כיצד כדאי לטפל בהפרעות אכילה?

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Archives of General Psychiatry עולה כי עבור מרבית החולים הסובלים מבולמוסי אכילה, תוכנית סיוע עצמית מודרכת המתבססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy, CBT) צריכה להישקל כטיפול קו ראשון. המחקר הינו המחקר המבוקר הראשון המתבצע תוך הקצאה אקראית ומשווה טיפולים פסיכולוגיים שונים עבור הפרעת אכילה זו.

במחקרם זה ביקשו החוקרים להשוות בין התוצאות בתום שנתיים של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, טיפול התנהגותי לירידה במשקל (Behavioral Weight Loss Treatment, BWL) ופסיכותרפיה (Interpersonal Psychotherapy, IPT) בקרב 205 חולים עם מדד מסת גוף (BMI) שבין 27 ו-45 אשר ענו לקריטריוני ה-DSM-IV להפרעת אכילה מסוג בולמוסי אכילה. היעד העיקרי של המחקר נקבע כבולמוסי אכילה, אשר הוערכו באמצעות ראיון חצי-מובנה, ה-EDE - Eating Disorder Examination.

החוקרים מסבירים כי מנקודת מבטו של הקלינאי, יהיה זה סביר להסיק כי עבור מרבית החולים הסובלים מהפרעה זו, תוכנית סיוע עצמית מודרכת המבוססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי צריכה להיות הקו הראשון לטיפול. לדבריהם, הייתה הפתעה בכך שהתוצאות בתום הטיפול וכעבור שנתיים מסיומו הראו את אותה היעילות כמו פסיכותרפיה.

הנבדקים שנכללו במחקר הוקצו אקראית לעבור 20 מפגשים של טיפול התנהגותי לירידה במשקל, 20 מפגשים של פסיכותרפיה או לחילופין עשרה מפגשים של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. החוקרים מציינים כי הטיפול ההתנהגותי לירידה במשקל הועבר בידי מטפלים בעלי תואר מאסטר בפסיכולוגיה קלינית או בתזונה. פסיכותרפיה הועברה בידי מטפלים בעלי תואר PhD או PsyD. לעומת זאת, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי הועבר בידי בוגרי תואר ראשון או שני ללא כל ניסיון בהעברת טיפול זה או בטיפול בהפרעת האכילה האמורה, ואשר עברו הכשרה בסדנה בת שלוש שעות המבוססת על ספרו של כריסטופר ג. פייבורן, Overcoming Binge Eating.

החוקרים אמדו את הערך העצמי של הנבדקים באמצעות מדד ה-Rosenberg Self Esteem Scale ואת חומרת בולמוסי האכילה באמצעות ה-EDE. הם מדווחים כי בתום שנתיים של מעקב, הרגלי בולמוסי האכילה ירדו משמעותית בקרב החולים בקבוצת הפסיכותרפיה ובקבוצת שעברה טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, אולם לא כך בקבוצה שעברה טיפול התנהגותי לירידה במשקל. חולים עם ביטחון עצמי ירוד וכאלו עם חומרה רבה יותר של בולמוסי האכילה הראו תוצאות ירודות במיוחד בעקבות טיפול ההתנהגותי.

החוקרים מוסיפים כי הנבדקים בקבוצת הפסיכותרפיה (IPT) עם ביטחון עצמי ירוד השיגו תוצאות שוות ערך לאלו עם ביטחון עצמי גבוה, וזאת ללא תלות בחומרת הפרעה האכילה שלהם. בנוסף, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי היה יעיל באותה המידה בקרב החולים עם חומרה נמוכה יותר של הפרעת האכילה ללא תלות ברמת הביטחון העצמי.

החוקרים מבהירים כי מנקודת מבט קלינית, טרם עלה בידם לבסס ערך סף לביטחון העצמי או לחומרת הפרעת האכילה. אחת הגישות להתקדם, לדבריהם, הינה להתחיל בטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי - הזול ביותר (CBT), ואם נכשל- לעבור לפסיכותרפיה, או לחילופין להתחיל ישירות עם פסיכותרפיה עבור מקרים חמורים יותר של הפרעת בולמוסי אכילה.

החוקרים טוענים כי אין ממצאיהם אלו מלמדים רבות אודות הפרעת האכילה עצמה, אולם העובדה כי הטיפול הזול יותר יעיל באותה המידה כמו טיפול מלא (פסיכותרפיה) הינה מעניינת. הם מוסיפים כי עבור החולים בהפרעה זו ירידה במשקל קשורה בפחות בולמוסי אכילה, אולם נראה כי עלייה במשקל לאחריה קשורה בהישנות של הרגלים אלו.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב על פרסום הדברים טוען כי הממצאים הינם משכנעים. לדבריו, מסקנת החוקרים לפיה טיפול סיוע עצמי מודרך באופן קוגניטיבי-התנהגותי צריך להיות הטיפול קו ראשון עבור מרבית החולים עם הפרעת אכילה בולמוסית הינה סבירה לאור תוצאותיהם.

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות אכילה ואכילה רגשית.