מיניות וספורט: קשר מחייב?

(0)
לדרג

מה הקשר בין ספורטאים למין? מסתבר שהמאבקים הספורטיביים רוויים במיניות, וספורטאים שנחשבים במקרים רבים לסמלי מין מסגלים לעצמם דפוסי התנהגות מיניים

מאת: מיכל יערון וד"ר גילי גולדצויג

הזירה הספורטיבית היא זירה המבטאת במידה רבה את היצרים הגולמיים של הגזע האנושי, מחד חוקים מאוד נוקשים וברורים והגדרה קשוחה של עבירה על כל חריגה מהכללים ומאידך מאבק ללא פשרות וללא רחמים שמתואר פעמים רבות כמאבק הישרדות ומאבק לחיים ולמוות.

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, אשר תפס בתחילת דרכו את ההתנהגות האנושית כנובעת כולה מאינסטינקטים ומדחפים, זיהה שני יצרים בסיסיים: יצר המין, ליבידו או ארוס, שמטרתו שימור החיים או שימור הגזע והוא מתבטא גם במין וגם בשאיפה להשיג הנאה, ויצר המוות, טנאטוס, המבטא את הדחף להרס ואלימות.

נושא התחרות והאלימות מדובר רבות בהקשר הספורטיבי מזוויות שונות - אלימות על המגרשים, אלימות הקהל ועוד. הנושא נדון הן בתחום הפסיכולוגיה של הספורט הן בתחום הסוציולוגיה של הספורט והן בתחום ההיסטוריה של הספורט.

באופן מפתיע, הדיון על נושא הסקס והספורט הוא מועט. מפתיע, כי למתבונן מן הצד קל לזהות שהמאבקים הספורטיביים רוויים בגוונים מיניים. ברמה הביולוגית מדובר על רמות גבוהות של הורמונים הן בקרב הצופים והן בקרב המשתתפים, ברמה הפיזית מדובר על עולם בו הכלי המרכזי להוכחת יכולת וביצועים הוא הגוף.

מין וספורט

צופים ואנשים המעורבים בתחום הספורט, מרבים להתפעל מגוף הספורטאים - התפעלות אסתטית, אולם בכל דיבור על גוף הספורטאי קל לשמוע את הצלילים המוסווים יותר של רמיזות מיניות. בנוסף, שידורי טלוויזיה, סרטי ספורט, ובעיקר פרסומות, מדגישים מאוד את האספקטים המיניים של גוף הספורטאי. הספורטאי הטיפוסי של הפרסומת הוא צעיר, בעל כסף, כוח ומעמד ובנוסף בעל גוף מרשים - כל אלו הופכים אותו מועמד טבעי לסמל מין, דבר שמנוצל, לעתים בצורה צינית, במדיה.

מערכת היחסים המורכבת והאווירה המתירנית יחסית בה מתנהלת העבודה של הצוות המקצועי המקיף את הספורטאי עלולה לפתוח פתח לא בריא לעבירות אתיות של יחסי מין בין אנשי צוות לספורטאים. במקרים רבים מדובר בספורטאי או ספורטאית צעירים יחסית הנושאים עיניים, לעתים מעריצות, אל המדריכים והמטפלים המבוגרים יותר. מכיוון המבוגרים הדבר יוצג בהקשרים מיניים לא אתיים. הספורטאי ואנשי הצוות נמצאים יחד במגוון רחב של סיטואציות באווירה חופשית יחסית שבמקרים של רופאים ופסיכולוגים למשל, חורגת במידה רבה מצורת העבודה המקובלת בחדר טיפולים בו נשמרים גבולות ומרחק בטוח. נראה שהיקף התופעה חורג מהמקובל לחשוב ולמרות זאת כמעט ואינו מדובר בספרות המקצועית. נושאים, כמו יחסי מין בין ספורטאים או נושאים של עבירות אתיות - יחסי מין בין ספורטאים/ספורטאיות למאמנים, אינם מדוברים ברצינות בספרות המקצועית ונדחקים בעיקר לכותרות בעיתונים. כך גם נושאים של יחסים לסביים או הומוסקסואליים בין ספורטאים - גם אלו נידונים בעיקר מן הזווית השערורייתית או בחדרי חדרים בין מטפלים למטופלים הסובלים מיחס מפלה, אבל לא בספרות המקצועית.

נושא המין והספורט הוא נושא מורכב וכאמור משלב אספקטים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים ומוסריים. לא ניתן במאמר קצר כל כך להתייחס לכל התחום. עם זאת ננסה לשפוך אור על מספר נקודות מרכזיות ולפתוח מעט את הדיון בנושא. אם לחזור לפרויד, הרי שהתפיסה העיקרית של העיסוק הספורטיבי הייתה תפיסה של "סובלימציה" (עידון), כלומר הזירה הספורטיבית מאפשרת לבטא דחפים שאיננו יכולים לבטא אותם בצורתם הפשוטה בחיי היום יום. העיסוק בספורט משמש עפ"י תפיסה זו "הסוואה" או עידון של דחפים מיניים ותוקפניים. בצורה מעט פשטנית ניתן לומר שהדחפים המיניים שלא ניתן לבטא אותם בצורה פתוחה, מתבטאים בעיסוק האינטנסיבי בספורט. שחקן הכדורגל המבקיע גול וקורע את הרשת, כמוהו כגבר הקורע.

דימויים מיניים

כיום רוב הגישות הפסיכולוגיות רואות את העיסוק בספורט לא כתוצר בלעדי של דחפים אלא גם כהגשמה עצמית, כמימוש של שאיפות ואידיאלים וכן כביטוי חיובי של יצריות, ממש כמו בתחביבים אחרים. למרות זאת חשוב להדגיש שכל העיסוק בספורט עודנו רווי במיניות. השפה הספורטיבית - הן של ספורטאים, הן של מאמנים, הן של צופים והן של עיתונאי ספורט מלווה בדימויים מיניים: "תקע גול", "קרע את הרשת", "להכניס", "לדחוף" וכו'. עפ"י תפישת עולמנו כפסיכולוגים של הספורט העובדה שהדימויים הללו קיימים בשפת ספורט עלולה להביא לנזקים כי במידה רבה עומד מאחוריהם שילוב (אמנם מסווה ולא בהכרח ממומש) של מין ואלימות. יותר מכך נראה שהשפה הזו השגורה בפי מאמנים בקבוצות של משחקי כדור, אינה בהכרח מתאימה לכל הספורטאים. למשל, בהחלט לא בטוח שקבוצת נשים בכדורגל או בכדורסל מתחברת לדימויים הללו כאשר הם באים מפי המאמן. ייתכן אף שהדימויים הללו ירתיעו אותן.

אספקט נוסף של המיניות בא לידי ביטוי ברצון העז לנצח או להשיג מטרות ובתחושה אותה מתארים ספורטאים לאחר ניצחונות ומאמץ קשה. תיאורי התשוקה העזה להשיג מטרה ותיאורי חווית ההישג משתווים אך ורק לתיאורים של אהבה רומנטית בספרות. לא מעט חוזרים ציטוטים כמו "זה היה כמו אורגזמה", "יותר טוב מיחסי מין" וכו'. כדי לחזק רעיון זה מצאנו עצמנו בעבודתנו עם ספורטאים עסוקים בהחזרת התשוקה לעיסוק בספורט, "ומצמידים" שחקן לכדור. כמו שבילדותינו היינו הולכים עמו לכל מקום וישנים אתו בלילה, יש מקרים בהם המלצנו לשחקן כדורסל להיצמד שוב לכדור ולהחזיר את ההנאה הראשונית והתמימה לכדור במשחקים של השכונה ואפילו לישון עם הכדור במיטה.

התגוששות פיזית

מגע בין ספורטאים, הריגוש הגופני הכרוך בעיסוק בספורט נקשר גם הוא למין, העיסוק בספורט מעלה את רמת העוררות הגופנית, כך גם מין ויחסי מין, במקרים רבים ספורטאים ואנשים העוסקים בספורט מגיבים לריגוש בחשיבה על רצון למין וספורטאים ומאמנים רבים מתארים מחשבות על מין תוך כדי העיסוק באימונים.

הזירה הספורטיבית היא אחד המקומות הבודדים בו להתחבק ולהתנשק בפומבי נתפס כדבר טבעי ומובן מאליו. חישבו על נערה צעירה בבגד ים שזה עתה סיימה תחרות שחייה, מקבלת חיבוק ממאמנה - בכל סיטואציה אחרת ייתכן והיינו תופסים חיבוק כזה כבעייתי או קבוצת שחקני כדורגל מתקבצת כולה לחיבוק חם ול"ערימת" שחקנים אחרי הבקעת גול. יותר מכך, תיאוריות פסיכולוגיות שונות תופסות את המגע האינטנסיבי בין ספורטאים במהלך הספורט כאפשרות היחידה של גברים ונשים לבטא משאלות הומוסקסואליות - מספיק להיזכר בבדיחות הרבות וברומנים ספרותיים רבים המזכירים את העיסוק של תלמידים בפנימיות בריטיות בהיאבקות כהסוואה למגע הומוסקסואלי.

באותה רוח ניתן לומר כי הדרך היחידה עבור גברים להיות במגע פיזי מבלי שיזכו לגינוי היא "ללכת מכות". בספורט ישנם ענפים, כמו היאבקות או רוגבי, בהם המגע הגופני הוא לב העיסוק בספורט ונראה לעתים קרובות כמו סדרה של תנוחות מיניות. בענפים אחרים המגע הוא פחות אינטנסיבי ומשמש ככלי נוסף בתוך התחרות, כמו עבירות המותרות בכדורסל. מסקנתנו העיקרית היא כי הן מבחינה חברתית והן לגבי הספורטאים דיבור פתוח על נושאים של משיכה מינית בין ספורטאים היה יכול רק להועיל.

יחד עם זאת חשוב לציין כי ההתגוששות הפיזית וההתנסות במגע הגופני יכולים בסופו של דבר לאפשר גם מגע טוב יותר, פחות עצור ומבויש בין בני זוג. מחקרים הראו שקופיפים שגדלו בסביבה מבודדת התקשו בקיום יחסי מין, לעומת קופיפים שגדלו בסביבה עם מגע ועם משחקים פיזיים.

התפרצות יצרים

נושא נוסף שעולה בהקשר של ספורט הוא הספורטאי כ"שופע און מיני". ספורטאים מייצגים במידה רבה את "האידיאל" הנחשק. הם משמשים כסמלי מין בפרסומות ובתקשורת ומידה רבה מציבים אידיאל לא אפשרי. גוף שרירי ואברי גוף מגודלים נתפסו לאורך ההיסטוריה המזוהים עם אונות מינית של גברים. אצל נשים התמונה יותר מורכבת מאחר וישנם שני דימויים המתנגשים זה בזה - האישה הגדולה והשופעת המסמלת פריון והמודל של ה"דוגמנית הרזה" הנתפס כאידיאל יופי בעשורים האחרונים. עם זאת, חשוב לציין כי לא מעטים המקרים בהם הספורטאי "מתאהב" בדימוי המיני של עצמו מה שגורר שערוריות מין שכמו במקרים אחרים תופסות מקום יותר בעמודי הצהובונים ופחות בניתוח מקצועי ומעמיק. מן הצד החיובי חשוב כמובן לציין כי בריאות גופנית, ערנות ומצב רוח טוב - דברים שנובעים וקשורים לעיסוק בספורט משליכים בהכרח על חיי המין (כמו על כל תחום בחיים) וכך מאפשרים פוטנציאל לחיי מין טובים יותר.

ולסיום, האם טוב או רע לקיים יחסי מין לפני תחרויות? מעטים המחקרים בנושא ורבים חילוקי דעות בין החוקרים בתחום. בעבר הייתה מקובלת הגישה שיש לעצור את כל הדחפים עד ליום התחרות ואז תהיה התפרצות יצרים בתחרות עצמה שתביא לביצועים גבוהים יותר. מאידך אנו יודעים שמנוחה, רגיעה ומצב רוח טוב עוזרים גם הם לביצועים ספורטיביים. נראה אם כן שהתשובה היא במידה רבה אינדיבידואלית ותלויה בספורטאי ובסוג הספורט. כשם שיש ספורטאים שנוח להם שבני זוג או בני משפחה ישבו בקהל בזמן תחרות ויש כאלו שלא, כך יש כאלו שהדבר מתאים להם ויש כאלו שלא. יותר מכך, יכול להיות שאצל אותו ספורטאי הדבר לעיתים מתאים ולעתים מפריע. עם זאת, ברור שאם מישהו עסוק ביחסי מין, עישון ושתייה ולא ישן כל הלילה לפני תחרות, אז סיכויי הצלחתו יקטנו במידה רבה.

יש חשיבות רבה לדבר על ההיבטים בספורט הנושקים לסקס ולפתוח אותם לדיון רציני יותר ממה שנעשה עד כה.

מיכל יערון היא פסיכולוגית ספורט, רכזת תחום הפסיכולוגיה בבית הספר למאמנים ולמדריכים ע"ש נט הולמן במכון וינגייט.

המאמר פורסם במקור במגזין דינמי, גיליון מס' 29.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום אימון, כושר גופני ותזונה
פורום סקסולוגיה

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום