פורום פסיכולוגיה רפואית

מדוע תרופות שנלקחות מידי יום כבר 40 שנה, משמינות כל כך? בת 61חולת צליאק, תרופות פסיכיאטריות

שלום בני בן 1.9 לרוב במפגשים משפחתיים מושך לילדים בשיערות וגם לי ולבעלי (אביו) מכה אותנו, יורק, צובט ומכה את עצמו לא רק בשעת תסכול ולאחר זמן מה לעיתים מחבק ומנשק. לוקח לו זמן להשתחרר. הוא בוהה באנשים (קרובי משפחה) או אנשים זרים למשך מזפר דקות. אציין כי הוא מבין הרבה דברים אך לא בונה מגדל קוביות, פאזל הוא מרכיב אך בחוסר סבלנות ומבלי לדעת איך בעצמו. כל מה שאני מנסה להסביר לו הוא ישר מצביע על דברים אחרים. יש לו אוצר מילים אך חוץ מהמילה אבא לא אומר אף מילה ברור בדיקת שמיעה תקינה. היו לו נוזלים שהתייבשו אך יש לו שקדים מוגדלים. יעבור ניתוח בחודש הבא בעקבות דום נשימה חסימתי קל-בינוני. אינו מחייך לאנשים לוקח לו זמן אשמח למענה לחוות דעתך על כל אשר ציינתי תודה מראש

בן 29. בפוסט אתאר 2 בעיות שאני מתמודד איתן ב-8 השנים האחרונות. 1. לפני 8 שנים, במהלך תקופה לחוצה בלימודים, התחלתי לסבול מתסמינים בדרכי השתן (ללא קיום יחסי מין). דחיפות, תחיפות, צריבות, שריפות, כאב בזמן שתן ואחריו, זרמים בפין. ככל שעבר הזמן הסימפטומים התגברו. כל הזמן התעסקתי עם הכאב ומחשבות שליליות של מתי זה יחמיר. היה פחד גדול ללכת לשירותים. הרופאים לא מצאו כלום. הסטרס היה גבוה ועד היום ישנן פעמים שאני הולך לשירותים ומקווה שהכאב לא יחזור. ההתמודדות נמשכת עד היום. 2. בשנה האחרונה אני סובל מכאבי בטן, צרבות, ריפלוקס בגרון, כאבים בחזה, פחד לאכול. ירדתי במשקל כ-20 ק"ג בשנה האחרונה. הפסקתי לעשות ספורט. בדיקות מעבדה תקינות. לפני חודשיים איבחנו בקע סרעפתי קטן. מאז הסימפטומים התגברו. כל מה שאני מכניס לפה אני מפחד שיגרום לסבל. גם תחושת רעב מרגישה כמו התקף חרדה או צורך להקיא (יש פחד מהקאה). אם אני אוכל משהו חדש, הלב דופק מהר, הבטן מתהפכת, מועקה בחזה לכמה שעות. כנ"ל גם מאכלים מוכרים. זה מאוד מלחיץ אותי ומעסיק אותי כל הזמן, כי אין לי שליטה על התופעות. 3. המחשבות קופצות בין שני האירועים. אם יש הטבה במערכת העיכול אז המחשבות עוברות למערכת השתן. ולהיפך. ניסיתי טיפול דינמי, אבל לא הרגשתי שינוי. האם CBT יהיה יעיל יותר?

שלום עשיתי כריתת רחם. ניתוח כלעצמו היה טעות (אני דרשתי וקיבלתי אבל לא ידעתי השלכותיו). היום שנה וחצי אחרי, אני סובלת. אני מפחדת אפילו לצאת לטייל בחול, אני לוקחת טונות של תוספתי מזון, עושה תרגילים כאילו הם יכולים לעזור בקיצור כל החיים שלי סביב הניתוח. רופאים יכולים לדעתי לשפר לי את איכות החיים בקצת: אני מתחננת שיכניסו לי לבטן רשתות כדי למנוע צניחות ובריחת שתן ויתפרו איבר מין שתפר לא יוכל להפתח. הם לא מסכימים. אני לא רוצה לחיות אבל לא רוצה להתאבד. מצד שני אם מחבל יהרוג אותי, אז מעולה. גם חסכתי חי ישראלים, גם לא התאבדתי וגם הסבל שלי נגמר. אני נוסעת לכמה התנדבויות בדרום, אבל לא מאפשרים לי באמת להסתכן. למה! אני ככה או אחרת מתה, זה מרגיז שלא נותנים לי להסתכן באמת. שאנשים בריאים מסכנים חיים בשביל מישהי שבכל מקרה עוד שנה שנתיים ברגע שתהיה בריחת שתן רצינית, צניחה איברים שאני ארגיש (ולא רק אדע שקיימת) או תפר תפתח תיסע לשוויץ להתאבד ותשלם הון בשביל זה. למה זה לא פייר.

היי שלום אני בת 26 ,לוקחת ציפרלקס במינון של 20 מ"ג כבר שנתיים וחצי בגלל חרדות קשות לפני 5 ימים הפסקתי על דעת עצמי את הציפרלקס לגמרי ויש לי תסמינים של חרדה ומחשבות על מוות האם זה הגיוני ? הבנתי שזה בגלל שלא הורדתי בהדרגה ,אם רוצה להחזיר עכשיו את הטיפול צריכה להחזיר בהדרגה או שיכולה להמשיך לקחת 20 מג כרגיל ? תודה על המענה

שלום, אני סובל מהדבר הזה, מתבאס מכל דבר קטן שקורה לי ומגזים על כמה אני חושב עליו, למשל אם הייתי באירוע, והיה סתם משהו קטן למשל סיפרתי למישהו מה אני עובד אבל לא סיפרתי בדיוק הכל כלומר היה חסר כמה דברים, למה אני מתבאס ? אם אני עושה משהו/מהלך ולא היה מושלם, טעויות קטנות שטותיות שאף אחד אחר בכלל לא אכפת ולא מעניין אותו אבל אני מאוד מתבאסססס, מה אפשר לעשות עם זה? מוכרת לכם התופעה?

שלום רב אני אישה בת 43, די חרדתית, מאוד רגישה. לפני כמה שבועות הלכתי לשירותים ציבוריים ולא היה שם סבון לשטיפת ידיים אז לא שטפתי את הידיים אחרי השרותים. שכחתי מזה וכעבור רבע שעה ונגעתי עם היד בלשון ומאז אני מרגישה צריבה בלשון. אין שום סימנים על הלשון אך אני מרגישה צריבה בלשון. איך אדע האם זה פסיכוסומטי או שזה משהו חיידקי שנדבקתי מהשרותים הציבוריים בזמן שנגעתי שם בידית הדלת וכד' והעברתי לפה? תודה.

איזה שיפור יכולים לעשות משחקי מחשב אם משחקים אותם בגיל מתקדם והאם הם עוזרים גם להיות תגובתי/עירני יותר ?

שלום רב אימי נפטרה לפני שנה וחצי. מאטד מאוד אהבה ומאוד פינקה את הילדים של אחי. לי אין ילדים. בהלוויה ביקשתי ממנה להגיד כמה מילים. אז היא אמרה שזה לא מרגיש לה נוח. אמרה במפורש שזה לא בגלל בכי או התרגשות, אלא שפשוט זה לא מרגיש לה נוח. אני לא יכולתי להגיד כי כל הזמן הייתי בוכה. לכן ביקשתי ממנה. אציין שבתקופה האחרונה היה לאימי אלצהיימר ולכן לא תיקשרה. אבל שנים רבות רבות מאוד אהבה ופינקה את הנכדים. אני לקחתי את זה מאוד קשה. מבחינתי זה כאילו אמרה: כמה שנים לא היה לי אלייה כלום, את העבר אני לא מחשיבה ולכן לא רוצה להגיד עלייה אף מילה. עוד הוסיפה ואמרה שאם אני אכתוב כמה שורות היא מוכנה להקריא. כי אני זו שכתבתי ולא היא. שאלתי היא האם אני צודקת שזה מאוד מאוד פגע בי? האם ככה צריך להתנהג לסבתא שכל כך כל כך אהבה ופינקה אותה ממש ללא הפסק? סליחה על אורך השאלה. תודה רבה להתייחסותך.

היי יהודה, אני בת 20 לפני כחודשיים וחצי עברתי ניתוח חסימת מעיים. אספר מעט מה קרה לפני(סליחה מראש על האריכות): כאבי בטן כדקירות, הרגשתי שחותכים אותי בסכין מבפנים, הקאות מרובות מאוד בהתחלה אוכל, אח"כ מיצי קיבה שהלכו והתכהו. בלילה הראשון הגיע פעמיים מתנדב מד"א שאמר שזה וירוס, כך גם הרופא משפחה ובמוקד אותה תשובה- רק נתנו לי עירוי נוזלים לא בדקו אותי גופנית, שום נוגד כאבים/ הקאות לא עזר. הייתי אובדת עצות, חלשה מאוד ללא אוכל, רק ביום הרביעי הגענו לבית חולים, כמו במיון הכל הולך לאט הייתי עם בטן מנופחת כמעט כמו חודש 6! בדק אותי שם כירורג מתחיל שבסוף הפנה אותנו למחלקת נשים, הטרטרנו מהבוקר עד שבלילה לאחר שסוף סוף עשו לי CT ראו שזו חסימה וישר התבצע הניתוח. לקחתי הכל בקלות, והרגשתי בסדר עם זה. היה צורך לנקז את הניתוח בעקבות זיהום שהתחיל תופעה שנכרכה בכאב. שלושה שבועות אחרי הניתוח החלו כאבי בטן, היינו במיון פעמיים ולא נמצא משהו, הומלץ על גסטרוסקופיה וקולונוסקופיה . לקחו לי ביופסיה בגסטרוסקופיה ונקבע לי תור לתוצאה רק לאחר שלושה חודשים! שוטטתי רבות בחיפוש באינטרנט עם התופעות שחשתי, עלו תוצאות לא מרנינות והתחלתי לדמיין את עצמי באותם מצבים... לבסוף אובחנתי עם דיספפסיה פוסט ניתוחית. לאחר הניתוח היה לי דופק מהיר, שהוטב כעת מצבו והוא מואץ לדוג' בהליכה ממושכת. נוסף לדופק, יש לי גם גלים של כאבים בחזה בעיקר באמצע ומטפס לוושט, לעיתים נוטה לצד שמאל. אני יודעת שדופק מהיר וכאבים בחזה יכולים להיות כתוצאה מלחץ וחרדה שהיו מנת חלקי בתקופה האחרונה. אני טיפוס שאוהב לדעת, במיוחד אני מוצאת עניין בתחום הרפואה ככה שאני לא יודעת ממה נובע החיפוש הרב שלי בתחום. דבר נוסף, שאני חוששת מאוד שתשנה אצלי חסימה כיון שהסיכוי לכך עולה לאחר ניתוח בבטן אני לא יכולה לעבוד עדיין שעות רבות ביום, ככה שיש לי הרבה שמן פנוי ואני מוצאת את עצמי מתעסקת הרבה במחשבה על מה שקרה לי, בקריאה על כל מיני תופעות, מחלות בעיקר בדרכי העיכול והלב שזה האיברים שיש לי בהם כאבים. ועכשיו לשאלה, אני לא רופאה, אבל ממש מרגישה שיש קשר בין הכאבים בחזה והדופק המהיר לכל מה שקרה לי בתקופה האחרונה (כמובן שאבדוק מבחינה רפואית כמו שאמר לי הכירורג) יכול להיות שההתבוססות שלי בכל הנושא לא עושה לי טוב? (אני מנסה להתנתק ללא הצלחה...) האם אני צריכה לנסות להתנתק ממה שקרה לי? אם כן, איך אני יכולה לעזור לעצמי בנושא? חשבתי ללכת לנסות טיפול CBT, אבל אני חושבת שאני טיפוס שכלי לפי מה שאני מכירה את עצמי ככה שאולי יהיה לי קשה. אוסיף עוד משהו קטן, שיש לי ימים שאני נופלת לעצבות לפעמים גם מגיעה לבכי, מה שלא עשיתי שהייתי בשיא הכאבים מה אני צריכה לעשות כדי לעזור לעצמי להתמודד עם הכל? תודה רבה(-:

היי, אני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה אבל לא הייתי בטוחה איזה פורום מתאים…אני בת 16 ולפני שלושה וחצי חודשים הרגשתי בליטות בצוואר, הרופא אמר שזה כלום וירד עוד כמה שבועות, הם לא ירדו והלכתי לעשות בדיקות דם ואולטרסאונד, האולטרסאונד הראה הרבה בלוטות לימפה מוגדלות אבל תקינות ובבדיקת דם היו כמה ערכים גבוהים ולפי הרופא הם מראים קשר לזיהום…עבר חודש ועשיתי שוב אולטרסאונד שיצא תקין (עדיין בלוטות מוגדלות) ובדיקת דם שהערכים קצת ירדו אבל עדיין יש דברים גבוהים, עכשיו עבר חודש ועשיתי בדיקת דם והערכים בנורמה חוץ מערך של משהו אחד שבכל מקום באינטרנט אומרים לי שזה קשור לסרטן…אני שלושה וחצי חודשים חווה המון התקפי חרדה ואני ככ מפחדת בגלל זה, ראיתי המון סיפורים על אנשים שהרופאים לא לקחו אותם ברצינות וזה עלה להם בבריאות, במיוחד בסוג סרטן שגורם לבלוטות לימפה לגדול…אני ככ מפחדת ברמות שקשה להסביר וכל תחושה חדשה בגוף מביאה למחשבות שאולי אם יש לי סרטן חס וחלילה הוא התפשט וזה למה התחושה מתקיימת (למשל לפני כמה ימים שלקחתי נשימות עמוקות היה לי כאב חד בגב ובאינטרנט כתוב שזה יכול לקרות מסרטן ריאות אז חשבתי שאולי חס וחלילה הגיע לשם סרטן…) אני לא יודעת כבר איך להתמודד עם זה הציונים שלי יורדים כי אני לא מצליחה להקשיב בשיעור ואני מתנהגת מגעיל לאנשים כי אני ככ אומללה בעצמי ואני מוציאה עליהם.. אני מרגישה שאני חיה על זמן קצוב ואני פשוט לא יודעת מה לעשות..אני הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שאני אאמין לו זה ביופסיה אבל אף רופא לא יתן לי כי הם לא לוקחים אותי ברצינות… איך אני אמשיך לחיות עם מחשבות כאלו שאני פשוט חיה על זמן קצוב עד שיתחילו לי חס וחלילה תסמינים ורק אז הרופאים יקחו אותי ברצינות? אני כבר ממש משתגעת.תודה.

איך אני צריך להפסיק לחשוב על / להיות תלוי באוכל ולשתות כל הזמן גם גם שלא שצריך שזה קצת לא טבעי ככה ?

אני רוצה לדעת אם שמתי לב שבבית שאני גר בו עם המשפחה ( לא נשוי) יש הרבה צעקות וסטרס והרגשה שאני לא רצוי שם אני מרגיש גירוד בכל הגוף ובמיוחד באיזורים שעירים וגם קצת כאבי ביצים ולפעמים דכאון וחוסר חשק אז זה שייך אחד ל 2 מה שאמרתי ?

נתתי עכשיו לכלב שלי בן ה-7 נשיקה ובטעות השן שלו נתפסה לי על השפה. עכשיו יש לי מין בליטה כזאת על השפה העליונה ממש בקטנה. לא רואים את זה. רק אני שמה לב. לא ירד דם וכלום. פשוט אי נוחות שלי קצת בשפה. מאז אני בחרדה מאוד גדולה ולא מצליחה לישון. קשיי נשימה והמחשבה שאני מפתחת מחלה בגלל זה הוא מחוסן לכלבת ומשושה לפני שנה וחצי. האם יש לי מקום לדאגה??? אפילו שלא ירד דם. נתפס לשניה בשפה האם יש חשש למשהו זיהומי?

אני בן 50,כבר מעל חודש בבית לא עובד, מרגיש חולשה ברגליים כשאני הולך זה מרגיש כאילו אני על ספינה, מעין שיטיון. חוויתי את זה לפני כשנה וייחסתי את זה לתופעות לוואי ממחלת הקורונה, עשיתי בדיקות רפואיות כולל mri מוח, הכל תקין, לקחתי תקופה קצרה ציפרלקס, וכשמצבי השתפר, בליווי הרופאה הפסקתי. וחזרתי לאיתני. והנה עכשיו המצב חזר, ובסביבתי טוענים שאני בסוג של דיכאון. חשבתי לקיים שיחות בזום עם פסיכולוג, כי קשה לי להגיע פיזית, אבל מתקשה במציאת פסיכולוג טוב, אני צריך המלצות . בקיצור, לא ממש יודע מה לעשות. אני נשוי עם 4 ילדים קטנים יחסית ולא מתפקד.

שלום וברכה, בשל חרדות ניסיתי בתקופה האחרונה לקחת כדורים פסיכיאטריים שונים, מקלונקס ועד פבוקסיל וציפרלקס. באופן מוזר, התרופות הללו גורמות לי להשתנה מרובה, ולאחר נניח כיממה מאז נטילת התרופות הללו אני צריך לצאת לשירותים מספר רב של פעמים. כשניסיתי להתעלם מהתופעה נוצרה אצלי גם דלקת בדרכי השתן. מה זה יכול להיות?

שלום. בת 35 אחרי פגיעת ראש מורכבת. לפסיכולוגים השיקומיים מקום גדול מאוד בחיי בכל תהליך הקבלה האבל וההכרות מחדש של עצמי, בעיקר בשל השינויים הקוגנטיביים והרגשיים שנגרמו, וגם בתמיכה בחיי עצמאות עם שארי נכות - ב"ה היה שיקום מוצלח ואין סימן חיצוני, אבל נשארתי גרושה עם קטנים וכאבים כרוניים וקשיים לנהל את הכל. כמו שקורה הרבה במצבים כאלה, העברתי הרבה החלפות פסיכולוגים - במעבר מאשפוז לשיקום, ואז אשפוז יום, ואח"כ במסגרת שיקום נוירופסיכולוגי - כל פעם מטפל זה מסיים התמחות ועוזב ואז נגמרת לי הזכאות, ואני אדם שנקשר לעומק ומתקשה בפרידות, היה לי קשה מאוד, ועל זה פניתי לטיפול פרטי במטרה ששום טיפול לא יסתיים מאילוצים חיצוניים (בעודי ממתינה לתורי במרפאת פסיכולוגים בשיקום בבי"ח). כעת אחרי שנתיים של טיפול פרטי, שהגיע לרויה מסוימת, הגיע תורי במרפאת בבית החולים (שנתיים המתנה! שנתיים!!!) והם מציעים טיפול של שנה. הרעיון להקשר כדי להפרד מבעית אותי! לא פחות! וגם, סליחה, לפול לחוסר נסיון של מתמחים. מצד שני העלות (טופס 17), הרגשה מנסיוני שלעיתים דווקא מתמחים מושקעים יותר ומשקיעים יותר, אולי כן כדאי לקבל את הצעה - הטיפול הנוכחי שלי מאכזב. היה מדהים, או שנמאס למטפל ממני או שסתם תקוע. אולי החלום על טיפול ותמיכה שלא נגמרת לא באמת קורה. עוד סוגיה זה מה תעשה לי הקרבה למחלקות השיקום בבי"ח. אני הזדהתי מאוד עם הפגיעה שלי וכל הטיפול הנוכחי לקח זמן כדי לשנות את הזהות מ'זאת עם הפגיעת ראש' ל'זאת האמא העובדת' וכולי. האם זה לא יפגע בתהליך? אני יודעת שלא תחליט במקומי, אבל אותי יש לך תובנות להאיר את עיניי. תודה,

*אולי יהיו לך תובנות. סליחה על הטעויות והחלפות מילים, אפזיה אקספרסיבית.

אני בת 21 לוקחת 150 מ״ג סרנדה כבר תקופה עקב חרדות וocd. תהיתי אם זה יהיה בסדר לעשן ממש קצת גראס בערב(אני לוקחת את הכדורים בבוקר) הייתי מעשנת לעיתים רחוקות בכמות קטנה, וזה הפחית לי את החרדה ממש. אשמח לתשובה

שלום רב, אני אמורה להתחיל לקחת ראקוטן - כדור לאקנה, העניין שיש לו השפעות רגשיות כמו אובדנות וכו, בגיל 20 לקחתי והוא היה בסדר ולא היו לי תופעות וכעת בגיל 45 אני צריכה לקחת שוב. האם כשלקחתי בעבר ולא קרה כלום יכול להעיד שגם הפעם אעבור את זה בהצלחה בלי תופעות רגשיות?

אחדד שוב את השאלה, שאלתי מבחינה נפשית-רגשית, אם לקחתי כדור לפצעים שיכול לגרום למחשבות אובדניות דיכאוניות לפני 25 שנה והוא לא עשה לי מחשבות כאלה האם בגיל 45 הוא כן יכול לעשות? הנפש משתנה עם השנים? כדור יכול להשפיע אחרת עם השנים?

שלום דוקטור .. לפני שנתיים במקרה לגמרי התגלה אצלי גידול דרגה 1 במוח שנקרא גליומה עברתי ניתוח והוציאו את זה אם עושים לזה כריתה מלאה אז יש סיכוי שלא יהיה חזרה של התהליך .. היום אני בגיל 35 ונשוי ומאז הניתוח אני כל יום בוכה על מה יהיה אם יחזור יש לי ילדות קטנות שלידם אני עושה כאילו הכל טוב ואיך שהם הולכות לישון ישר מתחיל לבכות לא רוצה לראות אנשים ותמיד מרגיש שעולה הבכי ... לוקח ציפרלקס שלא ממש עוזר אני תמיד חושב על זה אפילו שאני אוכל או עובד וישר מתחיל לבכות מרגיש שזה גדול ממני .. אין לי יותר שמחת חיים כל יום הולך לישון מקודם מאוד ... ומרגיש שאף אחד לא מבין אותי באמת

שלום רב , אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון לייעוץ אבל אני אכתוב פה . דוד שלי בן 60 וכבר תקופה של כמעט שנה סובל מדיבור בשינה ותנועתיות , המלצנו לו ללכת לבדוק את זה והוא לא משוכנע והוא לא הולך לבדוק .אנחנו שנמצאים מסביבו מרגישים שהמצב שלו מדרדר הוא הגיע למצב להרים אבן כבדה שהייתה על השולחן ליד המיטה ולזרוק אותה לקיר.אתמול זה הייה ממש מפחיד , הוא הייה ישן על הספה התחיל לדבר מתוך שינה ופתאום הוא קם מהספה ורצה להעיף את השולחן ( כל זה בעודו ישן )עד שאמרנו את שמו כמה פעמים והוא התעורר . הוא ממש מסרב להיבדק ואנחנו לא יודעים מה לעשות , אנחנו מפחדים שחלילה יגיע למצב לפגוע בעצמו או באנשים סביבו . תודה מראש

בחור שסובל מבעיה קצת מוזרה של הרבה השתנה בבית ולחץ בפיפי אבל בחוץ זה פחות קורה ( לפעמים קצת לוחץ ) וזה רק בשנים האחרונות התחיל ככה יכול להיות שזה מנטלי הדבר הזה ושזה שייך לתרפיסטים ולא רופאים מקצועיים ?

T אדם שיש אצלו בעיה של כאבי גב בגלל עמידה ארוכה ועובד עבודה שדומה לפוזיציה הזאת ( שמחריפה את זה ) אז אם הוא יחליף עבודה למשהו דומה רק ששם הוא יהיה עסוק יותר בתפקיד שלו שלא כמו עכשיו שהוא סטטי ולא הולך הרבה אז זה ישנה משהו לטובתו בכלל ?

היי דוקטור, אני בן 19(לפני גיוס) לפני בערך 4 חודשים חזרתי עם חבר מירושלים,ויש לנו משחק כזה שאנחנו מגיעים למנהרה(בנסיעה) אנחנו עוצרים את הנשימה עד שאנחנו עוברים את המנהרה, במנהרה היה קצת פקוק ולקח בסך הכל קצת יותר מדקה לעבור את המנהרה. לאחר שסיימנו חזרתי לנשום והתנשפתי קצת, החבר שלי שישב לידי אמר לי שזה לא בריא לעצור את הנשימה לכל כך הרבה זמן בגלל שזה יכול לפגוע במוח, לאחר שהוא אמר לי לקחתי כמה נשימות גדולות כדי ״להחזיר״ את האוויר לגוף, לאחר חצי שעה של נסיעה לאחר שהיינו במנהרה התחלתי להרגיש סחרחורת ותחושת חנק כזאת וקושי לסיים את המשפט, הגענו לבית של החבר והורדתי את החבר אבל עדיין הרגשתי תחושת מחנק וחוסר חמצן, דיברתי עם הרופא משפחה והוא הפנה אותי לבית חולים, בבית חולים עשו לי בדיקות וראו שהכל בסדר. התחושת מחנק עברה והרגשתי הכל בסדר חוץ מזה שהרגשתי שהאף שלי ממש סתום, חזרתי הביתה הלכתי לישון ולמחרת קרו הרבה פעמים שהרגשתי שאני חושב על הנשימה והופך אותה למודעת, כל פעם שחשבתי על הנשימה הרגשתי סחרחורת וכאבי ראש חשבתי שזה בגלל שהאף שלי סתום, התחלתי בירור רפואי והרופא נתן לי מרשמים לתרסיסים וכדורים שיפתחו לי את האף, גם אחרי שהשתמשתי בתרסיסים והכל הרגשתי את התחושת כאב ראש וסחרחורת כל פעם שהנשימה שלי התחילה להיות מודעת, הרופא המליץ לי ללכת לפסיכאטר(אני בלי קשר אצל פסיכולוג) הוא המליץ לי על ציפרלקס, ומאז התחלתי לקחת(לפני חודשיים) ואני כבר על 15 מ״ג. למרות זאת עדיין כל פעם שהנשימה שלי הופכת להיות מודעת אני מרגיש כאב ראש וסחרחורת וכל פעם אני מנסה לשנות שיטת נשימה בתקווה שזה יעבור פעם אחת נושם מהבטן פעם אחת נושם לאט לפעמים נושם מהר אבל כל פעם שאני חושב על הנשימה יש לי את התסמינים, חוץ משאני שותה אלכוהול. ככה זה כבר 4 חודשים על בסיס יומי, קראתי על זה היום קצת באינטרנט וראיתי שכנראה זה מין ocd מיוחד שמתרכזים בתהליכים בגוף, התחלתי ביופידבק עכשיו אולי זה יעזור אבל רציתי לדעת אם יש עוד איזשהו טיפול(אולי להחליף כדורים או משהו) שיכול לעזור לפתור את הבעיה אני באמת לא יודע אם זה פסיכולוגי הכאבי ראש או שבאמת מתי שאני מעביר את המודעות לנשימה אני פשוט לא נושם טוב אבל הייתי עושה הכל בשביל שזה יפסק, והייתי שמח אם יש לך טיפול להמליץ לי?

שלום ד"ר, סליחה על האריכות, פשוט חשוב הרקע ועיקר השאלה היא בסוף השאר קשור לרופא גסטרו. אז ככה אני בן 21 לפני כשלוש שנים התחיל לי צרבות שהיו מעירות אותו בלילה ממש עם קוצר נשימה. פניתי לרופא גסטרו שהפנה אותי לבדיקת גסטרוסקופיה שיצא בה שיש לי בקע קטן+ דלקת בוושט דרגה 3. ניתנו לי כדורים PPI בכדי למנוע את הצרבת ושתרד הדלקת. הכדורים אכן עזרו ב85% מהזמן אבל היו תקופות שהיה לי עדיין צרבות. רציתי לעשות ניתוח ע"ש ניסן בהמלצת רופא הגסטרו שלי. ושלחו אותי לבדיקת PH וושט. התוצאה הראתה שיש וושט היפרסנסטיב. רופא הגסטרו הסביר לי כי יש לי גם דלקת בוושט אבל יש לי גם וושט רגישה(היפרסנסטיב). וכך נשללה האפשרות לניתוח, וכרגע מטופל רק בכדורים PPI נוגדי חומצה. השאלה שלי היא כזו אני הבנתי שוושט היפרסנסטיב נובע מלחץ וקשור לבריאות הנפש, האם זה נכון? אם כן כיצד הטיפול בזה? הרופא לא ממש הסביר לי על זה אלא קראתי באינטרנט מהמעט שיש למצוא על זה. אני בחור בריא[חוץ מהצרבות], אני סטודנט, אין לי שום רקע נפשי. אודה לעזרתך

ממש תודה על התשובה המהירה, מה זה הטיפול הזה? ואם וושט היפרסנסטיב לא נגרם מלחץ אז ממה כן? תודה!

תודה, האמת שקצת הרגעת אותי. לצערי טיפול אצל פסיכולוג אני לא מאמין שאצליח להגיע למצב שבו אני מספר על עצמי אל מול אדם זר ולכן זה לא נראה לי רלוונטי תודההה

שלום ד״ר אני מקווה שפניתי למקום הנכון אני בן 26 בריא בדרך כלל לא נוטל כדורים ויש לי היפוכונדריה ברקע ללא פעילות גופנית בכלל בתקופה האחרונה, מזה כחצי שנה אני מרגיש בשינוי תנוחה גם משכיבה לעמידה וגם בישיבה לעמידה מרגיש דופק מהיר וקושי לנשום לכמה שניות ואז עובר , וגם במאמץ קל עולה לי הדופק כמו עליה במדרגות. בגלל הרקע של החרדות זה מאוד מלחיץ אותי. עשיתי בדיקת דם בדיקת גופנית נוירולוגית לפני חצי שנה ואקו לב במאמץ והולטר 24 שעות לפני שנה (אז לא היו התסמינים והייתי בכושר) ויצא תקין. קראתי באינטרנט והבנתי שזה יכול להיות תת לחץ דם בשינוי תנוחה ונבהלתי עוד יותר. האם זה מסוכן ? או שזאת החרדה שגורמת למעגל הקסמים?

תודה רבה רבה על המענה המהיר ד״ר התחלתי טיפול cbt הבנתי שזה הטיפול היעיל ביותר לחרדת בריאות. שנית האם חרדה גם יכולה בנוסף לגרום לליחה מוגברת בגרון פלוס תחושת מתח/חנק בצידי הגרון? (ללא תחושה של גוש).

יהודה, אני לא יודע אם תקרא את זה אבל יצא לי לעבור על התשובות שלך בפורום הנ"ל. ורציתי להגיד לך שאתה אדם מדהים, תודה לך

שלום, אני בחור בן 28. גילו אצלי באיחור רב לצערי מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירה הצטלקותית בלתי הפיכה של השיער, ליכן פלנופילריס. איבדתי את רוב שיער הראש,חלק מהגבות,שיער גוף,ריסים בפרק זמן מאוד קצר. כיום אני לא מזהה את עצמי במראה(תווי הפנים שלי פשוט השתנו בקצב מאוד מהיר). אני מסתובב עם יחידת שיער היום שאמנם מזכירה מאוד את מה שהיה לי אבל זה פשוט לא אני. כיום מטופל בתרופות לא פשוטות של דיכוי חיסוני(מתוטרקסט,פלקוויניל,סטרואידים) לנסות עצור את המחלה. ניסיתי טיפול פסיכולוגי זה לא עזר. נוגדי דכאון למיניהם גם לא עזרו והאמת שאני כבר לא כל כך אוהב לחיות בתצורה הנוכחית. נשמע קלישאתי אבל אני נשאר פה רק בשביל החברים והמשפחה. אני סטודנט לרפואה ויש לי זכרון מעולה ואני לא חושב שאני אי פעם אצליח לשכוח את המראה הקודם שלי שאיבדתי בפרק זמן מאוד קצר ואני לא יודע איך ממשיכים מכאן. אני מאמין שחיים עם איכות חיים ירודה וסבל הם חיים שלא שווה לחיותם(ההשקפה האישית שלי). האם יש תקווה או שנדונתי בחיים האלה לסבל נפשי לצמיתות? האם אני אי פעם אוכל להשלים עם המום שהמחלה הותירה בי?המחלה הותירה בי צלקת פיזית ונפשית ונראה ששום דבר לא יכול לסייע וכל מה שנותר זה לסבול. אשמח לדעת אם יש דרך להפחית את המצוקה הנפשית. תודה רבה, מתנצל אם זה היה ארוך,א.ל.

אדם עם בעייה של השמנה / אינסומניה / מחשבות אובססיביות על אוכל+ צמא זה הכל שייך אחד לשני ? ( גם אכילה בלילות )

יש פתרון למחשבות קונסינסטנטיות על אוכל / פחמימות שזה כבר הרבה הזמן ואני צריך לאכול כל כמה דקות ואל תפנה אותי לרופא כי זה לא רלבנטי בכלל

לקרוב משפחה שלי יש תופעה מוזרה של מתי שהוא בבית הוא עושה פיפי בתדירות גבוהה + בחוץ ההפך וכנ"ל פחות סטרסי עם זה מה גורם לזה

סטרס /מתח / כעסים משפיע על התדירות בפיפי ?

שלום מה גורם פסיכוסומטי של מחלה גאוט(שיגדון)?

בזמן האחרון אני קצת כעוס וצועק אנשים שמבקשים עזרה וכאלה כי הם מרגיזים אותי וזה כנראה בגלל שאני מתכנת ת'עצמי מה לענות להם לפני שזה קורה איך פותרים את זה ?

אני עם בעייה של כנראה קומפלסיביות שאם אני עושה משהו מסוים ( לגרד פצעים בראש שהתחלתי לא מזמן ) אז אני ממשיך לעשות אותו מאות פעמים ביום ניסיתי ספר של פסיכולוגים אבל זה לא בדיוק עזר יש פתרון שיכול לעזור / להקל ?

היי, אתחיל בכך שאני מודעת שזה לא המקום ויש לפנות לעזרה חיצונית וכך גם יהיה אבל רציתי להבין עם מה אני מתמודדת כאן אח שלי חווה קשים הוא לא מפסיק לדבר ולחזור על אותם הדברים בצורות שונות ותוך כדי פרצי בכי קטנים(לא עבר אירוע טראומתי אבל כן עולים לו דברים מהעבר שהוא הדחיק כמו ההשפעה של ההורים שלי הם גידלו אותנו בצורה מיושנת (לא הייתה שום אלימות) הם פשוט מאוד מגבילים ורוצים שנהיה ״ילדים טובים״ הצעתי לו לעשות כמוני ולא לתת להם יותר מדי כוח עליו ופשוט להגביל את האינטראקציה איתם. זה מרגיש כאילו הוא מחפש את החיבה והאישור שלהם למרות שיש טיפה זלזול ביחס שלהם כלפיו ולפעמיים גם קצת אלימות מילולית מצידם הוא ממשיך ולתת להם הזדמנויות (אבל אני מבינה שכל אחד פועל אחרת) יש לו גם כל מיני אכזבות מחברים שהתבררו כלא באמת חברים ויותר נצלנים וכל המחשבות האלה מטרידות אותו והוא וכבר לא אוכל ויושן כבר כמה ימים מין חסר מנוחה והוא פשוט לא מפסיק לחזור על עצמו. מה זה מה שקורה לו? ואיך אני יכולה לגשת אליו ולדבר איתו בצורה שתעזור לו?הוא אומר שאין לו מה להפסיד כבר

T אם אני הייתי רגיל לישון בצוהריים במשך תקופה מסוימת ורוב הזמן הייתי עייף +עכשיו הפסקתי עם זה אבל כל צוהריים אני מרגיש חשק לישון - זה משהו מנטלי/פיזי ?

יש אצלי בעייה של עייפות לא מוסברת ביום ואני גם עם אינסומניה/סכיזופרניה ויושן הרבה גם בצוהריים - מה גורם לזה +מה הפתרון ?

שלום יהודה !!! אני כאן חדש בפורום ורציתי לשאול איך אדע שאני נמצא אצל המטפל שהוא טוב עבורי אציין שאני מתמודד עם הפרעות נפשיות קשות וכדורים חזקים כלפונקס ולאחרונה פרפאנן ניסיתי בעברי המון טיפולים ורק לאחרונה אני "מחזיק " עם מטפל שהוא איש שיקום ופסיכותרפיסט איתו אני נמצא כ 3 שנים אך לא מרגיש ממש טוב ושהדברים משתנים אשמח לחוות דעתך תודה

אני בחור עם בעייה של הרגשה של צמא כרוני - אני שותה הרבה ביום גם שלא צריך + במיוחד בקיץ וגם בחורף אבל פחות ואם אני מסתכל רטרו לפני 20 שנה אז זה אדם פשוט לגמרי אחר אני בן 40 + ותרמתי כליה לפני 10 שנים ועם עודף משקל וגם מבקר הרבה בשירותים וגם אני חושב כל הזמן על אוכל ואוכל הרבה בין הארוחות בצורה אובססיבית מה גורם לזה ומה הפתרון אם גם רופא כללי לא בדיוק עזר ?

איך ניתן לנטרל חרדה מביצוע בדיקות רפואיות ועליית לחץ דם כתוצאה מכך עד כדי 180/110 בזמן מדידה. איך מנטרלים את האפקט בניתוח התוצאות בבדיקות תקופתיות?

שלום רב, ביתי בת 18, טופלה בעבר אצל פסיכותרפיסטית שמתמחה בהבעה ודרמה בטיפול בילדים ונוער. כילדה וכנערה סייעה לה ונראה שיפור . בארבעת החודשים האחרונים חזרה לטיפול אצלה, התעוררה חרדה רבה שמלווה בהתקפי חרדה. החרדה עוצמתית ולמרות שחלפו 4 חודשים הילדה במצב מחמיר לטעמי. בשיחה עם המטפלת ניסיתי להתייעץ מה עלי לעשות, והיא ציינה כי אין משהו אחר שעלי לעשות. הילדה משוחחת איתי ואני מקשיב ומנסה להרגיע (השיחה מרגיעה אותה למעט זמן לעיתים ). אני מתחיל לחשוב שהטיפול לא מסייע לה, וכנראה סייע לה כילדה, המטפלת מתמחה בילדים ונוער ואולי פחות מתאים טיפול במבוגר?. אני שוקל להעביר את הילדה לטיפול של פסיכולוגית קלינית שקבלתי המלצות מאנשים קרובים שטיפלה בהם במצבי חרדה. אשוחח עם הילדה בנושא כמובן. אודה לשמוע את דעתך בנושא, מה מומלץ במצב כזה, וכן האם יש משהו חשוב בשיחה עם הילדה, וכן בשיחה עם המטפלת ? תודה רבה

אני סובל מהמון לחץ נפשי כבר במשך הרבה מאוד זמן ולאחרונה אני מרגיש שאני כבר ממש על הקצה. היו כבר מספר פעמים שהרגשתי שאני עוד שניה מאבד הכרה מרוב עומס. אני מאוד רוצה לפגוש פסיכולוג אבל אני לא מסוגל לעשות זאת מכיוון שאני יודע שפסיכולוג יכול בכל רגע נתון להחליט לדווח עליי, להפיץ את התיק שלי ולדאוג שיאשפזו אותי בכפייה, ואני לא מסוגל לקחת את הסיכון הזה בשום מצב. האם יש איזו שהיא דרך לקבל טיפולים פסיכולוגים בצורה אנונימית?? אולי משהו דרך האינטרנט? אני כבר מרגיש שאני לא עומד בזה יותר..

קודם כל תודה רבה על התגובה אך לצערי המאמר הבא די סותר אותה.. https://www.mentalhealth.co.il/חיסיון-מטפל-מטופל/ בכל מקרה אשמח לדעת האם למיטב ידיעתך קיימים שירותים כלשהם של טיפולים פסיכולוגיים, און-ליין או רגילים, שניתן לבצע בצורה אנונימית?

לא לדברים הללו התכוונתי תוארו שם גם מצבים נוספים.. אבל זה כבר לא מהותי בכל מקרה אני מודה לך מאוד על העזרה וההקשבה

היי אני בת 29 חוויתי כמה דברים ב3 שנים האחרונות שגרמו לי לפתח חרדות שקשורות לבריאות ולמוות אף פעם לא הייתי בטיפול כי חשבתי שזה משהו שיחלוף כי זה היה בתקופות אני כבר לא יודעת אם שיחות זה מה שיעזור לי וקשה לי מאוד ההתמודדות היומיומית מה הצעד הבא עבורי? במה להתחיל?

שלום רב בחורה בת 21 אחות מוסמכת חדשה יש לי פחד גדול ממחלות ובתקופה האחרונה מקורונה באופן ספיציפי ובכלל בתקופה האחרונה מרגישה עייפה נפשית (כי היה לי קשה בלימודים וסטאג' ואחר כך ממשלתי אשר נדחה בשל הקורונה ונתנו לנו חעבוד עם היתר זמני ואז ביטלו וקבעו ממשלתי חדש ועם כל הלימודים והבלגן הרופא חשד שלאבא שלי יש סרטן הלבלב אז גם כל נלחץ מהבדיקות שברוך השם הכל יצא תקין אבל זה לחץ נפשי עצום ) עכשיו לפני כחודש התחלתי לעבוד כאחות בבית חולים ואיך שהתחלתי אחרי שבועיים הודיעו לנו שהמחלקה הופכת למחלקת קורונה ואז נכנסתי לאין סוף חרדות ופחדים לפני שבוע היתי עם אחת האחיות שהיתה בלי מסיכה ואז התברר שהיא חיובית לקורונה לא הפסקתי לחשוב על זה פחדתי פחד מוות מלהיות נשאית 😖 דברה איתי אחות זיהומים ולאחר כמה בירורים אמרה שלא היתי איתה מספיק זמן ואין צורך שאהיה בבידוד, ביקשתי בכל זאת בדיקת קורונה ולא הסכימה הכנסתי את עצמי לבידוד יזום שלא אדביק חס וחלילה את ההורים ב3 ימים הראשונים לא עשיתי כלום רק ישבתי ושכבתי במיטה יום לאחר מכן עשיתי קצת פעילות גופנית (כמובן שבראש כל הזמן עובר הסרט שאני חיובית) ופתאום הרגשתי חולשה חזקה בכל הגוף וכאב שרירים כל כך חזק שאף פעם לא הרגשתי בעיקר ברגליים וכל החרדות והלחץ התגברו (אולי זה סימן לקורונה?) אחרי יומיים הכל עבר לא פיתחתי קוצר נשימה או חום או שיעול .. השאלה שלי האם יתכן שכאבי השרירים שחוויתי הם חלק מהלחץ הנפשי שאני חייה בו ? או שבאמת זו קורונה ? אני חווה הרבה בלגן בעבודה גם , חלק בבידוד , פעם פותחים את המחלקה , פעם סוגרים , אי וודאות מוחטת !! אשמח לשמוע מהידע שלכם ונסיונכם אם כאב שרירים יכול להתחבר לסטרס ואיך אפשר להתפטר מלחץ נפשי כל כך מוגבר ופחד פעם הרופא המליץ לי לקחת רילקסין אבל גרם לי לחולשה יותר מדי ולירידה בלחץ דם לכן אני לא לוקחת נתנו לי פעם ציפרלקס והפבקתי באישור הרופא אחרי חצי שנה יש לציין שחלק גדול מהמצב הנפשי שלי הןא כתוצאה מהלימודים שלי (היה לי מאוד קשה הרבה ימים ולמידה ומבחנים בלי סוף ועבודה...) בקיצור אשמח לעזרה ותודה רבה לכם וסליחה על החפירות

שלום בחצי שנה האחרונה אני חווה כאבים בכתף(דלקת-כתף קפואה), הדבר הכניס אותי לחרדות/סטרסים בגלל שהפכתי להיות מוגבלת בתנועותיי, בלילה אני כמעט ולא נרדמת מהכאבים, לא מעוניינת בכדורים להקלה בכדי לא להתמכר. בנוסף אחת לשבוע - שבועיים, יש לי לחץ לא חזק מידי באיזור הרקה הימנית, ומאחורי האוזן הימנית היכן שיש עצם ובגולגולת למטה לא רחוק מהאוזן הימנית, זה כבר שלושה חודשים, הייתי אצל רופא פה ולסת והוא לא זיהה בעיה כלשהי כמו TMJ, גם לא חשב לעשות צילום פנורמי. הלחצים האלה מגיעים יום אחד אחרי שאני בסטרס ממשי מהכתף הכואבת וממאמרים שאני קוראת על הבעיה בכתף שגם זה גורם לי לפחדים ממשיים והנבירה בזה והסקרנות רק גורעות את המצב אבל אני עושה זאת משום שאני רוצה לדעת מה עוד אפשרי לעשות(כבר לקחתי כדורים נוגדי דלקות וזריקה) האם הלחצים שאני חווה אחת לשבוע שבועיים לחצי שעה - שעה באיזורים של הרקה הימנית והעצם מאחורי האוזן הימנית והגולגולת בצד הימני יכולים לנבוע מחרדות/סטרסים? והאם צריך לעשות סיטי מוח?

שלום רב אני מרגיש כבר חרדות כמה שנים. ע״י טיפול קוגניטיבי ספורט ומדיטציה אני מצליח לאזן את זה בצורה טובה. אבל עדין יש לי היפוכונדריה שמציקה לי ומחשבות כמו לרבים שאני הולך למות מהתקף לב. אני אדם בריא עושה ספורט ואני יודע ש90 אחוז הכל בסדר. הפסיכולוגית נתנה לי עצה שאולי כדאי לי להיפגש עם קרדיולוג, כי עם מישהו שמתמחה בתחום ולא רופא משפחה יסביר לי את המצב זה יכול לעזור לי להשקיט את זה. אני קצת חושש להגיע לקרדיולוג מנותק ולא רגיש שלא מכיר את נושא חרדות שיתחיל להפחיד אותי עוד יותר(יש רופאים שיודעים לעשות את זה מצויין). הבקשה שלי כאן לקבל המלצה לקרדיולוג שמהיכרות אתם ממליצים עליו והוא מבין ענין.

שלום, היה לי אבסס פילונידלי כמה שנים והתביישתי להבדק.. אחרי 4 שנים בערך נבדקתי ונותחתי.. זה היה בשבילי טראומה ממש... מתתי מבושה... הפצע הזדהם ולא נבדקתי (התביישתי) ואחרי שלושה חודשים הזיהום התרחב ופניתי לרופא.. מאז (עברו 9 חודשים!) הפצע לא נסגר לי ואני כל יום בביקורת.. כל יום מנקים וחובשים לי וכל יום בודקים (לפעמים פעמיים ביום)... כואב מאוד מאוד... 6גם מביך מאוד מאוד... אני מרגישה שכל פעם כזו אני מתנתקת מהגוף ונותנת להם לעשות כרצונם.. אבל בשבוע האחרונים זה ממש קשה לי.. אני פתאום מתביישת מאוד שוב ולא הלכתי השבוע... וזה מוזר- כי הייתי צריכה להתרגל.. מרגישה שחזרתי אחורה.. אני לא יודעת איך להתנתק מעצמי וללכת לחבישות... עם החבישות היה שיפור ואני מפחדת שיחמיר לי שוב... אני בוכה מלא מהבעיה הזו.. זמן ארוך מאוד... בחיים לא דמיינתי שזה יהיה ככה... מביישנית גמורה הגעתי למצב שעברו עליי עשרות אנשים... אודה לעצות איך לשנות את הביישנות שלי..

אתה צודק... אבל לפעמים אני באמת מרגישה כמו איזה גופה ליד הרופאים.. לא מעניין אותם הרגשות שלי והביישנות שלי... פעם אחת הלכתי לרופא ברמבם והוא בדק אותי ובלי כל התראה הוא יצא לקרוא לעוד רופאים ומצאתי את עצמי עם 8 אנשי צוות בחדר... קרה עוד פעם שהרופא הראשי שמנהל את התיק שלי בתקופה הזו הלך לקרוא לרופאה מעליו בלי לאמר לי... פתאום היא פתחה את הווילון ונכנסה... אני כבר ראיתי שבאמת הם לא מייחסים לזה חשיבות וקשה לי להתנתק מזה... קרה פעם אחת שהפצע נקרע ודימם בגלל טעות קטנה שעשיתי (ישבתי בלי כרית כשחיכיתי לרופא מעל שעתיים)... והרופא כעס עליי תוך כדי שהוא מנקה לי את הפצע... פעם אחת אח טיפל בי וחשבתי שהוא סיים אז הרמתי את הבגדים חזרה ואז הוא ממש התעצבן שהרמתי לפני שהוא הסכים... יש רופא כירורג שעושה לי טיפול כירורגי פעם בחודש וכשאני נכנסת הוא אפילו לא אומר שלום רק כרטיס ושכבי... הוא מתעדכן בשלומי בבדיקה הגופנית ולא מדבר איתי בכלל בכלל... קשה לי להסביר מה אני מרגישה ולמה אני לוקחת את זה כל כך קשה... רוב המטפלים שלי בסדר רוב הזמן.. אבל יש כמה שמתייחסים אליי בלי רגישות מינימלית... וזה כבר קשה לי ואני לא מסוגלת לחזור לטיפולים האלו... במיוחד שאולי החמיר ושוב יכעסו עליי

בבקשה אל תתעלם מהשאלה כמו מקודם... איפה אפשר למצוא רשימה של פסיכולוגים ומקומות בארץ? והאם במקרה שלי צריך פסיכולוג רפואי או גם פסיכולוג רגיל טוב? תודה

לצערי אין בעיר שלי בכלל פסיכולוגים.. כולם מצריכים נסיעה.. ויש לי קושי בנסיעות בגלל הפצע.. אפסיק לטפל בפצע וזהו גם ככה זה לא באמת עוזר תודה רבה

בגיל 5-6 הייתי מאושפזת בבית חולים. כנראה שהתייבשתי או שיותר קרוב לדלקת כי סבלתי מכאבים בגב וצריבה בזמן השתנה. ייתכן שבאמת הכליות שלי היו בסכנה וקיבלתי עירוי דרך הוריד (אם למקרה שיש ספק, לא עברתי ניתוח). אני זוכרת דברים מהאשפוז, אבל לא הכל. דווקא מבחינת שפה, אני חושבת שהתבטאתי טוב יחסית לגיל 5-6 (אם גם זה רלוונטי). זכור לי למשל, מי בא לבקר אותי מבני המשפחה, וגם דמות של רופא אחד שהמשפחה שלי מכירה המון שנים, ויכול להיות שאולי בדיקה מינורית ופשוטה יחסית כמו מדידת לחץ דם. עדיין, מפריע לי בעיקר שאני לא זוכרת בדיקות כמו ביקור רופאים במחלקה (כשמבקשים מהמלווה לצאת והמטופל נשאר לבד עם הרופאים) וכולי. אני חוששת שאולי פגעו בכבודי כחולה ובצנעת הפרט שלי. שאולי נניח, אמרו לי להתפשט למרות שלא היה צורך, או שהגיעה קבוצה גדולה של סטודנטים לרופאה ולא טרחו להסביר לי על כך או לבקש את הסכמתי וכולי. למרות שכל עניין האשפוז היה רחוק מלהיות נעים, ההורים סיפרו לי ששמרתי על קור רוח. כמובן ששאלתי את ההורים שלי האם פגעו בכבודי כמו שרשמתי קודם, והם אמרו שאלו שטויות ואני צריכה לשכוח מזה. האם אפשר לשחזר את מה שקרה אז באשפוז ויש סיכוי לגלות רגעים טראומתיים ולא נעימים?

תודה, אבל לאיזה סוג טיפול כדאי לפנות?

האם יש דרך "לטפל בעצמי" ולשאול את עצמי שאלות מסוימות, או לעבור תהליך עם עצמי כדי למצוא תשובה לבד?

שלום, אני יודע שהיפרונטילציה מתבטאת בעלייה בריכוזי החמצן ובירידה בפחמן דו חמצני ובנוסף חלק מהתסמינים הם קוצר נשימה, נימלול באצבעות וכאב בחזה. לפני כמה שבועות לאחר צלילה חוויתי את התסמינים הנ"ל ומכיוון שזה התרחש לאחר צלילה הנחנו שזה דקומפרסיה. בשלב הראשון נשמתי במסכת חמצן והתסמינים עברו כפי שאמור להתרחש כתוצאה מדקומפרסיה. אם פשוט היה לי התקף חרדה או היפרוונטילציה האם נשימת חמצן דרך מסכת חמצן גם הייתה גורמת לתסמינים לעבור? תודה רבה, אביב

שלום, אמי בת ה 90 אמורה לקבל טיפול בזריקות ארוכות טווח למניעת שברים. כל הרופאים שהתייעצנו עמם המליצו. הבעיה היא שקראתי הודעות רבות של מטופלים בתרופה זו מכל העולם בקבוצות מדיה חברתית. הם מתארים חיים שנהרסו ותופעות לוואי נוראיות ובלתי הפיכות. לטענתם אין מודעות בקרב הרופאים והם נוטים להתעלם מסיבות שלהם. הם כותבים שאם היתה יותר מודעות לבעיה, התרופה לא היתה נרשמת .ניסיתי לשאול את הרופאים איתם התייעצתי והבאתי חומר מודפס אבל הם סירבו לראות או להתייחס וענו (קצת בכעס) רק שזאת ההמלצה שלהם. מכיוון שידוע שמחקרים של חברות התרופות נוטים להיות מוטים, אני כבר שנה מתלבטת ולא יודעת לאן לפנות ואיך ניתן לדעת מה נכון ומה לא. אודה לך בעד כל עצה.