שאלה: שלום רב, אני בת 50, נשואה, אם ל- 3. לאחרונה יש חיכוכים רבים ביני לבין בעלי על רקע משבר שחווינו ומשקעים מן העבר זה כפלי זו. אנו מנסים לפתור את הבעיות בינינו ללא טיפול זוגי מאחר והוא מתנגד לכך עקרונית. בתנו הצעירה, "בת הזקונים", בת 13, חוותה קשיים רגשיים בעקבות משבר חברתי במעבר מהיסודי לחטיבה . אז, לבקשתה, היא החלה טיפול פסיכולוגי וטיפול תרופתי ומצבה השתפר מעט. היא נערה רגישה ונבונה מאד . לאחרונה היא מספרת שהיא מרגישה בדידות בבית כי אחיה הגדולים לא נוכחים (אחד בצבא והשני סטודנט) והיא מרגישה שכלב יעזור לה רגשית וחברתית. היא מנדנדת לנו כבר שנים להביא כלב ותמיד אני זו שסירבתי מכל בני הבית. התנגדתי לכך מתוך מחשבה שהעול יהיה עליי אחרי שההתלהבות תישכך שיהיה בלגן בבית ושאין לי כוח להתחיל לגדל "ילד" נוסף. בתי טוענת שהיא תעשה הכל עם הכלב. כרגע אני נקרעת בין הרצון להסב לבתי אושר לבין מחשבותיי על עתיד יחסיי עם בעלי, החשש שניפרד ואני אשאר עם כלב לכ-20 שנים ואהיה מחויבת לטפל בו. היום, בגילי, אני מרגישה שאני צריכה רוגע ושלווה ולא עוד יצור שובב שידרוש תשומת לב וטיפול יומיומי. מכרים שהם בעלי כלבים אומרים שכלב יעשה פלאים בבית ויביא שמחה לכולם. בתי מתחננת יום יום, היא טוענת שאני אגואיסטית ולא מוכנה להתפשר על רצונותיי למענה, כדי שיהיה לה טוב. הילדים הגדולים גם מפעילים עלי לחץ שאני צריכה לעשות למענה את המהלך הזה. אני ממש מתלבטת ומרגישה רע ולא יודעת מה לעשות. אשמח לעצה. תודה
תשובה: שלום דניאלה, את צודקת לגבי הנושא של האחריות והמחויבות לכך לכלב שלוקחים ולשנים הבאות של החיים איתו. נשמע לי שהמתחים הזוגיים , גורמים לכך שאת לא מקבלת אנרגיות חיוביות מספיקות מבן זוגך וכך אין לך כוח להעניק לבת שלך את הכלב ואת האפשרות שאת תטפלי בו. אני מאמין שכלב לא עושה שמחה. אני מאמין שהוא סופג את האנרגיות של הבעלים שלו ואז יש שמחה כאשר הבעלים בשמחה. אני בעד לקדם ולשפר את מערכת היחסים הזוגית שלך. לדעתי אפשרי לעשות זאת גם עם אחד מבני הזוג. ממליץ לך על כך.
.jpg?anchor=center&mode=crop&width=140&height=154&rnd=132069745660000000 "עכשיו זה רשמי: שחיקה בעבודה - בעיה רפואית מוגדרת-תמונה")
