18% מהישראלים בעלי מוגבלות

18% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל הינם בעלי מגבלה גופנית בתפקוד יומיומי. כך עולה מסקר בריאות לאומי בנושא אנשים עם מוגבלויות בקהילה, שבוצע על-ידי משרד הבריאות בשיתוף הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. על-פי הסקר, מספר המוגבלים בקהילה נאמד ב-721,067 מהם 393,041 מוגבלים מאוד (10%).

הסקר בוצע בשנים 2003-2004 בקרב 4,859 בני 21 ומעלה. בסקר הוגדרו כמוגבלים מרואיינים שדיווחו על בעיה גופנית הנמשכת שישה חודשים או יותר, אשר גורמת לקושי בינוני, גדול או גדול מאוד בביצוע פעולות יומיומיות. הנתונים עובדו ונותחו במשרד הבריאות על ידי ענת שמש ודיאנה נקמולי לוי.

מהסקר עולה כי 76% מהמוגבלים סובלים מבעיה בשלד או באיברים הקשורים לתנועה, 38% בעיניים או באוזניים, 37% במערכת הלב והנשימה, ואילו 39% סובלים משלוש בעיות ויותר. בקרב יותר מ-60% מהמוגבלים, הבעיה הגופנית שהביאה למוגבלות, החלה לפני גיל 45, כאשר 70% מהמוגבלים הם בגיל 45 ומעלה.

עוד עולה מהסקר כי נשים מדווחות יותר על מגבלות בתפקוד היומיומי (20.6%) לעומת גברים (15.7%). המגמה דומה בכל קבוצות הגיל ושיעור המוגבלות גדל עם העלייה בגיל. מוגבלות בתפקוד יומיומי שכיחה יותר אצל הערבים (24%) מאשר אצל היהודים ואחרים (17%). שיעור המוגבלים בקרב יהודים ילידי אסיה-אפריקה (31%) גבוה כמעט פי 3 מזה של ילידי ישראל (11%).

בקרב בעלי השכלה של עד 9 שנות לימוד, שיעור המוגבלים הינו 40%, יותר מפי שלוש מבעלי 13 שנות לימוד ומעלה (12%). כמו-כן, בקרב האנשים הגרים ביישובים ברמה חברתית-כלכלית נמוכה, שיעור המוגבלים הינו כ-24% - כמעט פי שניים לעומת הגרים ביישובים ברמה כלכלית-חברתית מבוססת (13%). אחוז מוגבלים בקרב השייכים לכוח עבודה הלא מועסקים, גבוה (16%) לעומת המועסקים (9.5%).

על-פי הסקר, 14.5% מהמוגבלים ו-8% מהמוגבלים מאוד, העריכו את מצב בריאותם כטוב מאוד או מצוין, לעומת 64% בקרב הלא מוגבלים. המצאות של שלוש מחלות כרוניות ויותר דווחה על ידי 24% מהאנשים המוגבלים ו-30% מהאנשים המוגבלים מאוד, לעומת 4% מהלא מוגבלים. בקרב 17% מהמוגבלים ו-18% מהמוגבלים מאוד, אובחנו הפרעות רגש וחרדה בשכיחות גבוהה יותר מפי שניים לעומת הלא-מוגבלים (8%). מדד המצוקה הנפשית (GHQ) גבוה יותר בקרב המוגבלים והמוגבלים מאוד לעומת הלא-מוגבלים (25, 27.5, 18 בהתאמה). בעיות שינה שכיחות יותר בקרב המוגבלים (61%) והמוגבלים מאוד (68%) לעומת הלא מוגבלים (23%).

בקרב האנשים עם מוגבלויות נמדדו שיעורי השמנה גבוהים: על פי הממצאים, הוגדרו כשמנים 24% מהמוגבלים ו-26% מהמוגבלים מאוד, לעומת 13% בקרב הלא מוגבלים. עוסקים בפעילות גופנית, 3 פעמים ויותר בשבוע, 22% מהמוגבלים ו-16% מהמוגבלים מאוד לעומת 30% בקרב הלא מוגבלים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעורי העישון.

מהסקר עולה כי למעלה מ-60% מהמוגבלים משתכרים מעבודה שכר נמוך מ-3,000 ש"ח ברוטו גם ביישובי מגורים במעמד חברתי-כלכלי גבוה. זאת לעומת כ-40% בקרב הלא מוגבלים הגרים ביישובים ברמה חברתית כלכלית בינונית וגבוהה. אנשים עם מוגבלויות מעריכים את מיקומם בסולם החברתי נמוך יותר מזה של האנשים ללא מוגבלויות.

אשפוז בבית החולים (ב-12 חודשים שקדמו לראיון) שכיח יותר בקרב המוגבלים (28%) והמוגבלים מאוד (32%), לעומת הלא מוגבלים (11%). אנשים עם מוגבלויות מבקרים אצל רופאי משפחה בממוצע כ-17 פעמים בשנה ואצל רופא מומחה-יועץ 10 פעמים בשנה, לעומת הלא מוגבלים המבקרים 6.5 ו-4 פעמים בשנה בהתאמה.

כותבות הדו"ח מצאו כי, הממצאים על עודף התחלואה ועל פערים חברתיים באוכלוסיית המוגבלים, מצדיקים צעדים של התערבות מותאמת לאוכלוסייה הזאת, כגון: איתור מוקדם של הבעיה הגופנית ומניעת התדרדרותה למוגבלות, הסרת מחסומים כלכליים וחברתיים לניהול אורח חיים בריא והגברת הנגישות לשירותים בקהילה. כמו כן, הכשרת הצוות הרפואי תסייע להתמודדות עם המצב הבריאותי המורכב של אדם עם מוגבלויות.

בואו לדבר על זה בפורום רפואה ומשפט.