פורום חרדה, דיכאון ומשברים

פורום זה סגור לשליחת הודעות חדשות. לפורום הפעיל - התמודדות עם מתח, לחץ וחרדה
פורום זה עוסק בחרדה, דיכאון ומשברים נפשיים ומנוהל על ידי עפרה שלו - פסיכולוגית קלינית מומחית. ניתן לשאול שאלות כלליות או אישיות, למשל בנוגע לסיבות להיווצרות הבעיה, לאופן הטיפול המתאים, וכיו"ב. כל שאלה תתקבל בברכה ותזכה לתשומת הלב הראויה. זהו אינו פורום רפואי, ואין אפשרות לקבל בו ייעוץ תרופתי. עם זאת, נעשה כמיטב יכולתנו לסייע בכל היבט אחר. .
776 הודעות
697 תשובות מומחה

מנהל פורום חרדה, דיכאון ומשברים

סובל/ת מהתקפי פאניקה? יתכן ותתאים/י ל- טיפול התנהגותי קוגניטיבי אינטרנטי(ICBT) התקפי פאניקה מאופיינים בתחושת פחד פתאומית וחזקה, בליווי סימפטומים כגון: דפיקות לב, קוצר נשימה, הזעה, רעד, ופחד מהתעלפות, מחוסר שליטה ומוות. אם את/ה סובל/ת מפחד מהתקפי פאניקה יתכן שתתאים/י לטיפול אינטרנטי בשיטה העדכנית ביותר, ללא תשלום, במסגרת מחקר טיפולי הנערך על ידי המעבדה למחקר וטיפול בחרדה בראשות פרופ' יונתן הפרט באוניברסיטה העברית, המחלקה לפסיכולוגיה. הטיפול מתקיים באינטרנט בליווי צמוד של מטפל. לפרטים נוספים:https://www.iterapi.se/sites/icbt_israel/ icbt@mail.huji.ac.il 02-5883376

06/04/2016 | 10:32 | מאת: מירי

אשמח למענה,תודה.

שלום, הבת שלי חיילת בת 20.שמתי לב לאחרונה שהיא נלחצת מכל דבר קטן שקורה.שאלתי אותה מה קרה?היא אמרה שהיא מרגישה שהיא בלחץ כל הזמן וחרדה ממה יהיה.כל רעש קטן מקפי אותה והיא לא יכולה לשמוע שמישהו מרים את הקול או צועק-היא נלחצת.היא סיפרה ששמרה בלילות ומאז נכנסה ללחץ ופחדים.איך ניתן לעזור לה? תודה לכל מי שיכול לעזור. שגב

04/04/2016 | 13:55 | מאת: שני

שלום רב מזה חודשיים אני סובלת מחרדות שלא פוסקות במשך חודש שלם חוויתי התקפי חרדה שכללו גם רעד בכל הגוף. לאחרונה בשבועיים האחרונים יש לי חולשה בכל השרירים בגוף. לעיתים זה מתמקד באיבר אחד יותר ולפעמים עובר לאיבר אחר. עשיתי המון בדיקות דם וביניהן גם בדיקות לגילוי בעיות בשרירים והכל יצא תקין. אני נורא לחוצה מהתסמינים הגופניים שכוללים חולשה ורעד פנימי וכן קפיצות שרירים בכל חלקי הגוף. אציין שאני נוטלת ציפרלקס אולם אין הטבה בשלב זה. ביום רביעי יש לי בדיקת emg ואני מקווה שתצא תקינה. האם התסמינים שיש לי אכן יכולים לנבוע מלחץ וחרדה? התסמינים נמצאים 24 שעות ביממה וללא הטבה כלשהי. תודה

לקריאה נוספת והעמקה
04/04/2016 | 08:13 | מאת: אירה

שלום רב, אני בת 33 סובלת כבר 8 שנים מחרדות קשות הקשורות למצב הבריאותי. מטופלת בויפאקס xr 300 מג ואלפרוקס 1 מג פעמיים ביום. לפני כשבוע הופיע הפרשת חלב מהשדיים והמחזור החודשי הגיע בזמן אך בכמות מאוד קטנה. לאחר קריאה וחפירות באינטרנט הגעתי לחרדות קשות בגלל הסיבות לכך, כמו גידולי מוח או גידולי ריאות ( אני מעשנת). לאחר יעוץ מול רופא משפחה, גניקולוג, ומרכז ויעוץ תרופתי באסף הרופא, הוסבר לי שגם בויפאקס וגם באלפרוקס קיימת תופעה של הפרשת חלב מהשדיים. חשוב לציין שזה כבר קרה לי בעבר אך המחזור היה תקין. הומלץ להוריד בהדרגה את המינון של ויפאקס. אני בחרדות קשות, כי כמו שזה אופייני לכל הסובלים מחרדות מסוג זה, אני חפרתי יותר מידי באינטרנט. לא מפסיקה לבכות ובקושי מתפקדת. לפני 5 חודשים עשיתי בדיקת פרולקטין עקב אותה בעיה עם הפרשת חלב וזה היה תקין 175. רופא נשים לא ראה צורך בבדיקה חוזרת. צילום ריאות לפני חודשיים תקין. בדיקה אצל נוירולוג לפני שבועיים עקב סחרחורות- תקינה. בנוסף יש לי שחלות פוליציסטיות. הבנתי מהפסיכיאטר שרוב התרופות הפסיכיאטריות יכולות לגרום להפרשת חלב ושיבושים במחזור החודשי. אשמח בבקשה לדעתך. תודה רבה

02/04/2016 | 13:35 | מאת: עינת

אני בחורה בת 22 סובלת מocd של מחשבות אובססיביות על מחלות ופילוספיות בחיים. לאחרונה אחרי התקפי חרדה שתקפו אותי במשך 3 חודשים אני נמצאת בחרדה תמידית, אני מרגישה כאילו אני לא קיימת, הכל מסביב לא מציאותי ואני חסרת כל רגש. אני מאוד מדוכאת מהעניין וקשה לי לנהל שגרת חיים. רציתי לדעת האם זה דבר חולף התחושת ניתוק?או שהמוח יכול להתרגל לניתוק ולהשאר כככה? תודה

01/04/2016 | 15:16 | מאת: דורי

אני כבר שנים עם פחד לאכול מפחדת להחנק ולא לנשום זו טראומה מהעבר שקרה לי כמה פעמים פתחתי לזה טראומה ממש עד כדי כך שכבר 3 שנים אוכלת עם פחדים וגם זה אוכל רך אני הרבה לועסת ובסוף יורקת רזה המוןןןן אני רוצה לשוב לחיותתתתת אני בדיכאון חזק...היתי רוצה לדעת שיש אופטימיות וכדור כן יעזור השאלה איזה? מעולם לא לקחתי פחדתי שישפיע לא טוב.....זועקת לעזרה

25/03/2016 | 23:40 | מאת: שיר

בת 42.5, אם יחידנית לילד בן 3. עשיתי מהלך של מכירה וקניית דירה. המהלך התחיל מרצוני, אך התגלגל למצב של חוסר ברירה עקב נסיבות שהתגלו בהמשך, וכך מצאתי את עצמי רוכשת דירה שנייה שלא ממש רציתי. זה היה הרע במיעוטו. נכס נחמד, אך ישן מאוד, ללא מעלית וחניה משותפת. לקראת המעבר התחלתי להכיר את השכנים, בעקבות רצונם לבצע תמא בבניין. ככל שהזמן עובר, אני מכירה בערך את הנפשות הפועלות, ומגלה שיש שם שניים מסוכסכים ועוד דינמיקות לא נעימות שכנראה כבר היו בעבר. הגילויים האלה אודות השכנים, עושים לי מועקה גדולה וממש דחייה מלעבור למקום. יש לי ממש חרדות ואני חוששת שאסבול שם. מדובר על מספר קטן מאוד של דיירים וזה יוצר תחושה של קיבוץ - סוג של מחנק. מה גם שאחד הדיירים נדמה כאילו הוא דיקטטור השולט במה שקורה בבניין. איך אני יכולה להתגבר על התחושות האלה ולעבור בתחושה נעימה וחלקה יותר? יש לי גם ילד שיעבור את המהלך הזה וודאי ירגיש קצת קשיים. למרות שהוא מסתגל בקלות למצבים. אני חשה מועקה גדולה :(

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שיר, אפשר להבין את המצוקה שלך. בית זה מקום שאמור להרגיש בטוח, ואיום על תחושת הביטחון בבית יכולה לייצר מועקה. בכל מקרה, מעבר דירה הוא אירוע מלחיץ מאוד עבור אנשים רבים, ולקוח זמן עד שהמקום החדש מרגיש כמו בית. אבל התליך הזה מתליח לקרות בדרך כלל, ומקום חדש וזר הופך להיות מוכר וביתי. יש סיכוי טוב שתצליחי להרגיש בטוחה ומוגנת בביתך על אף הידיעה שחלק מהשכנים רבים ביניהם, בעיקר אם תנסי להישאר מחוץ לכל הדינמיקה הזו. אני מסכימה אתך שסביר להניח שלבנך יהיה יותר קל ממך. עפרה שלו

06/04/2016 | 10:29 | מאת: מירי

אני לא יודעת עם זה מתאים לפורום אבל עם כן רציתי לדבר על בעיה שנוצרה אצלי ואולי אמצע פה פתרון רק עם אתם מסכימים לתת לי.אז ככה אני עבדתי בתחום האדריכלות שהיתה מעניינת ומאתגרת.אך יחד עם זאת האנשים שם ניסו להפיל אותי וכיום אני מפוטרת.כך הרגשתי לפחות.הגעתי למצב מאוד לא טוב וגם בגלל שנוצר סביבי לחץ נפשי בגלל חוסר עבודה ופרוייקטים אחרים שרציתי ללמוד.וגם יש איזה הרגשה שלא מעריכים אותי.בסוף אמרתי מה שאני רוצה זה באמת למצוא את השלווה שלי ולהגיע למקום שיעשה לי טוב אשמח עם תעזרו לי ותנסו להנחות יותר אפילו טיפ מסויים למחשבות טובות יותר.תודה.

בן 44 חי לבד, התחלתי טיפול מחודש בציפרלקס, תופעות לוואי קשות, לוקח כל יום קלונקס ולפני השינה סראקוול. האם אפשר לשהות במקום בו נותנים טיפול כמו גהה או שלוותה? הייתי ברמת חן אבל שם לא בטוח שאפשר לשהות כמה ימים. יש לי בחילות ורעידות ומחשובת על סוף החיים, לא מסוגל לאכול הרבה, קשה לי לטפל בעצמי.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום גל, אני ממליצה לך לדבר עם הפסיכיאטר שלך על אפשרות של אשפוז. ישנם בתי חולים פסיכיאטריים בהם ניתן לשהות כמה ימים, כגון גהה ושלוותה, וישנן גם מחלקות אשפוזיות באיכילוב ובתל השומר. אשפוז יכול להועיל מאוד במצבי מצוקה קיצוניים. אם אתה לא יכול לחכות לפגישה עם הפסיכיאטר ויש לך מחשבות על סוף החיים, אתה יכול להגיע למיון בבית חולים בכל שעה, ולבקש לדבר עם פסיכיאטר שם. עפרה שלו

22/03/2016 | 09:02 | מאת: דנה

שלום.אני לא עובדת מרגישה בדידות חברתית קמה מדוכאת כל בוקר לא מפסיקה לבכות אני מרגישה שאין לי בשביל מה לקום בבוקר אני רוצה קצת להרים את המצב רוח ואני לא יודעת איך? אני מאוד אשמח עם תוכלי לתת לי טיפ מה לעשות כדי שארגיש יותר טוב עם כל המצב הזה,אני מודה לך.

22/03/2016 | 09:13 | מאת: דנה

אני שוקלת ללכת לטיפול.אבל עד שאתחיל טיפול אשמח מאוד עם תעזרי לי לתת לי טיפ מיידי איך לשפר את מצב הרוח.ממש תודה.

שלום דנה, השאלה שאת שואלת נשאלה כבר כמה פעמים בעבר בפורום זה. נסי לקרוא תשובות שכתבתי לאנשים אחרים. זה מובן שקשה לקום בבוקר כשאין מטרה ידועה מראש או מסגרת שצריך להגיע אליה. זהו מצב קשה לכל הדעות. אם אינך יכולה לעבוד בשלב זה, כדאי לך ךנסות למצוא מסגרת חלופית שאת יכולה להשתתף בה, כזו שתמלא בתוכן את היום שלך. עפרה שלו

20/03/2016 | 18:43 | מאת: מימי

שלום רב , סובלת מחרדה כללית מאז שאני זוכרת את עצמי [מאובחנת כנפגעת פוסט טראומה] , עם התקפים חריפים שקשורים למציאות כלומר עם ''הגיון '' כלשהוא , מטופלת ע''י פסיכולוגית מצויינת ובמקרים קיצוניים נוטלת קסאנקס , כיון שאני מגיבה לא טוב לssri וחוששת מהמלצת הפסיכיאטר ליטול את הדור השני בגלל תופעות הלוואי המפחידות , אמא לחייל שסובל מהקושי שלי כיון שאני יכולה לשגע אותו כשאני בלחץ [התקף] , בנוסף אני חווה תופעות של גיל המעבר , אני לא יודעת מה לעשות , סובלת מאוד , חשבתי לחפש קבוצת תמיכה , אין מושג איפה להתחיל ,בגוגל לא מצאתי הפנייה , אני מדוכאת וחיי אינם חיים , אשמח לעיצה , תודה רבה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מימי, לצערי אני לא מכירה קבוצות תמיכה באופן אישי. נסי לחפש קבוצות תמיכה לפוסט טראומה, יש לי הרגשה שישנן יותר קבוצות כאלה פעילות. אם את רוצה לקבל הפניות מעוד אנשים, כתבי בכותרת ההודעה משהו כמו, מחפשת המלצות לקבוצת תמיכה לחרדה או פוסט טראומה. עפרה שלו

19/03/2016 | 18:33 | מאת: יאיר

מבקש המלצה לפסכיאטר טוב באזור נתניה עבור נער בן 20 הסובל מדיכאון.

שלום. מה ההבדל בין בעיות פעילות לבין אבחנות? אני שוחררתי לאחרונה מאשפוז יום ובמכתב שקיבלתי ניכתבו 4 בעיות פעילות ו3אבחנות. יש חפיפה מסויימת בינהן [נא לא להחזיר אותי לשאול הרופא...לא היה בייננו חיבור] תודה.

שלום גל, לצערי אני לא מכירה את המונח "בעיות פעילות". עפרה שלו

13/03/2016 | 18:31 | מאת: לי

לאחרונה היו לי התקפי בחילות קשים. לא נמצאו סיבות בבדיקות. האם ייתכן שאלו התקפי חרדות? אציין שההתקפים היו ככ קשים שהגעתי מספר פעמים למיון. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לי, בחילות יכולות להיות סימפטום של חרדה. כדאי לבדוק אפשרות של חרדה לצד המשך בירור גורמים אחרים. עפרה שלו

12/03/2016 | 02:19 | מאת: אנונימי25

שלום לכולם!. אני חייב לשתף את זה ואולי להתייעץ אתכם לגבי זה. זה מתחיל לפני כשנתיים בקיץ שבו חיכיתי באוטו ביום חם מאוד מול השמש ללא מזגן וככל הנראה חטפתי איזו מכת שמש קטנה. באותו ערב בדרך אל חבר הייתה לי סחרחורת וקשיי נשימה והייתי על סף עלפון. כמובן שכל זה עבר ואני בסדר גמור אך מאותו יום היו לי עוד מספר פעמים שזה קרה לי כך סתם באמצע היום וזה ממש הלחיץ אותי. בחמי שנה האחרונה המצב החמיר והרגשתי את זה לעיתים תכופות יותר. לחץ וכאבים בחזה ,גוש בגרון וקשיי בליעה ונשימה כבדה. הלכתי לבדוק את עצמי וכל הבדיקות יצאו תקינות לחלוטין . אפילו ביקרתי במיון פעמיים וכולם אומרים לי שזה מלחץ או מחרדה. לאחרונה נהיו לי המון מחשבות על המצב הבריאותי על מחלות שונות ועל המוות והחיים שאחרי לפעמים זה מלחיץ אותי אבל אני לא אדם שפוחד מזה כל כך. לרוב אני רגוע אדיש ולא לוקח דברים קשה מדי. אבל זה מתחיל לייאש ולעצבן כל הלחצים האלה שלא עוזבים. מה לדעתכם אני אמור לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אנונימי, מהתיאור שלך עולה כי אתה סובל מחרדה, שיכולה להתבטא בהתקפי פניקה או במחשבות מטרידות לגבי הבריאות. טיפול פסיכולוגי מועיל מאוד במצבים כאלה. עפרה שלו

לפני כשלוש שנים קיימתי יחסי מין עם ידידה, והחלטתי לבצע בדיקת איידס. התייעצתי עם שני רופאים לקראת הבדיקה. רופא אחד אמר לי לבצע בדיקת איידס כעבור חודשיים מרגע המגע החשוד, ואילו רופא אחר אמר לי לעשות את הבדיקה כשלושה חודשים לאחר המגע החשוד. בנוסף, אני זוכר את התאריך שבו קיימתי יחסי מין עם הידידה, אבל מאחר ולא רשמתי אותו, אני תמיד חי בתחושה שאולי הבדיקה שביצעתי אינה תקפה. כלומר, אני מרגיש כל הזמן אי ודאות לגבי תאריך ביצוע בדיקת האיידס ולגבי התאריך של המגע החשוד עם הידידה. אני מתחיל לחשוב שאולי יש לי חרדה ממחלת האיידס. חוץ מזה, אני מרגיש שאני כבר לא סומך על אף רופא לגבי הזמן שבו יש לבצע בדיקת איידס לאחר המגע החשוד, כי כל אחד אומר משהו אחר, ואז זה מכניס אותי שוב לאי ודאות. כיום אני חי באי ודאות אם יש לי או אין לי איידס, למרות שהבדיקה יצאה תקינה, כי אני לא סומך על מה שאמרו לי הרופאים לגבי משך הזמן שיש לחכות מרגע המגע החשוד ועד לביצוע הבדיקה. זה מתבטא אצלי בסימפטומים הבאים - כאבי חזה במשך כל היום, חוסר ריכוז , ולחצים פיזיים בראש כתוצאה מהמחשבה על אי הודאות. תחושות אלה פוגעות לי בתפקוד. השאלה שלי היא מה הפתרון לחוויה השלילית שתיארתי, והאם מדובר בחרדה? וכיצד אני יכול לסמוך שוב על רופאים ולחזור לשגרת חיים ללא מחשבת אי הודאות שיוצרת אצלי כאבים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מתייעץ, מהתיאור שלך אכן נשמע שאתה סובל מחרדה או מ-OCD. ראשית, אולי כדאי שתעשה בדיקה נוספת של HIV. זמן הבדיקה יכול להיות מוקדם מדי אבל הוא אינו יכול להיות מאוחר מדי, כך שאם הבדיקה תצא היום תקינה, סימן שאינך נושא את הנגיף. אם תוצאה כזו של בדיקה אינה מרגיעה אותך והסימפטומים שאתה מתאר ממשיכים, עליך לההבין שמה שאתה סובל ממנו הוא חרדה. לעתים קרובות, עצם הידיעה שהסימפטומים הגופניים נובעים מחרדה ולא ממחלה גופנית מספיקה כדי להרגיע את החרדה. אני מקווה שכך יהיה במקרה שלך. האם אתה סובל או ספקות טורדניים לגבי מחלות אחרות או דברים אחרים? תחושת אי הוודאות שאתה מתאר, אותו ספק שחוזר ולא נרגע, הוא מאפיין של OCD. ישנם דרכים בדוקות לטיפול בהפרעה זו. אתה יכול לעשות זאת בעזרת או מקצוע או ספרים לעזרה עצמית. תמצית הטיפול ב-OCD הוא הימנעות מטקסים ובדיקות - במקרה שלך, בדיקות רפואיות חוזרות ונשנות, נסיונות להיזכר במחשבות מתי היה המגע החשוד וכן הלאה, וחשיפות מכוונות לדברים או למחשבות המפחידות. במקרה שלך, ניסיון לדמיין בכוונה חיים עם המחלות המפחידות אותך. כאמור, כדאי לך לקבל אבחנה והכוונה דרך איש מקצוע. עפרה שלו

עפרה, היי. קודם כל, תודה על המענה. לגבי ביצוע בדיקה נוספת של HIV, אני בהחלט חשבתי לבצע את הבדיקה הזאת שוב, אבל כאן בדיוק הבעיה. הפעם האחרונה שהיה לי מגע חשוד היה לפני שלוש שנים, ואני עדיין חי בתחושה שאם אבצע את הבדיקה עכשיו, ואקבל תוצאה תקינה, אני עדיין אהיה לא רגוע. הסיבה לכך היא שאם הרופאים יגידו לי שזה בסדר לבצע את הבדיקה גם 3 שנים אחרי המגע החשוד, אני עדיין לא סומך עליהם, כי אני חי כל הזמן בתחושה שאולי הרופאים שאני נמצא אצלם לא מספיק מומחים לתחום של ביצוע בדיקות איידס. גם כשאת רושמת ש"אם הבדיקה תצא היום תקינה, סימן שאיני נושא את הנגיף", אני עדיין אחיה בספק, מאותן סיבות של חוסר אמון שאולי נובעות מהחרדה לאיידס. לגבי הסימפטומים הגופניים, אני יודע בלב שלם שהם לא קשורים למחלה גופנית, אלא נובעות מהמחשבה על אי הודאות בלבד, לכן הדאגה היחידה שלי היא מהלחץ הפיזי הנובע מאי הודאות. לגבי ספקות טורדניים אחרים, אני כן חווה. למשל, אני מרגיש רגשות אשם וייסורי מצפון, שזה גורם לי הרבה פעמים לנסות לומר לעצמי בכוח שאני פעלתי נכון, ולמרות זאת אני מרגיש ייסורי מצפון ברמה מטרידה, שזה גוזל ממני אנרגיה. היה פעם מקרה שבו חששתי לקבל סרטן כשהייתי בשמש מס' שעות, וזה הציק לי לתקופה מסוימת, אבל זה עבר. הבעיה העיקרית היא הכאבים הפיזיים שאני מרגיש כתוצאה מהמחשבה המלחיצה של אי הודאות. ניסיתי להימנע מטקסים ולחיות עם המחשבה, אבל כל פעם שאני חושב על תאריך הבדיקה של האיידס, אני נתקף בכאבים, ואני לא מבין למה. אני גם לא מבין למה אני לא סומך על אף רופא, גם אם יש לו הבנה בתחום האיידס, וגם אם הוא מורשה לתת הפנייה לבדיקה כזו. כלומר, לא משנה את מי אשאל, וכמה הוא מבין, וגם אם אני רושם לי את התאריך, אני כל הזמן מרגיש את הספק. מצד שני, אני מרגיש שאני צריך לבצע את הבדיקה, אבל רק כאשר אתן אמון ברופאים ובעצמי. לכן, שאלותיי הן - א. מתי אתן אמון ברופאים? בעצמי? האם זה אפשרי בכלל? או שהחרדה יוצרת את חוסר האמון? ב. אילו ספרים את ממליצה, והאם את מכירה מטופלים שחוו חרדות מאיידס או מקרים דומים לשלי והחלימו? תודה, מתייעץ.

11/03/2016 | 20:51 | מאת: לימור

אני מרגישה שאני מוותרת לעצמי בהרבה דברים ועקב זה אני מרגישה חוסר אושר.מה אפשר לעשות כדי להיות חופשיה עם עצמי ולעשות באמת את מה שאני אוהבת ולא להיות תלויה באחרים? שבת שלום תודה.

שלום לימור, אם תוכלי לתת קצת יותר פרטים ורצוי אף דוגמה למצב שבו את מוותרת לעצמך זה יוכל לעזור לי ולאחרים לענות לך. עפרה שלו

12/03/2016 | 14:09 | מאת: לימור

אני כתבתי לך למטה.אני מרגישה ויתור עצמי אני לא שמה את עצמי במקום הראשון ולוקחת על עצמי בעיות של אחרים בגלל זה אני מרגישה חוסר אושר.מה עושים כדי לשנות את זה? תודה.

07/03/2016 | 10:13 | מאת: HJKL987

האוניברסיטה העברית בירושלים סובל/ת מהתקפי פאניקה? יתכן ותתאים/י ל- טיפול התנהגותי קוגניטיבי התקפי פאניקה מאופיינים בתחושת פחד פתאומית וחזקה, בליווי סימפטומים כגון: דפיקות לב, קוצר נשימה, הזעה, רעד, ופחד מהתעלפות, מחוסר שליטה ומוות. אם את/ה סובל/ת מפחד מהתקפי פאניקה ומתגורר/ת באזור ירושלים יתכן שתתאים/י לטיפול בשיטה העדכנית ביותר במשך 12 מפגשים, ללא תשלום, במסגרת מחקר טיפולי הנערך על ידי המעבדה למחקר וטיפול בחרדה בראשות פרופ' יונתן הפרט באוניברסיטה העברית, המחלקה לפסיכולוגיה. להרשמה וקבלת פרטים נוספים ויצירת קשר: 02-58881517 גידי-0547988679 תום- 0523814251 huppert.lab@mail.huji.ac.il

זה קורה לי הרבה,תודה על המענה.

שלום דורין, בערב, כשחוזרים מהעבודה, יש יותר זמן לחשוב על דברים מטרידים ועל קשיים, ולעתים זו הסיבה לכך שמצב רוח רע מתגבר בשעות אלה. זה יכול להיות קשור גם לחושך, לעובדה שהיום עומד להסתיים, או לכל הדברים גם יחד. אם האפשרות הראשונה מתארת בצורה מדויקת יותר את מצבך, כדאי לך לפנות לאיש מקצוע ולטפל באותם דברים בחייך שמטרידים אותך. עפרה שלו

05/03/2016 | 22:45 | מאת: רינת

כמו חלק מהאנשים שראיתי שכתבו שהם לא עובדים גם אני לא עובדת.אני מרגישה תחושת ריקנות כאילו למה אני קמה בבוקר? אני גם תלויה באחרים ולא עושה באמת מה שאני רוצה,אשמח עם תוכלי לייעץ לי איך לצאת מתלות וריקנות,זה מאוד חשוב לי.ממש תודה ושבוע נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה
05/03/2016 | 22:46 | מאת: רינת

אשמח לעצה לא דרך טיפול.תודה.

05/03/2016 | 22:48 | מאת: רינת

אני מרגישה שאני לא עושה מה שאני רוצה אלא מה שאומרים לי וזה מעיק עלי אני רוצה לעשות בכיף את הדברים שאני אוהבת ולא עושה.אשמח לפתרון,שוב אני מאוד מודה לך.

שלום רינת, קשה שלא ליפול למצבי רוח כשאין מסגרת. אני לא יודעת אם זה אפשרי מבחינתך לחזור לעבוד, אבל אם לא, כדאי שתמצאי לך מסגרת חלופית של לימודים, התנדבות ודברים מהסוג הזה. ככל שיהיו לך יותר תחומי עיסוק ומסגרות משלך, כך תהי פחות תלויה באחרים. עפרה שלו

03/03/2016 | 12:32 | מאת: דנה

היי עופרה.אני נוטה לחשוב באופן שלילי על החיים.איך ניתן להפוך מחשיבה שלילית לחשיבה חיובית על החיים? מה הכלים?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה, השאלה שלך כללית ולכן קשה לענות עליה, מכיוון שאין פיתרון אחד שמתאים לכל. אם את יכולה כתבי בפירוט רב ככל הניתן על החשיבה השלילית שלך, כולל דוגמאות וכולל דברים רלוונטיים אחרים מחייך. עפרה שלו

03/03/2016 | 18:24 | מאת: דנה

אני עברתי מסגרות של תחום בריאות הנפש והפסקתי עקב סיבה אישית שאני משפחתי והמטפלים החלטנו שאעזוב את המסגרות,גם היתה לי טראומה אחת שעברתי עקב זה מבחינה טיפולית שעברתי.אני גרה אצל ההורים כרגע והמחשבות של המסגרות האלה למרות שאני רוצה לשכוח מהם לא עוזבות אותי אני גם יושבת הרבה בבית ואין לי את החשק לצאת מהבית אלא לשבת מול האינטרנט מצד אחד אני יכולה לעזור לעצמי לבד אבל מצד שני אני מרגישה לפעמים מחשבות שליליות כאלה שלא יוצאות לי מהראש גם לגבי דברים אחרים לא רק בעניין המסגרות שעברתי,שאני חושבת על מה שעברתי במסגרות האלה אני מרגישה יותר עצבנית ומדוכדכת אני כן היום במקום טוב ויש לי את כל מה שרציתי ויש לי משפחה תומכת וחברים תומכים אבל המחשבות השליליות האלה לא עוזבות אותי,אימא שלי אומרת לי תפסיקי לחשוב על זה החיים שלך יפים אבל אני ממשיכה עם המחשבות השליליות האלה,והייתי שמחה איך לחזור לחשוב חיובי ולשכוח מטראומה במסגרות האלה שעברתי.תודה.

02/03/2016 | 23:49 | מאת: שמואל הנגיד

שלום לך אני סובל מהפרעות חרדה OCD דיכאון ו ADD. מטופל תרופתית כנראה לכל החיים. אשתי גם סובלת מחרדות OCD ודיכאונות. ואני מאוד חושש על הילדים, כי בעצם גם אם בן זוג אחד סובל זה מסוכן גנטית. ואם שנינו סובלים, זה מסוכן פי שתיים אולי פי ארבע. מה אני יכול לעשות ברמה האופרטיבית, למנוע הופעות של חרדות אובססיות ודיכאונות אצל ילדים המקסימים. כמובן שאיני רוצה להכניס להם תסבוכים בראש. אבל האם קיים בכלל "פסיכולוגיה מונעת". האם הגנטיקה תתבטא בהכרח ? או שגם אם מבחינה גנטית יש לבנאדם את הפוטנציאל, אפשר להקדים תרופה למכה. (במובן המטאפורי) ואדגיש שוב, אני יודע שלא תמיד הגנים מתבטאים ופעילים, יש טווח סטטיסטי מסוים. אבל אם נצא מנקודת הנחה שבאחד מילדי אכן שוכן גן פעיל עם אנומליה הגורמת להפרעות דלעיל, והגן הזה רק מחכה ומתוזמן להתפרץ בגילאים שהוא נוטה להתפרץ. האם יש דרך פעולה למנוע את הבעיות , כי תמיד מניעה עדיפה מטיפול. תודה רבה (חשבתי למשל הטמעת רעיונות CBT, בחינוך. בלי קשר ל"טיפול". אולי יש עוד דרכים)

לקריאה נוספת והעמקה

שלום שמואל הנגיד, זה בהחלט רעיון טוב להשתמש בדברים שלמדת ושאתה יודע על OCD כדי לעזור לילדיך. אני מאמינה שלאורך השנים צברת ידע וניסיון בהתמודדות עם OCD וחרדות דרך קריאה של חומר מקצועי ו/או טיפול פסיכולוגי. אם אחד מילדיך יפתח OCD או חרדה, הידע והניסיון שלך יוכלו לעזור לך להבין זאת בשלב מוקדם. אתה תדע איך להגיב בצורה הנכונה, מה להסביר ואיך לעזור, ובמקרה הצורך למצוא לילד עזרה מקצועית. לצערי לא אוכל לתת לך תשובה יותר ספציפית לשאלות כמו כיצד לשלב אלמנטים של CBT בחינוך. בוודאי ברור לך שבשביל לענות על שאלות כאלה צריך לדעת הרבה יותר עליך, על ילדיך וכו'... עפרה שלו

פוסט שכתבתי בפורום אחר ואשמח לייעןץ מקצועי יותר " ככל שעוברים הימים מבינה שאין לי חיים ואין לי עתיד ( אולי בבית חולים) משתגעת הפרנוייה משתלטת על כל חלק בגופי יותר מאי פעם זוועת עולם אין לתאר את הקושי של הדבר הזה כלואה בתוך עצמי וזה לא כיף הכל כואב הכל מפחיד ומשתק יש לי באמת מחשבה כזאת לגמור בבית חולים כי זה יותר קל ואפשר להסתתר שום דבר לא משתנה רק הולך ונניה יותר גרוע הפחדים משתלטים עליי ואפילו עם אנשים קרובים כמו המשפחה קשה לי להיות אלוהההההים :'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'(:'( תודה, ר'

שלום ר', נשמע שאת סובלת מאוד. לא כדאי לחכות. אני ממליצה לך לפנות למרפאה לבריאות הנפש או למחלקה המתאימה בבית חולים, כפי שכתבת בעצמך. חבל להמשיך ולסבול ללא עזרה. עפרה שלו

29/02/2016 | 14:19 | מאת: עדית

אני בת 50 יש לי מזה כבר כמה ימים חוסר מוטיבציה לכלום וירידה בתפקוד כמו אי חשק למשל לנקות את הבית או לעשות דבר מה אחר.מה עושים כדי להחזיר את המוטיבציה? אשמח מאוד לתשובה ממך. תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום עדית, לרע המזל, אין פיתרון אחד שמתאים לכולם להעלאת מוטיבציה. לפעמים מדובר בתופעה זמנית שחולפת מהר, אבל אם התופעה נמשכת בצורה שמדאיגה אותך, כדאי לנסות להבין ממה היא נובעת. מה השתנה בחייך במקביל לירידה במוטיבציה. מהו הדבר בחייך שאינך מרוצה ממנו. אם התופעה ממושכת, צריך לנסות להבין ממה היא נובעת ולטפל בגורם הבעייתי. עפרה שלו

28/02/2016 | 19:54 | מאת: דניאלה

שלום,אני בת 30, יש לי 2 שאלות: אני חווה כרגע פרידה מבן זוג, פרידה קשה מאוד, מוצאת את עצמי בוכה המון ורופא משפחה נתן לי כדור בשם "לוריוון"..מנסה לא לקחת כל פעם, רק שאני במצבים מאוד גרועים כמו למשל בכי שלא נפסק וכאבים נוראיים נפשיים. האם זה כדור בכלל שמתאים למצב? הוא הרי רק מקל? הוא בשום אופן לא רצה לתת לי כדורי דיכאון כשביקשתי. האם את יכולה להמליץ על משהו אחר שניתן לרכוש ללא מרשם רופא למצב הנוראי הזה? ושאלה שניה- 1. האם אדם שעבר בחייו המון דכאונות כתוצאה מלב שבור (כל פעם מחדש) מגיל העשרה ועד היום, ואני מדברת על אדם שלוקח זאת בצורה נורא נורא קיצונית וקשה וזה מקשה עליו בחיי היומיום, האם דכאון כתוצאה ממצבים כאלה יכול לגרום לתמותה מוקדמת? האם יש קשר בין הדברים? האם הדכאון שכל פעם מגיע באיזה שלב וכל פעם מחדש, יכול להשפיע לטווח הארוך ולגרום לבנאדם למות בגיל מוקדם יותר ממה שהוא אמור למות בעת זיקנתו? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

דניאלה שלום, פרידה מבן זוג יכולה להיות חוויה קשה מאוד, ויכולה בקלות להוביל לדיכאון. לוריבן הוא כדור שמתאים בעיקר למצבי חרדה, ולאו דווקא לשברון לב. אבל אם זה עוזר לך, תמשיכי לקחת בשעות קשות במיוחד. את שואלת אם אני ממליצה על משהו שאפשר לקנות ללא מרשם. ובכן, לשברון לב אני ממליצה על זמן, או על טיפול פסיכולוגי, שיכול לעזור מאוד במצבים כאלה. אין סיבה למהר ולקחת תרופות מדי יום, אלא אם כן את שוכבת במיטה ולא מצליחה לעשות כלום. לשאלתך השנייה, לא - דיכאון כתוצאה משברון לב לא יכול לגרום לתמותה מוקדמת. להפך, אם את בן אדם שמסוגל להתאהב בקלות, סימן שאת מלאת חיים. לא כולם מצליחים להתאהב בקלות - ראי בזה יתרון. אני מאמינה שאם תחליטי ללכת לטיפול, תוכלי לברר מדוע מרבית מאהבותיך נגמרות בשברון לב. עפרה שלו

29/02/2016 | 15:56 | מאת: דניאלה

אני לא חושבת שאם אני אלך לטיפול אני בעצם אבין למה אההבות שלי נגמרות בשברון לב... זה כי אני לא בסדר? זה מה שאת אומרת לי בעצם? זה שנפלתי על גברים שהם לא גברים ולא רוצים מערכת יחסים רצינית, אז זה מעיד על כך שאני צריכה טיפול? אולי צריכה על מנת לטפל בבעיה בדכאון שנפלה עליי אבל בדרך של מערכות היחסים שלי? מאוד רציתי את הקשר , זה שהוא אינו רצה, צריך אותי ללכת לטיפול בשביל להתמודד עם זה אולי... עם הפרידה הקשה

27/02/2016 | 16:17 | מאת: דליה

שלום.שאלתי היא; מה אני יכולה לעשות כדי להתמלא באנרגיה בבוקר מפניש אני קמה עם דכדוך וחולשה גופנית,וקצת הרגשת מועקה.אשמח לקבל ממך את המלצתך מה לעשות בנושא,תודה ושבוע טוב.

לקריאה נוספת והעמקה
27/02/2016 | 16:25 | מאת: דליה

בנוסף אני מרגישה שאין לי חשק ללכת לעבודה בה אני עובדת אבל אחרי שאני מגיעה לעבודה אז אני חוזרת לעצמי איך אתרום לעצמי את האנרגיה כדי ללכת בשמחה לעבודה? אני ממש מודה לך.

שלום דליה, את מתארת דכדוך וחוסר אנרגיה המופיע בשעות הבוקר. האם את לא אוהבת את העבודה שלך? האם ישנם דברים בחיים שלך שמפריעים לך ומטרידים אותך, וההיזכרות בהם בבוקר קשה לך? אם כן, כדאי לטפל בדברים האלה. אבל אם הדכדוך אינו קשור למצבך בחיים, והוא חולף מהר לאחר ההתעוררות, אפשר לנסות להתמודד אתו בדרכים אחרות. נסי לחשוב מה עוזר לך להעביר את הבוקר בצורה נעימה יותר. ישנם דברים קטנים שמקלים על ההתארגנות בבוקר. יש אנשים שמוזיקה עוזרת להם, אבל כל אחד צריך למצוא את הדבר הקטן שמתאים לו. עפרה שלו

05/03/2016 | 12:17 | מאת: דליה

קודם כל שוב תודה על עזרתך,אשמח לעוד שאלה קטנה; יש ימים שאני מרגישה עצבות וריקנות אשמח לעצתך איך להתמודד עם התחושה הזאת? תודה,מאחלת לך שבת נפלאה.

25/02/2016 | 11:38 | מאת: בינדי

שלום רב, ביתי ילדה את בנה הבכור,לפני 3 שנים,בניתוח חירום. הסיבה שבעת צירים לא נשמע דופק העובר. הניתוח עבר בשלום,הילד שבלע צואה,ניצל והיה שבוע ימים בטיפול נמרץ. הזוג הצעיר ביה בלחץ שמא הילד ישאר פגוע. רופא הילדים אמר כבר לאחר הלידה שהוא מאד אופטימי כל הסימנים מראים שהילד לא נפגע. כמובן היה תקופה במעקב. הילד היום בן 3,מפותח ומקסים לגילו אין לא בעיות לדעת כל הרופאים. אבל...הבעיה עם חתני שנכנס לחרדות שמשו לא בסדר עם הילד. מידי פעם נכנס למצבי רוח וטוען שלילד יש בעיה . כל פעם מריץ אותו לרופא עיניים, ילדים נוירולוג. כולם אומרים שהילד מקסים וצריך להרגיע את האבא. אני הצעתי שילך לפסיכולוג. הוא הלך למספר פגישות ומסרב להמשיך לטענתו לא עוזר לו. מה יכולה להיות הסיבה להתנהגות הזאת?ומה בעצם כדאי לעשות? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום בינדי, אם כולם מלבד חתנך לא מזהים שום בעיה, כנראה שזיהית נכון, והסיבה להתנהגותו היא חרדה. מדובר כנראה בחרדה היפוכונדרית שהמושא שלה הוא הילד. מה אומרת על כך בתך? גם ההמלצה שילך לטיפול פסיכולוגי היא ההמלצה הנכונה. חבל שלא התמיד בכך, אבל ייתכן שהטיפול הספציפי הזה לא עזר לו. נסי לשכנע אותו לנסות למצוא טיפול אחר, שיוכל להקל על הסבל המיותר שהוא חווה. לעתים קרובות לוקח זמן עד שמוצאים טיפול פסיכולוגי מתאים. פסיכולוגים שונים זה מזה בגישה שלהם ובכרזימה שלהם, וכדאי להתעקש עד שמוצאים התאמה, ולא להתייאש אחרי הניסיון הראשון. זה שווה את זה. עפרה שלו

22/02/2016 | 19:10 | מאת: חני

ממרום גילי יכולה לאמר שאני קצת יותר מפוייסת עם התקפי החרדה שלי. לא מתה עליהם אבל יודעת שהם איתי לצערי כנראה עד עולם. נעזרתי בתקופות השונות בטיפולים פסיכולוגיים כאלה ואחרים, וגם כעת מתחילה תהליך נוסף. לאחרונה, אני חווה בעיות פיזיולוגיות שונות ,לאוו דווקא קשורות לחרדה, אך לצערי מציפות את התקפי החרדה שוב. תמיד תהיתי האם ישנן קבוצות תמיכה משותפות למתמודדים עם חרדה? חושבת שהשיתוף יכול להקל עד מאוד. בנוסף אשמח לדעת האם ניתן למצוא תמיכה/ צאט פעיל מענה טלפוני אינטרנטי כלשהוא בשעות הלילה הקטנות כשאז התקף החרדה מגיח באופן פיתאומי ואין לך אל מי לפנות... תודה ורק טוב.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום חני, בער"ן יש מענה 24 שעות ביממה. ניתן להתקשר לשם בכל מצב של מצוקה נפשית. http://www.eran.org.il/ עפרה שלו

18/02/2016 | 19:24 | מאת: לירית

שלום לך. אני מחוסרת עבודה כבר חודש וגם התחלתי לעשות דיאטה.עקב זה שאין מסגרת עבודה והדיאטה מקשה עלי מאוד אני מרגישה עצבים חזקים ומשועממת.התקשרו אלי היום מהעירייה והציעו לי להתנדב במקום מסויים ומהעיריה אמרו לי שהתקשרו אלי מהמקום התנדבות שבוע הבא.הפחד שלי שבסוף הם לא התקשרו וגם מזה אני בלחץ ומוציאה את העצבים על כולם.איך פותרים את הבעיה?

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לירית, קשה להסתדר ללא מסגרת וזה מצוין שאת עושה מאמצים כדי למצוא מסגרת חדשה. אם אמרו לך מהעירייה שיתקשרו אליך, אין סיבה לחשוב שזה לא יקרה. ואם לא יסתדר שם, יסתדר במקום אחר. ברגעים קשים, תזכירי לעצמך שזה מצב זמני, ושבקרוב תחזרי למסגרת. עפרה שלו

22/02/2016 | 07:00 | מאת: לירית

אני נוטה למצב רוח רע שאני קמה בבוקר.אני מרגישה שאין לי חשק לעשות כלום.מה ניתן כדי לקבל כוחות ולשפר את מצב הרוח? תודה.

17/02/2016 | 18:53 | מאת: נטע

אני הרבה שנים חשה בדידות ובעקבות זה אני כל הזמן מחפשת לאהוב סלבריטאים ומקנאה בהם כמו שכתבתי לך שאני מקנאה על אלה שנמצאים באח הגדול.אני מאוד אודה לך ובאמת אשמח עם אפילו תתני לי טיפ אני יודעת שאת לא מכירה אותי והפורום זה לא תחליף לטיפול,אבל אשמח לדעת איך להתמודד עם ההרגשה לגבי הסלבריטאים עקב הבדידות ואיך לצאת מהמחשבות על סלבריטאים,במה כדאי להתמקד במקום סלבריטאים במצב של בדידות ממש תודה וערב נפלא.

לקריאה נוספת והעמקה
17/02/2016 | 19:08 | מאת: נטע

פשוט אין לי אהבה כרגע ובגלל זה אני מפנטזת על סלבריטאים,ולמרות זאת אני רוצה לשים לטמטום הזה סוף.תודה על העזרה.

שלום נטע, כמו שכתבת בעצמך, הפורום אינו תחליף לטיפול. את רוצה לקבל טיפ במקום להשקיע זמן ומאמץ בטיפול ולהבין מה בדיוק גורם לתחושת הבדידות. אבל זה לא עובד ככה. טיפ, או עיצה, צריכים להתאים לבעיה שלך ולאישיות שלך. אלה דברים שאי אפשר להבין בפורום. אם הבדידות מפריעה לך, כדאי לך להקדיש זמן לנושא, ולבדוק מהי בדיוק הבעיה שמביאה אותך למצב של בדידות. תדעי, למשל, אם יש משהו בתקשורת שלך עם אנשים שמפריע לך ליצור קשרים, או שמדובר בבעיה מסוג אחר.רק אחרי שתדעי מהי הבעיה, תוכלי לקבל עיצה מתאימה. עפרה שלו

17/02/2016 | 20:18 | מאת: נטע

בשביל מה הפורום קיים? מאוד חשוב לי לדעת אולי אני לא מבינה בפורומים האלה.תודה.

17/02/2016 | 07:30 | מאת: אתי

ראשית תודה על התיחסותכם לפנייתי אושפזתי לא בגלל בעיה נפשית פשוט מאוד חליתי והסתבכתי עם המחלה אפילו לא הבינו איך קרה לי כל המצב שהדרדרתי ככה ושאלו אם עברתי משהו בתקופה האחרונה ואמרתי שאבדתי את אמא למען האמת הייתי בטוחה שעם מותה של אמא אחטוף התקף לב אבל לא חשבתי שאחטוף זיהום כל כך קשה הפסקתי ללכת לטיפול מתוך יאוש שאנילא מצליחה לשנות ולהשתנות וכששברנו על זה הייתה ממליצה ללכת עם מה שטוב לי הפחד שלי להוריד משרה זה כמובן ההיבט הכלכלי פחות שעות פחות שכר חזרתי לעבודה אתמול שוב המון שעות עבודה העצב מחלחל בי שוב אותה רוטינה אין חשק לקום בבוקר המחשבה שלהיות סגורה בעבודה כל כך הרבה שעות מייאשת הניקיונות הבית הזוגיות שלא כל כך טובה אין סקס אין אהבה אין שמחה פשוט מייאש אנא עזרתך תודה מראש

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אתי, אני ממליצה לך לפנות למרפאה לבריאות הנפש, שם תוכלי להתייעץ עם פסיכולוג לגבי הדיכאון וגם לברר על אפשרות של פניה לועדה של ביטוח לאומי. בועדה בודקים האם המצב הנפשי לא מאפשר לעבוד במשרה מלאה. עפרה שלו

היי לכולם, במסגרת עבודת תזה לתואר שני בפסיכולוגיה, אנו בוחנים את הקשר שבין התקף פאניקה להפרעה פוסט טראומטית - ובמילים פשוטות, האם התקף פאניקה עשוי לגרום לסימפטומים פוסט טראומתיים. אם איי פעם חוויתם התקף פאניקה (או אם אתם מכירים אדם כזה שתוכלו להפנות אליו את הפניה), יותר מנשמח ונודה אם תקחו חלק במחקר, הכולל מספר שאלונים - זמן כולל למילוי כ- 12-15 דקות. המחקר אנונימי לחלוטין, ואין צורך בפרטים מזהים. להלן הלינק (במידה ולא נפתח, אנא העתיקו והדביקו בשורת הכתובות): https://docs.google.com/forms/d/1PdGgOwaGgcFv93JC9a91rzUTH9HJHtTvws30EYZnzSM/viewform בברכה ובתודה, אשמח לענות על כול שאלה או פניה, תומר שאשא טל: 052-6775998 דוא"ל: tomash.psych@gmail.com

16/02/2016 | 15:47 | מאת: מיכל

שלום.כבר שלוש שנים שאני מחפשת התנדבות או עבודה ולא מצאתי.אני מרגישה שאני קמה בבוקר בלי מטרה בלי כלום וזה מדכדך אותי.אני הולכת לרעיונות כל הזמן ולא מוצאת ואני מתוסכלת.איך ניתן להתמודד עם מצב רוח רע עקב חוסר עבודה? תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיכל, חוסר תעסוקה בהחלט גורם למצוקה, ולא פלא שאת מתקשה להתמודד במצב כזה. אני מציעה לך לנסות לברר מאיזו סיבה לא מקבלים אותך למקומות עבודה ולמקומות התנדבות, ומשם יהיה אפשר להמשיך. נסי למצוא אנשים שמכירים אותך ויכולים לעזור לך להבין מה בדיוק קורה בראיונות. עפרה שלו

15/02/2016 | 07:41 | מאת: אתי

שלום רב אני בת 44 נשואה ואמא מזה 14 שנה סובלת מדכאון ימים טובים יותר ימים קשים יותר ובכל זאת משתדלת לנהל חיים רגילים אבל בקושי רב . אני עובדת במשרה מלאה מהבוקר עד הלילה לא פעם חשבתי להוציא נכות ולהוריד קצת במשרה אך הפחד תמיד גבר על הכל והמשכתי משהו שגרם לי להרבה לחץ ועצבים . לפניי 5 חודשים איבדתי את אימי כולם דאגו לי ולחצו עליי לחזור מיד לעבודה למרות שאני נורא רציתי שקט לבד להתאבל לא לשמוע לא לראות אבל בכל זאת מיד חזרתי לעבודה משהו שהוסיף ללחץ והנה לפניי חודש וחצי חליתי נורא ואף אושפזתי תקופה ארוכה השבוע אני אמורה לחזור לעבודה ואני ממש לא רוצה הייתה לי הזדמנות להבין מה טוב לי השקט הזה בלי לחץ בבוקר ניקיון בישול כביסה עבודה עד מאוחר ושוב ושוב ממש טוב לי הבדידות בבית השקט בלי לחץ עשיתי דברים שמזמן לא עשיתי והייתי טובה בהם אפיתי ישבתי בגינה שלי בשמש סתם שכבתי וצפיתי בטלוויזיה אפילו הילדים עצובים שאני חוזרת לעבודה אז מה באמת עושים???? לא חוזרים וזהו? אנא עזרתכם הדחופה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום אתי, את כותבת שרצית בעבר להוריד אחוזי משרה, אבל פחדת. לא כתבת ממה פחדת. בהחלט יכול להיות שכדאי לך ללכת לועדה של ביטוח לאומי, ולשמוע מה הם אומרים. אם את מרגישה טוב יותר כשאת במנוחה, זה משהו ששווה לשקול. אני מניחה שאם את סובלת מדיכאון במשך 14 שנה, את נמצאת בטיפול באיזה מקום. מה אומרים שם על רצונך לא לעבוד או לעבוד פחות? אולי הם יוכלו לעזור לך להשיג את מבוקשך. דבר נוסף, כתבת שחלית מאוד והתאשפזת - האם מדובר באשפוז על רקע נפשי? עפרה שלו

15/02/2016 | 21:28 | מאת: אתי

ראשית תודה על התיחסותכם לפנייתי אושפזתי לא בגלל בעיה נפשית פשוט מאוד חליתי והסתבכתי עם המחלה אפילו לא הבינו איך קרה לי כל המצב שהדרדרתי ככה ושאלו אם עברתי משהו בתקופה האחרונה ואמרתי שאבדתי את אמא למען האמת הייתי בטוחה שעם מותה של אמא אחטוף התקף לב אבל לא חשבתי שאחטוף זיהום כל כך קשה הפסקתי ללכת לטיפול מתוך יאוש שאנילא מצליחה לשנות ולהשתנות וכששברנו על זה הייתה ממליצה ללכת עם מה שטוב לי הפחד שלי להוריד משרה זה כמובן ההיבט הכלכלי פחות שעות פחות שכר בכל זאת איך אחזור מחר לעבודה ??? תודה מראש

15/02/2016 | 00:28 | מאת: יוני

שלום, אני דוחה כמעט כל דבר שאני צריך לעשות,גם דברים שהם הכרחיים וגם סתם דברים. זה פוגע בי מאוד בעבודה וגם בחיים האישיים. מה אפשר לעשות בעניין? בתודה מראש

שלום יוני, לדחיינות יש סיבות רבות ומגוונות, ולכן, כדי לעזור לך צריך לשמוע ממך יותר. אם הדחיינות פוגעת בך מאוד, כדאי לך להקדיש לכך זמן ולפנות לייעוץ. עפרה שלו

13/02/2016 | 20:22 | מאת: לוי

שלום רציתי לשאול כמה שעות אחרי ניטלת ציפרלקס אני יכול ליטול קלונקס תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום לוי, לא ניתן לקבל ייעוץ תרופתי בפורום זה. עפרה שלו

13/02/2016 | 17:12 | מאת: אורית

היי.שמי אורית וברצוני לחפש פורום או אתר באינטרנט לגבי טיפים בנושא מצבי דיכאון.אשמח עם תוכלו להפנות אותי.תודה רבה.

שלום אורית, זהו פורום בנושא דיכאון. את יכולה לגלול למטה ולחפש דברים שנכתבו בעבר. מצרפת עבורך לינק לכתבה שלי על דיכאון שבה אני מקווה שתוכלי למצוא את מבוקשך. http://www.doctors.co.il/ar/19380/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F%3A+%D7%9B%D7%A9%D7%94%D7%99%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A9+%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%95+%D7%9E%D7%A8%D7%A4%D7%94 עפרה שלו

13/02/2016 | 20:23 | מאת: אורית

שבוע נפלא.

שלום רב.אני חושבת הרבה פעמים מחשבות שליליות כגון: אני לא שווה,אין לי חברים ולכולם יש,כל מיני מחשבות מוגזמות ושליליות.זה קורה בעיקר שאני יושבת מול הטלביזיה.איך ניתן לעצור את המחשבות האלה שהן מגיעות? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום נטע, לא קיימת שיטה אחידה לעצירת מחשבות שליליות. טיפול יכול להועיל מאוד במצבים כאלה, אחרי שתתני לאיש המקצוע שאת פוגשת יותר מידע על עצמך ועל המחשבות. נתת מעט מידע. כתבת שמדובר במחשבות של תחושות נחיתות, למשל לגבי חברים, ושאת יודעת שהן מוגזמות - שזה כבר טוב. לגבי מה שכתבת על הטלביזיה: מה קורה בטלביזיה שגורם לך לחשוב כך? במה את צופה כשהמחשבות עולות? עפרה שלו

11/02/2016 | 17:24 | מאת: נטע

שאני רואה סלריטאים אני מרגישה שנותנים להם הערצה גדולה שהם מקובלים מאוד שהחיים שלהם טובים.זה מין תחושה שאני לא שווה לידם.בכלל אני מרגישה שהדשא של השכן ירוק יותר.זאת ההרגשה שלי יכול להיות שזה נובע מבדידות.דבר נוסף אשמח עם תוכלי להפנות אותי לאתר באינטרנט עם את יודעת ומסכימה כדי לקרוא על נושאים כאלה כדי להיעזר.אני מודה לך על תמיכתך.

10/02/2016 | 02:46 | מאת: צור

עפרה שלום, כיצד ניתן להקל על קוצר נשימה שנובע מחרדה? (בגורם לחרדה אני מטפל) ואיך כדאי לתרץ את העניין לאנשים ששמים לב שאני לוקח נשימות עמוקות ושואלים אותי על כך? הרפיה עצמית לא עוזרת, בטח לא כשנמצאים בעבודה ותחושת המחנק קופצת כאשר יש פעולות מסויימות שצריך לבצע, והדבר האחרון שאפשר לעשות זה לקחת נשימה עמוקה ולהרגע..

לקריאה נוספת והעמקה

שלום צור, ראשית, חשוב להגיד שהתופעה שאתה מתאר אינה קוצר נשימה. התחושה המפחידה בזמן התקף חרדה הקשורה בנשימה, אינה קוצר נשימה אמיתי. למעשה, למרות התחושה המפחידה, אין שום בעיה בנשימה בזמן התקפף פניקה. העיצה לקחת נשימה עמוקה אינה מדוייקת. השלב הראשון בניסיון להרגיע את החרדה הוא דווקא נשיפה - הוצאת אוויר. והנשימה צריכה להתבצע באופן הבא: שים יד אחת על הבטן באיזור חגורת המכנסיים, ויד שניה על החזה. הידיים יעזרו לך לוודא שאתה מבצע נכון את הנשימה. השלב הראשון הוא נשיפה – הוצאת אוויר מהריאות. זו לא צריכה להיות נשיפה חזקה, ואין צורך לנסות לרוקן את הריאות מאוויר. לאחר הנשיפה עליך לסגור את הפה לכמה שניות, ולשאוף באטיות דרך האף, תוך כדי שאתה דוחף את הבטן החוצה. חשוב לא לשאוף יותר אוויר ממה שמרגיש נוח. לאחר הנשיפה עושים הפסקה קצרה, משום שקצב הנשימה צריך להיות אטי יותר מהרגיל, כדי למנוע תחושת סחרחורת. בתום ההפסקה עליך להוציא אוויר שוב דרך הפה, ולמשוך את הבטן פנימה. יש להמשיך ולנשום בצורה הזו עד לרגיעה. כדאי לך לתרגל את הנשימה בבית, כדי שתהיה מיומן בה בשעת התקף חרדה. עפרה שלו

14/02/2016 | 14:26 | מאת: צור

אז לאחר כל נשיפה להחזיק את הבטן ללא אוויר לכמה שניות לפני השאיפה ובין השאיפה לנשיפה אין הפסקה באמצע?

09/02/2016 | 22:59 | מאת: איילה

שלום. אני לוקחת ציפרלקס מזה 3 שבועות. בשבוע הראשון לקחתי חצי כדור, ולאחר כשבוע העליתי את המינון לכדור שלם. לאחר כיומיים שלושה, התחילו לי כאבי ראש שמלווים אותי עד היום, במשך כל היום, לחץ נוראי בראש ותחושה של כבדות, סחרחורות ובחילות. בנוסף, לפני כשבוע, התחילה לי תופעה של כמו הירדמות של רגל שמאל (ולעיתים יד שמאל), עם זרמים והרגשה של שריפה וחום ואפילו התעוררתי בלילה בגלל זה. בכל יום שעובר, זה קורה לי יותר פעמים במהלך היום. האם אלו תופעות מוכרות של הציפרלקס או שכדי להתייעץ עם רופא אחר? אני ממש חוששת.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום איילה, איני רופאה ולא ניתן לקבל ייעוץ על תרופות בפורום זה. על פי מה שאת מתארת נראה לי שכדאי לך לפנות לרופא המטפל שלך. עפרה שלו

09/02/2016 | 17:27 | מאת: מיקה

שלום רב.תמיד שמתחילה השקיעה אני נכנסת לחוסר מצב רוח.בתחילת היום ובאמצע היום זה לא קורה לי אני עסוקה והכל בסדר.פתאום מגיע החשיכה ואני נכנסת למצב רוח רע בלתי מוסבר.מה עושים כדי לפתור את הבעיה הזאת? אני גם נכנסת לרעב מאוד גדול.אני מודה לך על עזרתך.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מיקה, האם מצב הרוח הרע עובר מהר, או נשאר עד הלילה? את אומרת שבמהלך היום את עסוקה, ולכן מרגישה בסדר. כלומר, בזמן שאת עסוקה דעתך מוסחת ואינך חושבת על דברים שיכולים לגרום למצב הרוח הרע. אולי מדובר בדברים שקורים בחייך ואינך מרוצה מהם. כדאי לנסות ולהבין מהם הדברים בחייך שאינך מרוצה מהם, ושבשעות העבודה את מצליחה להתעלם מהם מכיוון שאת עסוקה. עפרה שלו

08/02/2016 | 15:38 | מאת: סימה

שלום.נפרדתי מבן זוגי אחרי שנתיים של זוגיות,ואני מרגישה מיואשת מדוכאת לא מוכנה כרגע להכיר מישהו אחר.לא בא לי לעשות כלום.מה הפתרון שאני יכולה להתמודד? תודה רבה.

שלום סימה, לא כתבת מתי נפרדת מבן זוגך. אני מניחה שלא עבר הרבה מאוד זמן מאז הפרידה. פרידה היא לא דבר קל להתמודד אתו: מדובר באובדן משמעותי, ועובר זמן עד שהשבר מתאחה, עד שמתגברים על האובדן. ברור שבשלב הזה את מרגישה חוסר חשק להכיר מישהו אחר. קשה לדמיין כיצד מישהו אחר יכול להחליף את מי שאיבדת. אבל התחושה הזו חולפת, ובשלב מסוים חוזר העניין בחיים וגם העניין באנשים אחרים. במקרים כמו שלך, על פי רוב, הזמן הוא שמרפא. עפרה שלו

06/02/2016 | 19:42 | מאת: מירית

התחלתי לחיות אורח חיים בריא והרגשתי מצוין מאז שהתחלתי לעשות את זה,עשיתי הליכות תזונה נכונה.אבל פתאום היום התחלתי להרגיש ירידה במצב רוח חנק בגרון משהו לא מוסבר.מה הפתרון כדי להמשיך באופטימיות שהרגשתי עד עכשיו? איך מתמודדים עם מצב רוח ירוד? תודה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מירית, לפעמים באמת מספיק להתחיל בפעילות גופנית או בדבר אחר שעושה לך טוב כדי לצאת ממצב של דכדוך. ואולם, אם הדכדוך חוזר, כנראה שיש צורך לדבר. חנק בגרון הוא סימן למועקה, כלומר, יש משהו שאת צריכה לדבר עליו. כדאי לך למצוא מישהו, חבר או איש מקצוע, לדבר אתו. עפרה שלו

05/02/2016 | 21:12 | מאת: רון רון

שלום עפרה! פסיכולוגיה זה תחום שדי מעסיק אותי ובעקבות זה עולות לי מדי פעם שאלות. לאחרונה עברתי תקיפה פיזית וזמן מה הייתי בחרדה לצאת החוצה.אבל זה עבר לי בערך אחרי חודש.מה שזה לימד אותי שזה היה מעשה נאיבי להיפגש עם קבוצת אנשים לא מוכרים באיזור לא ידידותי בכלל.ולא כל אחד רוצה לפגוע בי ואם שוב אתקל במישהו שרוצה לפגוע פשוט אקח את הרגליים שלי משם ולא אנהל איתו מעשה ומתן.כי עם אידיוטים לא מנהלים משה ומתן. אבל קצת לפני שזה עבר ניגשתי לפסיכיאטרית לקבל טיפול תרופתי ומאותו רגע אובחנתי כלוקה חרדה חברתית. מעבר למקרה הספציפי הנה"ל אני בדרך כלל נתקל ביחס מזלזל מאנשים שאני מנסה להכיר ואני לא מבין למה.לדוגמא: אני כותב למישהי\ו בפייסבוק או באתר הכרויות :" בוא\י נכיר" התשובה שאני מקבל: "למה??" או "מה לי ולך???" זאת תגובה שאני שאומרת לי "אני לא רוצה להכיר אותך" מסיבה לא ברורה, הרי אני בן אדם די נורמטיבי עם ידיים רגליים ואפילו ראש על הכתפיים. אז איך את יכולה להסביר את זה? עניין נוסף שהייתי רוצה לדעת בקשר לחרדות: למי שיש חרדה מז'וקים הטיפול הוא לאט לאט להיחשף לז'וקים ולהבין שזה לא כזה מפחיד,אלה בסך הכל חיות קטנות מאוד שאפשר לחסל אותם בקלות. אבל מה קורה במקרה של חרדה מפגיעה נפשית או פיזית.בן אדם יודע שהוא עדין ורגיש מטבעו ומפחד להיפגע? כתוצאה מכך הוא נמנע להיכנס לויכוחים ומתקשה למצוא נושא לשיחה כי מניסיונו כל שיחה מובילה לויכוח.וזה באמת מב שקורה כי הוא חושב מאוד שונה מאחרים. למה הוא אמור להיחפש? לפגיעה? בתודה מראש על תשובתך !

לקריאה נוספת והעמקה

שלום רון רון, כפי שאתה כבר יודע, אתה חושב באופן שונה מאחרים, ולכן נכנס לעתים קרובות לעימותים ומתקשה ליצור קשרים טובים. להתייחס לכך כפוביה חברתית, להשוות אותה לפוביה מג'וקים, ולהגיד שהטיפול בה הוא באמצעות חשיפות זו הפשטה שאינה מועילה במקרה זה. לדעתי, אתה יכול להפיק תועלת מטיפול שיתמקד בצורת החשיבה השונה שלך, ולא בחשיפות. עפרה שלו

05/02/2016 | 18:46 | מאת: אנונימית בת17

היי, אני בת 17,יש לי חבר שהוריי קיבלו עליו רושם ראשוני ממש גרוע(בלשון המעטה).הוא גדול מימני בשנתיים וחצי,הוא חייל ואני תלמידה בכיתה יא. אני מכירים כבר מאז שהייתי בכיתה ו. הוא לא מהאזור שלי, אלא די רחוק. יש בינינו מערכת יחסים מדהימה ואני באמת מאוד מאוד אוהבת אותו ולא חושבת שאתחבר ואפתח למישהו ככה כמו אליו. כשאני נוסעת אליו זה בסודיות ויוצא שאני משקרת להורים כי אני יודעת שהם לא ירשו לי לנסוע עד אליו וגם בפרט אליו בכלל כי הם לא אוהבים אותו וחושבים שהוא עושה לי לא טוב. אני מרגישה ממש ההפך ואני בטוחה בזה שנחזיק המון זמן.לחבר לא נעים שההורים שלי לא אוהבים אותו ואף הוא מפחד מהם קצת כי מרגיש נבוך בעקבות אותו מקרה שמימנו הם קיבלו עליו רושם ראשוני לא טוב. העניין הזה מדכא אותי ממש ואני כל הזמן חושבת על זה .. מדכא אותי שהם לא תומכים בי עד שמצאתי מישהו שאני אוהבת. אנחנו עברנו כמה ריבים לא נעימים עם ההורים ואמרנו שאולי ננתק קשר, אבל זה באמת היה בלתי אפשרי. אני באמת מרגישה שזה מישהו שאני באמת מתחברת אליו ופשוט מדכא ומייאש אותי שזה המצב. הם נעולים על דעתם. באמת כבר לא יודעת מה לעשות.. מוציא לי את כל החשק מהחיים ומכניס לדיכאון של ממש ולפעמים אני פשוט בוכה ונשברת בגלל זה שכל פעם שאני באה אליו אני צריכה לשקר להם כדי לראות אותו והם לא רוצים שאהיה איתו בקשר.מבחוץ אני נראת ילדה שהכל בסדר איתה אבל מבפנים מרגישה שיש בלאגן..והוא באמת בן אדם טוב ואני מכירה אותו. לא תעזור שיחה עם ההורים כי הרושם הראשוני נשאר.. ממש לא יודעת מה לעשות כל העניין מדכא אותי ומפריע להתנהלות שלי ביום יום,למשל אני קמה לפנות בוקר פתאום בלי סיבה ואז במשך היום אני עייפה.. וקראתי שהקימה נובעת מדיכאון..ולפעמים בלילה אני בוכה מרוב ייאוש ודיכאון ותחושה של בדידות שאף אחד לא מבין,אשמח לעצה תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום, הקונפליקט שאת מתארת בהחלט מורכב וקשה. מצד אחד את אינך רוצה לוותר על מערכת היחסית המשמעותית עם החבר ועל האהבה, ומצד שני, קשה לך לאכזב ולהעציב את הוריך, גם הם דמויות משמעותיות מאוד בחייך. למעשה, הסיטואציה שנקלעת אליה אינה נדירה. זה קורה שהורים או הסביבה הקרובה לא מקבלת את בן הזוג, או חושבת שהוא לא מתאים ועושה נזק. את ניצבת מול אתגר שמציבים לך החיים כאדם בוגר. את צריכה כרגע לבחור בין להמשיך את הקשר במחיר של קרע מסוים עם ההורים, או לוותר על הקשר. אין פיתרון קל לשאלה זו. כמובן שכדאי להמשיך ולנסות לדבר עם ההורים ולשנות את דעתם. אני לא יודעת מדוע הם קיבלו רושם רע כ"כ מהחבר, אבל לעתים קרובות הדברים האלה משתנים עם הזמן, ואנשים מתרגלים, מתרככים ומשנים את דעתם. עפרה שלו

06/02/2016 | 20:39 | מאת: אנונימית בת 17

אני סובלת מכמה דברים מחלת מין שלא עוברת כבר חצי שנה ציונים נמוכים חבר שההורים לא מקבלים ובעקבות כך אבא שלי לא מדבר איתי/מתייחס אליי עלייה במשקל בחרתי מגמה שונה משל 2 החברות הטובות שלי וכתוצאה מכך התרחקתי מאחת מהן.. אני מתמודדת לבד עם המון דברים בזמן האחרון וזה כבר הגיע למצב שאני לא יכולה יותר לשאת את כל זה לבד.. זה מצטבר עוד ועוד ובכיתי כמו שלא בכיתי בחיים שלי בסופש הזה ואינלי את מי לשתף,אני מרגישה לבד בעולם הזה ולא מסוגלת לבוא מחר לבית ספר בכלל עם המצב רוח הזה יש לי מחשבות אובדניות אבל לא אעז לעשות אותן. אני סובלת מתיסכול ודיכאון כמו שלא היה לי בחיים. מדימוי עצמי נמוך ותחושת בדידות נוראית. אין לי את הכוחות להמשיך מרוב כל הבכי והמצב רק הולך וגורע ועוד דברים שליליים נוספים. מרגישה שאני צריכה הפסקה מהעולם אבל אין איך.מרגישה כלואה בתוך חדר של דיכאון שגם אם יש לי את הרצון לצאת מימנו אני פשוט לא מצליחה ואין לי עזרה מאף אחד.כל פעם שיש לי תקווה ומשתפר המצב רוח מעט,היא פשוט מתנפצת ברגע אחד ואני עולה לחדר מסתגרת,בוכה ומוצפת בדברים שליליים. ואף אחד לא שם לב לזה ביומיים האחרונים מהמשפחה ואני לא מסוגלת יותר ככה.קשה לי ואני באמת שבורה לחתיכות מבפנים אף על פי שאני נראת מבחוץ כאילו שהכל טוב. יש עצה את מי לשתף? האם זה נשמע כמו דיכאון שמצריך טיפול או שיחלוף לבד?

05/02/2016 | 15:32 | מאת: ליאת

שלום.אני סובלת מבדידות חברתית איומה אין לי אפילו עם מי לצאת לבית קפה וחוץ מהעבודה שאני מגיעה הביתה ויושבת מול הטלוויזיה אני לא עושה כלום,זה מביא אותי גם לבדידות רגשית.מה הפתרון שניתן לעשות?

לקריאה נוספת והעמקה
05/02/2016 | 15:41 | מאת: ליאת

זאת תחושת מועקה שמלווה אותי כל היום.אני לוקחת ציפרלקס אבל זה לא עוזר.

שלום ליאת, כדאי לך להיפגש עם איש מקצוע בתחום הטיפולי, כדי לברר בעזרתו מדוע אינך מצליחה ליצור קשרים חברתיים. עד שתעשי זאת, יהיה קשה לתת לך עצות. אנשים מתקשים ליצור קשרים חברתיים מסיבות שונות, ולא ניתן להיעזר בעצה כללית. העיצה שאת מחפשת צריכה להסתמך על היכרות מסוימת אתך ועם הסיבות לקושי שלך. עפרה שלו

04/02/2016 | 11:56 | מאת: דנה

אשמח לדעת כדי לראות עם כדאי לי ללכת לטיפול,עם את יודעת במקרה על אתר באינטרנט שאוכל לקרוא אשמח עם תפני אותי.תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה

שלום דנה, דיכאון הוא מצב שמסב סבל רב, וטיפול פסיכולוגי יעיל מאוד במקרים אלה. לכן, אני בהחלט ממליצה לך לפנות בהקדם לטיפול. מי שסובל מדיכאון מרגיש לעתים קרובות תחושות של כישלון, אשמה, כעס, שנאה, חוסר אונים וייאוש, ואיש מקצוע יכול לעזור לך להסתכל על הדברים אחרת, ולחזור ולהרגיש תקווה. לאיש מקצוע יש ניסיון בטיפול באנשים הסובלים מדיכאון, והוא מקשיב בצורה שאינה שיפוטית ואינה ביקורתית. הרשת מלאה באינפורמציה על דיכאון, אבל בסופו של דבר, את התשובות הטובות ביותר תקבלי כשתדברי עם איש מקצוע באופן אישי. אם את זקוקה להבהרה נוספת אשמח לענות. עפרה שלו

06/02/2016 | 10:32 | מאת: דנה

יש לי עוד שאלה נוספת,וזה לגבי דיכאון חורף.שמתחיל החורף אני חווה דכדוך בקושי יוצאת מהבית ושקועה במחשבות.האם זה נקרא דיכאון חורף? עם כן מה הפתרון לזה? תודה לך על המענה.

04/02/2016 | 09:19 | מאת: רינת

שלום.שמי רינת ואני בת 45 מובטלת כרגע,ויש לי בעיה שבגלל שאין לי עבודה אני קמה בבוקר בדכדוך,אין לי כסף כרגע לשלם לקורס או סדנא מה אני עושה כעזרה עצמית בלי טיפול כרגע כדי לקום בבוקר בשמחה?תודה ויום נפלא.

04/02/2016 | 09:31 | מאת: רינת

רציתי לציין שאני הייתי בטיפול נפשי אבל הפסקתי מטעמים אישיים וגם בתיאום עם המשפחה וכרגע אני ומשפחתי נגד טיפול בסך הכל באמצע היום אני מתפקדת אבל זה קורה לי רק בבוקר.אני מרגישה שאין לי תעסוקה עבודה כרגע קשה למצוא ובכל זאת אני רוצה לקום בשמחה ובאנרגיות טובות.אני אודה לך על המענה,ומאחלת לך יום נפלא.

שלום רינת, לצערי אין תשובה מוכנה מראש לשאלה שלך. אנשים הם שונים זה מזה, וגם בדברים שמעוררים בהם שמחה. נסי לקבוע לעצמך תוכנית כלשהי שמשמחת אותך, כמו מפגש עם חברה, והציפיה לכך תפוגג את התחושה הרעה בבוקר. חוץ מזה, לעתים קרובות ההתעוררות בבוקר מלווה בדכדוך שעובר במהלך היום. לפעמים הידיעה שהדכדוך הוא זמני עוזרת. עפרה שלו

29/01/2016 | 15:16 | מאת: משה

שלום רב, אני נוטה לחרדות אך עד היום הן היו נשלטות ולא לקחתי כדורים ( אני בטיפול פסיכולוגי ). בשבוע האחרון חוויתי גסיסה ומוות של חבר קרוב. הייתי שותף מרחוק לתהליך ולאט לאט הרגשתי סחרחורות, זה התחיל פעם/פעמיים ביום והחמיר עד למצב שבו אני כמעט כל היום בסוג של סחרחורת. ההרגשה היא של "ראש כבד" ותחושת ריחוף כמו של שתיית אלכוהול. לעיתים נדמה שאני מאבד שיווי משקל אך זה לא באמת קורה ואין לי בעייה של נפילות. אלו סימפטומים שעד היום לא חוויתי ולכן מרגיש לי מאד מוזר ולא נשלט, הייתי שמח לדעת האם זה אכן סימפטום הגיוני למצב של חרדה/דיכאון ומה הטיפול המומלץ מעבר לטיפול נפשי. תודה!

לקריאה נוספת והעמקה

שלום משה, הסימפטומים שאתה מתאר בהחלט יכולים להיות סימפטומים של חרדה. אתה מסיק לפי סמיכות הזמנים, וכנראה בגלל דברים נוספים שאתה לא מפרט, שיש קשר בין התגברות החרדה לבין מותו וגסיסתו של החבר הקרוב, וסביר להניח שאתה צודק. כדאי שתעדכן את הפסיכולוג שלך בהתפתחויות כדי שיוכל לסייע לך בהתאם. ישנם כמובן גם תרופות המיועדות להפחתת סימפטומים של חרדה. חלקן פועלות באופן נקודתי, וניתן ליטול אותן בשעות קשות, וחלקן פועלות לטווח ארוך. גם לגבי טיפול תרופתי, האם כדאי ואיזה כדאי, עדיף שתתיעץ עם הפסיכולוג שלך. היתרון טמון בכך שהפסיכולוג שלך מכיר לא רק את אפשרויות הטיפול השונות אלא גם אותך. אם יש תרצה הבהרה נוספת אשמח לענות. עפרה שלו

28/01/2016 | 11:01 | מאת: עירית

שלום רב, שמנו הוא אלינור יהודה ועירית סרדס, אנו סטודנטיות לתואר ראשון במחלקה לפסיכולוגיה. במסגרת עבודת הגמר שלנו אנו עורכות מחקר שמטרתו לבדוק האם קיים קשר בין סגנון ההתקשרות לבין רמת חרדה חברתית ואיכות השינה בבגרות, והאם הקשר מתבטא באופן שונה בין גברים לנשים. אנו נודה לך מאוד אם תוכל/י להשתתף במחקר שלנו. המחקר כולל 3 שאלונים שניתן להגיע אליהם דרך הקישור הבא: https://docs.google.com/forms/d/1ZYFKZ1Js9BGd5szcoIWB6iv85gwOkXgiKBs-yeYtBwc/viewform?c=0&w=1&usp=mail_form_link יש לציין כי אין כל צורך לציין את שמך או פרטים מזהים כל שהם, ולמערכת אין כל דרך לדעת מי ממלא את השאלון, כלומר כל תשובותיך יישמרו באופן אנונימי לחלוטין ולא תהיה לנו דרך לדעת מה ענית. במידה ותחוש/י אי נוחות במהלך מילוי השאלונים, את/ה רשאי/ת לפרוש בכל עת ולהפסיק למלאם. אנו מודות לך על שיתוף הפעולה וזמינות לך בכל שאלה או ספק. אלינור יהודה – elinor140886@gmail.com עירית סרדס - iritsardas@gmail.com

27/01/2016 | 20:04 | מאת: מתן

שלום, בן 26 בריא עד כמה שאפשר למעט מספר תופעות שצריך את עזרתכם המקצועית מדובר על תקופה כבר כמעט של שנתיים שבהן אני מרגיש את התופעות הבאות: - תחושת לחץ כובד בראש כל יום כל היום - תחושה של בלבול - תחושה שאני לא מצליח להיות מרוכז שמדברים איתי - לפעמים אני מרגיש גם קושי בלהגיד משפטים שלמים חשוב לציין שהייתי אצל רופא אשר ייחס את כל זה לכאב ראש על רקע מתחי, רציתי לדעת האם הגיוני שכל התופעות הללו אכן נובעות ממתח? האם הגיוני שבנאדם מרגיש את התחושות האלה כל יום כל היום? כולם אומרים שיכול להיות שזו חרדה מוכללת אבל אני יודע שחרדה מגיעה ותוקפת לרבע שעה אבל לא ליום שלם. התחושות האלה גורמות לי להיות אדם עצבני יותר, אדם "קצר", חסר סבלנות וחוסר רצון לצאת מהבית. אשמח לשמוע את דעתכם על מנת לדעת כיצד ניתן לטפל וכמובן האם ידוע על מה מדובר לפי התופעות. תודה

לקריאה נוספת והעמקה

שלום מתן, אתה מתאר סימפטומים שיכולים לנבוע מגורמים שונים, וכדאי לברר היטב מהו הגורם, לפני שמתחילים בטיפול. אתה כותב שכולם אומרים לך שזו הפרעת חרדה מוכללת (GAD), אבל לא מציין מי אמר. האם מדובר באנשי מקצוע? זה נכון שהתקף פניקה (Panic Attack) נמשך בדרך כלל זמן קצר, אבל במקרים של חרדה כללית, תחושת החרדה והסימפטומים הנלווים לה יכולים להימשך הרבה יותר, ואפילו כל היום. כך שבהחלט ייתכן שאתה סובל מהפרעת חרדה. עם זאת, לא תארת כלל תחושות של חרדה או דאגה. חוסר ריכוז, בלבול, חוסר סבלנות וכאבי ראש יכולים לנבוע מחרדה, אבל גם מבעיות אחרות, נפשיות או נוירולוגיות. לא ציינת האם הרופא שפגשת הוא פסיכיאטר. אני ממליצה לך על בירור מקיף עם פסיכיאטר ועם נוירולוג, כדי להגיע לאבחנה מדויקת של הבעיה שמסבה לך סבל כה רב.

28/01/2016 | 15:47 | מאת: מתן

היי עפרה תודה על התגובה המהירה. חשוב לציין שרופא המשפחה קבע שמדובר על כאב ראש מתחי. לא הייתי אצל פסיכיאטר אשר קבע שמדובר בהפרעת חרדה אלא רק מתחקיר קצר שעשיתי באינטרנט. אני אדם מודאג באופי שלי בעיקר למצבי הבריאותי ומה שמעסיק אותי במהלך היום זה התחושות האלה אז ככה שיש פה את הביצה והתרנגולת. מה קדם למה? התחושות האלה מתחזקות שאני נמצא לדוגמה בקניון או במסעדה אבל היא מופיעה גם בצורה מהומהמת שאני נמצא בבית.