע לי.בעיה נוספת זה הפחד להכיר אנשים חדשיפ כי אני יודעת שאתבייש לדבר איתם,לשאול שאלה או כל דבר אחר.באמת מבקשת שתעזרי לי אני כבר תופסת תלות באנשים קרובים אליי רק כי אני מפחדת שאולי הם היחידים שיהיה לי אליהם קשר בסופו של דבר.ויש לציין שגדלתי במשפחה נורמלית ויש לי חברות טובות ותומכות ואפילו חבר. אודה לך אם תחזירי לי תשובה לטיפים או באמת משהו לעשות בנידון!

לקריאה נוספת והעמקה

אני ממליצה בחום לגשת בטיפול ולאבחן אם ישנה חרדה חברתית או את מקורות חוסר הביטחון. באתרי, תוכלי למצוא כילים שיעזרו לך בנושא כיצד אפשר ליצור עצמי גבוה? http://www.neomibar.com/articles/self-esteem.html

21/07/2012 | 15:35 | מאת: מארק

כתוצאה ממתח ולחץ נפשי עמוק שהייתי שרוי בו לאחרונה בגלל מחשבות שאני חולה ,נוצר אצלי גוש בגרון מלווה בחרדות+דכאון בבדיקת דם מתחילת החודש TSH תקין. עכשיו אחרי שהבנתי שכל הבדיקות שלי תקינות בדיקות דם וEMG אני מנסה להירגע לעשות ספורט סקס לנשוף אוויר צח לאכול נכון (יותר פירות וירקות כי אין לי כל כך תאבון לדברים יותר כבדים)כמו כן אני שותה חליטות של פסיפלורה\קמומיל\לבנדר\מליסה בעבר הייתי מטופל ברסיטל במשך שנתיים וחצי בעקבות התקפי פאנקיה וחרדות שחוויתי. הגוש בגרון זה משהו חדש,לפני שבוע הייה מלווה בכאב נפשי עמוק עד כדי דמעות שלא יכולות להתפרץ השאלה היא האם קיים טיפול או ריפוי טבעי נוסף שעליי כדי לעשות

לקריאה נוספת והעמקה

אני שותפה לרצון לפתור את התחושות בפן הפיזי. חשוב לי לציין כי אמונתי היא שבנושאים של הנפש יש צורך ללבן את הנושאים הנפשיים.הגוש בגרון, הלחץ המתמשך, כמו הרצון לבכות,הם ביטויים למצב של חרדה כללית. בשלב זה, כדאי לפנות לטיפול על מנת ללבן את הנושאים שבמקור החרדה.

29/06/2012 | 10:32 | מאת: יעל

אני אימא לילדה בת עשר. אתמול ילד קילל אותה, והיא בעטה לו באשכים. לפני שנה קרה ארוע זהה, עם ילד אחר. איך להסביר לה שאסור לה לבעוט באשכים?. ואיך להסביר לה למה?. מתנצלת אם השאלה מביכה אותך, אבל אני צריכה את עזרתך. בבקשה עני לי מהר וברצינות. תודה.

לדאבוני, אינני יכולה לסייע לך, זה אינו התחום שלי.

26/06/2012 | 03:12 | מאת: רעות

אני סובלת מתחושת בחילות כבר במשך חודשיים וזה קורה לי לרוב שאני בלחץ ושאני בחרדה זה ממש מפריע לי לחיי היומיום ומכול דבר קטן שאני נלחצת ישר אני קובעת שאני רוצה להקיא אבל אני לא מקיאה. ולמשל אחרי ארוחות יש לי בחילה ובזמן האחרון הכנסתי לעצמי לראש שאני צריכה להקיא כל הזמן ושיש לי בחילה ואני מטופלת אצל פסיכולוגית קלינית מה אפשר לעשות ?

לקריאה נוספת והעמקה

לוקח זמן להפחית את תחושת החרדה ע"י טיפול קליני ולכן כדאי שתפני לפסיכיאטר על מנת להקל על הסימפטומים של חרדה ובחילות. בנוסף, חשוב שתנסי להוריד את גורמי הלחץ בחייך. בבדיקות דם תוכלי לראות אם ישנם חוסרים כלשהם אשר מעצימים תחושות חרדה. בעיות הורמונליות בבלוטת התירואיד גורמות לחרדה. חוסרים בוויטמינים מקבוצת B ואנמיה.

24/06/2012 | 21:13 | מאת: אלמוני

שלום נעמי. אני בן 33, בעל נכות די קשה, וקשיי דיבור ניכרים. מעולם לא היתה לי חברה. הדחף המיני של תקין. לפעמים אני רואה אישה יפה ומקבל זיקפה. ואז יש לי מחשבות מיניות עליה. ולרגע קופצת לי המחשבה לאנוס אותה. כי הרי מרצונה היא לא תסכים לשכב איתי. חשוב שתביני היטב: לעולם לא אאנוס אישה. זה מנוגד לכל עקרונותי. חוץ מזה, סביר שגם פיזית איני מסוגל לאנוס. הרי עושים לי "פו" ואני נופל. אבל לרגע אחד אני חושב על אונס - וזה מייסר אותי. כי באותו רגע כל האידיאלים והאמונה שלי באהבה הולכים לעזאזל. ואני הופך, תאורטית בלבד, לחיית טרף. אז נכון שאיני מבצע זאת בפועל - אבל עצם המחשבה על זה מטרידה אותי. אני צריך להיות מוטרד?. איך פותרים את זה?. איך מוצאים בינתיים פורקן מיני?. אני נורא רוצה מישהי שתאהב אותי באמת. ואז הסקס כמובן יהיה בהסכמה מלאה ומתוך אהבה. אבל בינינו, נעמי, התיאשתי מלקוות לזה. ובינתים, רגעי המחשבות על אונס (שאינן ממומשות, וטוב שכך!), טורדים את שלוותי. פוגמים ברוחניות שלי. תודה שהקשבת לי. חפרתי לך כאן חפירה רצינית... מבקש מאוד שתגיבי לדברי. כל מחשבה שעולה לך. כל דבר. כל טוב לך. לפי התשובות שלך לאחרים בפורום, אני מתרשם מהחוכמה וההבנה העמוקה שלך. לכן כתבתי לך.

ניכר שאתה סובל סבל עמוק מהמחשבות המייסרות אותך. חוסר הביטחון בגבריותך והחשש כי לא תוכל "לכבוש" אשה מרצונה החופשי, מעורר דחף מיני ומחשבות אשר מאיימות על שאר חלקי אישיותך. אני ממליצה לגשת לטיפול על מנת לברר את הנושאים הקשורים למיניות, חוסר ביטחון, דחפים, גבריות ויחסך לנשים. הגעת לשלב בו נפשך זועקת לעזרה, חשוב כי לא תזניח.

24/06/2012 | 10:45 | מאת: יבגני

בשנות ה30 לחיי נשוי. אני מטופל בציפרלקס מיזה 20 יום עקב דיכאון. 10 ימים במינון 10 מ"ג ו10 ימים ב20 מ"ג. אני חש שיפור קל. אך הרעידות בידיים שהחלו עם תחילת הדיכאון והחרדות - טרם נעלמו. האם זה הגיוני?

יבגני שלום, רצוי שתתייעץ עם הפסיכיאטר או הרופא שנתן את הכדורים. באופן כללי, ניתן לדעת מה השפעת הציפרלקס רק כעבור חודש מעת הלקיחה. בנוסף, במצבים כאלה כדאי לא "לסמוך" רק על כדורים ולגשת לטיפול נפשי.

31/05/2012 | 19:08 | מאת: כנרת

לנעמי שלום! אני בחורה בת 26. סבלתי בעבר מדיכאון. אני בטיפול פסיכולוגי כחמש שנים ומצבי השתפר מאוד! הבעיה היא שנישארתי מאוד עצלנית. אין לי חשק לעשות כלום וכל מטלה קטנה מרגישה לי כמו משימה ענקית! אני מרגישה חולשה כללית ואני לא יודעת אם זה פיזי או נפשי. עשיתי בדיקות דם והכל בסדר. איך מתפטרים מהעצלות הזאת ואיך יודעים אם זו באמת עצלות או חולשה??

כנרת שלום, בלי לדעת את אורך חייך והאם ישנה עבודה או עיסוק קשה לי לענות. ובכל-זאת, אם אין בסיס גופני, חוסר חיות יכול לנבוע מחוסר הנאה או תחושת משמעות ומטרה בחייך. רצוי שתעשי סדר ותגדילי את מקורות ההנאה והסיפוק בחייך.

30/05/2012 | 11:34 | מאת: אגם

היי, לפני כמס' ימים בזמן נסיעה הרגשתי שאני עומדת להתעלף והיו לי דפיקות לב מואצות הייתי עם ביתי באוטו וסטיתי לנתיב השמאלי מאותו יו אני ממש בדאון חזק ומלמד אותה סיטואציה אני מרגישה שאני בדיכאון מס' חודשים אני נמצאת במצב של מתיחות ועצבנות המון זמן (יש לי המון סיבות). לפני מס' ימים אני סובלת מסוג של "הפרעה" אני מרגישה כאילו שאני עומדת לפגוע בקרובים לי ואני ממש בחרדה מזה אני מרגישה כאילו מאבדת את השפיות האים יש איזשהו טיפול בתנועה או כל טיפול אבל לא בכדורים? לקחתי קלונקס פעם אחת וזה גרם לי לתופעות לא טובות. תודה מראש על עזרתכם והאים אני נמצאת בסכנה?

לקריאה נוספת והעמקה

את נמצאת ברמת חרדה גבוהה. פעמים, חרדות יכולות להציף ברמה שיש תחושה כי הגבול בין המודע לתת-מודע נפרץ ומתוכו עולות תחושות מפחידות כמו רצון לפגוע במקורבים לך. בשלב זה, חוששני שאין פתרון מהיר מלבד לגשת לטיפול ולקחת נוגדי-חרדה אשר יאפשרו לך לשמור על איכות חייך.

שלום דוקטור נעמי בר אני בן 42 אני לא יודע איך להתחיל אבל אני הקצר פשות ככה כול מה שאני עושה זה נזק לעצמי מזלזל בגוף שלי אני לא יכול להגדיר מה אני באמת כי אני בעצמי לא יודע (הומו ביסקסואל קרוסדרסר קוקסינל טרנסווסטית אקסיביסיוניסט) אני כבר יותר מ20 שנה אוהב ללבוש בגדי נשים בהתחלה זה היה פעם בחודש לאט לאט התחלתי לעשות את זה יותר ויותר היום זה כבר ניהיה כל שישי שבת וגם בבית אני מבזבז הרבה כסף על בגדי נשים שמלות גרביונים ואיפור ועוד.... בקיצור שאני למשל יוצא לתל אביב בליבוש נשי אני מרגיש ותמיד הרגשתי שאני עושה צחוק מעצמי למה? כי אני אני מתאפר כמו דראגקווין לובש שמלות שקופות ומתחת יש לי גרביון חזיה ותחתון נשי כש אנשים מסתכלים עליי הם צוחקים ויש כאלא שעוצרים ומצלמים אותי ואני אולך לאזורים שיש אכי הרבה אנשים כמו בנמל תל אביב לא מתבייש כי לפני אני מרוקן בקבוק וודקה של ליטר ואולך כמה שעות עד שנמאס לי פשות זה הורס לי את החיים כי אני מתנתק מי כולם חברים משפחה אני מגלח את הגבות אז אני מפחד שמישהו יראה את זה כול פעם מתפתח לי משהו חדש כמו שהפסקתי לאכול נורמלי אוכל רק פעם אחת ביום בערב משהו קל הורדתי כבר יותר מ20 קילו בשנה זה כבר ניהיה אובססיה לרזות אני שוקל 83 בגובע של 1.98 אני רוצה להגיע ל70 קילו ליהות פשות מקל וזה יראה עוד יותר מוזר אני בטיפול פסיכיאטרי כבר 15 שנה לקחתי כדורים מאוד חזקים כמו ריספרידל ועוד... וזה לא כל כך עזר שנה שעברה ניסתי לשים סוף לחיים שלי אלכתי להזה גן ציבורי ותליתי את עצמי אבל בדיוק מישהו ראה אותי והזמין משטרה אז הייתי צריך לברוח שלא ישפיזו אותי לאברבנל הייתי חצי מוכן למות אני כבר לא יודע מה לעשות בשביל להמשיך לחיות נורמלי לקחת את זה יותר בפרופורציה לקבל את עצמי אני מרגיש מבולבל ביותר מתוסכל מושפל מרגיש שפיספסתי משהו בחיים אני פשות מבקש עזרה help לפני שאני יעשה שטות אחת וזה יכול ליהות כל רגע כי אני תמיד לבד תעזרי לי בבקשה מיואשששששש תודה.....

לקריאה נוספת והעמקה

קשה מאוד להושיט לך עזרה מעל דפי פורום זה, מוטב כי תפנה לאשפוז יומי במקום מגורך על מנת לאפשר לך לקבל את כל התמיכה לה אתה זקוק.

23/03/2012 | 16:51 | מאת: אף אחת

היי, אני בת 17 ואני נמצאת בטיפול פסיכולוגי כבר כמה חודשים בגלל סוג של תקיפה מינית (די ממושכת) בילדות. הבעיה שלי היא הטיפול עצמו: אני מרגישה רגשות ממש חזקים לפסיכולוגית שלי (לא בקטע רומנטי, אלא פשוט אהבה כלפיה). אני חושבת על השיחות איתה לעיתים קרובות (באובססיביות) וממש מצפה לפגישות איתה/לטלפונים ממנה, אני נכנסת ללחץ כשאנחנו מדברות ברמה של דפיקות לב ורעידות בגוף (למרות שאפשר גם לקשר את זה לנושאי השיחה...) והרגשות האלה כלפיה מרתיעים אותי, כי אני לא אדם שנקשר בקלות ואני מפחדת ממה שאני מרגישה אליה, שזה יתגבר או שיווצר מצב של תלות. אני לא רוצה לאהוב אותה אלא פשוט להסתכל עליה כעל אדם שיתמוך בי כשאני צריכה, שיקשיב לי ויעזור, בלי הרגשות המיותרים... למה זה קורה לי? ואיך אפשר לשנות את המצב? מקווה שהצלחתי להיות ברורה, אני אשמח לקבל כל עצה או רעיון לפיתרון.. תודה רבה מראש!!

לקריאה נוספת והעמקה

הרגשות העולים בך בהקשר למטפלת הם הוכחה לעומק הצורך בדמות אימהית מעודדת ומכילה. תחושות ההיקשרות והתלות הם, פעמים רבות, שלב חשוב בטיפול המצביעים על טיב הקשר שנוצר בינך לבין המטפלת. אין צורך לחוש בושה או "להיפטר" מתחושות אלו. להפך, הייתי מציעה שתשוחחי על כך המטפלת. תגובתה, כך אני מאמינה, תעזור לך להכיל תחושות אלו.

27/03/2012 | 15:07 | מאת: אף אחת

למה התכוונת במשפט "תחושות ההיקשרות והתלות הם, פעמים רבות, שלב חשוב בטיפול המצביעים על טיב הקשר שנוצר בינך לבין המטפלת"? האם הכוונה שהרגשות שלי אליה הם מצב טוב? שבטיפול זה נורמלי שיש הרגשה כזו כלפי המטפל/ת? למה אמורים להיות כאלה אובססיות לגבי בן אדם שכל מה שהוא צריך להיות בחיים שלי זה רק מישהו שמקשיב לי ומכוון?.. אני אשמח אם תוכלי להרחיב קצת כי לא כ"כ הבנתי אותך.. תודה רבה שוב

18/02/2012 | 16:19 | מאת: פטריסיה

שלום אני בת 49 עובדת בחברה כ מנהלת חשבונות ראשית וגם חשבת שכר כבר 8 שנים ומאוד אוהבת את העבודה שלי ומאוד מערכים את העבודה שלי אבל לפעמים עושה טעויות בעבודה שגורמות לחוסר ביטחון כלל .לפני כשנה וחצי קיבלו בחברה חשבת בחורה מבריקה מצויינת (שלדעתי עושה דברים שלא אמורה לטפל אדמיניתרציה למשל)ושבודקת אותי ומאז יש לי תחושה של חוסר ביטחון יותר ויותר היום זה נהיה מאוד קיצוני עד למחשבה להתפתר מהתפקיד שלי כל פעם שאני אני עושה טעות יש לי הרגשה שזה הסוף הולכים לפתר אותי לא יודעת מה לעשות אין לי בטחון בכלל בחיים האישיים יש לי אמון בטחון אני אדם שכל מה שעשיתי זה לבד ולא חסר לי כלום אני כל יום לוקחת טיפות הרגעה אני צריכה עזרה ולא יודעת מה לעשות תודה עם ניתן לקבל טיפים  

לקריאה נוספת והעמקה

פטריסיה שלום, אם את מוצאת כי בתחומים אחרים בחייך אינך חשה חוסר ביטחון עצמי יתכן ותחושות אלו נובעות מהיחסים הספציפיים עם אותה עימתה לעבודה. יכול להיות כי פיתחת חשש בשל אופייה או כי ישנה בעיה ביחסי מרות. אני מציעה שתנסי לברר אם חברים אחרים לעבודה חשים כמוך, אם כן, יתכן כי משהו באופייה מעורר איום. אם אין זה כך ונושא מאוד מטריד אותך, אני מציעה לפנות לטיפול נקודתי בנושא. פעמים רבות עבודה מול סמכות משחזרת תחושות שחשנו בילדות מול דמות האם ו/או האב סמכותיים.

12/02/2012 | 20:04 | מאת: רון

אני בחור בן 21. בעייתי גופנית אך אחרי שעשיתי את כל הבדיקות הדרושות האורולוג שלי ועוד רופאים משוכנעים שמדובר בבעיה פסיכולוגית שנובעת כנראה מתת המודע ומחשבות שאני מדחיק וגם סבלתי מדיכאון בעבר, למרות שהיום אני לא מגדיר את עצמי בדיכאון אלא הדיכאון הוא יותר גופני מאשר נפשי .הבעיה הגופנית היא שכבר כ3 שנים היא שמיד אחרי שפיכה ולפחות שבוע אחריה אני מרגיש תופעות כמו כובד בראש, חוסר זיכרון, חוסר רגש בחזה, חולשה בחזה, חוסר יכולת לחשוב בבהירות ודיכאון. עד כדי כך שאני מתקשה לתפקד. לאיזה סוג של מטפל אני צריך לפנות? האם פסיכולוג מטפל בנושא זה גם אם מדובר בנושא שהוא גם מיני? חיי קשים ואני מתקשה להתמודד בחיי היומיום. מהי דעתך?

לקריאה נוספת והעמקה

רון שלום, טיפול פסיכולוגיה או טיפול בפסיכותרפיה גופנית-נפשית בהחלט יכול לעזור לך. בעיות במיניות הן מאוד שכיחות. לצערי, ישנה בושה וחוסר אונים המלווה גברים ומונעת מהם לבקש עזרה. חבל שתסבול כל-כך עקב בעיה שהיא פתירה. ראה זאת כדרך של גופך לעזור להתריע מפני נושאים העלולים להציק לך בעתיד. הרבה בהצלחה, נעמי.

27/01/2012 | 18:47 | מאת: פוטנציאלאמנוצל

שלום, כבר מילדותי אני סובלת מדימוי עצמי נמוך, רגישות יתר ל"מה חושבים עליי" וקושי בניהול זמנים ובקבלת החלטות. במשך שנים שכנעתי את עצמי שהקשיים הללו ברי התמודדות ואינם פוגעים בתפקוד היומיומי שלי במידה ניכרת. אולם ככל שהזמן עובר, גדלה אצלי המודעות לכמות האנרגיה שההתנהלות הרוטינית גוזלת ממני וההבנה שבמצטבר- אלו הם הדברים שעוצרים את התפתחותי האישית והמקצועית. לפני מס' שנים, נעזרתי בפסיכולוג קוג'-התנהגותי ולאחר מס' חודשי טיפול ללא תחושת התקדמות, בחרתי לסיימו. היום, שניה לפני גיל 30 ודקה אחרי שנואשתי מהאפשרות שבעיותיי יפתרו בעזרת מודעות עצמית ורצון טוב, אני שוקלת לפנות לטיפול משולב טיפול תרופתי. הדבר העיקרי שעוצר בעדי הוא החשש מפני תופעות הלוואי האפשריות ובפרט- השמנה. קראתי בפורומים השונים לא מעט עדויות של אנשים שטוענים שעלו עשרות קילוגרמים בעקבות השימוש בתרופות ממשפחת הSSRI, ושגם במקרים בהם הופסק השימוש בהן- חילוף החומרים לא חזר לעצמו. אז נכון, אין ספק שיש לי הרבה מה להרוויח מטיפול תרופתי ובפרט- יכולת להתמודד טוב יותר עם הזולת ועם הביקורת העצמית שלי. האירוניה היא שמאותן הבחינות בדיוק- יש לי גם הרבה מה להפסיד, אם הטיפול התרופתי יביא עמו תופעות לוואי אסתטיות. לשמחתי, משקל עודף לא נמנה עד כה על רשימת הבעיות שלי ואין לי שום רצון שיתווסף לאוסף. אני מניחה שיש אנשים שיטענו שעליה של עשרות קילוגרמים אינה מצב שכיח ושתוספת של כמה ק"ג למשקל היא מחיר ששווה לשלם תמורת חוסן נפשי. ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שהמראה החיצוני משחק תפקיד בדימוי העצמי של רובנו ומשפיע גם על האופן שבו אנו נתפסים ע"י הסביבה. מה שאנשי המקצוע שוכחים לפעמים, זה שעבור אדם כמוני, שמגיע לטיפול מתוך רצון להתמודד עם דימוי עצמי נמוך- גם לעליה של 5 ק"ג יש משקל גדול (יצא לי משחק מילים). את הודעתי זו פרסמתי במס' פורומי תמיכה נוספים והומלץ לי לברר מול רופא פסיכיאטר מהן התרופות שסטטיסטית נחשבות לכאלו שאינן מגבירות תיאבון או פוגעות בחילוף החומרים. ברור לי שהיעוץ בפורום אינו בא להוות תחליף ליעוץ רפואי פרטני, אך חשוב לי להגיע לטיפול כשאני יודעת לאן לכוון. אעריך את עזרתך. תודה מראש וסופ"ש קליל.

לקריאה נוספת והעמקה

השמנה בעקבות נטילת תרופות פסיכיאטריות היא תופעה שכיחה אך לא הכרחית. תרופות רבות כגון ציפרלקס אינן אמורות לגרום להשמנה, עם זאת, השפעתן החיובית והשלילית של תרופות מעין אלו ייחודית ומשתנה מאדם לאדם. אני מציעה שתפני לפסיכיאטר ותשוחחי בכנות על חששותייך (המאוד לגיטימיים) - אני סבורה שתוכלי להגיע ,עם איש מקצוע מהימן לתרופה ולמינון שיעזרו לך ולא יגרמו לך להשמנה.

31/01/2012 | 15:37 | מאת: פוטנציאלאמנוצל

03/02/2012 | 20:03 | מאת: פוטנציאלאמנוצל

אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג או פסיכיאטר שמוסמך לטפל גם ב-NLP. האם "יש חיה כזאת", או שכל הנל"פ פרקטישיונרז הם מאמנים אישיים ללא הסמכה פורמלית בתחום בריאות הנפש? תודה ושבת נפלאה!

03/02/2012 | 20:04 | מאת: פוטנציאלאמנוצל

נתקלתי היום באתר ישראלי העוסק במודל אישיות מעניין מאוד שנקרא "אניאגרם": http://www.9types.co.il/9types.asp?id=140 חשוב לי לציין שככלל, אני רואה את עצמי כטיפוס סקפטי ומשתדלת להתרחק מטיפולים אלטרנטיביים מבוססי מתודות פסאודו-מדעיות, אבל תוצאת שאלון האבחון שמילאתי באתר זה ובאתר נוסף בנושא היתה כל כך מדויקת לגבי, שהחלטתי שהעניין שווה בירור. אשמח לדעת האם מישהו עבר פעם פסיכותראפיה או אימון אישי המבוססים על מודל האניאגרם ומה היתה ההתרשמות - עד כמה הועיל אם בכלל. המלצות (מנסיון אישי בלבד!) על מטפלים בשיטה ששווה להגיע אליהם או להמנע מהם- יתקבלו בברכה גדולה. חוות דעת מקצועית מטעם מנהלי הפורום, תוערך גם כן. תודה!