סוכרת והשמנת יתר: צומת מסוכן

לקראת יום הסוכרת הבינלאומי התקיימה מסיבת עיתונאים שבה מומחים בתחום הבהירו עד כמה מגיפת הסוכרת, שנובעת ממגמת השמנת היתר באוכלוסייה, מאיימת על בריאות הציבור ועל החוסן הכלכלי של המדינה.

להלן כמה נתונים מדאיגים על המחלה:

סוכרת היא "הרוצח השקט" המודרני, שבעטיו מת כל עשר שניות חולה סוכרת אחד ושני חולים נוספים מאובחנים. בכל שנה מתים כ-4 מיליון חולים מסוכרת וסיבוכיה. קצב זה צפוי לעלות ב-25% נוספים אם לא ייעשה דבר לעצור את המגיפה.

יותר מ-240 מיליון אנשים חולים בסוכרת ברחבי העולם.

בכל שנה נוספים 7 מיליון חולי סוכרת חדשים למעגל.

בישראל כמיליון חולים: 1 מתוך 7 ישראלים סובל מסוכרת או ממצבי פרה-סוכרת.

מבוצעות יותר ממיליון קטיעות רגליים בשנה בשל הסוכרת.

סוכרת היא הגורם המוביל בעולם לעיוורון.

סוכרת היא הגורם העיקרי לאי ספיקת כליות ולדיאליזה.

חולי סוכרת בעלי סיכוי של פי 4-2 ללקות במחלות לב וכלי דם.

פרופ' מוטי רביד, יו"ר האגודה הישראלית לסוכרת ומנהל ביה"ח "מעייני הישועה": "מתוך מאות מחלות קיימות רק מחלה אחת ש'אוכלת' למעלה מרבע ההוצאה הלאומית לבריאות בכל המדינות המפותחות. אם המגמה הנוכחית של עלייה מתמדת בהיארעות סוכרת לא תיבלם, אנו צפויים למחסור הולך וגדל באמצעי טיפול ולנסיגה באיכותם ובזמינותם של שירותי הרפואה שלא יצליחו להדביק את הצרכים ההולכים וגדלים.

"אוכלוסיית העולם המערבי כולו, כולל ישראל, נמצאת במאזן קלורי חיובי, כלומר, אוכלת יותר משהיא מוציאה. העשירונים העליונים במדינות המתפתחות הולכים ומצטרפים לחגיגה. שפע המאכלים, הגירוי המתמיד הנוצר על ידי הפרסומת הישירה והעקיפה, צורות הבילוי המתרחשות יותר ויותר סביב אוכל, הזיהוי של אוכל טוב עם איכות חיים, והרפלקס המותנה הנוצר בגיל הרך של ממתק או מאכל טעים כפרס או כביטוי לאהבת אם - כל אלה מקבעים בנו את האוכל לא רק כצורך אלא, בעיקר, כביטוי להצלחה או להנאה. מגמה זו מביאה לכך שכיום למעלה ממחצית האוכלוסייה בארץ סובלת מעודף משקל וקרוב לשליש הם שמנים ממש. זו משימה לאומית שמערכת הבריאות לבדה אינה מסוגלת לשאת בה. על מנת לגדל כאן דורות של ילדים וצעירים בריאים, נדרשת תוכנית מתואמת שייקחו בה חלק מערכת החינוך - החל מהגנון ועד לסיום התיכון - מערכת הבריאות, משרד המסחר והתעשייה, הרשויות המקומיות, הצבא, תעשיית המזון לסוגיה ואחרון וחשוב ביותר, אמצעי התקשורת".

פרופ' איתמר רז, יו"ר המועצה הלאומית לסוכרת ומנהל יחידת הסוכרת בביה"ח הדסה עין כרם בירושלים, דיבר על הבעיה המרכזית הניצבת בפני הקהילה הרפואית כיום בבואה לטפל בבעיית הסוכרת, וציין: "מעל 50% מהחולים אינם מגיעים ליעדי האיזון. הטיפול הקיים אינו מצליח לעצור את הידרדרות הסוכרת, רוב הטיפולים הקיימים גורמים לעלייה במשקל לאורך זמן ואינם מצליחים לעצור את העלייה בלחץ הדם והתמותה ממחלות הלב. התרופות המקובלות כיום משמשות למעשה מעין חרב פיפיות - מחד הן מורידות את הסוכר, אך מאידך, מביאות להשמנה וגורמות להיפוגליקמיה, כך נוצר מעגל סגור ולא יעיל של הטיפול במחלה. הסיבה לכך נעוצה בקושי הבסיסי של תרופה חיצונית או טיפול חיצוני לחקות את דרך פעולתו של הלבלב ויכולת הניטור העצמית שלו.

"פריצת דרך מדעית המביאה עמה דור חדש של תרופות ובראשן ההורמון GLP-1 אשר 'מגיע' ללבלב וגורם לו גם לייצר וגם להפריש יותר אינסולין. ההורמון הטבעי 1-GLP הוא בעל השפעה ישירה על מנגנונים פיזיולוגיים רבים בגוף האדם והשפעתו היא רב-מערכתית. תרופה הקיימת בשוק שנקראת באייטה אמנם פועלת על בסיס המנגנון, אך משום שהיא מיוצרת מרוק של לטאה, שהוא גוף חיצוני, היא גורמת לגוף לייצר כלפיה נוגדנים ובכך מנטרלת את יעילותה, מה גם שתרומתה להפחתת תופעות הלוואי כמו לחץ דם היא מועטה ביותר, והיא נלקחת פעמיים ביום. התרופה ויקטוזה לעומתה, היא העתק מדויק של ההורמון המיוצר בגוף האדם (המיוצרת ע"י הנדסה גנטית). יתרה מכך, היא מוזרקת פעם ביום בלבד, בכל שעה שיבחר המטופל, שכן טווח פעילותה עומד על 24 שעות".

ה-GLP-1 השייך למשפחת האינקרטינים, מופרש מהמעי באופן טבעי כתגובה להימצאות מזון במעיים (לאחר אכילה). הורמון זה פועל במגוון מנגנונים לאיזון הסוכר, האטת ספיגת המזון והפחתת תחושת הרעב, ירידה במשקל, בשומנים וביתר לחץ דם גורמי סיכון ידועים להיווצרות מחלות לב וכלי דם. המנגנון הייחודי של פעילות ה-GLP-1 מציע פתרון שלא היה בנמצא לחולי סוכרת מסוג 2, אשר הטיפולים הישנים שקיבלו לוו בסיכון מוגבר להיפוגליקמיה, עלייה במשקל, עלייה ברמות סוכר לאחר הארוחות ואובדן יעילות הטיפול לאורך זמן. מחקרים קליניים שכללו יותר מ-6,500 חולים בסוכרת מסוג 2 הראו שלוויקטוזה השפעה משמעותית בהורדת רמת הסוכר בדם ובהפחתת משקל, במקביל לסיכון נמוך להיפוגליקמיה בדם.

ד"ר דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ומרפאת השמנה בביהח השרון, דיבר על הקשר הישיר והמדאיג שבין ההשמנה לבין הסיכון לחלות בסוכרת והאצת התפתחותה.

מנתונים שהציג ד"ר דיקר במסיבת העיתונאים עולים הממצאים הבאים: במדינות המפותחות קרוב ל-90% ממקרי סוכרת מסוג 2 ניתנים לייחוס לעלייה במשקל. 100% מכלל הנשים בעלות BMI (מדד מסת גוף) שמעל 35 יחלו בסוכרת. השמנה מגבירה את העמידות לאינסולין ובכך מאיצה התפתחות סוכרת מסוג 2. שני שליש מחולי סוכרת מסוג 2 הם בעלי משקל עודף וכשליש מהם שמנים. מתוך חשש להיפוגליקמיה, סוכרתיים לעיתים יאכלו קלוריות עודפות וישמינו כתוצאה מכך. שיפור המאזן המטבולי בעקבות הטיפול בסוכרת מביא באופן פרדוקסלי להפחתה בהוצאה קלורית ולהשמנה.

לדברי ד"ר דיקר, "התקדמות סוכרת מסוג 2 מאופיינת על ידי הירידה בתפקוד תאי הבטא (המייצרים את האינסולין בלבלב) והידרדרות בשליטה ברמת איזון הסוכר בדם. הבעיות האלו ממשיכות כיום למרות הטיפול הנרחב במחלה באמצעות תרופות פומיות (הניתנות דרך הפה) אנטי סוכרתיות. למעשה, הטיפול הזמין כרגע יכול להעלות את הסיכון להשמנה והיפוגליקמיה. פיתוחם של טיפולים חדשים כמו ה-GLP-1 עוזרים לנו למנוע את הסיכונים הללו ולספק לרופאים את התרופה האנטי-סוכרתית האידיאלית".

פרופ' רביד הוסיף: "אנו שקועים עמוק בתוך הזלילה וקוברים את סיכויינו למצות את תוחלת החיים המתארכת ולהפכה לתוחלת חיים בריאה. לעומת זאת, יחד עם העלייה במספר חולי הסוכרת, גיל האבחנה הולך ויורד. יש יותר ויותר צעירים חולי סוכרת, וככל שהמחלה מתחילה מוקדם יותר, כך צפויים סיבוכיה להופיע מוקדם. יתרה מזאת, אנו רואים יותר ילדים שמנים המפתחים סוכרת מסוג 2. הזנחת הוריהם ומערכת החינוך חרצו את גורלם להיות חולים כל ימי חייהם".

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת והשמנה.